תשובת ה'תרומת הדשן' בדין חובת קריאת פרשת זכור

הערות שוליים

1. ↑ ב). וכן כתב בלקט יושר (הלכות פורים אות ב) שדרש רבנו 'כל אדם צריך ליזהר לבא למניין לפרשת זכור יותר ממקרא מגילה, כי מצות עשה הוא בסמ"ק לזכור עמלק, ומ"מ הזמן הוא מדרבנן, וגם החזן צריך לקרותו בקול רם, ולא במהירות שישמעו כולם, וזכורני שאמר שצריך ליקח ס"ת לפרשת זכור שהיא מוחזקת שהיא מדוייקת'. אך הוסיף בשם רבנו (שם), שאם אינם יכולים לבוא כלל למניין, יש להם לקרוא הפרשת זכור בניגון וטעמים, וכדין יוצר דקדושה שלא נתקנה לאומרה ביחיד, אך הרוצה לאומרה ביחיד אין לו לאומרו אלא בניגון וטעמים, וכן כתב רבנו לעיל (שו"ת סימן ח), עי"ש. וכ"כ הרמ"א בדרכי משה בשם ספר המנהגים לר"א טירנא (מנהגי ד' פרשיות אות מז) שיאמרו בניגון ובטעמים. וכ"פ לדינא בהגה (סימן תרפה ז).
2. ↑ ג). ראה מגילה ג.
3. ↑ ד). ולפי דברי רבנו יש לעיין במי שאין בידו מגילה כשירה, או שאין באפשרותו לילך ב' פעמים, האם עדיף שילך לקריאת זכור, אך יפסיד את קריאת מגילה, או איפכא. ובספר הקריאה בתורה והלכותיה (פרק עח טז) פסק דעדיף שילך לקריאת המגילה לקוראה כדין, ואילו את פרשת זכור יקרא מתוך סידור בניגון וטעמים, וצירף בזה דעת המג"א, שתובא להלן, שיוצא אדם בקריאת המגילה יד"ח זכור, עי"ש.
4. ↑ ה). פרק ז סימן כ. ובשו"ת ציץ הקודש (סימן נא) כתב להוכיח ע"פ דברי הרא"ש, שנשים פטורות מקריאת זכור, עי"ש. וכן כתב בשו"ת בנין ציון (חדשות סימן ח), אך דחה את הראיה, עי"ש. וע"ע בשו"ת שואל ומשיב (קמא א סימן ס) ובמש"כ באורך בשו"ת יביע אומר (ח סימן נד) בנידון זה, ואכמ"ל.
5. ↑ ו). דעת רוב הראשונים דקריאת פרשת זכור היא מדאורייתא ומהם התוספות (ברכות יג. ד"ה בלשון מגילה יז: ד"ה כל), רבי יהודה מפריס בתוספותיו (ברכות שם), הרא"ש (תוספות ברכות שם, פסקים שם פרק ז סימן כ), הרשב"א (ברכות שם ד"ה לימא) בדעת רש"י במס' מגילה, עי"ש בתוס', אך לפנינו ליתא. תוספות שאנ"ץ (סוטה לג.) הריטב"א (מגילה יז:), והחינוך (מצוה תרג). ובדברי חמודות (על הרא"ש שם אות נב) כתב שמקור הדין מדברי הספרי (פרשת בחוקותי פרשתא א ג) 'זכור בפה ואל תשכח בלב'. וכ"כ במחזור ויתרי (סדר הפרשיות) בדעת רש"י.אלא דמצינו גם ראשונים שלא החשיבו זאת למ"ע, דהנה בעל הלכות גדולות לא הזכיר כלל את מצות זכירת מעשה עמלק, וכן רבנו סעדיה גאון, והיראים, ועיין מש"כ הגרי"פ פירלא בביאורים לרס"ג (ג פרשה סא).ובס' האשכול (אויערבך, ב הלכות חנוכה ופורים סימן י) כתב להוכיח מדברי הגמרא דבעינן דווקא ספר (מגילה יח.) שהקורא את המגילה ע"פ אינו יוצא יד"ח, מגזירה שווה זכירה זכירה ממעשה עמלק, ע"כ. וכן כתבו להוכיח הב"ח (סימן תרפה) המג"א (שם), והגר"א (שם כא). וכ"כ הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (א סימן מז), המהר"ם שיק (סימן שלו) ועוד. אך בספר צביון העמודים (על הסמ"ק מצוה קמז) כתב לדחות ראיות האשכול וסיעתו. ולשיטתם נמי יש לדחות את ראיית הרא"ש מהא ששחרר רבי אליעזר עבדו, ע"פ דברי הרמב"ן (גיטין לח:, הוב"ד ברשב"א ובר"ן שם), שמותר לשחרר עבד לצורך קיום מצוות האדון, עי"ש.