"בחנוכה - בנשיאים"
קריאת התורה בפרשת הנשיאים וטעמיה
עיון בקריאת התורה המתאימה לחגים ולימים מיוחדים מראה שברוב הימים, כלומר חגים שמן התורה, ישנם פסוקים בתורה העוסקים בעניינו של יום, ומובן מדוע זו הקריאה המתאימה[2]. גם לפורים, שלא מוזכר בתורה, מתאימה פרשה הקשורה באופן ענייני למה שאירע בו - "ויבוא עמלק". בתעניות, שעניינן תשובה, מתאימים פסוקי הברכות. במשנה במגילה (ל', ע"ב) מופיעות עוד שתי קריאות, השונות לכאורה מהקריאות האחרות: "במעמדות - במעשה בראשית"[3] ו"בחנוכה - בנשיאים".והשאלה הנשאלת: מדוע "בחנוכה - בנשיאים"? ברור שאין פרשה בתורה העוסקת בחנוכה, אך מסתבר שיש למצוא קשר כלשהו לפחות, בדומה למעמדות בין היום, ובין קריאתו.
רש"י על המשנה כותב: "דהוי נמי חנוכת המזבח"[4]. הרחיב מעט התוי"ט: "שכשכבשו החשמונאים ליוונים מצאו המזבח משוקץ וסתרו אותו ובנאוהו מחדש וחזרו אותו בכ"ה בכסלו". ולפי זה הסביר המהרש"א (שבת כ"א, ב) את השם חנוכה.
כתב על כך הרב זוין (המועדים בהלכה חנוכה א): "בשו"ת כנף רננה ערער על טעם המהרש"א. לדעתו, מכיון שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא וקדושת המקום של המקדש לא נתבטלה[5], לכן כשנחרב המזבח אינו אלא כמזבח שנפגם, שהבנין הוא חלק מן המקום, ומקום המזבח עדיין בקדושתו עומד. כשם שמתקנים פגימת המזבח אינו צריך חינוך, כך כשבונים מזבח אינו צריך חינוך" אבל הרב זוין מעיר: "לאחר כל אריכות דבריו אין בהם כדי הוכחה. מזבח חדש אינו דומה למזבח שנפגם, ובוודאי כשבונים מזבח חדש הוא צריך קידוש וחינוך, ולא עוד אלא שאף במזבח שנפגם עדיין יש מקום להסתפק ולומר שמכיון שנפסל צריך הוא חינוך". האדמו"ר מלובביץ' הביא את הקושיה (שערי מועדים עמ' צ"ה) וכתב: "מה שהקשו דקדושה הקודמת לא בטלה ואין צריך חינוך י"ל דהכוונה כאן אינו לחינוך בגדר דעבודתן מחנכתן כי אם כפשוטו - התחלה לאחר הפסק ארוך ולאחרי שפינו וטיהרו"[6].
ברור שקביעת קריאת התורה ע"פ נקודת ההשוואה של חנוכת המזבח מובנת יותר לפי הרב זוין, המבין שבחנוכה הייתה חנוכה ממש, אך י"ל שגם אם לא מדובר על חנוכה באותו מובן - אע"פ כן קשר בין השניים קיים, ובמיוחד לאור העדר אפשרויות אחרות. ושמא בכל זאת הבדל זה הביא אחרים לפרש שלא כרש"י וכדלקמן.
♦
סיום בניית המשכן בימים אלו
בתוספות הרא"ש כתב: "פירוש הר"ר שמעיה משום דמכ"ה בכסלו היה ראוי המשכן להקים אלא על פי הדיבור היה מקובל עד א' בניסן ולא חנכוהו הנשיאים… ולפי שהיה ראוי להקימו מכסלו ולחנכו לכך קורין פרשת הנשיאים".בניגוד לרש"י, הרואה קשר ענייני בין חנוכה לקרבנות הנשיאים ואינו מתייחס כלל לתאריכים בשנה, תוספות הרא"ש שם את הדגש על התאריך בו חלים ימי החנוכה והקשר בינו לבין תאריך בו אירע משהו הקשור לקרבנות הנשיאים. אלא שבאופן פשוט קשה להבין מה המשמעות שהיה ראוי להקימו ביום זה. מן הסתם, זו הסיבה שהביאה את הב"ח (או"ח תרפ"ד) לפרש את דברי הטור, הכותב בשם הפסיקתא כתוס' רא"ש, לא בניגוד לדברי רש"י אלא: "בפרק בני העיר כתב רש"י... ורבינו כתב הא דמפרש בפסיקתא כדי ליתן טעם להתחלת ויהי ביום כלות משה, שזהו לפי שביום כ"ה בכסלו נשלם מלאכת המשכן על כן מתחילין בו".
