מראשי ישיבת כנסת יצחק חדרה
ומח"ס משא יד ד"ח
בדין תבנית המנורה ובמצות ההדלקה
מנורה נוכח השולחן
"והדליקו נרות בחצרות קדשיך" [מתוך תפילת על הניסים].ידועה קושיית העולם דהרי המנורה מקומה בהיכל נוכח השלחן, ומהו זה שנאמר "בחצרות קדשיך"? עוד צ"ב הנאמר בחצרות לשון רבים, דמשמע שהיו כמה מנורות בחצרות. ואפשר דלא קאי על הדלקת המנורה אלא על נרות חנוכה, דגם בבית שני הדליקו נרות חנוכה, ובס' דרך חכמה בהל' כלי המקדש בביאור הלכה כ' דמסתבר דבבית המקדש לא הדליקו ואולי יש בזה בל תוסיף כשהיה שם מנורה, אלא הדליקו על פתח הלשכות ששם היו אוכלים עכ"ד, ולפ"ז יש לפרש מש"א בחצרות קדשיך דקאי על הדלקת נרות חנוכה. אכן הוא דחוק, דבפשטות קאי על נס המנורה.
ונראה לחדש בזה דאכן הדליקו בחצרות וקאי על מנורת המקדש, דאמנם דין המנורה הוא להיות דלוקה בהיכל, כנגד השלחן שעליו לחם הפנים כלשון הרמב"ם בהל' ביה"ב (פ"א ה"ז), אלא כיון דבאותו זמן עדיין לא חנכו את המזבח ולא טיהרו את השלחן ולא היה לחם הפנים, שהרי באו פריצים וחללוה, והיו צריכים לחנוך את המקדש וכליו מחדש, לכך לא היה שייך לקיים מצות מנורה נוכח השלחן, ואשר ע"כ הדליקו בחצרות. ובעצם הדבר, נראה דעיקר דין מנורה נוכח השלחן אינו שייך לקיום מצות ההדלקה, אלא הוי מהלכות בית הבחירה ותבנית הבית הוא שתהא מנורה דלוקה נוכח השלחן עם לחם, אבל בזמן שלא היה שלחן שפיר נתקיימה מצות הדלקה בחצרות, דמצוות ההדלקה היא דין נפרד, זולת קיום דין המקדש וכליו כתבניתם.
♦
מנורה בתבנית המקדש ומצוות ההדלקה שני דינים הם
ובמנחות (כח.) איתא: "ת"ר מנורה היתה באה מן העשת ומן הזהב עשאה מן הגרוטאות פסולה משאר מיני מתכות כשרה" וכו', ולהלן שם: "באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים" וכו'. וכן פסק הרמב"ם פ"ג מהל' ביה"ב (ה"ג וה"ד): "נמצאת כל הגביעים וכו' וכולן מעכבין זא"ז וכו', בד"א בשעשאוה זהב אבל שאר מיני מתכות אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחים". וצ"ע בהא דמעכב במנורת זהב גביעים וכפתורים וכו', והיינו דבלא זה פסול, ואמאי לא יוכשר מדין מתכת, דאטו זהב לא חשיב מתכת, ואף דהוי גזה"כ דהנך מעכבים בשל זהב ולא בשל מתכת, מ"מ הרי גם זהב הוי מין דמתכת, וא"כ נימא דיוכשר מדין מנורה של מתכת, ובספר הר המוריה עמד בזה, וכ' לחדש דאה"נ גם בזהב ל"ה לעיכובא [וציינו בלקוטי הלכות לח"ח בזבח תודה במנחות שם].ונראה בזה, ובהקדם מש"כ האור זרוע בריש הל' חנוכה (סימן שכא) וז"ל: "והא דנעשה נס שהיה דולק שמונה ימים פי' מורי רבי' יהודה בר' יצחק משום שהיו טרודים כל ז' ימים בבנין המזבח ובכלי שרת דאמרי' במגילת תענית ולדורות חנוכת בית חשמונאי ולמה היא נוהגת לדורות אלא שעשאוהו בצער ואמרו בו הלל והודאה והדליקו בו נרות בטהרה, לפי שנכנסו יונים בהיכל וטמאו כל הכלים ולא היה להם במה להדליק שמן, וכשגברה יד בית חשמונאי הביאו שבעה שפודי ברזל וחיפום בעץ והתחילו להדליק, ולמה היא נוהגת להדליק שמונה אלא שסתרו המזבח ובנאוהו וכל שבעת הימים היו מתקנים בכלי שרת ופי' דמיד היו מתקנין שמן אחר אלא שהיו טרודין להכין ולטהר כלי שרת ולעשות המזבח, ולא יכלו ליקח שמן אחר ולכך נעשה נס בפך שמן ונתקיים שמונה ימים, ולפיכך נקרא חנוכה על שם חנוכת המזבח שנסתר ובנאוהו" עכ"ל.
