ישיבת תורת החיים
חיוב עירוב חצרות בחדר מדרגות
א. דברי הגמרא והראשונים
הקדמה
בבואנו לדון האם יש דין עירוב חצרות בחדר מדרגות, יש להבחין שבאופן פשוט חדר מדרגות איננו דומה לחצר אלא הוא מעין בית שער, שהוא מקום מקורה העומד בפני עצמו המשמש לכניסה לבית ויציאה ממנו. וכן נקט בפשיטות בשו"ת אור לציון (ח"א או"ח ס' לא). ועל בית שער נאמר במשנה (עירובין פה ע"ב): "הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב, והדר שם אינו אוסר", וכתב רש"י: "אינו אוסר – על בעל חצר, ואין צריך ליתן את הפת דלאו דירה היא". היינו שבית שער אינו מוגדר כמקום דירה, ולכן אי אפשר להניח בו עירוב חצרות, שצריך להיות מונח רק בבית דירה, ומי שגר בו אינו אוסר ואינו צריך להשתתף בעירוב עם בני הבית. אך עדיין יש לדון, האם כשם שהדר בבית שער אינו אוסר על בני החצר, כך גם מותר לטלטל אל בית השער כשלא עירבו בני החצר זה עם זה. או שמא דינו של בית השער כחצר לכל דבר, ואסור לטלטל אליו בלי עירוב חצרות. ונפקא מינה לחדר מדרגות שבזמננו.אמנם, המשנה מדברת על בית שער שבכניסה לחצר, אך בגמרא (שם עה ע"ב) נאמר שדין בית שער של בית כדין בית שער של חצר: "אמר רב יהודה אמר שמואל עשרה בתים זה לפנים מזה – פנימי נותן את עירובו ודיו, ור' יוחנן אמר אפילו חיצון". ומבואר שם שנחלקו שמואל ור' יוחנן האם הבית התשיעי כלפי פנים נחשב כבית שער שאינו צריך לתת עירוב, או שמא שני הבתים הפנימיים ביותר נחשבים כבתי דירה, ורק שמונת הבתים החיצוניים נחשבים כבית שער ואינן צריכים לתת עירוב. אך בין לשמואל ובין לר' יוחנן, מוכח שגם בית שער דבית נחשב בית שער, ודינו כבית שער דחצר שלא צריך ליתן חלק בעירוב.
♦
מדברי הרמב"ם נראה שדין עירוב חצרות לא נאמר דווקא בחצר אלא בכל מקום חילוק דיורין
והנה, בעיקר דין עירוב חצרות כתב הרמב"ם (הל' עירובין פ"א ה"ב): "מדברי סופרים אסור לשכנים לטלטל ברשות היחיד שיש בה חלוקה בדיורין עד שיערבו כל השכנים כולן מערב שבת. אחד חצר ואחד המבוי ואחד המדינה, ודבר זה תקנת שלמה ובית דינו הוא", עכ"ל. ומבואר מדבריו שדין עירוב חצרות אינו דווקא בחצר, אלא הדין הוא שבלי עירוב חצרות אסור לטלטל בכל "רשות היחיד שיש בה חלוקה בדיורין". ולפי זה נראה בפשטות שגם בית שער נידון כרשות משותפת, ואסור לטלטל בו, וכן מהבתים אליו, בלי עירוב חצרות.וכן גם נראה מדבריו להלן (שם ה"ה): "לפיכך תיקן שכל רשות היחיד שתחלק בדיורין... כגון החצר לבתים, שנחשוב אותו המקום שיד כלן שווה בו כאילו הוא רשות לרבים... ויהיה אסור להוציא מרשות שחלק לעצמו לרשות שיד כלן שוה בו, כמו שאין מוציאין מרשות היחיד לרשות הרבים". ומבואר שכל רשות משותפת נאסרת ללא עירוב, וחצר היתה רק דוגמא לרשות כזו, וכלשונו: "כגון החצר לבתים".
♦
כך נראה גם מדברי רש"י
וכך נראה גם מדברי רש"י, שאמנם במקום אחד (עירובין כא ע"ב ד"ה שלמה) כתב: "שלמה תיקן עירובי חצירות – וגזר שלא להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד חבירו", ומשמע שאין בכלל איסור זה טלטול מרשות היחיד לרשות המשותפת משניהם, אך במקום אחר (שם צ' ע"ב ד"ה ורב אליבא) כתב במפורש שגם זה אסור: "ואשמעינן אע''ג דגג לרבנן רשות מיוחדת, וחצר הוא רשות שותפות, מטלטלין. דלא גזור רבנן מרשות היחיד לרשות שותפין אלא בבתים, כגון מבית לחצר". היינו שמותר להוציא מהגג לחצר, כי כל האיסור להוציא לרשות שותפים הוא מהבתים בלבד, אך לא מהגגות. וגם בדבריו מבואר שחצר היא רק דוגמא, ואה"נ שאסור להוציא גם לרשות שותפין אחרת, כגון בית שער.♦
מחלוקת הראשונים בטלטול לחורבה עם בעלים
והנה, נאמר בגמרא (שם פה ע"א): "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: שני בתים ושלש חורבות ביניהם – זה משתמש בסמוך שלו על ידי זריקה, וזה משתמש בסמוך שלו על ידי זריקה". ובביאור המלה "חורבות" כתב רש"י (ד"ה ושלש): "מחיצות פרוצות זו לזו ואין בהן דיורין, ואין להן בעלים אלא בני הבתים הללו, ויש חלונות בבתים פתוחין לחורבה". ועוד כתב רש"י (ד"ה זה) שהסיבה שבעלי הבתים אינם אוסרים זה על זה היא שלכל אחד מהם יש תשמיש נוח בחורבה הסמוכה לביתו, שיכול לשלשל אליה דברים מהחלון, ואילו חברו צריך לזרוק כדי להשתמש בה, ותשמיש של זריקה דרך אוויר אינו אוסר על מי שתשמישו בשלשול נוח. וממה שכתב רש"י שמדובר בחורבות שאין להן בעלים הבינו התוס' (ד"ה שני בתים) שכאשר יש בעלים לחורבות אסור לכל בית לטלטל אפילו לחורבה הסמוכה לו. לפי זה יוצא שגם דירה שאינה אוסרת על החצר ואינה צריכה לתת חלק בעירוב, כגון חורבה, יכולה להיאסר בטלטול אליה כאשר יש לה בעלים.והתוס' עצמם כתבו וז"ל: "ואין נראה לר''י לעשות דירה בלא בעלים[2] דירה לחצאין לאסור לטלטל בתוכו". כלומר, כיון שדירה שאין בעלים שדרים בה אינה נחשבת דירה ואינה אוסרת על בני החצר, אזי נראה שלכל הדברים היא אינה נחשבת מקום דירה, ויש להתיר לטלטל גם מהחצר ומהבתים אליה. ובמחלוקתם נחלקו גם ראשונים נוספים: הרז"ה (כח ע"א בדפי הרי"ף ד"ה ומנא) והראב"ד (מובא ברשב"א דלהלן) נקטו כרש"י, וכן נראה שנוטה דעת הריטב"א (עירובין פה ע"א סד"ה אלא מהא), ואילו הרשב"א (פה ע"ב ד"ה שלש חורבות; ובעבוה"ק בית נתיבות ש"ג אות ט' עמ' רמה) והרא"ש (פ"ח סי' ג) נקטו כתוס'.
