הערה על מאמרו של הרב עידוא אלבה 'התאמת זמני היום למציאות - שקיעה וצאת הכוכבים'

הערה על מאמרו של הרב עידוא אלבה "התאמת זמני היום למציאות - שקיעה וצאת הכוכבים" (עמוד קט"ז)

בספר 'זמני היום בהלכה' (של הרב פרופ' יהודה לוי, בן אחותו של ר' יחיאל מיכל שלזינגר), ערך תצפיות וחישובים, ועמד על כך שאין אחידות מתי הכוכבים מתחלפים, כי בכל עונה כוכבים אחרים הם אלו שנראים ראשונים, וממילא זמן הראות 'ג' כוכבים בינוניים' הוא שונה, ועשה טבלאות שבהן בניסן חד עין ראה את הכוכב הראשון השני והשלישי 6/9/12 דקות אחר השקיעה, וכן ערך טבלאות לבינוני בראיה ולחלש ראיה, ובתשרי הזמנים הם 12/14/17 לחד עין, 17/20/22 לבינוני ראיה, 19/23/26 לחלוש ראיה, ובפשטות די שאחד הנתונים יתאים לנתוני הגמ' [כלומר, יש הבדלים גדולים בין העונות, שהרי כוכב הנראה בסתיו לאחר השקיעה - לא בהכרח נמצא בשמים בחורף בשקיעה, וממילא אותם כוכבים בינוניים הם כוכבים שונים, שנראים בשעות שונות, וממילא סימן זה אינו יכול להעיד על כמות דקות מדויקת] (שמעתי מחכ"א).
אין שום אפשרות להגיע בריצה מפסגת הכרמל המוזכרת במאמר תוך חמש דקות - עד הים, מאחר והשביל תלול ומפותל וזרוע אבנים, ולא מסתבר שבזמן חז"ל המציאות היתה שונה, ודברי הרשב"א ברור מללו - שהלך בשיטת ר"ת, והבין שהזמן ארוך ביותר, שירד ויטבול ויעלה - וחושבני שבמציאות המסע אורך כשעה.
יש ט"ס בעמ' קנ"א - שכתב 'שהמזרח נותן אדמומית למערב' וצ"ל 'שהמערב נותן אדמומית למזרח'.
בברכה
יואל שילה
♦

תשובת המחבר

לכבוד הרב שילה
בענין הירידה מהכרמל, במאמר של הרב יאיר וייץ (אסיף ג עמוד 588) מציין שהוא ירד בעצמו בהליכה מהירה [לא בריצה] ויצא לו שלוקח 8 דקות לרדת עד שפת הים [בהתחשב בכך שהיום צריך לחצות כביש רחב באמצע].
בהזמנים בהלכה (ח"ב עמ' תרס) מציין שכיום יש שתי דרכים, האחת ישרה וקצרה דרך מערת אליהו, והשניה מפותלת ומאורכת דרך המדרון הדרומי מזרחי. ובגמרא ירושלמי שם איתא בההוא דאזיל ליה בקפונדרא דהיינו בדרך המקוצרת.
פסגתו של ההר 190 מעל פני הים, מרחקו מהים 355 מטר, ואין שום סיבה הגיונית שלא תהיה דרך לרדת ממנו בריצה תוך 5 דקות.
אני אישית ירדתי מהר ברכה בריצה קלה למעיין יוסף מרחק של 1800 מטר בעשר דקות.
♦

תגובה א' - הרב יואל שילה

אינני מכיר את הטופוגרפיה של הר ברכה, אולם אני מכיר את הדרך מסטלה מאריס לים היטב מנסיון אישי, לא מסיפורים, ולא מאמין שניתן לגמוא דרך זו באופן נורמאלי בלי להתגלגל במדרון - תוך חמש דקות, אלא אף בהליכה מהירה - הדרך תיקח לא פחות מרבע שעה, ובהליכה רגילה - עשרים עד 25 דקות לפחות, ואם צריך גם לטבול ולעלות - מתקרב לשעה.
מדובר במדרון תלול ומפותל, גם כיום שהדרך נכבשה יותר ממה שמסתמא היתה לפני שהיה מיושב.
'מדרון דרום מזרחי' - אין לאזור זה של הכרמל, אלא רק באזור יוקנעם.
הדרך הקצרה היא בדיוק צפונה מהפיסגה, וככל הנראה יש דרך מערבה, אולי עם נטיה קלה דרומה. המדרון הצפון מזרחי הוא תלול ביותר, ולא שייך לרדת אותו, פרט לרכבל המתנשא עליו, ומסתמא הוא טעה והתכוון מדרון דרום מערבי.
בברכה
יואל
♦

