מראשי ישיבת כנסת יצחק חדרה
ומח"ס משא יד ד"ח
בדיני כיבוד אב
כבוד אב לאחר מיתה
קידושין (לא, ב): "ת"ר מכבדו בחייו ומכבדו במותו בחייו כיצד וכו', במותו כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו וכו'". ריהטת הסוגיא היא שגם לאחר מיתת אביו קיימת מצות כיבוד, אלא שצורת קיומה שונה. אולם, בירושלמי (מו"ק, פ"ג, ה"ח) אמרי' דלכך אבילות על מות אביו חמורה יותר משאר אבילות ומגלה לבו על אביו ועל אמו אמר ר"ש בשם רבי אבדומי בר תנחום מפני שבטלת ממנו מצות כבוד. וצ"ע דהא מצות כיבוד אב קיימת גם לאחר מיתת האב, ותמה כן בגליוני הש"ס על הירושלמי (לרבי יוסף ענגיל, מועד כ"ד אות צג), ובתפארת ישראל (פסחים, סופ"ד) כתב דכבוד אב לאחר מיתת האב אינו אלא חיוב מדרבנן, ושנה דבריו גם בקידושין (פ"א, מ"ז, אות נד). אמנם בספר המקנה (קידושין לא) כתב דהוי מהתורה, ועי' נודע ביהודה (מהד"ת, אבה"ע, סימן מה) שכ' בתו"ד דאף דהדין הוא דמכבדו בחייו ובמותו, מ"מ עיקר הכיבוד הוא מחיים, ומצות כיבוד לאחר מיתה לא אלימא כמצות הכיבוד שמחיים, וכ' נ"מ דבמת האב נימא דמניח כבוד אביו המת ועוסק בכיבוד האם שהיא בחיים עכ"ל.♦
כבוד אב מצוה לחבירו או מצוה לשמים
ונ"ל בזה, ובהקדם דברי המנ"ח במצוה לג, שחקר אם כבוד אב הוי מצוה בין אדם למקום ולא בין אדם לחברו, דבין אדם לחבירו אינו אלא במה שהוא שוה לכל אדם, אבל כאן הוא רק באביו ואמו, א"כ אינו אלא כמצות שבין אדם למקום ברוך הוא, או דילמא כיון שהשם יתברך צווה זו המצוה בין אדם לחבירו הוי בין אדם לחבירו, ונפק"מ דלא מהני תשובה אם לא שירצה את אביו ואמו ע"כ. ולשון הר"מ בפה"מ ריש פאה משמע דהוי מצוה בין אדם לחברו, וכ"נ בירושלמי בפאה שם (ה"א) דכבוד אב הוי חיוב לחברו, ובס' חרדים (במ"ע התלויות בידים פרק חמישי) כ' ד"מצות כבוד הוי פרעון חוב שהבן חייב לפרוע לאביו ולאמו את הטובה שגמלוהו ומי שאינו מכבדם נקרא רשע דכתיב לוה רשע ולא ישלם וכו' וחיוב כעבד לרבו וכו'", ועי' בחיי אדם (ריש כלל סז). הרי דכבוד אב הוי חוב לאביו וכגדר פרעון חוב, ויתכן דכיון דהוי פרעון חוב חייב אף ביותר מחומש [למ"ד דכבוד אב משל בן] דהוי מצוה של פרעון חוב לאביו ול"ש בו שיעור חומש.ובגמ' בקידושין שם אמרי' גבי כיבוד אב דהוקש כבודם לכבוד המקום ואמר הקב"ה מעלה עליהם הכתוב כאילו כבדוני, ועי' בלשון החנוך שם שכ' משרשי מצוה זו שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה וכו', ובסו"ד כתב והעובר עליה בטל עשה ועונשו גדול מאד שנעשה כמתנכר לאביו שבשמים וכו'. ובס' מאה שערים לרבינו אליהו קפאשלי מגדולי הדור בזמן הבית יוסף (שנדפס מכתב יד, הוצאת מכון אופק, ירושלים, תשס"א) עמוד כב, הביא מחידושי רבינו אליעזר מגרמיזא וז"ל: "כבד את אביך סופי תיבות דתך, ויראה לי שכך פירושו שעיקר הדת תלויה במצות כבוד אב ואם, שאם אינו מכבדם ואינו שומע לקולם, בידוע שלא ישמע ג"כ לקול אביו שבשמים, ואת מצותיו ישליך" וכו'. ובעמוד לט כ' המאה שערים וז"ל: "אמר כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלהיך, ויש לשאול היאך יאמר כאשר צוך ה' אלהיך והיכן מצינו שצוה ה' על כבוד אב ואם, אלא כך הפירוש כמו שצותיך בכבודי תחלה בדבור אנכי ולא יהיה לך, כן אנכי מצוך בכבוד אביך ואמך מפני שהם שותפין עמי ביצירתך, ובא ללמד כשם שצוה באב הראשון יתעלה ויתברך בו ולא יכפור בו אפילו נוטלין לו כל לבבו וכל נפשו וכל מאודו, ואפילו נטלו לו אבותיו כל ממונו ומאודו וזרקוהו לפניו ולעיניו לים המלח צריך לכבדם לפי שכבוד אב מבוא גדול ביראת ה' הנכבד והנורא" עכ"ל.
ונראה בהסבר דברי החינוך דבכיבוד אב אכן ישנם ב' חלקים במצוה, האחד הוא חיוב מצוה לחברו מצד כבוד האב, והוא כהכרת הטוב לאביו ואמו, ולמ"ד דכיבוד אב משל בן הוי כחוב לאביו והבן משועבד לכך, והחלק השני הוא דהוי דין וחיוב של כיבוד המקום, והוי גם מצוה שבין אדם למקום, ועל כך הוא שאמרו דבמכבד אביו ואמו מעלה עליו הכתוב כאילו כבדוני. והנה בפ' ואתחנן (ה, טו) נאמר: "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה"א למען יאריכון ימיך" וגו', וברש"י (שם): "כאשר צוך - אף על כבוד אב ואם נצטוו במרה שנאמר (שמות טו, כה) שם שם לו חק ומשפט (סנהדרין נו, ב)" ע"כ, ובפ' יתרו לא נאמר על כבוד אב כאשר צוך. ונ"ל דהציווי במרה היינו מצוה שכלית מצד החיוב של כבוד אב בגדרי בין אדם לחברו, ובפ' יתרו החיוב כבוד הוא מצד המצוה לשמים, ומדוייקת היטב דרשת חז"ל במכילתא - שם שם לו חק ומשפט, חק זה שבת "ומשפט זה כבוד אב", הרי דכבוד אב שנצטוו במרה נחשב משפט, וע"כ דהוי חיוב לחברו וכמש"נ.
ולפ"ז נראה לומר פירוש חדש בהבנת הירושלמי הנ"ל, דאפי' אם נאמר דכבוד אב לאחר מיתת האב חיובו מהתורה, בכל זאת שונה חיוב כבוד אב לאחר מיתת האב מכיבוד האב בחייו, והיינו דחיוב כבוד אב שהוא חיוב לחבירו ופרעון חובו מתאים רק כשהאב חי ומקבל הנאה מבנו, אבל חיוב הכבוד שלאחר מיתת האב הוא ענין רוחני, ויסודו הוא מצד המצוה שבין אדם למקום, ועל כך נאמר כאילו כבדוני, וזו כוונת הירושלמי דבמת אביו חשיב שניטל ממנו מצות כיבוד, דלא הוי בשלמותו כמו כיבוד אב מחיים, והן הם דברי הנוב"י הנז', שכתב כי עיקר כבוד אב הוא מחיים, ולאחר מיתתו לא אלים הכבוד כמו מחיים.