ומבואר דבימי חשמונאים, כשהדליקו את המנורה עדיין לא חנכו את המזבח ושאר כלי שרת, וצ"ע דהא איתא בירושלמי (שקלים פ"ד ה"ב) דלחד מ"ד המזבחות המנורה והכיור מעכבין זא"ז, ונמצא דכל עוד המזבח ושאר הכלים אינן מחונכים אי אפשר לקיים מצוות הדלקה, ובודאי הוא מדין הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, הנא' בתבנית המקדש וכליו [ונחלקו בזה קמאי אם דין הכל בכתב הוי לעיכובא, ראה בראבי"ה (הוצאת ר"ד דבליצקי בחולין פג), והאריך בזה אאמו"ר הגאון זצ"ל בספרו המפורסם תורת הקודש (ח"א סימן יח)], אך י"ל דדין הירושלמי הוא בקיום מצות תבנית הבית וכליו דמעכבים זא"ז, אבל לענין קיום מצוות ההדלקה שפיר יכול להדליק במנורה אף בליכא מזבח, ורק בעינן בית, דמסתבר דאף דמקריבין באין בית, היינו הקרבת קרבנות דוקא, אבל מצות הדלקת מנורה הוא דווקא בדאיכא בית, דאז שייכת מצוות ההדלקה, וכדברי המדרש תנחומא בר"פ תצוה בטעם מצות המנורה להאיר בית המלך עי"ש, ולהכי נא' וטהרו את מקדשך, דבכדי לקיים את מצות הדלקת המנורה צריך היה לטהר את המקדש, אבל הכלים מעכבים רק לקיום דין בית הבחירה, ולא לעיקר מצוות ההדלקה וכנ"ל, ומה"ט נראה דאף דלדעת הרמב"ם, בפ"ט מביא"מ (ה"ז) דאפשר להדליק גם חוץ להיכל ע"י זר, דהדלקה ל"ה עבודה, מ"מ הרי כתב הר"מ עצמו בסה"מ (מצוות עשה כה) "שנצטוו הכהנים להדליק הנרות", ונתבאר בדברי הגר"ח בספרו (בהל' ביאמ"ק שם) דהמצוה שפיר נאמרה לכהנים ורק חובת ההדלקה מתקיימת בהיותה דלוקה במקומה בהיכל גם כשהודלקה בחוץ ע"י זר, ויכניסוהו אח"כ למקומה בהיכל.
והנה במנחות שם אמרי' דשבעה קני המנורה מעכבים זא"ז דהויה כתיב ביה, ובכתבי מרן הגרי"ז זצ"ל הק' דל"ל קרא מיוחד להכי, ותיפ"ל דמעכב מדין הכל בכתב, דתבנית המנורה הוא בשבעה קנים, ותי' הגרי"ז דמדין הכל בכתב אה"נ דמנורה שאין בה שבעה קנים, אינה כשרה לקיום תבנית מנורה הנצרכת במקדש, אמנם לקיום מצוות הדלקה ס"ד דסגי בהכי (ואף דחיוב ההדלקה ה"ד במנורה וא"א להדליק במקומה, וכדכ' הרמב"ן בפ' בהעלותך דהדלקה ה"ד במנורה, ול"ה כמזבח דבנעקר מקטירין במקומה, מ"מ ס"ד דלקיום מצוות ההדלקה מהני גם בליכא למנורה שבעה קנים), ולהכי בעינן קרא דהויה דגם לקיום מצוות ההדלקה בעי' מנורה בת שבעה קנים עכ"ד. ומבואר דדין המנורה בתבניתה בכלי המקדש ומצוות ההדלקה הם ב' ענינים, וע"ע בחי' הגרי"ז בפ' בהעלותך שביאר כן לענין הא דבעי' במנורה דיהיו הנרות מכוונות כנגד נר האמצעי, אם הוי דין בתבנית המנורה, או במצוות ההדלקה, ונ"מ אם גם כשהמנורה אינה דולקת איכא לדין זה עיש"ה.
