מראשי ישיבת כנסת יצחק חדרה
ומח"ס משא יד ד"ח
רבנן לא צריכי נטירותא
מי נחשב לתלמיד חכם לפטור ממיסים ושמירה
ב"ב דף ז, ב: "רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן [וברש"י: הטיל יציאת חומת העיר על החכמים כמו על שאר בני אדם], אמר ר"ל רבנן לא צריכי נטירותא דכתיב אספרם מחול ירבון אספרם למאי וכו' אספרם למעשיהם של צדיקים וכו' שמגינים עליהם". מבואר בסוגיא דת"ח פטור לשלם על חומת העיר ושמירתה, הואיל ותלמידי חכמים אינם צריכים שמירה, וברש"י (ב"מ קח, א ד"ה לא צריכי נטירותא) כתב הטעם דתורתו משמרתו, וכ"ה לשון הר"מ בהל' שכנים (פרק ו הלכה ו) ובטוש"ע (חו"מ סימן קסג סעיף ד) כמובא להלן, והגמ' מביאה קרא על צדיקים, ולהלן (ח, א) אמרי' דאלו ת"ח שמכתתין רגליהם ללמוד וכו', ומבואר דת"ח שאינם צריכים שמירה הם דוקא ת"ח שהם צדיקים, כלומר שמעלתם היא גם בידיעתם בתורה וגם בצדקותם, ואין למעלה אחת הכח לשמרם, ובשו"ע (ביו"ד סימן רמג ס"ג) מפורש דתלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים הרי הוא כקל שבצבור ועי"ש בהגר"א (אות ט), אכן בדברי הראשונים בסוגין מפורש יותר דת"ח שתורתן משמרתן הם דוקא כשיש להם בחיוב מעלת תורה ומע"ט, כמפורש ברגמ"ה, וביד רמ"ה אות פב, ועוד נראה בראשונים דגם אם הם צדיקים, כל שאינם בעלי תורה אין להם פטור מתשלום חומת העיר, כמפורש בריטב"א שם סוד"ה ואסיק, ובשו"ת הרא"ש (כלל טו סימן ח), ונתכוונו לזה בתורת חיים וברש"ש ב"ב שם [עוד מבואר בגמ' דדין ת"ח לא בעי נטירותא הוא גם לגבי רכושם, דהא הגמ' מיירי בשמירה לפי ממון, וא"כ אם חזינן שיש לו הפסד ממון ע"כ דל"ה בדרגת ת"ח].והנה הר"מ כפל האי דינא, דעי' בפ"ו מהל' שכנים ה"ו, שכ' הטעם לפי שאין הת"ח צריכין שמירה שהתורה שומרתן, ועוד הביא האי דינא בהל' ת"ת פ"ו ה"י, דת"ח אינן יוצאין לעשות בעצמן עם כל הקהל בבנין וחפירה כדי שלא יתבזו בפני עם הארץ "ואין גובין מהן לבנין החומות ותיקון השערים ושכר השומרים וכיוצא בהן", וצ"ב הכפילות וגם השייכות להל' ת"ת, וביותר דבהל' ת"ת לא כ' הר"מ הטעם דתורתן משמרתן, וכמ"כ הלשון שם הוא "דאין גובין" מת"ח וכו', ובהל' שכנים הלשון דאין לוקחין מהם עיש"ה, ובהל' ת"ת כללם הר"מ יחד בהא דלא גובין מהם לחומה ולמיסים וכו', ובמקורות וציונים בר"מ פרנקל בהל' שכנים ציינו לר"מ בפה"מ באבות (פ"ד מ"ה) שכ' דת"ח פטור ממכס וצרכי העיר כמו דכהנים פטורים ממחצית השקל עי"ש.
