מחבר שו"ת מבשן אשיב
רב היישוב רמת מגשימים
וראש הישיבה הגבוהה באיתמר
האם מזכירים שם תואר בתפילה על אביו או רבו החולה
שאלה
בע"ה ט"ו אלול תשע"ז.כשהתפללנו לרפואתו של ראש הישיבה הי"ו, הזכרנו ב"מי שברך", שלאחר אמירת התהילים שהתפללו לרפואתו, "הוא ירפא את מורנו ורבנו הרב וכו'". וניגש אלי לאחר מכן אחד הרמי"ם, וטען שזוכר בזמנו, כשהיה בישיבת מרכז הרב והתפלל כש"ץ לרפואתו של ת"ח גדול וקרא לו בשם תואר, ניגש אליו ראש הישיבה, מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל, ואמר לו שבתפילה על החולה אין להזכיר תארים.
מהו המקור לפסק זה, האם אין זה גורם לפגיעה בכבוד התורה?
♦
תשובה
א. המקור שאין מזכירים שמות תואר בתפילה
כתב בספר חסידים (סי' ת"ת) וז"ל: "אדם שמתפלל על אביו אם הוא חולה לא יאמר 'תרפא אבא מרי' או 'לאדוני אבא רפא', כי שלמה אמר 'דוד אבי' וכן אלישע אמר (מ"ב ב' י"ד) 'איה ה' אלוקי אליהו' ולא אמר 'אדוני', אבל עבד אברהם אמר (בראשית כ"ד כ"ז) 'אלוקי אדוני אברהם' כי לא היה בן חורין".האם התכוון רבי יהודה החסיד דווקא בתפילה על החולה או בכל תפילה?
המקור חסד (לרבי ראובן מרגליות זצ"ל) כתב על דבריו (שם ס"ק א'): "יתכן שביחוד בחולה דאיתרע מזליה ובודקים אחריו למעלה לא יתאר אותו בשבחים, אבל בברכה סתמית אין לחוש, שכמו שאומרים בבהמ"ז הרחמן הוא יברך את אבי מורי וכן במי שברך לגדול הקהל וכמו שנהגו בימי הרמב"ם לומר בקדיש '(בחייכון וביומיכון) ובחיי רבינו משה בן מימון'" וכדו'. א"כ לפי דברי ה'מקור חסד' מדובר דווקא בתפילה על החולה.
אך סברה זו קשה, שהרי הראיות שהביא רבי יהודה החסיד לא מדברות דווקא על תפילה על חולה, שהרי הביא ב' ראיות: א. משלמה שאמר "דוד אבי" ולא מדובר היה התם בתפילה על החולה. ב. מאלישע שאמר "איה ה' אלוקי אליהו" (מ"ב ב' י"ד), ולא הזכיר 'אדוני', וגם התם לא היה תפילה על החולה.
וע"כ נראה יותר, שאין הדברים אמורים בתפילה על החולה דווקא, אלא בכל דיבור או תפילה לפני ה', וכפי שכתב החיד"א בברית עולם על ספר חסידים (שם) "דכשמדבר לפני ה' ומתפלל על רפואתו אין לומר לפני ה' 'אבא מארי' וכן אלישע היה אומר לפני ה' כמו תפילה "איה ה' אלוקי אליהו" ולכן לא אמר 'אדוני' ". אך פשוט שכשמדבר עם בני אדם (ולא עם רבש"ע), צריך לכבד את אביו או רבו ולכן חייב לומר 'אבא מארי' וכן 'מורי ורבי', בין בחייו בין לאחר מותו.
♦
ב. טעם הדבר
מהי הסיבה שאין נותנים תארים בתפילה לפני השי"ת?מבאר החיד"א בספרו ברכ"י (יו"ד סי' ק"מ ס"ד דין ט') "שאין גבהות לפני המקום". כלומר, כשמדברים עם מלך מלכי המלכים אין אף אחד מולו חשוב. דבר זה נלמד מהגמ' בשבת (דף נ"ו ע"א), שאוריה נידון כמורד במלכות ולכן נתחייב מיתה, על שאמר בפני דוד "ואדוני יואב", וכדברי המקור חסד (שם) "דלאו אורח ארעא הוא לקבל מרות בפני המלך (מלך בשר ודם. י.ו.) וכ"ש כשעומד בתפילה לפני ממ"ה הקב"ה".
