הבנת מנהג ספרד בהדלקת נרות חנוכה לפי דעת הרמב"ם
שיטות הראשונים
ידועה מחלוקת הראשונים הגדולה לגבי "מהדרין מן המהדרין" בנר חנוכה, האם הכוונה שאחד מדליק בבית ומוסיף והולך (תוס' שבת כא, ב ושו"ע סי' תרע"א סע' ב'), או שכל אחד מבני הבית מדליק ומוסיף והולך (רמב"ם הל' חנוכה פ"ד ורמ"א שם).וזה לשון הרמב"ם שם, שעליו עיקר הדיון במאמרנו:
כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד, והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.
כיצד, הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות.
מנהג פשוט בכל ערינו בספרד[2] שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם אחד.
♦
הידור החפצא עדיף
כתב בשו"ת רבי עקיבא איגר (תניינא סי' קכ"ה): "לדעת תוס' הא דקרי להו מהדרים מן המהדרים אף דלא יוכלו לעשות הידור דנר לכל אחד ואחד, וסוף סוף אינם עושים רק הידור אחד, והיינו דהך הידור דמוסיף והולך עדיף. ולהרמב"ם כפשוטו דעושים הא והא".והיינו דקשיא ליה לרעק"א לפי דעת תוס', שהוא מנהג ספרד שברמב"ם שם ודעת השו"ע שמדליקים נר אחד בבית ומוסיף והולך, א"כ מאי טעמא נחשב "מהדרין מן המהדרין" יותר מההידור הראשון של "נר לכל אחד ואחד"[3]. ויישב רעק"א: "דהך הידור דמוסיף והולך עדיף"[4].
ובפשטות הסברא בזה, שההידור הראשון הוא הידור רק בגברא, שמצוה בו יותר מבשלוחו, וההידור השני הוא בחפצא, שעושה מצוה יותר מהודרת מצד הפרסומי ניסאד), ולכן הוא עדיףה).
♦[5]
הידור הגברא עדיף
ונבאר בס"ד[6]שיתכן לומר שלפי דעת הרמב"ם והרמ"א יוצא שהסברא היא להיפך.דהנה יש לשאול לפי שיטת הרמב"ם[7] והרמ"א בהבנת "מהדרין" שכל אחד מדליק (ו"מהדרין מן המהדרין" שכל אחד מוסיף והולך), האם שייך "מהדרין" גם באופן אחר, של נר איש וביתו ומוסיף והולך. ובפשטות הסברא נראה ברור שיש הידור בזה, דמאי שנא בזה אם הבית מוסיף והולך או כל אחד מוסיף והולך.
ודבר זה התפרש להדיא בדברי הלחם משנה אליבא דהרמב"ם בהבנת מנהג ספרד, דהנה הרמב"ם אחרי שהביא שיטתו כתב "מנהג פשוט בכל ערינו בספרד" שהבית מוסיף והולך, ותמה בלחם משנה היכן הדבר הנ"ל נמצא בסוגיה[8], ויישב: "ויש לומר דמ"מ לא הוי מנהג בטעות כיון דעבדינן כדין, ואף על גב דמדינא לא בעי הוספה אנן נראה לנו למיעבד האי פשרה ולעשות ההוספה בכהאי גוונא"[9].
וכשיטה זו כתב בקצרה גם בספר סדר היום הל' חנוכה: "ובענין הדלקת הנרות יש שמדליקין נר בכל לילה לכל אנשי הבית, ויש מהדרין ויש מהדרין מן המהדרין. מה שנהגו כל ישראל הוא דרך המיצוע, שלילה הראשון מדליקין נר א' לכל אנשי הבית, ובשניה מוסיפין אחרת על הא', וכן הולכין ומוסיפין נר אחד בכל לילה עד שנמצא בלילה השמיני ח' נרות כמנין הימים אשר עברו". ומה שכתב "הוא דרך המיצוע" היינו שמנהג ספרד הוא "מהדרין" ולא מהדרין מן המהדרין, וא"כ הוא כהבנת הלח"מ בדעת הרמב"ם.
ומשמע קצת מלשונו "מנהג כל ישראל בדרך המיצוע", שכותב טעם לכך שלא נהגו כולם "מהדרין מן המהדרין", מפני שאינה דרגת הכלל להיות כל כך צדיקים, ונקטו הציבור "דרך האמצע"[10].
והשתא שאמרנו שיש מעלה בהידור "מוסיף והולך" לבדו גם לפי דעת הרמב"ם, שכך הסברא אומרת ושכך פירשו הלח"מ וסדה"י את מנהג ספרד שהביא הרמב"ם, א"כ יש לתמוה תמיה גדולה מדוע באמת בסוגיה לא פורש האי הידור כלל. וצ"ע גדול.
ובאמת בברכי יוסף תחילת סי' תרעא רצה לחדש ולהכניס את מנהג ספרד ב"מהדרין מן המהדרין" שבסוגיה גם לפי שיטת הרמב"ם, שהולך על שני דברים[11], על עיקר המצוה ועל המהדרין, עיי"ש היטב[12].