♦
אפשרות להבין מהתוס' שכל מקום שאינו אוסר אינו אסור
והנה, לפי העיקרון שכתבו התוס' שאין דירה לחצאין, נראה לכאורה שכל מקום שאינו אוסר על בני החצר יהיה מותר לטלטל אליו, ומינה נלמד לבית שער, שגם אליו יהיה מותר לטלטל אפילו בלי עירוב חצרות. וכן נראה שהבין הרשב"א בדעת התוס', וז"ל (שם): "אבל בתוס' אמר דמסתברא דכל שאינו אוסר אינו אסור", דהיינו שלא רק לחורבה מותר לטלטל, אלא כל מקום שאינו אוסר יהיה מותר לטלטל אליו.ובתוס' רבינו פרץ (שם ד"ה ומודים) מובאים דברי רבינו שמשון מקוצי, שמביא ראיה לשיטת ר"י: "ורבינו שמשון מקוצי הביא ראיה מזה כיון דלא שמה דירה תוכה מותר לטלטל, מדקתני במתניתין בבית שער הדר שם אינו אוסר, וע"כ אינו אוסר ר"ל דהוא עצמו אין אסור להכניס ולהוציא לאחרים, מדאמר שלהי הדר (עה ע"ב) זה בא בדרך זה ונותן עירוב בזה שזה נעשה בית לזה כו', אלא בית שער נמי מותר תוכו, דאם היה אסור לא היה עירוב מועיל כלום, שצריך שיהיה במקום שיוכל להביאו משם". ולכאורה מפורש בדבריו שלפי העיקרון שאין דירה לחצאין, יהיה מותר גם לטלטל לבית שער.
♦
לפי התוס' רק כשיש עירוב חצרות יהיה מותר לטלטל לרשות שאינה אוסרת
אך נראה שצריך לדייק יותר בדברי התוס'. דעל כרחנו אין כוונתם שממש כל מקום שאינו אוסר יהיה מותר לטלטל אליו, שהרי גם הדר בחצר אינו אוסר ואינו צריך לתת חלק בעירוב, אך פשוט שאסור לטלטל לחצר בלי עירוב חצרות[3]. וכן הוא בכל הרשויות שאינן בית דירה, כגון קרפף וגג, שאמנם ניתן לטלטל אליהן כלים ששבתו בחצר, אך אסור לטלטל אליהן כלים ששבתו בבית (עירובין פט ע"א, שו"ע סי' שעב ס"א), וכל זאת למרות שהדר בהם אינו אוסר על בני החצר, דאין בהם בית דירה.ולכן נראה שכל דברי התוס' בסוגיה נאמרו דווקא במקרה שבו עירבו בחצר הסמוכה לחורבה וממילא גם החורבה הותרה בטלטול, כיון שדינה כדין החצר וניתרת עימה בעירובה; או שלא צריכים לערב כי אין שם שני בתים האוסרים זה על זה, ולכן יהיה מותר לטלטל לחורבה, דאז היא אינה אוסרת. אך כאשר לא עירבו, גם לתוס' פשוט שיהיה אסור לטלטל לחורבה אף על פי שהיא עצמה אינה אוסרת. ומינה נלמד לדין בית שער שהוזכר בתוס' רבינו פרץ הנ"ל, שגם הוא רשות המשותפת לכמה דיירים כמו חצר וחורבה. דאף שהדר בבית שער אינו אוסר, ואם נתנו בני הדירות עירוב חצרות אין הוא צריך לתת חלק עמהם, אעפ"כ לא הוקל דינו מחצר, שאסור לטלטל בה בלי עירוב חצרות. ועל כרחנו שזו גם כוונת רבנו שמשון מקוצי, המובא בתוס' רבינו פרץ הנ"ל, שמותר לטלטל לבית שער רק כאשר עירבו. והחידוש שרצה להשמיע בדבריו הוא שבית השער ניתר יחד עם בתי החצר בעירוב חצרות.
ועל כרחנו שכל הדיון שלהם עם רש"י הוא רק על מקרה שכל בית עירב בחצרו, ואז אומרים התוס' שכיון שהחורבה לא נחשבת כבית דירה והיא לא נותנת חלק בעירוב, אזי אין היא חשובה בית דירה גם לעניין איסור הטלטול אליה, והרי היא כחלק מהחצר שהותרה על ידי עירוב חצרות. אך בבית שער של כמה בתים, יהיה צורך לערב כדי להתיר לטלטל אליו, דעד כאן לא שמענו שמקום שאינו אוסר אינו אסור אלא רק כאשר עירבו בחצר, אך בלי עירוב גם החצר אסורה בטלטול, והוא הדין לבית שער.
ונראה שיש הכרח נוסף להבנה זו ממה שכתב רבינו שמשון מקוצי במקום אחר (סמ"ק סי רפב, תוס' רבינו פרץ עירובין עב ע"א ד"ה ומודין) שכאשר כמה דיירים שונים גרים בבית, הם צריכים לערב ביניהם כדי להתיר את הטלטול. ובתוס' רבינו פרץ מוכח שהדיון הוא לא רק על טלטול מחדר לחדר, אלא גם לבית החיצון של בעל הבית, שדינו כבית שער, משום שהוא משמש למעבר לחדרים הפנימיים, וכמו דין עשרה בתים זה לפנים מזה (עירובין עה ע"ב). וכלשונו (תוס' ר"פ שם): "ומותרין כולם בין בעל הבית בין הם להוציא מחדרים שלהם לרשותו של בעל הבית, ואפילו יש להם לבדם פתח פתוח לר"ה", ומוכח להדיא מדבריו שעירוב חצרות נצרך גם כדי להתיר לטלטל לבית שער, דהבתים החיצוניים נידונים כבית שער לכל דבר. וכך יש לפרש את מה שכתב רבינו פרץ במקום נוסף (פה ע"א ד"ה שני) שמותר לטלטל לבית שער, דעל כרחך כוונתו רק כשיש עירוב חצרות.
