מיקום עמידת חנוכיית בית הכנסת

הערות שוליים

1. ↑ *) לוח ר"ת: הגהות ר"פ על הסמ"ק מצוה ר"פ אות ב' = ר"פ. אורחות חיים (לר"א מלוניל, הלכות חנוכה) = אור"ח. שו"ת מהר"י ברונא (היה מגדולי אשכנז לפני כ-500 שנה, תלמיד תרוה"ד) סימן לט = מהרי"ב. שו"ת בצל החכמה (לרב בצלאל שטרן זצ"ל, אחיו של בעל שו"ת 'באר משה') ח"ב סימן נ' = בצ"ה. שו"ת להורות נתן ח"ז סימן נא-נד = לה"נ. ימי הלל והודאה (הרב יוסף פאק שליט"א) = יה"ו. עוזר ישראל (לרב אברהם זילביגר שליט"א) = עוז"י. הליכות יוסף (לרב יי"ז, כסליו תשס"ז) = הל"י. מלאכת המשכן וכליו (הרב אשר מייערס) = מה"ו.ציון מקור בשו"ע בסתם כוונתו הוא באו"ח סימן תרע"א. ציון מקור בגמ' בסתם כוונתו במסכת שבת. המקורות נלקטו ברובם מספרי המלקטים הנ"ל. על הסברות צוין שם אומרם.המאמר נכתב לפני כעשר שנים, וכעת, בשנת ה'תשע"ח נוספו בו מקורות ספורים.
2. ↑ א). לסיכום הדעות בנושא ראה תחומין כ"ג עמ' 322 ואילך; שו"ת בית מרדכי (לרב מרדכי פוגלמן) סימן מא, עמ' פא-פה.
3. ↑ ב). משום פרסום הנס - כלבו, הובא בב"י, ומקורו במכתם (פסחים קא.). וכ"כ המאירי (כג:), ריטב"א (כג.), אבודרהם (סדר מעריב של שבת), שו"ע ורמ"א סעיף ז'. מכיוון שמדליקים בתוך הבתים - ריב"ש (סימן קיא). משום שהוא מקדש מעט - מנהיג (קמח. יש לציין שאולי כוונתו להדלקת המנורה במקדש ע"י החשמונאים ולא להדלקתה בכל יום ויום - ראה בתחומין שם), ובאור"ח וכל בו מובא "כי הוא הידור המצווה ופרסום הנס וזכר למקדש". ובקונטרס 'זכר למקדש' לאדר"ת כתב: "לי הפעוט היה נראה שעיקר המנהג נתקן בשביל זכר למקדש, שהנס היה בביהמ"ק ועל כן מן הדין להדליק הנרות בביהמ"ק מעט שלנו".
4. ↑ ג). שאינו בקי - אור"ח וכלבו ואהל מועד (נתיב ז). שאין לו שמן - תניא רבתי (לה). שאין לו בית - כלבו, תניא רבתי, ב"י ועוד.
5. ↑ ד). ואין להוכיח שהעיקר אינו הפרסום אלא הטעמים האחרים ממה שהובא בפוסקי דורנו לפיו אין לברך על הדלקת נרות ציבורית שאינה בביהכ"נ, למרות שיש בזה פרסום ברבים (דברי יציב רפו, ג; קנין תורה א, קלא, ג; מנח"י ו, סה, ג; צי"א טו, ל וכן כב, לז; שבט הלוי ד, סה; יבי"א ז, נז, ו בשם הגרש"ז אוירבאך, אמנם ראה אז נדברו ה, לז ומשנת יעקב לגר"י רוזנטל הל' חנוכה עמ' ר"ס, ויבי"א שם, ועוד) שכן יש להם טעמים אחרים כמו חשש לדעה לפיה אף בביה"כ אין לברך, או לדעה לפיה התקנה נתקנה דווקא בביכ"נ, ובציבור קבוע, וכדו'.
6. ↑ ה). על הטעם לכך שהדימוי למקדש הוא שהשפיע יותר מטעם פרסום הנס ראה בהערה להלן. ישנם בביה"כ הלכות מועטות הנובעות מטעם פרסום הנס, כמו זו שמביא המשנ"ב (ס"ק כ"ז) לפיה מדליקים בביה"כ את החנוכיה למעלה מעשרה טפחים (על אף שבחנוכיה המודלקת בבית אין עושים כן לכתחילה, משום שבבית פרטי יש יותר פרסום למטה מי' טפחים).
7. ↑ ו). רמ"א (תרעג, א) הביא להעדיף שמן זית, וכה"ח (ס"ק י"ב) הביא טעם נוסף "שבו היו מדליקים את המנורה". המהר"ל כתב שחובה להדליק דווקא בשמן ושהוא לעכובא (נר מצוה למהר"ל עמ' כ"ו, והובא בכמה אחרונים, וכן מוכח שסבר בשו"ת חכם צבי סי' מה, וכ"כ במו"ק סוף סי' תרעג מבלי להזכיר את דעת אביו החכ"צ), והוסיף המהר"ל: "והיה ראוי לדקדק בביהכ"נ הוא מקדש מעט, והיה בביהמ"ק הנס בשמן", ובשלחן שלמה תרעג א כתב שטוב לחשוש למהר"ל והביא את טעמו הנ"ל [ואמנם כתב המהר"ל שאין כך המנהג, ובמחצה"ש תרעג סק"א כתב שלא נהגו כמהר"ל, ובא"ר סק"ב דחה דברי המהר"ל, והסכים עמו בברכ"י סק"ד. וראה בפנ"י שבת כב: ששאל מדוע לא תיקנו שההדלקה תהיה דווקא בשמן זית כמו במקדש, וראה במה שנביא להלן מהבית יצחק).
8. ↑ ז). מור וקציעה (תרע"ה ד"ה 'ובזה'), וכן ראיתי שהביאו בשם משנת יעקב (ח"ב סי' תרע"א).
9. ↑ ח). סדר היום (סדר החנוכה, ובא"ר תרעא, ס"ק יא הביאו ותמה מה המקור שלא להניחה מתחת י' טפחים, ובשערי תשובה תרעא, ח הביא דברי הא"ר והוסיף שבמחזיק ברכה תירץ קושייתו), ודבריו מוסבים על הדלקת חנוכיה בבית הפרטי. במקור חיים (לבעל החוות יאיר, חלק קיצור הלכות, סי' תרעא, ו) כתב: "אדוני אבי הגאון ז"ל היה מדליקן למעלה מי' טפחים, ואמר דהוי טפי דוגמא לנס הנעשה במנורה". הרב אליהו פוסק [בשו"ת מור ואהלות אהל מנורה הטהורה סימן ב' דף ס, טור א) כתב: "...ובזה יש לתרץ מה שהקשה הפרמ"ג באשל אברהם סי' תרעה סק"ב דמדוע המנהג בביהכ"נ שמדליקים נר חנוכה למעלה מ-י' טפחים, ובזה ניחא, כיון דכל הזכר למקדש הוא, ובמקדש היה המנורה גבוה מ-י' טפחים. ועיין שערי תשובה סי' תרעא בשם סדר היום דמצותה לכתחילה להניחה למעלה מי' טפחים עד י"ח טפחים שכן גובהה של מנורה עי"ש, ועל פי מה שכתבנו על כל פנים בביהכנ"ס יכול לעשות כן זכר למנורה ולא בביתו, ע' מה שכתבנו.. דביהכנ"ס דמי ממש למקום המקדש, ועכ"פ גם לדידיה צריך פחות מעט מ-י"ח פחים כנ"ל דגובה המנורה היה פחות מ-י"ח טפחים".
10. ↑ ט). כן הובא בספר דברי קהלת (יום קע"ח, ג' בשבת מקץ, ערב חנוכה, כ"ד בכסליו, עמ' 399), ושם לא נכתב מה הטעם שהיתה מדרגה. אמנם יש להעיר שייתכן שאין הכוונה למדרגה שהוצבה במיוחד לצורך הדלקת החנוכיה, אלא למדרגה של ארון הקודש שהיתה שם, שהרי ב'דברי קהלת' כתב שהחנוכיה עמדה "על המדרגות התחתונים של ארון הקודש". כשהזכיר את הכנת החנוכיה בביהכ"נ לא הזכיר מאומה על הכנת מדרגה עבור החנוכיה (אך הזכיר ש'העמידה על כנה שעשו לה אז', ואולי כוונתו למדרגה).
11. ↑ י). שו"ת שבט הלוי (ד, סה) וב'שי כהן' לרב שאר ישוב כהן (ח"ב, עמ' תיט). בשו"ת 'משנה שכיר' (סי' רב) נקט שניתן להדליק נרות בביהכ"נ אף לאחר ערבית כאשר לא הדליקום בין מנחה לערבית (ודלא כ'שבט הלוי' הנ"ל), אולם גם הוא מודה שלכתחילה המנהג להדליק לפני ערבית.
12. ↑ יא). מנהג זה הובא כבר בדרכ"מ (תרעא, ה), ועוד. הטעם משום הדמיון למנורת המקדש הובא במהר"ש אבוהב שדבריו הובאו בברכ"י (תרעט, ב), ובשע"ת ומשנ"ב (תרע"ט סק"ב), וכ"כ בשו"ת לב חיים (לגר"ח פלאג'י, ח"ב סי' מט). אך ראה מש"כ בזה בשו"ת צור יעקב (לגאון מפרוביזנא, ח"א סי' קלו).
13. ↑ יב). שו"ת מהר"י ברונא (סי' לט) הביא דין זה ונתן לו טעם, אמנם בהתעוררות תשובה נתן לזה טעם נוסף דומיא דמנורת המקדש (התעוררות תשובה מהדורת תש"ן ח"ג סי' תס"ד, ובמהדורה הישנה משנת תרפ"ג הוא ח"ב סי' קל"א).