כלומר, שאין בדברי הפסיקתא סיבה בפני עצמה לקבוע קריאת פרשה זו בחנוכה, ולכן י"ל שהקשר הוא לתחילת הקריאה, אלא שעדיין יש להסביר מה הקשר לפסוק ויהי ביום כלות משה, ועל דברי הב"ח כתב הפמ"ג (משבצות זהב, ב'): "ביום כלות משה שנשלם מלאכת המשכן יש לומר דביום כ"ה בכסלו העמיד משה וסתרו שאיש אחר לא היה אפשר להעמידו".
נראה שכוונתו כדלהלן. חז"ל עמדו על הביטוי 'ויהי ביום כלות משה להקים': "ולא נאמר ביום הקים מלמד שכל שבעת ימי המילואים היה משה מעמידו ומפרקו ובאותו היום העמידו ולא פרקו לכך נאמר, ביום כלות משה להקים אותו היום כלו הקמותיו" [רש"י במדבר (ז, א) עפ"י ספרי.]
ומתי הייתה הפעם הראשונה שהקים וסתר? מרש"י משמע שהיה זה בכ"ג באדר, אך הפמ"ג ר"ל שהב"ח למד בטור שהיה זה בכ"ה כסלו, ואם היה הפסוק עוסק רק בהקמה האחרונה לא היה מקום להתחיל לקרוא ממנו, אך כיוון שהוא רומז גם להקמות שאחריהן היה פירוק - מתאים לקרוא זאת בחנוכה, שבה הייתה ההקמה הראשונה. אולם, הדברים מחודשים, שהרי בספרי נאמר במפורש שבימי המילואים היה משה מקים ומפרק ומשמע שקודם לכן - לא, ואולי כוונת הב"ח שהלשון כלות משה המציין סיום, מתאימה למה שאירע בכ"ה בכסלו, סיום בניית המשכן, ולכן מתחילים שם.
♦
סיום בניית המשכן כסיבה בפני עצמה
אבל הט"ז (תרפ"ד, א') הבין שדברי הטור בשם הפסיקתא הם הסיבה היחידה לקריאת פרשת הנשיאים (כפשטות דברי התוספות רא"ש) וכתב: "בטור כתב בפסיקתא...והיינו דהקמת משה את המשכן לא היה עד ר"ח ניסן ואז הקריבו הנשיאים ואנו קורין… בחנוכה אחר השלמת המשכן"[7].[והלבוש שילב בין הפירושים בצורה זו: "והטעם...מפני שיש קבלה בידינו שנשלם מלאכת המשכן בכ"ה בכסלו ונס של חנוכה נמי שהיה ג"כ באותו היום הוא כמו חנוכת המקדש מחדש לאחר שנטמא בימי יוונים - דומין להדדי והו"ל מעין המאורע"].
ועדיין צריך ביאור - מה בכך שנגמר המשכן אם למעשה לא חנכוהו בתאריך זה? להבנת העניין נדרש לדברי האגדה על הפסוק "בראשית ברא אלוקים", המובאים ברש"י (שם): "ולא נאמר ברא ה' שבתחילה עלה במחשבה לבראתו במידת הדין ראה שאין העולם מתקיים הקדים מידת רחמים ושתפה למידת הדין".
