רב ומו"צ בבית הוראה יד הרמ"ה
מח"ס "אוהל יעקב" ז' כרכים, ושא"ס
ירושלים
דין בשר שנתעלם מן העין בבית שיש בו עובדת זרה
לכבוד ידידי היקר הגאון רבי גמליאל הכהן רבינוביץ, במח"ס יקרים גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים ועוד ספרים חשובים, שלום וברכה וכלט"ס. אחדה"ש מצאתי לנכון להשיב למע"כ על מה שחקר כמה שאלות בעניני בשר שנתעלם מן העין, וחשבתי שכדאי ראשית כל להשיב לפניכם כל הסוגיא שנוגע להלכה למעשה כשמשאירים אוכל וכלים של ישראל לבד עם גויים, ואקווה שיהיה בזה תועלת לכם וללומדים מספריכם החשובים והנצרכים!והנה מפני חומר הענין המצוי מאוד בזמנינו ראיתי צורך להרחיב הרבה בענין הנ"ל ולברר בס"ד את כל פרטי הדינים וההלכות עד מקום שידי מגעת, כדי שנוכל להזהר בדינים שעלולים להכשל בהם כל יום בלא שום שימת לב.
♦
יסודות דין בשר שנתעלם מן העין
עי' בטור (יו"ד סי' קי"ח סעיף י"ב) שכתב וז"ל: "וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל ועל זה סומכין להניח הקדירות אצל השפחות כשהולכין לבית הכנסת. ונכון לירא שמים להחמיר כי כמה פעמים אירע קלקול בדבר, ועוד כדי להשביח חלקה נותנת חלב בקדירה", עכ"ל. והרא"ש בתשובה (כלל י"ט סימן י"ח) ומובא בבית יוסף כתב: "הניח התבשיל ברשות השפחות בלא ישראל ודאי אסור כיון שמביאין להם עבדים בשר ממקולין של גוים ואם ישראל יוצא ונכנס שרי, וכרבא במסכת עבודה זרה (דף י"א:)", עכ"ל.ועיקר הטעם שיש להחמיר בזה מובא בטור, שיש לחוש שמא בישלה בתוך הקדירה חתיכת חֵלב כדי להשביח את חלקה.
ועי' בפרישה (ס"ק ט"ו) שפירש דהיינו דמשביח את חלקה כיון שגם היא אוכלת ממנה להנאתה, ועי' בכנה"ג (הגהות טור אות כ"ט) שכתב על זה דאינו צריך לאותו טעם של הפרישה, אלא שאפילו אם אינו אוכלת ממנו חיישינן שתעשה כן שישבחוה שבישול שלה טוב ושמן.
ועי' בדרכי תשובה (ס"ק פ"ב) שהבין מדברי הפרישה שאם היא לא אוכלת מזה מותר להשאירה. ובכף החיים (ס"ק ק"כ) כתב שאם הזהיר אותה הבעל הבית שלא תיגע בשום תבשיל, לכאורה אף לפי הכנה"ג שם מותר, כל שאינה אוכלת ממנו, משום שאין לה כל הנאה להניח איסור לתוך הקדירה. אכן לדינא נראה שיש לחוש בכל גוונא שמא תקח בשר טוב יותר מן הקדירה ותתן תחתיו בשר טריפה כחוש שקנתה לצרכה, ואכן עי' בפרי תואר (ס"ק י"ז) שכתב הטעם משום חשש איחלופי. וכל זה לכאורה רק לכתחילה, אבל בדיעבד אין להחמיר כולי האי משום דלא מחזיקינן איסורא.
ולהלכה השו"ע (סעיף יב) כתב שיש להחמיר שלא להניח הקדירות אצל השפחות כשאין ישראל בבית, והרמ"א הביא תשובת הרא"ש שם, דמיירי כשאינו יוצא ונכנס. ואם אירע באמת קלקול, שנתנה איסור בקדירה, אין להאכילה אותו מאכל כדי שלא ירגילה בכך.
והנה יש לעיין בדברי הרמ"א בשם הרא"ש, האם ההיתר של יוצא ונכנס היינו לכתחילה או רק בדיעבד, דאם הבעל הבית יוצא ונכנס לא אוסרין הכלים.
