הערות על מאמרו של הרב ישראל טופיק "בגדר ההידור דמוסיף והולך" (עמוד כ"ג)

הגר"י טופיק שליט"א, במאמרו הנפלא אודות מהדרין מן המהדרין, הביא למ"ש השו"ע (סי' תרע"ד ס"א) דמדליקין מנר חנוכה לנר חנוכה, ומשמע דשפיר מדליקין את נרות ההידור מנר החובה, ונתקשה הרה"ג הכותב מפני מה הותר הדבר להדליק נר של הידור מצוה מנר של חובה שהוא גדול ממנו במעלה, והן אמנם שהעיד בנו הרמ"א כי המנהג להחמיר בזה, וכמ"ש התו' כ"ג א', אך אכתי תקשי לך בד' השו"ע שלא אסר הדבר, וכן הרמ"א לא הביא זה אלא כמנהג ולא מן הדין. וליישב הקושיא הביא את מ"ש בזה הערוך השולחן (שם ס"ב): "דכיון דעיקר האיסור הוא משום ביזוי מצוה, הא אין כאן בזיון עכ"פ, שהרי עכ"פ נר של מצוה היא". אך הקשה ע"ז הה"כ: "אכן במג"א (ר"ס תרע"ד) הרי מבואר שאם כבו הנרות אסור מן הדין להדליקם מנר אחר של חנוכה, וע"כ דלית לי' הך סברא, אלא סובר שאם מדליק הנר מנר אחר שקדושתו חמורה גם זה הוי זלזול במצוה".
והקושיא פלא, שהרי להדליק נר שכבה אין זה אפי' בגדר מצוה, דהא קי"ל כבתה אין זקוק לה, וכאשר ביאר שם היטב דבריו המג"א: "דאין בהדלקה זו מצוה, דקי"ל כבתה אין זקוק לה", וא"כ ודאי שיש בזה משום ביזוי, כיון שאין כאן קיום מצוה, ואיך אפשר לדמות לזה הדלקת נרות הידור משל חובה, דדוקא בהא קאמר הערוך השלחן דכיון דסו"ס כולם נרות של מצוה הם, אין בדבר משום ביזוי כלל [ויש להעיר, עד שמקשה מדברי המג"א על הערוה"ש, היה לו להקשות שהערוה"ש סותר משנתו מיניה וביה, שהרי באותו הסעיף הביא העה"ש את דברי המג"א!].
ואה"נ שבהחלט ראוי לשוב ולהדליק נר שכבה וכמ"ש המג"א (סי' תרע"ג ס"ק י"ב בשם המהרש"ל והב"ח), אך מ"מ כיון שבפירוש קאמר המג"א 'דאין בהדלקה זו מצוה', ע"כ דאין לדמות לזה כלל את נרות ההידור, שודאי נכללים בגדר 'מצות נר חנוכה' [ואע"פ שלשון המהרש"ל היא 'הרוצה לזכות במצוה שלימה יחזור וידליק דלא גרע מן המהדרין' (שו"ת סי' פ"ה) מ"מ פשיטא לי' להמג"א שאי"ז אלא בגדר 'ענין', ולכן מדגיש ואומר 'דאין בהדלקה זו מצוה'. גם הב"ח, שממנו הביא המג"א שראוי לחזור ולהדליק, מ"מ אסר (בשם המהר"ש) להדליק זה מנר של מצוה – 'אם כבה נ"ח שלא דלק שיעורו, אע"ג דאו"ז כ' דמי שחוזר ומדליקו שפיר עביד, מ"מ אין להדליקו מנר אחר', והערוה"ש מבאר דאיסור זה מן הדין הוא, ואינו דומה למנהג שלא להדליק נרות ההידור מנר החובה].