♦
כבוד אב בבן נח
והנה נחלקו האחרונים אם בבן נח ישנה מצות כבוד אב, והוכיחו ממעשה דדמא בן נתינה דגם בב"נ איכא מצות כבוד אב, אך נ"ל דהוא דווקא ביחס למצות החיוב לחברו, דהוי מצוה שכלית של הכרת הטוב, אך ליכא בהם המצוה למקום דכאילו כבדוני, דמעלה זו נאמר רק במכבד את אביו הישראל, ובזה תתיישב קושיית בעל ההפלאה בספר פנים יפות ומהריל"ד בפ' ויחי לגבי יוסף דהשביעו אביו על קבורתו, דאמאי היה צריך להשביעו, הא יכול לצוותו מחמת מצות כיבוד אב, ועוד דאם איכא מצות כיבוד אב שוב הוי מושבע ועומד. ונ"ל דמצד החיוב כבוד אב בב"נ לא חשיב מושבע ועומד, ועוד דכיון דהוי צווי על אחר מיתה, ואף דהציווי היה מחיים, מ"מ קיומו הוא לאחר מיתה, ויתכן דבב"נ ליכא כלל חיוב כיבוד אחר מיתת אביו, דבמצוה לחברו שייך כן רק במכבדו בחייו וכמש"נ.♦
כבוד אח גדול
ולפ"ז נראה בהא דחייב אדם לכבד את אחיו הגדול, דשורשו הוא מדין כיבוד אב, וכבר דנו האם חיוב זה הוא רק בחיי אביו, [ונחלקו בזה הרמב"ם והרמב"ן בסה"מ שרש שני ועי"ש במגילת אסתר ואכמ"ל], ויתכן דעכ"פ כו"ע יודו דבב"נ אפי' אם חייב בכבוד אחיו הגדול, אינו אלא בחיי אביו ולא אחר מיתתו. ובזה יש לפרש מש"כ רש"י בפ' ויחי (נ, טו) שהיו רגילים לסעוד אצל יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו ומשמת יעקב לא קירבן עכ"ל, והיינו דאז ליכא חיוב כבוד לאחיו הגדול.♦
כבוד אב רשע
והנה כתב הרמב"ם (הל' ממרים, פ"ו, הי"א): "הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו אע"פ שהוא פטור על מכתו ועל קללתו עד שיעשה תשובה שאפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתירא ממנו". והכס"מ הביא דהטור בסימן רמ חולק, וס"ל דכיון דאביו רשע אינו חייב בכבודו, והוכיח כן מב"מ (סב.) גבי הניח להם אביהם פרה גזולה דמוקי לה בשעשה תשובה, אלמא כל זמן שלא עשה תשובה אינם חייבים בכבודו. וכ' הלח"מ שם ליישב, "דלאחר מיתה שאני, ומה שאמר רבינו הוא דבחייו מכבדו אע"פ שלא עשה תשובה, אבל התם, דלאחר מיתה, אינם חייבים בכבודו כיון דלא עשה תשובה" עכ"ל.והנה לפי דברינו דברי הלח"מ מבוארין היטב, דמסתבר דאף להרמב"ם, דהיכא דהאב רשע חייב לכבדו, היינו רק מצד המצוה לחברו, דבמצוה לכבדו בחייו הוי כפרעון לחברו של הכרת הטוב ושייך זה גם באב רשע, משא"כ מצד המצוה לשמים דכאילו כבדוני ליכא בזה, דכיון דאינו עושה מעשה עמך לא שייך לומר דבמכבדו הוי כאילו מכבד את הקב"ה. וא"כ בכבוד אב לאחר מיתתו, דנתבאר דכל החיוב לכבדו הוא רק מצד המצוה לשמים, דל"ש מצוה לחברו לאחר מיתה, להכי באב רשע לאחר מיתת האב ליכא כלל למצוה.