ועי' בש"ך (ס"ק ל"ז) שכתב דמשמע מדברי הרמ"א שאין להחמיר ביוצא ונכנס כלל, אלא דלכתחילה יכול להשאיר את הגויה בבית, אבל מדברי הרא"ש והטור משמע שיש להחמיר משום שאחרי שכתב השו"ע (סעיף י"א) הדין של שתי קדירות, כתב (סעיף י"ב) ועל זה סומכין להניח הקדירות אצל השפחות דהוי כיוצא ונכנס, ונכון לירא שמים להחמיר, ומשמע מדבריהם דאף ביוצא ונכנס יש להחמיר. אם כן כיצד לומדים בדעת הרמ"א שהביא את דברי הרא"ש גופא, שהוא מיקל. ויש לומר שהרא"ש עצמו היה יכול להשיב לשואל שירא שמים יש לו להחמיר ביוצא ונכנס, ומכיון שהשמיט מילים האלו שמע מינה דביוצא ונכנס אין שום חומרא, ומה שכתב ירא שמים נכון להחמיר, היינו באופן שהלך לבית הכנסת, דשם נשארים הרבה זמן ולא חוזרים כל רגע, משא"כ יוצא ונכנס שתמיד נכנס, עכת"ד הש"ך ועיש"ב.
ולמעשה הערוך השלחן (סעיף ל"ה) גם כן למד שביוצא ונכנס אף לכתחילה אין להחמיר. ועי' בכף החיים (ס"ק קכ"ג) שהביא חבילה של גדולי האחרונים שנקטו דלכתחילה ביוצא ונכנס יכול להשאיר הגויה בבית, אבל אם היא יודעת שבעל הבית הולך לבית הכנסת יש להחמיר, כיון שהיא יודעת שהוא הולך להרבה זמן.
ולפי זה, מי שיש לו משרתת גויה בביתו שעובדת שם בכל עניני הבית, כמובן שאין להניחה שם לבד לכתחילה, אבל אם יוצא ונכנס לעיתים ויש לה מירתת מזה יכול להקל אפילו לכתחילה.
והנה מאחר שכבר דשו גדולי הפוסקים בחומר האיסור להשאיר עוזרת בית לבד בבית ביחוד עם הבשר והיין והכלים, ולפעמים אפילו ביחוד עם אנשים, מצאתי לנכון להביא כמה דעות מתשובות האחרונים ולצטט את דבריהם מפני חומר הענין, וגם נציין כמה עצות בתוך הדברים.
♦
דעת האגרות משה זצ"ל
בשו"ת אגרות משה (חלק א' יו"ד סימן ס"א) כתב אודות השאלה במה שהשאירו נכרית בבית ישראל בשביל הילדים, דודאי היה אסור לכתחילה להשאיר אותה שם משום שיש לחוש שתבשל לעצמה ולפעמים גם לילדים. ואף שאין מלאכת הבישול מוטל עליה, מ"מ יש לחוש שתבשל לעצמה, ולפעמים כשלא תבוא השכנה בזמן תבשל גם בעד הילדים ואינה מדקדקת בעניני בשר בחלב, ועוד דלעצמה אפשר שתביא בשר אסור. אבל בדיעבד יש להתיר להשתמש בכלים אחרי מעת לעת שיהיה אז ספיקא דרבנן לקולא, כמפורש ברמ"א (סימן קכ"ב סעיף ט'), ואף שהט"ז שם כתב דהמניח אצלו כלים במזיד אסורין בדיעבד, מ"מ הרי כאן אין להחשיב את זה כמזיד כיון שטעו כשסמכו על השכנה שנכנסת לבשל.ולדינא פסק שאחרי מעת לעת הכלים מותרין. אבל צריך להזהירם אל להבא שאסור להניח נכרית בבית שיש לחוש שתשמש בהכלים בדבר איסור, עכ"ד.
