רב הישוב חיספין
האם יש לקבוע תענית בז' חשוון - בשל מיעוט גשמים בגולן ובצפון הארץ[2]
בס"ד, כ"ה תשרי תשע"זשאלה
השאלה העומדת לדיון היא האם אפשר או ראוי לקבוע תענית בז' מרחשוון, בשל מיעוט הגשמים בגולן ובצפון הארץ בשלוש השנים האחרונות.הנתונים[3]:
א. בכל ההיסטוריה של מדידות הכנרת (כ-100 שנים) אין אח ורע לעוצמת המחסור המצטבר של שלושת השנים האחרונות. שנת 2014 (למניינם) הייתה מעוטת משקעים באזורנו במידה קיצונית. בדרך כלל הדברים מתאזנים בשנים שלאחר מכן, אלא שגם השנתיים האחרונות היו מעוטות משקעים באופן מיוחד, כך שההצבר הוא מצב שלא מוכר ומאד מדאיג. כיוצא בזה, אפשר לראות בגרף הראשון, המראה שספיקת נחל דן בשנה שעברה נמוכה בשליש מהממוצע! (יחד עם זאת, צריך לציין שמסיבות שונות מפלס הכנרת אינו נמצא בנקודה הנמוכה ביותר שנמדדה, ואכמ"ל).
ב. לפי המודלים לטווח ארוך לשנה הקרובה, שלושת החודשים הקרובים צפויים להיות שחונים.
ג. אין, ובעזרת ה' לא יהיה, מחסור של מי שתיה.
ד. אין מחסור בטווח הקרוב של מים לחקלאות בגולן (כך אמרו לי גם בעלי המטעים ומגדלי הפרחים), כיון שבתקופה הקרובה אין צורך בהשקיה משמעותית.
ה. אם יהיה מחסור במים במאגרים, יש אפשרות שהדבר יצריך שאיבה מהכנרת לגולן, מה שמייקר את מחיר המים. למעלה (או יותר נכון- למטה) מזה, ייתכן מצב בו יפסיקו את השאיבה לדרום רמת הגולן, בשל חוסר כניסות של מים וגם על מנת לא להמליח את המים (ראו את השקף האחרון על הזינוק ברמת הכלואורידים). במצב של מחסור במים בעבר, השתדלו לדלל פירות ולהקטין כמויות. יש להניח שאם יהיה מחסור יצמצמו את גידולי השדה על מנת להחזיק את המטעים.
השפעה נוספת עלולה להיות על פיתוח הנחלות החדשות, בעיקר בצפון הגולן, המבוססות על מטעים שצורכים מים רבים.
לסיכום: המחסור המצטבר במים מאיים במידה מסוימת על קיום החקלאות בגולן לאורך זמן, ובעיקר על האפשרות להרחיבה. לא מדובר אמנם בסכנה מיידית, אבל באיום ממשי בטווח הזמן הנראה לעין.
♦
תשובה
הפרק ראשון של מסכת תענית קובע את סדר התעניות הנהוג בעת עצירת גשמים. לפי סדר זה, אם הגיע יום שבעה עשר במרחשוון ועדיין לא ירדו גשמים, היו חכמים ותלמידיהם מתענים שלוש תעניות. מכאן ואילך, אם לא ירדו עדיין גשמים, היו מרחיבים את מסגרת המתענים לכלל הציבור. ככל שעבר הזמן ולא ירדו גשמים היו הולכים ומחמירים בהלכות התעניות.כאמור, יש לברר האם קיימת אפשרות להקדים ולהתענות כבר בז' מרחשוון, שבו מבקשים לראשונה גשם, ושמא עוד קודם לכן?
♦
א. ב.
המשנה בתחילת פרק שלישי מביאה אופנים שונים של עצירת גשמים, שבהם "מתריעין עליהן מיד". אמנם הראב"ד פירש שבאלו לא מתענים אלא רק מתריעין בשופר, אבל הריטב"א הוכיח שהכוונה היא הפוכה, דהיינו שבמקרים אלו אין נוהגים כסדר המדורג, אלא מיד נוהגים בהן בכל חומר התעניות האחרונות של עצירת גשמים. וכן כתב הר"ן (על הרי"ף דף ז עמוד ב). וביארו ראשונים אלו שהמשותף לכל המקרים הוא צורך בהצלה מיידית, שאם לא כן יגרם מצב בלתי הפיך. לדוגמא, כאשר ירד גשם ראשון והחל צימוח ופסק הגשם לארבעים יום, כך שיש חשש להפסד הזרעים, וכך הלכו וביארו בהרחבה את ההפסד העלול להיגרם לכל המנויים במשנה.נשאלת השאלה, האם הקשיים שתוארו במבוא נכללים בהגדרה זו?