14. ↑ יג). ראה שבת כא ע"א-כב ע"א לענין הדלקה מנר לנר ולגבי השמנים והפתילות הכשרים להדלקה ולגבי 'הדלקה עושה מצוה'. למסקנה ישנה חלוקה בדיניהם, שכן בחנוכה כבתה אין זקוק לה (ראה מהר"צ שהובא בהערה הבאה), וכמו"כ ניתן להדליק בכל הנרות והשמנים, ובטעם החילוק הביאו שבחנוכה אין מצוה שיהיו הנרות דולקים כמו במקדש, אלא המצוה היא להדליקם (הרב שביב 'בציר אביעזר' עמ' 341, וראה גם במאמרו של הרב רא"ם הכהן בתוך 'באורך נראה אור' עמ' 115 ואילך). בשו"ע (תרעה, א) פסק שבחנוכה 'הדלקה עושה מצוה', ובט"ז (סק"א) הביא מפירוש רש"י (שבת כב ע"ב, ד"ה 'אי הדלקה') שהוא דומיא דמנורת המקדש [וראה במנחת חינוך (מצוה צח, ט) שהקשה שלפי הרמב"ם (ביאת מקדש ט, ז) במנורת המקדש הדלקה כשירה בזר והרי ש'הנחה עושה מצוה' (וכ"כ למד בשו"ת אבני נזר או"ח תקה, ב מדברי הרמב"ם), והקשה במנחת חינוך שמדברי הרמב"ם במק"א (תמידים ומוספים ג, י) מוכח שבמנורת המקדש 'הדלקה עושה מצוה'?! והביא המנחת חינוך את דברי רש"י הנ"ל, וכתב שלפי"ז צ"ע כיצד הדלקה כשירה בזר, וכתב שמצא שכן הקשה במעשה רקח (חנוכה ד, ט), ועיין כלי חמדה בקונטרס המילואים פ' מקץ ענייני חנוכה אות א' ד"ה אמנם]. עוד ראה בהגהות הראב"ד (הל' ברכות יא, טו) שהקשה כיצד כתב הרמב"ם שם שמצוות שהם רשות מברכים בנוסח 'על מצוות...' והרי מקרא מגילה אינה רשות ובכל זאת מברכים 'על מקרא מגילה'? והציע הראב"ד לתרץ ש"כל מצוה שהיא מדבריהם (=מדרבנן) אומר 'על', שהיא כעין רשות". אלא שהראב"ד מקשה מדוע לפי"ז בחנוכה מברכים 'להדליק נר חנוכה' ולא 'על הדלקת', שהרי גם חנוכה היא מצוה מדבריהם? והביא הראב"ד שני תירוצים, ולפי תירוצו השני "מפני שזו הברכה הוקבעה על הנרות שבמקדש שהן של תורה לפיכך עשאוה כשל תורה".
15. ↑ יד). המאור הקטן שבת ט. מדפי הרי"ף, וכעי"ז בר"ן שם וברשב"א (שבת כא:). הפנ"י שם הקשה על הרשב"א מכך שלא תיקנו להדליק בשמן זית כמו במקדש, ועוד קושיות, ולכן הסיק שלא כרשב"א. המהר"צ חיות (כב.) הקשה על הר"ן מכך שבמקדש 'כבתה זקוק לה' משא"כ בחנוכיה, וכן מכך שבמקדש מותר להדליק מנר לנר משא"כ בחנוכיה? והראש יוסף שם תירץ שההשוואה לדיני מנורת המקדש אינה גמורה, עי"ש.
16. ↑ טו). חזו"ע חנוכה (עמ' קסו) ע"פ מאירי שבת (פ"ב עמ' צב) וס' המאורות (עמ' ע), וס' האשכול (ח"ב הל' חנוכה סוף עמ' כ) ואבודרהם (דף נד ע"ב) ועוד. הרב זולדן הביא כן ע"פ המובא במאירי שבת (כא.) ומנהגי ישראל (ח"ב עמ' קצ"ג וח"ה עמ' כ"ו ואילך).
17. ↑ טז). טור סי' תרע"א בשם הרא"ש.
18. ↑ יז). עמק ברוך (חנוכה סימן לא), ועי"ש עוד.
19. ↑ יח). ראה 'משוש הארץ' לרב יהושע ויצמן (עמ' ע"א), וברכת מרדכי לרב ברוך מרדכי אזרחי (סימן ו').
20. ↑ יט). האדמו"ר מלבובביץ' (ליקוטי שיחות חלק י' עמ' 315 הובא בשערי הלכה ומנהג ח"ב סי' ר"פ עמ' רעו).
21. ↑ כ). כמובא בשו"ת הריב"ש סי' קיא ובמנהגי וורמייזא (לר' יוזפא שמש) הלכות חנוכה אות ר, ובמנהגי מהרי"ל אות ד וכן הוכיח השיח יצחק סי' ש"מ מדברי מהר"ם מינץ סי' מג.
22. ↑ כא). ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד שאומרים לש"ץ "בא וקרב עשה קרבננו".
23. ↑ כב). כתר שם טוב להרח"א גאגין חלק א-ב מנהגי חנוכה בהערות אות תקפג (וכן במנהגי מהרי"צ הלוי דינר עמ' תטז, וראה שם בהערות). ולענ"ד צ"ע, שהרי לפי הרמב"ם (ביאת מקדש ט, ז) הדלקה כשירה בזר? ויש לתרץ שחששו לנוקטים שההדלקה כשירה בזר רק בדיעבד (השגות הראב"ד שם, ועוד, ואכמ"ל). בשו"ת 'שיח יצחק' לגר"י וייס אב"ד ווערבוי, סימן ש"מ הביא ביאור אחר למה הש"ץ מדליק.
24. ↑ כג). שיח יצחק שם.
25. ↑ כד). קונטרס 'סוד הדלקת נרות חנוכה' [המיוחס לר' יצחק סגי נהור בן הראב"ד, מובא בקובץ המועדים, מוריה, חנוכה, מתוך ס' הזכרון לגר"י הוטנר (וראה 'קולמוס' 94, עמ' 24 שהייחוס מוטעה, והקונטרס נתחבר אחרי זמנו של האר"י)] וממנו העתיק ב'חסד לאברהם' (מעין שני, נהר נח). וכעי"ז באבני נזר (או"ח סי' ת"ק) ע"פ החסד לאברהם ועוד, וכן ראיתי בשו"ת רביד הזהב (לר' דוד משרקי, מגדולי רבני תימן, רבו של המהרי"ץ בעל השתילי זיתים, סי' ה), וראה שו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' קנז) שא"צ כלי, וראה 'ושמחת בחגך' (לרב אבישי מייטליס) חנוכה עמ' ק"מ במה שדן בענין זה. ב'חסד לאברהם' הוסיף כי טוב להדר ולהדליק בחנוכיה יפה העשויה כסף וכדו' (וקדם לו ב'סדר היום', ונפסקו הדברים בא"ר, באה"ט, ועוד). לכאורה לא מצאנו שהכלי בו מונח השמן הוא חלק מהמצווה ומשום כך יש לתמוה מה הטעם להדר בכלי השמן? יש שביארו את הדבר ע"פ העקרון הנ"ל ולפיו הדמיון למנורת המקדש מחייב כלי לנרות החנוכה, וכך גם יש להדליק במנורה יפה כשם שבמקדש היתה המנורה עצמה עשויה זהב טהור (קולמוס 94, עמ' 22).
26. ↑ כה). "...בספר כתר שם טוב (גאגין) על טעמי המנהגים בעמוד תקי"ט מעיד ובא שבא"י סוריא תוגרמא ומצרים מדליקים אותה בבית הכנסת שחרית ...וכותב בשם המחזור ויטרי (דף 20) שהוא גם זכר למנורה להעלות נר תמיד והכהן היה מטיב הנרות בשחרית... ומצאתי שעל זה הדרך מפלפל ומאיר ובא באריכות ובצידי צדדין בספר שו"ת בנין שלמה (מווילנא) סימן נ"ג... ולדברי הבנין שלמה ציין גם השדי חמד במערכת חנוכה אות כ"ד. וקורא להם קילוס..." (לשון הצי"א, חכ"ב, סי' לז), וראה עוד מקורות ברב זולדן הערה 46.
27. ↑ כו). 'מועדי יהודה וישראל' עמ' 217 ואילך (הרב פיק (תחומין כג עמ' 326) הסביר עוד שני דינים לפי טעם זה: מהר"י אבוהב טען שבניגוד לנרות החנוכיה הביתית בה אסרו להדליק את הנרות במקום פסול ולהעבירם למקום כשר, הרי שבנרות ביהכ"נ הדבר מותר (הובא בב"י תרע"ה אות א). הרב פיק טען שאולי הוא מפני שכן הדין במנורת המקדש (רמב"ם ביאת מקדש ט, ז). גם את המנהג שהובא (במג"א תר"ע, ב ועוד) שנרות ביהכ"נ דלקו עד חצות הסביר הרב פיק שהוא בדמיון לביהמ"ק).
28. ↑ כז). מאירי שבת כא. וכלבו סימן מד. ראיתי בשו"ת 'דברי מנחם' (לרב כשר, ח"ד עמ' קלח) שהביא עוד מקורות לכך: ה'שכל טוב' פרשת וישלח כתב כדברי הכלבו, והאבודרהם הביא מנהג זה ודחאו. בתנחומא (נשא סי' כט, וכן בפסיקתא רבתי פ"ג) דנו האם מותר להדליק ביום השני ממותר השמן של היום הראשון (והכריעו להיתר), והרב כשר הסביר ב'דברי מנחם' שהסברא לאסור היא מפני שבמקדש נר שכבה במהלך הלילה חייב להניח בו שמן חדש לפני שמדליקו שוב (מנחות פח, ע"ב). עי"ש.
29. ↑ כח). כלבו סי' י"ז בשם "הרב אשר" בעל המנהגות.
30. ↑ כט). שו"ת דבר אליהו סי' ס"ג, ובמקורות שהביא הרב זולדן הערה 53, וראיתי ביביע אומר ח"ג או"ח סי' ל"ה שהביא שהבית יצחק (יו"ד ח"ב סי' ל"א, הובא בשדי חמד, מערכת חנוכה אות טו"ב) כתב לאסור אם אין כלל נר אלא רק חשמל, אמנם לדעתו אין לאסור כשאין שמן מטעם שצריך שמן דומיא דמנורת המקדש שהרי לא חייבו להדליק בשמן זית כבמקדש. והגרע"י הביא לו סמך מהפתחי שערים (שבת כא.) ועוד. והסביר שרק לענין שמן הזית לא הקפידו משום שלא היה מצוי במקומות רבים. והביא שהבית יצחק עצמו (בתשובתו שבסו"ס ביכורי שלמה) כתב שאין להדליק בשמן שמעורב בו דבר טמא דומיא דמנורת המקדש (וציין הגרע"י גם לשו"ת הרמ"ץ או"ח סי' נ').
31. ↑ ל). הובא בהערה הקודמת.
32. ↑ לא). מובא בצרור החיים (לתלמיד ר' פרץ, עמ' קי) ובמנהגי וורמיישא (לר"י שמש, חנוכה, אות ר', עמ' רמ"א) ובמהר"ם (דפוס פראג, סימן ס"ו) שכתב: "וששאלת על נר חנוכה בבית הכנסת היכן יניחנו? כל היכא דליכא מזוזה לאנוחי בימין טפי עדיף, הלכך מניחה בימין פתח ארון הקדש, וכן עמא דבר".
33. ↑ לב). חשיבות הימין לשיטה זו היא, כפי הנראה מדברי המהר"ם, משום ש"כל מידי דמצווה - ימין עדיף" [לשון ההג"מ (ד, ח) המסביר מדוע בפתח בו אין מזוזה (ואין סברת 'שיהא מסובב במצוות') יניחו את החנוכיה בימין הפתח, וכ"כ פוסקים רבים (ראבי"ה, או"ז בשם ר' אפרים, הגה"מ בשם ר' שמחה, מנהיג בשם גאון, ר' פרץ, מרדכי ועוד) וכן פסק בשו"ע. וגם החולקים לא אמרו כן אלא מטעם 'לא פלוג' (אור"ח, כלבו, וספר המאורות, והעמק שאלה שאילתא כא אות כב)]. אמנם לפי הב"ח הסברא היא משום 'פרסומי ניסא' שכן מכיוון ש'כל פניות שאדם פונה לא יהיו אלא לימין' הרי ממילא הוא נכנס לבית ופונה לימינו ומיד נתקל בנרות. בהמשך המאמר נביא ש'צרור החיים' ומנהגי וורמייזא נקטו להניח בימין משום שהוא צד דרום.
