בדין חצי נזק של צרורות וקרן תמה
א. בדין צרורות
א. בשיטת רש"י ותוספות
גרסינן בגמרא ריש ב"ק (ג:): "בחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה ואמאי קרי לה תולדה דרגל לשלם מן העלייה והא מבעיא בעי רבא דבעי רבא חצי נזק צרורות מגופו משלם או מן העלייה משלם לרבא מבעיא ליה לרב פפא פשיטא ליה לרבא דמבעיא ליה אמאי קרי לה תולדה דרגל לפוטרה ברשות הרבים". רש"י בשמעתין, (ד"ה בחצי נזק צרורות וכו') כתב בפירושו: "דקי''ל דהלכתא גמירי לה למשה מסיני דממונא הוא ולא קנס...". לעומת דברי רש"י, הרא"ש בפירקין (סימן א') העיר על דברי הרי"ף וז"ל: "הא דקאמר הלכתא גמירי לה דממונא הוא, להא לא בעי הלכתא דממילא ממונא הוא כיון דתולדה דרגל הוי ועיקר הלכה לחצי נזק גמירי, אלא הכי קאמר דאף על גב דתולדה דרגל הוי וממונא הוי הלכה גמירי לה דלא משלם אלא חצי נזק...".התוספות בשמעתין (ד"ה לפוטרו ברה"ר וכו') התקשו בדברי רבא. נציג את קושיית התוספות: "וא''ת אמאי פשיטא ליה טפי מלשלם מן העלייה". וכתבו התוספות ביישוב קושי זה: "וי''ל כיון דמן הדין היה משלם נזק שלם ואתי הלכתא דלא משלם אלא חצי נזק אם כן אתי הלכתא להקל ולא להחמיר". בספר חידושי רבי נחום פרצוביץ בסוגיין (אות פ"ז) כתב שכוונת התוספות היא על דרך מה שכתב הרא"ש בסוגיין, דכל חידוש ההלכה היה רק לפוטרו מחצי נזק אבל לגבי אידך פלגא נשאר החיוב כדמעיקרא מדין תולדה דרגל, וזהו עומק דבריהם דההלכתא באה להקל ולא להחמיר.
לאור דבריו יוצא דרש"י, אשר משמעות דבריו היא דבעינן להלכתא ללמדנו דהוי ממונא ולא קנסא ופליג בסוגיין על דברי הרא"ש, ממילא פליג גם על תירוצם של התוספות. ותחזור קושיית התוספות לרש"י ועי' שם מה שיישב. ועיין עוד בספר קהילות יעקב לגרי"י קנייבסקי (ב"ק סימן ט"ז אות ב') שגם הלך בדרך זו ויישב ק' התוס' לפרש"י.
♦
ב. האם חיוב חצי נזק צרורות הוי חיוב חדש
אמנם נראה לשדות נרגא בדרך זו ולבאר דתירוץ תוספות אינו תלוי כלל בדעת הרא"ש ואינו סותר את דברי רש"י. לשם כך נקדים את הסוגיא בריש כיצד הרגל (יז:) ודברי הרא"ש לקמן (דף יט.) בהתייחסותו לבעיית הגמרא אי לסומכוס כח כחו ככוחו דמי או לא ולהשמטת בעיא זו על ידי הרי"ף.גרסינן בריש כיצד הרגל: "תנו רבנן תרנגולין שהיו מפריחין ממקום למקום ושברו כלים בכנפיהן משלם נזק שלם ברוח שבכנפיהן משלמין חצי נזק סומכוס אומר נזק שלם... אמר רבא בשלמא סומכוס קסבר כחו כגופו דמי אלא רבנן אי כגופו דמי כוליה נזק בעי לשלם ואי לאו כגופו דמי חצי נזק נמי לא לשלם הדר אמר רבא לעולם כגופו דמי וחצי נזק צרורות הלכתא גמירי לה". בדף י"ט עמוד א' הגמרא הציגה ספק בדעת סומכוס. נציג את הספק: "בעי רב אשי כח כחו לסומכוס ככחו דמי או לא מי גמיר הלכה ומוקי לה בכח כחו או דלמא לא גמיר הלכה כלל תיקו".
הרא"ש במקום התייחס להשמטת ספק זה בפסקי הרי"ף נציג את דבריו: "...רב אלפס ז"ל לא הביא הך בעיא משום דלסומכוס מבעיא ליה ולית הלכתא כוותיה, ולי נראה דיש נפקותא גדולה בבעיא זו דמתוך בעייתו משמע דפשיטא ליה כח כחו ככחו דמי לכ"ע ולרבנן משלם על כח כחו חצי נזק כמו על כחו ומבעיא ליה אי סומכוס גמר הלכתא דצרורות לכח כחו לחצי נזק כמו לרבנן כחו או דלמא לא גמר הלכתא כלל ואף על כח כחו משלם נזק שלם, אבל הא לא מיבעיא ליה אי גמר הלכתא ומוקי לה בכח כחו ולחייב חצי נזק ואע"ג דמן הדין פטור דכח כחו לאו כגופו דמי דבהא ליכא לאיסתפוקי דפשיטא דהלכתא לגרועי תשלומין אתא ולא לחייב במקום שראוי לפטור ומשום הכי לא קאמר לעיל (דף י"ז עמוד ב') לא דכ"ע כחו לאו כגופו דמי וחצי נזק צרורות הלכתא גמירי לה דמשלם חצי נזק משום דפשיטא ליה דהלכתא לגרועי אתא כדאמרינן גבי סוכה אתאי הלכתא וגרעתא לשלישית ואוקימתא אטפח".