וראיתי שתלמידו, הגר"ש פירסט שליט"א, דיין בארה"ב, השמיע בשיעורו ברבים שדיבר עם בעל האגרות משה זצ"ל לגבי תשובה זו, וטען שלכאורה כל מה שהגאון זצ"ל החמיר בדיעבד היינו בכלים וקדירות שמבשלים עבור בן אדם אחד לעצמו (כלי קטן), אולם מסתבר לומר שלא ישתמשו בכלים גדולים או קדירות גדולות לצורך בן אדם אחד. ולמעשה הסכים בעל האגרות משה זצ"ל בזה שאכן לא החמיר בדיעבד אלא בכלים קטנים שמיוחדים לבשל דברים עבור איש אחד וכדומה, אבל בכלים גדולים אין לחוש בזה.
♦
דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל
בספר אשרי האיש (יו"ד חלק א' עמוד ס"ו) הביא הכרעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל לענין חשש החלפת בשר על ידי גוי בבית ישראל. שהיוצא מדברי הפוסקים שאין חוששים שגוי יחליף בשר רק אם יש לו הנאה, אבל אינו עושה דבר להכשיל את היהודי אם אין לו הנאה, וזה יתכן בעיקר בבשר יותר שמן שיחליף בכחוש. ולכן כל מי שמכיר את הבשר שיש לו בבית בטביעות עין, א"כ שוב אין לנו לחשוש להחלפה, ויכולים להשאיר את האוכל כשאינו נעול, אע"פ שהיהודי אינו בבית, עכ"ד.♦
דעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א
בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א' סימן תפ"ו) נשאל בזה על משרתת נכריה או פרוצה בבית ישראל מהו, והשיב דהרי הוא מנהג הפקר שנוהג כאן בדרום אפריקא שמפקידים הבית ביד נכריות ויש מקומות שהנכריות או יהודיות פרוצות נוהגות כבעל בית שהם אוכלות מהתבשילין שיש להם הנאה מזה, ומפורש לעיל בסעיף י' והנו"כ שם שרק ביוצא ונכנס מותר, אבל אם הודיעו שדעתו לשהות אסור, וכהיום הבעל ואשתו לא נמצאים בבית והכל נשאר ביד הנכרית ומדינא חיישינן בכל דבר שיש הנאה ממנו שמא תחליפנו או תערב דבר איסור בתבשיל ואסור. וצריך לסגור התבשילים והיין במפתח ואף את התבשילים שבמקרר, אבל בבשר עצמו כיון שניכר בין בשר טהורה לטמאה לא חיישינן שתערב בנבילה דאין לה הנאה בכך. והוסיף שם ודכל זה הוא מחמת חשש מאכלות אסורות, אבל ראוי למנוע מהם שיש גם חשש בנכריות שמביאות לבית עיתונים מזוהמים ומטמאים הבית, ועצם המראה בה עלול לטמא ומזיק מאד חינוך הילדים, ובכל אלו ההורים מוזהרים, וכל שכן בפרוצה שהיא בעצמה מכניסה הרהורים בבנים ר"ל. ואשרי הבית שאין להם פרוצה או נכרית לעבוד ומתנהגים בקדושה וטהרה ששכרם רב מאוד, עכ"ד.♦
דברי שו"ת ויברך דוד
בשו"ת ויברך דוד (חלק א' סימן צ"ד) מיירי על איסור בישול עכו"ם על ידי משרתת בזמנינו, ובסוף התשובה כתב שיש לעורר דהמחזיקים שפחה בבית לעבוד ולצאת החוצה מבלי שיהיה עכ"פ ישראל בבית יוצא ונכנס שיכול לבוא לבית כל רגע, וכמבואר בסעיף י', דהמניח עכו"ם בביתו ובו דברים שאם הוחלפו העכו"ם בשלו הוא דבר האסור מן התורה או דרבנן ודעתו לשהות בחוץ אז אותם הדברים שבבית אסורים שחוששין שמא החליפן העכו"ם ממין האיסור כל שהוא דבר שנהנה מהחליפין, והא כל אדם יש לו בבית בדרך כלל דברים שחוששין שיחליפו עכו"ם, כגון בשר כשר עם בשר נבילה, חלב ישראל עם חלב עכו"ם, גבינת ישראל עם גבינת עכו"ם, וכן מה שכתב הש"ך ס"ק ל"ז, דאין להשאיר עכו"ם בבית ותאמר לה שהולך לבית הכנסת, או כגון אלו ששוכרים שפחה לכמה שעות ואין לבעל הבית תכנית לחזור עד כמה שעות, מיהו אם הניח בבית ילדים קטנים שהם בני הבנה הם בכלל ישראל יוצא ונכנס כיון שהעכו"ם מירתת מהם, אבל קטנים שאינם בני הבנה לא.