מנהל רוחני בישיבת פונביז'
גלות וגאולת השכינה
גלות יון - חושך
גלות יון הוגדרה בחז"ל (בר"ר ב, ד): "וחושך על פני תהום" - "וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל".כשמתעמקים בגלות יון אנו מבחינים ומבינים היטב את ההבדל בין גלות לגאולה. גלות יון היתה קשה מאוד, למרות שבית המקדש היה קיים, ובני ישראל היו על אדמתם, אבל היא לא היתה גלות מדינית, שאין מלוכה בישראל כשאר גלויות, זו היתה גלות רוחנית - להשכיחם תורתך, וכדברי חז"ל שהסמל של מלכות יון הוא חושך, ליטול את כל אור הרוחניות מעם ישראל.
מה ראתה מלכות יון האדירה להלחם בישראל מלחמת תרבות - "להשכיחם תורתך", וכי תורת ישראל הצרה את צעדי תרבות יון? אלא שמלכות יון הרגישה שתרבותה תוכל להתפתח יותר רק אם ישלטו על ישראל שליטה רוחנית, ע"י כך אותה יניקה שישראל יונקים מלמעלה מכח הקדושה, הם יינקו מכח הטומאה, ועי"ז תגדל כוחם.
יון ויהודה הם לא היו שתי תרבויות בעלות כח שווה המתנגדות זו לזו, אלא או יון או יהודה כל אחת נבנית על חשבון השניה. כמשארז"ל (בראשית כה, כג, ברש"י): "אמלאה החרבה לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים", ולכן הבינו שע"י שליטתם הרוחנית על עם ישראל, הם יטלו את כוחם ויבנו על ידם.
♦
השפעת השכינה והסתרה - שכינה בגלותא
ונסביר את הדברים, הרמח"ל (כללי פתחי חכמה ודעת - דע"ת עמ' שב) כותב: "השכינה היא העיקרית בפעולת ההנהגה בתחתונים, והיא המשתלמת באורותיה, או הנגרעת ראשונה על ידי מעשה התחתונים, כמה השכינה תשפיע את השפעתה זה תלוי במעשה התחתונים. ואחר הפגם הנעשה בה - נפגמים שאר המאורות, כי מתקלקלים הדברים. ויש שני מיני גלות, גלות הענפים, שהם הנשמות והמלאכים, גלות עם ישראל שאין השכינה במקומה כמש"ו, וגלות כביכול לשורש עצמו, פירוש - לשכינה. וזה, כי המציאות הקדוש אינו תופס מקום, כמו שביארנו, השכינה היא למעלה ממגבלות של מקום וזמן, לכן א"א להגדירה שהיא נמצאת בגלות, רק המקום הוא לנפרדים אנחנו תופסים מקום אם בארץ ישראל או בגלות, אלא שנמצא ומתגלה במקום, שכינה הוא מלשון השוכן אתם, דהיינו הקשר של עם ישראל עם הקב"ה הוא ע"י השראת השכינה בעם ישראל, ובאופן מיוחד גילוי השכינה הוא במקומות מסוימים כירושלים ובית המקדש, שהם מקומות השפעת הקדושה על עם ישראל. והנה מקום גילוי אור השכינה בתיקונו הוא ממקום כבודה באצילות עד ארץ ישראל, שורש גילוי השכינה הוא ממקום גבוה, אך השפעת הגילוי הוא מתגלה בארץ ישראל, וכשעם ישראל בתיקונו הם מקבלים את כל השפעת הקדושה שכתוצאה מכך מקבלים את ההשפעה הגשמית. אבל ביון שהיא גולה - הגילוי לא נעשה שם, כשאין השפעת השכינה - הקדושה בארץ ישראל, זה נקרא גלות שכינה, אלא במקום אחר ששם מצב הקליפות, כשהשכינה אינה משפעת את השפעתה זהו בחינה של שכינה בגלותה, ולא כל אורותיה מתגלים שם רק חלקים מהם, גם עוצמת ההשפעה אינה באותה מדרגת השפעה כי אם בצמצום, והם מתגלים בתוך הס"א. חלק כאן וחלק כאן, לפי פרטות המדריגות, ההשפעה היא עוברת תחילה לכוחות הס"א - אומות העולם - ומשם עם ישראל מקבל את ההשפעה.