עורך ומו"ל גליון בארות יצחק
מכסיקו
האם הש"ץ אומר קריאת שמע בקול רם או בלחש
הנה כתב בשו"ת הגאונים שערי תשובה (סי' שמג) וז"ל: וששאלתם דאיכא בינייכו דקראן ק"ש בקול רם כקריאת התורה ובפסוקי דזמרה וכי חזיתון בחידושי קדמאי דקאמרו בברכות הכי אנן הכי איתחזי לנא דהא בפירושא איתמר עשרת הדברות היו אומרים בכל יום משרבו המינים דהוו אמרי לית להו תורה אלא זו אתקינו אלין פרשיין כולהו על פרשה ראשונה ובירושלמי דתמן כלילן עשרת דברות אבל מעליא איהו בלחש דלא יתעבד מבר נש תיבה חדא או תרין דהא כל חד חייב בקריאתה וכולהו תיבין בחושבנא ואצטרי' לאשלמא לון בכל יומא ומאן דגרע חד מינייהו כאלו גרע עלמא חדא ועל דא בקריאתה בקול זמנין דישתוק פורתא וצבורא יקראו להלא' ויקרא בהו מההוא תיבה דאינון אמרי וידלג תיבה או תרין ויתיר ועל דא בלחש כל חד יקרא ולא יגרע כלום. עכ"ל.ובספר הבתים (הל' ק"ש שער ראשון ס"ג) וז"ל: ונהגו עתה לקרוא כל הפרשיות בלחש מפני הכונה. עכ"ל.
וכתב הכל בו (סי י) וז"ל: חברים מקשיבים לקולך השמיעני מכאן לשליח ציבור שצריך להשמיע קולו בשמע ישראל, כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים יחד. עכ"ל.
כתב מרן הב"י (או"ח סס"א סכ"ו) כתב ה"ר יונה בפרק היה קורא (שם ד"ה התקינו) התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי רצה לומר שיאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש ואחר כך יאמר כל השאר בקול רם אם ירצה וכן נוהגים היום בהרבה מקומות ומנהג יפה הוא אלא שיש לחוש מפני עמי הארץ שירגילו עצמם לדבר בנתים: והרשב"א כתב בתשובה (ח"א סי' תנב) מקומות יש שקורין בקול רם ויש שקורין בלחש שלא הקפידו בגמרא אלא על ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לאומרו בלחש מפני שמשה לא אמרו. עכ"ל.
והדרכי משה שם (אות ט) כתב וז"ל: ומנהג שלנו לקראו כולו בחשאי מלבד פסוק ראשון שהוא שמע ישראל אומרים בקול רם וכן כתב הכלבו (סי' ט ה) ששליח צבור יאמר שמע ישראל בקול רם כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים ביחד. עכ"ל.
ומרן בשו"ע כתב וז"ל: יש נוהגים לקרות קריאת שמע בקול רם [2]ויש נוהגים לקרותו בלחש. הגה. ומ"מ יאמרו פסוק ראשון בקול רם וכן נוהגים. (כל בו). ע"כ.
וכתב המג"א (סקט"ז) ובתשובת ר"מ אלשקר סי' י נתן טעם בשם רבינו האי ורשב"א דאין לקרותה בקול רם אולי יבטח אחד על השמיעה ולא יקרא בעצמו ע"ש ובכ"ה כתב בשם הרא"ם ח"א סי' מ"א שומע ולא קרא יצא ועיין ת"ד בשם הראב"ד עכ"ל עמ"ש סי' נט ס"ד. עכ"ל.[3]
והגר"א בביאורו כתב וז"ל: ממ"ש בפסחים בבשכמל"ו שיאמר בחשאי ושם מפני תרעומת כו' מ' דבשאר אין קפידא. עכ"ל.
והנה ראיה זו היא ראיה נפלאה אבל לכאורה נראה דגם אפשר להביא ראיה להיפך מדברי מרן בשו"ע שכתב דשמע יש לאומרו בקול רם, ומשמע דהשאר בלחש. וצ"ע למה התכוון הגר"א וד' יאיר עיני, ואח"כ ראיתי שכ"כ דודי, הג"ר דוד שליט"א, בס' ושמואל בקוראי שמו (וכדלקמן).
ובשו"ת מן השמים[4] (סי' פט) שאל דיש מקומות שנוהגים כן ויש נוהגים כן ורוצה לדעת עם מי האמת, וענו לו מן השמים וז"ל: וכי תשגון וכו'. והקורא אותם בלחש לא יחסר דבר והקורא אותם בקול ידלג על קול חבירו ויחסר מהם אבריהם והאדם לא נשלם ועל כן צריך בלחש. עכ"ל.
ומרן החיד"א כתב בברכי יוסף וז"ל: ויש נוהגים לקרותו בלחש נקט מרן מנהג זה באחרונה דחביבא ליה שהוא מנהג יפה ועדיף טפי מהמנהג האחד שהוא מוסכם יותר. מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"ב סי' ג.