34. ↑ לג). באור"ח מובא שיש מקומות שנהגו להעמידה על הפתח, ויש שנהגו לפני ההיכל, ויש שנהגו באמצע ביהכ"נ, ויש שנהגו בדרום "והכל הולך לפי המנהג". גם העיטור הביא שיש שנהגו על הפתח ויש שנהגו באמצע ביהכ"נ. וכן בעוד ראשונים (תניא רבתי, אבודרהם). המנהג להניחו לפני הארון הובא (לבד מהאור"ח הנ"ל) בכלבו ובמהר"י אבוהב (תרע"ה ד"ה 'וכתב') ובאהל מועד (נתיב ז). הסברא בכל השיטות הללו היא אולי משום שבכך יש יותר פרסומי ניסא.
35. ↑ לד). הדמיון לעמידת מנורת המקדש הובא בטור ודרכי משה ושו"ע (ז'), בשו"ת מהרש"ל (סימן פה) ספר מנהגים למהר"ם מרוטנבורג (מהדורת אלפנביין), שו"ת הרדב"ז (ח"ג סימן תקי), תרומת הדשן (קד), פסקי ר' מנדל, מנהגי מהרא"ק, קיצוש"ע, דרך החיים, ועוד. להלן נביא שכן הוא גם במהר"י ברונא (שהביא שכך מנהג ברונא ורגושפורג), המנהגים (טירנא), מנהגי וורמיישא, ר"פ, אור"ח, כלבו, ספר הנייר, צרור החיים, פרמ"ג ועוד. וראה דברי הרב הנזיר (מובא ב'שי כהן' לבנו הרב שאר ישוב כהן, ח"ב, עמ' תיח) "לטעם פרסום הנס צריך להדליק על הפתח כהלכתה, אבל לטעם משום זכר למקדש - צריך בקיר דרומי".לפי שיטות אלו צ"ל שאף שהטעם של פרסום הנס חזק מהטעם של הדמיון למנורת המקדש מ"מ לדעתם אין יותר פרסום בהעמדת החנוכיה בפתח ביהכנ"ס או במרכזו או לפני הארון (ויש בזה דוחק שהרי לפי"ז יש ביניהם מחלוקת במציאות), או שלדעתם מכיוון שלא מדובר כאן על ביטול פרסום הנס אלא על מיעוט הפרסום - בזה עדיף להעמידה בדמיון למנורת המקדש. וראה ברדב"ז (ח"ג תק"י) שכתב שבמערב ירושלים הניחוה "לצד דרום, רחוקה מן הפתח וקרוב אל ההיכל" (בדמיון להנחת המנורה במקדש) ו"לא חשו להניחם סמוך לפתח משום דבכל דוכתא דקיימא איכא פרסומי ניסא". וראה במש"כ להלן בעניין העמדת החנוכיה בביה"נ הפונה לצפון שם דנו (ע"פ דברי העוז"י) מה הדין במקרה בו העמדת החנוכיה בדמיון למנורת המקדש תגרום לפחות פרסום הנס. בעוז"י הביא מנהג הרבה קהילות (ובמנהגי מהרי"צ הלוי דינר, עמ' תטו, שכך היה המנהג בדור האחרון בפרנקפורט ובקעלן ובקהילות נוספות) להעמיד המנורה בין כותל דרום לארון הקודש כשהנרות מסודרים באלכסון מצפון-מזרח לכיוון דרום-מערב, וכתב שטעמם כדי שיהיה ניכר מספר הנרות. ולפי טעמו זה יוצא שלדעתם עשו פשרה בין פרסום מספר הנרות לבין העמדתה בדרום. ומ"מ רוב הקהילות לא נהגו כך, וגם הוא עצמו הביא שא"ל שטעם קהילות אלו הוא מטעם אחר (כדי שהנרות יהיו גם מסודרים צפון-דרום וגם מזרח-מערב, ולכן עשו פשרה, כמו שעושים רוב האשכנזים במזוזה, שמניחים באלכסון כדי לצאת ידי האומר שתעמוד וידי האומר שתשכב), ולכן אין מכך ראיה. (עתה מצאתי לכך מקור מעניין, שכן בקדמוניות היהודים (ספר שלישי, ו, ז) כתב על מנורת המקדש ש"הנרות הביטו לצד מזרח-דרום, משום שהמנורה היתה עומדת באלכסון". והרב ישראל אריאל (מעלין בקדש, א) שיער שאולי בבית שני היו בספק כיצד עמדה המנורה ועשו פשרה, עי"ש בדבריו, וא"כ זהו מקור נפלא למש"כ בעוז"י). ניתן למצוא דמיון לשתי הסברות שהעלנו בדין המובא בענין שונה: לגבי מקום בו יש סתירה בין פרסום הנס לבין העמדת החנוכיה בשמאל. מקור דומה לסברתנו הראשונה יש בדין המובא בפוסקים להעדיף הנחה בחלון בו יש יותר פרסומי ניסא מהנחתו בשמאל הפתח (יוסף אומץ (תתרסט) חי"א (טז) משנ"ב (לח) ערוה"ש (כד) אגר"מ (ד, קכה) מג"א (ח) ושם בלבושי שרד הסביר "דפרסומי ניסא עדיף מסברא שיכנס בין שתי מצוות", ופר"ח (ה) הביא "דסלקא דעתין דכיון שלא מצי לקיומי מצות חכמים להניחו על פתח חצירו - יניחנו בפתח ביתו אע"ג דלית ביה פרסומי ניסא כולי האי, קמ"ל דבחלון הסמוכה לרה"ר עדיף טפי, משום דאיכא פרסומי ניסא טפי" [וכן ראיתי שלגר"ח קנייבסקי עדיף הדלקה בימין הפתח כשיש יש יותר פרסום מאשר בשמאל הפתח, למרות ששם מסובב במצוות (ספר חנוכה לרב צבי כהן עמ' עג, הובא בפסקי שמועות תרע"א עמ' סד) וכל זה דלא כמי שהביאו מנהג להניחו בפתח (מועדים וזמנים ו, פח וספר יומין דחנוכה)]. מקור דומה לסברה השניה שהבאנו יש ביה"ו (ט, הערה 11) שהביא מהגר"ח קניבסקי שכשאין פרסום הנס בבית פרטי בשמאל הפתח - יניחוה בימין, אך אם יש פרסום אלא שהוא פחות - יניחוה בצד שמאל.
36. ↑ לה). ישנו מנהג הנוהג עד ימינו לפיו מניחים תמיד את החנוכיה בכותל העומד לימין ארון הקדש שבביה"כ [הובא בתשובות והנהגות (ג, רטו, כ), וכן הביאו הגר"נ קרליץ בקונטרס פסקי הלכות על חנוכה, ובעוז"י. וראה בספר אור ישראל (לרב ישראל דרדק) כב, ח שהביא תשובת הגר"ש דבליצקי (שו"ת שומע ומוסיף כת"י, שאלה כ"ז) שהעושה כך טועה]. (התשובות והנהגות כתב שמסתבר כשמתפללים לדרום להניחה בדרום ביהכ"נ ליד הארון, אך "למעשה מנהג העולם... תמיד מדליקים בכותל שהוא לימין ארון הקודש. ונראה הטעם דומיא דמנורה שהניחוהו בין מזרח למערב (בצד דרום) כדי שיהא לפני ה', כך צריך שיהיה לפני ארון הקודש, ועל כן יש לילך אחר ימין דארון הקודש ולא אחר דרום העולם. ולמעשה - דעביד כמר עביד, ודעביד כמר עביד", ולא הבנתי סברתו. ולענ"ד יש מקום לברר האם מנהג זה נובע מהמנהג הקדום שהבאנו לעיל, או מכך שלדעתם יש מימין לארון יותר פרסום הנס ולכן זה עדיף מהעמדתה בדרום - וכפי שנדון בזה בהערה להלן, או שהטעם הוא מפני שבני אשכנז העמידו את המנורה בדרום כפסק השו"ע, ומכיוון שבמקומם התפללו למזרח והדרום הוא בצד ימין של הארון ממילא המשיכו במנהגם גם כששינו את מקומם). בשולחן גבוה (אות יח) הביא שלא הקפידו על מיקום החנוכיה בביה"כ (ולעיל הבאנו מהאורחות חיים שכתב ש"והכל הולך לפי המנהג").
37. ↑ לו). בביהמ"ק היה אורך ההיכל 40 אמה (מל"א ו, יז), ואורך קה"ק 20 (שם טז), סה"כ אורכם 60. הגמ' (מנחות צח: לפי הבנת התוס') מקשה שבמקור אחד מובא כי המנורה עמדה לפנים מחציו החיצוני, ובמקור אחר - לפנים משלישו החיצוני, ומתרצת שהמנורה עמדה לפנים מה-20 אמות החיצוניות של הדביר שהם שליש הבית כולו וחצי מהדביר לבדו (וכ"כ בירושלמי לפי התוס', וכ"כ בתוספתא יומא פ"ב הי"א לפי המנחת ביכורים שם, וכ"כ בדעת הרמב"ם במקורי הרש"ש על הרמב"ם בית הבחירה ג, יז, ומעשה רקח ומנחת חינוך צז ועוד). לעומת זאת י"א שהמנורה עמדה לפנים מהשליש החיצוני של ההיכל (כסף משנה שם ותפארת ישראל בסימני צורת הבית אות עא בביאור שיטת הרמב"ם, עזרת כהנים בשם השל"ג ("חיברו הרופא כמה"ר אברהם שער אריה ממנטובה, על עניינים מצורת הבית... והזכירו ספר זה הרב תויו"ט והרב פרי חדש..." - שם הגדולים) פרק ל"א. וראה עוד במה"ו עמ' תס"ג. במק"א ביארנו ששיטת הרמב"ם היא להעמידה בשליש הפנימי של ההיכל שהוא החצי של הבית כולו (וזכינו לכוון לדברי כמה גדולים, כגון מדרש הגדול שמות כז, כא, ואכמ"ל). לענייננו, בבתי כנסת יש להתלבט, לפי הבנת המנ"ח ברמב"ם, האם להניח את החנוכיה בשני שליש הפנימיים של ביהכ"נ (כולל עומק הארון) או בחציו הפנימי (ללא עומק הארון). לפי הבנת הכס"מ ברמב"ם בוודאי שיש להניחה בשני שליש הפנימיים (ללא חישוב עומק הארון). לפי מה שהסברנו בדעת הרמב"ם יש להניחה בשליש הפנימי (ללא עומק הארון) או בחצי הפנימי (כולל עומק הארון). בבצ"ה נקט להניחה בחציו הפנימי של ביהכ"נ, אך כמו שראינו אין הדבר מוחלט.
