ראש הכולל שע"י ישיבת יד אהרן ב"ב
מקרא מגילה בט"ו בבני ברק ובשכונת רמות
הנה לכאורה, הנדון ברמות והנידון בבני ברק הוא אחד, האם מה שבתוך עיבורה (שבעים אמה ושיריים) של עיר המוקפת או ספק מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, נחשב לכל היותר רק כסמוך לכרך [כמש"כ החזו"א בספרו (או"ח קנג א)]. או שהכל כעיר אחת ממש דמיא, ומהיכא שיש הפסק של קמ"א אמות (שהן עיבור ב' ערים המתחברות זע"ז) מתחיל דין הסמוך, וכל עוד אין הפסק אלפים בעי לקרוא גם במקום ההוא בט"ו משום סמוך [כשיטת הגאון בעל תורת חסד ועוד, כמובא בספר "ירושלים הרים סביב לה" מאת מורינו הגר"ש דבליצקי, עי' שם באורך, וכן הוא בכף החיים בהל' מגילה (סי' תרפח סק"י)]. ולפי שיטה זו יתכן שנצטרך לקרוא מדין ירושלים בט"ו, עד לכמעט שער הגיא.כמו כן, א"א יהיה להקל בבני ברק שלא לקרוא בט"ו, רק משום מש"כ הברכי יוסף (שם סק"ט בשם תשובת משאת משה), שסמוך לספק אין לחוש לקרוא גם בי"ד וגם בט"ו, דמעיקרא הוא חידוש דין רק במגילה (ולא בבתי ערי חומה) סמוך לכרך, והבו דלא להוסיף עליה בכרך המסופק עי"ש.
ויש אומרים שאין המנהג בא"י כדבריו, כי ברבים מערי הספיקות שהיו נוהגים גם בעבר לקרוא גם בט"ו, כמו צפת, היו קורים משום נראה לספק, היא העיר טבריה, כמו שכתב בפאת השולחן (הל' א"י ג טו). וגם החזו"א בהל' מגילה (שם) הכריע שלא כדברי הברכ"י.
והשאלה אם יש עצה לחלק בטוב בין הדבקים גם ללא זה, כי למעשה כיום מנהג העולם, גם של חלק מציבור המדקדקים, לא לקרוא בט"ו בבני ברק בגלל פרויקט נתיבי אילון, שמפריד את גוש דן המזרחי קמ"א אמה מיפו (כמו שהעלה להלכה בקונטרס "האגרת הזאת" מהג"מ רבי שריה דבליצקי שליט"א). ומצד שני, ברמות נהגו רובא דעלמא, גם מהציבור היראים ביותר, לקרוא רק בט"ו, וכן הורו הגרש"ז והגרי"ש נ"ע. וגם הספרדים, כפי ששמעתי, ברובם נהגו כן בשנים האחרונות (מתוך רצונם העז של התושבים שם להמנות על תושבי ירושלים), ורק מתי מספר נוהגים לקרוא מגילה גם או רק בי"ד [אמנם הלום שמעתי שבשנת תשע"ז התאספו רבים בשכונת רמות לקרוא בי"ד בברכה בביהכ"נ גדול "אהל יוסף", וא"א לדעת אם מגמה זו תתפשט או לא, ועכ"פ מנהג רוב העולם כעת לא כן], ושומה עלינו לבאר בשים לב האם יש לחלק ביניהם בטוב ליישב מנהג העולם, או שמא אכן אין שום חילוק.
וקודם נבאר מעט את מה שנראה בשורש הנידונים האלו.
♦
הנה דין סמוך ונראה לכרך הוא דין מחודש שנא' רק במגילה, וצ"ע ביסודו. ומצינו בתוספתא (פ"א ממגילה ה"א), דילפי' ליה מדכתיב מדינה ומדינה, וכעין זה משמע בש"ס שלנו, מתוך המו"מ של הגמ' (מגילה ג:), שמיתור עיר ועיר דרשינן לדין סמוך ונראה, עי' שם.