והנה בהיות המאורות האלה גולים [שכינתא בגלותא] משם משפיעים לישראל, אך השפעתם חסרה מאוד מכח קיטרוג הס"א הסובבת, שכבר ניתן לה רשות ליהנות ולינק מהמאורות האלה העומדים שם, יניקה הראויה לה לבד, כששכינתא בגלותא הס"א היא יונקת את כוחה ממנה, ולאור זאת עם ישראל מקבל את השפע דרך האומות, אבל ההשפעה מצומצמת מאוד, כשההשפעה עוברת דרך האומות אין השפעה זו דומה להשפעה על עם ישראל שמקבלים אותה בצורה ישירה מהשי"ת, שהרי אין לאוה"ע כלי קיבול לקבל את ההשפעה, אלא מקבלים רק ניצוצות מההשפעה, ומשם מקבלים ישראל את השפעתם לא באופן ישיר מהקב"ה אלא דרך שרי האומות, ולמותר לומר, שגם ההשפעה שמגיעה לישראל דרך האומות היא מצומצמת ביותר בגלל השפעת הקליפות, אבל שבהן היא מתחזקת ומחזקת מדריגותיה כנגדם, וגורמת סיתום למאורות עצמן, ומושלת על ישראל. ומלבד זאת שההשפעה מתמעטת על ישראל, ג"כ ההשפעה על אומות העולם היא מאדירה ומגבירה את כוחם, כיון שהם יונקים את כוחם מהקדושה, ועי"ז יכולים אומות העולם לשלוט על ישראל. ואחר זה מתקלקלים כל הדברים, כי אפילו המאורות הנשארים במקומם, אלא בצמצום הם מאירים, והדין מתגבר בהנהגה תחת החסד, וההשפעה נמעטת בקלקול הצינורות. ובגאולה תחזור השכינה במקומה, והטומאה תכלה ויהיה הכל ברווחה בתיקון ההתעוררות כראוי".
בחינת הגאולה היא שהשכינה חוזרת להשפיע את השפעתה במצבה התקין: א. השפעה ישירה אל עם ישראל, ב. השפעה בשפע וברווחה, ג. כיון שאין הקליפה יונקת מהקדושה ממילא היא מתבטלת, ואומות העולם מקבלים את השפעתם דרך עם ישראל וככלים לעם ישראל.
זו כוונת מאמרם ז"ל "אמלאה החרבה" לא נבנתה צור אלא מחורבנה של ירושלים. אין הכוונה לחורבן גשמי, אלא מתוך שהשכינה נסתלקה מישראל, זה נתן את הכח לבניינה של צור, שהיא ינקה את כוחה מכוחות הקדושה לצד הטומאה.
למותר לומר, אחד הדברים להחזיר את השכינה למקומה זה צריך לבוא מאתנו, לנתק כל זיקה אל אומות העולם. כל עוד שאנו חושבים שעם ישראל צריך לקבל איזה ערכים מתרבות הגוים, שכביכול זה לתועלת שלמותנו, ע"י כך אנו משאירים את השכינתא בגלותא, אמנם חכמה בגוים תאמין אך תורה בגוים אל תאמין, אין להם דברים עצמיים שמורים ומעצבים את דמותו של אדם, אדרבא מה שיש להם זה מושפע מאתנו.
♦
אחשורוש קיבל כח מלכותו מסילוק הקדושה
יסוד זה מבואר שהטומאה נבנית על חשבון הקדושה, מצינו עוד בחז"ל (אס"ר א, ט) וכך אמרו: "בימים ההם זה הוא אחד מן המקומות שהיו מלאכי השרת מדדין פיתקין [זרקו פתקאות] לפני הקב"ה, שהיו אומרים לפניו רבש"ע בית המקדש חרב ורשע זה יושב ועושה מרזיחין [מנאף. כל מה שהמלאכים עושים זה שליחות ללימוד עבורנו, וכשבאו בטענה להקב"ה לא שח"ו התנגדו כביכול להנהגת ה', אלא הם לימדונו להתבונן, תמוה איך המלך אחשורוש יושב ברחבות בזמן שביהמ"ק חרב, כלומר איך יתכן שיש כזה כבוד והדר לגוים], אמר להם תנו ימים כנגד ימים, הה"ד (נחמיה יג, טו) בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת וגו'". בתקופת גלות בבל היהודים שנשארו בארץ חללו את השבת, השפעת מעשיהם הרעים שחיללו את השבת היא נתנה את הכח לאחשורוש למלוך, כיון שבני ישראל חללו את הקודש, וכשלא ניצלו את כח הקדושה שה' השפיע עליהם, הגוים לקחו את כח הקדושה לצד הטומאה.וכך אמרו עוד (שם): "א"ר איבו כתיב (תהלים כב, כט) כי לה' המלוכה ומושל בגוים, ותימר על כסא מלכותו [הרי המלכות היא להקב"ה], אלא לשעבר היתה מלוכה בישראל כיון שחטאו ניטלה מלכות מהם וניתנה לאומות העולם, הה"ד (יחזקאל ל, יב) ומכרתי את הארץ ביד רעים [אותו כח שהושפע לישראל אותו כח ניתן לגוים], אמר רבי יצחק ביד אפוטרופסין רעים, למחר כשישראל עושין תשובה הקדוש ברוך הוא נוטלה מעובדי כוכבים ומחזירה להם בישראל, אימתי, ועלו מושיעים בהר ציון". בשעת הגאולה יושב צינור ההשפעה לישראל.