ובשיורי ברכה כתב וז"ל: ויש נוהגים לקרותו בלחש, זהו דעת רבינו האיי והרשב"א בתשובה הביא מרן והרדב"ז בתשובה כת"י כת בשלא כתבו כן רב האיי גאון והרשב"א אלא לישב מנהגם אבל לפי הדין צריך לקרות כלם בקול רם ביחד שלא אמרו אלא בשכמל"ו בלחש והאריך לתת כמה וכמה טעמים לדבר נכוחים למבין ובכלל דבריו הביא מאמר רז"ל בשעה שהשכינה באה לבית הכנסת ומצא שאומרים הזמירות מקצתם מאחרים ומקצתם מקדימין מסתלקת. וכתב שאם הש"ץ קורא בקול רם ויש קורין בלחש ויש קורין בקול רם זה המנהג בלבלול גדול. והאריך הרב בתש' זו הרבה. עכ"ל.
והגר"ז בשלחנו הטהור כתב (באות כה) וז"ל: יש נוהגין לקרות ק"ש בקול רם מלבד בשכמל"ו ויש נוהגין לקרותה בלחש מלבד פ"ר מפני חשש שמא יבטח א' על השמיעה ולא יקרא בעצמו ובאמת אינו יוצא בשמיעה אלא כשט' שומעין מא' המכוין להוציאם כמו שנתבאר בסי' נט. עכ"ל.
ובשו"ת הרדב"ז (ח"ג סימן תעג) כתב וז"ל: המנהג היפה הוא בקול רם כמנהגינו, לפיכך הקורא כמנהגינו בקול רם לבדו, שלא עם הציבור לא יפה עשה, שהרי אמרו במדרש, בשעה שהכינה באה לבית הכנסת ורואה אותם אומרים הזמירות ומקצת מאחרין ומקצת מקדימן, מיד מסתלקת, ואם בזמירות אמרו כך כ"ש בקריאת שמע שהיא יחודו של מקום, עכ"ד, ועו'ד כתב שם בסימן תעד, דאמרו במדרש הנעלם, בשעה השכינה באה לבית הכנסת ומצא אומרים הזמירות אם מקצתן מאחרין ומקצתם מקדימין מיד מסתלקת, ועוד שהכי משמע מדברי הגמ' ממה שהתקינו לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי משמע דשאר קריאת שמע בקול רם, ועוד כתב שם בסימן תע"ג דאמרינן דיש בה רמ"ח תיבות כמנין אברים של אדם, וכל אבר ואבר לוקח מלה אחת ומתרפא בה ואינו דומה הדיבור היוצא מפי הרבים כדבור היוצא מפי היחיד, ועוד כתב שם בסמן תע"ד ותו דבקריאת שמע יש בה רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איבריו של אדם וכל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ונתרפא בה ואינו דומה רפואה הבאה מפי רוב הבקיאין לרפואה הבאה מיד יחיד עכ"ד. ועוד כתב שם שהרי בקריאת שמע בקול רם יש בה לעורר את המחשבה. ועוד כתב שם בסימן תעג שמחזי שאינו מתפלל למי שהציבור מתפללין. ועוד שאם לא כולם קוראים בקול רם ביחד יש בזה משום לא תתגודדו. ועוד שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין וכשקוראין כולם ביחד הוא מתיר את אחרים ואחרים מתירין אותו. ויעו"ש ברדב"ז בשני הסימנים הנ"ל במה שהאריך בזה בעוד כמה וכמה טעמים.
אולם רב האיי גאון (ד' תשצח) כתב המנהג אצלנו ששליח הצבור וקורא לפי דברו אני ה' אלדיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים' עד כאן בקול נמי בין יושב בין עומד ומכאן עומד על רגליו ואומר בקול רם להיות לכם לאלקים אני ה' אלוקיכם"'. וכן כתב עוד בתשובה בזה"ל: וששאלתם שיש ביניכם שקוראים קריאת שמע בקול רם כקריאת התורה ובפסוקי טעמים וכי ראיתם בחדושי קדמונים שאמרו כך בברכות אנו כך נראה לנו שהרי בפירוש נאמר עשרת הדברות היו אומרים בכל יום משרבו המינים שהיו אומרים אין להם תורה אלא זו התקינו אלו פרשיות כולן על פרשה ראשונה' ובירושלמי נאמר ששם כלולות עשרת דברות אבל מעולה הוא בלחש שלא תאבד מבן אדם תיבה אחת או שתים שהרי כל אחד חייב בקריאתה וכל התיבות הן בחשבון וצריך להשלים אותן בכל יום ומי שגורע אחת מהן כאילו גרע עולם אחד ועל זה בקריאתה בקול פעמים שישתוק קצת והצבור יקרא הלאה ויקרא בה מאותה תיבה שהם אומרים וידלג תיבה או שתים ויותר ועל כן בלחש כל אחד יקרא ולא יגרע כלום עכ"ד. והו"ד בתשובת הגאונים שערי תשובה סימן שמג. וכהאי סברא שאין לקרוא בקול רם כתב בשו"ת מן השמים סימן פט. ובשו"ת הרשב"א ח"ט סימן תנב כתב, שאלת על מנהג כל גלילותינו שקורין את שמע בלחש מקומות מקומות יש שקורין בקול ויש שקורין בלחש שלא הקפידו בגמרא אלא על ברוך שם לומרו בלחש משום רמשה לא אמרו ואומרין אותו מפני שאמרו יעקב וכענין שאמרו בבת מלכים שהריחה צוקי קדירה וראו ברוב ישראל לומרו כולו בלחש כדי שיהא כל אחד משנן בפיו שאילו אומרין אותו בקול רם אולי יבטח האחד על השמיעה בקרוא אותו הציבור והיינו כדבריהם אלא שהם כתבו שבטעות מבלי משים ידלג על מספר תיבות ואילו הרשב"א כתב שיסמוך על השמיעה ויטעה לסבור שיוצאים גם בשמיעה. עכ"ל.