מהסוגיא בריש כיצד הרגל חזינן דלא כהבנת הקה"י בדעת רש"י. בגמרא שם מבואר דלולא ההלכתא של חצי נזק היה הדין דצרורות דרגל חייב נזק שלם, ולא כהבנת הקה"י, שלולי ההלכה למשה מסיני היה צרורות דרגל פטור לגמרי מצד הסברא.
לאור זאת, נראה לבאר את מחלוקת הרא"ש ורש"י באופן אחר. סברת הרא"ש מבוארת כהנ"ל בספר קה"י, דההלכתא פטרה מחצי נזק וממילא נשאר מהחיוב של רגל רק חיוב של חצי נזק. לכן לא יתכן דבעינן להלכתא להא דהוי ממונא ולא קנסא.
אמנם את סברת רש"י נבאר, דאף על פי דלולא ההלכתא היה חייב נזק שלם, ההלכתא מחדשת דחיוב תשלומי הנזק בצרורות נעקר לגמרי ופטור, אלא שההלכתא מחדשת חיוב חדש של תשלומי חצי נזק. לכן לרש"י בעינן לחדש בהלכתא בחיוב החדש של חצי נזק דהוי חיוב ממונא ולא קנסא. לעומת רש"י, לרא"ש לא בעינן כלל לחדש דחיוב התשלומים הינו חיוב ממונא, דהרי וודאי דהחצי נזק מהחיוב השלם נשאר חיוב ממונא כמו שהיה, ולא קנסא[2].
♦
ג. הצעה שרש"י ותוספות אינן שיטות חלוקות
לאור זאת אפשר לבאר בכוונת התוספות דפליגי על הרא"ש וסוברים כרש"י, דחצי נזק דצרורות הוא חיוב חדש אחר שנעקר החיוב הראשוני, ואף על פי כן מיקרי דההלכה באה להקל ביחס לחיוב המקורי של רגל בצרורות שהיה לולא ההלכתא. את העיקרון שההלכתא באה להקל ילפינן מהא שההלכה חייבה רק חצי נזק ולא נזק שלם כחיוב הראשוני, כמבואר בתוספותנקדים הקדמה קצרה טרם נוכיח את דרכנו. להבנת הקה"י בשיטת התוספות מוכרחים לומר דבכל חיוב נזק שלם מעלייה ישנו לצורת חיוב התשלום של מגופיה שבחצי נזק, דאם לא נאמר כן, לא נוכל לבאר את ספקו של רבא, שהסתפק אי חצי נזק צרורות מעלייה או מגופיה, וזאת מפני שלקה"י שיטת תוספות היא דחיוב חצי נזק צרורות הינו חלקו של החיוב המקורי של נזק שלם שברגל. לאור זאת נצטרך לומר, שכל חיוב תשלומים מעלייה של נזק שלם כולל שיעבוד נכסים על כל נכסיו ובכללם השור שהזיק[3], כלומר הדין של מגופיה שבשור תם נכלל גם בחיוב של נזק שלם מעלייה במועד.
♦
ד. הוכחות לדחות את שיטת הקה"י
אחר הקדמה זו נראה להביא שתי ראיות לדברינו בסברת התוספות ודלא כקה"י. הראיה הראשונה מתבססת על הגמרא בב"ק דף י"ג עמוד ב': "נכסים המיוחדין: למעוטי מאי וכו', במתניתא תנא פרט לנכסי הפקר, ה''ד אילימא דנגח תורא דידן לתורא דהפקר מאן תבע ליה, אלא דנגח תורא דהפקר לתורא דידן, ליזיל וליתיה, בשקדם וזכה בו אחר".בכתבים על הש"ס המיוחסים לגר"ח מבריסק מודפס ביאור לסוגיא זו: "אמר הגר"ח זצ"ל דשאני שעבוד השור, היינו שעבוד שחל על השור מכל שעבודים דעלמא, דהנה בכל השעבודים דעלמא חל מקודם חיוב אקרקפתא דגברא מדין פריעת בע"ח מצוה וזה עושה שעבוד על הנכסים, אבל בשור חל השעבוד על השור מבלי שיחול מקודם על הבעלים חיוב. וראיה לזה מדברי הגמ' דף י"ג וליזל וליתיה בשקדם וזכה בו אחר, הרי דאי לאו גזירת הכתוב דהפקר פטור היה נוטל השור מהזוכה אף שלא היה הוא בעלים בשעת הנגיחה ולא היה יכול לחול חיוב אקרקפתא דגברא מ"מ היה חל השעבוד על השור מבלי אמצעי מהבעלים, וא"כ גם לאחר הגילוי דקרא דהפקר פטור, מ"מ אופן השעבוד כמו שהיה הנהו נשאר עד עכשיו וחל השעבוד על השור גופא".
מבואר בדברי הגר"ח דאין שייך כלל לומר דחיוב מגופיה שבשור תם נכלל בחיוב מעלייה של שור המועד, דוודאי דליכא לשעבוד המיוחד שבשור תם בחיוב נזק שלם של רגל מועדת[4].
הראיה השנייה מתבססת על הגמרא בב"ק דף ל"ג עמוד א': "מתני' שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום נוטל את השור: גמ' מתניתין מני רבי עקיבא היא דתניא יושם השור בב''ד דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר הוחלט השור במאי קמיפלגי ר' ישמעאל סבר בעל חוב הוא וזוזי הוא דמסיק ליה ור' עקיבא סבר שותפי נינהו וכו'".
מבואר בדברי רבי עקיבא דדין מגופיה לא הוי שיעבוד נכסים רגיל, אלא דין של שותפין. והלא ודאי שלרבי עקיבא אי אפשר לומר דבדין תשלומי נזק שלם מעליה נכלל דין יוחלט השור[5].