♦
מנורת זהב בלי גביעים וכפתורים אם כשרה למצות ההדלקה
ומעתה נראה דהא דאמרי' במנחות שם, דמנורה באה גם ממתכת, אין הכוונה דגם לקיום מצוות תבנית מנורה במקדש יוצאים במנורה של מתכת, דודאי תבנית מנורה שבמקדש היא מנורת זהב כדכתי' בקראי, והריבוי דכשר גם ממתכת, היינו דלקיום מצוות ההדלקה יוצאים גם במנורה של מתכת, וכן מצאתי בצפנת פענח בהל' ביה"ב הנדמ"ח שכ' דמנורת מתכת ל"ה אלא לקיום מצוות הדלקה ול"ה מכלי המקדש וכמש"נ. ולפ"ז נראה דגם הדין דבעי' במנורה שתהא בהיכל נוכח השלחן, דין זה נאמר בתבנית המקדש וכליו ומסדר הנחת הכלים במקדש הוא, אבל אין זה דין במצוות ההדלקה, וא"כ י"ל דרק במנורת זהב בעינן שתהא בהיכל נוכח השלחן, אבל בהדלקה במנורת מתכת ליכא דין זה, ושפיר אפשר להדליקה גם בעזרה, דלקיום מצוות ההדלקה לא נאמר דין נוכח השלחן, וא"כ ניחא במנורת בית חשמונאי, לפי מה דאמרי' במנחות כח: דהדליקו במנורת מתכת, א"כ שפיר יכלו להדליק גם בחצרות קדשיך. וראה עוד מש"נ בספרי משא יד (ח"א פ' תרומה).ועי' בדרשות החת"ס לחנוכה (שנת תקב"ץ) שכ' כעי"ז, דאה"נ הדליקו בחצרות קדשיך דהוי פרסומי ניסא יותר [והוסיף דבחצרות דאינו מקורה בעי' יותר שמן, ונמצא דהנס היה כבר גם ביום הראשון, ותירץ בזה את קו' הב"י הידועה], ואף דבעי' מנורה בהיכל נוכח השלחן, היינו מדין תבנית המקדש אבל אינו מעכב במצוות ההדלקה עכתו"ד, ובזה ניחא דברי האו"ז שהבאנו, דבית חשמונאי הדליקו אף דעדיין לא חנכו המזבח ושאר הכלים, דאף דהכלים מעכבים זא"ז, ובפרט שלחן דבעי' מנורה נוכח השלחן, היינו דלקיום מצות בנין ביה"ב וכליו מעכבים שאר הכלים זל"ז, אבל לקיום מצוות ההדלקה סגי גם בדליתא לשאר הכלים [וזה גופא נאמר בהכל בכתב, דלמצוות ההדלקה סגי גם במנורה של מתכת], וכיון דבלא"ה בימי חשמונאי הדליקו במנורה של מתכת, וכל מעשיהם היה רק לקיים מצות ההדלקה, סגי בהכי.
ונראה דאפי' אם נימא דגם במנורה של מתכת איכא קיום למנורה דכלי המקדש, ודלא כדברי הצ"פ הנ"ל, ולכן מצוותה בהיכל, אך יתכן דאיכא תרי דיני, היינו דגם בהדליק בחצר מקיים מצות הדלקה, והא דמקומה בהיכל הוא מתבנית ביה"ב וכדברי החת"ס, ושפיר ניחא דבימי חשמונאים, משום פרסומי ניסא הדליקו בחצרות, ובפרט דכיון דעדיין לא הספיקו לחנוך את השלחן וליכא היכי תימצי של קיום תבנית ההיכל להכי הדליקו בחצרות.
ולפ"ז מבואר היטב סוגית הגמ' במנחות שהבאנו, דבמנורה של זהב בעי' לעיכובא גביעים וכפתורים וכו' ובשל מתכת לא בעינן זה. והקשה ההר המוריה דבכל מנורת זהב שאין בה גביעים תוכשר מדין מנורה של מתכת, ולפי המבואר הרי במנורה של מתכת ליכא קיום מצות תבנית מנורה שבבית המקדש, ורק דכשרה לקיום מצוות ההדלקה, ושפיר י"ל דהא דאמרי' בגמ' מנחות דגביעים וכפתורים הוי לעיכובא במנורת זהב, היינו דלקיום מצוות בנית מנורת זהב במקדש, דבזה מעכב כל דיני התורה הנצרכים במנורה [וכן דין מקשה מבואר שם דנא' רק במנורת זהב, וראה בדבר אברהם (ח"ג סי' א' ענף ה אות יח) מש"כ בזה אם בשל מתכת איכא פסול דגרוטאות], אבל לקיום מצוות ההדלקה הרי אה"נ דיוכלו להדליק במנורת זהב שאין בה גביעים, כשם שמדליקים במנורה של מתכת, דלא בעינן בהו דין גביעים, דלקיום מצוות ההדלקה לא בעינן דוקא מנורת זהב עם גביעים וכדפי'.