♦
אחת הצרות שהמשנה מזכירה היא שירדו גשמים לאילן ולצמחים "אבל לא לבורות לשיחין ולמערות". המיוחס לרש"י[4] כתב בפירוש המושגים: "וכולן בית כניסיות מי גשמים לשתיה". וכן כתב הר"ן (במשנה): "לבורות שיחין ומערות. מכניסין בהם מי גשמים לשתות".
לכאורה, אם ירדו גשמים לצמחים ולאילנות, כיצד אין בבורות מים לשתיה? בכך עוסקת הגמ' (יט, ב): "לזה (=לצמחים) ולזה (=לאילנות) אבל לא לבורות ולא לשיחין ומערות - משכחת לה, דאתיא רזיא (=מטרות עוז, שהמים חודרים עמוק) וניחא (=גשם חלש, שמועיל לצמחים), מיהו טובא לא אתיא". הכוונה שירדו במהלך החורף גשמים שהועילו לתבואות החורף[5] ולאילנות, אך לא היה בהם כדי למלא את בורות השתייה בכמות מספקת.
♦
ג. ד.
תענית בשל חוסר במים, שלא לפי סדר התעניות, מופיעה בברייתא בדף יט, ב: "תנו רבנן: מתריעין על האילנות בפרוס הפסח, על הבורות ושיחין ומערות בפרוס[6] החג. ועל כולן, אם אין להן מים לשתות - מתריעין עליהן מיד". יש לברר: על איזה חג מדובר בברייתא? ואם בסיפא מדובר במקרה שאין מים לשתות, על מה מדובר במקרה שלפניו – שאין מים בבורות שיחין ומערות?♦
הרמב"ם הביא את הברייתא להלכה בהלכות תעניות פרק ב הלכה יז, כך: "וכן אם הגיע זמן חג הסוכות[7] ולא ירדו גשמים הרבה כדי למלאות מהם הבורות השיחין והמערות, הרי אלו מתענין עד שירד גשם הראוי לבורות. ואם אין להם מים לשתות, מתענים על הגשמים בכל עת, שלא יהיה להם מים לשתות, ואפילו בימות החמה". נראה שהוא מפרש כך: ברישא מדובר שהמים שירדו בחורף הספיקו לחודשי הקיץ, אבל לא היה בהם די, כך שעד חג הסוכות שלאחריו נותרו מעט מים בבורות, אזי מתענים אף לפני י"ז במרחשוון, כיון שאם לא ירדו גשמים בתקופה הקרובה, עלולים להיות במצב שלא יהיו להם מים, ובהסתמך על כך שאלו כבר ימי גשמים. עוד אפשר לומר שמדובר שהמים בבורות כלו, אבל עדיין יש להם מעט מים ממקורות אחרים (כגון מי מעין, וכדלקמן). ואילו הסיפא בברייתא מחדשת – כך לפי הרמב"ם – שאם מי השתייה נגמרו לחלוטין בקיץ, מתריעין מיד, אף שאלו ימות החמה.
♦
ה. ו.