ומצאנו חבר להערוך השלחן בדבר זה, הלא הוא הארצות החיים בהל' ציצית (סי' ט"ו ס"ק ה'), "מדליקין מנר לנר, אע"ג דמצות נ"ח נר איש וביתו, ומוסיף והולך הוא רק למהדרין מן המהדרין, אע"פ ליכא ביזוי מצוה במדליק הראשון שהוא חובה לנר הב' שהוא הידור מצוה לבד", ועי' כעי"ז בחי' מהרצ"א מדינוב (עמ' ס"א), ובהע' הגריש"א (שבת כ"ב א' אות י"ט).
ולסיום, לעונג וליקר יהיה לי להביא סייעתא רבה ויקירא לעצם יסודו הנפלא של הרה"ג הכותב שליט"א [ע"ש שהאריך טובא בדברים נכוחים להוכיח עניינו], והוא בדברי הרב בעל פלא יועץ ז"ל (בספר חדש האביב, שבת, עמ' מ"ה): "דמהדרין אינם עושים נר א' עיקר ושאר משום הידור, אלא שעושים המצוה מהודרת להיות מדליק כמה נרות זכר לנס וכולם שוים לטובה, תדע שהרי אמרו דלמ"ד טעמא משום ביזוי מצוה מדליקין מנר לנר".
חיים אשר ברמן
רמת שלמה בעיה"ק ת"ו
♦

תשובת המחבר

ייש"כ למע"כ הרה"ג חו"ב וכו' רבי חיים אשר ברמן שליט"א, אשר שם עיניו להעיר ולדון במה שכתבתי.
והנה בסיום דבריו הביא תנא דמסייע לעיקר דברי, מדברי בעל פלא יועץ בספרו חודש האביב, שכתב בתירוצו השני שאצל המהדרין מן המהדרין כל הנרות הם זכר לנס, וכולם שוים לטובה, ותודתי לו על מציאה נכבדה זו.
ואציין עוד שמדברי הגאון הנ"ל שם יש ראיה ג"כ דלא ס"ל לסברת הערוך השולחן שעליה דן מע"כ, והיינו מדכתב בחודש האביב ראיה להך יסוד ממה שאמרו דלמ"ד טעמא משום ביזוי מצוה מדליקין מנר לנר, וכמו שהעתקתם דבריו. וכוונתו היא, שהוקשה לו אמאי מדליקין מנר לנר, הא הנר השני אינו אלא הידור, ומזה סייע לסברתו שכל הנרות הם כחיוב, וזה כמו שכתבתי ליישב דעת השו"ע דמה"ט מדליקים מנר לנר, ומבואר דלא ס"ל כסברת הערוך השולחן.
ואודות מה שכתבתי על דברי הערוה"ש, שמדברי המג"א מבואר דלא ס"ל כן, ממה שכתב שנר שכבה אין להדליקו מנר אחר, וכוונתי שכיון שעכ"פ יש מעלה להדליק נר חנוכה שכבה כמ"ש הפוסקים, א"כ נהי דאין זקוק לה בתורת חיוב, ורשות היא בידו, מ"מ כיון שבעשיית דבר זה יש מעלה, ולשם כך עושה ד"ז, א"כ אין הנר לשם צרכיו הפרטיים אלא לצרכי שמים ולקיום דבר שהוא מעלה בהדלקת נר חנוכה.
ולענ"ד מסברא אין לחלק בין נרות ההידור לנר שכבה, וכשם שאם מדליק הידור מחובה אף שהוא פחות ממנו אין בכך פגם כיון שעוסק בצורך מצוה, כך אם מדליק לצורך מעלה בעלמא מנר של חובה, עכ"פ במצוה הוא עוסק ולא בצרכיו הפרטיים, ולכאורה חד טעמא הוא, ומה"ט יש להתיר בשניהם. וממילא להמג"א, שהעתיק לאסור בנר שכבה, ראוי היה לאסור מן הדין אף הדלקת נר הידור מנר מצוה.
