ביתר עילית
חבר בכולל שע"י ישיבת מיר (ירושלים)
בעמחה"ס לחם ממרחק, המקום מרחק ועוד
בעניין משקין בית מטבחיא דכן בנס חנוכה
איתא בגמ' (שבת כא:): "מאי חנוכה דת"ר בכ"ה כסליו יומי דחנוכה תמניא אינון גלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שדהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעקב בו נס והדליקו ממנו ח' ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". והנה תנן (עדיות פ"ח מ"ד): "העיד רבי יוסי בן יועזר איש צרידה על איל קמצא דכן ועל משקין בית מטבחיא דכן". נמצא לפי המשנה דכל המשקין שבעזרה טהורין הן וקשיא דאם טהורין הן לא נזקקו כלל לשום נס בחנוכה?אכן, הרואה יראה דלא מחכמה יקשה זאת, דבאמת ליכא קושיא בזה כשנעיין בסוגיית הגמ' דסופ"ק דפסחים, דהתם מצינו שנחלקו רב ושמואל (פסחים טז.) אי דכן היינו טהור ממש, כדברי רב, או דכן היינו טהור מלטמא אחרים אבל טומאת עצמו אית בהו, וזהו דעת שמואל. ומפרש הש"ס דרב סובר דטומאת משקין דרבנן, וכי גזרו רבנן במשקין דעלמא ובמשקין דבית מטבחיא לא גזרו, ושמואל סובר דטומאת משקין עצמן מדאורייתא ורק לטמא אחרים דרבנן, וכי גזרו רבנן במשקין דעלמא אבל במשקין דבית מטבחיא לא גזרו. והנה לשמואל לית כאן קושיא כלל, שהרי שמואל סובר דאפילו משקי בית מטבחיא יש להם טומאת משקין לעצמן מן התורה, וא"כ שפיר שייך שטימאו היוונים את השמן שבמקדש. ולא עוד אלא אפילו לדעת רב, דטהורים הם לגמרי, תני רב (פסחים יז.) דמשקי בית מטבחיא דוקא טהור ולא משקי בי מדבחיא, והעולה מסוגייתא הגמ' דדם ומים לחודייהו חשיבי כמשקין בית מטבחיא אבל שמן ויין הרי הם משקי בי מדבחיא ואף בהם מודה רב דטמאים. וא"כ גם לרב שפיר טימאו היוונים את כל השמנים שבהיכל, דדין משקין בית מטבחיא דכן לא נאמר על השמן. וללוי דאמר דגרסינן משקין בי מדבחיא בעדותו של רבי יוסי בן יועזר אוקי הגמ' דס"ל כשמואל. וא"כ ממ"נ ליכא קושיא, דאי לרב דטהור לגמרי, הלא רק משקי בית מטבחיא תנן ומשמן לאו דבי מטבחיא הוא, ואי ללוי דמשקי בי מדבחיא תנן, הא ס"ל לשמואל דמשקין הללו טהורים רק מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן אית ביה. וא"כ שפיר שייך שנטמא ע"י היוונים כל השמנים שבהיכל. כל זה כתב הרש"ש טויבש בהגהותיו לשבת (כא:) בקיצור ולכאורה דבריו הם דברים מכוונים.
♦
א. ב.