ועוד מבואר הכא בשו"ע, שאפילו אם לא מודיע לעכו"ם שמפליג לכמה שעות, אלא העכו"ם נשאר לבד בבית נעול ביחוד עם הכלים והאוכל שיש לחוש לאסור מאכלים הכלים. ולכן בזמנינו כיון שמקפדים על חשש גניבה וסוגרים הדלת, ואם כן היה מקום לומר דהמאכלים אסורים אף אם הישראל יצא רק לזמן מה, אמנם נראה דבכה"ג אין חשש דהשו"ע מיירי שהעכו"ם סגר הדלת מפנים באופן שלא היה ביכולת לבעל הבית לפותחו מבחוץ ע"כ איכא למיחש שהחליף ולא היה מירתת, אבל בזמנינו אלה, שיכולין לפתוח המנעול מבחוץ על ידי המפתח שביד ישראל אכתי מירתת העכו"ם להחליף, משום דבכל רגע יכול הבעל הבית להיכנס לתוכו, אבל אם אין לישראל בעל הבית מפתח בידו, כגון בשבת, שאין הישראל נושא מפתחות, באמת אסור אף שהישראל יצא רק לזמן מה, וכמו כן אם יש על הדלת מבפנים מנעול כעין בריח שהעכו"ם יכול לנעול מפנים ואין הישראל יכול לפתוח את הדלת גם כן יש לחוש לאסור המאכלים.
ומה שיש לעורר דאולי אם העכו"ם לא יודע שהפליג לזמן מה וגם השאיר הפתח פתוח שבכה"ג אפשר להקל, הרי לקמן בסימן קכ"ט לענין חשש יין נסך כתב שם דלא מהני הא דבכל שעה יכול הישראל לבוא, אא"כ יש שם דרך עקלתון שיכול הישראל לבוא פתאום שלא יראנו העכו"ם, דאז יש לומר שהעכו"ם ירא שמא יגיע בכל שעה, אבל בלאו הכי אין העכו"ם ירא, שהרי יכול לראותו קודם שיבוא לפנים, ואם כן בזמנינו, שעל פי רוב ליכא דרך עקלתון שיכול הישראל לבא שם, נפל היתרא בבירא, עכ"ד.
♦
דברי שו"ת חיי הלוי
ועי' בשו"ת חיי הלוי (חלק ב' סימן ע"ח) שהאריך בכל עניני איסור יחוד עם עריות, ובאות מ"ז ואילך הוסיף שם עוד דינים נחוצים וכדאי להעתיקם כאן בעז"ה.והנה יש להיזהר בעוד כמה ענינים הנוגעים בנכרי הנמצא בביתנו או שעובדים שם שיזהרו שהם לא יגעו ביין, וגם אסור לה להתייחד עם היין שמא תיקח קצת, ויש נזהרים גם שנכרי אפילו לא יראה את היין, ואם ראה היין נזהרים שלא לקדש עליו, על כן אין להניח היין עד שיחתמו או יסגרו עם מנעול, וכל זה דוקא אם אין אנשי הבית שם, אבל אם הם יוצאים ונכנסים אז יכולים להכניס היין אפילו למקרר בתוך תיק ואין בו חשש כלל.
וכן יש להזהר שלא יניח הנכרי עם הבשר, רק על ידי מפתח וחותם, ובדיעבד יש להתיר על ידי שאלת חכם במקום שאין חשש שיהנה מהחליפין, ואפילו הכלים אסור להניחם עם העכו"ם רק אם יעשה סימן כדי לידע שלא השתמש בהם, ולכן כיון דיש כמה חילוקי דינים בזה עצה טובה להגיד להם קודם היציאה שחוזרים תיכף או שהשכן צריך להגיע בכל עת, וממילא יהא מירתת לעשות דבר שלא כהוגן. ואגב יש להעיר שכל פעם ששולחים מהחנות בשר או דגים שאין בהן סימני כשרות, אם השליח אינו שומר תורה ומצות צריך לשים חותם על החבילה, דהיינו שיניח דבק שלא יכולו לפתוח החבילה מבלי לקרוע את הדבק.