אולם אכתי יתכן, כמו שנבאר להלן בדעת הרמב"ם, שהוא סברא בעלמא של גרירה וקולא להטפיל את הסמוך והנראה לכרך, דהיינו שדין סמוך אלפים הוא שיעור להחשיב עד שם כמרחק סביר להיטפל למקום, כמו שמצינו ביהושע סימן ב' לעניין ארון, שנצטוו שיהיה רחוק מהם אלפים אמה מפני הכבוד. וכן מצינו, כמובן, שיעור זה לעניין מגרש ערי הלויים ותחום שבת, וגם דין "נראה", כמו שיתבאר, יכול להכנס לגדר זה.
וכן משמע ברמב"ם, מדכלל את דין סמוך ונראה בפ"א ממגילה בהלכות בן עיר שהלך לכרך (ה"י) ולא בתוך עיקר דין כרך ועיר לעיל שם (בה"ד). ומשמע שהוא דין גרירה בעלמא לדין הקריאה, כבן עיר שהלך לכרך וכדו', ולא שחל דין על מקום הסמוך ונראה להיות בכלל עיקר התקנה של בני כרכין (כך שמעתי מאבי לפו"ר), ובסמוך יתבאר שכן נראה מכל שיטת הרמב"ם כפשטותה, כפי שהיא לגרסא שלפנינו.
ונבאר יותר במה ששייך לענינינו, דהנה עיקר דין זה של סמוך (למשל) יש לעיין אי יסודו בדין עיר, כמו שמשמע מהילפותא של "מדינה ומדינה", או דמלכתחילה הוא דין בכל דבר שנגרר, ואפי' א"צ שיהיה שם בית, ואין זה תלוי בשם עיר כלל.
ובזה יש לבאר את שורש השאלה של הגאון ר' יחיאל מיכל זצ"ל בספרו עיר הקודש והמקדש (פכ"ז א), שאין סמוך אלא מרחק כפשוטו ואין גוררים בכלל עיר בתרה, ומשום שמיל הוא שיעור רוחק, כמו שנא' ביהושע לעניין מרחק הארון מפני הכבוד כנ"ל. ולעניין נראה יתכן שסברו דבעי נמי שיהיה לכה"פ סמוך תוך אלפים במרחק האווירי (כפי הפי' השני של הב"י ברמב"ם שם).
ובאמת זו פשטותה של שיטת הרמב"ם (שם, שהביא דין תוך אלפים על נראה דווקא ולא על סמוך), שסבר שסמוך הוא דין בעיבורה של עיר בלבד (כמו שבאר הב"י בס' תרפח בפשטות יותר), ולנראה בעי שתהיה בתוך אלפים, כלשון הרמב"ם. ולפי זה פשיטא שגדר סו"נ אינו גדר של עיר ועיר, אלא נגררות בעלמא לכרך (וגם אם זו הילפותא אבל גדר הדבר הוא כנטפלות, ולכן אפשר לחלק גם את העיר עצמה בין מה שסמוך לבין מה שלא סמוך).
אולם צד אחר איכא, והוא שיש למיזל כלשון הילפותא מדינה ומדינה כעיקר הטעם, דאיכא הלכה של עיר הסמוכה שנגררת בתר העיר של הכרך. ועי' ריטב"א (ב: ד"ה אלא קרא) שכתב שהביאור בדין סמוך ונראה - כיון דמגנו בתוך העיר בשעת צרה ומשתתפי לכל מילי, כדידהו חשיבי לעניין מקרא מגילה. ונראה שזה הוא טעם לדין עיר שנא' כאן בדין סו"נ, שאינו סתם קירבה לכרך, אלא זו הלכה בעיר הסמוכה ונראית, שהיא בכלל הכרך הגדול שלידה, כיון שהיא מסתופפת איתו בעת צרה ומשתתפת עימו בכל מילי, ועל כן כל העיר נכללת בכרך הגדול, והוא דין בעיקר שם העיר שלה כדילפ' מעיר ועיר [ולא שאנו אומרים שבית בודד לא נכלל בעיר, אבל כמובן עיר נכללת בעניין].