ובכך מתרץ המנ"ח (מצווה רנ"ז ס"ק י"ב ד"ה אזכיר עוד) כיצד בפרשת מטות (פרק ל"א כ"א) בעניין גיעולי כלי מדיין קורא אלעזר בשמו של משה ללא תואר כמ"ש "ויאמר אלעזר וגו' אשר צוה ה' את משה" ולכאורה נראה התם שהיה בפניו (עיי"ש ברש"י), ואפי' שלא בפניו אסור, א"כ כיצד קוראו בשמו? ומתרץ המנ"ח בשם המעבר יבוק: "כי נגד השי"ת ברוך הוא אין לקראות לשום אדם אדון... א"כ הכא נמי כיוון דאלעזר אמר אשר צוה ה' את משה, והזכיר שמו של השי"ת ברוך הוא, לא שייך לקרות אז אדון לרבו".
וכאן הוסיף וחידש, שלא רק בתפילה או דיבור לפני ה' אסור להוסיף תארים, אלא בכל מקום, אף אם מדבר לקהל, כאלעזר בשעתו, כשמזכיר שמו של השי"ת ובסמוך לו מזכיר מישהו אחר, אין להזכיר תארים. ודבר זה נלמד מאוריה החיתי שהזכיר שם של אדונו יואב כשדיבר לפני המלך דוד. ומבין המנ"ח, שה"ה כשמזכיר את שמו של המלך (ה') אין להוסיף תארים למישהו אחר, אף אם הוא גדול בתורה.
ובכך מתיישבים ג"כ דברי הגמ' בתענית (דף כ"ד ע"א): "רבי יהודה נשיאה גזר תעניתא, בעי רחמי ולא אתי מיטרא, אמר כמה איכא משמואל הרמתי ליהודה בן גמליאל, אוי לו לדור שכך נתקע, אוי למי שעלתה בימיו כך, חלש דעתיה ואתא מיטרא".
ובפירוש המיוחס לרש"י (שם) ביאר, שרבי יהודה נשיאה היה בנו של רבן גמליאל בר רבי. והוא קורא לעצמו בשמו ולשם אביו ("יהודה בן גמליאל") בלא תואר, וכיצד לא מקפיד על כבוד אביו שאסור לכנותו בשמו? אלא ששם מדובר בתפילה ובתחנונים לפני המקום, ואין גבהות לפני המקום כנ"ל.
♦
ג. האם לא להוסיף שום תואר גם על אביו ועל רבו?
והנה יש לדון בדברי החסיד בספרו, האם התכוון לשלול כל תואר בתפילה ויש להזכיר השם בלבד, אף במי שחייב בכבודם כאביו או רבו, או שהתכוון רק שלא להפליג בשבחים, אך שם תואר אחד, החייב מצד כבוד אביו או רבו – את זה חייב לומר.דהמדקדק בראשית דבריו של ספר חסידים כתב "אדם שמתפלל על אביו אם הוא חולה לא יאמר 'תרפא אבא מארי' או 'לאדוני אבא רפא' (שם) ואולי כוונתו שיאמר "תרפא אבא" או "לאבא רפא". שלהזכיר "אבא" חייב מצד כבוד אב, וכן משמע מההוכחה של הפסוק הסמוך שהביא משלמה 'דוד אבי', שהחסיר את המילה 'אדוני' אך 'אבי' הזכיר. לעומת זאת, מהפסוק השני שהביא ראיה מאלישע שאמר (מלכים ב' פ"ב י"ד) "איה ה' אלוקי אליהו" – שם לא מזכיר לא 'אדוני' ואפילו לא 'רבי', ומשמע שאין שום תואר. וא"כ ב' הראיות סתרי אהדדי.