עוד אסמכתא לדברינו נמצאת בדברי התוספות ב"ק דף יח: (ד"ה היכא דלא מפריך): "וא''ת ונימא איפכא ק''ו לשלם מן העלייה ודיו לח''נ וי''ל דהכי שפיר טפי דכי אמר דיו לעניין מגופו לא משנינן מח''נ כלל מכמו שהיה אלא שאנו מוסיפין עליו עוד ח''נ אחר אבל אי אמרת דיו לח''נ עקרת ליה לגמרי מח''נ קמא דמפקא ליה מתשלומי גופו ומוקמינן אתשלומי עלייה ובכל צד שאנו יכולין לעקור קל וחומר ולקיים דיו יש לנו לקיים".
מבואר בדברי התוספות שהיחס בין חצי נזק לנזק שלם שונה מהיחס בין "מגופיה" ל"מעליה". נראה ביאור הדברים כדברינו, חצי נזק הינו חלק מחלקי התשלום של נזק שלם מה שאין כן "מגופיה" אינו חלק מתשלומי ה"מעליה". ההפרש בין חיוב חצי נזק לחיוב נזק שלם הינו הפרש בכמות התשלום, ההפרש בין חיוב "מגופיה" לחיוב "מעליה" הינו הפרש באיכות התשלום.
לאור שלושת מקורותינו נסתרים דברי הקה"י[6], בביאור דברי התוספות. אמנם, לדרכנו דברי התוספות אתי שפיר דחיוב חצי נזק של צרורות הוי חיוב חדש גם לשיטת התוספות[7].
♦
ה. ביאור שיטת הרא"ש
הקשו לי התלמידים: לאור דברינו, מספקו של רבא מוכרח דחיוב חצי נזק צרורות הוי חיוב חדש, אם כן יהא קשה על שיטת הרא"ש, דפליג על רש"י ונקט שלא יתכן דבעינן להלכתא דהוי ממונא. אמנם, נראה בביאור דעת הרא"ש דזה גופא הוא ספקו של רבא אי חצי נזק צרורות מגופיה משלם או מעלייה משלם. ביאור הדברים - דרבא נסתפק אי חצי נזק צרורות הוי חיוב חדש, ואז מוכרח דהוי דין של תשלומי מגופיה בחצי נזק צרורות, דהרי ליכא חצי נזק מעלייה, או דהלכתא של חצי נזק הוי רק מיעוט מתשלומי כל הנזק, אך תשלומי החצי נזק צרורות הוי חצי החלק של החיוב השלם המקורי של רגל, וממילא מוכרחים לומר דיהא חייב מעלייה, דליכא רגל דהוי אורחיה דמשלמת מגופיה.לאור זאת, לרב פפא דפשוט ליה דחצי נזק צרורות משלם מעלייה, פשוט דלא הוי חיוב חדש ולכן לא בעינן להלכתא דחצי נזק הוי ממונא בצרורות, וזאת כוונת הרא"ש[8]. לדברינו, גם לדעת הרא"ש אנו זקוקים לביאורנו שדברי התוספות אתי שפיר גם אי נימא דהוי חיוב חדש, זאת מפני, דבתוספות מבואר דגם לפי הצד דמגופיה משלם מכל מקום פשיטא דפטור ברשות הרבים.
♦
ו. ביאור נוסף בשיטת התוספות
על פי דרכנו אפשר ליישב את הסתירה מהתוספות ריש ב"ק הנ"ל לתוספות ב"ק דף כ"ב עמוד א' ד"ה ורבי יוחנן: "ורבי יוחנן בדאנחה אנוחי, לא מצי למימר באדייה אדויי ועל כל הגדיש ח''נ דאי כח כחו לאו ככחו דמי הוי על כל שאר הגדיש פטור". הרא"ש הנ"ל (ב"ק דף י"ט עמוד א') העיר על דברי התוספות דחזינן בדעת התוספות שלא כדבריו. לאור זאת, לקה"י ולר' נחום, אשר ביארו ששיטת תוספות ריש ב"ק (דף ג' עמוד ב') כשיטת הרא"ש ודלא כרש"י נמצא סתירה בדברי התוספות.לדרכנו אתי שפיר ונשכלל את דברינו. עד כאן ביארנו שכוונת תוספות היא דההלכתא של חצי נזק צרורות הוי לקולא, דהקולא הוי ביחס לנקודת המוצא בפועל, כלומר ההלכתא מתייחסת למצב של אילו ההלכתא לא היתה עוקרת את חיוב רגל בצרורות דהוי בפועל חייב נזק שלם בצרורות דרגל. ממילא זה מיקרי דההלכתא לקולא. אמנם, כדי ליישב את דברי התוספות ב"ק דף כ"ב נוסיף ונאמר דההלכתא לא מתייחסת לדין בפועל בצרורות שהיה לולא ההלכתא, באופן שהיא עוסקת. אלא דאף על פי שאילולא ההלכתא היה פטור לגמרי בצרורות, ההלכתא מתייחסת לדין רגל הרגיל. כלומר, דביחס לדין רגל ממש וודאי הוי ההלכתא לקולא בכל גווני.
לאור זאת, נאמר בכוונת התוספות דגם באופן של כח כחו, שהיה פטור מכל מקום, מיקרי דההלכתא הוי לקולא ביחס לאופן של רגל ממש. אם כי הפרזנו על המידה בביאור זה, אך יישוב זה אפשר שהינו מתיישב על הדעת. זאת, בניגוד להבנת הקה"י ור' נחום, אשר לדבריהם לא נוכל ליישב את דברי התוספות כלל. כמובן שהרא"ש מיאן בהבנה זו ולכן שלל את דברי התוספות.