עוד יש להזהר אם הנכרית מביאה אוכל מביתה, שצריכים להיזהר שלא תשתמש עם הכלים שלנו, ואם צריכים, יש ליחד כלים מיוחדים בשביל המשרתת, ולסמן אותם היטב. ויש להיזהר שלא תדיח את הכלים שלה ביחד עם הכלים שלנו, וכן יש להיזהר שלא תדיח את הכלים שלה אלא עם מים שאינם בחום של יד סולדת בו. וכן יש להיזהר לסמן את הכלים שלנו של בשר ושל חלב שהיא לא תדיחם ביחד, וכדאי להרגילה אם אפשר שהיא חייבת להגיד לנו אם היא עשתה איזה טעות בדברים אלו. ועוד צריכים להיזהר שלא תבשל אפילו מאכל כשר בכלים שלנו, חוץ ממאכל שנאכל כמו שהוא חי או שאינו עולה על שולחן מלכים, דאל"כ יש בו לפעמים משום בישולי עכו"ם, וכיון שדיני בישול עכו"ם מסובכים מאוד כדאי שלא תבשל בכלים שלנו כלל. ועוד דבר שיש להזהר בה הוא מתי שהנכרית עוזרת ומוציאה קדירות חמות מהתנור וכדומה, שלא תניח אותם על השלחן או השיש וכדומה אלא עם הפסק קדירה או שאר דבר שחוצץ כדי שלא לגרום שאלות של בשר בחלב.
ובסוף דבריו הזכיר שם דבר חשוב ביותר, והוא שבמקום שיש להיזהר ביותר שלא תדבר הנכרית עם הילדים דברים שלא כהוגן, ושלא תקלקל ח"ו החינוך מה שאנו מטריחין עצמנו לחנך הבנים והבנות. ולכן פשוט הוא שיש להזהיר המשרתת שתלבש בגדים צנועים. ובעיקר יש לבקש מהשי"ת שיהא לנו סעייתא דשמיא בכל הדברים האלו, עכת"ד וכל אלו הם רק חלק מהאזהרות הנחוצות ביותר חוץ מאיסור יחוד.
♦
דברי שו"ת אבני ישפה
ובשו"ת אבני ישפה (חלק ב' סימן נ"ט) נשאל מבחור שהוריו עובדים מחוץ לבית ובאה כמה פעמים בשבוע גויה לנקות את הבית, האם צריכים לנעול את האוכל בפני המשרתת הגויה. והשיב דהרי בספר החשוב של הגר"ש וגשל זצ"ל על הלכות מאכלות אסורות כתב שכאשר היהודי נעדר מן הבית לזמן ארוך קצת ואין יהודי אחר שיוצא ונכנס, אין להשאיר את הגוי בלי שינעלו את הארונות והמקרר שמכילים אוכל. ולפי מה דאיתא בסעיף י' יש לעיין מהו הגדר של ההנאה שיש לחשוש לו במקרה זה, שאם נשאיר את הגויה לבד בבית, עלולה היא להחליף את המאכלים הכשרים במאכלים שאינם כשרים.ועוד הביא מה שכתב הטור (בסוף סימן קי"ח) שהרא"ש כתב שנכון לירא שמים שלא יניח עכו"ם בביתו כשהולך לבית הכנסת. וכך פסק בשו"ע (סעיף י"ב), ויש לעיין למה כתב שנכון לירא שמים להחמיר כי כמה פעמים אירע קלקול בדבר, ולמה רק לירא שמים יש להחמיר הרי יש כאן חשש של רווח של הנאה שתשביח טעם האוכל על ידי הוספת חלב. אלא צריך לומר שלא ברור לאסור כי שמא אינה סוברת שחלב משביח התבשיל, ואין זה כמחליף בשר כחוש עם בשר שמן שהשמן משביח לכולי עלמא, ולכן כתב "שיש להחמיר", וכמו שכתב הרא"ש.