ומה שכתב מע"כ שהיה לי להעיר שהערוה"ש סותר משנתו, הנה באמת לענ"ד אדרבה מהערוה"ש משמע שמשווה ב' דינים אלו. שבסי' תרע"ד ס"א העתיק את דברי השו"ע דמדליקין מנר לנר, ושם ס"ב כתב וזה לשונו: "אמנם רבינו הרמ"א כתב דנהגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק אפילו מנר לנר, דעיקר מצותו אינו אלא נר אחד, והשאר אינו למצוה כל כך, ולכן אין להדליק זה מזה עכ"ל. וכ"ש אם כבה אחד מהנרות שאין להדליקה מנר חנוכה האחרת שהרי אין מצוה בהדלקתה, דהא קיי"ל כבתה אין זקוק לה כמ"ש בסי' הקודם [מג"א]. ובאמת כל אלו טעמים חלושים הם, דכיון דעיקר האיסור הוא משום ביזוי מצוה, הא אין כאן בזיון עכ"פ, שהרי עכ"פ נר של מצוה היא, אך כיון שהמנהג כן אין לשנות. וכ"ש שאסור להדליק השמש מנר של חנוכה, שבו אין מצוה כלל וזה אסור מדינא".
הרי שבתחילה הביא מ"ש הרמ"א שנהגו להחמיר מנר חובה לנר הידור, ואח"כ כתב שכל שכן לענין דברי המג"א שכשכבה הנר אין להדליקו מנר החיוב. ואח"כ כתב שכל אלו טעמים חלושים וכו', וביאר סברתו שאין כאן בזיון משום שנר של מצוה הוא, ונ"ל שדבריו הם על ב' האופנים שהביא לעיל, וכוונתו באמת להשיג גם על הרמ"א וגם על המג"א, שבתרווייהו כיון שכוונתו למצוה ויש בזה הידור ומעלה, ל"ש כאן ביזוי מצוה, וזיל בתר סברא. ומה"ט סובר שמן הדין היה ראוי להתיר להדליק, אלא שכיון שנהגו לא כן, אין לשנות. ואח"כ כתב לענין השמש, שכיון שאין בו מצוה כלל (אף לא בתורת מעלה והידור) מן הדין אסור להדליקו מנר חנוכה. אבל בהנך תרי דיני דלעיל, להדליק נר הידור מנר החיוב ונר שכבה מנרות הדולקים, משמע דס"ל שאין לאסור מעיקר הדין.
[ובאמת הוא מוכרח לכאו' לדעתו, שהרי אף במדליק נר ללמוד בו או כדי להתפלל לאורו וכדו', ששם אין הנר מיוחד על ידו לכך בהחלט, אלא הדליקו לשם כך, ג"כ נקט הערוה"ש (שם ס"ג) שמותר להדליקו מנר חנוכה, אע"פ שאין על זה שם הדלקת מצוה, והיינו משום דסו"ס מדליקו לשם מצוה, וא"כ ה"ה במדליק משום המעלה להדליק נר שכבה, ומייחדו לכך, לא גרע ממדליק נר ללמוד בו דשרי משום שעושה כן לשם צרכי שמים].
וכל זה הוא כהנ"ל, שלסברת הערוה"ש אין לחלק בין הנך דינים, וכל היכא דהדליק לצורך גבוה מותר להדליק מנר חנוכה, וא"כ להמג"א נצטרך ליישב דעת השו"ע באופן אחר.
ואמנם הב"ח (בסי' תרעג) כתב שאע"פ שיש מצוה להדליקו, מ"מ אין להדליקו מנר חנוכה אחר (של חיוב או הידור) וכמו שהביא מע"כ, אלא שאכן הב"ח העתיק בסי' תרעד לאסור ג"כ הדלקה מנר החיוב לנר ההידור, וכמ"ש הרמ"א.
ולעומת זה הארצוה"ח, מהרצ"א מדינוב והגריש"א, שכפי שהבאתם כתבו ג"כ כסברת הערוה"ש, אפשר שלסברתם מה"ט גם נר שכבה אם רוצה לחזור ולהדליקו, מעיקר הדין רשאי, ורק משום החומרא והמנהג הרמ"א אין להדליקו מנר של חיוב.