♦
הרשב"א בעבודת הקודש כותב שכל שאינו אוסר אינו אסור
וכאמור, הרשב"א (שם) כתב בשם התוס' שכל מקום שאינו אסור אינו אוסר ונקט כדבריהם. ולכאורה היה ניתן להבין מדבריו דכייל כללא, וממילא יהיה מותר גם לטלטל לבית שער שאינו אוסר על בני החצר.וכן כתב בעבודת הקודש (שם) וז"ל: "חצר הסמוכה לחורבה של אחד מן השוק, בעל החצר מותר להוציא לה כלים ששבתו בחצר, לפי שאין חורבה אוסרת, וכל שאינו אוסר אינו אסור. ויש מי שאוסר. ולראשון דעתי נוטה". ומפורש בדבריו להלכה שכל מקום שאינו אוסר אינו אסור. ובדבריו אין את ההכרח הנ"ל בתוס' של דירה לחצאין, שהוכח שעיקרון זה נכון רק כשעירבו בחצר. והרשב"א לא כתב בלשון זו אלא בלשון כוללת, ולכאורה משמע שגם כשלא עירבו יהיה מותר לטלטל לכל מקום שאינו צריך לתת חלק בעירוב.
♦
בחידושיו נראה שיש יוצאי דופן לכלל זה
ואולם במקום אחר (עירובין צב ע"א ד"ה שתי) כתב הרשב"א: "לפי מה שכתבתי למעלה בריש פרק כיצד משתתפין על דעת רבותינו הצרפתים ז"ל דכל שאינו אוסר מותר להוציא מן הבתים, וחורבה אפילו דאחרים מוציאין לה אפילו מאני דבתים, האי חורבה רחבה שאחורי הבתים היא ופתח הבית פתוחה לה, ולפיכך הויא ליה כעין חצר לאסור בו כלי הבית בלא עירב". הרי שמחלק להדיא בין חורבה דסוגייתנו, שאינה נחשבת חצר, לבין חורבה המשותפת לכמה דיירים והבית פתוח לה, שאף שאינה אוסרת כי היא אינה בית דירה, בכל זאת היא נחשבת כחצר ציבורית כי לכולם נוח להשתמש בה. ומוכח שאין זה כלל שכל מקום שאינו אוסר יהיה מותר לטלטל אליו, אלא הדבר תלוי בכך שחורבה זו אינה משמשת כחצר. ולפי זה ברור שבית שער שמשמש כחצר, יהיה אסור לטלטל אליו בלי עירוב, דעד כאן לא אמר הרשב"א שמקום שאינו אוסר אינו אסור אלא בחורבה הסמוכה לבית מצידו ואינה משותפת לכמה דיירים.♦
מדברי התוס' רי"ד נראה לכאורה שמותר לטלטל לבית שער בלי עירוב
והנה מצינו לתוס' רי"ד (עד ע"א ד"ה הלכה כר"ש) שהקשה על מה שכתב רש"י (עד ע"א ד"ה הכא נמי) שחורבה השייכת לבעלים אוסרת לטלטל אליה, וז"ל הרי"ד: "וקשיא לי טובא, כיון דחורבה לא אסרה במבוי משום דלא דיירי בה, אמאי אסור לטלטל מחצר לחורבה, והא בהלכתין דלקמן בשלהי פרקין אמרינן: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: שתי חצרות ושלשה בתים לפניהן, זה בא בדרך זה והניח עירובו בזה, וזה בא בדרך זה והניח עירובו בזה, זה נעשה בית שער לזה וזה נעשה בית שער לזה, אמצעי הוה בית שמניחין בו עירוב, וכל בית שמניחין בו עירוב אינו צריך ליתן פת, אלא שני הבתים הסמוכים לחצרות כיון שנעשו בית שער ואינן אוסרין בחצר גם אינו אוסר לטלטל מחצרות לאותן הבתים, ותיפשוט מהכא דכל שאינו אוסר אינו אסור לטלטל מרשותו לתוכו". וכוונתו להוכיח מדין הגמרא (עה ע"ב) לגבי בית הסמוך לחצר שנידון כבית שער כאשר יוצאים דרכו לבית אחר, שהוא לא נאסר בטלטול אליו, ומוכח שמקום שאינו אוסר אינו אסור.ובמקום אחר (עה ע"ב ד"ה עשרה בתים) כתב הרי"ד להוכיח כן גם מדין עשרה בתים זה לפנים מזה שהוזכר לעיל: "מיכן מוכיח, ומשתי חצרות ושלשה בתים ביניהן, שכל דבר שאינו אוסר בחצר מותר לטלטל מן החצר לתוכו. וקשיא למורה שפירש לעיל שאסור לטלטל מחצר לחורבה". ומפשטות דבריו נראה שעצם העובדה שבית שער אינו אוסר על בני הבתים, מתירה לטלטל אליו.