אלא אי קשיא לן הא קשיא, דכתבנו דס"ל לרב דטומאת משקין דרבנן היא ורק במשקי בית מטבחיא לא גזרו, וא"כ נמצא דשמנים שבהיכל כיון שאינם משקי בית מטבחיא הרי הם כשאר משקין דעלמא דטמאים. אכן, לפי שיטת הגמ' טומאה זו לפי רב אינה אלא מדרבנן וא"כ כשטימאו אותם היוונים לא נטמאו אלא מדרבנן, וקשיא אמאי הוצרכו לנס חנוכה כדי להדליק את המנורה הלא מן התורה השמנים הללו טהורים הם לגמרי ולא נפסלו כלל ממצוות הדלקת המנורה? כן הקשה הגריעב"ץ במור וקציעה (או"ח ס' תר"ע). ואני טרם אביא לכם את תירוצו של הגריעב"ץ הריני מציע בפניכם עוד תשובות לקושיא הזאת.הנה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל (הערות פסחים טז.) כתב בזה הלשון: "י"ל למ"ד דמקבלים טומאה מדרבנן וכיון דמלחמת יון היתה בעיקר על תורה שבע"פ ולכן דקדקו ביותר אף בדבר שהוא דברי סופרים הלכך היה הנס שמצאו פך שמן בטהרה גמורה אף מד"ס". עכ"ל. ומצאתי בחת"ס (ח' חת"ס שבת כא:, דרשות חת"ס ח"א סט.) שגם הוא כתב שעשה הקב"ה נס להמשיך אור השמן כדי לקיים דברי חכמים, למרות שלא נטמאו השמנים אלא מדרבנן.
♦
ועוד יש ליישב קושיית הגריעב"ץ באופ"א ע"פ מה שמצאתי בספר ויברך דוד (שבת כא:) דאיתא התם דהני שמנים שטימאו אותם היוונים היו קרושים, משום שנקרשו בקור לילי החורף. וא"כ י"ל דאף דסובר רב דטומאת משקין בעלמא היינו רק מדרבנן, אבל הכא בשמן קרוש לאו בטומאת משקין מיירי אלא בטומאת אוכלין (דהא אינו משקה אלא אוכל) ולכ"ע טומאת אוכלין דאורייתא היא. ולכן הני שמנים טמאים המה מן התורה ומשו"ה איצטריכו לנס חנוכה בשמן שנשאר בטהרה, דבשמנים הללו כיון שנטמא מדאורייתא נפסלו מהדלקת המנורה[2]. וכן תירץ בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ב ס' רפ"ה הגהות על טוש"ע או"ח ס' תר"ע) דמיירי בשנטמאו השמנים בעודם קרושים[3].
ויותר מזה ראיתי חידוש בשו"ת עמודי אור (ס' קי"ט) שכתב דלדעת רב דאין טומאת משקין מדאורייתא ורבנן הוא דגזרו כל טומאת משקין אבל במשקין דבית מטבחיא לא גזרו דכן, כל זה נאמר על כגון דם ומים ומי פירות שהם משקין בעלמא, אבל ביין ושמן מודה רב דטומאתן מדאורייתא, משום שהם חשיבי כפרי עצמו ויש בהם טומאת אוכלין. ואע"פ שפרי הוא ונשתנה הרי נשתנו למעליותא ועדיין חשיבי כפרי (וכמו שמצינו לגבי דברים רבים דשמן ויין חשיבי כפרי) משא"כ בשאר מי פירות כיון שנשתנו מהפרי הוי נשתנה לגריעותא ופקע מהם השם פרי. ולפ"ז רב יודה ביין ושמן שיש להם טומאת אוכלין מדאורייתא וא"כ שפיר נטמאו השמנים שבהיכל ע"י היוונים ומשו"ה נזדקקו לנס חנוכה.
♦
ג. ד.