העירוני התלמידים: אפשר דיש לערער על מה שדקדקנו כדרך המבוארת בדברי רבותינו, דרש"י והרא"ש פליגי אי הוי חיוב חצי נזק צרורות חיוב מחודש או דהוי חצי חיוב המקורי של רגל. מחד גיסא, אפשר דגם רש"י יסבור דחיוב חצי נזק צרורות הוי חצי החיוב המקורי של רגל. אנו נפרש את כוונת רש"י, במה שכתב דההלכתא אומרת לנו דהוי ממונא, דכוונתו דההלכתא שוללת דהוי חיוב חדש ואז היה אפשר לומר דהוי חיוב של קנסא. כוונת רש"י היא רק לומר דההלכתא מלמדת אותנו דהוי חיוב ממונא מחמת דהוי החיוב המקורי של רגל.
מאידך גיסא, אפשר לומר דגם דעת הרא"ש הינה דחיוב חצי נזק צרורות הוי חיוב חדש. מה דנקט הרא"ש דאין צריך שההלכתא תלמד אותנו דהוי ממונא כוונתו דאף על פי דחיוב חצי נזק של צרורות הוי חיוב חדש[9], אין צריך ללמדנו שהחיוב המחודש לא הוי קנסא והוי ממונא. זאת מפני, שאין סברה שהחיוב החדש של ההלכה של חצי נזק יהיה שונה לגמרי מהחיוב הקדום של רגל, אלא רק במה שנאמר בהלכתא של חצי נזק צרורות במפורש. אמנם הפשטות הינה כדברי רבותינו.
השתא דאתינן להכי יש לדון בגדרי חיוב תשלומי חצי נזק של צרורות, בין לדעת רש"י דהוי חיוב חדש של תשלומים, בין לדעת הרא"ש דהוי חציו של החיוב הקדום, יש לשאול מהו גדר החיוב של חצי נזק צרורות. אפשר דדין חצי נזק צרורות הוי חיוב תשלומים על כל הנזק, אלא שההלכתא אומרת לנו שחייב לשלם רק על חציו של הנזק. ביאור הדברים הינו שבצרורות של רגל יש דין מזיק על כל הנזק, אלא שהתורה מיעטה בתשלומי הנזק וחייבה רק על חציו של הנזק. במילים אחרות הדין של חצי נזק הוי בתשלומים ולא בהיזק. אמנם, אפשר לומר דדין תשלומי חצי נזק צרורות הוי חיוב רק על חצי הנזק. ביאור הדברים הוא שבצרורות של רגל יש דין מזיק רק על חצי נזק ועל מה שיש דין מזיק יש חיוב מלא של תשלומים. במילים אחרות הדין שלל חצי נזק הוי בנזק ולא בתשלומים.
אפשר דישנה נפקא-מינה בין שני הצדדים לעניין איסורא[10], אי החיוב הוי רק על חצי מזיק, ליכא איסורא אלא רק על חצי ההיזק, מה שאין כן אי החיוב הוי על כל ההיזק אלא שחייב רק חצי מהתשלומים, אם כן הוי איסורא על כל ההיזק.
מהנראה שבנידון זה נחלקו רבותינו הראשונים, רש"י ותוספות בשמעתתא דשני שוורין תמין שחבלו זה בזה, כפי המבואר בפרק ב' שלפני-נו.
♦
ב. בדין קרן תמה
א. הצגת מחלוקת רש"י ותוספות
גרסינן במשנה בבא קמא (דף לג.): "שני שוורין תמין שחבלו זה את זה משלמין במותר חצי נזק שניהן מועדין משלמין במותר נזק שלם אחד תם ואחד מועד מועד בתם משלם במותר נ''ש תם במועד משלם במותר חצי נזק וכן שני אנשים שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם אדם במועד ומועד באדם משלם במותר נזק שלם אדם בתם ותם באדם אדם בתם משלם במותר נזק שלם תם באדם משלם במותר חצי נזק ר' עקיבא אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם".כתב רש"י שם: "מתני' במותר. שמין מה הזיקו של זה יותר על נזקיו של זה ובאותו מותר משלם מי שהזיק יותר את החצי: מועד בתם משלם במותר. כלומר אם הוא הזיק את התם יותר משהזיקו תם". וראה בתוספות (ד"ה שני שוורים וכו') בקושייתם ובתירוצם: "תימה דכולה מתניתין שאין צריכה היא וי''ל דלרבי עקיבא אצטריך שלא תאמר כיון דאית ליה יוחלט השור לניזק אם כן שורו של זה קנוי לזה. ואם הקדישו קדוש קמ''ל דלא אמרינן הכי ואפילו לרבי ישמעאל נמי נ''מ אם נאבד האחד שלא יאמרו הבעלים אגבה כל חצי נזקי משלך ואתה תפסיד נזקך שנאבד שורי שמשתלם מגופו".
הרא"ש ביאר שם (פרק שלישי אות י"ג) שרש"י ותוספות נחלקו: "שני שוורים תמין שחבלו זה בזה פירשו התוספות דכולה משנה כדי נקטא דאין בה שום חדוש. ומתוך פרש"י נ"ל שר"ל שיש חידוש גדול במשנה וזה לשונו במותר שמין מה שהזיקו של זה יותר מנזקו של זה ובאותו מותר שהזיק יותר משלם החצי. מועד בתם משלם במותר כלומר אם הוא הזיק את התם יותר משהזיקו תם. ומה שהוצרך לפרש מועד בתם וכו' כבר פירש לנו פירושו של במותר אלא דקדק בלשונו אם הוא הזיק בו יותר משהזיקו תם לומר לך שהתם משלם נזק שלם בנגיחה זו. כגון אם חבל מועד בתם חמשים ותם במועד ארבעים הדין נותן שישלם מועד בתם שלשים קמ"ל שאין משלם אלא עשרה דהיינו יותר על מה שהזיקו תם. וסברתו משום שהתחילו כאחת אין כאן חבלה אלא המותר. ולשון במותר משמע כפירושו דמשמע אמותר חבלה קאי ולא אמותר חיוב התשלומין. והתוס' לא הסכימו על זה כיון שפירשו דמשנה שאין צריכה היא". עד כאן דברי הרא"ש.