ולאור דברי תוספות (ר"ה כ"ז ע"א), שבתשרי נברא העולם במחשבה ובניסן למעשה, ולכן פירשו שזה עניינו של יום הדין בתחילת תשרי (וע' צל"ח ר"ה ט"ז) עכ"פ ברור שהמחשבה הראשונה אינה דבר בטל. דומה לזה כתב ב"אור גדליהו" (מועדים עמ' 76) בענייננו: "כי ביום כ"ה בכסלו הייתה חנוכת המשכן במחשבה אבל לא בא לידי גמר בעולם המעשה עד חודש ניסן ועולם המחשבה הוא לעולם יותר גבוה וגדול מעולם המעשה ובשעת חנוכת המשכן לא היו יכולין להוריד אותו האור של כ"ה בכסלו האור מעולם המחשבה לתוך עולם המעשה, והוצרכו להמתין עד ניסן והייתה במדרגה יותר קטנה אבל בימי החשמונאים הורידו את הגילוי הזה מעולם המחשבה לעולם המעשה".
היות כ"ה בכסלו "חנוכת המשכן במחשבה" מהוה כיוון לפתרון שאלתנו.
בפחד יצחק (חנוכה סימן ט"ז) ניסח את השאלה על טעם הטור ע"פ הפסיקתא בצורה מורכבת יותר: "נמצא לנו קושי גדול בדברים אלו שהלוא אם לא היה המשכן נגמר בכסלו, ולא היה טעם לקריאת פרשת נשיאים בחנוכה וחזינן מזה שאין מועד החנוכה טעם מחייב הקריאה הזאת והלוא בכל משך מאות השנים שבין גמר המשכן לנס חנוכה לא הייתה קריאה זו נוהגת ונמצא, דתקנת קריאת פרשת הנשיאים, באה היא מצד צירוף שניהם. מה הוא פירושו של צירוף זה?".
אמנם, דומה שדברי "אור גדליהו" עונים לשאלתו, אך הוא מבאר בדרך אחרת. עיקר העניין בנוי על מסקנה העולה, להבנתו, מהגמרא ביומא נ"ד: "דבגאולת יון גנוז הוא אור חדש שלא מצינו דוגמתו בישועות הקדומות. דפורקן יון אוצר בתוכו את החזרה ואת התחדשות החיבה של דור המדבר… והם הם דברי חכמים המבוארים בטור... כי בוודאי מועד החנוכה הוא המחייב את קריאת התורה אלא שמכיוון שתכונתו של מועד זה הוא שמחזיר את השעה ראשונה של חיבת המשכן ממילא הוי פרשת הנשיאים מענינו של יום". ויעוי"ש בכל הדברים.
♦
בהעלותך את הנרות - וחנוכה
כיוון שלישי בהבנת קריאת פרשת הנשיאים בחנוכה מופיע בדברי הפר"ח (תרפ"ד ד"ה והטעם) וז"ל: "יש סמך לזה להאגדה שהביא הרמב"ן בפירושו לתורה בריש פרשת בהעלותך".וביתר ביאור בשו"ת חת"ס (או"ח קפ"ח): "על דבר מה שפקפק מעלתך על הטור... וכתב מעלתך שלא היה צריך לזה ע"פ המדרש שכתב רמב"ן... שנצטער אהרון על שלא הקריב לחנוכת המזבח ובישר לו הקב"ה פ' בהעלותך את הנרות שחנוכה שלו ע"י נס הנרות יהיה קיים לעולם ואם כן צריך היה לקרות פרשת נשיאים בחנוכה שהרי ע"י כן נתבשרו בנס הזה".
ומוסיף החת"ס על פי כיוונו של השואל: "עדיפא מיניה הוי ליה להקשות במ"ש הטור שיש מקומות נוהגין לקרות פרשת בהעלותך ונדחק בטעם המנהג וקשה מאי מנהג שייך שהרי מעיקר הדין היה צריך לקרות בכל מקום כי לפי המדרש הנ"ל פ' בהעלותך אחנוכה קאי, וכן נדחק הטור ביש מקומות שנוהגין להתחיל בפרשת ברכת כהנים ולהרמב"ן הנ"ל הרי גם פרשת כהנים מן הבשורה שהקב"ה בישר לו שברכתו עומדת לעד משא"כ חנוכת הנשיאים".