ולפי זה אף בית הנכנס לשבעים אמה של העיר הסמוכה הרי הוא בכלל העיר להכלל בה בכלל שם המוקף, כיון שעכ"פ הוא בכלל שם העיר הסמוכה, ונפק"מ גדולה בדבר.
♦
א. ב.
וכעת לעניינו, לנסות לחלק בין בני ברק לרמות. ובתחילה נבאר שוב בפירוט, דהיינו שאם לא ננקוט כספר עיר הקודש והמקדש הנ"ל (וכצדדנו לעיל מעט בדעת הרמב"ם), דאין סו"נ אלא הנגרר עד אלפים אמה, וכהמנהג הברור לקרוא בכל ירושלים החדשה בט"ו (שלא כדבריו בספרו הנ"ל ובלוח א"י שלו), הלא לכאורה איכא רק ב' צדדים הנ"ל, ובני ברק ורמות תלויים זב"ז, דהיינו שאם אנו נוקטים שמה שנמצא מחוץ לחומות חשיב כעיבור העיר ממש ואינו בגדר סמוך, ודין הסמוך אלפים מתחיל אחריו, הלא בבני ברק בעי לקרוא נמי בט"ו, דנמשכת מיפו ברצף אחד, ולא יעזור ההפסק של נתיבי אילון שאינו אלפים אמה, וברמות יקראו רק בט"ו, שכנראה אין הפסק אלפים בינה לעיבור העיר, שהוא לצד זה כהעיר עצמה, ועכ"פ דין נראה מהכרך בוודאי יש להם. לעומת זאת, אם נוקטים כהצד השני, שעיבור העיר עצמה נכלל רק בשם סמוך, הלא ת"א בעצמה חשיבה רק כסמוך ליפו, ומה שלאחריה לא יצטרף לאחר קמ"א אמה, ולא יצטרכו לקרוא בבני ברק בט"ו, וגם ברמות יהיו חייבים לקרוא בי"ד, כי יש הפסק של קמ"א בינה לשכונה הקרובה ביותר הסמוכה לירושלים.ועיקר הנדון כתב בספר ציץ הקודש (ח"ב ס' נב) להג"מ ר' הירש מיכל זצ"ל, שהוא תלוי בדין "הוקף ולבסוף ישב", האם נא' גם לעניין מקרא מגילה, עי' בסוגי' בגמ' (ג:) ובמפרשים, ואי קי"ל (כבשו"ע תרפח א) דהוקף ולבסוף ישב לא מהני אף לעניין מקרא מגילה, מסתבר שבית אחד שאחר החומה אינו נכלל בחומה, כפי שהוא הדין לעניין בתי ערי חומה, וכל דינו אינו אלא משום סמוך בלבד, משום דקל הוא שהקלו בקריאתה. ובקונט' אחרון שם חלק עליו תלמידו הגאון מוהר"ר יעקב משה חרל"פ זצ"ל, שאינו תלוי בסוגי' הנ"ל עי"ש [ובקונט' "ירושלים הרים סביב לה" למורינו הג"ר שריה דבלצקי שליט"א שסיכם עיקרי הדברים].
ולכן נראה יותר לתלות את מחלוקת אחרוני הזמן הנ"ל בעיקר התקנה של מקרא מגילה בכרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון, האם יסודה הוא דהחשיבו חכמים כאילו כעת יש חומה במקום שהייתה בימות יהושע בן נון, או שדנים עפ"י מה שהיה חומה אף שכעת איננה, לא שכאילו כעת יש שם חומה, אלא שדנים על מקום שהיה בו חומה בשעתו כמגדיר את שם המקום בלבד.
