הערה על מאמרו של הרב אהרן אופיר "השמטות הבית יוסף" (גיליון נ"ו עמוד תל"ד)

לכבוד מערכת ירחון האוצר הנכבדה.
שלום רב וכט"ס.
א. במש"כ הרה"כ בגליון נו עמ' תלה, שמרן הב"י "לא עיין הרבה בחידושי הרשב"א והרמב"ן וכו'". הדברים קשים מאוד להיאמר, דהרי הם מהחיבורים שמזכיר בחיבורו הכי הרבה, ובפרט שכותב על הרשב"א שהוא עמוד העולם אשר באורו נראה אור, ואיך ימעט מעיון בדברי אחד מעמודי העולם?! ולכן נראה לענ"ד לומר, דמה שמביאו בד"כ מכלי שני אינו מפני שלא ראה דבריו בפנים, אלא אדרבה מפני רוצה להביא שהביאוהו כבר, שזו סייעתא שמסכימים לדבריו בזה.
[ואגב אעתיק מהמצויין אצלי: האם ראה לחידושי הרשב"א על הש"ס – הנה דברי הרשב"א בחידושיו מוזכרים כסדר בדברי הב"י, אלא שע"פ רוב אינם ממקורו אלא מד' הר"ן והמ"מ ועו"פ שהביאום. וביו"ד (סי' סי' מ ס"ג) הביא מדבריו בחולין (מח:). וראה באה"ע (סי' פה ס"ג) שכ' "ובחידושי הרשב"א פרק חזקת כתוב בסוף דבריו כלשון הזה וכו'". ולא נמצא כן ברשב"א אלא ברמב"ן].
ב. ומש"כ בעמ' תלד, בענין רשימת הספרים שהיו למרן הב"י. עי' ברשימת הספרים שהביא בהקדמת הבית יוסף, ובהקדמת הב"י לחו"מ נוספו ספר התרומות שו"ת הריטב"א ושו"ת הרד"ך. ובארץ חיים סתהון (קונ' הכללים, כלל ד). ובמבוא לטור שירת דבורה (עמ' ב-ג). ובמאמרו המקיף של הרב יהודה לביא בקובץ המעיין כרך לד (גליון ב, עמ' 21 והלא'). ובקובץ המשביר כרך ה (עמ' קלט והלא') (וע"ע שם כרך ה עמ' צג והלא').
ג. ומש"כ שכמה ספרים הגיעו אליו באמצע כתיבת הב"י. בקובץ המעיין כרך לד (גליון ב עמ' 27-28) כתב שהספרים: בה"ג, שבלי הלקט (ונראה שהגיע לידו לפני בה"ג ור"י אלכסנדרני, דאותו הזכיר בהקדמתו), ר"י אלכסנדרני. ושאולי גם הזוהר הגיע אליו באמצע כתיבת הב"י ולכן לא הזכיר ממנו בהרבה מקומות (אולם מהקדמת הב"י שכתב "ובקצת מקומות מאמרי הזוהר", נראה שבדווקא לא הזכירו בכל מקום אע"פ שהיה בידו. או דלא היה תח"י כל ספר הזוהר. ודוחק. ובעיקר הדבר אי ס"ל לב"י דהלכה כהזוהר עי' בב"י סי' כה ס"ה שכתב ע"ד האגור "ואיני יודע למה תמה על זה יותר מכמה דינים שמצינו שכתב רבי שמעון בן יוחאי בספר הזוהר היפך ממסקנא דתלמודא ואין הפוסקים כותבים אלא מסקנא דתלמודא וטעמא משום דאפילו אם היו יודעים דברי רבי שמעון בן יוחאי לא הוו חיישי להו במקום דפליג אתלמודא דידן והמפרשים". וידידי בס' נתיבות חיים ח"ו סי' סו אות מא הביא מהגר"ח פלאג'י בס' חיים ביד מע' ב ריש אות מא שכתב ע"ד הרא"ש והמבי"ט שאילו היו רואים דברי הזוהר הדרי בהו. אלא די"ל דהתם הוא מח' בין הפוס' ואין גילוי בגמ', ולכן נקט כזוהר. ע"ש). וע"ש עוד בעמ' 29. ומדבריו (בעמ' 40) נראה שגם השאילתות הגיעו באמצע כתיבת חיבורו [כמבואר בבדק הבית יו"ד (סי' רא סעי' מ) שכ' "אחר כך בא לידי הספר של השאילתות ובדקתי בו וכו'". וראה דגם בסי' א (ביו"ד מחודש ה/ב) הביא לדברי השאילתות רק בבדק הבית] (ולפי"ז לכאו' אפשר לפשוט את המח' האם כתב את כללי הגמ' קודם או אחרי הב"י, דמדהזכירו בכללי הגמ' [שער ה ר"פ א] ש"מ שכתבו אחרי הב"י, וכן מדהביא לדברי בה"ג בכללי הגמ' שם). ונראה שאף שו"ת הרד"ך הגיע אליו אחר תחילת כתיבת חיבור הב"י, שכן נדפס לראשונה בשנת רצ"ז, כ-15 שנה אחר תחילת כתיבת הב"י (ולא מסתבר "שהיה למרן בכת"י" כיון שנדפס מעט שנים אחר פטירת הרד"ך ע"י חתנו). ויתכן שלכן נזכר רק בהקדמת הב"י לחו"מ (אולם י"ל שלא נזכר בהקדמת או"ח כיון שבאו"ח ויו"ד נזכר פעמים בודדות, משא"כ בחו"מ שנזכר הרבה. וכמו שנראה הטעם שס' התרומות ושו"ת הריטב"א נזכרו רק בהקדמת חו"מ. ובלא"ה צ"ב למה חלק מהחיבורים שהזכיר בב"י כתב הב"י בהקדמה שעליהם מיוסד חיבורו, וחלק לא הזכיר בהקדמה).
ד. ומש"כ בעמ' תלו. שכמדומה שרק במסכת עירובין מציין הב"י לדפי הגמ'. אעתיק מהמצויין אצלי דרך לימודי. בב"י אה"ע סי' קכה ציין לגמ' גיטין כ. (והוא נמצא גם במהדו' וילנא וגם במהדו' ונציה בדף כ.). וכן בב"י שם (סי' קכ סעי' ט-י) כ' "והרשב"א בפרק קמא עלה י' כתב סברא זו", והוא נמצא בגמ' דילן בדף י ע"ב (וברשב"א בד"ה וגזרה) [ומכאן שמה שבקובץ המעיין (גליון לד, כרך ב עמ' 38) הביא שמהדירי הטור החדש "הדרת קודש" כתבו שנראה שהשתמש בדפוס ויניציאה שנת ר"פ, אמת הדבר].
ה. ואגב אעיר במש"כ הרה"כ בספרו אור חדש (ע"ד מרן החיד"א בשם הגדולים ח"ב ספרים) בזה"ל: "אל יעלה על דעתך שחיבור הב"י הוא מושלם לחלוטין ואין מה להוסיף או לשנות בו דהא יש הרבה ספרים חשובים שלא ראה אותם הב"י וכן הרבה ספרים שלא עיין בהם על כל דבר ודבר, ואכתוב כאן מקצתם וכו' (א"ה. כאן הביא רשימה של ספרים שלא נזכרו בב"י או שנזכרו מעט, וכמדומה שכולה נתבארה במאמר בגליון נו). היוצא מכל האמור שהספר ב"י אינו אלא טיפה מן הים מהספרים שנמצאים עמנו ומהספרים שמתחדשים עלינו בכל עת, ועל כן חובה גדולה עלינו לפני שאנו מוציאים זמננו בלהעמיק חקר בדברי הראשונים ראשית לאסוף את כולם אל ההלכה, וכמה וכמה פלפולים של אחרונים וטירחות שטרחו נדחים מההלכה לאחר שאנו רואים את דברי כל הראשונים באותו ענין".
ודברים הללו לא ניתנו להיאמר כ"ש שלא להכתב על רב רבנן גדול הגדולים אשר מימיו כל בית ישראל שותים.
ואם כי יש מקומות בהם אמרי' אילו היה רואה דברי הראשונים (וכמש"כ מהרי"ק הו"ד ברמ"א חו"מ סי' כה), אולם כ"ז רק בדברים שלא היו בהישג ידו, אבל לא בספרים שהיו באמתחת הפוסק, וכמבואר בדברי המהרי"ק הנז'. וגם לא בכל פוסק שייך לומר אילו היה רואה, דהא יש ראשונים שהב"י פליג עלייהו, ומנ"ל שאם היה רואה דבריהם בזה הענין היה חוזר בו. וכן כשפסק כדעת כמה מן הראשונים מנ"ל שהיה חוזר בו אילו היה רואה דעת ראשון אחר. ולא מיבעיא לדברי החזו"א שאיננו חשים לדברי ספרי הראשונים הנדפסים. אלא אף לדברי מרן הגרע"י זיע"א דחשים אנו לדבריהם, המעיין בדבריו יראה שלא השתמש בכלל זה נגד דעת מרן הב"י אלא במקום שא' מעמודי הוראה כתב בתשו' שלא נדפסה בזמנו, דלא כדבריו.
בברכה רבה וכבוד רב
יהודה בן דוד
ירושלים
♦

