ראש כולל "ברכת זאב" בני ברק
בענין כללות ופרטות נאמרו בסיני
א. בדברי הרא"ם והחזו"א למ"ד כללות ופרטות נאמרו בסיני אימתי נמסרו לעמ"י
איתא בחגיגה (ו.): "תניא רבי ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד, ורבי עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב" ע"כ. ולכאורה דברי רש"י ריש פר' בהר כדברי ר"ע[2]. ולדבריו, התורה כולה ניתנה למשה רבינו בסיני.וצריך ביאור - אם כל התורה ניתנה בסיני, א"כ מדוע לגבי חלק מן המצוות כתבה התורה שנאמרו בסיני ולגבי מצוות אחרות כתבה התורה שהן נאמרו באהל מועד. וכתב החזו"א (או"ח סי' קכה) בשיטת ר"ע, דאף דנאמרו למשה רבנו כל המצוות, מ"מ לא נצטוה עדיין בכתיבתן ולא במסירתן לעם ישראל, ונכתבו בתורה לפי הזמן והלשון של זמן מסירתן לעם ישראל.
וכדברי החזו"א כתב כבר הרא"ם, על מה דנאמר בבמדבר (יא, י): "וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת־הָעָם בּכֶה לְמִשְׁפְּחתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ". ופי' רש"י שם: "בכה למשפחותיו - משפחות משפחות נאספים ובוכים לפרסם תרעומתן בגלוי. ורבותינו אמרו למשפחותיו על עסקי משפחות, על עריות הנאסרות להם". וכתב שם הרא"ם: "ולא ידעתי למה נתעוררו עכשיו, אחר נסיעתן מהר סיני, לבכות על שהפרישן משה מן העריות, והלא כבר עברו כמה חדשים משהפרישן עד שנסעו מהר סיני, שהרי מיום הכפורים שירד משה מן ההר שוב לא עלה, והתורה כבר היתה מסורה בידו. ושמא יש לומר, שאף על פי שהיתה כל התורה כלה מסורה בידו, מכל מקום לא נאמרו לישראל, אלא כל אחת בזמנה, שהרי בפרק הנזקין אמרו (גיטין ס א): "שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן: פרשת כהנים ופרשת לוים ופרשת טמאים ופרשת שלוח טמאים ופרשת אחרי מות ופרשת שתויי יין ופרשת נרות ופרשת פרה אדומה" ופירש רש"י ז"ל: 'פרשת כהנים - 'אמור אל הכהנים' (ויקרא כא), שהלכות כהנים כתובות בה: לא יטמא, לא יקח, מום בו לא יגש, ומפני שבו ביום הוזקקו לעבודה, הוצרכה קדושתם להודיעם. פרשת לוים וכו' ופרשת פרה אדומה לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן וקודם לכן לא יכלו לעשותה, דבעינן "והזה אל נוכח פני אהל מועד'' (יט, ד), ואם כן אף על פי שכבר נאמרו למשה בסיני, לא אמרן לישראל עד ראש חודש ניסן, שבו הוקם המשכן. ושמא גם פרשת העריות לא נאמר לישראל עד סמוך לנסיעתן מהר סיני" עכ"ל.
וכן יש לבאר מה דכתב רש"י (ריש ואלה המשפטים) דמה הראשונים מסיני אף אלו מסיני, ומקשים דהרי כל התורה ניתנה למשה רבנו בסיני, וי"ל כנ"ל דאף דניתנו בסיני מ"מ לא ניתנו למסרן לעמ"י באותו זמן, וזה מה שאמר דלענין פר' ואלה המשפטים אינו כן אלא הם כראשונים מסיני אף לענין למסרן לעמ"י[3].