והנה, הבן איש חי בפרשת שופטים (שנה ב' ס"ה) כתב בהלכות כבוד אב, שכשמזכיר שם אביו אין חובה לומר 'אבא מארי' אלא אפי' אם יאמר 'אבי פלוני' סגי. והטעם כי גם למילה "אבי" יש משמעות של מעלה, כמו שכתוב על יוסף "וישימני לאב לפרעה" (בראשית מ"ה ח'), וכן מצינו שדוד המלך ע"ה קרא את שאול המלך ע"ה בשם "אבי" (שמואל א' כ"ד י"ב) בתואר כבוד, שהרי לא היה אביו הביולוגי. וכן היו קוראין לרב בשם "אבא" בסתם, אע"פ שהיה שמו העיקרי אבא, כנזכר בסוף יומא (דף פ"ז ע"א), וכן מצינו באלישע שקרא לאליהו רבו "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב' י"ב), אך הוסיף שעם כל זה נהגו כיום לומר 'אבא מארי' למעלה וכבוד יותר, ולכן כיום ראוי להיזהר בכך, ואין חילוק בין אם מזכיר קודם שם אביו ואז תואר 'אבי' או קודם תואר 'אבי' ואז שמו.
ומקשה הבא"ח משלמה, שמצינו בספר מלכים (א' פרק ב' ל"ג) שקורא לאביו בשמו ללא שום תואר, ככתוב "ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום", ולא אמר "ולדוד אבי".
ומתרץ כפי שכתבנו לעיל, "נראה לי – דבר זה אמרו בתורת תפילה, שהבליע תפילה בתוך דבריו, ולפני הקב"ה היה אומר כן בדרך תפילה... ולכך אין קפידא בזה". הרי מפורש בדבריו, שכשמתפלל על אביו לא מזכיר שם תואר כלל אפי' במי שהוא חייב בכבודו כאביו, כי ס"ל שהשם "אבי" הוא משמעות של מעלה, ואין גבהות לפני המקום. וא"כ נראה מדבריו דה"ה שמתפלל על רבו לא יזכיר שום תואר, אפילו לא תואר 'רבי', שהרי זה שם מעלה ואין גבהות לפני המקום.
וכן משמע במנחת חינוך (מצווה רנ"ז ס"ק י"ב) שמקשה כיצד אלעזר בפרשת גיעולי מדין, כינה את משה ללא שם תואר (במדבר ל"א כ"א). ותירץ: "ונראה דמכאן סיוע למה שראיתי בספר מעבר יבוק שאם אחד מתפלל לפני השי"ת על אביו ועל רבו לא יאמר בתפילתו 'אדוני רבי' או 'אדוני אבי' כי נגד השי"ת ברוך הוא אין לקרות לשום אדם אדון... א"כ הכא נמי כיוון דאלעזר אמר 'אשר צוה ה' את משה' והזכיר שמו של השי"ת ברוך הוא לא שייך לקרות אז אדון לרבו". והרי אלעזר לא הזכיר 'אדוני' ולא 'רבי' שהרי לא הזכיר שום תואר. משמע שהבין המנחת חינוך כהבנת הבן איש חי דהא דאין גבהות לפני המקום זה מורה שכשמתפללים או מזכירים שם ה' אין להוסיף שום שם תואר אפי' למי שחייב בכבודו, שהרי אלעזר היה ודאי תלמידו של משה, ומזכירו ללא תואר כלל.
לעומתם, הביא החיד"א בספרו ברכ"י (יו"ד סי' ר"מ סעיף ד' דין ט'): "כשמתפלל על אביו או על רבו נראה דאין לומר בתחנתו רפא נא 'לאדני אבי' או 'אבא מארי' או 'רבי ואלופי', כי שלמה אמר בדברו עם ה' 'דוד אבי' וכן אלישע אמר 'אלהי אליהו', שאין גבהות לפני המקום, ואוריה נתחייב הריגה למלכות על שאמר 'אדוני יואב' לפני דוד המלך. אבל נראה שאותם שאסור להזכיר שמם, מותר לומר אבי או רבי אך לא יוסיף על זה. מר זקנינו הרב החסיד מהר"א אזולאי זלה"ה בהגהותיו כ"י".
