משמעויות המילה 'על' במקרא ובתפילה
בלשון המקרא יש למילה 'על' מספר משמעויות שונות, אשר את רובן הזכיר כבר הרד"ק בספר השורשים ערך 'עלה':א. אודות, בעניין. כגון: עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי (תהלים ז, א).
ב. עם. כגון: וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל־הַנָּשִׁים (שמות לה, כב); עַל־רֹאשׁוֹ וְעַל־כְּרָעָיו (ויקרא ד, יא).
ג. בעבור, בשביל, בזכות. כגון: וְעָשִׂיתָ עַל־הַחשֶׁן שַׁרְשֹׁת גַּבְלֻת (שמות כח, כב) - לצורך החושן לקבעם בטבעותיו (רש"י); וּמְשַׁלֵּם עַל־יֶתֶר עֹשֵׂה גַאֲוָה (תהלים לא, כד); יָשֹׁמּוּ עַל־עֵקֶב בָּשְׁתָּם (תהלים מ, טז); עַל־אֱלֹקִים יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי (סב, ח).
ד. נסמך מלמעלה (גם במובן רוחני). כגון: מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים (תהלים ז, יא); הַשְׁלֵךְ עַל־ה' יְהָבְךָ (תהלים נה, כג).
ה. סמוך, על יד. כגון: וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל־הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן (שמות יג, כט); עַל־יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל־נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ (תהלים כד, ב); וְשָׂטָן יעֲמֹד עַל־יְמִינוֹ (תהלים קט, ו) וכן "וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ" (זכריה ג, א), כלומר עומד על יד ידו הימנית לקטרג עליו, ואמר על ימינו כי כן דרך המשתרר על זולתו לעמוד על ימינו שהיא צד הגבורה (ר"י חיון).
ו. באמצעות, על ידי[2]. וכמו שכתב רש"י (בר' כז, מ): "ועל חרבך - כמו בחרבך[3], יש על שהוא במקום אות בי"ת, כמו עמדתם על חרבכם (יחז' לג, כו) - בחרבכם, על צבאותם - בצבאותם". וכן כתב הרמב"ן: "ועל חרבך תחיה כמו ובחרבך תחיה, וכן "כי לא על הלחם יבדו יחיה האדם" (דב' ח, ג) בלחם". פירש הראב"ע על הפסוק (איוב לו, לב) "עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר": "כאלו בכפיים כסה האור, והכפיים הם העננים, כמו וסכותי כפי עליך" [וכן פירש רבי משה קמחי (אח הרד"ק) שם: "עם כפים שהם העננים יכסה אור השמש ואינו נראה"][4].
שתי המשמעות האחרונות ['על' במשמעות של הסמיכות 'על יד', וגם במשמעות הסמיכות 'על ידי'] הן קרובות, ולעיתים אף מתחלפות ביניהן[5], ומסתבר שגם הופעת המבנה המקוצר של צורת הסמיכות נובע מסיבה משותפת.
ואולי ניתן לשער שהסיבה לקיצורו של הביטוי 'על יד', נובע מכך שהוא יכול להופיע גם במשפט בעל משמעות חיובית וגם במשפט עם משמעות שלילית, ולכן יכול לגרום לטעות בהבנת המשפט. שאף שלרוב הוא בא במשמעות חיובית או ניטרלית, כגון 'על צבאותם', אך לעיתים המשמעות שלילית, כגון "והשטן עומד על ימינו". לכן אם היה נכתב 'והשטן עומד על יד ימינו', ניתן היה לטעות שאין המלה 'על' נסמכת ל'יד', אלא המלה 'יד' נסמכת ל'ימינו', ואז היה המובן שהשטן בא לעוזרו. והאפשרות לכפול את המילה 'יד' גם היא איננה רצויה, לכן הושמטה המילה 'יד' לגמרי [ואמנם ישנו כבר צרוף כזה במקרא "על יד ימינך", אך שם המובן הוא באמת לעזר, ולכן אין מקום לטעות בהבנה]. ולאחר שבאה צורת הסמיכות המקוצרת הזו של 'על יד', היא הועתקה גם למקומות אחרים, אף ששם אין המשמעות שלילית, כגון בפסוק 'על ימים יסדה'.
צורה מקוצרת זו השפיעה גם על צורת הסמיכות 'על ידי' וגם היא קוצרה למילה אחת בלבד, כמו בדוגמאות שהובאו לעיל. ואף שהסבר זה נשמע כחידוש, מ"מ תופעה זו של סמיכות המופיעה רק בצורת הנסמך או רק בצורת הסומך מצאנו גם בביטוי 'לעולם ועד' המציין נצח או זמן ארוך, כאשר לעיתים נכתב רק הנסמך 'לעולם', ולעיתים רק הסומך 'ועד'[6].