ועפ"י הנ"ל מבאר החזו"א את הנאמר בתורה לגבי דין מחלל שבת ומגדף ודין נחלות, דלא ידע משה רבנו לדונם אף דכל התורה ניתנה למשה רבנו בסיני, די"ל דלא נמסרו הלכות אלו למשה רבינו בסיני אך לא חסר בזה בתרי"ג מצוות כי אינם אלא פרטי דינים, או די"ל דנמסרו למשה גם דינים אלו, אך כיון שלא נמסר לעמ"י לא הי' יכול לדון עפי"זג).
♦[4]
ב. ביאור עפ"י מה דלכאורה מוכח דלמ"ד כללות ופרטות נאמרו בסיני, גם נמסרו לעמ"י בסיני
והנה איתא בזבחים (קטו:), "עולה שהקריבו ישראל במדבר - אינה טעונה הפשט וניתוח, אותביה ברייתא דשויא בכולהו, דתני': עד שלא הוקם המשכן וכו', ועולה שהקריבו ישראל במדבר - טעונה הפשט וניתוח וכו', אלא קשיא עולה! תרי תנאי היא; דתניא, ר' ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני, ופרטות באהל מועד; ר"ע אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב" ע"כ. הנה מבואר להדיא דלר"ע, דכללות ופרטות נאמרו בסיני, גם הפשט וניתוח נמסר לישראל, אף שלא נכתב אלא באהל מועד[5].ויעויין עוד בריב"א (במדבר יא, י) וז"ל: "בוכה למשפחותיו. פירש"י על עסק משפחותיו על העריות שנאסרו להם. וקשה שהיה להם לבכות במתן תורה כשנצטוו על העריות. וי"ל שלא רצו לערבב את השמחה" עכ"ל. הרי דהבין דנאסרו העריות כבר במתן תורה.
ויעויין בפירוש הרא"ש לתורה (שם כז) ז"ל: "אלדד ומידד. אחי משה היו אלא שכשנתנה תורה ונאסרו כל העריות פירשו כלם שנא' וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו ודרשינן על עסקי משפחות וגם עמרם אבי משה פירש מיוכבד דודתו שהיתה אשתו ונשא אשה אחרת והוליד ממנה אלדד ומידד וכו'" עיי"ש[6]. וכן כתוב בדעת זקנים מבעלי התוס'[7]. וא"כ לא יתכן כלל לומר שהי' זה בזמן שלפני נסיעתן מהר סיני, דא"כ אלדד ומידד לא נולדו עדיין אלא ודאי הי' בזמן מתן תורה [גם לפי"ז עדיין קשה דא"כ היו באותו זמן בני כמה חדשים[8]].
וא"כ משמע מהנ"ל דכללותיה ופרטותיה נאמרו בסיני וגם נמסרו לעם ישראל, אלא דעדיין לא נכתבו, ואף למ"ד מגילה מגילה ניתנה היינו לפי הזמן שנכתב בתורה. וי"ל דהביאור בזה דעד זמן זה הי' בגדר תורה שבע"פ וכשנמסרה ליכתב חשיב כתורה שבכתב. ויש נ"מ בזה, עי' בקונטרס דברי סופרים [לגראב"ו זצ"ל הי"ד] (אות יט), שכתב דחמור דבר הכתוב בתורה מדבר הנלמד בהקש. וא"כ י"ל דזה גם הביאור בהא דשמונה פרשיות נאמרו בו ביום, והביא הרא"ם פירש"י בזה ומבאר שרק באותו זמן נימסר לעם ישראל, ולהאמור י"ל דהכוונה ברש"י שם שבאותו זמן, שהי' נ"מ בזה לעם ישראל, ניתן כתורה שבכתב.