והנה בגמ' קידושין (לג, ב) אמרי' דאין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים, אכן בכבוד אב לא נאמר דין זה, ובערוך השלחן יור"ד סימן רמ סכ"ד הסתפק בזה. ונראה דשאני כיבוד אב, דהמצוה לכבדו היא גם משום כבוד המקום, להכי ל"ש האי דינא שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים, דהרי כבודו הוא כבוד שמים. וכך נראה מפורש בסוגיא בקידושין שם, דאמרי' דרב יוסף כד הוה שמע קול כרעא דאימיה הוי קאי, וכן ר"ט גחין כל אימת דהוי אימא בעי למיסק וכו'. אולם, בשי' מהר"י בי רב בקידושין שם מבואר דגם בכבוד אב נא' דין זה שאין לעמוד מפניו אלא שחרית וערבית, ולדברינו שפיר יש לחלק בזה.
ונראה דיש נמי לדון איפכא מהכיוון דלעיל, דכיון דכבוד אב הוי חוב לחברו, להכי חייב לעמוד לפניו בכל עת, ולא שייך בזה מושג דמרובה מכבוד שמים, כיון דזה הוי מצד חוב לאביו וכמש"נ.
♦
אב שמחל על כבודו
איתא בב"מ (לב, א): "ת"ר מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו, שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה', כולכם חייבין בכבודי, טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו - הא לאו הכי ה"א צייתא ליה? ואמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה. איצטריך סד"א הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום שנאמר כאן כבד את אביך ואת אמך ונאמר להלן כבד את ה' מהונך הלכך לציית ליה קמ"ל דלא לשמע ליה" ע"כ. ובשיט"מ שם הביא בשם הרא"ש וז"ל בתוך דבריו: "עוד קשה היכי ס"ד דעשה דכיבוד דחי אפי' לאו גרידא, הא אם אמר אביו לא בעינא להאי כיבוד מי איתיה לעשה כלל כו', ותי' ר"מ דלא דמי דהתם כי אמרה לא בעינא ליכא לעשה כו', אבל הכא אי אמר האב לא בעינא בשביל זה לא ביטל העשה עולמית ואפשר שיתקיים תדיר בשאר דברים, ועוד אפי' כי אמר לא בעי' שייך עשה דמ"מ מצוה הוא בכל דבר אפי' אמר האב לא בעי'" ע"כ, והו"ד בתשובות הרדב"ז (ח"א, סי' תקכד), והסיק דהעיקר כתירוץ השני, דגם היכא דמחל האב על כבודו ואמר לא בעינא איכא למצות כיבוד [והו"ד ברע"א ובפת"ש ביור"ד סימן רמ], וכ"נ מדברי תו"י בכתובות (מ.) עיש"ה. ובקו"ש בכתובות שם (סימן קמד) תמה על דברי הש"מ, דמנ"ל הא דאיכא קיום מצוה גם אחר מחילת האב עי"ש.ונראה לבאר, דהנה כתב בספר חסידים (סימן תקעג) דהאב שמחל על כבודו אף דכבודו מחול, זה דווקא בדיני אדם, אבל מ"מ חייב בדיני שמים, וצ"ב דאם מהני מחילת האב אמאי חייב ביד"ש בלא כיבדו, הא אב שמחל על כבודו כבודו מחול.
ובגמ' קידושין לב, ב גבי כיבוד הרב, דאמרי' דמהני מחילה דתורתו דיליה היא, מקשי' והא רבא וכו' ולא קמו מקמיה ואיקפד וכו', ומשני אפ"ה הידור מיעבד ליה, ופרש"י לנוע מעט כאילו רוצה לעמוד מפניו, והיינו דמהני מחילת הרב, אלא דרבא הקפיד דהיו צריכים לנוע מעט. וצ"ע לשי' ספר חסידים, דגם אחר המחילה חייב בדיני שמים, א"כ נימא דלהכי הקפיד, כיון דגם אחר המחילה חייב לכבד את הרב בדיני שמים, וכיו"ב קשה גם לדברי הש"מ והרדב"ז הנ"ל, שכתבו דשייך קיום מצוה גם אחר המחילה, א"כ הו"ל להגמ' לומר דהקפיד משום דאף דמחל איכא עלייהו מצות כיבוד, דגם בכבוד הרב נימא כן דאף שמחל על כבודו, מ"מ במכבדו איכא קיום מצוה.