♦
פטור תלמיד חכם לשלם לחומת העיר
ובעיקר הדין דאין ת"ח מחוייב לחומת העיר, דלא בעי נטירותא, צ"ע, דאף דת"ח לא בעי' שמירה מ"מ יחויב מצד חיוב בני העיר, דהא חזי' בשו"ע (חו"מ, סימן קסג, ס"ג) דכ' הרמ"א בשם מהר"י מינץ דבצרכי העיר אף במי שאינו צריך לזה חייב, והגר"א הביא המקור מתוספתא ב"ב (שם), דמי שיש לו חצר בעיר אחרת חייב אע"פ שאינו שותה מהן, ועי"ש בפת"ש ובנתיבות דמ"מ היינו דווקא כשרבים צריכים למקוה ולא מיעוט, וכן מצינו בשע"ת (או"ח, סימן תרנח, סק"ג) באתרוג הקהל די"א דגם מי שיש לו אתרוג חייב להשתתף, ככל צרכי הציבור.ומעתה יש להקשות דנאמר כן גם לגבי הוצאות שמירה, דאף דהת"ח לא בעי שמירה, מ"מ כיון דרוב העיר בעי שמירה יהא גבייה גם מהת"ח על הוצאות השמירה, וצ"ל דבת"ח, דלא בעי שמירה על גופו ועל ממונו, הוי כמי שאינו בעיר, ואינו נחשב מבני העיר כלל. ובגמ' נלמד הפטור מקרא דכל קדושיו בידך, וברש"י פירש בידך הם לשומרן, ולכן שפיר י"ל דהת"ח לא חשיב כבן העיר כלל [והמהרש"א בח"א כתב דפטור ממיסים כיון דת"ח מכתתין רגליהם ולא נמצאים בעיר, אך לדבריו תמוה, דא"כ בגוונא דנמצאים בעיר יהיו חייבים, אך י"ל דכוונת המהרש"א דבכל גווני הת"ח נחשבים כאילו אינם שייכים לעיר וחובותיה], עוד י"ל דהת"ח חשיב ששילם ע"י ששומר עצמו משום דהתורה משמרתם. ובחי' חת"ס בסוגיין העיר בכעי"ז דאטו מי שיעשה שמירה לבד יפטר מחיוב חומת העיר שכל הצבור חייבים בה [ולא הביא את דברי הרמ"א הנ"ל בשם מהר"י מינץ], ותי' דלהכי הביאו בגמ' הדרשה דשדי כמגדלות אלו ת"ח וכו' דהת"ח הוי כמגדל דמוכיח את כל עמי הארץ עי' בדבריו, ואולי כוונתו דהת"ח ה"נ משתתף בשמירה על העיר ע"י תורתו ורק עמי הארץ הם הגורמים לפורענות.
ובגמ' לקמן גבי מיסים דת"ח פטור מבואר בטוש"ע (יו"ד, סימן רמג) דהוא ג"כ מפני שת"ח לא בעי' שמירה, וכמש"כ הב"ח שם דלהכי פטור גם מהוצאות מס שעל כל יחיד, וכ"ה בטור שם ובחו"מ סימן קסג דדבר שצריך לשמירת העיר אין חייבים ת"ח לתת כלום שא"צ שמירה שתורתן שמירתן ולכן הם פטורים מכל מיני מיסים, שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל ע"ה, וביאר הב"ח בחו"מ שם דכיון דאין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ להכי הם חייבים לשלם עבור הת"ח גם את אותן חיובים הקצובין על כל איש ואיש, וכ"כ בפרישה שם, וכ"ה בלבוש שם שהתורה משמרתן ולפיכך פטורים הת"ח מכל מיני מיסים הקצובים, וכפיה"נ נחלקו הראשונים בזה, דלהלן דאמרי' דמיתמי אין גובין אלא דברים שיש ליתומים הנאה מהם כגון מים כו', וכ' הרא"ש בסימן כט מהר"י מיגש דארנוניות לא רמינן על יתמי דאין להם הנאה מהם דאין בזה נטירותא, והרא"ש כתב דכל מיסים הוי מידי דנטירותא כי הם השומרים מן הגויים, הרי דהטור אזיל בשיטת אביו הרא"ש, אבל לר"י מיגש, דמסים ל"ש לנטירותא, ע"כ הוי סיבה אחרת בהא דאין גובין מיסים מת"ח. והרמב"ן כ' דת"ח פטור דוקא ממיסים של המלך, דהוא מחמת פורענות שבאה מחמת ע"ה, ולא במיסים שעל היחיד, אכן בר"מ (בהל' ת"ת שם ובפה"מ באבות הנ"ל) כ' להדי' דפטורים גם ממס גולגולת שהם על היחיד, וכ"ה בשו"ע יו"ד שם, ויבואר עוד להלן בזה.