♦
ג. ביאור עפ"י הנ"ל, מחלוקת רש"י והרמב"ן בענין מצוות שנצטוו במרה, וראיה להנ"ל מזכור ושמור בדבור אחד, ומפר' גיעולי מדין
והנה, הרי כבר במרה נאמר "שם שם לו חק ומשפט." ופי' רש"י שנצטוו על שבת, כיבוד אב ופרה. ובהכרח שמה שנאמר שמונה פרשיות נאמרו בו ביום, הכוונה שאז היו כתורה שבכתב. ובזה יש לבאר הא דאיכא מ"ד דאלו שנאמר עליהם "ויהי אנשים טמאים ולא יכלו לעשות הפסח" היו נושאי ארונו של יוסף. ולכאורה קשה, הרי הם נשאו את ארונו של יוסף עד שבאו להר סיני, ואז עדיין לא נצטוו על הטומאה, דהרי פר' פרה נאמרה רק באותו יום של הקמת המשכן, דשמונה פרשיות נאמרו בו ביום. ואם נימא דמ"מ כשנאמרה פרשת פרה הי' דין טומאה גם למי שנטמא קודם לכן, א"כ נימא דאף אלה שנטמאו כשהיו במצרים, וא"כ כולם היו באיזה אופן טמאי מתים. ובשלמא אם היינו אומרים דרק ממתן תורה חשיבי למפרע טמאים, א"ש, אך הרי נושאי ארונו של יוסף נטמאו רק קודם לכן? ולכן בע"כ לומר שדין הטומאה הוא ממרה, שאז כבר נצטוו בפרה, ועי' מש"כ בזה החזו"א בסי' הנ"ל.ועפ"י מה שביארנו, יש לישב את קושית הרמב"ן (בפירושו עה"ת פר' בשלח, טו, כה) שהקשה על דברי רש"י (שם), שפי' שבמרה נתן להם מקצת מצוות שיתעסקו בהם וכו'. וז"ל: "ואני תמה למה לא פי' כאן החוקים האלה והמשפטים ויאמר וידבר ה' אל משה צו את בנ"י וכו' וכן יעשה בכל המצוות באהל מועד בערבות מואב ופסח מדבר וכו'" עכ"ל. ולדברינו, למ"ד כללות ופרטות נאמרו בסיני ולא נכתבו בתורה עדיין אף שכבר נצטוו, משום דהיו כתורה שבע"פ, מיושבת גם קושית הרמב"ן הנ"ל, דגם מצות אלו נראה שהן כן. ומדברי הרמב"ן שהקשה כך מבואר להדיא כדברי הרא"ם והחזו"א, דודאי בשעת מסירתן לעם ישראל נכתבו גם בתורה, ולכן הקשה למה לא פי' כאן החוקים האלה. אך בשיטת רש"י י"ל כדברינו, דכל המצוות ניתנו בסיני ונמסרו לישראל, ואעפי"כ לא נכתבו כי היו כתורה שבע"פ, וכן הי' בענין המצוות שנצטוו במרה[9] [והרמב"ן שם מפרש דבאמת עדיין לא נצטוו במרה אלא "שהודיעם החוקים ולימד אותם עתיד הקב"ה לצוות אתכם בכך על הדרך שלמד אברהם אבינו את התורה"[10] עיי"ש].
וכן יש גם לבאר בענין זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, ואעפי"כ נכתב שמור רק בפר' ואתחנן, ובזה הרי א"א לומר דלא ניתן עדיין לימסר לעמ"י, דהרי כולם שמעו זאת ונצטוו ע"כ. ולהנ"ל י"ל דאף דשמעו ונצטוו מ"מ כל זה הוא בגדר תורה שבע"פ וכהלכה למשה מסיני ורק בפר' ואתחנן הי' כתורה שבכתב.
וכן בענין פר' גיעולי מדין בפר' מטות, דשם אמר זאת אלעזר ועדיין לא נכתב בתורה, וא"כ איך ידע זאת אלעזר, ולכאורה גם משמע כנ"ל, דנצטווה ע"כ משה רבנו בהר סיני ומסר לעמ"י, ולכן ידע זאת אלעזר, אלא דהי' כהלכה למשה מסיני, ודברי אלעזר ניתנו ליכתב בתורה ונהי' בזה כתורה שבכתב. ואולם, אף לדברינו נצטרך עדיין לישב זאת לדעת ר' ישמעאל וא"כ יתישב גם לדעת הרא"ם והחזו"א[11].