♦
ב. ביאור מחלוקת רש"י ותוספות
בביאור מחלוקת התוספות ורש"י שכתב הרא"ש צריך להעיר הערה. במושכל ראשון נראה שכוונת הרא"ש הינה דלרש"י רק המותר שבנזק בשני שוורים שחבלו זה בזה מוגדר כנזק, מה שאין כן הנזקים המקבילים זה לזה בערכיהם אינם מוגדרים כנזק. לעומת זאת, תוספות חולקים וסוברים דכל הנזק חשיב מזיק והנזקים אינם מתקזזים זה בזה לפי ערכיהם. כתוצאה מזאת, נחלקו באופן שנקט הרא"ש, כגון אם חבל מועד בתם חמישים ותם במועד ארבעים. אם הנזקים אינם מתקזזים, הדין נותן שהקיזוז יעשה על התשלומים ומועד ישלם שלושים. אם הנזקים מתקזזים הדין נותן שהמועד ישלם עשר.אמנם, נראה דביאור זה בכוונת הרא"ש לא יתכן כלל. זאת, מפני שהתוספות ביארו דלר' עקיבא הנפקא מינה הינה לעניין שלא נאמר יוחלט השור בשיעור הנזק המקביל בערכו למה שניזק התם, ולפי ר' ישמעאל ביארו התוספות שהנפקא מינה הינה לעניין אי נאבד השור. מבואר בדברי התוספות שגם הם מבינים שהנזק מתקזז ואינו נחשב חבלה אלא המותר. על הנזק המתקזז אין כלל דין נזק כדי שנאמר בו יוחלט השור, לעניין הקדיש, או יושם השור, לעניין אי נאבד. אי נאמר דתוספות חולקים על רש"י וסוברים שהנזקים אינם מתקזזים אלא התשלומים, לא נוכל להבין את סברת תירוצם, שיש נפקא מינה לעניין הקדש ואבדה.[11]
אם כנים דברינו, צריך ביאור בכוונת הרא"ש בדעת התוספות. הנראה בביאור דברי הרא"ש בכוונת התוספות הוא דגם תוספות מודים לרש"י דהנזקין מתקזזים ואין דין מזיק אלא רק על המותר. אמנם, תוספות ורש"י נחלקו בגדרי דין חצי נזק בשור תם. רש"י סבר שדין חצי נזק בשור תם הינו דאף על פי שיש דין מזיק על כל הנזק, חיוב התשלומים הינו רק על חצי הנזק ודין חצי נזק תם הינו דין בתשלומי הנזק ולא בדין מזיק. במילים אחרות, בשור תם התורה חייבה על כל הנזק לשלם רק את חציו של הנזק. ממילא, לאור זאת, כאשר אנו מקזזים את הנזקים אנו מתייחסים לנזק כולו שכל אחד הזיק בפועל לרעהו וגם הנזק שהשור התם הזיק נחשב כולו כנזק לעניין הקיזוז.
בניגוד לדעת רש"י, תוספות סוברים שדין חצי נזק בשור תם אינו שיש דין מזיק על כל הנזק וחיוב התשלומים יהיה רק על חצי הנזק ודין חצי נזק תם הינו דין בתשלומי הנזק ולא בדין מזיק, אלא דעת תוספות היא דחיוב תשלומים של חצי נזק בשור תם נובע מכך שיש דין מזיק הינו רק על חציו של הנזק. במילים אחרות, בשור תם התורה חייבה רק על חצי הנזק, ממילא תשלום חצי נזק הינו תשלום מלא של כל הנזק שעליו יש לו דין מזיק, אלא שיש לו דין מזיק רק על חצי. ממילא, לאור זאת, כאשר אנו מקזזים את הנזקים אנו מתייחסים רק לחצי נזק של שור התם, שרק עליו ישנו דין מזיק. לסברת התוספות, אין לנו להתחשב בנזק בפועל לעניין הקיזוז, אלא רק בנזק שיש עליו דין מזיק. נמצאנו למדים שהחקירה שהצבנו בסוף פרק א' הינה מחלוקת רש"י ותוספות.
לאור זאת, ניחא מה שכתבו התוספות לעניין יוחלט השור לרבי עקיבא ואבידה לרבי ישמעאל, שעל חיובי התשלומים המתקזזים זה בזה לא שייך הקדש ואבידה שהרי אין כאן כלל חיוב תשלום, שהרי אין כאן נזק. בניגוד לזה, על המותר בהחלט שייך הקדש ואבידה, שהרי כנגד המותר יש דין מזיק וחיוב תשלומים. אף על פי כן ההתקזזות ביחס לנזקו של השור תם הינה רק על חצי נזק, מפני שלשור תם יש דין מזיק רק על חצי.