אמנם, כל זה אינו אלא לפלפולא בעלמא אבל לדינא האמת יורה כדרכו של הרב יעב"ץ, דהנה פסק הרמב"ם (טומאת אוכלין פ"י הט"ז) כרב בתרתי דמשקי בית מטבחיא תנן וגם דדכן היינו טהור ממש לגמרי, אכן גם כתב הרמב"ם (שאר אבות הטומאה פ"ז ה"א) דטומאת אוכלין וטומאת משקין שניהם מדאורייתא הם, והקשה הלח"מ (פסוה"מ פ"א הל' ל"ו) דהלא מבואר בגמ' (מובא לעיל אות א') דרב סובר משקי בית מטבחיא דכן ממש משום שסובר דטומאת משקין אינו אלא מדרבנן ובמשקי בית מטבחיא לא גזרו, וא"כ נמצא שהרמב"ם סותר את עצמו, דלענין משקי בית מטבחיא פסק כרב ולענין טומאת משקין פסק כשמואל? אלא מפרש הלח"מ דהרמב"ם פוסק הלכה כרב פפא אליבא דרב, דרב פפא אמר (פסחים יז:) דדין משקין בית מטבחייא דכן הוי הלכה למשה מסיני ואף דבשאר מקומות אמרינן דטומאת משקין דאורייתא היא סובר רב דהכא במשקי בית מטבחיא כך ניתנה ההלכה למשה מסיני דטהור לגמרי. ולפ"ז לק"מ סתירת פסקי הרמב"ם והכי מדוייק בלשון הרמב"ם (טו"א פ"י הט"ז) משקין בית המטבחים שבעזרה וכו' טהורין לעולם ואינן מתטמאין ולא מכשירין ודבר זה הלכה מפי קבלה. וגם הרב יעב"ץ כתב ע"ד זה ונמצא דלפי דבריהם גם רב מודה במשקין דטומאתן מדאורייתא ורק ניתנה הלכה למשה מסיני דמשקי בית מטבחיא טהורין לגמרי. וא"כ בשמנים שבהיכל, כיון שאינם משקי בית מטבחיא, שפיר מצינו שנטמאו בטומאת משקין מדאורייתא ומשו"ה הוצרך לנס חנוכה. וזהו תירוצו של היעב"ץ ולכאורה האמת אתו.♦
אולם, הצל"ח (סוגיית רחסה"ג אות צ'-צ"ו) השתדל והרבה להוכיח דמה שנקט הגמ' (מובא לעיל אות א') דלוי דתני בי מדבחיא סובר כשמואל דדכן היינו רק מלטמא אחרים אינו דבר מוכרח דלעולם אפ"ל דלוי ס"ל בזה. ואם כנים הדברים חזר לן הקושיא שבה פתחנו את דברינו דאם סובר לוי כרב דדכן ממש נמצא דהשמן שבהיכל שהם בכלל משקי בי מדבחיא טהורים הם לגמרי ואינם מקבלים טומאה[4], וא"כ קשיא היאך טימאו אותם היוונים. ולזה מצאתי כמה תירוצים בדברי רבותינו ומכל מה שכתבתי מכבר מהני' לן בזה רק מה שכתבתי לעיל (באות ג') דמיירי בדנקרשו השמנים דכיון דאין שם משקה עליהם אלא אוכלים הם ממילא הם טמאים בטומאת אוכלין דאורייתא. ויש מן האחרונים שכתבו (גור ארי' יהודה קונטרס המועדים ס' י"ט אות כ"א, שו"ת דבר אליהו ס' כ"ד אות ב') לתרץ דרק שמן למנחות חשיב כמשקי בי מדבחיא אבל השמן להדלקת המנורה לא היה דבי מדבחיא. ודבר זה הביאו לדייק מדברי רש"י (פסחים יז. ד"ה משקי בי מדבחיא) וז"ל: "כלומר כל אלו של קודש נקראים על שם מזבח כגון דם לזריקה ומים ויין לנסך ושמן למנחות" עכ"ל, משמע דבמן של מנורה דלאו של המזבח היא ואינן למנחות לא חשיב כמשקה בי מדבחיא וא"כ שפיר קיבלו טומאה מן היוונים בשמנים שבהיכל שהוקצו למנורת המאור. אכן העיר מו"ר הרה"ג יצחק סורוצקין שליט"א (גבורת יצחק על חנוכה ס' כ"ד) דבשו"ת אבני נזר (או"ח ס' תק"ב) כתב דהמנורה דין מזבח אית לה וא"כ לכאורה השמן למאור ייחשב ג"כ כמשקי בי מדבחיא וטהורין הן והדרא הקושיא לדוכתה.