משמע מדבריו שמותר להזכיר שם 'אבי' או 'רבי' אך אין זו חובה. ואין דבריו ברורים, דממה נפשך, אם ס"ל שמטעם 'שאין גבהות לפני המקום' אסור להזכיר שום תואר, אף באלה שחייב בכבודם, כאביו או רבו, א"כ שיכתוב לא להזכיר תארים כלל. ואם ס"ל שבאלה שחייב בכבודם, כאביו או רבו, חייב לקרותם בשם תואר, ואין זה פגיעה בכבוד המקום, דאדרבה הוקש כבודם לכבוד המקום, א"כ היה צריך לכתוב "חייב לומר 'אבי' או 'מורי' אך לא יוסיף על זה".
ונראה שאכן החיד"א ביאר דבריו בספרו שיורי ברכה (סי' שלח אות ד'), שכתבו לאחר החיבור ברכ"י, ושם כתב במפורש: "המתפלל על אביו או רבו אין לומר 'אדוני אבי' או 'רבי ואלופי' וכיוצא, דאין גבהות לפני המקום. אלא יאמר אבי או רבי" עיי"ש. ומשמע שכך צריך לנהוג. וע"כ נראה לפרש שמה שכתב בברכ"י "'מותר' לומר אבי או רבי", לא התכוון על דרך רשות, שאם רוצה מותר לו להזכיר ואם לא רוצה יכול שלא להזכיר, אלא 'מותר' בא לאפוקי מ'אסור' מטעם ש'אין גבהות לפני המקום', ומכיוון שבכה"ג חייב בכבודם, א"כ ה'מותר' כוונתו שחייב להזכירם בתואר כבוד, אלא שלא יוסיף מעבר ל'אבי' או 'רבי'.
ובין אם נקבל הסבר זה בין אם לאו, הרי מפורש כתב בשיורי ברכה שמי שחייב בכבודם, שעפ"י ההלכה אסור לו להזכירם בשמם בין בפניהם בין שלא בפניהם, כגון אביו או רבו, כשמתפלל עליהם יזכיר תואר אחד "אבי" או "רבי" כדי לא לעבור על הלכות כבוד אב או כבוד רב "אך לא יוסיף על זה" כגון "אבי מורי" או "מורי ורבי".
ולפלא על דברי החיד"א, שהרי ב' הראיות שהביא לכאורה סותרות, כפי שהקשנו על ספר חסידים. זאת, מפני ששלמה כשהזכיר את אביו אמר 'דוד אבי' וזו ראיה לדברי החיד"א, אך הראיה השניה שמביא מאלישע, שמכנה את רבו 'אלוקי אליהו', שם זה ללא תואר 'רבי' וצ"ע.
ואולי ניתן לתרץ, עפ"י הקדמת הרמב"ם לפרוש המשנה, שביאר שבעבר הרחוק נביאינו נקראו בשמם הפרטי ללא שם תואר, ואף בראשית ימי התנאים, כהלל ושמאי ושמעיה ואבטליון ושמעון הצדיק וכדו', משום "שגדול מרבן שמם", ולא היו זקוקים לשום תארים ושבחים, ושמם העיד על גדולתם העצומה. ורק כשנתמעטו הדורות בגדלות בתורה וברוה"ק אז החלו בשמות תארים לגדולי ישראל. אך כל זה נאמר רק ביחס לכבוד תורה של גדולי ישראל בדורות אלו, אך ביחס לכבוד אב, לא השתנה העבר הרחוק מאשר ימי אחרוני התנאים, ותמיד אדם היה מחויב להזכיר שם תואר כשמזכיר את אביו, בין בפניו ובין שלא בפניו.
ולכן אלישע מזכיר את רבו אליהו ללא שום שם תואר, אך שלמה חייב להזכיר תואר לדוד ועל כן אומר 'דוד אבי'.