והנה מדברי רבנו עולה שחיוב קריאתה הוא דווקא בס"ת ובעשרה, וכפי שהביא מדברי הרא"ש בפסקים, והתוספות שאנ"ץ. אולם מדברי הרא"ש בתוספותיו והרשב"א (ברכות שם) משמע דלא פסיקא ליה מילתא בזה, וכ"כ הפני יהושע (מגילה יח.) בדעת התוספות, וכן נראה להדיא מדברי הריטב"א (שם) והרמב"ן (עה"ת פרשת כי תצא) שחיוב הזכירה הינו דווקא בפה דווקא, ואין חיוב קריאתה מתוך ס"ת דווקא. ואף הרמב"ם (מלכים פרק ה ה, עשה קפט) לא הזכיר אלא זכירה בפה ולא הזכיר כלום מעניין ס"ת, וכן משמע דעת הסמ"ג (עשין קטז), עי"ש. וכן העמידו רבים מהאחרונים, ואכמ"ל. ובבית יוסף לא הביא מדברי רבנו, אלא הביא את דעת התוספות שקריאת זכור ופרה מדאורייתא, ובדרכי משה (שם א) כתב ע"פ דברי רבנו שצריך יותר בקריאת זכור בעשרה מאשר בקריאת המגילה בעשרה. וכן כתב לדינא בשו"ע (סימן תרפה ז), בשם י"א, כמסקנת רבנו כאן בתשובה, שצריך להקדים לקריאת זכור יותר מקריאת המגילה. וכן פסק לעיל (סימן קמו ב) בסתם שקריאת זכור ופרה הם מדאורייתא. וכן בזה נקטו הפוסקים לדינא. אך עיין בספר ידי חיים לרבנו יוסף חיים מבגדד (סימן תרפה), דכתב דחיוב הקריאה מתוך ספר הוא מדרבנן, ומדאורייתא סגי בזכירה בפיו, עי"ש.
6. ↑ ז). ברכות מז:
7. ↑ ח). וז"ל הרא"ש: '...מצוה דרבים שאני דאלים עשה דרבים, דכתיב (ויקרא פרק כב לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל, דהיינו עשה דמקדשין את השם בעשרה ברבים, ואפילו הוי מלתא דרבנן כגון לשמוע קדושה וברכו שלא מצינו לו עיקר מן התורה אפ"ה דחי עשה דיחיד, דלא מסתבר לי דמיירי בעשרה דאורייתא כגון לקרות פרשת זכור שהוא מן התורה, דמשמע דבכל ענין איירי'. ומוכיח רבנו מתוך דבריו שלקריאת פרשת זכור בעינן עשרה דווקא, אך מש"כ רבנו 'להכי שיחרר רבי אליעזר עבדו, כדי להשלימו לעשרה' צ"ב, דהא ברא"ש אין מבואר כן, דהא כתב דלא מסתבר לי וכו', ודו"ק. ובס"ד מצאתי שכבר הקדימני בהערה זו ע"ד רבנו בשו"ת בנין ציון (ב סימן נה). ובעצם מה שהביא רבנו מדברי הרא"ש, כתבו האחרונים להקשות, דבשו"ת בנין שלמה (סימן ז) כתב דדברי רבנו מתמיהים, דהא משיגרת לשון הרא"ש עולה דהקריאה בעשרה בוודאי היא מדרבנן, ורק עצם הקריאה של זכור היא מדאורייתא, דהא כוונת הרא"ש דעשה דיחיד מדאורייתא דשחרור עבד, ומה דהביא פרשת זכור הוא שאף שעיקר החיוב הוא מדאורייתא, מ"מ עשרה הם מדרבנן, ודוחה עשה דיחיד, עי"ש. וכן כתב להקשות בשער הציון (סימן תרפה ה) ע"ד רבנו.ובספר חלקת יואב (תנינא סימן כ) כתב להקשות, דאם איתא כדברי רבנו, קשה אמאי תקנו בפורים שחל י"ד ביום ראשון להקדים ליום הכניסה, הרי כיון שבאו לשבת לשמוע זכור הרי יכולים לשמוע את הקריאה בזמנה, גם בליל י"ד וגם למחרת ביום, שהרי לא יצאו לדרך במוצ"ש, שהרי אמרו חז"ל בפסחים (ב.) לעולם יכנס אדם לעיר ויצא ממנה בכי טוב, ואם כן יכולים לשמוע בזמנה, וביותר קשה, דהא ביכולתם לקרא המגילה ביום השבת, שהוא י"ג, שהרי גזירה דרבה לא שייכת בבני הכפרים, כיון שאינם טרודים, וכמש"כ הר"ן (ר"ה פרק ד), אלא בוודאי שחיוב קריאת זכור אינו צריך להיות בס"ת