♦
מדבריו במקום אחר נראה שכוונתו רק כשאין צורך בעירוב
אמנם, לעיל מיניה (עד ע"א ד"ה אחד גגות) מובאים בדברי הרי"ד שאלה ותשובה בעניין זה: "אי קשיא, מהכא מוכח דאין מטלטלין מבית לקרפף בלא עירוב, והרי הוכחתי במהדורא תליתאה (שם ד"ה הלכה כר"ש) דכל מידי דלית ביה דיורין לא אסר אאחריני, ולא אסירי נמי לטלטולי מביתו לגויה". היינו ששאל מדוע אסור לטלטל לקרפף, אם כל מקום שאינו אוסר אינו אסור. והשיב הרי"ד: "תשובה: הני מילי כגון חורבתו וקרפיפו של שמעון הסמוכין לחצר ראובן, ואין שמעון סמוך להן שישתמש בהן, בהא ודאי מותר ראובן להשתמש בהן ואף על פי שהן רשות שאינה שלו, שכיון שאינם אוסרין עליו גם הוא אינו אסור להשתמש בהן, ואינם צריכים עירוב, אבל אם סמוך שמעון לחורבתו או לקרפיפו ומשתמש בהן והן סמוכין נמי לחצר ראובן, התם אמר ר' שמעון דמחצר ראובן לקרפיפו של שמעון או לחורבתו מותר לטלטל בלא עירוב שכולן הן רשות אחת, אבל מבית ראובן לקרפף שמעון לא, ואע"פ שאינו בית דירה, שכיון ששמעון שלא עירוב עמו סמוך לו ומשתמש בו, אסור לטלטל מביתו לאותו קרפף". כלומר, כל מה שהתירו לטלטל למקום שאינו אוסר, זה רק כאשר אין שני אנשים משתמשים באותו מקום, אך כאשר שני אנשים משתמשים באותה רשות הרי היא כחצר, ואי אפשר להשתמש בה בלא עירוב ואע"פ שאינו אוסר הרי הוא אסור.ומינה נלמד, שגם מה שכתב להתיר לטלטל לבית שער, היינו רק כאשר הבתים הפנימיים עירבו זה עם זה, דאז אנו אומרים כל מקום שאינו אוסר אינו אסור. וכן כתב הרי"ד בתשובותיו (ס' מד) לגבי בית כנסת, שכל רשות שותפין צריכה עירוב, אך בית כנסת פטור מעירוב כי אין כמה בתים שמשתמשים בו. ומשמע שאם היו בתים שמשתמשים בבית הכנסת, היה אסור לטלטל אליו בלי עירוב, אפילו שהוא אינו בית דירה ואינו אוסר על בתים אלו.
♦
דברי השר מקוצי הסמ"ק והגהות רבינו פרץ שגם בבית שער צריך עירוב
והסמ"ק (ס' רפב) הביא את דברי ר"י בתוס' (עירובין עב ע"א ד"ה ומודין) שמתיר לבחורים הדרים בבית רבם לטלטל אליו גם בלי עירוב, והוסיף וכתב: "והשר מקוצי[4] היה מצריך להם תפיסת יד או עירוב בלא ברכה, דאמרינן בפרק כיצד משתתפין דבעל הבית המשכיר או המשאיל לאחרים בתיו – אם יש לו תפיסת יד בכל הבית אין אוסרים, ואם לאו אוסרים". ומבואר מדבריו שהצריך את התלמידים לערב (בלי ברכה) כדי לטלטל לבית רבם, אא"כ הייתה לרבם תפיסת יד בחדריהם.ובהגהות רבנו פרץ על הסמ"ק (אות ו) כתב על זה: "וצ"ע אם מצריך להם עירוב בלא ברכה אפילו בפתח אחד לרשות הרבים, דהא משמע דלא מהני פתח אחד לרשות הרבים כי אם לאחשובי החיצונית בית שער, וכן נהגו בבירה גדולה שמשכירים בני אדם הרבה כל אחד ואחד חדר לבדו ואין להם כי אם פתח אחד לרשות הרבים, ואפילו הכי נהגו לערב". וכוונתו, שיש לעיין האם גם כאשר כל התלמידים יוצאים דרך בית רבם, יהיה העירוב בלי ברכה, דאמנם בית רבם נידון כבית שער, אבל אין זה אומר שיהיה מותר לטלטל לשם בלי עירוב. ומוסיף, שכך נוהגים בבתים גדולים המושכרים לדיירים נפרדים, שמערבים כולם ביחד כאשר כולם יוצאים דרך פתח אחד. ויוצא מדבריו שהעובדה שכולם גרים בבית אחד, ויוצאים דרך בית אחד, אינה פוטרת אותם מעירוב חצרות.
ודברי השר מקוצי הללו הובאו גם בתוס' רבינו פרץ (עב ע"א ד"ה ומודים), ולפני כן הביא את דברי ר"י בלשון זו: "ומותרין כולם בין בעל הבית בין הם להוציא מחדרים שלהם לרשותו של בעל הבית, ואפילו יש להם לבדם פתח פתוח לר"ה". ומוכח שהנידון הוא לא רק על טלטול מחדר לחדר, אלא גם על הטלטול לבית שער. ודברי הסמ"ק והגהות רבינו פרץ הללו הובאו בבית יוסף (ס' שע אות ג) וברמ"א (שם), שגם כאשר כמה בתים יוצאים בפתח אחד, הרי הם חייבים בעירוב חצרות.
ולפי זה נראה ברור שהוא הדין לחדר מדרגות, שאינו בית דירה וכל שכן שיהיה צריך עירוב דדינו כבית שער לכל דבר, וכמו הנידון של השר מקוצי ורבינו פרץ, שכמה בתים נפרדים היוצאים דרך בית שער אחד חייבים בעירוב.