נראה שהטור וכן רש"י לא הלכו בדרך זו כיוון שהיא מבוססת על דרש ולא על פשט, ובבחירת קה"ת אין הדבר מתאים. ואל תקשה ותאמר הרי סיום מלאכת המשכן בכ"ה בכסלו - מקורו במדרש? שהרי ההבדל ברור, כאן המדרש מגלה לנו מה שקרה בתאריך מסוים וממילא קיים קשר בין הפרשה לחנוכה, משא"כ דברי הרמב"ן הם בגדר דרש המסביר את משמעות מצוות המנורה במובן שאינו כתוב בפשט עצמו. מלבד זאת פרשת הנשיאים קשורה לבהעלותך, ועניינה לפי רמב"ן קשור לחנוכה בצורה שאינה מספיק חדה, כלשון חת"ס שהרי "ע"י כן נתבשרו בנס הזה" וברור שיש חידוש בהסתמכות על כך.
אולם החת"ס מיישב שאלת השואל בצורה שונה וחדה יותר: "באמת לק"מ דמשנתנו שלהי בני העיר דאמרה בחנוכה בנשיאים משמע נשיאים ולא בהעלותך ועל כרחך פליגי ש"ס דילן אהמדרש הנ"ל ודברי טור נכונים".
ומדבריו ניתן לדייק שאין הוא רואה בעייה עקרונית בקביעת פרשה לחנוכה ע"פ סברא מעין זו המופיעה בשאלת השואל אלא שכאן אין הדבר תואם לדברי המשנה[8].
♦
הקשר בין נשיא מסוים ליום מסוים
בספר שבולי הלקט (קע"ד) דן בשאלה מדוע בחנוכה גומרים את ההלל שמונה ימים, כבסוכות, לעומת פסח בו גומרים רק ביום הראשון. לאחר שהוא מביא שני טעמים לכך, בשם רבינו שלמה ובשם אחיו ר' בנימין, כותב הוא: "כי חנוכה נקראת על שם שנתחנך הבית והוכשר לעבודה… ועשו חנוכה כמו שעשה משה בתחילת חינוכן לעבודה וכן עשה עזרא כדכתיב... ובתודות... זה קרבן שיר הלל ואין קרבן בלא הלל, והרי אנו קורין כל יום נשיאים כל יום ויום נשיא שלו חלוק משל חבירו, אם כן כל נשיא ונשיא צריך לגמור הלל על קרבנותיו ואין ראויים לחדש קריאת נשיא אחד בלא קריאת הלל".הדברים דומים באופן עקרוני לכיוונו של רש"י, המשווה בין חנוכת המשכן לחנוכת החשמונאים, אך חידוש טמון בהם שהרי גם אחרי תקנת קריאת הנשיאים בחנוכה אין הכרח לומר שיש קשר ממשי בין כל נשיא לבין יומו, וכאן מתחדש שהקשר זה קיים, עד כדי היותו סיבה לאמירת הלל על היום בכל יום, כעין נימוקה של הגמרא בערכין (י' ע"ב) לאמירתו בכל ימי חג הסוכות ה'חלוקין בקרבנותיהן'.
יתר על כן, גם אם לא נראה את קרבן הנשיא המסוים קשור ליום וכגורם חיוב להלל, יש חידוש בראיית קשר בין הנשיא לבין יומו המסוים, שהרי היום השלישי שבניסן אינו קשור ליום השלישי של חנוכה - אף אם יש קשר עקרוני בין העניינים. זוהי כנראה הסיבה שהביאה את תוספות (סוכה נ"ה ע'א ד"ה אתקין) לומר: "בחנוכה כשקורין בנשיאים עולים שנים הראשונים לקרוא נשיא אחד דיומא ושלישי קורא דלמחרת"[9].
כלומר, אין צורך לקרוא לכולם בנשיא אותו יום, אבל הרמב"ם כתב (תפילה י"ג, י"ח): "ביום שני קוראין נשיא של יום שני". וכתב ע"ז בספר 'יומין דחנוכה' להגר"י סופר מערלוי (עמוד קי"א): "משמע שכולהו שלושה גברי קוראין בנשיא זה… ויש לדקדק… למה… לקרות מה שקראו כבר כיוון דאפשר לקרוא נשיא של יום מחרת... ונראה דסברי דהתקנה הייתה שיקראו כל הקרואים בנשיא של אותו היום וא"כ קריאת נשיא דמחרת אינו מענינו של יום"[10]. ומשמע שישנה הצמדה בין הנשיא ויומו על אף האמור לעיל.