♦
ד. אף קודם שנמסרו לעמ"י תרי"ג מצוות, יתכן דקיימו זאת מעצמן
והנה כתב המשנה ברורה (סימן תצד סקי"ב), בענין המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות, ז"ל: "מאכלי חלב - עיין מ"א ואני שמעתי עוד בשם גדול אחד שאמר טעם נכון לזה כי בעת שעמדו על הר סיני וקבלו התורה [כי בעשרת הדברות נתגלה להם עי"ז כל חלקי התורה כמו שכתב רב סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולה כל התורה[12]] וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כ"א מאכלי חלב כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה ה' ולנקר חוטי החלב והדם ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם באותו מעל"ע נאסרו להם ע"כ בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב ואנו עושין זכר לזה" עכ"ל. הנה מוכח דס"ל דכבר נמסר לעמ"י כל התורה במתן תורה.ואולם באמת אף אם נימא דלמ"ד כללותיה ופרטותיה מסיני הכוונה שנמסר גם לעמ"י, מ"מ היינו רק לאחר ארבעים יום שהי' משה בהר וכאן הרי מדובר על יום מתן תורה[13], וי"ל דהכוונה בזה שבאמת עדיין לא נמסרו לעמ"י כל המצוות הנ"ל אלא שכיון שרמוזות בעשרת הדברות כל תרי"ג מצוות, וכדהביא זאת המ"ב בשם הרס"ג, א"כ אף בלא שנצטוו עדיין ואף לא נמסר עדיין למשה רבינו, מ"מ כבר קיימו זאת מעצמם, כפי שהבינו זאת מעשרת הדברות, ומעין מה שנאמר שהאבות קיימו את התורה[14].
ולפי"ז יש גם לבאר את מה שגירש עמרם דודתו במתן תורה ונולדו אלדד ומידד, דאף לביאור הרא"ם והחזו"א, שעדיין לא נצטוו, מ"מ מכח מה שרמוז בעשרת הדברות עשה כך. וראיתי בספר תולדות יצחק [לדודו ורבו של מרן הב"י] (במדבר פרק יב) ז"ל: "קבלה ביד הנביאים הראשונים כי אלדד ומידד היו אחי משה מן האב, שידע עמרם ממשה איסור עריות שעתידה תורה לאסרתם, ופירש מיוכבד דודתו ולקח אשה אחרת והוליד אלו, שנאמר [לעיל פסוק י] בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו הנאסרים להם" עכ"ל. הרי להדיא שכתב שידע ממשה שעתידה תורה לאסרתם ובאמת לא נאסרו עדיין. וי"ל לפי"ז דהי' זה עוד קודם יציאתם ממצרים, ולפי"ז א"ש טפי דלא נצטרך לומר שהיו בני כמה חדשים אלא דיש כאן שנה נוספת ואולי הי' שנים רבות קודם לכן.