ובכך מתורצת ג"כ קושיית המנ"ח (שם), שהקשה שבספר יהושע (פרק א') מצינו כמה פעמים שאמר יהושע משה עבד ה' ולא הזכיר 'אדוני', והרי אסור להזכיר את רבו בשמו אפי' לאחר מותו, אך לפי דברינו הדברים מיושבים. ובמנחת יצחק (אות א' מובא בשם מנחת חינוך הוצאת מכון ירושלים אות ט"ו) כתב דכשמזכיר שם רבו בתוספת תואר הראוי לו שרי, כמו שאמר יהושע "משה עבד ה'", ותואר "עבד ה'" תואר גדול מאד הוא כדמוכח ברש"י עה"פ במדבר י"ב ח'. אך לגבי אלישע לא מזכיר שום תואר נוסף, ועפ"י דברינו הדברים מיושבים. ודו"ק.
♦
ד. הלכה למעשה
מ"מ מכדי מחלוקת לא יצאנו, שהמנ"ח והבן איש חי ס"ל שאף המתפלל על אביו או על רבו, אין לו להזכיר שום שם תואר אלא שמו בלבד, והחיד"א ס"ל שמי שהוא חייב בכבודם, כאביו או רבו, חייב אף להוסיף בתפילה שם תואר אחד 'אבי' או 'רבי' אך לא להוסיף עליהם. ונראה לומר הלכה למעשה, שמכיוון שהלכה זו אינה ידועה ומפורסמת, ומי שיתפלל כש"ץ על חולה שהוא ת"ח, ולא יזכיר את התואר 'הרב', או שיתפלל על אביו ויזכיר בקול את שמו הפרטי ללא תואר 'אבי', הרי שלציבור, שאינו יודע את ההלכה, ייראה הדבר כזלזול בכבוד תורה או כזלזול בכבוד אביו. וע"כ יש להורות להזכיר תואר אחד 'אבי' או 'הרב' או 'רבי', אלא שלא יוסיף על כך תארים נוספים, דהיינו שלא יאמר 'אבי מורי' או 'מורי ורבי' או 'מורנו ורבנו' וכדו'.וראיה לדברינו מצאתי בספר 'נפש דוד' לגאון האדר"ת זצ"ל (הוצאת מוסד הרב קוק עמ' 135) שכתב על אביו שהיה מאד מחמיר במצוות הסוכה, "והוא ז"ל ישב בסוכה ורגליו בכרים וכסתות, מפני חלישות שלא יתקרר ר"ל, ואחר שאף מן הדין הוא פטור (ממנה) משום מצטער, אבל מפני הרבים הבאים לשאול שאלות איסור והיתר וכיוצא בזה, וימצאוהו בבית, יזלזלו במצוות סוכה, גם שלא מן הדין, ושפתיו טהורים אמרי נועם, ודברים מצודקים מאד".
וכן כתב על עצמו (שם עמ' 134) שהיה מעדיף להתפלל בסוכתו ולא בביהכנ"ס, מפני חביבותו למצוות הסוכה, ואעפ"כ לא נהג כן והיה הולך להתפלל בביהכנ"ס, "כדי שלא יבואו העם לזלזל בתפילה בצבור, אשר גם בלעדי זה, הורגלו להקל הרבה בזה".
ודון מיניה ואוקמיה באתרין. אף בנידון דידן, אם יראו שת"ח ניגש להיות ש"ץ ומתפלל תפילת רבים לרפואתו של ראש הישיבה ולא יזכיר תואר 'הרב' אלא שמו בלבד, יאמרו חלק מהציבור שלא מכירים הלכה זו, שת"ח לא מכבדים רבנים ונמצא שאף הם יזלזלו בכבוד תורה ל"ע, ודברי רשב"י בגמ' בשבת (דף ל"ד ע"א): "יאמרו זונות מפרקסות זו את זו ת"ח לא כ"ש" מבהילים עד נימי הנפש עד כמה צריכים ת"ח להיזהר בכבודם של ת"ח אחרים. וא"כ ה"ה בנידון דידן.