וסוף דבר אכתי לא מצאתי מקור, וכמו"כ לא מצאתי כ"כ הכרח בסברא לחלק בין הדינים. אך לפי מה שביארתי בגוף המאמר שכשמדליק כמה נרות דעתו שהחיוב מתקיים רק בצירוף כולם יחד, שפיר יש לחלק בין הדינים הנ"ל, משום שאין להדליק נר הקל מנר החמור, משא"כ במדליק כמה נרות להידור, כולם שוים בקדושתם, וכדברי בעל פלא יועץ שהביא מע"כ.
ובזה אכפול תודתי למע"כ אשר שם עיניו לטובה לדון במש"כ, ומיניה ומינאי יתבררו הדברים בע"ה.
♦

תגובה א' - הרב חיים אשר ברמן

שלו' רב לאוהבי תורתך, מעלת הגר"י טופיק שליט"א
אודה למר על כי נתן עינו הבדולח במאמרים, וטרח להבהיר דבריו היקרים, בא"ר היטב כי ממנה ישקו העדרים, ולענ"ד עדיין תלוי ועומד הענין בשיקול הדעת כהררים, והקוראים הנבונים יכריעו הדברים.
עתה נתעוררתי לסייע יסודו של כת"ר [להשוות קדושת הנרות להדדי, ולדון את נרות ההידור כנר החובה] מדברי הפוסקים (עי' ט"ז סו"ס תרע"ו, ומ"ב ס"ק י"א) דיש לו לעמוד סמוך לנר שעומד להדליקו ראשונה, בכדי שלא יצטרך להעביר על המצוות [במה שמעביר ידו כנגד הנר הימני ואינו מדליקו]. והנה התו' ביומא ל"ג א' (ד"ה אין מעבירין) כ' דלא אמרי' לכללא דאין מעבירין על המצוות אלא כד בעינן למיעבד לתרוייהו, וכגון ציצית ותפלין, ששניהם לפניו ועליו לקיים שניהם, התם הוא דאמרי' שבהי מינייהו דפגע תחילה יש לו להקדימו, אבל כאשר אינו מקיים אלא אחת מהם, וכגון שפיכת שיריים, שאין לו לשפוך אלא בחד דוכתא, ביסוד מערבי או בדרומי, בהא ליכא לאקדומי למאי דפגע ביה ברישא.
והנה הכא היה מקום להתפלא אמאי נקטו הפוסקים שהפוגע באחד מן הנרות יש לו להדליקו תחילה משום דאין מעבירין על המצוות, והלא אין הוא בא לקיים מצותו אלא באחד מן הנרות, שהרי רק אחד מהם הוא מדליק לחובתו והשאר אינם אלא למהדרין, וא"כ דמי זה לשפיכת שיריים, שאינו מקיימה אלא במקום א', וה"נ לא יהא שייך ענין העברה על המצוות כאשר אין המצוה מתקיימת אלא בנר אחד. ומוכח מזה, דגם נרות ההידור מצטרפים הם לעיקר קיום המצוה, ולכך שפיר דמי זה לציצית ותפלין, שאת שניהם הוא בא לקיים עתה, וממילא באותו אחד שהוא פוגע ראשון יש לו לקיים המצוה תחילה [אם כי יל"ד שמא הט"ז נקט כהתו' במגילה (ו' ב') דפליגי עם התו' ביומא, ועי' במג"א (סי' קמ"ז ס"ק י"א) מ"ש ע"ד התו', ועי'].