תגובת הרב עידוא אלבה

לכבוד הרב שילה
אני לא הייתי בשטח ואיני יכול להכריע בין מה שמוסר כבודו למה שמוסר הרב וייץ. עכ"פ אני מדגיש שהוא אומר שירד בעצמו ברגליו ולא עשה זאת בצורה המהירה ביותר.
אם האמת כפי שכותב כבודו נצטרך לפרש שמה שאמרו בגמרא הוא כרש"י שיעורא בעלמא לדעת מהו חצי מיל, וזה יתאים למה שכותב כבודו שהוא יותר מרבע שעה אם נצרף את הנחתי שהשקיעה האמיתית היא 5 דקות אחרי הכנסות השמש, והכוונה כאן רק שיטבול ויעלה מהמים ולא להר, ולמעשה הוא באמת קצת יותר מרבע שעה.
בענין הכוכבים מסתבר לדעתי שהמודד הוא הימים המוקדמים דהיינו בניסן שהוא זמן בריאת העולם.
♦

תגובה ב' - הרב יואל שילה

ברור שלרש"י הוא רק שיעור כדי לדעת אימתי מסתיים חצי מיל [לא כמה הוא חצי מיל, אלא מתי הוא מסתיים] מהשקיעה, שתחילתו כשהחמה נראית רק בראש סטלה מאריס, כלומר כמה דקות אחר השקיעה, וסיומו כמה דקות לאחר מכן, כשמסיים את הטבילה.
ואילו לרשב"א הנידון הוא השיעור הוא כשירד מהכרמל ויטבול ויעלה, והרי אזיל בשיטת ר"ת.
אשלח תמצית שיטת רש"י והרשב"א:
בפשטות לדעת רש"י אין כוונת הגמ' למדוד שיעור חצי מיל, אלא לציין מתי לרבי נחמיה מסתיים ביהש"מ, ומתחיל הלילה, כך משמע מלשונו 'הוי לילה', וכך יש להוכיח מביאור דבריו:
ראיית החמה בראש סטלה מאריס, הגבוהה 145 מטר מעל פני הים, כאשר הטובל נמצא בחוף המזרחי לה, בנמל, במרחק כשני ק"מ - היא בזוית של כארבע מעלות ונמשכת כ-16 דקות - וברור ששיעור של תשע דקות [חצי מיל, כי כפי הנלמד מהסוגיא בפסחים שהילוך אדם ביום מ' מילין - מיל הוא 18/22.5/24 דקות, והכרעת הגר"א והחזו"א כמ"ד 18 דקות] שתחילתו 16 דקות לפני השקיעה - לא מסתיים בלילה [כי מסתיים שבע דקות לפני השקיעה], ואם הטובל נמצא בחוף של בתי הזיקוק המרוחק כשמונה ק"מ - הרי שהראיה בזוית של כמעלה אחת ונמשכת כארבע דקות - ואז סיום העליה מהטבילה כחמש דקות לאחר השקיעה - וגם זה לא כל כך לילה.
עוד אפשרות היא לומר שמדובר במי שטובל בחוף המערבי של הכרמל ומתחיל לטבול כשהחמה נעלמה מעיניו מתחת לאופק, אך בשל עיגול כדור הארץ היא עדיין נראית על ראש הכרמל [וכן מי שעל ראש הכרמל עדיין רואה אותה], וממילא קמ"ל הגמרא שאף שטובל כשהחמה נעלמה מעיניו - עדיין נחשב שטובל לפני הערב שמש מאחר והחמה עדיין נראית על ראש ההר הסמוך לו. אם מדובר שרואה את החמה בראש סטלה מאריס הנמצאת בגובה כ-145 מטר מעל פני הים - הרי שהחמה נראית שם כשתי דקות לאחר ששקעה כלפי העומדים בגובה הים, ובתוספת תשע דקות הוה כ-11 דקות לאחר השקיעה במישור - ואז נחשב לילה לדעת רבי נחמיה, ואם מדובר שרואה את החמה בפסגת עוספייה, שבגובה כ-580 מטרים מעל פני הים - הרי שהחמה נראית שם כ-3.8 דקות לאחר ששקעה כלפי העומדים בגובה הים - ובתוספת של תשע דקות - הוא כ-13 דקות לאחר השקיעה המישורית.