דברים דומים ניתן ללמוד מדברי היפה ללב (יו"ד סי' ר"מ ס"ק י'), שנשאל על רב שנתן צוואה שלא יתארוהו אחרי מותו בשם רב כי אם בשם חכם, ובניו עשו כן וכתבו בפתיחת ספרו של אביהם תואר חכם ולא תואר רב.
והביא היפה ללב (שם) מספרו של החיד"א דבר לפי (מערכת ר' אות טו"ב) שרבי מרוב ענותנותו כתב על עצמו במשנה 'רבי' ולא 'רבן'. והרב מהרי"ח הקשה, א"כ כיצד כתב על אביו רשב"ג והיה עניו ואעפ"כ קראו 'רבן'. וענה החיד"א דלא קשיא מידי, דרבי כתב המשניות והוא על עצמו רשאי לנהוג בענווה ולא לכתוב 'רבן', אך על אביו רשב"ג, הגם שהיה עניו, אין לו רשות לעשות כן, ואדרבה הוא חייב לכבדו ולתארו 'רבן', ועפ"י דברי החיד"א הסיק היפה ללב דלא היה לבנים לשמוע לצוואת אביהם, והיו חייבים לכתוב תואר 'הרב' על ספרו. "דאם הוא ציווה, לא ציווה רק בזכירה דרך עראי בהשכבה וע"ג אבן המצבה, דהכל יודעין שהוא צוואה ודש בעירו שכך הוא ציווה, לא בכתיבת בספר מודפס שמתחלק לכל העולם למקומות הרחוקים דידעי ליה מגדולת תורתו ולא ידעי מהך צוואתו, והוי העדר כבוד".
וא"כ ה"ה בנידון דידן. אם ת"ח יתפלל ברבים לרפואתו של ראש הישיבה בלא לתארו בשם 'הרב' אלא רק בשמו, אין הכל יודעין הלכה זו שאין גבהות לפני המקום, וא"כ הוי העדר כבוד, וכבזיון לכבוד התורה, וכידוע דרש ר"ע "את ה' אלוקיך תירא" לרבות ת"ח, והוקש כבודם לכבוד המקום, וא"כ פשיטא שבמקום שיש חשש לפגיעה במצוות עשה של כבוד תורה, שיש לנהוג כחיד"א ולתוארו בשם 'הרב' ולא כמנחת חינוך.
♦
ה. תפילת אשכבה ויזכור
היפה ללב (שם) הביא שבהשכבה אין להשתמש בתואר 'רב' לא רק מפני קיום צוואת הנפטר, אלא הביא בשם עיקרי הד"ט (חיו"ד סי' ל"ה אות ט"ז) "דהשכבה היא תפילה להקב"ה ואין ראוי לתוארו דאין גבהות לפני המקום".וקשה, שהרי מנהג אשכנז שאומרים ביארצייט תפילת 'אל מלא רחמים' בקול רם ובתארים וה"ה בתפילת 'יזכור' אומר 'אבי מורי', ולכאורה אין גבהות לפני המקום, א"כ למה הותר להשתמש בשם תואר?
ושאלה זו שאל הגאון הרב שלמה סובל זצ"ל את הגרי"ח זוננפלד זצ"ל בשו"ת שלמת חיים (הוצאה חדשה סי' תתקכ"ה), והשיב לו הגרי"ח, דבתפילה צריך לפרט ואם יאמר שם פרטי ללא תואר לא ידעו שמתכוון לרב פלוני, שהרי יש הרבה בשם פלוני, אך כשאומר 'אבי' או 'רבי' הכל יודעים למי כוונתו ולכן צריך להשתמש בשם תואר.