ונראה לחדש בזה, דמש"כ הש"מ והרדב"ז דגם במחל האב איכא למצוה, אין הפשט בדבריהם דאחר מחילת האב איכא רק מצוה קיומית לכבדו, אלא כוונתם דאיכא אף חיוב מצוה, וכמש"כ הספר חסידים הנ"ל דחייב בדיני שמים, והיינו דכיון דבכבוד אב אמר הקב"ה דמעלה אני עליהם כאילו כבדוני והוי מצוה למקום וכמו שכתבנו, ונתבאר לעיל דאיכא ב' חלקים במצות כיבוד אב, חדא כיבוד לחברו כהכרת טובה לאביו, ועוד דין כיבוד להקב"ה והוי מצוה שבין אדם למקום וכנ"ל, א"כ י"ל דס"ל לש"מ והרדב"ז דמחילת האב מהני רק על חיוב כיבוד שהוא מצוה לחברו, היינו במה שמצווה ומחוייב לאביו, ועל זה מהני מחילת האב, וזה כמו כבוד הרב, דהוי תורה דיליה ומהני מחילתו לגמרי, ה"נ בחלק זה של מצות כבוד אב דהוי דיליה יכול האב למחול. אמנם, על החלק במצות כיבוד אב שהוא בין אדם למקום, על זה לא מהני מחילת האב, ולהכי גם במחל האב איכא למצות כיבוד מצד כבוד המקום, ואף דלשון הש"מ והרדב"ז הוא רק דאיכא למצוה דכיבוד, ולא כתבו לישנא דחיוב, אמנם בדעת הס' חסידים הנז', שכ' דגם במחל על כבודו אם אינו מכבדו חייב בדיני שמים, מוכרחים אנו לפרש כמש"כ, דחיובו הוא מצד כיבוד המקום, דעל זה לא מהני מחילת האב.
וי"ל דנ"מ בזה דבמחל, כיון דאז ליכא החיוב לחברו אלא הוי מצוה לשמים, בזה חיובו רק בחומש מנכסיו ככל המצות, ולא הוי כעיקר מצות כיבוד, דנתבאר לעיל דכיון דהוי חוב לאביו לא שייך בה שעור חומש. וכן נראה עוד נ"מ, באביו רשע שמחל על כבודו, דבזה יודה הס' חסידים דבמחל ליכא חיוב לכבדו בדיני שמים, כיון דבאביו רשע כל המצוה לכבדו היא רק מצד המצוה לחברו, אבל ליכא מצוה לשמים דכאילו כבדוני וכנ"ל, וא"כ במחל שפיר נפקע כל המצוה.
♦
רב שמחל על כבודו
ולפי המבואר נראה דדברי הספר חסידים דאב שמחל על כבודו חייב לכבדו בדיני שמים, הוא דווקא לענין כיבוד אב, דעליה נאמר דהוקש כבודם לכבוד המקום וכאילו כבדוני והוי מצוה גם למקום, ולכן לענין כבוד המקום לא חשיב כדיליה ולא מהני מחילת האב, אבל בכבוד הרב, דיסוד המצוה היא לרבו מחמת תורתו ותורה דיליה הוא, ולא נאמר על כבוד הרב דהוי ככיבוד המקום, בזה במחל הרב הכי נמי ליכא למצות כיבוד, ומש"ה אמרי' בגמ' דהיכא דהרב מחל, ומהני מחילתו, בעינן מהתלמיד רק הידור דליעבד ליה, היינו לנוע מעט, דאפשר דליכא למצות כיבוד הרב כיון דמחל על כבודו, ועכ"פ במחל הרב ליכא דברי הס' חסידים לענין כיבוד אב דחייב בדיני שמים, וניחא היטב מה שהקשינו מהגמ' בקידושין.והנה בהא דסלקא דעתך בגמרא, דאיכא כיבוד אב גם בציוהו לעבור על ד"ת, הביא בש"מ ב"מ שם מהרא"ש בשם הר"מ וז"ל ועוד תי' כיון שהוקש כבודם לכבוד המקום א"כ שוים הם מי נדחה מפני מי מוטב יעשה כבוד אביו ויהא מקיים שניהם דכבוד אביו הוא כבוד המקום שצוה על כך ע"כ, ונראה דהרא"ש לשיטתו, דבכיבוד אב איכא מצוה גם מצד כיבוד המקום, ולהכי כתב דס"ד דאיכא למצוה גם לעבור על ד"ת, כיון דבמצוה של כבוד אב איכא גם לכיבוד המקום, להכי סלקא דעתך דיעשה כבוד אביו ויהא מקיים שניהם וכו', וב' הקטעים ברא"ש הם בשם הרמ"ה, ואזיל לשיטתו וכמבואר.