ובציבור דווקא, עי"ש. ולענ"ד יש להוסיף ולהקשות, הרי מצינו שחז"ל תקנו (מגילה ב.) ש'מגילה נקראת בי"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, לא פחות ולא יותר', וטעם התקנה איתא בגמרא (ד:) 'מפני שמספקים מים ומזון לאחיהם שבכרכין' ועל כן הקילו עליהם להקדים את הקריאה ליום הכניסה כדי שלא יצטרכו להיכנס לעיר במיוחד ביום י"ד. ומשום כן הקדימו עבורם גם את מצוות מתנות לאביונים, ובתוספות רי"ד (ב.) כתב שהקדימו עבורם גם את קריאת 'ויבוא עמלק', הנקראת בפורים (ועיין בתוספות הרא"ש שם ובפירוש הרא"ם על הסמ"ג הלכות מגילה עשין ד, ואכמ"ל). וא"כ יש להקשות אמאי את פרשת זכור, שחיובה מדאורייתא בס"ת ובעשרה, לא הקדימו עבורם, דהא אין קריאתה בשבת זכור דווקא מעכבת.ובשו"ת יביע אומר (ח סימן נד) כתב להקשות ע"ד רבנו, דהא שם הקשתה הגמרא (שם) ע"ד רבי יהושע בן לוי שתשעה ועבד מצטרפין, ממעשה דרבי אליעזר, ואם איתא כדברי רבנו בדעת הרא"ש, שחיוב העשרה הוא מדאורייתא, מהי קושית הגמ', הא רבי יהושע בן לוי מיירי בצירוף לעשרה בעלמא, כגון לקדיש וקדושה וספר תורה, דהוי מדרבנן, ואילו רבי אליעזר מיירי בפרשת זכור דבעינן עשרה מן התורה, עי"ש. וכבר העיר כן בספר נשמת חיים (להגאון רבי חיים ברלין, בנו דהנצי"ב, סימן ריב), עי"ש.ועוד כתב בשו"ת בנין שלמה (שם), דבתוספות הרא"ש (ברכות מז:) לא נזכר כלל שצריך עשרה לזכור, ואכן הגירסא בנדפס היא 'עשה דאורייתא', וכן תיקן במקור חיים בדברי המג"א (סימן צ ל). וכן העיר בשו"ת חוות יאיר (סימן קטו). ובספר בני ציון (שם) כתב שהרי הרבה מדברי הרא"ש בפסקיו, וביותר בתוספותיו, העתיקם מדברי התוספות רבינו יהודה שירליאון מבלי להזכירו, ואכן שם (נז: ד"ה מצוה דרבים) כתב את כל הדברים המובאים ברא"ש, וכתב להדיא 'והוי עשה דאורייתא'. וכן ראיתי שכתב הרב דוד מצגר (הערות לשו"ת בנין שלמה שם אות ה, וכן בתרומת הדשן מהדורת הרב אביטן הערה 3) שמצא בב' כתבי יד של פסקי הרא"ש במקום בעשרה 'בעשה', עי"ש. והאריך בזה במאמר בקובץ בית אהרן וישראל (כח עמוד צא), קחנו משם.עוד כתב להקשות הפר"ח (סימן קמו ב), מנין מצינו שיש חיוב לקרא בעשרה. וכן הקשה בשו"ת תורת חסד (לובלין א סימן לז ה), וציין לדברי הרמב"ן (עה"ת פרשת כי תצא) שכתב בלשון תמיה 'אם נאמר שנקרא פ' עמלק בציבור' וכו', ומשום כן כתב לפטור את הנשים משמיעת זכור בציבור, עי"ש. אלא דעכ"פ נקטו הפוסקים לדינא כדעת רבנו, וכן הביא הב"י (סימן תרצ) בשם רבנו תשובה זו, וכן כתב בב"י (סימן קמו) 'וכל מיני היתרות אלו שכתבו המפרשים להקל בשמיעת קריאת התורה אינם ענין לפרשת זכור שהיא מן התורה בעשרה כמבואר בדברי הרא"ש ובדברי סמ"ק והתוספות', וכן פסק השו"ע (שם ב, סימן קמו ב, תרפה ז) שחיוב קריאתה הוא בציבור דווקא, ועל כן בני הישובים שאין להם מנין צריכים לבא למקום שיש מנין בשבתות הללו כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא. ועיין להלן בדעת המג"א. וכן כתב המשנ"ב (שם טז) דאפילו אם נימא דעשרה לזכור הוא מדרבנן, מ"מ עיקר קריאת זכור הוא מדאורייתא, ועדיף ממקרא מגילה בציבור.