38. ↑ לז). רוחב ההיכל במקדש היה 20 אמה (מל"א ו, ב), ומכיוון שהמנורה עמדה במרחק 2.5 מהכותל (יומא לג:) ממילא נשארו 17.5 אמות. (במשכן שרוחבו היה 10 נשארו 7.5 אמות - ברייתא דמה"מ פ"ד ה"ו ועוד).
39. ↑ לח). רש"י מנחות צח: ושמות כה, לז, ספרי ריש פרשת בהעלותך ומלבי"ם שם (אמנם להלן נביא שיש שיטה יחידאית של הרמב"ם שנר מערבי לפי המ"ד מזרח-מערב הוא הנר הכי מערבי, ולפי דעה זו כל הנרות פנו אליו - פיהמ"ש לרמב"ם תמיד ג, ט. כמו"כ יש שיטה לפיה הנרות הופנו לכיוון השולחן (למ"ד שעמדו מזרח-מערב) - חזקוני (במדבר ח, ב) תוס' רי"ד (יומא לט.) דעת זקנים מבעה"ת (שמות כה, לז) וריב"א ור"י בכור שור ועוד).
40. ↑ לט). כך לרוב ככל הדעות (רמב"ם בית הבחירה א, ז, ועוד, ודלא כשיטת הרש"ס לירושלמי שקלים פ"ו ה"ג ד"ה "היה נתון", ובמק"א הארכנו בזה, והבאנו עוד דעות שסברו אולי כדעת הרש"ס).
41. ↑ מ). ההקבלה בין הבימה למזבח מובאת בשו"ת חת"ס או"ח כח, וראה במקורות שנאספו בשו"ת יביע אומר חלק ח - או"ח סימן יז. עמידת המנורה לפנים מהמזבח מבוארת ביומא לג: ועוד.
42. ↑ מא). ויש לעיין מה הסברא במנהג ברונא, שהרי בתורה מודגש הדרום ולא השמאל (ולא זו בלבד, אלא שהדרום מכונה שם 'תימנה' - לשון ימין, כי הוא בימינו של הפונה כלפי מזרח), כמובא בשמות כו, לה: "וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשולחן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה", ושם מ, כד: "וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשולחן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה..." וצ"ע. ואולי י"ל שלדעתם כיון שהמטרה המרכזית היא להזכיר את המקדש ואדם זוכר יותר את המיקום ביחס אליו מאשר את המיקום ביחס לרוחות העולם. מקור מעניין בהקשר לסברה זו ניתן להביא מהגמ' ב"ב כה. האומרת "אמר רבי יצחק הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין, וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום, ורבי יהושע בן לוי אמר לעולם ידרים שמתוך שמתחכם מתעשר, שנאמר (משלי ג) אורך ימים בימינה בשמאלה (ולא '"בדרומה"!) עושר וכבוד" (והריא"ף פירש שם ע"ד דרש ש'דרום וצפון' כאן הם ימין ושמאל כמו בדרשה הקודמת, והכוונה שאם ילמד תורה 'בימין' - שזה יהיה עיקר עיסוקו, ממילא יחכים. ובשמאלו - באופן חלש יותר - יעסוק בפרנסה, ואז גם יזכה לעושר יחד עם החכמה).
43. ↑ מב). בבצ"ה כתב שמהר"ם לא התחשב במיקום המנורה במקדש אלא רק בעדיפות צד ימין, ולכן אנו שמתחשבים להלכה במיקום המנורה בדרום ממילא גם נוקטים שלא כדבריו ומניחים אותה משמאל כמו במקדש. אך יש להשיב על דבריו שאנו נוהגים כמנורה רק לענין דרום ולא לשאר עניינים וכמו שנביא להלן מהבצ"ה עצמו. יש מקום להסיק כמו הבצ"ה אולם מסיבה שונה - שכן דברי המהר"ם נסמכים על כך שבביהכ"נ אין מזוזה ולכן אין שמים בה חנוכיה בשמאל אלא בימין, אולם בבתי כנסת שלנו, שיש בהם מזוזה, ממילא גם לדעתו נראה שמקומה בשמאל (ואף שהמזוזה בביהכ"נ היא רק חומרא, מ"מ הביאו האחרונים שגם בבית שיש בפתחו מזוזה בגלל חומרא מניחים המזוזה בשמאל - כ"כ בארחות ימים לרב אברהם שנעעבאלג סי' תרע"א נתיב ה' ובקובץ 'מבית לוי' כסליו תשנ"ז, ובהל"י, ועוד, וראה אז נדברו ח"ו סימן כה). אלא שהבצ"ה העיר שרק לפי המהר"ם מציאותה או העדרה של המזוזה משפיע על מיקום העמדת החנוכיה בתוך ביהכ"נ, אולם לשאר הראשונים הדבר משפיע על מיקומה רק כאשר היא בסמוך לפתח.
44. ↑ מג). שאולי (לפי הגירסא בספרו, ללא ההגהה שנביא להלן) העדיף זאת מהעמדתה במערב.
45. ↑ מד). וראה שו"ת חת"ס (או"ח קפ"ו) שהזכיר נתון זה אך כלל לא התייחס אליו כסיבה לצורת ההדלקה בביה"כ.
46. ↑ מה). והטעם נראה ברור שמה שדימו את הבימה למזבח הזהב אף הוא חידוש, וגם שיש שאמרו שהכוונה לא היתה אלא למזבח החיצון ולא למזבח הזהב, ועוד - שעיקר דברי החת"ס לא נאמרו אלא כנגד הרפורמים שרצו להניח את הבימה כדוגמת בתי תיפלת הגויים. ועי"ש בשו"ת יביע אומר שם שפרש השמלה כדרכו בקודש.
47. ↑ מו). בחלק מהמהדורות הוא בסימן רעט או רעו. במהדורת הרב יצחק רוזנברג (עם הוספות הסמ"ק מצוריך) מופיעה הלכה זו בגוף דברי הסמ"ק (כדרכן של רבות מהגהות רבינו פרץ שהוכנסו ע"י הסופרים לגוף הסמ"ק), ובלשון "דרום" במקום "ימין".
48. ↑ מז). ספר פסקי הלכות מאחד מחכמי צרפת אחרי ר' פרץ, מהדורת ג' אפפל, מכון ירושלים, ירושלים תשנ"ד.
49. ↑ מח). וביה"ו תירץ: "לכאורה א"ל ע"פ דברי הכל בו שהכוונה היא לימין בדרום, כלומר בחלק הימני של הדרום - השליש הקרוב לקה"ק", ולא הבנתי דבריו (מדוע השליש הקרוב לקה"ק נקרא 'ימין'?!).
50. ↑ מט). ר"פ (וכן ספר הנייר) היה גר בצרפת. תלמידו - בעל צרור החיים, היה גר בטולידו בצפון ספרד. האורחות חיים גר בצרפת הדרומית (או בנרבונא או בלוניל). כל המקומות הללו הם מערבית לא"י, וממילא במקומם התפללו למזרח וימינם היה צד דרום.
51. ↑ נ). בטור ותה"ד (ק"ד) מובא בשם הסמ"ק שידליק החנוכיה בדרום, וכוונתם להגהות הנ"ל של ר"פ על הסמ"ק (שכן דרך הפוסקים לציין כך להגהות ר"פ, וכמו שכתב בש"ך יו"ד סי' לב סק"ט, ובשו"ת יוסף אומץ לחיד"א סי' מח, ד"ה 'ובמטר', ובעוד אחרונים שהובאו בספר 'מנוחת שלום' ח"ד סי' מא), וכתב ביה"ו שהם כנראה הבינו בדבריו שהפתח של ביה"כ היה בצד דרום. ולדברינו הבנתם פשוטה ביותר, שהפתח היה אמנם בצד מערב וממילא צדו הימני של הפתח הוא צדו הדרומי של הפתח.
52. ↑ נא). עתה מצאתי שב"ה כיוונתי בתירוץ וגם בראיה לדברי הבנין שלמה, אלא שהוא נקט להגיה "שהיתה בדרום" במקום "שהיתה בימין", והמו"ל שם ציין שאכן כך הגירסא "בהגהות סמ"ק כת"י וותיקן 324 (מובא באנצקלופדיה תלמודית כרך ט"ז עמ' ש' הערה 874)". הרב זולדן (מועדי יהודה וישראל עמ' 224 הערה 20) ציין שבמקרא 'ימין' הוא דרום. ולענ"ד א"א לתרץ כך בלשון הראשונים.
53. ↑ נב). ובעוז"י העיר שזה למנהגם שהש"ץ בארצותיהם עמד בדרום, אמנם דבריו צ"ע שהרי הפרמ"ג - ר' יוסף תאומים - היה מגדולי פולין ואשכנז והיה רב בפרנפורקט דאודר ועוד, והם למערב א"י ולא לצפונה, ומדוע יעמוד שם הש"ץ לדרום?!
54. ↑ נג). שוב מצאתי שבקהילת פראנקפורט דמאין (=פפד"מ), שהיתה סמוכה לקהילת פראנקפורט דאודר (=פפד"א) בה שימש הפרמ"ג כרב, נהגו אף הם כך, כפי שמובא בספר 'דברי קהלת' (יום קעח, עמ' 399-401): "והעמידה על כנה שעשו לה אז, על המדרגות התחתונים של ארון הקודש בדרום" (כך גם ב'לוח מנהגי בית הכנסת' של הרב המבורג, המבוסס על מנהגי פפד"מ, ונדפס בתוך ספר 'ירושתנו' ה'תשס"ח עמ' תה: "המנורה מוצבת דרומית לארון הקודש"). במנהגי וורמיישא לר"י שמש (חנוכה, אות ר', עמ' רמ"א): "השמש מכין המנורה ומעמידו על מקומו בצד ימין ההיכל", והכוונה שימין ההיכל הוא צד דרום וכנזכר במנהגי וורמייזא לר"י קירכום (חנוכה, עמ' רב): "ועומדים המנורה לצד דרום".
55. ↑ נד). ויש סברא לומר כך, שהרי העמדתה בשמאל אינה מוזכרת כלל כנתון משמעותי אף לא בגמרא וכדו'.