ועל תפילת 'יזכור', שאומרו בלחש בד"כ, וא"כ אין צריך לפרש במי מדובר, שהרי האומרו ורבש"ע יודעים במי מדובר, על כך תרץ הגרי"ח, מה שמכנהו 'אבי מורי' אינו כגבהות לפני המקום אלא רוצה להזכיר לפני המקום "שהיה אביו גם מורו שהורהו בדרכי התורה ולא לשם גאווה". וסיים דבריו: "והכלל מנהגן של ישראל תורה ובמה שנהגו אין לשנות". וזה שלא כשו"ת משנת יעקב לגרי"ל מקאפוש (ח"ג סי' ר"מ דף קמ"ה סוף עמוד א') שהעלה שבלימוד שלומד לע"נ הוריו שלא יאמר 'אבא מארי' ואפי' לא תואר 'אבא', ואין זה מנהגן של ישראל, וכפי שכתב הריטב"א בכתובות (דף ק' ע"ב) שהעיד בשם הרי"ף והרמב"ן שמנהג שפשט בישראל זה עד לעצמו שנתייסד על פי חכמי ישראל".
וכ"כ הגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים (ח"ב סי' ט' וסי' ע"ה), וראה עוד מקורות בספר זרע חיים לרבי יעקב חיים סופר שליט"א עיי"ש.
ואכן, אף אנו נוהגים בקהילתנו ברמת מגשימים, בתפילת 'יזכור' של החגים שהש"ץ אומר תפילת 'אל מלא רחמים' על רבה של רמת מגשימים, הרב יחזקאל דאום זצ"ל, עם התואר 'מורנו ורבנו'. ובדברי הגרי"ח הדברים מבוארים, שהרי הרב יחזקאל זצ"ל הורה תורה לרבים בקהילתנו, וע"כ יש להרבות בזכותו בעניין זה.
מ"מ מדברי הגרי"ח למדנו ג"כ, מדוע יש להוסיף תואר 'הרב' לתפילה על ראש הישיבה החולה, דאם יאמרו רק שמו, לא ברור לכו"ע שמתפללים עליו כדברי הגרי"ח "דהרי איכא כמה יוסף בן שמעון", וא"כ ה"ה בנידון דידן, ודון מינה ואוקמיה באתרין.
♦
ו. לסיכום
א. בספר חסידים מובא שאדם המתפלל על אביו לא ישתמש בתארים 'אבי מורי' או 'אדוני אבא'. וכתבו הפוסקים שה"ה כשמתפלל לרפואת רבו לא ישתמש בתואר 'מורי ורבי' או 'רבי ואלופי', וכל זה "מפני שאין גבהות לפני המקום" (מעבר יבוק).ב. המקור חסד רצה לומר שזה נאמר דווקא בתפילה על החולה דאיתרע מזליה ובודקים אחריו למעלה, משא"כ בברכה סתמית.
אך ממקורותיו של ספר חסידים נראה שאין לחלק, ובכל דיבור ותפילה לפני רבש"ע יש להשמיט תארים מפני הסיבה הנ"ל.
ג. ברבו ובאביו, שחייב בכבודם, נחלקו הפוסקים האם להשמיט בתפילה תארים לגמרי.
המנ"ח והבן איש חי כתבו לומר את השם ללא תארים כלל, והחיד"א פסק (בשיורי ברכה במפורש) שאותם שאסור להזכיר בשמם מפני כבודם (אביו ורבו), צריך לומר 'אבי' או 'רבי', אך לא יוסיף על זה תארים נוספים.
ד. במקום שיש ספק האם הציבור יודע הלכה זו, ויש חשש לפגיעה בכבוד התורה, יש להורות לא להשמיט את התואר 'הרב' בכדי שח"ו לא ישתמע שממעטים בכבוד תורה. וכדאי הוא החיד"א לסמוך עליו במקום עשה דכבוד תורה.
ה. בתפילת השכבה על רבו או אביו, יש מהפוסקים הספרדים שהורו להימנע מלהשתמש בתארים. ויש שחלקו והתירו.
ומנהג בני אשכנז בתפילת 'יזכור' ו'אל מלא רחמים' להשתמש בתארים בין על אביו ובין על רבו, בכדי לעורר זכויות על אביו או רבו.
"והכלל מנהגן של ישראל תורה ובמה שנהגו אין לשנות" (שו"ת שלמה חיים סי' תתקכ"ה).
ויה"ר מלפני אבינו שבשמים, שישלח רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף, לרב אביחי ניסן בן חיה, בתוך שאר חולי ישראל אכי"ר.
♦ ♦ ♦