בדין אכילת קדשים למשחה הגאון רבי מרדכי גיפטר זצ''ל

הערות שוליים

1. ↑ זכינו לפרסם מאמרים נוספים מכת"י רבינו זצ"ל, במסגרת ירחון האוצר (מ"ו וס"ח). מכתב זה כקודמו נשלח לידידו ורעו הגאון רבי מרדכי סאוויצקי זצ"ל, אב"ד בוסטון, בעל בריכת המלך ועוד חיבורים חשובים, פוענח ונמסר על ידי ידידנו עוז הרב יוסף סאוויצקי שליט"א, ובאדיבות בני משפחת סאוויצקי המעטירה, ותשו"ח להם. במכתב זה יש גילוי על עמידה בפרץ של רבינו, בבחינת 'בינו שנות דור ודור'.פרסום המכתב נעשה לעילוי נשמתו של אבינו מורינו הרב יצחק נתן ב"ר שמואל זאב לוי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה. עורך ספר הזכרון עדות ליוסף [להורדה], לזכרו ולע"נ של הקדוש יוסף דב ויסמן הי"ד, מתלמידי ישיבת חברון, ת.נ.צ.ב.ה. וימליצו טוב בעדינו. התודה והברכה להרב הראל דביר שליט"א על הערתו בנידון. ולהרב משה אהרן שליט"א על השלמת הציונים. דוד לוי.
2. ↑ הערת העורך (הרב דוד לוי): ראה בשו"ת חת"ס (או"ח מט) ובחידושיו לנדרים (יז, ב): "... כן הוא ע"כ במצות עשה דאכילת קדשים, ואכלו אותם אשר כפר בהם, נהי אם מגיע לכהן א' כזית א' קיים מ"ע באכילתו מ"מ כשמגיעו כפול עכ"פ מתקיים מצות אכילת הקדשים ההוא בין כל הכהנים בצירוף, וע"י כולם נעשית המ"ע כיון שעכ"פ מתקיים ואכלו אותם". ויסוד הדברים כבר נודע בשם שו"ת בית הלוי (א, ב).
3. ↑ הערת העורך (הרב הראל דביר): בשולי דברי רבינו זצ"ל, הנה דברי רש"י ביומא י"ד באו לבאר את דעת ר' יהודה שכהן אונן אינו עובד שמא יאכל, ולכאורה אין מזה ראיה שדין למשחה מעכב בדיעבד, ועדיין ניתן להבין שלא נאמר אלא לכתחילה, וכדמסבר לה רבינו עצמו, שיש היגיון לגזור גם אם הדין אינו מעכב. ומדברי רבינו תשובה מוצאת לטענה שהייתה יכולה להיטען בנידוננו, שלדעת רבים, בדאורייתא אין חילוק בין לכתחילה לדיעבד (עי' עין זוכר מערכת א אות נו ומערכת ד אות ט), שהרי רבינו מפרש לה, מדוע שבנידוננו יהיה חילוק. ויש להוסיף, שלכאורה לא שנה עליו הכתוב לעכב. וחיפשתי התייחסות לנידוננו בקונטרס תא שמא (גרליץ) חלק יד, העוסק כולו בדיני למשחה לגדולה, בתבנית ספר המשנ"ב, ולא מצאתי. ורק מצאתי שהאריך טובא (פ"א ס"א) לבסס את הקביעה שדין למשחה לגדולה הוא מדאורייתא.
4. ↑ מכתב שני בנושא זה הממוען אף הוא להגאון רבי מרדכי גיפטר זצ"ל, אב"ד בוסטון, בעל מראה אש ועוד, באדיבות משפחת סאוויצקי הנכבדה, פוענח ונמסר על ידי ידידנו הרב יוסף סאוויצקי שליט"א. במהלך העריכה נוספו ציונים, והשלמת הנושאים בהערות שוליים. דוד לוי.
5. ↑ ראה במכתב הקודם מרבינו.
6. ↑ תוס' יבמות [שם]: "אכילה גסה ביוה"כ פטור - וא"ת דאמר בפרק מי שאמר הריני נזיר (נזיר דף כג. ושם) כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע יד) משל לב' בני אדם שצלו פסחיהן אחד אכלו לשם פסחו ואחד אכלו אכילה גסה ומשמע התם דתרוייהו נפקי אלמא הויא אכילה וי"ל דתרי עניני אכילה גסה הם".
7. ↑ בבלי הוריות [י, ב]: "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם? משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם, אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה, זה שאכלו לשום מצוה - צדיקים ילכו בם, זה שאכלו לשום אכילה גסה - ופושעים יכשלו בם".
8. ↑ תוס' ישנים [יבמות שם]: "וי"ל דתרי עניני [אכילה גסה] הוו מאכילה גסה, היכא שאכל כל צרכו והסיח דעתו מלאכול עוד כשאכל יותר לא מקרייא אותה אכילה אכילה גסה, אבל היכא דלא הסיח דעתו אכן אוכל הוא יותר מדאי שהיה שבע בפחות מקרי אותה אכילה אכילה גסה".
9. ↑ בבלי תמורה: "יאכלוה מה ת"ל - שאם היתה אכילה מרובה, אין אוכלין עמה חולין ותרומה - כדי שלא תהא נאכלת על הגסה".
10. ↑ רמב"ם מעשה הקרבנות: "היתה להן אכילה מרובה אין אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שלא תהיה נאכלת אכילה גסה, וכן בשירי המנחות".
11. ↑ בבלי קידושין (כד, ב): "ורבנן, האי ושחתה מאי עבדי ליה? מיבעי להו לכדתניא, ר"א אומר: הרי שהושיט ידו למעי שפחתו וסימא עובר שבמעיה - פטור; מ"ט? דאמר קרא: ושחתה - עד שיכוין לשחתה".
12. ↑ ראה קידושין (סט, א): "האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד - הולד כמותה, דברי ר' יוסי הגלילי; וחכ"א: דבריו קיימים, משום שנאמר: האשה וילדיה תהיה לאדוניה".