ואכפול ברכה ושלו'
חיים אשר ברמן
♦

תגובה א' - הרב ישראל טופיק

שלמא בכפילא קמי מע"כ הגרח"א ברמן שליט"א
ראיתי מה שכתב להוכיח מדברי הט"ז, והדברים נראים נכונים, ובפרט שכדברי התוס' ביומא כן כתבו התוס' בסתמא גם בזבחים (נא, א ד"ה אשר) ובמנחות (סד, ב ד"ה איבעית), ודחוק לומר שסמך הט"ז על התוס' במגילה שדחו סברא זו שהוזכרה בתוס' בכמה מקומות, ולא הזכיר כלל שקושייתו תליא באשלי רברבי, אלא כתב בפשיטות שיש בזה משום אין מעבירין, ומזה הוכיח שראוי להתחיל בנר השמאלי, ומשמע דפשיטא ליה שאין זה שייך למחלוקת בעלי התוס' הנ"ל, כי כל הנרות הם בכלל עסק אותה מצוה.
ומתוך דבריו היקרים נתעוררתי דנפ"מ בכל נידון זה, לענין מי שהדליק הנר הראשון, ועתה הוא נמצא סמוך לנר השני שצריך להמשיך ולהדליק ממנו, אמנם אינו רוצה להדליק נר זה עתה, אלא מעדיף לדלג עתה לנר אחר שאינו סמוך, ואח"כ לחזור לנר זה. שבפשטות היה מקום לומר שאין בזה חסרון כ"כ ורשאי לשנות מהסדר, כיון שאת עיקר החיוב כבר קיים, והנרות הנוספים אינם אלא הידור ומעלה, ובידו שלא להדליקם, וא"כ יכול להעביר על נר זה ולהדליק תחילה נר אחר. ואף שכתבו הפוסקים שכבר קיבלו עליהם ישראל הידור זה של מוסיף והולך, מ"מ היה מקום לומר שכיון שאינו חייב בזה אלא מדין מנהג, אינו חמור כל כך, ואין בזה דין אין מעבירין על המצוות [ועי' בספר רנת יצחק על הגדה של פסח עמ' טו, שנקט שנחלקו הראשונים בדין זה, אם איכא דין אין מעבירין על המצוות בדבר שחיובו משום מנהג בלבד].
אולם לפי המתבאר אינו כן, כי החסרון בכה"ג אינו מדין ההידור בלבד, אלא מצד קיום גוף המצוה, שכשדעתו להדליק כמה נרות, הדלקת כולם היא מכלל המצוה, וממילא כל זמן שלא סיים הדלקתו עדיין בגוף המצוה קעסיק, ושייך בזה עיקר דינא דאין מעבירין על המצוות.
והנני מכיר טובה למעלת כת"ר שליט"א, על כל אשר העיר והאיר בענין זה.
בברכה והוקרה מרובה
ישראל טופיק
♦

תגובה ב' - הרב חיים אשר ברמן

בעה"י
השלו' והברכה יקדמו פני מעלת הגר"י טופיק שליט"א, דבריו היקרים האירו למולי, כפעם בפעם.
ואמרתי אבא אעיר"ה, במ"ש דמכח חידושו עולה שגם אחרי שהדליק כבר את הנר הראשון מ"מ מחויב להמשיך ולהדליק הנרות שלפניו כפי הסדר שהם עומדים בו משום דאין מעבירין על המצוות, משא"כ אם אין הדלקתם אלא מתורת הידור אי"צ להקפיד בזה על כללא דאין מעבירין.