8. ↑ ט). סוטה לג. והנה איתא בתורת כהנים (פרשת בחוקותי פרשתא א): 'וכן הוא אומר זכור את אשר עשה לך עמלק, יכול בלבך, כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת לב אמורה, הא מה אני מקיים זכור, שתהיה שונה בפיך'. ובפירוש המיוחס לר"ש משאנ"ץ (שם) כתב: 'זכור את אשר עשה לך עמלק: שתהא שונה בפיך הלכות מגילה, א"נ כגון ושננתם לבניך שתקבע זמנים להיות קורא בתורה בכל אלו העניינים'. ועיין בספר הקריאה בתורה והלכותיה (פרק עח) שכתב להוכיח שאין כוונתו לקריאה מתוך ספר תורה דווקא, אלא דיהיה קורא את הפסוקים המדברים בזה העניין דמחיית עמלק, ובזה יוצא יד"ח המצווה, והוכיח זאת מדבריו שם, דגם גבי זכירת מעשה מרים וזכירת יום השבת ומעשה העגל כתב הר"ש שיקבע זמן לקריאת אלו העניינים בתורה, ובהם הרי לא מצינו שקוראים את שאר הזכירות מהתורה, וע"כ בוודאי שכוונתו ללמוד את אותם עניינים בפיו ולא סגי במה שזוכר בליבו, עי"ש בטוטו"ד. אך לכאורה אין בכך סתירה בדבריו, דהתם בדעת הספרא מיירי, ודו"ק.
9. ↑ י). וכדברי רבנו כ"כ להדיא התוספות (ברכות יג. ד"ה בלשון, מגילה יז. ד"ה כל) והרא"ש (תוספות ברכות שם, פסקים שם פרק ז כ), והרשב"א (ברכות שם, מגילה יז:) ורבי יהודה מפריס (ברכות שם). ועיין עוד בזה בספר סמיכה לחיים (סימן ב) בתשובה מהגאון חקרי לב, שהוכיח מהרבה ראיות שקריאת התורה הינו חיוב דרבנן, ואכמ"ל.אלא דמדברי רש"י (סוטה לג. ד"ה כל, ברכות שם ד"ה לימא) עולה שכל קריאת התורה היא מדאורייתא, וכן כתבו בדעת רש"י הפר"ח (סימן קמו ב), ובספר קרן אורה (סוטה שם). וכן מוכח מקושית התוספות והרשב"א (שם) ע"ד. וכן כתב בהדיא הריטב"א (מגילה שם) שקריאת התורה שבכל שבת ויום טוב בציבור היא מהתורה. וכ"כ בשו"ת התשב"ץ (ב סימן קסג, אך עיין שם סימן רסא, ואכמ"ל), והוסיף שכן דעת הרמב"ן שמנה ברכות התורה בכלל תרי"ג מצות, ע"כ. אך מדברי השו"ע (סימן קמו ב, סימן תרפה ז) מוכח שנקט שהעיקר כדברי הראשונים ששאר קריאות הם מדרבנן, עי"ש.
10. ↑ יא). תוספות ברכות יג. ד"ה בלשון.