לביאור דברי הרמב"ם נקדים את קושיית הריטב"א על פירושו: "ועל הבורות שיחין ומערות בפרוס החג. פי' הרמב"ם ז"ל וגם רש"י ז"ל[8] ומפרשים אחרים דהיינו סוכות, וזה תימה גדול שהרי צורך שלהם בימות החמה והיאך לא התריעו עליהן כשהיו צריכים להן? ויתריעו עליהן עכשיו שבאים הגשמים ויתמלאו?! והלא אין ראיה לגזירה מן השמים בגשמים אלא כשלא ירדו בימות הגשמים, דאילו בימות החמה סימן קללה הם שנאמר הלא קציר חטים היום", ומדוע לא התענו בימות החמה? ויישב: "ולפי שיטת המפרשים ז"ל יש לדחוק ולומר כי בודאי הצורך שלהם היה יותר גדול בימות החמה, אבל לפי שאינו זמן גשמים לא התריעו עליו, שאין מתריעים על מעשה נסים, וכשהגיע זמן הגשמים התחילו להתריע כמו שכבר הגיע להם הצרה מקודם לכן, אבל על צרה שלא הגיעה עדיין כגון הגשם הצריך לתבואות הא ודאי אין מתענין (על) [עד] רביעה אפילה". לפי דבריו בשיטת הרמב"ם והראשונים, מתריעים שלא על פי סדר תעניות רק על צרה שהגיעה כבר, כגון שאין מי שתייה, אבל אם נותרו מעט מים הצרה עדיין לא הגיעה, וקמ"ל שכיון שהגיע כבר זמן הגשמים (חודש תשרי) מותר להתענות כאילו שהצרה כבר לפניהם. ואם מדובר בפיקוח נפש ממש מתענים אף בקיץ, אף שזו תענית על מעשה נסים. ברם על צרה שלא הגיעה עדיין, ואינה נוגעת למי שתייה, כגון שחוששים שלא ירד מספיק גשם בחורף הקרב ולא יהיה מספיק לתבואות, אין מתענים שלא כסדר הזמנים, אף שהגיע כבר זמן גשמים.♦
וכן פירש רבי יהונתן מלוניל, מגדולי חכמי פרובנס, בן דורו של הרמב"ם, בפירושו על הרי"ף: "הבורות וכו' בפרוס החג, שאין דרך שיורדין כל כך גשמים שמתמלאין הבורות מהם ומהם מסתפקין כל השנה לשתיה. ואם אין להם מים לשתות מתריעין עליהן מיד, אפילו בימות החמה, דכל שעה מצטרכי לשתות ואין צרה גדולה מזו". הרי שכתב מפורש שמדובר בבורות שכונסים בהם מים לשתיה, ורק על זה מתענים לפני הזמן. ובהבדל בין שני המקרים בברייתא, נראה שפירש כנ"ל: המקרה הראשון מדבר על שנה רגילה שהמים בבורות היו מספיקים גם לימות הקיץ, אלא שפעמים רבות הבורות לא היו מתמלאים ובהגיע החג נשאר להם רק מעט מים לשתיה, וקמ"ל שמתענים על זה עוד לפני מרחשוון. ואילו הסיפא מדברת במקרה קיצון, שכל מי השתייה כלו עוד בימי החמה.
♦
ז. ח.
לר"ן שיטה ברורה. כבר הוזכר שהוא כותב במפורש במשנה שמדובר במים שנועדו לשתיה. ובפירושו על הרי"ף במשנה הוא כותב (שם סוף ד"ה והאי מתריעין): "וכן כשכלו המים מהבורות דהיינו בפרוס החג כדאיתא בגמ', הרי זה דבר שאינו סובל מתון שהרי הן מסוכנין שלא ימותו בצמא ולפיכך מתענין ומתריעין מיד". הרי שהעמיד שהגיע מועד חג הסוכות, והמים שנאגרו בבורות בחורף שעבר כבר כלו, ואין מקורות מים נוספים, וקיימת סכנת מוות לאנשים ולבהמות, וזה לשיטתו, שמתענים לפני הזמן רק אם קיימת סכנה מיידית. ובהסבר הברייתא כתב (ד"ה ועל בורות): "ועל בורות שיחין ומערות בפרוס החג. שדרכן שהמים הכנוסים היו מתמעטין הרבה באותו זמן והיו צריכין להתמלאות באותו זמן". בדבריו אלו יישב את הכפילות לכאורה בברייתא. המקרה של "פרוס החג" מדבר באופן שהיה שכיח, והוא שהמים בבורות כלו בתחילת תשרי והיתה סכנת מוות מצמא, ואז פשוט שאפשר להתענות שכן הגיע הזמן שאפשר שירדו גשמים, ואין זה מעשה נסים[9], ואילו בסיפא מדובר במקרה נדיר שהמים כלו כבר בקיץ.שיטתו ברורה, שמתענים שלא כסדר רק על חסרון מי שתייה ורק אם יש סכנת מוות מצמא.
גם המאירי פירש שהכוונה היא לחג הסוכות: וכן אם הגיע א' בתשרי[10] ולא נתמלאו בורות שיחין ומערות[11] בכדי שיהיו יכולים להסתפק בהם כל השנה, מתענים ומתריעים עד שירדו ויתמלאו אבל קודם לכן אין מתענים עליהם, אא"כ לא היה להם מים לשתות מתריעים מיד אפילו בימות החמה". מפורש במאירי שאי אפשר לקבוע תענית אם אין המצב מצדיק זאת, על פי קנה המידה והזמנים שקבעו חז"ל.