ותלוי בזה, שאם נאמר כצד האחרון כיון שעתה מיהא אין חומה, הלא העיר כעת נמשכת גם מעבר למה שהיתה החומה בשעתו, ומסתברא דאין דנים סמוך רק מעיר החדשה ואילך (וכדעת הגאון בעל תורת חסד). אולם, אם דנים לומר שאף שאין כעת חומה הרי שכאילו יש כאן חומה כפי שהייתה בשעתו, שכן היא התקנה על עיר המוקפת חומה, כדין בתי ערי חומה שדנים עפ"י העיר שנתקדשה, כדדרשינן מקרא אשר לוא חומה אף שאין לה עתה, הלא מסתברא שאין נחשבת כמוקפת חומה אלא ממנה ולפנים, אבל מעבר לחומה שהייתה בזמנו, אין חשוב אלא כסמוך בלבד (כדעת החזו"א).
[ויש לעי' לפי זה, אם החומה ההיא אכן נשארה שם או עכ"פ יש מקצת חומה באותו מקום, האם אז לכו"ע נדון שמה שמחוץ לחומה הוי כסמוך בלבד, ולמעשה בירושלים אינו כן כידוע, וידידי ר' משה ר"ל שזה הביאור בחזו"א (אור"ח קנג בסוף העמוד), ולדידי לא משמע כן].
ויתכן ששורש הדבר תלוי במה שנתבאר לעיל אות א', שאם ניזל בתר הילפותא דמדינה ומדינה, א"כ ניתן כאן גדר של עיר למוקפת, ולסמוך אליה, מחוץ לחומה הדמיונית, ניתן גדר של עיר סמוכה. (דנוטה לומר שעיר כזו הנמשכת משם דינה כעיר בפ"ע, שהרי כך זה מתחלק - עיר מוקפת - ועיר סמוכה -). אולם, כפי הצד השני, דכל הדין כאן של סו"נ הוא מחמת גרירה בעלמא, יש מקום לדון לכאן ולכאן, אולם אין תלייה זו מוכרחת כל עיקר.
[ואגב, לעניין בתי ערי חומה אין עיבור עיר מצטרף, כמבואר בירו' מגילה, וכפי שנראה מהרמב"ם הל' שמיטה ויובל, ואינו דומה לערי מקלט, שעיבורם קולט, וכנראה מפני שאין לערי מקלט חומה ועי'].
ולעניינינו, שוב אנו חוזרים שלפי זה לא מצינו לחלק בין בני ברק לרמות, לבד מהסברא של הרב ברכי יוסף וכמובן ללכת לקולא, מה גם שיש מקום לנטות לקולא בעניין זה, עפ"י האמור בירו' (מגילה פ"א ה"א) שיסוד דין סו"נ כאן הוא משום דקל הוא שהקלו בקריאתה (להזכיר נס דשושן כמש"כ הרשב"א בפ"ק דמגילה), וזה רק להקל בקריאת בט"ו ברמות ולא בשני הימים, כמו שהוא להדיא בירו' שם, לעניין רבי יוחנן בטבריה שקרא רק בט"ו משום כך, ולא כהבבלי, ועי'.
אלא שנראה שיש סברא גדולה לחלק במה שרמות היא כעיר אחת ממש עם ירושלים לכל דבר ועניין, וזו היא סברא חזקה יותר מסמוך ונראה, שילפ' ממדינה ומדינה מחמת שהן נכנסות לעיר. וכוונת הריטב"א דבעי גם בשותפת בעניניה שתהיה נראה וסמוכה, הוא על עיר אחרת, שנכללת בכמה ענינים עם העיר הזו, אבל אם היא עיר אחת לגמרי, כברמות שאנשים רואים עצמם כגרים בירושלים ולא בישוב סמוך לירושלים, בזה בעי לדון אותם מק"ו דסמוך ונראה כעיר אחת לגמרי, ואף אם אין רצף של בתים.