♦
מכל הראשונים הנ"ל מבואר שאין היתר לטלטל לבית שער בלי עירוב חצרות
ולפי מה שהתבאר, כל המחלוקת של רש"י ותוס' בדין חורבה היא האם כאשר יש לה בעלים שאינם משתמשים בה בפועל יהיה מותר לבני החצר לטלטל לשם. ולשיטת התוס' כיון שאותה חורבה אינה צריכה ליתן חלק בעירוב, הרי שאחרי שעירבו בחצר, כל החצר, בתיה וחורבותיה מותרות בטלטול. וגם הרשב"א, שנקט ככלל שכל מקום שאינו אוסר אינו אסור, כתב להדיא שזה רק כאשר הרשות הזו אינה משותפת לכמה דיירים. ולכן הרשויות שהיו פטורות מעיקרא מלתת עירוב יהיה גם מותר לטלטל אליהם. אך לא התחדש שמקום שאינו אוסר ולא צריך ליתן חלק בעירוב חצרות יהיה מותר לטלטל אליו גם בלי עירוב חצרות, וממילא אין היתר לטלטל לבית שער בלי עירוב חצרות.♦
ב. דברי האחרונים
דברי המשנ"ב שלפי התוס' מותר לטלטל לבית שער גם כשלא עירבו
והנה, בדין עשרה בתים זה לפנים מזה שהוזכר לעיל, כתב המשנ"ב בשער הציון (סי' שע סקכ"ו): "אכן אם לא נתנו הפנימיים עירובין, אפשר דכשם שאסורין לטלטל בחצר כך אסורין באלו הבתים החיצוניים, דאף על פי שאינם אוסרין אסורין. ותליא בפלוגתת רש"י ותוספות בסוגיא דחורבה". ומבואר שדן בשאלה האם מותר לטלטל לבית שער גם ללא עירוב, דהרי הפנימיים הם בתי דירה, והחיצוניים נחשבים לבית שער שלהם. ותלה זאת במחלוקת רש"י ותוס' הנ"ל בסוגיה של חורבות, האם מותר לטלטל לרשות שאינה אוסרת על החצר כשיש לרשות זו בעלים. שהרי לבתים החיצוניים יש בעלים, אבל הם אינם אוסרים על הפנימיים כמבואר בגמרא, ולפי התוס', שהתירו לטלטל לחורבה שיש לה בעלים, יהיה מותר לטלטל גם לבית השער הזה בלי שעירבו. ואם נקבל את דברי המשנ"ב, יצא שבחדר מדרגות שבימינו שאף אחד לא דר בו, גם לשיטת רש"י יהיה מותר לטלטל בו, דהוא כמו חורבה שאין לה בעלים.אמנם לכאורה יש להעיר על דברי המשנ"ב, שיש חילוק בין הנידון לראיה. דבסוגיה דחורבות לא מדובר על חורבה המשותפת לכל הדיירים בחצר, אלא על רשות פרטית שיש לה חלונות פתוחים לחצר, והיא אינה אוסרת על החצר. ושפיר יש לומר שכשם שהיא אינה אוסרת על החצר, כך יהיה מותר לטלטל אליה לשיטת התוס'. זאת, משום שיש בה גריעות מצד היותה חורבה, ואין היא כמו סתם רשות יחיד. אך בבתים החיצוניים דנן מדובר על בתי שער המשותפים לכל הדיירים, ונראה שהם דומים יותר לחצר המשותפת שאסור לטלטל אליה בלי עירוב, וכפי שהתבארה לעיל סברה זו.
♦
דברי האור לציון במשנה ראשונה שאין צורך לערב בחדר מדרגות
ובשו"ת אור לציון (ח"א או"ח סי' לא) נשאל לגבי עירוב חצרות בחדרי מדרגות, והשיב: "הנה הדבר פשוט שאין לדמות חדרי המדרגות של ימינו להא דמבואר בש"ע (ר"ס שסו) שכתב: חצר שהרבה בתים פתוחים לתוכו, אסרו חכמים לטלטל מבתיהם לחצר עד שיערבו וכו', ולכאורה הוא הדין בנידון דידן. אולם נראה דכיון שחדרי המדרגות שלנו מקורים, לא דמו לחצר שאינה מקורה, ומסתברא דבית שער הוא דמיקרו, וכדלקמן. והנה הדבר ידוע דהדר בבית שער שבחצר אינו אוסר על בני החצר, לפי שאינו חשוב דירה וכדתנן במתניתין (עירובין פה ע"ב), וכן פסק בש"ע (ר"ס שע), וכתבו האחרונים (ע' משנ"ב שם סק"א), דאפילו יש לו ד' מחיצות והוא מקורה, אפילו הכי דינו כבית שער ואינו אוסר, והיינו טעמא דכיון דרבים עוברים דרך שם אינו חשוב דירה. אלא דאכתי אינו דומה נידון דידן להתם, דהתם הוא בית שער דחצר, מה שאין כן בנידון חדר המדרגות שלנו דאף אם נאמר שדינם כבית שער, אינם אלא כבית שער דבית, ולא כבית שער דחצר, שהרי יוצאים מן הבתים אליהם, ומהם אל החצר הפונה למבוי או לרה"ר, ומכל מקום מרן הבית יוסף כתב דנקטינן דאפילו בית שער דבית אינו אוסר" עכ"ל. ומבואר מדבריו כנ"ל, שחדר מדרגות נקרא בית שער, והוא אינו אוסר על דיירי החצר.ובהמשך כתב דכמו דאין הבית שער אוסר, הוא הדין נמי דאינו נאסר לטלטל בתוכו. ואף שהמשנ"ב בשער הציון הנ"ל תלה זאת במחלוקת הראשונים, למעשה יש להקל, "חדא, דהרא"ש והרשב"א שהם מעמודי ההוראה ס"ל לקולא דמותר לטלטל בתוכו. ועוד בה, דגם דעת מרן הש"ע משמע דס"ל כן לקולא, מדסתם לה סתומי, וכמו שהעיר בזה המשנ"ב בביה"ל שם. וגם הלבוש וכמה מגדולי האחרונים ס"ל להקל, וכל זה מלבד מאי דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב".
ובהמשך דבריו הביא שהחזו"א פקפק במה שתלה המשנ"ב את דין בית שער במח' רש"י ותוס' לגבי חורבה, וז"ל: "ועוד דעצם הדין שכתב המשנ"ב לדמות האי דינא דבית שער לדינא דחורבה, ור"ל דתליא בפלוגתת הראשונים שם, אינו מוכרח, ויעוין בחזו"א או"ח (סי' צד אות ב) דפליג ע"ז, וס"ל דבבית שער כהאי גוונא שלא עירבו הפנימיים, יהיו מותרים לטלטל מביתם לבתים החיצוניים אף לדעת רש"י, וכי היכי דאין צריך ליתן בעירוב, כמ"ש הריטב"א לפרש"י, דהן נכללין בעירוב הפנימיים, ה"נ אין אוסרין עליהן וכו', ע"ש". ומבואר מדברי החזו"א, שגם לשיטת רש"י יהיה מותר לטלטל מהבתים הפנימיים לבית שער גם כשלא עירבו, ונעסוק בדברי החזו"א הללו בהמשך.