♦
לעומתם, הריטב"א סבור שאין מדובר בחג הסוכות אלא בשבועות: "ובירושלמי (ה"ב) אמרו בפירוש בפרוס העצרת וזו עולה יפה". וכך כתוב בירושלמי: לבורות לשיחין ולמערות בפרס העצרת[12]. מעתה אפי' יותר מיכן? יותר מיכן מעשה ניסים ואין מתריעין על מעשה ניסים. ופירש בעל קרבן העדה: ופריך מעתה. אם על הגשמים שבבורות - אפי' לאחר עצרת נמי מתריעין שהרי ימותו בצמא ואין לך צרה גדולה מזו: ומשני יותר מכאן. שירדו גשמים לאחר עצרת, מעשה ניסים הן ואין מתריעין עליהן: הרי שגם הוא מפרש שמדובר במי שתיה, ולא עוד אלא שלפירושו אין מתריעין בקיץ אפילו כשאין מי שתייה ועלולים למות בצמא, כי זה מעשה ניסים, וגם בזה הוא חולק על הראשונים דלעיל בפירוש הברייתא.
♦
ט. י.
היחיד שאמר שמתענים לפני הזמן גם על חוסר במים לצרכים אחרים הוא המיוחס לרש"י, שכתב: "אפילו בפרוס החג - להשקות זרעים ואת בהמתם". ונראה שמה שהכריחו הוא הקושי שצוין בראשית הדברים, שאם מדובר במי שתייה, מה ההבדל בין מקרה זה למקרה של הסיפא. וכבר כתבנו שברישא מדובר שאין מים בבורות, אבל עדיין יש מי שתייה, ואילו בסיפא מדובר שאין כלל מים. ולפירוש המיוחס לרש"י קשה שסותר מה שכתב במשנה שמי בורות וכו' הם לשתייה.♦
על פי דברים אלו יובן האמור בכף החיים (תקע"ה, אות מ') שהביא את דברי בעל מזבח אדמה: "מעולם לא שמענו שהתענו בירושלים על גשמי בורות". בחצרות הבתים בירושלים היו בורות מים ומהם דלו תושבי העיר מי שתייה. המחבר הנ"ל מספר שבשנת תקכ"ב ירד מעט גשם "והבורות היו בדלי דלות", ואף על פי כן לא הכריזו על תענית, גם לא בפרוס סוכות, ולכאורה זה דלא כפסק הרמב"ם והשו"ע שכתבו "וכן אם הגיע זמן חג הסוכות ולא ירדו גשמים הרבה כדי למלאות מהם הבורות השיחין והמערות הרי אלו מתענין עד שירד גשם הראוי לבורות". מנמק בעל מז"א: "כיון דמי השילוח יספיק לכל השנה, הגם דאיכא הוצאת ממון בעבור הבאת המים מן המעין הנזכר שהוא רחוק קצת מן העיר". כלומר, כיון שיש מקור מים נוסף למי שתייה, אין מתענים, וזאת גם אם יש לכך מחיר כלכלי. כפי שהוצע לעיל (אות ט) ייתכן שלדעת הרמב"ם בכי האי גוונא מתענים בפרוס סוכות, ברם בירושלים לא נהגו כן, ובעל כף החיים מסביר זאת: "כי תענית גשמי בורות הוא בדאיכא סכנת נפשות ח"ו וכדמוכח מדברי הר"ן ריש פ"ג דתענית". כלומר, דבריו המפורשים של הר"ן, שהובאו לעיל, הם שהנחו את רבני ירושלים בסוגיה זו.
♦
יא. יב.
העולה מדברי הראשונים והאחרונים, רובם ככולם, הוא שגזירת תענית מוקדמת לסדר תעניות שמתחיל ב-י"ז מרחשוון, אפשרית רק אם חסרים מי שתייה, ויש אומרים, וכך נהגו למעשה, שמתענים רק אם לפנינו סכנת חיים ממשית.ב"ה במדינת ישראל אין חוסר במי שתייה, ואין מקום להתענות מפני זה.
ולעניין חסרון המים לחקלאות, הרי שכרגע אין חסרון, ואין צרה מיידית שהיא לכולי עלמא תנאי לתענית שלא על פי הסדר.
נתפלל שה' יזכנו במי ברכה מידו הרחבה.
♦ ♦ ♦