ועי' במשך חכמה בפרשת קדושים שכיוון לכעין דברי הש"מ בהא דס"ד דכיבוד אב יהא גם לעבור על ד"ת, וז"ל: ושמע נא דזה אינו מצויר בשכל שמצות שבין אדם לחבירו ידחה איסור דבר תורה, ובזה הגדר אמרו איסורא מקמי ממונא לא דחינן, רק משום שבכבוד אביו ואמו יש מה שנוגע לאדם למקום, וזה הרגש דק, שכל מוסדות הקבלה מהר סיני הוא הקבלה הנאמנה ונתנה למשה מסיני, ומסרוה דור אחר דור לזרעם אחריהם והודיעו בנים לבני בניהם יום אשר עמדו בחורב וכן עד עולם, ואם דור יבזה אביו וילעג למוסרי הקבלה אז פסק תורה מישראל, ולכן בזה הגדר יש בכבוד אביו גם דברים הנוגעים אל מצות ד' וכלל התורה, לכן סד"א דלידחי קמ"ל דלא דחי וכו' עכ"ד. ומפורש בדבריו דרק מחמת דבכיבוד אב יש מה שנוגע לכבוד המקום להכי סלקא דעתך דישמע לקול אביו אף בלעבור על דברי תורה, והן הם דברי הש"מ בשם הרמ"ה וכמש"נ. ולדברי המש"ח, הרי שבאביו רשע, דלא שייך לומר דהוי כמוסרי תורה, י"ל דבזה חיובו רק משום החיוב לחברו ולא מדין כאילו כיבדוני וכנ"ל, ובזה ניחא היטב הא דרק בכיבוד אב איכא ס"ד בגמ' דישמע לאביו לעבור על ד"ת, אבל בכיבוד רב ליכא ס"ד דישמע לרבו לעבור על ד"ת, ומשום דדוקא בכיבוד אב, דחיובו ומצוותו הוא גם משום כיבוד המקום, בזה ס"ד דאיכא למצוה גם בלעבור על ד"ת, אבל בכיבוד הרב, דחיובו הוא רק משום כיבוד הרב דתורה דיליה הוא, היה פשוט דבלעבור על דברי תורה אינו חייב בכבוד הרב.
ובדברינו י"ל עוד נ"מ, דאי' בגמ' קידושין שם, דאב שאמר השקיני ואמו אומרת וכו' דשומע בקול אביו דאתה ואמך חייבין בכבודי, אבל בנתגרשו אביו ואמו הדין הוא דשניהם שווים, וה"נ י"ל לאחר מיתת האב, וכ"נ בנוב"י הנ"ל. ולדברינו דלאחר מיתת האב הוי רק חיוב לשמים, שפיר ניחא דאחר מיתה ישמע בקול אמו, וכן נ"מ בהא דלרבות אחיך הגדול, דהוא מעניינא דכבוד אב וכנ"ל, א"כ נ"מ בזה לאחר מיתת דאב וכמש"נ.
♦ ♦ ♦