ולכא' היה נראה לומר בזה שהסוגיה נקטה שאע"פ שיש הידור בשני האופנים, מ"מ ההידור שכל אחד מדליק הוא הידור יותר טוב וראוי, ולכן כתבה רק אותו ל"מהדרין", והמהדרין מן המהדרין יעשו שני ההידורים ביחד. והטעם בזה אפ"ל, שאע"פ שלכאורה הידור בחפצא הוא יותר הידור מאשר הידור בגברא, כמש"כ לעיל הסברא, מ"מ כל זה כלפי התוצאה ועשיית הטוב יותר כלפי עצם המצווה וטעמה, אבל כלפי האדם יש מעלה גדולה ב"מצוה בו יותר מבשלוחו", שסוף סוף כך המצוה יותר מתייחסת אליו, והיא מעלה מכרעת גם אם המצוה קטנה יותר במעלתה, ודוק[13].
וכן נראה לבאר בדעת הריטב"א על שבת שם, וז"ל: "ולפירוש זה[14] מנהגנו דלא כחד, אלא כעיקר הדין דהוא נר איש וביתו. ופירש הר' יוסף דלהכי אין אנו כמהדרים ולא כמהדרים מן המהדרים פן יחשדו בכשפים אם היה לכל אחד נרו[15]". ומבואר מלשונו שלא נחשב כלל כ"מהדרין", אע"פ שמסתבר שיש בכך "הידור" מסויים[16].
ולפי דרך זו מה שנהגו בספרד כהידור הפחות מובחר צ"ל טעם מעשי, כגון מש"כ הריטב"א סכנת כשפים, או שלא היה סיפק בידם להרבה נרות[17], וכדומה.
וא"כ עלה בידינו שיש סברא לומר שהידור החפצא עדיף מהידור הגברא (וכך נראה בדעת התוס' והשו"ע בסוגיה), ויש סברא לומר שהידור הגברא עדיף (וכך נראה בדעת הרמב"ם והרמ"א בהשמטת הסוגיה בשבת את אפשרות ההידור של "מוסיף והולך" לבדו, כשרק בעה"ב יוסיף ויילך), ודוק.
והגאון החיד"א בשיורי ברכה סי' תרע"א כתב להציע בהשמטת הגמרא להיפך מדברינו, שהביא שם דברי האלפסי זוטא לרמ"ע מפאנו שהידור מנהג ספרד הוא "מהדרין" יותר מובחר מפני "שזה בגופה של מצוה", וכתב החיד"א שהטעם שלא נכתב בגמ' הוא "משום דאשמעינן דגם נר לכל אחד הוי הידור, וכש"כ מנהג זה דהוי הידור". והוא אמנם קצת חידוש שהגמ' הביאה דוקא "מהדרין" פחות מובחר והשמיטה את המובחר, ומ"מ בזה מנהג ספרד מיושב טוב כהידור המובחר. וצ"ע עדיין.
♦
סיכום
חלק העולה מכל זה:א. גם לפי הבנת הרמב"ם בסוגיה יש הידור ב"מוסיף והולך" אחד בבית. כך הוא מנהג ספרד ברמב"ם.
ב. צ"ע מדוע נשמט בסוגיה אופן זה, וכנ"ל צ"ע איך נהגו בספרד דלא כחד האופנים (אא"כ נהגו בספרד כהבנת התוס').
ג. אפ"ל מספר אופנים: "מהדרין מן המהדרין" קאי גם עיקר המצוה (ברכ"י), תני חדא וכש"כ השני (שיורי ברכה), שניהם הידור אבל ל"מהדרין" תני חדא היותר מובחר (וכן משמע בריטב"א), והטעם שהוא היותר מובחר הוא מצד ריבוי הנרות או מצד ההידור בגברא שעדיף על הידור החפצא.
ד. לפי הכיוון שנהגו בספרד רק כ"מהדרין" אפ"ל בטעמם שהעדיפו להנהגת הכלל את דרך המיצוע.
♦
הרבה להטיב!
ונסיים בדברי ספר סדר היום, שהקב"ה "הרבה להטיב" (שני דברים ביחד: נס ההצלה ונס פך השמן), בחינת "הגדיל ה' לעשות עמנו", ומובן מדוע דוקא בחנוכה מצאנו ענין ההידור:וכשראו כהני ה' ועם ה' אותו הנס הגדול נעשה להם שמחו שמחה גדולה, ובהיות שהש"י עמהם והרבה להטיב, אם להצילם מיד אויביהם אם לעשות להם אותו הנס המפורסם, וע"כ ראוי לעשות זכר לנס הזה לדורות הבאים שיכירו וידעו הטובות והניסים והנפלאות שעשה עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה, והתנו שאותם הח' ימים שנעשה להם הנס בימי מתתיהו ובניו שיהיו ימים קבועים בכל שנה ושנה ימי ששון ושמחה.
♦ ♦ ♦