♦
חיוב צרכי העיר
ונראה דבאמת תרי דיני נאמרו בזה, דהנה בכל חיובי העיר איכא תרתי- חדא מצד חיוב העיר והם מתקנות בני העיר, ובזה גם מי שאינו נהנה חייב אם נחשב לבן העיר, וכמפורש במרדכי סימן תפב, שכ' דבהסכימו טובי העיר חייבים כל בני העיר לקיים תקנתם, ואפי' אם יש אחד מבני העיר שטוען דאין זה לצרכו, דמ"מ בן העיר הוא וחייב בתקנת העיר, והמרדכי לשיטתו כ' בסימן תעה דגם אחד מהעיר שאינו דר בתוך העיר כיון שיש לו בתים בעיר חייב בבנין החומות, היינו דבזה אף שאינו נהנה מ"מ חייב מצד תקנת בני העיר וכמבואר. אכן, ישנו חיוב נוסף על בני העיר והוא חיוב עצמי על כל אחד מחמת שנהנה, ובזה מבע"ל בגמ' דישלם לפי קירוב בתים וכו' דאז נמצא דנהנה יותר. והבאתי לעיל את דברי הרמ"א (חו"מ סימן קסג סוף ס"ג), שכ' דכל צרכי העיר אע"פ שמקצתן אינן צריכין כגון בית חתנות או מקוה אפ"ה צריכין ליתן חלקן, בשם מהר"י מינץ ע"כ. ונראה דבזה חיובו רק מדין תקנת בני העיר, אבל אינו חייב משום שנהנה, דהרי לא נהנה כלל דא"צ לזה.ולפ"ז נראה דבת"ח בעינן לתרתי טעמי לפוטרן, חדא בעי' לפוטרן מהחיוב העצמי מצד שנהנים מהשמירה של העיר, וגם בעינן לפוטרם מצד חיוב תושבי העיר בתקנת העיר, דמצד נהנה על העבר אמרי' דאינו נהנה, שהרי ל"ב שמירה דתורתן משמרתן, אך עדיין יקשה דיהא חייב מצד חיוב בני העיר, דכולם חייבים, אף מי שאינו צריך לזה, להכי הוא שהביא הרמב"ם בהל' ת"ת פעם נוספת דפטור, היינו דזהו מצד כבוד ת"ח דאין "גובין" ממנו חיובי העיר כמו שגובין מההדיוטות, ולהכי סמך הר"מ שם בהי"א ענין של בזוי ת"ח, והיינו דהוי איסור לגבות מת"ח מחמת חסרון כיבוד במה שגובין ממנו ומע"ה, ובזה נ"מ דאולי אם כל אנשי העיר הוי ת"ח דתו ל"ש בזיון בזה שגובין ממנו ה"נ שייך לגבות מהם [ועי' בחזו"א (לקוטים ב"ב שם) שכ' דבזה גובין לשמירה, שלא לסמוך על הנס], וכמ"כ הב"י באבקת רוכל (סימן א) כתב דעשו חרם בצפת כשרצו לחייב ת"ח במיסים, וכ"ה במהרי"ט (ח"ב חו"מ סימן נט, הועתק בעין הגליון בשו"ע מהדורת טלמן הנספח לרע"א בחו"מ שם) שהביא בזה את דברי הב"י לדון בחרם על הגובין מת"ח, והיינו משום בזוי ת"ח וכמבואר, וכן ציין הברכי יוסף בשו"ע שם לדברי הדרכי נועם (חו"מ, סימן נה וסימן נו, נז) עי"ש מה שהביא מפוסקי דורו