תגובת המחבר

על מה שכתב הרב הכותב באות א' וה'. תגובה לתגובתו.
מה לי להכביר במילים, המעיין בספרי הנ"ל יווכח שבמקומות רבים נמצאים השמטות כבדות משקל בדברי הב"י, ורק מחידושי הרמב"ן הבאתי עשרות רבות של השמטות. ואם כך הדבר בספר חשוב ומצוי כחידושי הרמב"ן, כל שכן שכך הוא בשאר ספרים כגון חידושי הריטב"א שהבאתי ממנו למעלה ממאה השמטות, וכל זה לא על ידי אסיפה עקבית לפי סדר הספרים אלא רק ממה שעיינתי זעיר פה זעיר שם, וכך יש השמטות לאלפים ולרבבות בשאר ספרים אפי' כאלו שנמצאו בעם ישראל דור אחר דור משעת כתיבתם, וכל שכן שכך הוא בספרים שהם פחות מצויים ונדפסו מחדש, וכעת בזמנינו עדיין לא נאספו כל ההשמטות אבל כשתגמר מלאכת האסיפה, בדורינו או בדורות הבאים, האמת יורה דרכו.
ואגב הדברים אני מצרף כאן נספח למאמרי הנ"ל:
תופעה מעניינת ישנה בב"י בהל' טריפות, שלפעמים מביא את דעת הרמב"ן מכלי שני דרך הר"ן, ובדברי הר"ן שהיה לפני הב"י נפלו טעיות סופר וכמה פעמים היה כתוב לפני הב"י הרמב"ן במקום הרמב"ם, ומחמת כן הב"י סמך לפסוק כהרמב"ם כיון דהרמב"ן מסכים עמו, אבל בדברי הרמב"ן בחידושיו מבואר להדיא דהוא חולק על הרמב"ם בזה, כגון ביו"ד סי' נב, סעיף ז, ובסי' נח, סעיף ג, ונמצא דלא רק שאין הרמב"ן מסייע אלא הוא אף חולק, ויש לזה משמעות כבדה בהלכה, וציינתי את הדבר על אתר בספרי הנ"ל.
♦ ♦ ♦