11. ↑ יב). והנה במהדורות שלפנינו אינו נמצא 'פרשת פרה', אך בש"ס דפוס ראשון (וונציה) איתא פרשת פרה. וכן איתא בתוספות ר"י (שירליאון ברכות יג.) ובתוספות הרא"ש (שם, סוטה לב:), ובחידושי הרשב"א והריטב"א (ברכות שם). וכבר הקשה ע"ד התוספות בדברי חמודות (על הרא"ש ברכות פרק ז נב) 'ולא ידעתי אנה מצאו שפרשת פרה מחויבים לקרותה דאורייתא'. וכן העיר הברכי יוסף (סימן תרפה ה).והנה אף דרבנו העתיק בשתיקה פרשת פרה, מ"מ כשסיים להלן בלשון 'ואם כן צריך ליזהר יותר' וכו', לא כתב להזהיר על קריאת פרה, כמו שהזהיר גבי קריאת זכור, וגם בשאלתו לא דן האם צריך להקדים נמי לקריאת פרשת פרה. ואפשר דהוא גופא מסופק בדבר, אך עיין בלקט יושר (הלכות מגילה אות ב) דאיתא בזה"ל לעניין קריאת שנים מקרא וא' תרגום, 'וגם היה מעביר פרשת זכור שמו"ת, וגם פרשת פרה משום דתוס' משנץ או פסקי תוס' כתבו דאף פרשת פרה מן התורה, ויל"ע. וראה בשו"ת מהרי"ל (סימן קסז) דכתב דלבו מגמגם בעלית קטן לפרשת זכור, עי"ש. ומ"מ השו"ע בנידון דידן (סימן תרפה ז) כתב בשם יש אומרים, ללא חולק, שקריאת זכור ופרה שהיא מדאורייתא. וכן פסק בסתם בהל' ס"ת (סימן קמו ב).
12. ↑ יג). סימן קמז. וז"ל: 'לזכור מעשה עמלק דכתיב (דברים פרק כה יז) זכור את אשר עשה לך עמלק, זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פרשת זכור.'
13. ↑ יד). ובמהרש"ל (הובא בב"ח סימן תרפה) כתב דע"פ דעת רבנו, דצריך טפי שישמע קריאת פרשת זכור בצבור ממקרא מגילה, ייראה להדיא שאין הקטן עולה למפטיר בפרשת זכור, ואף על פי שהשליח צבור קורא בתורה, דהרי בעינן בר חיובא, ע"כ.אלא דבלקט יושר (הלכות פורים אות ב) כתב דכיון שהגדול קורא בתורה, מותר להעלות גם קטן למפטיר בפרשת זכור, אך סיים, 'מ"מ שמעתי שמקצת גדולים נהגו להפטיר בגדולים', ע"כ. וכן כתב הב"ח (שם, וע"ע בהל' ס"ת סימן רפב, ובשו"ת הב"ח סימן קנח) לחלוק על המהרש"ל והוא סובר דאפילו קטן שאינו יודע למי מברכים יכול לעלות, שהרי אנו יוצאים יד"ח מהש"ץ הקורא ולא מן העולה. וכן דעת הלבוש (סימן רפב ד). וכ"פ בשו"ע הרב (סימן רפב טז). ובט"ז (שם ב) פסק דבקטן שאין יודע למי מברכין אין יוצאין יד"ח על ידו, אבל ביודע למי מברכין כתב דשפיר יוצאין. ועיין בזה עוד בשו"ת גינת וורדים (כלל א סימן לח) ובשו"ת המבי"ט (סימן קט), ובערוך השולחן (סימן קפט ז), ובשו"ת ציץ אליעזר (ז סימן א קונטרס קטן למפטיר), ואכמ"ל. ובספר בנין שלמה (אסימן נד) מובא שהגר"א נהג לעלות לקריאת זכור, דמצוה בו יותר מבשלוחו.
14. ↑ טו). וכתב המגן אברהם (סימן תרפה בהקדמה) 'ולי נראה ליישב מנהג העולם, דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוקא בשבת זה, אלא שחכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבה"כ וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן, כמ"ש הלבוש (סימן רפב ד), וא"כ כששומע בפורים פרשת ויבא עמלק נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא ידי חובה, וכ"ה ברא"ם (סימן ב), ...מכל מקום כל אדם יהא זהיר וזריז במצוה לבוא למנין'. אך עיין בחתם סופר שהקשה ע"ד, וכן בחכמת שלמה שהביא קושית חכם אחד ע"ד המג"א, ומש"כ לישבו.