בזה, ומכל דבריו מוכח כמש"כ, דהוא ענין של כבוד ת"ח, דהדגיש דבגובין המסים מת"ח אינו רק ענין גזל אלא עברו על דאורייתא של בזוי כבוד התורה, ואולי זו היא גם כוונת הר"מ בפה"מ באבות הנ"ל שאין לוקחין מת"ח מיסים כמו שאין לוקחין שקלים מכהנים, ובר"ן נדרים (סב.) מבואר דפטרוהו כמו שפטרו את הכהנים ממעשרות עיש"ה [ולשון הר"ן נוטה יותר דבת"ח, דתורה משמרתן, הוי כמו ששילם בשמירה ע"י שתורה משמרת], וכ"נ בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן פד) עי"ש, אכן איכא הלכה נוספת בזה, דהרי בבן העיר איכא חיוב פרטי מחמת שנהנה, והרי כ"א נהנה מהשמירה, ובזה כ' הר"מ בהל' שכנים דכיון דהתורה משמרת לא חשיב נהנה, וזש"כ הר"מ שם דאין לוקחין ממנו, והיינו דבהל' שכנים אין לוקחים ממנו תמורה למה שנהנה, שהרי אינו נהנה כלל דתורתן משמרתן, ובהל' ת"ת אין גובין ממנו דהגביה ממנו הוי בזוי כבוד התורה, [ואולי אם יתן מעצמו שפיר דמי], ולפ"ז יהיה נ"מ בבנו בעיר מקוה, והת"ח א"צ לזה דיהיה פטור, דמדין הפרטי שנהנה הא אינו נהנה כה"ג, ומהדין הכללי דבני העיר חייבים, בת"ח ל"ש זה דאינו בכלל מגבית העיר משום כבוד הת"ח וכנ"ל, ורק בנהנה באופן פרטי חייב.
וברמב"ן הנ"ל, שכ' דאף דת"ח פטור ממס, היינו דווקא במס הכללי אבל במס לפי גולגולת חייב, חזי' ברמב"ן דבזה הוי כהנאה פרטית ויש לחייב גם ת"ח, ורק מהדין גביה של בני העיר בזה לא הוי לכבוד ת"ח, אך ברמב"ם בהל' ת"ת ובפה"מ באבות הנ"ל מפורש דבכל גווני פטור הת"ח ממס, ובמאירי כ' דמיסים המוטלים על הצבור אין ת"ח חייב ליתן חלק בהם וראשי הצבור שמכריחים אותו בכך עוברים על דברי חכמים וכו', וכ"כ הרא"ש בשו"ת כלל טו סימן ז דאין דעת חכמים נוחה הימנו. ובדרכי נועם שם האריך דא"א לומר קים לי כהרמב"ן ולחייבם, דהוי ספק איסורא של בזוי הת"ח עי"ש. ובלבוש (יו"ד, סימן רמג, סק"ב) כ' דלא כהרמב"ן וז"ל ואפי' אם אמר המלך שת"ח עצמם יתנו אין זה דינא דמלכותא אלא גזילה דמלכותא שאין כח בידי המלכים בימינו על כל זה ע"כ. ויתכן דד"ז הוא גם להרמב"ן, דאין כח לחייב הת"ח, והרמב"ן קאי על הא דאמרי' דעמי הארץ חייבים לשלם המס עבור הת"ח, דבזה כ' הרמב"ן דבמס פרטי אין עמי הארץ פורעין בשביל הת"ח, כיון דאין זה מס המוטל על העיר אלא על הת"ח עצמו.