56. ↑ נה). ובפרמ"ג (מש"ז סק"ז) ולבוש (סק"ח) שכך מנהג פוזנאו "נהרא נהרא ופשטיה", וכ"פ בחי"א (קנד, סי"ז), וכן נקט כעיקר בסידור היעב"ץ (חנוכה, נר שני, אות ה'), ובמחזיק ברכה (אות ה) ובשו"ת כנסת יחזקאל (סי' י"ז) והוסיף שכך מנהג ביהכ"נ באלטונא, וכן הנהיג בפראג נכד המהר"ל ('הערות לעניני חנוכה לנכד המהר"ל מפראג' בתוך 'ספר הזכרון לרב יצחק ידידיה פרנקל' עמ' שצח = קובץ המועדים חנוכה, הוצאת מוריה, עמ' לג), וכן מנהג פרעשבורג אחרי זמן החת"ס (כ"כ השואל במשנה הלכות ח"ד, פ"א), וכ"פ בשו"ת ר"א גוטמאכר (סימן נד), וכתב שאולי אף במקום שנהגו להדליק מזרח-מערב ישנו מנהגם, ובמג"א (סק"ט) הביא שיש מקומות שנהגו כרדב"ז וכל מקום יעשה כמנהגו. ואמנם יש שכתבו שמנהג ירושלים אינו כך - כ"כ בפר"ח אות ז', והמשנה הלכות ח"ד פ"א וכן הרב שלזינגר (נר איש וביתו ה, ז) כתבו שכך נהגו כיום רוב בתי הכנסת בירושלים כשיטת השו"ע. והביא שכ"כ בדברי ישראל (וועלץ). כבר הבאנו לעיל שהעוז"י הביא מנהג הרבה קהילות להעמיד המנורה בין כותל דרום לארון הקודש כשהנרות מסודרים באלכסון מצפון-מזרח לכיוון דרום-מערב, וכתב שטעמם כדי שיהיה ניכר מספר הנרות. או כדי שהנרות יהיו גם מסודרים צפון-דרום וגם מזרח-מערב, ולכן עשו פשרה, כמו שעושים במזוזה שמניחים באלכסון כדי לצאת ידי האומר שתעמוד וידי האומר שתשכב.
57. ↑ נו). והסברא בזה ברורה, שכן העמדתה בדרום מפורשת בתורה, משא"כ העמדתה בחצי הפנימי שמובאת רק בגמרא.
58. ↑ נז). יש לציין שהוכחת הלה"נ איננה מלשון הב"י 'לקובעם בכותל דרום' (שמזה כנראה הוכיח הבצ"ה) אלא מההמשך 'ונמצאו מסודרים בין מזרח למערב', ואם נאמר כחת"ס שיש רווח בין החנוכיה לקיר ממילא לא ברור מדוע 'נמצאו' ממזרח למערב (אך אם נאמר שאין רווח אזי מובן, כי כנראה שא"א לקבוע את קצה אורכה לקיר אלא רק את רוחבה). (ולמסקנה בשו"ע לא נקט שיש לקובעם בקיר, אלא רק 'להניחה' (וכפי שהביא גם הלה"נ עצמו, וראה בדרך החיים (קעט, ד) והובא במשנ"ב (ס"ק מ') שיכול להניחו 'על השולחן שעומד אצל כותל דרום') אך מ"מ רואים שע"פ המנהג הקדום שהובא בב"י מוכח שאין ענין לעשות כחת"ס). לענ"ד דברי הלה"נ צ"ע, שהרי הב"י בא בדבריו שם לומר שהמנהג להניחם בין מזרח למערב, ולכאורה אין כאן כלל ראיה, שהרי הסיבה לכך היא טכנית בלבד, ולא מטעם שסברו כמ"ד שמנורת המקדש עמדה מזרח-מערב?! עוד יש לדון בזה שאם נאמר שהב"י כתב את דבריו בצפת, אשר בה התפללו לדרום הרי אולי כוונתו שכיון שכותל דרום הוא בקדמת ביהכ"נ ממילא מעמידים את הנרות בין מזרח למערב כדי שהציבור יראו את מספר הנרות (ואף שלא נראה כ"כ להסביר כך בלשון הב"י, מ"מ לומר ש'ונמצאו' הוא מטעם שחיברו המנורה לקיר וניתן לחברה רק לרוחבה הוא ג"כ דוחק), וצ"ע.
59. ↑ נח). ובלוח ההלכות והמנהגים לרב זלזניק העיר שהדברים הללו בלל"י הם מתוך לוח וילנא [והוסיף להעיר שבלל"י ליום ב' דחנוכה משמע שהיו שנהגו שפני המדליק יהיו לדרום אך ההדלקה תהיה כגר"א, כלומר שהנרות לא יהיו בצד המערבי של החנוכיה אלא בצד המזרחי הקרוב לארון. עוד העיר שייתכן שנהגו שפני המדליק לדרום משום שהחנוכיה היתה במדף או שלחן בצמוד לקיר הדרומי ולכן לא היה אפשר שפני המדליק יהיו לצפון, וכבר הערנו כעי"ז לעיל].
60. ↑ נט). הובא בעיקרי ד"ט (סי' ל"ה אות י"ז), וכן הובא במשנה הלכות (ח"ד, פא) ובשו"ת דברי ישראל (וועלץ ח"א סי' ריא) ובעוד מאחרוני זמננו כסיוע לשיטת החת"ס. וראה מה שהקשה על דברי מהר"י ברונא בליקוטי הערות (על שו"ת חת"ס או"ח סימן קפו אות ד).
61. ↑ ס). במקדש היה רווח של שתי אמות ומחצה בין הכותל הדרומי ובין המנורה (יומא לג:). המהרי"ב מביא שהכהן עמד ברווח זה והדליק משם את המנורה (ונראה לענ"ד שהרווח של 2.5 אמות שהיה בין הקיר למנורה מתאים בדיוק לסברא זו, שהרי אם היה מדליקה שם ממילא היו מעמידים שם את המעלות להדלקתה (ולא רק להטבתה - ראה פיהמ"ש לרמב"ם סוף פ"ג דתמיד, וראב"ד שם, ותוס' יומא עא. ד"ה 'ולהיטיב') ובשלטי הגיבורים (סוף פרק לא, דף כט סע"ב) כתב: "והאבנים האלו... תשעה טפחים באורך כרחבה של מנורה, על רוחב וקומה של 8.5 טפחים בשווה. כי המעלות היו שלשה, וארכן היה כאשר דימיתי 7 טפחים, ורומן - 2.5 טפחים, והשלח שלהם גם כן 2 טפחים וחצי, עד כי מהמזרח ומהמערב ומהדרום היה עולה על המעלות דופן סביב טפח קומתו לנוי... והיו (המעלות) גם כן משוכים קמעא מהמנורה כדי שיוכל הכהן לתקן ולהדליק את נרות המנורה עליהם בנקלה". מבואר מדבריו שהיה רוחבם של מעלות המנורה 8.5 טפחים, ומסברא נראה לענ"ד שהיו משוכים מעט מהקיר עוד 2.5 טפחים (כרוחבה של כל מדרגה לפי דבריו) כדי שהכהן לא יצטרך לעלות עליהם מן הצד. וממילא לפי"ז היה צורך ברווח של 11.5 טפחים. ומכיון שהמעלות היו משוכים מעט מהמנורה כדי שהכהן יוכל להטיב אותם בקלות, ממילא מתאים שהרוחב הנדרש הוא כ-12.5 טפחים, שהם בדיוק 2.5 אמות. וזה חיזוק קצת למהרי"ב). אמנם יש לעיין בשיטת המהרי"ב, שהרי הנצי"ב (עמק הנצי"ב על ספרי במדבר נט, תחילת פרשת בהעלותך, ד"ה 'למה נאמרה') כתב שלספרי המנורה עמדה מזרח מערב "והיה הכהן קובע המעלה בצפונה או בדרומה כמו שרצה". וראה גם ברש"י (יומא לג: ד"ה 'משוכה') שהסיבה להרחקת המנורה מהקיר היא כדי שתהיה במקביל לשולחן. ובמאירי (שם) הביא טעם אחר - כדי שהכה"ג יעבור שם בדרכו לקה"ק. ובניגוד לדברי המאירי מובא ביומא נב. שהכה"ג לא הלך שם כדי שלא יושחרו בגדיו מעשן הנרות. וא"כ לפי שלשת המקורות הללו נראה שלא עמד שם הכהן והדליק המנורה, כדברי המהרי"ב, שהרי אם היה מדליקה שם ממילא היו מעמידים שם את המעלות להדלקתה, וממילא לפי המאירי לא היה יכול לעבור שם ולפי הגמ' לא היה עובר שם משום שאי אפשר ולא משום שיושחרו בגדיו. ולפי רש"י הרווח הוא מפני המעלות ולא בגלל ההקבלה לשולחן. חזינן מזה דלא כדברי המהרי"ב שכתב "דבפרשת תרומה (פכ"ו לה) פרש"י דהוה רחיק מן הכותל ב' אמות ומחצה, ומזה מוכח דכהן בצד הכותל קאי ומדליק". עתה מצאתי מפורש בסידור היעב"ץ (סדר העבודה) שכתב שלמ"ד מזרח-מערב עמד המדליק כשפניו לדרום (והדליק ממזרח למערב), וכן מדוייק מהשל"ג שהובא לעיל (שכתב שיש דופן מכל צד חוץ מצד צפון). ומאידך מהראב"ד (סוף פ"ג דתמיד) מוכח שפניו לצפון, שהרי כתב על הנר המזרחי ביותר "אותו נר העומד לימין המדליק". כמו"כ חשבתי להוכיח כשיטת הראב"ד גם מהנצי"ב (העמק דבר שמות כו, לה 'ושמת') שכתב שהטעם לרווח שבין המנורה לקיר הוא כדי שלא יתלכלכו בגדי הכהן. ונראה לי שכוונתו איננה לכהן הגדול ביו"כ אלא לכהן שמדליקה. ואם כן מוכח שהוא מדליקה מצד הקיר - כלומר עומד מדרום המנורה כשפניו לצפון. היוצא אם כן מדברינו הוא שנראה שיש בזה מחלוקת ראשונים, ולשיטת הראב"ד ומהרי"ב צ"ל שמש"כ הגמ' שהכה"ג ביו"כ לא הלך שם כדי שלא יושחרו בגדיו אפשרי, שכן כאמור היה רווח של כ-2.5 טפחים בין הקיר ובין המעלות וברווח זה יכל הכהן לעבור. וצ"ע לשיטתם מדוע לא חששו שיושחרו בגדי הכהן המדליק, ויש לחלק.
62. ↑ סא). לרוב הראשונים הנר המערבי (למ"ד מזרח-מערב מונחים) הוא הנר השני ממזרח (רש"י שבת כב: ד"ה 'ובה', רמב"ן, מאירי, ומיוחס לר"ן שם, מיוחס לרגמ"ה מנחות פו:, ראב"ד תמיד סוף פ"ג, רע"ב שם, שו"ת הרשב"א ח"א סימן ש"ט), ולדעה אחת הוא הנר המערבי ביותר (פיהמ"ש לרמב"ם תמיד שם (וכ"כ רש"י מנחות צח: ד"ה 'מדכתיב', אך לרמב"ן בשבת שם רש"י בשבת חזר בו מדבריו במנחות). הרמב"ם פסק למסקנה שהנרות מונחות צפון-דרום). ומ"מ החת"ס כתב שדבריו הם גם לפי השיטה העיקרית, וכלשונו: "למאי שאנו נוהגים כמ"ד מזרח ומערב ונקרא לפני ה' היותר סמוך לקדש קדשים מאותו שלפניו, והמזרחי הראשון אינו נקרא לפני ה', א"כ הוא הדין בשלנו - היותר סמוך לארון הקדש נקרא טפי לפני השם". ולא הבנתי דבריו, שהרי מוכח מנרות המנורה שהנר החשוב ביותר איננו הנר הסמוך ביותר לקה"ק אלא הנר הסמוך לקה"ק יחסית לחבירו. וא"כ בחנוכיה כל נר שאיננו הרחוק ביותר מהארון הוא בדוגמת הנר המערבי.