על פי הסבר זה למילה 'על' ניתן לתרץ בפשטות כמה מלשונות התפילה שהתקשו בהן גם ראשונים, ונדחקו מאד בביאור המשפט:
א. בתפלת מנחה של שבת: "עַל מְנוּחָתָם יַקְדִּישׁוּ אֶת שְׁמֶךָ", הכוונה שבכל שבת ושבת הם מקדישים את שמך (רוקח), כלומר שעל ידי שמירת השבת הם מקדישים את שמך (סדור עבודת ישראל לר' זליגמען בער). ובשער הכוונות כתב: "צריך לכוון במלות אלו אל הכונה הזאת למסור נפשך על קידוש ה'" (שע"ה דף ע"ה ט"ג). ובטעות חשבו בכמה סדורים שזהו גם פשט המילים, דבר שאינו מתקבל על הדעת כלל, שהרי אין שום עניין למסור נפש על מנוחת השבת, אלא דווקא בג"ע שפיכות דמים וע"ז (אלא אם כן הגוי מכוון להעבירו על דת, אבל זה אינו מיוחד דווקא למצות השבת), ועוד ראיה שהרי כתוב בהמשך "וינוחו בו כל מקדשי שמך", כלומר קידוש השם הוא ע"י המנוחה דווקא [שעליה אומרים רצה נא במנוחתנו], ולא על ידי מיתה. אלא ודאי שעניין מסירות הנפש הוא על פי הקבלה דווקא, וכמו שנאמר בכמה מקומות בתפילה, אף שאין זה הפשט[7].
ב. בתפילת נשמת כל חי: "להוֹדוֹת... עַל כּל־דִּבְרֵי שִׁירוֹת ותִשְׁבּחוֹת דָּוִד בֶּן־יִשַׁי...". אם נוסיף את המלה 'ידי' לאחר המלה 'על' יהיה מובן המשפט בצורה פשוטה, ולא נצטרך להידחק בביאורו. ואמנם במחזור ויטרי העדיף פשט אחר, אבל לא שלל לגמרי שיש אפשרות לפרש כך, רק כתב שאין פרוש זה מתאים אם גורסים את המלה 'כל'[8].
ג. בתפילת מודים: "ועַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ ויִתְרוֹמַם ויִתְנַשֵּׂא תָּמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ לעוֹלָם ועֶד". הכוונה על ידי כל הבריאה יתנשא שמך וכבודך, כדוגמת "השמים מספרים כבוד אל". ולפי זה מובן גם המשך התפילה "וכל החיים יודוך סלה ויהללו ויברכו את שמך וגו'".
ד. בברכת יוצר: "תִּתְבָּרַךְ ה"א עַל [כּל] שֶׁבַח מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, ועַל־מאוֹרֵי אוֹר שֶׁיָּצַרְתָּ [שעשית]", הכוונה תתברך ע"י כל מעשי ידיך בבריאה ובמיוחד ע"י המאורות שבראת. ומתקשר יפה עם המשך המשפט "[הֵמָּה] יפָאֲרוּךָ סֶּלָה". וכמו שפירש הר"י בר יקר: על שבח מעשי ידיך וגו' - הם הקדושים אשר בארץ ואשר בשמים, ששבח מעשי ידיך הם כדוגמת דוד המלך ששיבח את ה' ואמר: ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ, ומאורי אור שעשית הם הקדושים שלמעלה, כדכתיב השמים מספרים כבוד אל ומעשי ידיו מגיד הרקיע, שמדבר על המאורות כמו שכתוב לשמש שם אהל בהם. ואין צורך להידחק ולפרש 'על שבח' - יותר ממה שמשבחים אותך מעשה ידיך, וכמו שביאר היעב"ץ, כי לפ"ז יהיה קשה ההמשך "ועל מאורי אור שיצרת" (וכמו שהעיר בלחם רב ס' תשט"ו).
ה. בברכת בורא נפשות: "עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי". וכתב במחז"ו בפירושו: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, כל' הקב"ה ברא נפשות רבות ואנשים רבים, על כל (הכונה 'על ידי כל', ראה הערת המהדיר שם הערה 23) המאכלים, שברא להחיות בהן במאכלים נפש כל חי, שאינן חיים אם לא על המאכלים, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם". עכ"ל.
♦ ♦ ♦