הערה על מאמר של הרב יעקב דוד אילן "הגיגים ורעיונות על מגילת אסתר" (עמוד ע"ג)
הרב יעקב דוד אילן כתב להעיר למה רק בפסוק וכלים מכלים שונים נוהגים לקרוא בניגון של איכה, ואילו את הפסוק בבגדי שש שמבואר בגמ' שזה הוי בגדי כהונה לא קוראים בניגון של איכה. וכנראה נפלה ט"ס בדבריו, שאין פסוק כזה שכתוב בו "בגדי שש", ושאלתו כנראה על הפסוק "ואת יקר תפארת גדולתו", שמזה למדו חז"ל (מגילה י"ב א') גז"ש מהכתוב גבי בגדי כהונה "לכבוד ולתפארת" שלבש בגדי כהונה.ובגוף השאלה אפשר לומר כעין דבריו, רק ביתר פשטות, שניגון הצער הוא על מה שבני ישראל התנהגו שלא כדין, ולא על מה שאחשורוש התנהג שלא כדין, וע"כ בגדי כהונה היה זה פעולה של אחשורוש, משא"כ האכילה מכלי שרת י"ל שזה כלים שנתנו למשתתפים בסעודה שביניהם היו גם ישראל, וע"ז הצער.
אהרון הכהן פרידמן
♦
תשובת המחבר
אכן לפסוק הזה התכוונתי. התירוץ הוא שטחי.♦
תגובת המעיר
מה שכתב שהתירוץ הוא שטחי, לא זכיתי להבין למה הוא שטחי, בפרט שיש לציין שמנהג זה של אמירת פסוקים מסוימים בניגון איכה, אף שבימינו התפשט ברוב קהילות ליטא, איננו מנהג קדום שנהג בקרב כל קהילות ישראל, וכמעט שאין מקורות כלל למנהג זה [לא הוזכר בספרי הפסוקים ובספרי המנהגים כלל, גם במשנ"ב לא הוזכר, רק בספר מנהגי פרנקפורט, וידוע שהחזו"א זצ"ל לא נהג זה, ויש קושי במנהג של ניגון עצוב ביום השמחה, בפרט שקריאת המגילה זה כמו הלל, וכי שמענו שמישהו ינגן בהלל ניגון של איכה [ואמנם יש מקום לדון בגדר הדבר שמגילה כהלל, ויתכן שיהיה בזה נפק"מ לטיעוננו, כמו"כ לטיעון זה יל"ד שזה שייך רק בקריאת היום שהיא כהלל ולא בקריאת הלילה]. ולכן אינני משוכנע שצריכים אנו למצוא איזה תירוץ עמוק למה ככה המנהג.אהרון הכהן פרידמן
♦ ♦ ♦