♦
"וינצלו את מצרים" - כמצולה שאין בה דגים
כעין זאת מצינו "אנכי ארד עמך מצרימה" (בראשית מו, ד), שכינה ירדה עמהם למצרים, לכן פרעה לא רצה לתת רשות להוציא ארונו של יעקב, וכשיצאו עשו אותה כמצולה שאין בה דגים - וינצלו את מצרים (ברכות ט:). אין הכוונה שרוקנו את מצרים מכלי כסף וזהב, חז"ל מתכוונים לדבר עמוק יותר, הכוונה היא שהם הוציאו את כל ניצוצי הקדושה שהיו שבוים בגלות מצרים, וממילא כל תרבות מצרים שקעה. ולכן מובן מדוע פרעה לא רצה שיקברו את יעקב בא"י, ומדוע נזקק יוסף לתחבולות רבות להוציאו ממצרים, כיון שפרעה ידע היטב את התועלת שהנילוס סיפק פרנסה למצרים בזכותו של יעקב.♦
חכמת יון לעומת חכמת ישראל
נבין א"כ את מהות גלות יון, ובאופן מיוחד את מלחמתה של תרבות יון כנגד תורת ישראל, כדי להאדיר ע"י כך את כוחם שיטתם, מתוך כך שיבנו את כוחם על חשבונם של ישראל.השפת אמת (תרס"א) מבאר כי מלחמת יון להשכיחם תורתך, היא שהיתה להם חכמה, אבל זו היתה רק חכמת הטבע, כל חכמתם היא חיצוניות, חכמה שמביאה לשכחת השגחת השי"ת, וחכמה זו רצו היונים להשריש בעם ישראל, וע"י כך הם יקבלו את שלטון ההנהגה. "יון" בגמטריה "גלגל" הם היו בקיאין בחכמת גלגל המזלות, אבל השתמשו בזה רק כחכמה חיצונית, אבל באמת כל הנהגת הגלגל היא ע"פ הנהגה העליונה אנכי ה' אלוקיך - "אלקיך" גימטריה "גלגל", וכן גמטריה "היה הוה יהיה", שכל הנהגה מאתו יתברך, וע"ז נאמר "כי היא חכמתם ובינתכם לעיני כל העמים", שהיא חכמת התורה העוסקת בפנימיות הדברים.
♦
מנורה - השפעת התורה
מדוע נלחמו היונים דוקא נגד מנורת בית המקדש? נר המערבי זה היה עדות שהשכינה שורה בישראל (שבת כב:), כלומר עדות על ההשפעה התמידית של נתינת התורה, שע"י כך תשרה הקדושה בעם ישראל, כמו שמבאר מהר"ל (תפארת ישראל פנ"ו) "נותן התורה" בהוה ובתמידיות. היונים טימאו את כל השמנים, כיון שרצו לכבות את אור השפעת המנורה - השפעת הקדושה, שע"י כך תתעצם תרבותם וחכמתם, שבמקום השפעת הקדושה על עם ישראל הם יינקו את כוחם דרך כוחות הטומאה.נתינת התורה לכל אחד בכל יום ובכל עת, היינו השפעה תמידית מה', חכמה לא צריך להשפיע, כי היא ניתנה בשכל האדם, אולם התורה שהיא פנימיות החכמה - השפעה תמידית של השכינה, וצריך להכין תמיד כלים לקבל את ההשפעה, עיקר הכלי הוא הרצון לקבל כפי שמתפללים "ותן בלבנו" - שנרצה - "להבין ולהשכיל".
♦ ♦ ♦