♦
קראו נשיא של יום אחר, האם יצאו?
אולם כל זה לכתחילה, אבל בדיעבד, כתב הברכי יוסף (אורח חיים סימן תרפד): "אם טעו וקרו ביום ב' של חנוכה פרשת נשיא ג', וכיוצא, עלתה להם, דאין קפידא בימים. וזה פשוט. וכ"כ משאת משה (ח"א או"ח סי' ו) ודבר משה (ח"א או"ח סי' יד)"[11]. כדי להבין את דבריו יותר יש לעיין במה שכתב בתחילת הסימן. שם הוא דן במי שקרא לעולה הראשון את ברכת כהנים ולא התחיל ויהי ביום כלות משה וכו', ופסק שיצא. ראשית הדברים בדברי הגמרא במגילה (כט ע"ב): "איתמר, ראש חדש טבת שחל להיות בחול, אמר רבי יצחק: קרו תלתא בראש חדש וחד בחנוכה… הלכתא: אין משגיחין בחנוכה, וראש חודש עיקר". עפ"ז כתבו תוספות במגילה (כ"ג ע"א): "וכן אם הוא יום טוב וקרא כל המנין שהוא צריך ושכח לקרות בחובת היום יחזור ספר תורה ויקרא אחר בחובת היום ואחרון שקרא קודם הוי כמאן דליתיה אבל בשבת של חנוכה או בר"ח של חנוכה אין צריך כדאיתא בילמדנו דחנוכה דהלכתא אין משגיחין בחנוכה כל עיקר". לפי זה כתב החיד"א: "מאחר שכתבו התוס' במגילה דף כ"ג והרוקח סי' רכ"ו וסיעתם, דאין להשגיח בחנוכה כל עיקר. אלמא דאין קפידא כ"כ בקריאת הנשיאים בחנוכה. וטעמן של דברים, דלקושטא דמילתא הקרביי'ם הללו מהנשיאים אין עניינם בחנוכה… כמ"ש הפר"ח דקריאת הנשיאים בחנוכה קלישא טובא...".והנה בשו"ת מחנה חיים (או"ח ג' נ"א) דן במעשה שהיה שלא היה מנין ביום ראשון של חנוכה ולמחרת היה ונחלקו הדעות האם לקרוא גם את הקריאה של אתמול, והשואל סבר ש: "באמת אין שייך כאן הבדל בין יום ראשון או שני רק הכלל שיהיה קריאת נשיאים בחנוכה אבל אין קפידה איזה נשיא א"כ יוכל להשלים כמו אם חסרו ציבור לקרות סדרה בשבת… עוד אפילו בטל קריאת ס"ת ז' ימים חנוכה נקרא הכל ביום אחד... העיקר הוא קריאת התורה בחנוכה אבל אין קפידא דווקא בפרשת נשיאים רק מהיות טוב תקנו לשמוע פרשת נשיאים". אולם המחנה חיים חולק ואומר שיש קשר בין הימים ותולה זאת בדברי השבולי הלקט שהוזכרו לעיל, ומבאר זאת בדרך אגדה, הנשזרת אצלו עם דברי ההלכה, שמעשה כל נשיא ביומו נתן כח לנס שקרה באותו יום, ואף שידוע לו שגדולים שקדמו אמרו אחרת, ברור למחנה חיים כדבריו יעויי"ש.
לעומת זאת, מהקצה השני הסתפק הרא"ד אויערבך (פתחי אברהם חנוכה פורים עמוד נ"ח) שמא נאמר שלאור הכלל של אין משגיחין בחנוכה, י"ל שציבור שטעו בשני וחמישי בחנוכה וקרא בפרשת השבוע, יצאו כי "אין זה שהקריאה דחנוכה דחתה לגמרי את קריאת פרשת השבוע שהרי תקנת קריאת ב' וה' הוא כדי שלא יעבור ג' ימים בלי תורה ולגבי זה הקריאה דחנוכה ג"כ מועילה, ואפשר דאכן חיובא דקריה"ת דיום זה לא נעקר לגמרי, וע"כ לא נחשבת קריאת פרשת השבוע שלא מענינא כלל".