♦
ג. האם גדר חצי נזק של קרן תמה זהה לגדר חצי נזק צרורות
השתא דאתינן להכי נשאר לנו לברר אי גדרי ההלכתא דדין חצי נזק צרורות מקבילים לגדרי דין חצי נזק צרורות ומחלוקת רש"י ותוספות קיימת גם בגדרי חצי נזק צרורות, כל מר כדאית ליה, או שנאמר דגדרי חצי נזק צרורות שאני מגדרי חצי נזק בשור תם.בדברי שמואל, ב"ק דף מ"ד עמוד א', דבשור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם חייב כופר שאלה הגמרא שם בעמוד ב' "ואכתי צרורות נינהו". בספר נחלת דוד ביאר דבצרורות ליכא כופר מחמת דכופר שלם אמר רחמנא ולא חצי. אמנם, ביאור הנחל"ד יהיה קשה מדברי התוספות בב"ק דף מ' עמוד א'. שם התוספות (ד"ה כופר שלם וכו') כתבו: "והא דמשלם תם חצי כופר לרבי יוסי הגלילי היינו כופר שלם דידה" ולא דמי לשני שותפים. עיין בספר חידושי רבי ראובן (גראזאווסקי, ב"ק סימן ב' "בעניין שמירת נזיקין") שהקשה כן על דברי הנחל"ד, וכתב ליישב שהתוספות לא אמרו אלא בתם שאין כאן אלא חצי מזיק ועל כרחך החצי היינו כופר שלם דידיה אבל בצרורות הוא מזיק גמור ואין הפטור אלא בתשלומים ועל כרחך הוי ליה חצי כופר.
דברי ר' ראובן, שדין המזיק בשור תם הינו רק על חצי הנזק, מתאימים לשיטת התוספות, כפי שביארנו בפרק א', שבשור תם הינו מזיק רק על חצי הנזק ודלא כרש"י. לאור זאת, ביאור דברי התוספות ב"ק דף מ' הינו לשיטתם וצריך לתת את הדעת על ביאור דעת רש"י בנידון זה. יש מקום לפלפל בדעת רש"י ולומר דדעתו הינה איפכא מסברת התוספות. ביאור כוונתנו הינה דלרש"י דבחצי נזק של שור תם הוי מזיק על הכל (כפי שביארנו לעיל בפרק א'), בניגוד לזאת, חצי נזק צרורות הוי מזיק רק על חצי הנזק. לאור זאת, אולי נוכל לומר בדעת רש"י דהסברא הינה איפכא מסברת התוספות, כלומר, נכריע שפטור של כופר שלם ולא חצי כופר שייך רק כאשר החיוב מזיק הינו רק על חצי, מה שאין כן בשור תם, שהינו מזיק על כל הנזק והחצי הינו רק דין בתשלומין והינו תשלום על כל הנזק לא שייך הפטור של חצי כופר.
על ידי דרך זאת נוכל לפרנס את דעת הנחל"ד הנ"ל ולהצילו מקושיית ר' ראובן בדרך הפוכה. נוכל לחלק שבחצי נזק צרורות ליכא כופר דאין זה כופר שלם, דהוי מזיק רק על חצי, מה שאין כן בחצי נזק של שור תם דהוי מזיק על הכל אלא דהוי רק חצי תשלום הוי כופר שלם.
במילים אחרות, לתוספות בפטור של חצי כופר הגדרת החצי מתייחסת לחצי התשלום ולרש"י בפטור של חצי כופר הגדרת החצי מתייחסת לחצי הנזק. יש להעמיק בהצעת סברא זו, אלא שאין כאן המקום להאריךיא).
♦ ♦ ♦[12]
הערות שוליים
- ↑ א). ביאור זה של מחלוקת רש"י והרא"ש נמצא בספר חדושי רבי אריה לייב (מאלין) חלק א' סימן ס"ו.
- ↑ ב). עיין ברבותינו האחרונים הסוברים שיש שיעבוד נכסים במטלטלין בני חורין (ב"מינה") והרי השור הינו חלק מהמטלטלין של המזיק.
- ↑ ג). הערת העורך: נראה פשוט דאין כוונת הגר"ח לדין מגופיה דתמות כלל, דהא בגמ' שם הלא אירי בכל שור הפקר ולאו דווקא בשור תם, אלא כוונתו "לחיובא דשור" שהוא החיוב הבסיסי קודם לחידוש התורה שחל גם אחריות על הבעלים, וכדברי הראב"ד (פ"ח מנ"מ ה"ה) שבדיניהם תופסים את גוף המזיק ונפרעים ממנו עיי"ש. ואף שנכון לומר שדין מגופו של תם יסודו במה שלגבי תם השאירה התורה את בסיס החיובא דשור דאכתי לא הועדו בעליו להטיל עליהם האחריות.תשובת המחבר: חיובא דשור איני יודע מהו, ואם הוא בדיניהן מניין לנו שכן יהיה בדיני ישראל. בכל אופן, פשוט שאין לנו בדיני ישראל שום שיעבוד נכסים מיוחד על שור המועד. כמו"כ, עיין חידושי ר' שמואל רוזובסקי ובספר איילת השחר דכתבו במפורש דדינא דהגמרא איירי דווקא בשור תם. עוד עיין בספר או"ש פ"ב גניבה ה"א דמבואר דהגמרא איירי בשור תם דווקא.תשובת העורך: חיובא דשור הוא האשמה כביכול של השור עצמו ואין לו שום שיכות לשיעבוד נכסים של הבעלים, וזה חזינן משור הפקר.
- ↑ ד). דהרי בצרורות הוי מועד מתחילתו ולא שייך לומר דצד תמות במקומה עומדת.