♦
ה. בבאור שיטת רש"י דציווי מלאכת המשכן הי' רק למחרת יו"כ, לפי הנ"ל דכל המצוות נמסרו לעמ"י בסיני
והנה כתב רש"י בפר' כי תשא (שמות לא, יח) ויתן אל משה, אין מוקדם ומאוחר בתורה מעשה העגל קודם לצווי מלאכת המשכן ימים רבים הי', שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן עכ"ל. וכבר הקשו דמנ"ל הא, דלמא הצווי הי' בארבעים יום הראשונים, ומשה לא הגיד לישראל את ציווי המשכן עד למחרת יום הכפורים. ועכ"פ מבואר דהבין רש"י דהצווי הי' סמוך להגדה לעם ישראל. אך לכאורה הרי בארבעים יום הראשונים נמסרה למשה רבנו כל התורה כולה וממילא בכלל זה גם מצות המשכן, ובשלמא אם נימא כדברי הרא"ם והחזו"א, דמ"מ לא נצטווה למסרן לישראל וכשנצטווה למסרן לישראל כתיבתן בתורה כשעת הצווי למסרן לישראל, א"כ י"ל דהבין רש"י ששעת הצווי למסרן לישראל הי' סמוך להגדה לעמ"י, אך אם נימא שכללות ופרטות נאמרו בסיני ע"מ למסרן לישראל, א"כ בכלל זה הי' גם צווי מלאכת המשכן וכמו כל התורה כולה, אלא דהי' כתורה שבע"פ וכדביארנו, א"כ מנ"ל לרש"י לומר שפרשיות אלו לא נמסרו באותו זמן גם כתורה שבכתב.ולפי"ז צריך לומר שהי' הכרח לרש"י לומר שלא הי' שייך כלל מצוות מלאכת המשכן קודם חטא העגל, וי"ל בזה, דהנה בסוף פר' יתרו פ' כ' פס' כא נאמר מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו וכו' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך וכו', ומקשים מדוע התחיל כאן במצוות המשכן והפסיק בפר' משפטים ואח"כ שוב נאמר פרשיות תרומה תצוה[15].
ולפי' הרמב"ן סוף פר' משפטים, דפירש ואל משה אמר הכל כסדר וא"כ מיד לאחר מתן תורה נאמר למשה רבנו סוף פר' יתרו וכן המצוות של פר' משפטים ואח"כ הי' כריתת הברית, א"כ י"ל דהמצוות שנאמרו בזה הן כמקצת מצוות שאומרים לגר שמתגייר, וכעין זה הי' גם כאן, שלצורך כריתת הברית נאמרו מקצת ועיקרי המצוות, ובכלל זה נאמרה פר' המזבח, שהיא מעיקר מצות המשכן, ורק לאחר כריתת הברית הי' צווי על מלאכת המשכן, אך לפירש"י בסוף משפטים, דפר' ואל משה אמר היתה קודם מתן תורה, א"כ פר' המזבח ופר' ואלה המשפטים לא שייכות לענין כריתת הברית, וא"כ לאחר מתן תורה נאמרו למשה רבנו פר' המזבח ואח"כ משפטים, ורק אח"כ תרומה תצוה, ולפי"ז קשה מדוע הפסיק בפרשת משפטים בין מצות המזבח לשאר מצות מלאכת המשכן.
ולכאורה י"ל, דהביאור בזה הוא כדכתב הספורנו בפר' כי תשא פרק לא פסוק יח ז"ל: "ויתן אל משה ככלותו. אחר שספר מה היה הטוב שהושג בסוף כל הפעמים ששהה משה בהר ארבעים יום, פירש הטעם מפני מה לא הושג התכלית שיעד האל יתברך במתן תורה, באמרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (לעיל יט, א) ובאמרו מזבח אדמה תעשה לי בכל המקום אבא אליך (שם כ, כא) עד שהוצרך לעשות משכן, והודיע שקרה זה בסבת רוע בחירת ישראל. כי אמנם בסוף ארבעים יום הראשונים נתן הלוחות מעשה אלקים לקדש את כלם לכהנים וגוי קדוש ככל דברו הטוב. והמה מרו והשחיתו דרכם ונפלו ממעלתם, כמו שהעיד באמרו ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (להלן לג, ו)" עכ"ל. הרי דלפי"ז לולי חטא העגל לא הי' כלל צווי מלאכת המשכן אלא הי' מתקיים ענין המשכן במש"כ סוף פר' יתרו בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, וא"כ לא קשה כלל מדוע הפסיק בפר' משפטים. ולפי"ז לכאורה יוצא שבארבעים יום הראשונים לא נאמרו למשה רבנו תרי"ג מצוות, דהרי חסרה מצות ועשו לי מקדש [ראה להלן אות ו].