והלא המנהג כן, כהתוספתא והריטב"א, שלא כמו שדייקנו ברמב"ם שהוא כגרירה בעלמא, שהרי לפי זה כתב הב"י שסמוך הוי רק תוך עיבור העיר, והעולם מקדמת דנא לא נהג כן אלא כל סמוך הוי בכלל עד אלפים, וגם בשו"ע לא נראה כן, וכמו שדייקו המג"א והגר"א, שהשו"ע צידד כדעת הטור עי' שם היטב.
וכן שמעתי בעצמי מהג"מ רש"ז אוירבך זצ"ל (ונדפס משמו בספר הליכות שלמה הל' מגילה פ"כ ח וראה שם בדבר הלכה ס"ק יב) דיש לקרוא בכל שכונות ירושלים בט"ו, אף המרוחקות כרמות, מחמת שהן שותפות בכל עניניהם בעיר י-ם, וזאת עפ"י דברי הריטב"א הנ"ל עי"ש (ובהכרח י"ל כמש"נ, דשותפות גמורה עדיפה טפי, דאל"כ אדרבא הריטב"א הוא ראיה לסתור, שגם בשותפת בעניניהם בעי דווקא שתהיה בכלל סו"נ).
אלא שיש לעי' אם משמע כן בתוס' בפ' כיצד מעברין (עירובין נז: ד"ה רב הונא), שכתבו בשם ר"ת דמסברא אמרינן לעניין בתים הסמוכים לשבעים אמה לעיר דחשיבו כהעיר עצמה, דלא מסתבר דבעי שיהיו הבתים דבוקים זה לזה עי"ש. ומשמע דאין אפשרות לקבוע שם עיר בלא הסמיכות של שבעים אמה ושיריים, על סמך שותפות בעניניהם.
וי"ל (מעט בדוחק), דהכא דילפינן דין סמוך ונראה מדכתיב מדינה ומדינה, שהיא עפ"י השותפות וההסתופפות בצל הכרך, כהריטב"א הנ"ל, כבר יש ללמוד מק"ו נמי שמדינה אחת לגמרי שהיא בכללה אף שאינה בגדר סמו"נ, וכמו שחלקנו. או שנחלק באופן פשוט יותר, דלעניין תחומין יותר מסתבר לילך אחרי רצף של בתים ומקום ישוב, וכדחזינן שאף ב' ערים מתחברות זל"ז אם אין ביניהן רווח מבתים בשיעור של מרחק בין ב' ערים, ואף שפשוט שהן ב' ערים אחרות לגמרי, אבל לעניין קריאת מגילה דנים עפ"י השייכות מחמת דמגנו בעת צרה, שאז הן חלק מההקף.
[וכפי ששמעתי הורה הגרש"ז אוירבך זצ"ל על הדסה דבעי לקרוא בט"ו, כי החולים שם הם חולים של ירושלים. וכן אמר לי ר' אריה ליב גריינמן שיחי' בשם החזו"א על דיר יאסין, כמדומה, שכיון שכל מה שהיה להם היה בירושלים דינם ממש כנטפלים, וכבר אמרו כן בעבר בשם הגרי"ל דיסקין לעניין בית היתומים, שעל אף שברור שהיה ממש במדבר ומרוחק טובא מהעיר עצמה (כפי שרואים בתמונות מאז), מכל מקום אנו לומדים מפי השמועה שהורה לקרוא בו בט"ו, ומסתמא זו הייתה סברתו שהן "היתומים של ירושלים" כמו שנהוג לומר בשמו (לא בדקתי האמינות המוחלטת של דברים אלו שהם מפי השמועה בלבד)].
ועי' עוד בא"ר (תרפח סק"ד) עפ"י האגודה, שמתחייבים מסים עפ"י גדר סמוך ונראה והובא בשעה"צ (שם סק"ז). ומשמע שהעיקר הוא מה שיש שותפות, ולכן אפי' בסמוך הגדר הוא כן [אף שאינו נראה כ"כ המנהג כן, שהרי מעולם חייבו סמוך בלי שותפות, כמו שמשמע בפאת השולחן ומנהג החזו"א לקרוא בבני ברק גם בט"ו].
