הערה על יסודות ועקרונות פרשנות התלמוד(הערות הקוראים גיליון י' עמוד שכ"ג; גיליון ט' עמוד קפ"ב; גיליון ח' עמוד ר"ג; גיליון ז' הרב אליהו מרגלית עמוד קפ"ז; גיליון ו' הרב יהושע ענבל עמוד רנ"א)

בעניין מלוה הכתובה בתורה

לידידי הנכבד, התורני המופלג הרב ר' משה מרדכי.
דרך לימודי הצטברו באמתחתי דברים חדשים בנידון מלווה הכתובה בתורה, ביחס לאדם המזיק והריני מגישם לפניך.
א. לגבי מה שהבאתי ראיה מהגמ' ב"ק (ד'.) "לא הרי השור כהרי האדם", עיין מרומי שדה שם, שביאר דלה"א איירי באונס. אם כי לדעתי אין דבריו מוכרחים (עיין שיטמ"ק ב"ק ד'. מה שהובא בשם המהר"י כץ, לאור זאת, הערת הנצי"ב נדחית). מ"מ הרוצה ליתלות באילנא רברבי מוולוזין יוכל לדחות את ראייתי. יש להדגיש, גם הנצי"ב יצטרך ללמוד שגם אדם המזיק הוי מלוה הכתובה בתורה, לאור המשך הדברים. סברת הנצי"ב הינה אך ורק דאי התורה חייבה שור, ממילא, מוכרח נמי דהתורה תחייב אדם המזיק (אגב, הערה זו העירני חכם אחד מיוצאי ישיבת סלבודקא).
ב. עיין גמ' ערכין (דף ו':) בביאור המשנה "ואם הזיק חייב", שם נחלקו ר' יוסי ותנא קמא אי מלווה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי. להדיא חזינן דגם באדם המזיק שהמשנה איירי בה שייך סברת מלוה הכתובה בתורה.
ג. עיין שיטמ"ק ב"ק (דף ק"ד:), שם הובאו דברים בשם הרא"ש, נציג את לשונו: "ואף על גב דבפרק קמא דערכין אמרינן דנזיקין מלוה הכתובה בתורה היא היינו טעמא משום דמשלם אף על פי שלא נהנה והוי כעין חומש שחייבתו תורה מה שלא נהנה אבל גזלן הא דמשלם משום שנהנה הוא וזה מן הדין נשאר מלוה על פה שיש לו להחזיר מה שלוה ולא חשיבא כמו מלוה הכתובה בתורה".
חזינן להדיא את הסברא שכתבתי לרב יהושע ענבל ורמזתי עליה לרב איתמר לוי בביאור הטעם דאדם המזיק הוי מלוה הכתובה בתורה, ברוך שכוונתי. אם כן, יש לנו עוד אות ומופת דנמי אדם המזיק הוי מלוה הכתובה בתורה.
ד. תוך כדי כתיבתי נזכרתי בעוד ראיה ברורה בנידון זה. עיין כתובות (דף נ"ו:) בתוספות (ד"ה הרי זו וכו'). שם, תוספות הקשו על מה דמבואר בפרק החובל דקרע את כסותי ושבר את כדי על מנת לפטור פטור, מדוע פטור, הרי נזיקין הוי מלוה הכתובה בתורה וא"כ לא שייך בזה מחילה דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה, עיין שם בדבריו.
חזינן להדיא מדברי התוספות שאדם המזיק הוי מלוה הכתובה בתורה. די התפלאתי על עצמי שעד עכשיו לא הרגשתי בראיה זו. אם כן, הנה לנו ארבע ראיות אלימות ואם תימצי לומר כהנצי"ב, אכתי יש לנו שלשה ראיות אלימות שאדם המזיק הוי מלוה הכתובה בתורה.
לסיכום, ראייתנו מריש ב"ק נשמטה, למי שילך בדרכו של הנצי"ב, אך הרווחנו שלושה ראיות אלימות לטענתנו.
ה. עלי לציין תופעה מעניינת. בעקבות הויכוח בנידון זה כאשר התעניינתי אצל הלומדים ותלמידי החכמים בנידון, כל הלומדים וגדולי התורה אשר הינם בעלי אוריינטציה בריסקאית נקטו בפשיטות כסברת הרא"ש הנ"ל והדגישו שאפילו לולי הראיות שהצגנו, פשוט שאדם המזיק הוי מלוה הכתובה בתורה.
אצל הלומדים ותלמידי החכמים האחרים (כדוגמת יוצאי ישיבת סלבודקא ועוד) תופעה כזאת נחרצת לא הייתה קיימת.
בידידות ובברכת התורה
אליהו מרגלית
♦

תגובת הרב משה מרדכי אייכנשטיין

אני חושב שהדיון בנושא זה אכן הגיע למיצוי, הוכחת ר' אליהו מדברי התוס' כתובות היא הוכחה שאין עליה תשובה, שאף אדם המזיק בכוונה הרי הוא בכלל מלווה הכתובה בתורה, ועל כן חזרני בי ממש"כ לעיל (גיליון ט' עמוד קפ"ד). והסברא בזה נראית, שגם דבר שאפשר להבינו מסברא כאדם המזיק בכוונה, כל עוד צריך חוק ליצור חיובו (ויהיה אף חוק של אוה"ע כחוקי חמורבי), עכ"פ כבר הוי מלווה הכתוב בתורה, דלא דמי למלווה שהוא ממוני גבך ולא בעי לחוק כדי לתובעו, וזה ברור.
♦ ♦ ♦