♦
לפי מה שהתבאר קשה לקבל את ההיתר של האור לציון
אמנם, לכאורה קשה לקבל את שתי הסיבות שהעלה להיתר. כפי שהתבאר לעיל בדברי הראשונים, כל מה שהתירו לטלטל למקום שאינו אוסר, הוא רק כאשר עירבו בחצר או שאין צורך לערב. אך לא למדנו בדבריהם שבכל אופן מקום שלא אוסר על בני החצר ואינו צריך לתת פת בעירוב, ייחשב גם כמקום שמותר לטלטל אליו. דיתכן שאין הוא בית דירה, אבל אסור לטלטל אליו, כיון שהוא משותף לכמה דיירים. וכי חצר, גג, קרפף וכותל שבחצר שאינם אוסרים על בני החצר, והגר בהם אינו צריך לתת חלק בעירוב, יהיו מותרים בלי עירוב חצירות? הא קמן, שיש מקומות שאינם אוסרים על בני החצר, ואעפ"כ יהיה אסור לטלטל אליהם בלי עירוב. ואין סיבה שבית שער לא יהיה כמו חצר לעניין זה, דהוא מקום שאינו אוסר כמו שחצר אינה אוסרת, והוא רשות משותפת כמו שחצר היא רשות משותפת, וכדי להתיר לטלטל אליהם מהבתים יהיה צריך לעשות עירוב חצרות.בנוסף, כפי שהתבאר לעיל בדברי הראשונים, ישנו חילוק בין חורבה לבין בית שער, וגם אם נפשוט את ספקו של שעה"צ לקולא, עדיין לא ברור כיצד אפשר לדמות ביניהן. דחורבה היא רשות שאינה משותפת לדיירי החצר, ומסתבר שהיא מעין מקום הפטור מעירוב חצרות, וגם לא נאסר מעיקרא לטלטל אליו, דאין היא כמו בית שבחצר. אך בית שער הוא רשות המשותפת לכל הדיירים וכולם עוברים דרכו, והסיבה שאין הוא אוסר היא משום שאין זה בית דירה, אך אין זה אומר שיהיה מותר לטלטל אליו. וכעין זה הקשה על דבריו המנוחת אהבה (ח"ג הע' 173).
♦
במשנתו האחרונה חזר בו האור לציון והצריך לערב בחדר מדרגות
ובאמת בחלק ב' של האור לציון חזר בו ממה שכתב בח"א, וז"ל (פכ"ג תשובה יג): "שאלה: האם מותר לטלטל חפצים מהבית לחדר מדרגות המצוי כיום. תשובה: אין להוציא חפצים מהבית לחדר מדרגות, וכן אין לטלטל בתוך חדר המדרגות, או להוציא מחדר המדרגות לחצר. ומכל מקום אם יש בעיר עירוב, מותר לטלטל בחדר המדרגות, וכן להוציא מהבית לחצר או מדירה לדירה, דרך חדר המדרגות. וכן אם עשו דיירי הבית עירובי חצירות, מותר לטלטל מדירה לדירה או מהבית לחדר המדרגות או לחצר".ובביאורים לתשובה זו[5] כתב: "אמנם לאחר זמן כתב אלי חכם אחד מחו"ל בענין זה, ושוב ראיתי שאין הכרח כלל לדברי המ"ב, שמה שדימה דין בית שער לדין חורבה, שפיר יש לחלק ולומר שדוקא חורבה שתשמישה על ידי זריקה ואין עוברים בה, לכן אין היא נאסרת לטלטל בתוכה, משא"כ בית שער שמהלכים בו, לא דמי לחורבה". ומבואר שדוחה את הדימוי בין חורבה לבין בית שער, שבבית שער מהלכים ויתכן שהוא יהיה אסור לדיירים בלי עירוב, מה שאין כן חורבה שלא הולכים בה אלא רק משתמשים על ידי זריקה. ובהמשך דבריו דחה גם את הטענה שמקום שאינו אסור אינו נאסר: "ואדרבה יש לומר שדינו כחצר, שאף שודאי שאינה אוסרת, מ"מ אין מטלטלים בתוכה בלא עירובי חצירות, ואם כן הוא הדין בית שער, שכיון שאינו חשוב דירה, דינו כחצר שאסור לטלטל בתוכו".
וכתב עוד: "וכן נראה דעת החזו"א, שכתב בסימן צ"ד סוף אות ב' וז"ל, ומיהו ב' הפנימיים אפשר דאסרי אהדדי, דהאי בית שער הוא כחצר של שניהם, ואם לא עירבו אסורים. משמע שמדמה לחצר, ואוסר לטלטל בתוכו, וראה עוד מש"כ באור לציון שם בשם החזו"א, ע"ש". ומבואר שלמד מהחזו"א שהבית שער נחשב כחצר ואסור לטלטל בתוכו בלי עירוב. ולכאורה קשה, שבתשובתו בחלק א' הוא למד מדברי החזו"א שאפילו לדעת רש"י יהיה מותר לטלטל בבית שער בלי עירוב, וצ"ע.
♦
דברי החזו"א שבתי השער מתבטלים לבתים הפנימיים
וזו לשון החזו"א הנ"ל: "במ"ב סימן ש"ע ס"ז בשעה"צ אות כו, כתב די' בתים זה לפנים מזה ולא עירבו הפנימים אסורין לטלטל מביתם לבתים החיצונים לדעת רש"י, ואין זה מוכרח, ונראה דכיון דחשבינן ליה כבית שער של הפנימים אינם אוסרין עליהם דגריעא מבית התבן דהכא מבטל בטילין לפנימים, וכי היכי דא"צ ליתן בעירוב כמש"כ הריטב"א לפרש"י דהן נכללין בעירוב הפנימים ה"נ אין אוסרין עליהן". וביאור דבריו, שהמשנ"ב הנ"ל כתב שלפי רש"י הבתים הפנימיים אסורים לטלטל לבתים החיצוניים בלי עירוב, והחזו"א מקשה שאין זה מוכרח. ולשיטתו "דכיון דחשבינן ליה כבית שער של הפנימים אינם אוסרים עליהם", היינו כיון שהבתים החיצוניים נחשבים כבית שער של הפנימיים, אזי מותר לפנימיים לטלטל בהם[6]. וטעם הדבר "דגריעא מבית התבן דהכא מבטל בטילין לפנימים", דהיינו מבואר בתוס' הנ"ל (פה ע"א ד"ה שלוש) שלדעת רש"י בית התבן (אפילו שיש בו דיורין) ובית דירה שאין בו דיורין עכשיו, אינם אוסרים על בני החצר, אך אסור לטלטל אליהם אפילו כשעירבו בחצר. ורוצה החזו"א לומר, שבית שער הוא מקום גרוע יותר מהם ופחות עומד בפני עצמו, ויהיה מותר לטלטל אליו כשלא עירבו, דהוא ממש מתבטל לבתים הפנימיים. ומוכיח החזו"א שבית השער מתבטל לפנימיים: "וכי היכי דא"צ ליתן בעירוב כמש"כ הריטב"א לפרש"י דהן נכללים בעירוב הפנימיים", דהיינו שהריטב"א (פה ע"א סוד"ה אלא מהא דאמר רבה) כתב: "דשאני התם שנתנו[7] כלם בעירובו של פנימי כיון שהם לו כבית שער", וכוונתו לבאר שהסיבה שמותר לטלטל מהבתים הפנימיים לחיצונים גם לדעת רש"י, היא מפני שהם נחשבים כאילו נתנו עירוב עם הפנימיים, ומוכח מדבריו שהבתים החיצוניים מתבטלים לפנימיים. ואומר החזו"א שמפני שהם מתבטלים לפנימיים ואינם צריכים ליתן חלק בעירוב, לכן יהיה מותר לפנימיים לטלטל בהם גם בלי עירוב, דהם נחשבים כבית אחד. אמנם, הריטב"א מדבר להדיא כשנתנו הפנימיים עירוב, ואילו המשנ"ב דן במקרה שלא עירבו, אך החזו"א לומד ממנו כעקרון שבתי השער אינם עומדים בפני עצמם ונכללים בבתים הפנימיים.ולכאורה יש להקשות כיצד למד החזו"א כך מהריטב"א, דלעולם אימא לך שלדעת הריטב"א הסיבה להיתר היא מפני שעירבו הפנימיים, ולא הוזכר כלל בדבריו העניין של 'נכללין בעירוב הפנימיים'. וביותר יקשה לפי דברי הרשב"א המפורשים יותר, שכתב (פה ע"ב ד"ה שלש חורבות אלו): "דשאני התם דכיון דבית שער לפנימי [הוא], ופנימי נתן את העירוב ועל ידי העירוב הוא שהותרו כולן". ומבואר בדבריו להדיא שהעירוב הוא זה שהתיר את בתי השער.