ונמצא לפי זה שיש להצדיק מנהג העולם הן לעניין בני ברק והן לעניין רמות, דלעניין רמות, בפרט לפי שיטת התורת חסד, ועוד שרמות היא בגדר סמוך ונראה לעיקר העיר החדשה הממשיכה ונכללת בכלל העיר העתיקה המוקפת חומה וכנ"ל, הלא היא נכללת בכל עניניה עם ירושלים כאחת משכונות העיר, אבל לעניין בני ברק, כיון שאין לה שום שותפות עם יפו ואינה נטפלת לה בשום עניין הא לאו חדא היא עם יפו ויש לפוטרה מט"ו לגמרי, גם לא כאחת מערי הספיקות, וגם אם לא ננקוט כהברכי יוסף, דלא נקטינן סמוך לספק להחמיר.
יתר הסברות כמו חוטי העירוב, ובורגנין ועיר היושבת על שפת הנחל, לא ראיתי לנכון להאריך בהן, כי יש בזה הרבה ויכוחים שכבר נכתבו [ובמה שיש לחדש לפלפולא בעלמא לצערי לא היה כעת עת ויש אתי בכתובים], וכפי הנראה עיקר שורש המנהג תלוי במה שרמות היא כירושלים לכל עניניה, משא"כ בני ברק שאינה יפו בשום אופן וכמש"נ.
♦
ג. האם מהני צירוף ע"י בורגנין
אכתוב בכ"ז בקיצור לעניין בורגנין שרצו לצרף ע"י את רמות לעיר (כהצעת המנחת יצחק, בשביל לפתור את מה שפסק ביבי"א לקהילות בני ספרד, שברמות יש לקרוא רק בי"ד, כשיטת מרן הב"י שגם הנראה בעי שיהיה סמוך אלפים דווקא).הנה בעיקר הדיון אם בורגנין מועיל גם באופן מלאכותי, מקורו טהור בירו' פ' כיצד מעברין (עירובין פ"ה ה"א) שמשה עשה להן שלושה צריפים ושלושה בורגנין מחוץ למחנה כדי שיוכלו להפנות בשבת מחוץ למחנה ולא יחשבו כיוצאים מחוץ לתחום שבת י"ב מיל כמידת המחנה (אם לא נחשבים אהלי המחנה כקבועין מפני שחנו ע"פ ה') עי"ש. אולם, יתכן דבעי שיהיו ראויים לדירה קבועה, [כמש"כ הרשב"א בעבוה"ק הל' עירובי תחומין ו].
וגם אם נקיל בזה, או נעשה אותם בורגנין קבועין במידת האפשר (כפי שאמרו שלנו שם קצת מבני ישיבת פורת יוסף בירושלים) הלא ישנה עוד בעיה, שכביש רמות רחב כנראה יותר מקמ"א אמה ומפסיק את הרצף איך שלא יהיה.
ויש שרצו לדמות זאת לעיר היושבת על שפת הנחל (עירובין סא.), שלגאונים והרמב"ם (פכ"ח משבת ה"ט) מודדים משפת הנחל החיצונה [וכן הוא להדיא בירו' (פ"ה ה"א), שמשמע שאפי' היא רחבה הרבה יותר משבעים אמה מודדים משפת הנחל החיצונה אם אין הנחל עמוק הרבה, דהוי תל המתלקט עשרה טפחים מתוך שלושה, והובא ברמב"ן במלחמות ה' סוף פרק כיצד מעברין כמקור לשיטת הרי"ף הנ"ל עי"ש].
אמנם, הלא הקשו שלא מצינו מצטרף לעיר ביותר משבעים אמה ושיריים, וענה הריטב"א דזה רק בבית מסויים, אבל היכא שהוא מקום תשמיש לכל בני העיר מהני טפי.
ולפי זה, הכא יש לדון האם כביש רמות חשיב כמשמש בעיקר את בני העיר או את כל באי הארץ, שאז לכאורה לא יכלל בעיר ביותר משיעור עיבור הערים.
♦ ♦ ♦