♦
קריאת התורה כפרסום הנס
הגמרא בשבת כ"ג אומרת שפרסום הנס הוא שיקול לעדיפות נר חנוכה על קדוש היום, וכתבו התוספות בד"ה הדר: "ונראה לרשב"א כשחל ר"ח טבת להיות בשבת שיש להפטיר בנרות דזכריה משום פרסומי ניסא ולא בהשמים כסאי שהיא הפטרת ר"ח… ומה שמקדימים לקרות בשל ר"ח משום דבקריאת התורה כיון דמצי למיעבד תרוייהו תדיר ופרסומי ניסא עבדינן תרוייהו ותדיר קודם אבל היכא דלא אפשר למעבד תרוייהו פרסומי ניסא עדיף ועוד דבקריאת התורה אין כל כך פרסומי ניסא שאינו מזכיר בה נרות כמו בהפטרה...".מדבריהם עולה שיש פרסומי ניסא גם בקריאת התורה, אלא שאולי יש להגדירה כ"אין כל כך" כי לא מוזכרים בה נרות[12]. ר"י פערלא (בביאורו לספר המצוות לרס"ג עשין עשה נ"ט-ס') כתב שאולי יש בזה אפילו קיום של פרסום הנס מהתורה: "...דעת רבינו הגאון ז"ל דהלל מצוה דאורייתא היא… נראה עפמשכ"ל בשם הר"ד הבבלי ז"ל דעיקר מצוה דהלל על הנס הוא משום פירסומי ניסא. וכך לי הדלקת הנרות כקריאת ההלל בכלל מצוה זו דאורייתא. אלא דמה שתקנו חובה לפרסם הנס בהדלקת נרות הוא מדרבנן… דמדאורייתא שפיר יוצא י"ח בהלל או בשאר ענייני פירסומי ניסא. ולפי זה נראה דגם קריאת התורה דחנוכה היא בכלל המצוה דאורייתא. שהרי גם בזה מתפרסם הנס. אלא דחובת כל דבר בפרט אינו אלא מדבריהם… ומ"מ כיון שאין שיעור למצותו מקיים בכולן מצות פירסומי ניסא".
ויש לשאול האם יש קשר בין גדר זה לבין סיבת קריאת הפרשה, או שמא בכל אופן שייך לראות בזה פרסום הנס, והרי מצאנו מחלוקת בראשונים על טעם הקריאה, ואפשר א"כ לומר שתוס' סוברים כאחת השיטות ורק לכן אמרו את דבריהם, והיה מקום לכאורה להבחין בזה בין שיטת רש"י, שהקשר הוא חנוכת המזבח, והעיסוק בחנוכת המשכן מזכיר את הנס שהיה ביכולתם לחנוך את המזבח אחרי מעשי היוונים, לבין השיטה החוזרת לסיום בניית המשכן, לפיה יותר מחודש לקרוא לכך פרסום הנס[13]. אבל יותר נראה שאין לחלק בזה[14].
♦
נספח - טעמים נוספים על פי ה'שפת אמת'
השפת אמת (חנוכה תרמ"ה ד"ה איתא) ראה קשר בין שתי החנוכות באופן נוסף: "איתא במדרש כי בחנוכה יש עוד הארה ממעשה המשכן שנגמר בכ"ה בכסלו ושילם הקב"ה ליום זה היו"ט דחנוכה... דאיתא כל מצוות שקיבלו עליהם בשמחה עדיין עושין בשמחה, ובאמת בכל נדבת המשכן ובית המקדש התנדבו בנ"י בשמחה גדולה כמבואר בפסוק וא"כ ע"כ שנשאר מזה לעולם גם לאחר שחרב המקדש וכעין שכתבו חז"ל שהמשכן נגנז וממילא נמצא לפעמים הארה ממקום הגנוז כמ"ש מו"ז ז"ל...וכן נראה שלכך קורין פרשת הנשיאים בחנוכה להזכיר זאת בנ"י שחנכו המשכן בשמחה רבה. והקבלה בשמחה נשאר לעולם... לכן נשאר הארה גם עתה".במספר מקומות אחרים בדבריו הולך השפ"א בדרך נוספת הבנויה על קשר בין החנוכות אך עם הדגשות שונות: "עניין קריאה דחנוכה בנשיאים דכתיב קח מאתם ואיתא במדרש מאתם חיינו שכיוונו מעצמם לרצונו יתברך... וכמו כן במצוות חנוכה שחידשו החכמים" (תרמ"ט ד'ה 'עניין').