♦
החזו"א מתיר רק לפי מחלוקת רש"י ותוס' אך לדינא אוסר
ונראה לומר בדעת החזו"א, שהוא סובר לדינא שכאשר לא יערבו בני הבתים הפנימיים יהיה אסור לטלטל לבתים החיצונים, ודלא כמו שרוצה להתיר המשנ"ב לפי תוס'. אך החזו"א חולק על המשנ"ב גם במה שכתב 'תליא בפלוגתת רש"י ותוס' בסוגייא דחורבה', ולשיטתו אין נידון זה קשור לסוגיה זו, ומצד הנידון שם גם רש"י היה מתיר כאן. וטענת החזו"א היא שבית השער שונה מהותית מחורבה, שאינה אוסרת על החצר, בגלל שהיא עומדת בנפרד ממנה. ובית השער אינו אוסר על בתי החצר כמפורש במשנה (פה ע"ב), אך, בשונה מחורבה, אין זה משום שהוא נפרד מהם אלא משום שהוא נכלל בעירוב הפנימיים. ולכן גם רש"י יודה שיהיה מותר לטלטל אליו, דבית שער הרבה יותר קשור לבתים מבית תבן.והחזו"א מדייק את היסוד הזה מדברי הריטב"א, דלכאורה מדוע היה צריך הריטב"א לומר שבית שער נחשב כאילו נתן בעירוב, הרי בגמ' לא כתוב אלא שהוא פטור מלתת עירוב, והיה אפשר להבין שהוא כמו בית תבן וחורבה, שהם פטורים מלתת עירוב. אלא שכוונת הריטב"א לומר את היסוד הנ"ל, שבית שער שונה במהותו מחורבה, שאין הוא פטור לגמרי מעירוב, אלא הוא נחשב כאילו הוא נותן עירוב יחד הפנימיים ונכלל בעירובם, ולכן גם רש"י יודה שמותר לטלטל אליו. ואין לומר שכוונת הריטב"א היא שמותר לטלטל לבית השער רק בגלל העירוב ובכך הוא שונה מחורבה, דלפי רש"י יהיה אסור לטלטל לחורבה גם אם הבית הסמוך אליה עירב בחצרו, וכמו שהתבאר לעיל. ועל כרחנו שההבדל בין המקרים הוא לא העירוב, אלא מהות הרשות שאינה אוסרת[8].
אמנם, לדינא ברור שגם לפי התוס' יהיה אסור לטלטל לבית השער אם לא יערבו הבתים הפנימיים, דאמנם הוא נחשב כחלק מהבתים הפנימיים, אך מצד דיני עירוב חצרות אסור לטלטל לשום רשות החלוקה בדיורין, וכמו שיתבאר לקמן.
♦
הקל וחומר שלמד החזו"א ממקבלי פרס וביאורו לפי הנ"ל
ובהמשך דבריו כתב החזו"א סברא נוספת להיתר: "ואדרבה מצינו שאין אוסרין זה על זה כשאין עמהן דיורין, וכשמוליכין עירובן למקום אחר, ויש עמהן דיורין, צריך עירוב לכל אחד, והכא דעירוב הפנימים סגי להו אף ביש עמהן דיורין ומוליכין עירובן למקום אחר, כש"כ שאין אוסרין עליהן". ונראה שכוונתו לדין בנים הדרים בחצר אחת עם אביהם ומקבלים פרס מאביהם, ואוכלים וישנים בביתם (עירובין עב ע"ב), דנפסק בשו"ע (סי' שע ס,ה) שלעיתים הם חייבים בעירוב ולעיתים פטורים. אם אין דיירים נוספים בחצר או שמניחים את העירוב באחד מבתיהם אזי הם פטורים מעירוב, אך אם יש דיירים נוספים הרי הם חייבים בעירוב.ולומד החזו"א בקל וחומר לבית שער, שאם הבנים, שלעיתים צריכים לתת חלק בעירוב, אעפ"כ כשאין הם צריכים לתת חלק בעירוב הרי מותר להם לטלטל מזה לזה, כל שכן בנידון שלנו, שהבתים החיצוניים תמיד פטורים מליתן חלק בעירוב, שיהיה מותר לטלטל אליהם מהבתים הפנימיים אף בלי עירוב.
אמנם, ברור שכאשר הבנים צריכים לערב ולא עירבו אסור להם לטלטל מזה לזה, אך לפי היסוד שאמרנו לעיל החזו"א לומד מכאן עיקרון, שכאשר הם לא צריכים לערב הרי הם כמקום שאינו אוסר ואעפ"כ מותר לטלטל אליהם. ומוכח שלא בכל מקום שאינו אוסר יהיה אסור לשיטת רש"י, וכ"ש שבית שער לא קשור כלל לנידון של רש"י ותוס'.