עוד י"ל, דההכרח של רש"י לומר שלא נצטווה משה רבנו בפרשיות תרומה תצוה בארבעים יום הראשונים הוא משום דס"ל דכמו שבחירת הלווים לעבודה הי' לאחר חטא העגל, כך גם בחירת הכהנים אהרון ובניו היתה לאחר חטא העגל, וא"כ לא יתכן שפרשיות אלו נאמרו קודם חטא העגל דהרי נאמר שם גם לקיחת אהרון ובניו לכהנים. ולפי"ז למפרשים דפרשיות תרומה תצוה נאמרו כסדר, דהיינו קודם חטא העגל נצטרך לומר דאף דבחירת הלווים היתה לאחר חטא העגל, מ"מ בחירת אהרון ובניו לכהנים לא היתה משום חטא העגל.
♦
ו. לדברי הספורנו ד"ועשו לי מקדש" נתחדש רק לאחר חטא העגל, א"כ לכאורה בסיני לא הי' תרי"ג מצוות
ובעיקר דברי הספורנו, דקודם חטא העגל לא נצטוו בועשו לי מקדש אלא רק מזבח אבנים תעשה לי וכו' בכל המקום אשר אזכיר את שמי וכו', וא"כ לכאורה חסר בתרי"ג מצוות, שלכאורה נמסרו למשה בסיני למ"ד כללותיה ופרטותיה מסיני, ובשלמא לדברי הרא"ם והחזו"א, י"ל דנמסרה למשה רבנו גם מצות ועשו לי מקדש, אף דעתה קודם חטא העגל לא היתה מצוה זו אלא בכל מקום אשר אזכיר את שמי וכו', מ"מ נמסר למשה רבנו כמצוה שעתידה להיות, אך אם ניתנה כל התורה לימסר לבנ"י א"כ חסר מצוה דועשו לי מקדש. אך לכאורה תלוי הדבר במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בספר המצוות. דשיטת הרמב"ם היא דמצוות עשית כלי המשכן כלולות במצות ועשו לי מקדש [עי' ספר המצוות מ"ע כ] והרמב"ן (מ"ע לג) ס"ל דאינן שייכות למצות ועשו לי מקדש, אלא דלא מונים אותן כמצוות נפרדות והן כלולות במצוות הנעשות בכלים - המזבח במצות הקרבנות, המנורה במצות הדלקת המנורה, וכן השולחן במצות לחם הפנים. וא"כ, לדברי הרמב"ם גם אם לא נאמרה עדיין מצות ועשו לי מקדש, מ"מ תימנה מצות עשיית המזבח שבסוף פר' יתרו, שלאחר שנצטוו במצות ועשו לי מקדש היא כלולה בו, אך לפני צווי זה היא היתה מצוה נפרדת. אך לדברי הרמב"ן אין למנות את מצות עשית המזבח, דהרי היא נכללת במצות הקרבנות, וא"כ אם נימא כדברי הספורנו יהי' חסר בתרי"ג מצוות, אך הרמב"ן, לשיטתו, הרי אינו מבאר כדברי הספורנו, אלא הוא מפרש דפרשיות תרומה תצוה נאמרו קודם חטא העגל.♦
ז. באור עפ"י הנ"ל בהא דניתנה תורה רק לאחר מלחמת עמלק, ובענין מצות פסח שני דלכאורה לא ניתנה בסיני
והנה בנ"י יצאו ממצרים ותורה לא ניתנה להם מיד. וי"ל בזה, אם נימא כדברינו, שהתורה ניתנה למשה בסיני ע"מ למוסרה לעם ישראל בסיני, א"כ לא היתה יכולה התורה לינתן בשלימותה קודם מלחמת עמלק, דלא שייך קיום מצות זכור את אשר עשה לך עמלק קודם שהי' מלחמת עמלק. ובענין לא יבוא עמוני ומואבי, דנאמר בזה על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ואשר שכר עליך את בלעם, י"ל, דמ"מ עצם