וילה"ע דהנה אמרו בגמ' יומא (ע' א') הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים, ואמרו בגמ' פשיטא ומשני: "מהו דתימא כדר"ל דאמר ריש לקיש אין מעבירין על המצוות, ומאי מצוה ברב עם הדרת מלך קמ"ל", ומבו' דגם כלפי מצוה דברב עם, שאינה בגדר חיוב, ג"כ אמרי' דאין מעבירין בה על המצוות [וגם הקמ"ל אינו אלא דכיון שאינו עסוק בה בעצמו אין כאן העברה, וכדפרש"י, ולא לומר דקמ"ל דבמצוה זו רשאי להעביר עליה], וכיון דהידור מצוה ודאי עדיף הוא על מעלת ברוב עם [שהרי הסכימו האחרונים ז"ל דהידור מצוה עדיף על זריזין מקדימין, וכדלמדנו מד' התו' יומא ל"ז ב', ודין זריזין קודם הוא לברב עם וכמ"ש בר"ה ל"ב ב', והאריכו האחרונים ז"ל טובא בכ"ז], הרי שק"ו הוא שגם בהידור מצוה נוהג דינא דאין מעבירין על המצוות, ונמצא שאף אי לאו חידושיה דמר מ"מ יש לו להדליק הנרות כסדר ולא לדלג בהם [וממילא אין משמעות הכא למה שדנו אם במנהג ג"כ אמרי' אין מעבירין על המצוות, דאין לדמות הידור שקבעוהו חז"ל למנהג ראשונים ז"ל].
ואמנם עדיין יש מקום להסתפק אם מעבירין על נרות ההידור בכדי לקיים את נר החובה, ונ"מ היכא שבתוך הדלקתו את נרות ההידור כבה הנר הראשון אותו הדליק לחובתו, ואיהו בערב שבת קאי [דאז לשי' הט"ז (סי' תרע"ג ס"ק ט') כבתה זקוק לה, וחייב לחזור ולהדליק את הנר הראשון, מן הדין ולא מן ההידור], ובזה יש לדון האם נימא לי' שיש לו להניח את נרות ההידור ולחזור ולהדליק את הנר הראשון, אותו חייב הוא מן הדין להדליק, או דילמא כללא דאין מעבירין הוא גם להקדים את נרות ההידור על נר החובה. וא"כ זוהי הנ"מ העולה מחידושו של כת"ר, דלדידיה כיון שכל הנרות שוין לטובה להיחשב כולם נרות החיוב, אין כאן ספק כלל, דודאי אין לו לחזור לנר החובה, בשעה שכל הנרות שעוסק בהם הם לחובתו, ולכך לא יעביר על המצוות אלא יגמור הנרות כסדרן, ורק אח"כ יחזור להדליק את הנר שכבה.
והיכא שבאמצע שמדליק את נרות ההידור כבה אחד מהם [שאז זקוק לו מכח דינא דהמהדרין, שהרי עניינו הוא להדליק נרות כפי מנין הימים, ואם כבה אחד מהם לפני שגמר להדליק את כל הנרות שכנגד אותו יום, נמצא שכלל לא קיים את ההידור להדליק כמנין הראוי לו היום], בכה"ג ליכא לספיקא הנ"ל, אלא לכו"ע ימשיך להדליק כפי סדר הפניה לימין ורק אח"כ יחזור להדליק את אותו הנר. ואע"פ שכבר מתחילה היה מחויב בו, מ"מ עדיפא הפניה לימין מדינא דאין מעבירין על המצוות, לכה"פ היכא שאין לפניו העברה ממשית אלא רק דין לחזור לנר שפגע בו מתחילה, וכדמוכח ביומא (נ"ח ב'), ועי' שו"ת חתם סופר (או"ח סי' קפ"ז) ושו"ת צמח צדק (או"ח סי' ס"ז).
ובהא נחיתנא וסליקנא בקדה חמש מאות באהבה רבה
חיים אשר
♦

תגובה ב' - הרב ישראל טופיק

שלמא רבא כנהרא, להאי גברא רבא ויקירא, הגרח"א ברמן שליט"א
ראיתי אותיותיו המחכימות, וצדקו מאד דבריו בהוכחתו מדברי הגמ' ביומא, שלא רק על עיקר המצוה אין מעבירין, אלא אף על דבר שהוא רק מעלה כמו רוב עם, וא"כ יש ללמוד מזה בק"ו לענין מעלת זריזין ומעלת הידור מצוה, דג"כ אין מעבירין, וכמו שכתב לנכון.