♦
למסקנה החזו"א מכריע לאסור לטלטל לבית שער כשלא עירבו
ובסוף דבריו כתב החזו"א: "ומיהו ב' הפנימים אפשר דאסרי אהדדי, דהאי בית שער הוא כחצר של שניהם, ואם לא עירבו אסורין". ולפי מה שהתבאר לעיל, כוונתו שאמנם אין הנידון הזה קשור כלל למח' רש"י ותוס' וגם רש"י יתיר בכה"ג, אבל ישנה סיבה אחרת לאסור לטלטל לבית שער כשלא עירבו. דסוף סוף בית השער נידון כחצר שיש בה שני בתים, ולכן שני הפנימיים אוסרים אחד על השני את הטלטול לבתים החיצוניים עד שיערבו.וההבדל בין תחילת דברי החזו"א, שדיבר רק אליבא דרש"י והתיר, לבין מסקנתו לאסור, הוא שכנראה הביא את האול"צ להסתייע מהחזו"א בכל פעם בנידון אחר. דבתשובתו הראשונה הוא הסתייע מדבריו שאפילו לפי רש"י אין איסור בכה"ג, ולכן רצה להתיר. ובתשובתו השניה אסיק אדעתיה שאולי מטעם אחר יש לאסור כאן, והיינו מטעם החזו"א במסקנתו, ולכן הסתייע מדבריו לאיסור.
♦
לעניין עירובין גם חצר שאינה משמשת תשמישי דירה חייבת בעירוב
והנה בעניין הדלקת נרות חנוכה ידועה דעת החזו"א (מובאת בארחות רבנו ח"ג עמ' ג ובשונה הלכות סי' תרעא אות יא) שחצר של ימינו שאין משתמשים בה את עיקר תשמיש הבית, אלא תשמישה בעיקר לאוויר, אינה נידונה כחצר לעניין הדלקת נרות, ואסור להדליק בפתחה. אמנם לעניין עירובין כתב החזו"א (ס' צ' סקכ"ג) שחצר של ימינו אמנם נחשבת 'רחבה', אך דינה כחצר לכל דבר חוץ מלעניין דיני מבואות[9], שבדיני מבואות צריך דווקא שיהיו בו חצרות המשמשות את עיקר תשמיש הבית. ולפי זה נראה ברור שגם חדר מדרגות שאינו משמש כלל תשמישי דירה, וכרוב חדרי המדרגות שבזמננו, יהיה נידון על כל פנים כרחבה משותפת, וצריך לערב בו עירובי חצרות כיון שהוא רשות משותפת.♦
סיכום
חדר מדרגות דינו כבית שער ואינו צריך ליתן חלק בעירוב אך יש לדון האם מותר לטלטל אליו בלי עירוב חצרות. מרש"י והרמב"ם נראה שכל רשות משותפת חייבת בעירוב ולאו דווקא חצר.בעירובין נחלקו רש"י ותוס' האם חורבה שיש לה בעלים אסור לטלטל אליה, ולפי תוס' כשם שאינה אוסרת על החצר כך מותר לטלטל אליה. אך נראה שגם התוס' יתירו לטלטל למקום שאינו אוסר רק כאשר עירבו בחצר. והרשב"א כתב שכל מקום שאינו אסור אינו אוסר, אך במקום אחר כתב במפורש שכאשר משתמשים בו כמה אנשים הוא חייב בעירוב חצרות. ומדברי התוס' רי"ד היה נראה לכאורה שמותר לטלטל לבית שער בלי עירוב, אך במקום אחר כתב במפורש שכל רשות משותפת חייבת בעירוב וכן נראה מתשובותיו. והסמ"ק הביא את דברי השר מקוצי שהצריך עירוב לדרים בחדרים הפנימיים של בעל הבית, ובתוס' ר"פ מוכח שמדובר על היתר לטלטל גם לבית החיצוני של בעל הבית שנידון כבית שער. וכן הסכים בהגהות רבינו פרץ על הסמ"ק, והב"י והרמ"א הביאו את דבריהם להלכה.
המשנ"ב דן בשאלת טלטול לבית שער כשלא עירבו, על פי מח' רש"י ותוס' הנ"ל בחורבה, ולכאורה יוצא מדבריו שבחדר מדרגות שאין בו דיירים יהיה מותר לטלטל בלי עירוב אף לשיטת רש"י. ובשו"ת אור לציון כתב שחדר מדרגות דינו כבית שער, ומותר לטלטל אליו בלי עירוב כי כל מקום שאינו אוסר אינו אסור, וכן יש לפשוט את מח' רש"י ותוס' הנ"ל לקולא. אמנם במקום אחר חזר בו האול"צ והצריך עירוב חצרות בחדר מדרגות. ובאמת לכאורה קשה לומר שכל מקום שאינו אוסר אינו אסור, דהרי גם חצר אינה אוסרת ואעפ"כ אסור לטלטל בה בלי עירוב. ומלבד זאת אין לדמות חורבה פרטית לבית שער משותף לכמה דיירים.
והחזו"א כתב שבית שער מותר לטלטל אליו גם לדעת רש"י, כי הוא נכלל בבתים הפנימיים. וכוונתו שרש"י נחלק רק בחורבה שהיא נפרדת מהבית, ולא בבית שער שהוא חלק מהבית. ועוד כתב להוכיח מדין מקבלי פרס שלפעמים חייבים בעירוב ולפעמים פטורים ואעפ"כ מותרים לטלטל מזה לזה, וגם בית שער יהיה מותר לטלטל אליו. ולמסקנה נקט החזו"א שאמנם מח' רש"י ותוס' לא קשורה לנידון דידן, אך אסור לטלטל לבתי השער בלי עירוב כי הם כחצר של הפנימיים.
♦
הלכה למעשה
ולפי כל זה יש להכריע שדין חדר מדרגות כדין חצר לכל דבר, ואין לטלטל בו ללא עירוב חצרות, והוא הדין לטלטול מהבתים אליו וממנו לבתים. ומכל מקום בבנייני קומות חדשים המציאות היא שדלתות הבתים אינן פתוחות ישירות לחדר מדרגות אלא לחדר משותף לדיירי הקומה, ומחדר זה יש פתח לחדר המדרגות. ובמציאות כזו נראה פשוט שכדי לטלטל בחדר המשותף די לערב עם דיירי הקומה ואין צורך לערב עם כל דיירי הבניין, ורק כדי לטלטל בחדר המדרגות עצמו או בלובי שבתחתית הבניין יש צורך לערב עם כל דיירי הבניין.♦ ♦ ♦