63. ↑ סב). יש להבין את סברת החת"ס, משום שבמנורת המקדש לא ברור כלל שהנר המערבי היה מודלק תמיד ראשון, שהרי יש מסבירים את הנאמר "ממנה היה מדליק" (שבת כב:) שהכוונה שמדליק את הנר המערבי בסיום הדלקת כל הנרות,אלא שלפני שמכבהו ומטיבו הוא מדליק ממנו את שאר הנרות (ריב"א בתוס' שם; רע"ב תמיד ג, ט; וכ"נ דעת רגמ"ה ורש"י במנחות פח:, ודלא כסוברים שהכוונה שהוא המודלק ראשון - רש"י ומאירי שבת שם; שו"ת הרשב"א סימן ש"ט). כמו כן במצב בו הנר המערבי כבה ויש נרות אחרים שנשארו דלוקים אזי י"א שידליקוהו מהם (ראב"ד בהשגות על הרמב"ם תמידין ומוספין ג, יג; מאירי שבת כב: ד"ה 'מנורת'; רשב"א שם. ודלא כשיטת הרמב"ם (שם) שתמיד ידליקו את הנר המערבי מן המזבח. וראה גם פי' הראב"ד לתו"כ ויקרא פרשה יג שלדעתו אם היה הנר המערבי דולק הוא מודלק אחרון אך אם היה כבוי הוא מודלק ראשון). יוצא מכך שמה שכתב החת"ס שאחד מביטויי החשיבות של הנר החשוב (הסמוך לארון) הוא הדלקתו ראשון, איננו מוסכם. כמו"כ יש להבין מדוע החת"ס התחשב בענין זה של הדמיון לנר המערבי, ולא התחשב בשאר הדברים הדומים למנורת המקדש, כמו מיקום המדליק במקדש, עמידת המנורה במערב, וכו'. עוד תמיהה על דברי החת"ס הביא הרב יחזקאל יונגרייז (שבולת הנהר עמ' קע, הובא בליקוטי הערות על שו"ת חת"ס או"ח סימן קפו אות ד, וראה שם מה שהשיבו על דבריו).
64. ↑ סג). לדעת החת"ס מדליקים כרגיל - משמאל לימין. ביום הראשון מדליקים לדעתו את הנר הסמוך ביותר לארון, וביום השני מוסיפים נר נוסף למערבו ומתחילים להדליק מהנר המערבי יותר, שהוא הנר החדש, ופונים ימינה אל הנר הסמוך לארון, וכן בשאר הימים [על אף שניתן להבין בטעות מניסוח דבריו שמדליק בתחילה את הנר הימני (המערבי, הקבוע, שהוא הסמוך לארון הקודש) ורק אח"כ מתחיל להדליק משמאל לימין, אין כוונתו כך, אלא כוונתו שהנר הסמוך לארון יודלק בכל הימים, אף שיודלק אחרון. נעיר כי החת"ס פסק כשיטת השו"ע תרעו, ה שמתחילים להדליק מהנר החדש. לא התייחסנו במאמרנו לחישובים לפי שיטת הגר"א הנוקט שמדליק תחילה את הנר הקבוע, ראה שעה"צ תרעו, יד וכן כא]. יש להעיר כי מנוסח תשובת החת"ס נראה קצת שלא בא אלא להסביר את מנהג הקהילות [ששם היו מדליקים בביהכ"נ בנרות שעווה ולא בנרות עם פיה כפי שהדליקו בביתם, והסביר החת"ס את טעם הדבר שמפני שהם היו מדליקים כשפני המדליק לצפון (וזה היה כדי שהנר הסמוך לארון הקודש ידלק תמיד), לכן אם היו מדליקים בנר עם פיה הרי שאור הנרות היה מוטל רק כלפי הקיר הדרומי ולא כלפי מדרגות ארון הקודש העומדות מצפון לחנוכיה, ולכן נהגו להדליק בנרות שעווה המאירים לשני הכיוונים]. אמנם אנו רואים שהמשנ"ב הביא את דברי החת"ס, משום שהבין ככל הנראה שדבריו אינם רק להצדיק מנהג מקומו אלא יש בהם פסיקת הלכה לכתחילה. יש להבין לאלו 'קהילות גדולות שעברתי בהן' התייחס החת"ס, שהרי החת"ס היה משבח את קהילת פפד"מ, עיר הולדתו, יתר על שאר הקהילות: "עיר מולדתנו ק"ק פפד"מ... הקהילה הקדושה הזאת, ישמרה האל, אחת היא לאומתה, אין בכל העולם דוגמתה" (שו"ת חת"ס ח"ז, סי' ט), ומנהג פפד"מ היה ראש למנהגי כל מדינות אשכנז, כדברי שו"ת שב יעקב: "כפי המנהג שם כרוך אחריה כל מדינות אשכנז" (שב יעקב ח"ב, חו"מ סו"ס יג, וראה עוד מקורות לזה ב'ירושתנו' ה'תשס"ח עמ' תלח), ומצאתי בספר 'דברי קהלת' על מנהגי פפד"מ (יום קעח, עמ' 399-401, נכתב ע"י רש"ז גייגר שהיה ת"ח, דיין, וחזן בקהילה. אביו היה ש"ץ בקהילה) שחנוכיית ביהכ"נ "היתה עומדת כל השנה בדרום התיבה, וסדר קנותיה מדרום לצפון, ואיזה ימים לפני חנוכה הוציאוה וניקוה, והעמידה (האחראי לכך) על כנה שעשו לה אז, על המדרגות התחתונים של ארון הקודש בדרום (כלומר: הארון עמד בקדמת ביהכ"נ, בצד מזרח, והעמידו אותה בצד ימין של מדרגות הארון, שהוא הצד הדרומי של המדרגות. ניתן אמנם לטעון שהמנורה עמדה בכותל דרום של ביהכ"נ והמדרגות הגיעו עד לכותל זה, אך הדבר דחוק, וראה גם בשו"ת חת"ס ח"א או"ח קפו שם מוכח שבימיו ובקהילות בהם עבר המדרגות לא הגיעו עד לכותל דרום), והפך אותה שיהיה סדר קנותיה ממערב למזרח, וערך בקנה המערבי נר", הוא נר ראשון של חנוכה, ובהמשך מביא שביום השני "ערך השוער שני נרות המערביים... והבעיר את הנר המזרחי (מבין שניהם) והשוער (הדליק) את האחר" וכן בימים הבאים, והדלקת הנרות היא "ממזרח למערב". הרי שהעמידו המנורה בימין ארון הקודש והדליקו את הנרות הרחוקים מארון הקודש, כלומר הנרות המערביים (ודלא כחת"ס שמדליקים תמיד את הנר המזרחי ביותר), וסדר הדלקתם היה 'ממזרח למערב', כלומר שכל יום הוסיף נר מצד מזרח של הנר הקודם ובנר חדש זה התחיל להדליק ופנה אל הנרות המערביים יותר (יש לדון האם לפי מנהגם פני המדליק היו לדרום או לצפון). גם מה שכתב החת"ס שפני המדליק בקהילות היו לכיוון צפון צ"ע, שהרי על 'מנהגי וורמייזא' (לר"י שמש, עמ' רמב, נכתב בשנים ת"ח-תל"ח) מצויות בידינו הגהותיו של ה'חוות יאיר' שהכיר היטב את מנהגי וורמייזא (אבי אביו היה אב"ד בוורמייזא, ואף אביו שימש בתפקיד זה החל משנת ת"י למשך 20 שנה. כאשר אביו מונה לתפקיד היה ה'חוות יאיר' כבן 13 וכבר לא התגורר בעיר. בשנת תכ"ט שב לעיר ולאחר שנה אביו נפטר. החוות יאיר שימש כממלא מקומו וכפוסק בעיר, אך לא נבחר לרב ואב"ד הקהילה. בשנת תמט גורשו יהודי וורמייזא, וה'חוות יאיר' נדד בכמה ערים למשך כעשר שנים. בשנת תנ"ט נבחר לרב ואב"ד וורמייזא, תפקיד בו שימש עד לפטירתו בשנת תסב. את הגהותיו למנהגי וורמייזא כתב בתקופת היותו אב"ד), ומהם עולה שפני המדליק היו לדרום (ומסתבר לפיכך שכך נהגו גם בפפד"מ): "מדליק ליל ראשון נר הסמוך למזרח [בכת"י נמחק: ובליל ב' נר שאצלו ופונה אח"כ למזרח וק"ל] וכן כל הלילות מתחיל שם ופונה לימין", ומוכח מלשון 'ופונה לימין' שפני המדליק היו לדרום ולכן כשפנה למערב היה זה לצד ימין [אלא שלפי המשפט שנמחק ניתן לומר שפניו היו לצפון, והדליקו משמאל לימין, וניתן לומר שפניו היו לדרום והדליקו מימין לשמאל]. במנהגי וורמייזא (לר"י שמש, שם) מובא שמדליק הנרות ממזרח למערב, והוסיפו שם הגהה ע"פ ר"י שמש (בספרו 'ליקוטי יוסף' כת"י) "ותמיד הוא מתחיל להדליק בנר הסמוך לארון הקודש", והיה ניתן להבין שהכוונה לנר השני מצד מערב [ביום השני של חנוכה] וכדו', אך מ'מנהגות וורמייזא' (לר"י קירכום, כתב בשנים שפו-שצב, עמ' רג) נראה שהכוונה שנהגו להדליק תחילה בכל יום את הנר שבקנה המזרחי ביותר בחנוכיה ופנו ימינה אל הנרות המערביים יותר עד שסיימו בנר החדש (וכן ביאר מהדיר 'מנהגי וורמייזא'). הרי שלענין זה בלבד יש כאן דמיון לדברי החת"ס, שהרי בכל יום הדליקו תחילה את הנר הסמוך לארון. סופו של דבר לא ברור לאלו 'קהילות גדולות' מתייחס החת"ס, שהרי בפפד"מ ובוורמייזא לא נהגו כתיאורו המפורט.ייתכן לפיכך לומר שכוונת החת"ס איננה לקהילות אשכנז הותיקות אלא לקהילות הונגריה בהן שימש כרב (תשובתו זאת נכתבה בשנת תקפ"ח, לאחר 21 שנות רבנות בפרשבורג המעטירה. לפני כן היה רב במטרסדורף שבהונגריה במשך 28 שנים). נעיר כי בספר 'מנהגי מהרי"צ הלוי דינר' עמ' תיז כתב בשם החת"ס שכך היה מנהג "פרנקפורט ושאר קהילות אשכנז' ושלפי המובא ב'דברי קהלת' צ"ל שקהילות אשכנז ופפד"מ שינו מהמנהג הקדום והמדליק עמד בהם כשפניו לדרום, והוסיף שבפפד"מ נהגו עד לשואה להדליק כשפניהם לדרום, וכך נהגו גם שאר קהילות אשכנז, ועד היום ממשיכים במנהג זה בקהילותיהם שנפוצו ברחבי העולם, עי"ש. דבריו לכאורה צ"ע, שהרי ה'דברי קהלת' מתאר את המנהג בשנת תקע"ט והחתם סופר כתב את תשובתו בשנת תקפ"ח, ולכן נראה כנ"ל שהחת"ס לא תיאר את מנהג קהילות אשכנז אלא את קהילות הונגריה. ב'לוח מנהגי בית הכנסת' ע"פ מנהגי אשכנז של הרב המבורגר, בתוך ספר 'ירושתנו' ה'תשס"ח עמ' תה, כתב: "המנורה מוצבת דרומית לארון הקודש והמדליק עומד כשאחוריו לדרום ופניו לצפון. ביום הראשון מתחיל מימינו שהוא הנר הסמוך לארון הקודש, ובשאר ימים יתחיל מהשמאלי הנוסף ופונה לימין", בהתכתבות קצרה עמו הסביר לי הרב המבורגר שהחת"ס הכיר את מנהג פפד"מ לפני ולפנים, גדל בה עד גיל 20, וכל ימיו התייחס אליה ולמנהגיה, וברור לפיכך שדבריו מתייחסים אף אליה. המובא ב'דברי קהלת' משקף מנהג חדש שהתקבל בפפד"מ לאחר ימי החת"ס. ה'דברי קהלת' אמנם מתאר את שנת תקע"ט, אולם הוא כתב את הדברים שנים לאחר מכן, ולספרו הוכנסו גם מנהגים שהונהגו רק בתקופה מאוחרת יותר. מ'מנהגי וורמייזא' אין ראיה, שכן מנהגי עיר זו היו שונים בתחומים רבים מרוב קהילות אשכנז. עד כאן הבנתי מדבריו.