♦
עשרה מנורות שעשה שלמה
ונראה עוד בזה דלפי מה דאי' במנחות (צט.) דשלמה המלך הוסיף עשרה מנורות ועשרה שלחנות וכו', וברבנו בחיי פרשת תרומה כתב דהיה עפ"י נבואה, ונחלקו בגמ' שם (ועי"ש רש"י ורגמ"ה) ובילקוט שמעוני במלכים (א אות קפה) אם היו מדליקים רק במנורה של משה או דהיו מדליקים את כל המנורות, וגם בבית שני היו עשרה מנורות, כמבואר ביומא (נא:) וכמש"כ בתוס' רי"ד שם וכמש"נ בארוכה בכנסת ראשונים מנחות שם. ולפ"ז יש לדון דגם בימי החשמונאים הדליקו את כל העשר מנורות לקיים המצוה בהידור, ואף דאינו מעכב אלא הדלקת מנורה אחת, כדמשמע במנחות שם, מ"מ רצו לקיים כל המצוה של הדלקת המנורה בהידור, ויתכן דהיה להם שמן לכל הימים למנורה אחת, אך רצו להדליק כל העשרה מנורות לקיים מצות הדלקת המנורה במקדש בהידור, ובזה מבואר הנא' בחצרות קדשיך לשון רבים, היינו דהדליקו את כל המנורות בחצרות לפרסם הנס, וכיון דעדיין לא היה להם שולחנות שפיר הדליקו בחצרות [ואכן היוונים הרסו את המנורת זהב, אבל החשמונאים עשו מנורה חדשה ממתכת, והידרו לעשות עשרה מנורות].♦
תירוץ מחודש על קושית הבית יוסף הידועה בנס חנוכה
ולפ"ז נ"ל תירוץ מחודש על קושית הבית יוסף הידועה דמה היה נס חנוכה ביום הראשון הא היה להם שמן ליום אחד, דאכן י"ל דהיה להם שמן למנורה אחת, אך כיון שרצו להדר ולהדליק את כל העשרה מנורות, נעשה להם נס כבר ביום הראשון שהספיק השמן לכל המנורות. וזהו סוד הענין מה שבנר חנוכה יש דין הידור מיוחד יותר מכל המצות, כי בבית שני רצו להדר בהדלקת כל העשרה מנורות כנגד גזירת היוונים להשכיחם תורתך, ורצו לבטא את נצחונם בהדלקת המנורה כי נר מצוה תורה אור, ולכן הדליקו בהידור ובטהרה, ונעשה להם הנס כבר ביום הראשון שהיה בשמן בכדי להדליק לכל העשרה מנורות [ויל"ע דדין שמן זית לעיכובא הוא דוקא במנורה אחת ולא בכל העשרה מנורות, ויתיישב בזה קו' הרע"א בגה"ש בשבת כג]. והנה בס' אור תורה מאוסטרובצא (דף רמ) הביא דבחנוכה בשעתו בשנת ג"א תרכ"א יום ראשון של חנוכה חל בשבת, וכ"ה ביוסיפון (פרק עשרים), ולפ"ז לדברינו יהיה ראיה דכל הדלקת עשר המנורות הותרו בשבת, ונפשט ספק היד דוד במנחות שם אם הדלקת כל העשרה מנורות דוחה שבת, ודנתי בזה בירחון האוצר (גיליון ו עמוד רטז).ויש להוסיף דאף דקי"ל דמקריבין כשאין בית, כדאי' בזבחים סב, ה"ד לענין קרבנות, אבל מצות הדלקה במנורה מסתבר דשייכא רק באיכא בית, וכמש"נ לעיל דתכלית מצות הדלקה במנורה שייכא רק באיכא בית כדמשמע במדרשי חז"ל בפרשת תצווה, ולהכי בימי חשמונאים קתני דטהרו את מקדשך, היינו דהיו צריכים קודם לטהר את המקדש בכדי שיחשב דאיכא בית, ואף דעדיין לא טיהרו את הכלים, סגי בכך לקיום מצוות ההדלקה וכנ"ל, ולאחר שטיהרו את המקדש שפיר הדליקו נרות בחצרות קדשיך, ונתקיימה מצות ההדלקה וכמש"נ.