אם ביאור זה הוא הנכון, יש להוסיף שמילותיו של רש"י "חמה סמוך לשקיעתה נראית על ראשי ההרים" מזכירות את התוספתא והירושלמי, שרבי יהודה לא התפלל כותיקין עד ש"החמה מטפטפת (נראית) בראשי ההרים", ופשטות הפירוש הוא שההרים היו במערבו של רבי יהודה, והחשיב את הזריחה לגבי תפילת ותיקין כשהחמה נראתה על ראשם - שאז כבר ניכרת השפעתה על העולם, והפירוש הנכון איננו שההרים במזרח, כלומר - בינו לבין החמה כך שצריך להמתין עד שהחמה תעלה מעליהם, ובזאת מצאנו עוד הוכחה שתפילה כותיקין לא מצריכה להמתין עד שהחמה תעלה מעל ההרים המסתירים.
"וירד ויטבול ויעלה" - פי' בקונטרס "ובתוך כדי שירד ויעלה הוי לילה, וקשה דלא ה"ל למינקט סימנא דטבילה אי לאו דאתא לאשמעינן דטבילה מעליא היא" [שצריכה להסתיים לפני תחילת ביהש"מ], ובירושלמי משמע בפרק א' דברכות דמשיעלה מתחיל בין השמשות, והשתא קמ"ל דשפיר טבל ועלה לו הערב שמש. וה"ה דלפי זה הוה ליה למינקט הרוצה לידע בין השמשות דרבי יהודה [שהרי לא נחלקו שביהש"מ מתחיל בשקיעה, אלא רק מתי מסתיים (בפשטות כוונתם לשאול מדוע לא נתנו סימן גם לשיעורו של רבי יהודה בנוסף לשיעורו של רבי נחמיה, ואין כוונתם לשאול מדוע לא נתנו סימן לשיעורו של רבי יהודה במקום שיעורו של רבי נחמיה)] - אלא שמא סבר כרב יוסף דבין השמשות דרבי יהודה אינו מתחיל משתשקע החמה אלא משהכסיף התחתון.
גם לדעת הרשב"א כוונת הגמ' איננה למדוד חצי מיל, אלא לציין אימתי הוה לילה לרבי נחמיה:
הרשב"א קאי בשיטת הרמב"ן שנקט כשיטת ר"ת ששקיעת החמה הנראית היא עדיין יום גמור, כמבואר בתחילת דבריו, ופירש שמאחר ואין הכל בקיאין לקבוע מתי מתחילה השקיעה השניה כדי שיוכלו לחשב ממנה את סוף השקיעה השניה (כחצי מיל לאחר מכן, לרבי נחמיה) - שהוא כבר לילה, ומותר לאכול בתרומתו - ע"כ מוסרים שיעור שכולם יוכלו לחשבו. הסביר הרשב"א שאין הכוונה שהחמה נראית מראש הכרמל, כפירש"י, אלא שכאשר החמה נמצאת בראש הכרמל - האדם שנמצא שם ירד מההר, ויטבול, ויחזור ויעלה אל ראש ההר - ואז יוכל לאכול בתרומת. מאחר וה'פסגה' הנמוכה ביותר של הכרמל היא 'סטלה מאריס' בגובה 145 מטר מעל הים, והשביל היורד ממנה לים נמשך כ-850 מטרים - הרי שניתן להגיע מראש ההר לים בכרבע שעה, ולטבול בכמה דקות, ולעלות בחזרה תוך לפחות 25 דקות בשביל העולה, ובסה"כ לפחות כ-45-50 דקות לכל התהליך. לזאת יש להוסיף את מה שהחמה מוסיפה להראות כשתי דקות בראש ההר לאחר שכבר שקעה מהמישור. שאר פסגות הכרמל הן רחוקות מהים, וגם גבוהות הרבה יותר (פסגת עוספיה גבוהה כ- 530 מטר מעל הים, ורחוקה מהמפרץ וכן מעתלית כ-11 ק"מ בקו אויר), ומסתבר שלא אליהן הכוונה.
לא הבנתי את כוונתך שהמודד הוא כוכבי ניסן, ומה התכוונו שיעשו בתמוז? יחשבו חישוב טריגונומטרי היכן השמש תחת האופק כעת, ואם זה תואם לזוית שלה תחת האופק בניסן ג' רבעי מיל אחר השקיעה? או שמא יביאו מישהו שהיה בניסן בא"י וראה את מצב התאורה ד' מילין אחר השקיעה, ויזכור לומר לנו בחו"ל אימתי מספיק חשוך, כמו שהוא זוכר מירושלים, אני לא מאמין שכך הוא.
כשמסרו את סימן הכוכבים כאינדיקציה לתחילת שלטון הלבנה וצבאה - הרי שלא חישבנו שיהא זה בשנת 2018 זמן אחיד בכל ימות השנה לאחר השקיעה, אלא שיהא סימן ביד כל מי שמסוגל לראות כוכבים - שידע אימתי כבר חשוך.
בברכה ושבת שלום
יואל
♦