65. ↑ סד). שכן במצב שכזה החנוכייה עומדת בדומה לעמידת המנורה במקדש למ"ד 'צפון-דרום' (היא איננה לאורך הבית אלא לרוחבו), ובמצב שכזה הרי הנר המערבי במקדש לא היה הנר הכי צפוני שהיה הכי קרוב לקה"ק, אלא היה הנר האמצעי (מנחות צח: "כולהו נמי לפני ה' נינהו" ורש"י ד"ה 'מצדד'), וה"ה שכאן הנר המערבי הוא הנר האמצעי. ואמנם יש מקום גדול לומר שמכיון שסו"ס אנו מניחים בפועל את נרותינו מזרח-מערב ולא צפון-דרום, לכן הנר הכי קרוב בפועל לארון יודלק ראשון. כמו"כ יש לציין שלמ"ד צפון-דרום אמנם לא התחשבו בנר הסמוך ביותר לארון הברית אך אולי אין זה עיקר החשיבות, אלא חשיבות הנר המערבי היא בנר הסמוך ביותר לקה"ק, וממילא למ"ד צפון-דרום כל הנרות עמדו במרחק שווה מהפרוכת. לעומת זאת בבתי כנסת עומד הארון בדר"כ רק במרכז הכותל וממילא יש נר שקרוב יותר מחבריו אל הארון, יש לעיין עוד בדבר. עוד סברא לומר שהחת"ס לא דיבר כאשר מתפללים לצפון או לדרום היא שא"ל שהחת"ס דיבר דווקא במקומו (מערבית לא"י) ששם עמידתו של המדליק כלפי צפון הייתה לכיוון הקהל (ואדרבא - אין בה הפנית גב אף לא למיעוט הקהל, וזאת בניגוד לפנייה לדרום שבה מפנים את הגב למיעוט הקהל העומד במרכז ביהכ"נ). אולם כאשר מתפללים לדרום וממילא יש סתירה בין השניים - אולי בזה יודה שפני המדליק יהיו בכיוון פני הקהל. וסברא זו ניתנת להיאמר גם לפי המהרי"ב. ויותר נראה שדבריהם אמורים בכל מקרה, שכן לא מצאנו כלל בדבריהם להתחשב בכיוון עמידת הקהל, שהוא חידוש שצריך להיאמר, ולעומת זאת הם התחשבו ביותר בדמיון למנורת המקדש.
66. ↑ סה). שהרי מכיוון שהחנוכיה עומדת דוגמת מ"ד שהמנורה עמדה צפון-דרום, ממילא נראה ברור שכשעמדה כך במקדש אזי המדליק לא עמד ברווח שהיה בין המנורה לקיר (גם למ"ד שמנורה עמדה צפון-דרום היה קיים רווח זה - ראה תוס' מנחות צט. ד"ה 'תרי') שהרי אז היה נאלץ להדליקה מהצד. ומסברא נראה לי שעמד כשפניו לקה"ק, וכיוונתי לדברי הנצי"ב (שם, ד"ה 'עשה לה מול פנים'), וכ"כ מסברתו בשבט הלוי (ח"א, קצ"ה), וכנראה כך גם דעת הרלב"ג (פרשת תרומה כה, כז, ותחילת בהעלותך, וראה הערה הבאה). עוד סברא לומר שפניו יהיו לארון היא משום שכך פניו יהיו כמו פני הקהל, וכמ"ש בהערה הקודמת. ואף שהיה מקום לומר שידליק תמיד כשפניו לצפון דומיא דמקדש, מ"מ לא נראה שבמקדש יש עניין בדווקא בצפון מצד חשיבות רוח זו, אלא הוא רק מצד שעמד בין הקיר למנורה, וממילא לענייננו יש לדמות זאת לדעה לפיה עמדו הנרות צפון-דרום.
67. ↑ סו). שכן בסידור יעב"ץ (סדר העבודה) כתב שלמ"ד צפון-דרום עמד המדליק כשפניו למזרח, וראה רלב"ג ריש פרשת בהעלותך "כי פני המנורה היה לפני הכהן, ואחוריה לצד הארון" וניתן להבין מכאן שפני הכהן הם לצד מזרח ואחוריו לארון, אולם בביאור הרב יעקב לוי לרלב"ג שם ביאר להיפך שהכהן עמד בצד מזרח כשפניו למערב [וכך כתב בעמק הנצי"ב שם "הצד שהכהן עומד אצלו ומדליק זהו פני המנורה" (וראה הערה הקודמת על שיטת הרלב"ג)].
68. ↑ סז). הרב מיכאל פרץ (אוצר פסקי המועדים, פסקי חנוכה סימן ב').
69. ↑ סח). ראה מש"כ לעיל שכן יש אולי להוכיח מרש"י (יומא לג: ד"ה 'משוכה') ומהמאירי (שם) והעמק דבר (שמות כו, לה 'ושמת') ויומא נב. ושכ"כ ביעב"ץ במפורש.
70. ↑ סט). לכאורה היה מקום להוכיח (לפי סברא זו) שהב"י לא דיבר בדווקא, שהרי הב"י והט"ז דיברו באדם המתפלל למזרח (שהרי הט"ז בוודאי היה גר במקום בו התפללו למזרח. ולגבי הב"י לפי ידיעתנו חלק מהספר ב"י נכתב כשהיה בתורכיה, אליה הגיע הב"י בגיל צעיר לאחר גירוש ספרד, ושם התפללו לכיוון דרום מזרח. חלקו נכתב כשעלה מרן לא"י וישב בצפת, ושם הרי התפללו לדרום (בין שתי מקומות אלו היה הב"י תקופה קצרה בצפון בולגריה). אין לנו מידע האם עניין זה המבואר כאן בב"י נכתב על ידו בצפת או בתורכיה (הב"י נכתב משנת רפ"ב באנדרינופולי ועד שנת ש"ב בצפת. ואח"כ הוגה עד שנת שי"ד). אך מ"מ בשני המקומות הללו הרי מתפללים למזרח) ומדליק בין מזרח למערב, וממילא במצב שכזה הרי הקהל אינו פונה לא לצפון ולא לדרום (אלא למזרח שם עומד הארון), ואם כן הטעם שהבאנו מדוע יעמוד בדווקא לדרום אינו שייך, ומוכח אם כן שהם לא דיברו בדווקא. אמנם אם נאמר שהב"י כתב דבריו כשהיה בצפת, ושם הרי התפללו לדרום, חזרה הסברא למקומה, אך מ"מ לא יועיל הדבר לט"ז וכו' שבוודאי התפללו למזרח. ולפי הט"ז א"ל שסו"ס גם כאשר הארון במזרח הרי בזמן הדלקת הנרות מסב כל הקהל את פניו כלפי המנורה העומדת בדרום (אמנם לפי הרדב"ז שנביא להלן אין הדבר מדוייק לגמרי, שהרי הוא הביא שהיו מעמידים את החנוכיה בכותל דרום בקידמת ביהכ"נ, וממילא רוב הקהל פנו למזרח ולא לדרום. ומ"מ גם לשיטתו נראה שמיעוט הקהל אכן פונים לאחור). לסיכום, נראה שיש כאן 'ממה נפשך' - או שהב"י והט"ז לא דיברו בדווקא, ואם תאמר שדיברו בדווקא הרי אתה מוכרח לומר שלא דיברו כשמתפללים למערב או למזרח.
71. ↑ ע). יש לדון בזה כמו שדנו לגבי החת"ס לעיל (שא"ל שאין כאן כלל 'נר מערבי' חשוב), ומאידך א"ל שלשיטה זו חשיבות הנר היא בגלל סמיכותו לארון הקודש ולא בגלל היותו דוגמת הנר המערבי. ונראה שסברא ראשונה עיקר.
72. ↑ עא). שכן נראה שהסברא לעמוד לדרום היא מכיוון שמנורה בדרום, וממילא לא משנה צורת עמידתה ביחס לארון. ואף שהיה מקום לומר שכשמתפללים לצפון או לדרום אזי מכיון שעמידתה דומה לעמידת המנורה למ"ד שעמדה צפון דרום לכן יש להדליקה לדעה זו כשפניו לארון הקודש (שכשעמדה כך במקדש אזי המדליק עמד כשפניו לקה"ק, כמ"ש לעיל), או לכיוון הקהל. (כמו שכבר הבאנו שבסידור יעב"ץ מובא שפניו היו למזרח). אך נראה שאין לומר כן שהרי לדעה זו עמידתו של המדליק לכיוון דרום אינה קשורה לצורת הנרות אלא למיקום המנורה בדרום.
