בעניין קריאת המגילה בבני ברק ביום ט"ו – הרב אהרן הכהן פרידמן
כתב בספר אגן הסהר (ח"א עמוד 661): "שאלתי את רבינו זצ"ל מדוע הרבה מתלמידי החזו"א זצ"ל שמקפידים בבני ברק לקרוא את המגילה גם בט"ו לא החמירו גם על נשותיהם שיקראו, שהרי המשנה ברורה בסוף סי' תרצ"ב מחמיר אפילו בספק לחזור דהוי מדברי קבלה. והצעתי לרבינו זצ"ל דרך ליישב המנהג דאם ננקוט שאף הם היו באותו הנס אין זה טעם מספיק לחייב את הנשים בחיוב של דברי קבלה אלא זה רק סברא לתקן להם המצוה מדרבנן דלפי זה יש לומר דכיון ששורש חיובם אינו אלא מדרבנן הקילו להם טפי, והסכים עמי רבינו ללימוד זכות זו".והנה בעניין קריאת המגילה בב"ב שורש העניין הוא, שמבואר בגמ' (מגילה ב' א') שסמוך ונראה לכרך קורין בט"ו ככרך, והנידון כשיש עיר שיש ספק אם היא כרך או לא, ובכה"ג הדין שקורין בה בי"ד ובט"ו, מה הדין העיר הסמוכה לאותה עיר מסופקת, האם גם יש לקרוא בה בי"ד וט"ו. ובפשוטו כיוון שאמרו בגמ' שסמוך ונראה דינו ככרך, א"כ אם על הכרך יש ספק גם על הסמוך ונראה יש ספק, וכך דעת החזו"א (או"ח סי' קנג ס"ק ג') וכן דעת פאת השולחן (סי' ג' סעי' ט"ו). אמנם הביאור הלכה (סי' תרפ"ח ד"ה או) כתב בשם הברכי יוסף ש"אם בכרך קראו בי"ד וט"ו מספק הכפרים הנראים וסמוכים קוראין בי"ד", אבל לדעת החזו"א שראה את דין הסמוך ונראה כמו העיר המסופקת, הרי ברור שבעיר המסופקת גם הנשים קראו בי"ד וט"ו, וא"כ ה"ה בעיר הסמוכה למסופקת. וע"כ תלמידי החזו"א הרואים בחזו"א כרבם אין כל סיבה לחלק בזה בין נשים לאנשים. ואכן, לפי מה שביררתי אצל תלמידי החזו"א גם הנשים קוראות בט"ו, ודבריו לגבי הקולא אצל נשים י"ל לגבי שאר עלמא, שאצלם ש להחשיב הדבר כמחלוקת שקולה, בזה יל"ד לחלק בין אנשים לנשים.
עוד יש להעיר דלפמש"כ שמצד שאף הן היו באותו הנס דרבנן יש להקל בספק, הרי גם קריאת המגילה בלילה בפשוטו זה מדרבנן ולא מדברי קבלה, אז א"כ גם האנשים יכולים יהיו להקל בקריאת המגילה בלילה, אבל זה י"ל שלא רצו שיהיה מצב כזה בציבור של קריאת המגילה רק ביום.
עוד יש להעיר, שלפ"ד שיש להתייחס לזה כחומרא, יש להסביר את זה שהנשים לא נהגו בזה, שמצינו בכמה מקומות שהנשים מחמירות פחות מהאנשים, גם בדברים שבשורש החיוב אין הבדל בין נשים לאנשים. כמו לגבי לסמוך על העירוב הכללי לגבי טלטול בשבת, שידוע שהחזו"א סבר שאסור מן הדין לסמוך ע"ז, ושאר העולם נוהגים להקל, ויש שנוהגים שהם בעצמם מחמירים לא לטלטל, אבל לנשותיהם מקילים. ולכאורה מה ההבדל בזה בין אנשים לנשים, והרי באיסורי שבת אין הבדל בין האנשים לנשים? אלא שיש הנהגה כזו שהנשים פחות צריכים להחמיר מהאנשים, וה"נ לגבי מקרא מגילה. והביאור בזה נראה, שיש שתי טעמים להנהגת החומרא בהלכות, יש שהאדם באמת חושש מהאיסור ולכן הוא מחמיר, אבל יש שאי"ז מצד שחושש מעצם האיסור, שזה י"ל שיכול לסמוך על מה שהוכרע להקל, רק שיש הנהגה של עבודת ה' בעצם ההנהגה שמחמיר בדבר שיש בו צד איסור. והנה כשהחומרה באה מצד שבאמת יש חשש מהאיסור בזה אין סברה לחלק בין נשים לאנשים, אבל כשהחומרה נובעת מסוג של עבודת ה', בזה י"ל שצורת עבודת ה' אצל הנשים שונה מעבודת ה' אצל האנשים, וכמו שלא חייבה התורה את הנשים במצוות עשה שהזמן גרמא.
♦
בשתה יין בזמן פטור אם מקיים את חובת לבסומי – הרב אהרן הכהן פרידמן
כתב בספר המאיר לישראל (עמוד רמה) לידידי הגאון ר' ישראל מאיר כהן שליט"א: "בשתה ונתגייר (וכגון שעדיין לא השפיע היין עליו בשעת הגירות) לא מהני דבעינן שתיה ביום הפורים, וכן שותה בלילה ונשאר שיכור ביום לא מהני מהאי טעמא".והנה במש"כ לגבי שתה ונתגייר "וכגון שעדיין לא השפיע היין עליו בשעת הגירות", י"ל שגם בהשפיע עליו משכח"ל לדון בגר קטן שא"צ דעתו וכמבואר בכתובות יא' א', וזה אם נימא שגם בקטן שייך חיוב לבסומי מדין חינוך.
ובגוף העניין בשתה בזמן פטור, שכתב שלא מהני, לכאורה היה נראה לדון שהדבר יהיה תלוי בגדר חיוב לבסומי האם עניין החיוב הוא ב"מעשה" השתייה או ב"תוצאה" של השכרות. אם עניין החיוב במעשה השתייה אז אכן פשוט שכיוון שלא שתה בזמן החיוב לא קיים המצוה, אמנם אם עניין החיוב בתוצאת השכרות, לכאורה כיון שהוא שיכור בזמן החיוב שפיר קיים את המצוה. ובפשוטו עניין החיוב הוא בתוצאה של השכרות, שמגיע למצב של שמחה, ולמצב של לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ואמנם ידוע שיש שמפרשים שעניין השיעור של עד שלא ידע הוא שבעצם חובת השתיה עליו זה כל זמן הפורים רק כשמגיע למצב של לא ידע הוא שוטה ופטור מכל המצוות. ולפ"ד שפיר י"ל שהעניין בעצם השתיה. ויש להסביר שעצם מעשה שתיית יין זה דרך של מעשה של שמחה, או מעשה של חשיבות הסעודה. אמנם י"ל שגם אם נאמר שטעם עניין לבסומי משום תוצאת השכרות יל"ד שגדר הדין הוא שזה נכלל במצות "ימי משתה", וע"ז הרי אמרו בגמ' (מגילה ז' א') שסעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא יד"ח, וה"נ י"ל שלא יצא יד"ח.
♦ ♦ ♦