♦
הדלקה כשרה בזר אך חנוך המנורה הוא דוקא בהדלקת כהן
והנה במשך חכמה (ר"פ בהעלותך) כ' דאף דהדלקה כשרה בזר מ"מ בחנוך המנורה בעי כהן, ונראה ביאור דבריו דאף דהדלקה כשרה בזר דנתקיימה המצוה במה שהמנורה דלוקה ועומדת, וכדברי הגר"ח הנ"ל, מ"מ לענין חינוך בעי מעשה הדלקה, ובודאי דגם לחזו"א, דנתקיימה הדלקה גם ע"י קוף, אמנם לענין חינוך בעי מעשה הדלקה, ומה"ט יש לדון דבחינוך בעי' הדלקה בכהן דוקא, דהרי מצות ההדלקה היא בכהן אף דכשרה בזר, א"כ לחינוך המנורה בעי הדלקה בכהן, וכמ"כ נראה דהחנוך ה"ד בהדלקה בפנים, דהרי הכלי שרת מתחנך רק בעזרה, והמבי"ט בקרי"ס בהל' פסוה"מ פ"ג כ' דילפי' כן מקרא דאשר ישרתו בקודש, ונראה דהא דבעי לזה מיעוטא, אף דבלא"ה כל העבודות נעשו במקדש וכלי שרת עבודתן מחנכתן ולא משכח"ל עבודה בחוץ, אכן קרא בעי לומר דגם בעבודה שכשרה בחוץ, כמו הדלקה מנורה או עבודות פרת חטאת, מ"מ חינוך כלי שרת שלהם ה"ד בעזרה, ולהכי חינוך המנורה ה"ד בעזרה ובכהן, וניחא דברי המש"ח, דלהכי נצטווה אהרן על ההדלקה היינו לענין החינוך דוקא וכדפי'.ובזה יש להעמיק בדברי הגבו"א (תענית יז) שנקט דשתויי יין פסולין להדלקת המנורה, וביאר הא דאי' בגמ' שם דכהנים היודעים משמרתם אסורין בשתו"י בזה"ז שמא יבנה המקדש, והרי לאחר זמן הקרבת התמיד, בלא"ה אי אפשר להקריב קרבנות על המזבח החיצון, כיון דאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד ש"ש, וביאר דהיינו מחמת דבעי להדליק את המנורה, ושתו"י פסולין להדליק המנורה. וצ"ע דברמב"ם בריש הל' ביא"מ מבואר דשתו"י אסורין להכנס לעזרה ולעבוד, והרי האיסור הוא דוקא בעבודה הצריכה מקדש, ועי"ש ברדב"ז ומש"נ בספרי משא יד (ח"א בפ' שמיני). אכן נראה דבמהרה יבנה המקדש דבעי חינוך למנורה, אכן בשעת החינוך בעי הדלקה בכהן ובהיכל דוקא, ולהכי אי אפשר לקיים מצות הדלקה בשתו"י כיון דבעי הדלקה בפנים ואין שתו"י יכולים להכנס למקדש.
ובתוס' הרא"ש (שבת כא) כ' וז"ל: "בהא דלחשמונאים נעשה נס בחנוכה והדליקו שמונה ימים, וא"ת ולמה קבעו שמונה ימים והלא הנס לא היה כי אם שבעה ימים כי בו היה שיעור ללילה אחד, וי"ל שחילקו את הפך לשמונה והדליקו בכל לילה עד השמינית [ונתכוין לזה הב"י שם], ואע"ג דאמרי' התם תן לה מדתה כדי שתהא דולקת מערב עד בקר היינו היכא דאפשר" עכ"ל. וכ"נ בסמ"ג בהל' חנוכה, ויתכן להסביר בדברי הרא"ש דס"ל דלקיום מצות ההדלקה סגי גם בלא דלק כל הלילה, ורק ממצות בית הבחירה נאמר שיהא מודלק ועומד כל הלילה נוכח השלחן, ושפיר בלא אפשר סגי גם בהדליקו בפחות מחצי לוג, ובפרט גבי חשמונאים, דהדליקו בחצרות קדשיך ול"ה קיום גמור של מצות הדלקה בתבנית המנורה נוכח השלחן וכמש"נ לעיל.
♦ ♦ ♦