ואולם מה דכתב מעכ"ת וז"ל: "דגם כלפי מצוה דברב עם שאינה בגדר חיוב ג"כ אמרי' דאין מעבירין בה על המצוות" ונראה שסובר כן לענין כל דבר שיש בו מעלת ברוב עם, אף באופן שאין בזה חיוב, לכאורה י"ל שאינו כן, ומסברא נ"ל פשוט שאם רשאי לא לעשות כלל אותו הידור או מעלה, בודאי יכול ורשאי להעביר ממנה לדבר אחר, ולעשותה רק לאחר מכן.
ומה שהביא כת"ר מההיא דיומא, עי"ש בהערות הגריש"א שלמד מזה שכשנמצא במקום מסויים ומתחילים שם ברית אסור לצאת משם משום ברוב עם [אם לא שרוצה ללמוד תורה]. וכנראה טעמו, שכיון שכבר נמצא במקום זה, ובפרט אם כבר התחילו בקיום המצוה, והוא מאלו שקיומה של המצוה מתהדר בהם, אסור לו לבטל ד"ז לחינם, ולפרוש משם לצורך דבר הרשות. ומדבריו מבואר, שרק משום שבכה"ג יש חיוב לקיים הך ברוב עם, היה ס"ד שאינו רשאי לילך ממקום שכהן גדול קורא, שכיון שחייב להישאר שם ולא לפרוש לדבר הרשות, ס"ד דכמו"כ אינו רשאי לילך משם כדי לעסוק במצוה אחרת, משום שאין מעבירין על המצוות.
ואה"נ יש ללמוד מזה לענין זריזין, וק"ו לענין הידור מצוה דעדיפי מ"ברוב עם", שיהא שייך בהם אין מעבירין כמ"ש כת"ר, והיינו באופן שמעלות אלו הן חובה עליו, אבל באופן שדין ההידור או דין הזריזין הוא רשות ולא חובה, י"ל של"ש בו דינא דאין מעבירין, שאם רשאי לא לקיים כלל, רשאי גם להעביר מזה ולילך לקיים מצוה אחרת וכנ"ל.
וא"כ י"ל דה"ה לענין נידון דידן בהדלקת נרות ההידור דמוסיף והולך, דאם נימא דעוסק הוא בהידור מצוה שתיקנו חכמים בתורת אפשרות ורשות, ואין חיוב לעשות כן, א"כ כשם שרשאי שלא להדליק הנר שלפניו, כך רשאי להעביר עליו ולילך להדליק נר אחר.
ואף דנראה מדברי הפוסקים שיש חיוב להדליק נרות ההידור, וכסתימת השו"ע והרמ"א שלא הזכירו כלל שהוא רק הידור, מ"מ אם נימא דחיובו בזה רק מכח המנהג, עדיין י"ל שאין בזה דין אין מעבירין, שהרי עצם דין ההידור אינו אלא רשות ולא חובה, וכל מה שיש לדון כאן אין מעבירין הוא אך מחמת שקיבלוהו עליהם בתורת מנהג, וי"ל שכשהחיוב רק מתורת מנהג אינו כחיוב גמור שיהא בו דין אין מעבירין [ואף דאיכא בזה קיום דהידור מצוה מתקנת חז"ל, מ"מ הך הידור אינו אלא רשות, ול"ש בו אין מעבירין וכנ"ל].
ורק לפי"ד הגליא מסכת (סוף סי' ו) שכתב שעיקר ההידור נתקן מדרבנן בתורת חיוב, שפיר י"ל דע"כ אף שהוא רק דין הידור מ"מ יש בו דין אין מעבירין, בק"ו מההיא דיומא, וכמ"ש מעכ"ת.
ויתר הדברים בענין ההדלקה וסדרה, יפה דן ויפה הורה, לאמתה של תורה. ובזה אסיים ואצא בברכה גמורה, על דבריו המחכימים הבאים בטעם נכון ושפה ברה.
דורש בשלום תורתו הרמה
ישראל טופיק
♦