73. ↑ עב). שכן מלבד שזה חידוש לומר כן, ולא מצאנו בזה שום חילוק בפוסקים הנ"ל, בנוסף לזה יש להוכיח כנגדו שהרי 'ממה נפשך': אם הב"י כתב זאת כשהיה בצפת והתפלל לדרום הרי שם בוודאי החנוכיה עמדה בסמוך לארון, ובכל זאת לא נקט הב"י כחת"ס. וגם אם כתב זאת כשהיה בתורכיה והתפלל למזרח (או דרום מזרח) הרי יש מקום גדול להגיד שהמנורה היתה בצד ימין (שהוא כותל דרום) מקדימה סמוך לארון, וראה ברדב"ז (ח"ג תק"י) שכתב כך שבמערב ירושלים הניחוה "לצד דרום, רחוקה מן הפתח וקרוב אל ההיכל" (אמנם לעומתו השואל שם, שהיה ממקום ששמו 'רודס', כתב שנהגו כשו"ע ולכן "מניחים אותה בכותל דרומי של ביהכ"נ באמצע הכותל"). כמו כן יש לציין שלפי סברת הרב פרץ בוודאי שאין הב"י מודה לחת"ס כשנרות סמוכים לארון, שהרי אדרבא - לדעתו הנר המודלק ראשון צריך להיות סמוך לארון. גם לפי הסברא שהכהן עמד כשפניו לדרום לא מסתבר לדחות זאת מפני הדימוי לנר המערבי לפי החת"ס.
74. ↑ עג). וגם החת"ס לא חידש מנהג אלא הסביר מנהג שהיה במקומו. וראה בשבט סופר (סימן כד) שהביא מנהג ניקלשבורג שם נהגו שלא כחת"ס, וכתב שלא ישנו ממנהגם (אמנם טעמו אינו מפני שנהגו בדווקא אלא מפני שבעיני ההמון הם גופי תורה וביטול המנהג יגרום להם לזלזול בגופי תורה באמת ו'הנח להם לישראל'. וראה בדברי ישראל (וועלץ) שחלק עליו בזה ולדעתו יש לשנות המנהג ולעשות כחת"ס).
75. ↑ עד). בבצ"ה (אות ו') כתב: "ובבתי כנסת שמתפללין בהם לצד צפון, אם נבא להניחה בצד דרום דומיא דמקדש יש להניחה בצד שמאל הבית דהוי דומיא דמקדש בתרוייהו דהוי בדרום ובשמאל הבית, אלא שעכ"ז אינו דומה למקדש ממש כי במקדש היו כל הכלים (המנורה, השולחן ומזבח הקטורת), שלשתן מונחין משליש ההיכל ולפנים כנגד הפרוכת כמבואר ברמב"ם (פ"ג מה' בית הבחירה הי"ז), ומקורו בתוספתא (פ"ב דיומא הי"א) וע"ש בפי' מנחת בכורים. ועיי' תפא"י סוף סדר קדשים (בביאור צורת המקדש אות ע"א), ואילו בנד"ד ע"כ יש להניחה בחציו הסמוך לפתח שבצד דרום שאם נניחנה בחציו הקרוב לארוה"ק נמצא עומדת בצד צפון ולא בצד דרום...". ומה שכתב ש"אינו דומה למקדש ממש" וכו' יש לענ"ד להעיר קצת על דבריו, שכן לפי שיטת התפארת ישראל, שהוא עצמו ציין לה, המנורה עומדת בחצי הפנימי של הבית, אך לפי פשט הרמב"ם די שמנורה לא תהיה בשליש החיצוני של הבית, וממילא לדעתו אין כאן כל סתירה שכן ניתן להניחה בין קו השליש לקו האמצע ובכך היא גם תהיה בחציו הדרומי של ביהכ"נ וגם לא תהיה בשלישו החיצוני. (ולפי"ז גם ברור מדוע "מ"מ לא יניחנה בכותל דרומי סמוך לפתח", וא"צ לטעם שהביא הבצ"ה). עוד יש להעיר שאף לפי המנחת ביכורים (שגם אליו ציין) והתפא"י עצמו שלדעתם המנורה צריכה להיות לפנים מהחצי החיצוני של הבית, הרי אולי די שתהיה לפנים מהשליש החיצוני כאשר מכלילים את עומק הארון קודש (וכפי שציינו לעיל שבגמ' מובא שתהיה בחצי הפנימי של ההיכל שהוא השני שליש הפנימיים כולל קה"ק). אמנם ראה במאמרנו על מיקום מנורת המקדש (כתב יד) שביארנו בשיטת הרמב"ם שלדעתו הכוונה לשליש הפנימי של הבית (כשאין מכלילים את הארון, וכשמכלילים אותו - בחצי הפנימי), ושכ"כ התפא"י בשיטתו, ונראה שכן הבין הבצ"ה שהרי כתב להלן בנוגע לבתי כנסת המתפללים לצפון: "ואפשר דבזה יכול להעמידה גם סמוך לארוה"ק בצד שמאל, והוי דומיא דמקדש במה שהיא בשמאל הבית ובחציו (או בשליש) הפנימי של הבית...". ולפי"ז דבריו מובנים, אם כי עדיין יש לתמוה מדוע לא התחשב בשיטת רוב המפרשים לפיה עמדה המנורה בשני שליש הפנימיים (כאשר מכללים את הארון).
76. ↑ עה). אמנם כאן החנוכיה עומדת רק בחצי הדרומי של ביה"כ ולא בכותל דרום, אך הרי גם במקדש המנורה לא היתה בכותל דרום ממש אלא סמוך לו. ומ"מ יש קצת מקום לערער על דבריו שהרי המנורה עמדה במקדש די סמוך לכותל (2.5 אמות ממנו לעומת מרחק של 17.5 מהכותל שכנגדו), וגם השו"ע דיבר על כותל דרום ממש.
77. ↑ עו). שכן מניין לו שלא עדיף באמת העמדתה בימין הפתח על פני היתרון של העמדתה בשמאל (שהרי עדיפות השמאל אמנם חשובה לפי מנהג ברונא אך גם הימין חשוב לפי המהר"ם וכו'). עוד יש להעיר שהבצ"ה עצמו ציין שדבריו נסמכים על משמעות הפוסקים, לפיה כשאין מזוזה מעמידים את החנוכיה בימין רק כשהיא בפתח, אך אם היא רחוקה מהפתח אין עניין בימין דווקא. אולם לפי המהר"ם שכתב להניחה כשאין מזוזה מימין ארוה"ק איננו מרוויחים דבר מהרחקתה מהפתח. עוד יש לציין שמ"ש הבצ"ה שבביכ"נ שאין מזוזה יניח בימין, יש לעיין בזה, שכן אולי זהו רק כשהימין הוא צד דרום (ר"פ וכו'), וכמו שהיה במקומותיהם שם התפללו למזרח, או רק לפי המהר"ם וסיעתו שלא התחשב בעמידת מנורת המקדש. לעניין העמדת המנורה בפתח ביהכ"נ או במרכזו (כבצ"ה) יש לציין שכפי שהבאנו בפתיחת סיכומנו יש ראשונים שסברו שתמיד מעמידים המנורה בפתח ביהכ"נ ויש שסברו שתמיד יעמידוה במרכזו (והובאו גם בבצ"ה).
78. ↑ עז). בפתיחה לסיכום הבאנו שהטעם העיקרי להדלקה בביהכ"נ הוא פרסום הנס, ולפי"ז מובנים דברי העוז"י. אולם מכיוון שלא מדובר כאן על ביטול הפרסום אלא רק על הוספה בפרסום הנס, יש מקום לדון בדבר, שהרי כפי ששיערנו בפתיחה לסיכום הטעם להעמיד את החנוכיה באמצע ביהכ"נ או לפני הארון או בפתח הוא משום פרסומי ניסא, ולמרות זאת פסק השו"ע להעמידה בדרום על אף שבכך יקטן הפרסומי ניסא. עי"ש.
79. ↑ עח). כמ"ש לעיל שי"א שהמנורה עמדה בחצי הפנימי של ההיכל, וי"א בשליש הפנימי, ולא לפנים מכך.
80. ↑ עט). בשו"ת שלפני (במהדורה הישנה, אות ג) מובא 'לכותל' מזרח' והוא לענ"ד ט"ס, וצריך להגיה "לכותל מערב ששם ארוה"ק קבוע", שהרי עוסק בביכ"נ בו מתפללים למערב. וכן משמע מסיכום תשובתו "העולה להלכה: בביהכנ"ס שמתפללין בו לצד מערב יש להעמיד המנורה בצד דרום סמוך לארוה"ק, אליבא דכו"ע (אות ג')". במידה וטעיתי וכוונתו למקום בו מתפללים למזרח הרי יוצא מדבריו שעמידת המנורה בקדמת ההיכל חשובה יותר מעמידתה במערב.
81. ↑ פ). הבצ"ה פסק (כחת"ס) שפניו לדרום. אולם לפי מה שראיתי הבצ"ה לא הזכיר כלל את דברי המהרי"ב שסובר שפניו לצפון, וממילא ברור שכאן פסק שפניו לדרום. אך אנו, שגלויים לנו דברי המהרי"ב, אולי נוכל לדון בדבר ולהעדיף את השיטה לפיה יהיו פניו לצפון, שכן לשיטה זו מרוויחים, בנוסף לדעת המהרי"ב, גם את שיטת הב"י, לפי הסברא שהביא בדבריו הרב פרץ (ולפי סברתנו הסתפקנו האם יפנה לדרום או שאין חשיבות בזה). ועוד - שכן אולי עדיף לקיים דברי המהרי"ב (שהיה בסוף תקופת הראשונים) על דברי החת"ס. מאידך לפי הסברא בב"י שיעמוד כעמידת הכהן במקדש הרי שיש לעמוד כשפניו לדרום, וכשיטת החת"ס. יש לציין שבמשנ"ב ובבצ"ה הביאו את החת"ס ולא את המהרי"ב (ודוחק לומר שנעלמה מהם שיטתו, שהרי בתחילת תשובתו מביא הבצ"ה את דברי המהרי"ב באותה תשובה לענין אחר. וגם המשנ"ב הביא מתשובתו הנ"ל של המהרי"ב בביאור הלכה סימן תרעג ד"ה הדלקה עושה). מאידך - מוזר שהם לא התייחסו כלל לדברי מהרי"ב ולא הזכירום, ואין זה דרך הפוסקים האחרונים, וצ"ע (דברי הביאור הלכה הנ"ל בשם המהרי"ב הובאו מהפת"ש, ולכן ניתן לומר שאף שמהדורה שניה של המהרי"ב יצאה בשנת תר"ך והיתה נפוצה למדי מ"מ לא עמדה לפני המשנ"ב ולכן לא הכיר את המשך תשובת המהרי"ב).
82. ↑ פא). אמנם נראה שניתן להוכיח שכך דעתו, שהרי לענין בתי כנסת העומדים לצפון כתב שלא יניחם בפתח עצמו כי אז יצטרך להעמידה בימין הפתח ויפסיד את מעלת השמאל. ואף שחשיבות השמאל אינה אלא לפי מנהג ברונא מ"מ לדעתו כנראה שחשיבות השמאל גדולה מחשיבות הימין שהוזכרה במהר"ם וכו'. וא"כ ה"ה לנידון דידן שיעדיף להעמידה בשמאל הארון.