הערה על מאמרו של הרב ראובן חיים קליין "בעניין משקין בית מטבחיא דכן בנס חנוכה" (עמוד מ"ח)

בגיליון י' הופיע מאמרו הנפלא של הרב ראובן חיים קליין על עניין משקיא בית מטבחיא בנר חנוכה, ובסוף דבריו כתב ליישב עיקר הקושיא האיך נטמאו כל השמנים למ"ד דמשקיא בית מדבחיא טהורים לגמרי, עפ"י מש"כ בשו"ת שו"מ משום דאתו פריצים וחללוה, פקע שמם משם משקי בית מדבחיא, עי' שם ודפח"ח.
ויתכן שיש להוסיף, דהנה יש לחקור לפי זה מה דינם של משקי בית מדבחיא שנעשה בהן מעשה המכשירם מצד עצמם לקבל טומאה אילולי היו משקי דבית מדבחיא, ושוב באו פריצים וחיללו את המקדש, האם נימא דלא יטמאו כל שלא תהיה להם סיבה חדשה לטומאה, או דילמא שכיון והייתה מתחילה סיבה לטומאה, אלא שיש הלכה לטהר, כל שאזל שם בית מדבחיא מהן, נימא דירדו לידי טומאה משום הסיבה הנ"ל וצ"ע.
ויתכן דהוא תלוי בטעם דדכן, דאם נימא כמש"כ הרה"מ עפ"י הרלב"ג משום דלא חשיבי "משקה אשר ישתה", דאינן עומדים לשתיה, אם כן לא היה בהן סיבה לטומאה מעיקרא, אולם אי הוי כהלכתא בלא טעמא, או מטעם דרבנן רצו לטהר בבית המקדש המשקין ולא אסרו טומאה מדרבנן דמשקין התם, אם י"ל דסיבת הטומאה נמצאת ומיתלא תלי וקאי עד שיפרח מהם שם בית מדבחיא ועי'.
ואם אכן כן נימא, י"ל בפשט שבאו ומצאו שנטמאו כל השמנים, שלכא' אינו מובן כ"כ מנ"ל שנטמאו, וכבר פלפלו ע"ז הרבה דלכא' הייתה להם חזקת טהרה, ולא נראה שמשום ס"ס ברה"י טמא יטמאו על אף החזקה, והאריכו בזה הרבה האחרו' (עי' למשל בספר בית מאיר חנוכה מהגאון האדיר מאסוטרובצה זצוק"ל ועוד). אמנם לפי זה י"ל, שהיה ידוע להם שמתחילה הייתה סיבה לטומאה, כגון שנעשו מתחילה ע"י ע"ה ולא בטהרה, אלא שמתחילה היו בגדר של משקי בית מדבחיא, וכשבאו היונים להיכל היא עצמה הייתה הסיבה שנטמאו כל השמנים משום שחיללו המקדש, וכשבאו ורצו לחנוך המקדש לא רצו להשתמש בשמנים האלו שרק אי נימא כעין גיטו וידו באין כאחת אפשר לטהרם מחדש, ע"י שנחשיבם שוב כשמן בית מדבחיא, וזה לא רצו בחינוך לסמוך, וגם שהוא מעין נראה ונדחה שי"ל שהוא דחוי לגמרי.
ולפי זה לעניין הפך שמן שהיה מונח בחותמו של כה"ג, שגם יש להעיר מה הוצרכו לזה, הא היה די לומר שהיה מונח במקום שלא הגיעו אליו, כגון בקרקע ומוחבא, ועוד שכבר הק' התוס' שמנ"ל שלא הסיטו אותו, והלא גזרו על הגויים להיות כזבים. ואולי לפי זה נאמר שכיון והיה מונח בחותם הכה"ג לעולם הוא בגדר משקי בית מדבחיא, כיון והוא שמור ומונח בחותם כה"ג לשם שימוש בבית המקדש, לגביו לא הוה בגדר באו פריצים וחיללוה, כיון וי"ל שאינו דין במקדש עצמו, אלא במה שהמשקים שבו הופכים להיות כלא עומדים יותר למקדש, וממילא לעניין מה שמונח בחותמו של כה"ג בוודאי אינו כן, ומתיישבת ק' התוס'.
ונזכה בזכות המסי"נ לשמר תמיד את פך השמן הטהור
משה מרדכי אייכנשטיין
♦