ובשו"ע יו"ד (סימן רמג, ס"ב) אי' דת"ח פטורים מכל מיני מיסים ואפי' מיסים הקצובים על כל איש לבדו, וחייבים בני העיר לפרוע בשבילם אפי' הקבועים על כל איש ואיש, והרמ"א הוסיף דאפי' אמר ההגמון שת"ח עצמו יתנו חייב הצבור לתת בעדם, ומפורש כן בר"מ בפה"מ באבות פ"ד מ"ה הנ"ל [כמו שציין בבאר הגולה] דהקילה התורה מת"ח חוקי הארנונות וכו' בכל איש ואיש והם הנקראים כסף גלגולת יפרעו בעדם הקהל, וכן הביא הטור סימן קסג בשם הרמ"ה, והיינו דלהרמב"ם והרמ"ה הוי דין מהל' כבוד ת"ח דאין גובין מהם, ועוד דהתורה זיכתה לת"ח, כמו שנתנה תרומה לכהן וכו', להכי הפטור הוא גם במס פרטי, ובדרכי נועם הנ"ל (שם, סוף סימן נה) כ' דאין הצבור יכול לומר קים לן כמאן דמחייבי להו, כיון שיש בדבר ספק איסור דעבר אתורה ונביאי וכו' ול"ה ככל ספק ממון עי"ש בארוכה ומבואר כמש"נ דהוי מאיסורא דבזוי תלמיד חכם, וכ"נ בשו"ת ריב"ש (סימן תעה) דלכבוד תורתם פוטרים אותם עי"ש.
ויש לדון דנ"מ עוד בהנך ב' הלכות, דהנה הרא"ש כ' דת"ח דפטור משמירה היינו דווקא בתורתו אומנתו ואפי' עוסק קצת במו"מ להתפרנס כדי חייו, אמנם בש"ך בסי' קסג (סקי"ד) הביא מס' חסידים (סימן תתריג) דדוקא כשלומד יומם ולילה ואין לו עסק אחר, ולתרוייהו לא בעי' דוקא ת"ח שיודע בכל מקום, אך ברמ"א (יו"ד, סימן רמג, ס"ב) כתב מהתרוה"ד דה"ד במוחזק לת"ח שמבין מדעתו ברוב סוגיות התלמוד, ולכאורה דין תורתו משמרתו שייך בכל מי שעוסק בתורה וגם התלמידים כמש"כ הריטב"א [ובדרכי נועם הביא בזה מכל פוסקי דורו דכל מי שעוסק בתורה ומלאכתו ארעי הוי בכלל זה, וראה בס' רזא דשבתי (שם ח. שורה 25) מה שציינו לגדולי הפוסקים בזה], אבל בדין בהל' ת"ת דאין גובין מת"ח מפני כבוד התורה י"ל דהיינו דווקא בת"ח שיודע לישא וליתן ברוב התורה, ועי' בב"ח מש"כ על רב פפא דעסיק גם במו"מ, והבין בדבריו בחי' רבי ראובן (ב"ב, סימן ו, עמוד קמז) דאכן לענין פטור ממיסים הוא דווקא אם אינו עוסק במו"מ כלל, משא"כ לענין כבוד ת"ח ודאי דגם בעוסק במו"מ חייבים לכבדו כיון דהוא מופלג וקנה חכמה וכמש"נ [ועי' דבר נפלא בהקדמת הלבוש מרדכי למס' ב"מ מה שביאר בגדר ת"ח הלומד בעיון דנעשה לחפצא של תורה].