ובערוך השולחן (סימן סא ס"י) כתב בזה"ל: ויש נוהגים לקרות קר"ש בקול רם, ויש קורין בלחש, והכל לפי טבעו דיש שבקול רם מכוונין יותר, ויש שבלחש מכוונין יותר, אבל שמע ישראל הכל אומרים בקול רם, וכן המנהג הפשוט, ואין לשנות. עכ"ל.
והמהרש"ם בדעת תורה כתב וז"ל: עתוס' ישנים יומא ע' דהש"ץ יקרא בלחש, ועמש"ל סי' מט עה"ג [ולעיל כאן, מתוס' ישנים הנ"ל דלפיכך קורא הש"ץ בלחש משום דאסור לומר בע"פ דברים שבכתב להוציא רבים ידי חובתן, וא"כ בזה"ז דאינו מוציא בקריאתו י"ל דשרי לומר בקול רם]. עכ"ל.
והכף החיים - סופר (אות סט) כתב וז"ל: זהו דעת רבינו האיי והרשב"א בתשובה הביאה מרן, והרדב"ז בתשובה כת"י כתב שלא כתבו כן רב האיי גאון והרשב"א אלא לישב מנהגם אבל לפי הדין צריך לקרות כולם בקול רם ביחד שלא אמרו אלא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש, והאריך לתת כמה וכמה טעמים לדבר נכוחים למבין ובכלל דבריו הביא מאמר רז"ל בשעה שהשכינה באה לבית הכנסת ומצא שאומרים הזמירות מקצתם מאחרים ומקצתם מקידימים מסתלקת, וכתב שאם הש"ץ קורא בקול רם ויש קורים בלחש ויש קורין בקול רם זה המנהג בלבול גדול, והאריך הרב בתשובה זו הרבה. ברכי יוסף בשיורי ברכה אות ב', שלמי צבור דף צ"ה ע"ד. ועי' לקמן סי' סב סע' ג. עכ"ל.
והנה בס' אורחות מרן (ח"א עמ' רלג) כתב וז"ל: היה מדקדק לקרוא קריאת שמע בקולם רם מעט, והיו היושבים בסמוך שומעים קריאתו. ע"כ. וע"ש במקורות שהביא מדברי רבותינו הראשונים והאחרונים ונראה מהמסקנא שלו שפוסקים דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.
וע"ע בזה לדודי, הגאון רבי דוד פרץ שליט"א, בס' ושמואל בקוראי שמו (ח"ב עמ' קסח והלאה) שהתכתב בזה עם חמיו הג"ר אברהם עמאר זצוק"ל, והביא שם רשימה של הרבנים שסוברים דיש להגיד בלחש, ואלו הם: רבינו האי גאון, רבינו יונה, רשב"א, תוס' ישנים, שו"ת מן השמים, אבודרהם, טור, שו"ע והרמ"א, המג"א (כפי דברי הלבושי שרד), מהר"י עייאש, שו"ת מים רבים, כמוהר"ח משאש. ובסוף מכתבו השני הוסיף עוד: ספר המנהיג, בעל ההשלמה, אהל מועד. ע"כ. והנה רשימה כזו של רבותינו הראשונים ואחרונים חשובים חוץ ממרן החיד"א שאיני יודע למה לא הביאו ברשימה דסוברים דיש להגיד בלחש, ונראה דכן יש לפסוק לדינא.
♦
היוצא לדינא לענ"ד:
נראה דלכתחילה יש לקוראו בלחש וכן יש לנהוג ולהנהיג, וכן פסק מו"ר זקני עט"ר הגאון הגדול רבי מיכאל פרץ שליט"א בעל האהלי שם, ונראה דזה ענין חשוב להקפיד ע"ז.
♦ ♦ ♦