ובמקום אחר כתב השפת אמת: "בחנוכה קורין בנשיאים דכתיב זאת חנוכת המזבח... המשח אותו מאת נשיאי ישראל העיד הכתוב כי חל קדושה על המשכן בכח התקרבות הנשיאים כי כל בניין במשכן ומקדש היה עדות שיש למעשה בנ"י חלק בקדושה עליונה כמו"ש בגמרא מחוץ לפרוכת העדות וכי לאורה הוא צריך... עדות הוא שהשכינה שורה בישראל מה עדות נר מערבי... זה העדות שחל מעשה הנס כי הכנת בנ"י וזה רמז נר מערבי להיות התערבות מעשה ניסים בהכנת האדם זה עדות שהעדות שהשכינה שורה בישראל דייקא. וזה עצמו היה ג"כ בנס דחנוכה שנשאר שמן על יום אחד ונעשה בו נס דייקא וזה עיקר העדות שבהדלקת הכהן נעשה נס" (תרנ"ו 'בחנוכה').
דברים דומים מצויים גם בפרי צדיק (סוף חנוכה סעיף כ"ד). על בסיס דברי חז"ל (תנחומא נשא) המדגישים את כוחם של חז"ל בתקנת החנוכה "כל מה שגוזרים עליכם תהיו מקיימים... שאף על דבריהם אני מסכים".
וכך כתוב שם: "שאף על דבריהם אני מסכים, גם מה שגוזרים על השארת קדושת הנס בהזמן כמו שנאמר ותגזר אומר ויקום לך והיינו אף אמירה בעלמא תדע שהרי יעקב בירך הקטן לפני הגדול וקיים הקב"ה גזירתו בקרבנות הנשיאים וכו' והוראה זו היה דייקא בזמן חנוכת המשכן שהודיע הקב"ה בזה שמסכים על דברי חכמים כי עצם חנוכת המשכן היה בו ג"כ השראת הקדושה מכח מעשה ידי החכמים. וכמשנ' ויהי ביום כלות משה… וימשחם ויקדש אותם כי הלוא לא היה השראת הקדושה במקום קבוע כבהמ"ק שהיה מקומו מקודש מאז מבריאת העולם... ורק היה בו השראת הקדושה שע"י חנוכת הנשיאים והמשיחה ואז הופיע השי"ת שמסכם למעשה חכמים גם בעניין השראת הקדושה כנ"ל ולטעם זה י"ל שקורין חנוכת הנשיאים בחנוכה מפני שאז הופיע הקב"ה שמסכים לדברי הזקנים".
ומקור נוסף בשפת אמת המקשר בנקודה מסוימת בין החנוכות: "בחנוכה קורין בנשיאים דאיתא במדרש נשא כשנתקרבו בני ישראל בתשובה אחר החטא ארו לפני הקב"ה יחדש לנו דבר וחידש להם המשכן... בכל התשובה נתחדש דרך חדש... לכן בכל עת שנתקרבו בנ"י היה ע"י התחדשות וכמו כן בימים אלו בוודאי עשו תשובה ובכח זה נתקרבו ונצחו היוונים ונתחדש להם הנס דמנורה" (תרל"ג 'בחנוכה').
ובמקום אחר מפרש השפת אמת בכיוון אחר, שאינו דומה למה שנתבאר קודם: "בחנוכה קורין בנשיאים דאיתא כי שלושה רגלים הם בזכות ג' אבות ומול י"ב שבטים היה צריך להיות י"ב חודשים יו"ט, רק בשביל החטא של העגל לא היה ולעתיד - יהיו ימים טובים כמו"ש בטור או"ח הלכות ר"ח וחנוכה הוא חינוך ורמז לאלה היו"ט שלעתיד… והוא כח השבטים (תרמ"ו 'בחנוכה')".
♦ ♦ ♦