- ↑ ה). בביאור דברי הקה"י, שכתב בביאור דעת רש"י "דמצד הסברא הו"א דצרורות דרגל פטור לגמרי", יתכן לומר, דאף על פי שלולי ההלכתא הוי חייב נזק שלם, ההלכתא עוקרת את החיוב של רגל לגמרי, כפי שהוכחנו, ומחדשת חיוב חדש. ממילא זה מיקרי הלכתא לחומרא, שמצד הסברא אחר שההלכתא עקרה את חיוב רגל, הסברא נותנת שיהא פטור.עוד אפשר לבאר בהבנת הקה"י בדברי רש"י, לפי מה שביאר בספר ברכת שמואל (ב"ק סימן י"ט, אות ב') את דברי הגמרא בב"ק דף י"ז עמוד ב'. הברכ"ש הכריח את פירושו משיטת הרמב"ם ויישב בזה את קושיית הגרח"ד טעביל. עיין שם בדבריו.אמנם, אכתי קשה על דברי הקה"י בהבנת דברי התוספות מיוחלט השור דרבי עקיבא ומהוכחת הגר"ח בגדרי חיוב חצי נזק. אולי נדחוק בהבנת הקה"י דבדין מגופיה איכא שתי הלכות, איכא דין בסיסי של תשלומי מגופיה ועל דין זה ישנו דין נוסף דתשלומי המגופיה יהיו בגדרי יוחלט השור וכן שהשיעבוד על השור לא יהיה תליא בשיעבוד הגוף של הבעלים ויהיה שיעבוד עצמי. לאור זאת, אפשר לפרנס את את הבנת הקה"י בדברי התוספות, דמצי להשאיר את דין ה"מגופיה" הבסיסי בצרורות ללא יוחלט השור והשיעבוד העצמי. אמנם, אכתי צריך עיון אי מצי לבאר דרך זאת בהבנת הקה"י, בפרט לאור הוכחתנו השלישית מהתוספות ב"ק י"ח, לה לא מצאנו מזור להבנת הקה"י וצ"ע.הערת העורך: לא הבנתי מה קשיא ליה כלל על שיטתם, הלא פשוט שאין כוונתם שאם נפחית את תשלומי הנזק שלם לחצי מיד גם ישלם מגופו כי הוא נמצא כביכול גם במהות התשלומין של שור מועד, אלא שהוא חלק מההלכה של ח"נ צרורות להקל ולהשוותו לשור תם הן לעניין החצי נזק והן לעניין דמגופו משלם, אבל פשוט שהוא מהלכה ולא ממילא.תשובת המחבר: לקה"י גדר הלכה דאחר שנפטר מחצי נזק, ממילא נשאר חייב רק חצי נזק. אם לא נאמר כן, יהיה קשה, מדוע הקה"י ממאן לבאר את שיטת תוספות כרש"י דכתב דההלכתא מחדשת לנו דהוי ממונא ומכריח דתוספות פליג ארש"י. בהחלט להבנת העורך, נוכל לומר דאף על פי שההלכתא באה להקל דמשלם רק חצי נזק, ההלכתא מסייגת את הקולא דהוי ממונא ולא קנסא. מנין לעורך שההלכתא באה להקל ולהשוותו לגמרי לשור תם.
- ↑ ו). בספר חדושי רבי אריה לייב (מאלין) חלק א' סימן ס"ו. מוזכר שב"מעליה" ליכא לתשלומי "מגופיה", אמנם, שם בספר לא ביאר ר' לייב מאלין את טעמו.
- ↑ ז). עיין רא"ש בפרק א' ובפרק ב' דפסק כרב פפא.
- ↑ ח). מאחר שהחיוב הקדום של רגל נעקר על ידי ההלכתא.
- ↑ ט). עיין בספר ברכת שמואל (ב"ק סימן ב') דבדין מזיק איכא תרתי, ישנו לדין חיוב ממון של תשלומי נזיקין וישנו לדין איסור להזיק. לאור זאת, צריך לדון בכל הפרטי דינים אי הוי תלויים בדין ממון או בדין איסור, כפי שדן שם לעניין פטור שן ורגל ברשות הרבים, פטור כלים בבור, טמון באש ודין קרן תמה. נידון זה מופיע גם בספר חידושי רבי ראובן (גראזאווסקי), ב"ק סימן ב' "בעניין שמירת נזיקין". אמנם, אפשר גם להסתפק את ספקנו רק בגדרי דיני ממונות שבמזיק ולהפריש את חקירתנו מדין איסור שבמזיק, ודו"ק.
- ↑ י). הערת העורך: מדברי הרא"ש נראה שכלל לא עמדו לפניו תוס' שלפנינו שיישבו את שאלתם. אולם גם לגופם של הדברים איני רואה הכרח, כי גם אם הקיזוז נעשה רק בתשלומים ולא בנזק גופו, אי אפשר עכ"פ לתפוס את גוף השור בגלל הנזק שנעשה, דעכ"פ אינו חייב לו, ולמה יפסיד השור בגלל הנזק.