♦
ה. ו.
ואני אמרתי בחפזי שיש ליישב הקושי באופן אחר, דהנה מצאתי בפירוש הרלב"ג עה"ת (סו"פ שמיני, תועלת כ"ה שורש ט"ז) שהביא סברא נכונה אמאי טיהרה לנו התורה את משקי בית מטבחיא והנה לשונו ככתבו: "והיה זה כן לפי מה שאחשוב לפי שאין נכנסים תחת כלל "משקה אשר ישתה" (ויקרא יא, לד) כי הדמים הוגבלו לתתם על המזבח והמים ההם הוגבלו להדיח בשר הקדשים והכהנים זריזין במצות השם ית' ולזה לא יתכן שיהיה אפשרת בזה המשקה שישתה" עכ"ד. ועל פי הדברים האלה יש לומר דכל זה הוא רק כשיהיו תחת פיקוח הכהנים אבל מאחר שבאו היוונים הארורים ושלטו על המקדש ועל הקודש הרי אין לנו סברא לומר שאין זה משקה שהרי אצל היווני אין הקודש דבר מיוחד. ולפי"ז שפיר נטמאו השמנים למרות שהיו ממשקי דבי מקדשא.ובזה אסיים שמצאתי סימוכין להנ"ל בשו"ת שואל ומשיב (מהדו' קמא ח"ג ס' מ"ב) וז"ל: "לחכם אחד מה ששאלת בהך ענינא בחנוכה דטמאו כל השמנים והקשית למ"ד משקי בית מטבחיא דכן א"כ היאך נטמאו השמנים הא הוה בעזרה והוה משקה בית מדבחיא [לשונו מגומגם קצת דפתח במטבחיא וסיים במדבחיא] לפע"ד ל"ק דהרי אמרו בע"ז דף מ"ב דבאו פריצים וחללוה דמכיון שבאו בה פריצים נתחלל מקדושתו וכו' וא"כ שפיר נפקע הקדושה ושוב נטמאו כל השמנים וזה ברור וכו'" עכ"ל.
ומו"ר הרה"ג יצחק סורוצקין שליט"א (גבורת יצחק חנוכה ס' כ"ד) מצא רמז לזה בלשון הפיוט מעוז צור דאמרינן ופרצו חומת מגדלי וטמאו כל השמנים ר"ל כיון שפרצו חומות הביהמ"ק נתחלל מקדושתו ושפיר נטמאו כל השמנים על ידם כיון שעכשיו אינם משקי בי מדבחיא[5]. ושו"מ שכן כתב המהרש"ם בספרו תכלת מרדכי (בראשית חנוכה אות י').
אכן בשו"ת בית יצחק (או"ח ס' ק"י) הביא תירוץ זה [שם הביא תירוץ זה בשם היעב"ץ במור וקציעה, אבל זה אינו שם אלא בשו"ת שו"מ] והעיר עליו דהלא כתב בבעל המאור עמ"ס ע"ז שם דרק בפריצי ישראל שיש להם איסור מעילה נאמר דין זה דנתחלל ולא בפריצי עכו"ם? ובאמת זה אינו כ"כ קושיא די"ל דהיהודים המתיוונים הצטרפו ליוונים בחילול ביהמ"ק. ושו"ר שהשו"מ עצמו הרגיש בזה (שו"ת שו"מ מהדו' ד' ח"ב ס' ר') וכתב שצ"ל דבאו בתחילה פריצי ישראל ואח"כ באו עליו פריצי עכו"ם. על כל פנים שפיר שייך בשמנים שבהיכל שיטמאו אף למ"ד דמשקי בי מדבחיא דכן ודדכן ממש. ואשרינו שיצאנו בטהרה.
♦ ♦ ♦