והנה החזו"א (ב"ב, שם, סימן ה, סקי"ח הנ"ל) הקשה בהא דרבנן לא צריכי נטירותא דהלא גם רבנן צריכין לנהוג מנהג העולם ולא לסמוך על הנס, וכ' דאפשר דבעיר דכולהו רבנן כופין זא"ז לבנות חומה, אבל בעיר שדרין בה בנ"א ויש ביניהן רבנן מטילין את החומה על המון העם ופוטרין את החכמים כמו שפטורים מן המס, שהתורה פטרתן, כיון שאינם משתדלים על השגת הממון בשביל עסקם בתורה אין ליטול מהם ממונם בשביל מס, וה"נ מצאו חכמים שאין ליטול מהם לנטירותא וכו' עי"ש בדבריו הנפלאים. ונראה דאה"נ, כשבאנו לדון לחייב את הת"ח לאחר שבני העיר בנו חומה לשמור, ואנו רוצים לחייבו מצד דהת"ח נהנה, בזה אמרי' דתורתן משמרתן וממילא לא הוי נהנה כלל, אבל לכתחי', כשבאין לגבות מצד חובת העיר בשמירה, בזה כיון דאין סומכין על הנס ה"נ היה שייך חיוב גם על ת"ח, ורק דמשום כבודם אין גובין מהם יחד בגבייה עם כל אנשי העיר, דזהו זילותא בכבוד הת"ח, לגבות מהם יחד עם ע"ה, אבל אם כל העיר תלמידי חכמים שפיר אפשר לגבות מהם וכדפי' [ויתכן לפ"ז דנחשב דיש חיוב על הת"ח ורק דאין גובין ממנו יחד עם הגבייה עם כל אנשי העיר, ונ"מ דאם נתן הוי בכלל כל אנשי העיר דחייבים, ועי' בראשונים שכ' דאם נתן מקבלין ממנו ומוכח כנ"ל]. וכיו"ב מוכח בסוגיא גבי יתומים, דאין גובין מהם לצרכי העיר לחוב להם במיסים אבל עבור ההנאה במצאו מים גם הם חייבים, דלא נקרא חובה אלא הוי תשלום כנגד המים וז"ש גם בת"ח.
ובחקרי לב (חו"מ, ח"א, כב סימן קט [עמוד קסא ד]) הסתפק בת"ח דפטור אם פטורו הוא גם בגביה למצוה ולקופת העיר, ונראה דבעיקר דין תמחוי וקופה, מבואר בהגר"א בשו"ע דזהו חיוב מיוחד מצד צרכי העיר, והדברים מוכרחים ברי"ף שכ' דכופין על כך, ולכא' מאי חידושיה הרי אמרי' דכופין על הצדקה וע"כ דהכא הוי חיוב נפרד מצד חובת העיר, וכ"ה בהגר"א דציין על השו"ע דכופין דהמקור מהרי"ף, וע"כ דל"ש לצדקה, דבדין צדקה ה"ד כשהעני לפניו, אבל בקופת העיר הוא גם כשאין עניים דמכינים את העיר לצרכיה אם יבואו עניים וכיוצא, ובזה אשמעי' הרי"ף דגם בזה שייך כפייה, וה"ד בהיה י"ב חודש בעיר.
ואפשר לפרש בזה הגמ' שם בהא דרבא אכפי' לר"נ לצדקה וכו', וצ"ע דאמאי ר"נ לא רצה לתת מעצמו לצדקה, ונראה דר"נ היה סובר דכיון דבאים לחייבו מצד קופת העיר וחובת העיר, כדכ' התוס' בכתובות (מט: ד"ה אכפייה) בתי' השני דקצבו ביניהן בני העיר לתת כך וכך לחדש וכו', ולהכי שייך כפייה אף שמתן שכרה בצידה עי' שם, ומעתה י"ל דר"נ סבר דכיון דהוי מחיובי העיר, שוב ת"ח פטור מחיובי העיר, וזהו דאשמעי' רבא דבחיוב זה דאזיל לעניים שייך חיוב גם על ת"ח, ועוד דכיון דהגובה היה "רבא" שפיר יכול לגבות גם מת"ח ואין בזה זילות בכבודו של ר"נ ושפיר אכפיה רבא לר"נ.
♦ ♦ ♦