- ↑ יא). לאור דברינו, אפשר ליישב קושיא חמורה. הגרי"ז בספרו על הרמב"ם, הלכות נזקי ממון, מבאר את השיטמ"ק ריש כיצד הרגל. השיטמ"ק מבאר דחידוש המשנה בשן דחיה, אף על פי שהמשנה כבר נקטה דין רגל בתרנגולים, הינו דגם בשן דחיה, הנלמדת משן דבהמה פטור, ברשות הרבים. היוצא מדברי השיטמ"ק הוא דאיכא הווא אמינא דשן דחיה יהיה חייב ברשות הרבים, אף על פי ששן דחיה נלמד משן דבהמה, הפטורה ברשות הרבים. הגרי"ז ביאר זאת כדרכו, דחילוקי הדינים כפטור שן ורגל ברשות הרבים לא תליא בסיבת החיוב ובסברא אלא הוי גזרת הכתוב דפטורים ותלויים בשם המזיק, עיין בספר יסודות ועקרונות פרשנות התלמוד, שם הארכנו רבות בביאור דברי הגרי"ז.אמנם, לכאורה דברי הגרי"ז נסתרים מגוף המשנה בריש כיצד הרגל, מינה וביה. המשנה מביאה דין של חצי נזק צרורות דהוי בתרנגולין. אם כן, המשנה כבר הביאה שבחילוקי הדינים לא מחלקים בין בהמה לשאר בעלי חיים. לאור דברינו בשיטת רש"י, אולי אפשר ליישב את דברי הגרי"ז. בחצי נזק צרורות דהוי רק מזיק על חצי, ונוסיף לומר דהוי נפקא מינה נמי לעניין איסורא והוי איסור קל, אם כן הלכתא דחצי נזק צרורות לא הוי רק כגזרת הכתוב והלכתא בלא טעמא, אלא הוי הלכתא המחדשת סברא. אפשר דהסברא הוי דבצרורות הוי פחות אורחיה ויש מקום להקל באיסורה ובחיובה, עוד אפשר לומר דהסברא הוי דבצרורות הוי פחות מעשה הבהמה של הבעלים ויש מקום להקל.אמנם, בשאר חילוקי הדינים כפטור ברשות הרבים בשן ורגל הוי רק גזרת הכתוב. בדרך זאת נוכל לחלק דדוקא לעניין דין חצי נזק צרורות לא נחלק בין בהמה לחיה ותרנגולים, מה שאין כן בפטור של שן ורגל ברשות הרבים דהוי רק גזרת הכתוב יש מקום לחלק בין בהמה לחיה.כמובן, שעל דברי הגרי"ז אפשר להקשות שגם בפטור של שן ורגל ברשות הרבים הרי"ף נקט טעם בריש בבא קמא, אלא שקושי זה אינו תלוי בביאורנו בדברי הגרי"ז. עוד אפשר להקשות על הגרי"ז דבחצי נזק של שור תם איכא סברא דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי, אך גם קושי זה אינו תלוי בדברנו בדעת הגרי"ז ואין כאן המקום להאריך ביישובם של קושיות אלו (אגב, הרב יהושע ענבל הביא בהשגותיו על ספרי בירחון האוצר, גליון ו' - מנחם אב את הקושי על דברי הגרי"ז מהגמרא שסתם שוורים בחזקת שימור קיימי. בספרי הנ"ל הערה 54 כבר הצגתי קושי זה וכתבתי שם יישוב בדעת הגרי"ז. בתשובותיי להשגות הרב ענבל בירחון האוצר לא התייחסתי לקושי זה מחמת קוצר הזמן וטרדות הזמן). עוד יש להעיר על דברינו, דלכאורה ביאורנו בדברי הגרי"ז הינם לא כדעת הברכת שמואל, שהוזכרה בהערה לעיל. דשם כתב בביאור דעת הרשב"א דחצי נזק של שור תם הוי פטור נמי לעניין איסורא. לדברינו, בדעת רש"י דרק בחצי נזק צרורות הוי דין מזיק על חצי, מה שאין כן בחצי נזק של שור תם הוי רק דין בתשלומים יוצא דדין חצי נזק של שור תם לא תליא כלל בדין איסור.עוד עיין בחידושי ר' אריה לייב מאלין (חלק א' סימן נ') דהוסיף וביאר דחילוק החיוב שמירה בין שור תם לבין שור מועד לא הוי עניינו הבדל בגדרי איסורא וחלוקים בחומרת האיסור, כפשטות ההבנה בדברי הברכת שמואל, אלא דבשור תם חיוב השמירה הוי חיוב ממון גרידא וליכא חיוב שמירה של איסורא, מה שאין כן במועד חיוב השמירה הוי חיוב נמי של איסורא. סוף דבר, דברינו בביאור הגרי"ז הינם דלא כדעת הרשב"א, המבואר על פי הברכת שמואל ולא כדעת ר' לייב מאלין.אמנם, יש מקום לומר בדעת רש"י והגרי"ז דגם חצי נזק של שור תם דהוי דין בתשלומים והוי מזיק על הכל, אף על פי כן הוי איסור קל על כל ההיזק ביחס למועד. עוד נוסיף, שהטעם דהוי איסור קל הוי מטעם גזרת הכתוב של התשלומים של חצי נזק ולא מטעם סברא. במילים אחרות, הדין ששור תם הוי איסור קל נובע מהגזירת הכתוב של תשלומי חצי נזק ולא תליא בסברא. אמנם, יש דוחק בסברא בדרך זו. בנוסף אי נאמר כדרך זו, ממילא נוכל כבר לומר לשני הצדדים, בין אי הוי רק מזיק על חצי ובין אי הוי רק דין בתשלומים, אפילו אי גדרי חצי נזק של שור תם וחצי נזק צרורות שווים ואפילו אי חצי נזק בצרורות ושור תם הוי איסור קל ביחס לנזק שלם, בכל אופן איכא חילוק דבחצי נזק צרורות איכא סברא ובחצי נזק של שור תם ליכא סברא, ובזה די ליישב את ביאור הגרי"ז לדברי השיטמ"ק, גם בשיטת רש"י וגם בדרכו של הברכת שמואל ור' לייב מאלין.אמנם, לדרכנו הדברים מסתברים טפי, דבחצי נזק צרורות דאיכא סברא הוי רק מזיק על חצי והוי איסור קל. בחצי נזק של שור תם דליכא סברא הוי מזיק על הכל, אלא דהוי רק דין בתשלומים ולא הוי איסור קל. הדברים אינם מוכרחים אך מסתברים, הדק היטב בסברות אלו כי קיצרתי.