המצוה יכולה לינתן מיד אף שטעם המצוה לא הי' עדיין, אך לא שייך בזכירת מה שעשה לך עמלק קודם שנעשה, דבזה הרי חסר בעצם מעשה המצוה וא"כ לא הי' שייך מסירת כל התורה למשה בהר סיני קודם מלחמת עמלק[16]. וכל זה רק אם נימא כדברינו, שהתורה ניתנה בסיני לימסר כל המצוות מיד, אך לדברי הרא"ם והחזו"א, שהתורה רק ניתנה למשה ולא נמסרה לעם ישראל, א"כ הי' שייך מסירת מצות זכור אשר עשה לך עמלק אף שלא הי' עדיין בפועל, מ"מ נמסרה למשה כמצוה שעתידה להיות.[והקשו לי דהרי יש עוד מצוה כעין זאת, זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים והרי לא שייך בסיני ציווי לזכור מה שלא הי' ע"כ. אך הרמב"ם לא מנה מצוה זו במנין המצוות וא"כ לא הי' חסר בתרי"ג מצוות, אבל הרמב"ן מוסיף במנין שכחת העשין שלא מנה הרמב"ם מצוה זו דזכור אשר עשה לך מרים, ובדעת הרמב"ן כבר כתבנו לעיל, דמוכח דס"ל כדפי' הרא"ם והחזו"א. עוד קשה ממצות פסח שני, שמונה אותה הרמב"ם כמצוה נפרדת והיא לא ניתנה בסיני. והנה החזו"א שהבאנו לעיל שואל ממקושש ומגדף ופר' נחלות [וקשה מדוע לא הקשה מפסח שני], ומתרץ בתחילה שלא חסר מהתרי"ג מצוות, שאינם אלא פרטים מהמצוה, אך יקשה עדיין מפסח שני, ונצטרך לומר בזה את תירוצו השני, שאף שניתן למשה בסיני מ"מ לא ניתן לימסר לבנ"י ולכן לא הי' יכול משה רבנו לדון עפי"ז, וא"כ י"ל באופן זה גם לגבי פסח שני, אך אם נימא כדברינו, שניתן למשה בסיני גם לימסר לבנ"י ישראל, א"כ יהי' חסר מצוה זו].
♦
ח. בענין מצוות יוה"כ וסוכה, דלכאורה עניינם רק לאחר חטא העגל, וא"כ לא הי' שייך עליהם ציווי בסיני
אך עדיין יקשה, דלכאורה מצות יוה"כ היא לאחר חטא העגל, דנקבע יוה"כ כיום כפרת עוונות רק כשנתרצה הקב"ה ביום זה לבנ"י, וכן מצוות סוכה, לפי ביאור הגר"א בענין חזרת ענני הכבוד בט"ו בתשרי (ראה משך חכמה פר' משפטים פכ"ג פסוק ט"ז ד"ה וחג האסיף דלכן לא הוזכר שם חג הסוכות אלא רק בפר' אמור). וא"כ, בסיני הי' חסר בתרי"ג מצוות, ובשלמא לדברי הרא"ם והחזו"א, דהתורה נמסרה למשה רבנו בסיני אך לא נצטוה למוסרה לעם ישראל, א"כ י"ל דבאופן זה נמסרו לו גם מצוות ועשו לי מקדש וכן מצות סוכה ויוה"כ, ואף דעדיין לא שייך היה לצוותם לעם ישראל, מ"מ כבר נמסרו למשה על שם העתיד, וכמו דהאבות קיימו את התורה ולמדוה אף דעדיין לא הי' יצי"מ והרי הרבה מצוות הם זכר ליצי"מ, אך אם נימא כדברינו, דהמצוות נמסרו בסיני למסרם לעם ישראל, א"כ יקשה כנ"ל, דהרי עדיין לא שייך ציווי מצוות אלו, שהרי הן שייכות רק לאחד חטא העגל, וא"כ הי' חסר בתרי"ג מצוות, ואולי י"ל בזה כדכתבנו בענין לא יבוא עמוני ומואבי, דאף דטעם המצוה עוד לא הי' שייך מ"מ שייך עצם מעשה המצוה.♦ ♦ ♦