ועוד יש לומר שאין לאסור רק דומיא דמה דאמרו חז"ל שמחליפים, אבל כאן שאין לה במה להחליף יש לומר דשרי וקמ"ל דירא שמים יחמיר. אבל עדיין יש מקום לומר שזה דוקא בחלב שיש לה בבית, ואם כן חוששים שהיא תוסיף החלב לתבשיל, אבל יש לעיין אם חוששים שהיא תביא בשר מבחוץ כדי שהיא תחליף עם הבשר של בעל הבית.
ואח"כ הביא שם שיש מח' אם הנכריה תביא בשר מבחוץ או לא, ועכ"פ המציאות נראה אצלנו שבדרך כלל אדם מכיר בטביעות עין מה שקנה ומה שבישל. ועי' בדרכי תשובה (ס"ק פ"ד) שהביא בשם הכנסת הגדולה שצריך טביעות עין בגוף השומן ולא מהני טביעות עין בכלי, כי שמא אכלו השומן ומלאו הכלי בשומן אחר. וכן משו"ת אגרות משה שם שכתב לחשוש להשאיר כלים ביד גויה, ולפי הנ"ל זה מובן כי חוששים להחליף רק אם יש הנאה, ולא מצויה הנאה בהחלפת האוכל.
עכ"פ יוצא מדברי הפוסקים שאין חוששים שהגוי יחליף רק אם יש לו הנאה, אבל אין חשש שיכשיל את היהודי אם אין לו הנאה. וזה יתכן בעיקר בבשר יותר שמן שיחליף בכחוש. ולכן כל שמכיר את הבשר שיש לו בבית בטביעות עין, אם כן שוב אין לנו לחשוש להחלפה ויכולים להשאיר את האוכל לא נעול, והסכים לזה הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
ולענין נעילת הכלים בפני הגויה שאינה מבשלת, הרי כבר הזכרנו מה שכתוב בשו"ע סעיף ט'-י"ב ולכאורה אפשר לומר שבבית ישראל יש כאן ספק ספיקא והיינו דשמא המשרתת לא הלכה להביא דברים אסורים לאכילה, ואפילו אם הביאה שמא לא בשלה אותם בקדירות שלנו. ועוד אין הדרך לבשל בבית אחרים כי רוב בני אדם קונים היום אוכל מוכן, אם הם לא אוכלים בביתם. ואע"פ שרגילים לבשל מים לתה וקפה, אבל יש קומקומים מיוחדים לזה ולא לוקחים כלים אחרים. וכיון שהמשרתת באה בכל יום, יש לומר שאפילו אם בשלה, שמא בשלה מלפני כ"ד שעות והוי הכלים אינם בני יומן, עי' בשו"ע סימן קכ"ב (סעיף ט').
ולמעשה אין לסמוך על זה כיון שלהלכה קיי"ל לאסור לתת בידים של עכו"ם לכתחילה, ועוד דהט"ז שם (ס"ק ח') החמיר לאסור את הכלים בלי להכשירם ועוד חילק בכלים שאינם יכולים להכשיר שתליא אם מסרו הכלים בשוגג או מזיד. ועי' בדרכי תשובה (ס"ק ל"ט) שהביא מספר תפארת יוסף (סימן ט"ו) שכתב דהרמ"א איירי שהישראל מסר לו למשל חצי יום לתקן הכלי והישראל לא בא לקבל הכלי, ועברו שעות מן הזמן שהיה צריך הישראל לקבל את הכלי, ובזה אמרינן ששפיר נקרא הכלי אינו בן יומו, שבזמן הזה הוא מירתת להשתמש כיון שיתכן שיהא הישראל. עכ"פ גם לפי דבריו אין כאן היתר כלל כיון שכל בוקר אינה פוחדת להשתמש ושוב אינו נקרא אינו בן יומו.
והנה בשו"ת אגרות משה שם, במה שהסיק להחמיר לא להשתמש בכלים אלו עד שאינם בני יומם, ולפי דבריו נראה שצריך לנעול את כל ארונות הכלים בבית, ולא צריך שיכנס יהודי כמה פעמים במשך היום, והטעם הוא שכיון שזה בית של ישראל לא מצוי לה דבר טרף לבשל, ואף אם יש לה שמא לא בשלה, ועוד שמא עברו כ"ד שעות. אבל אם תפקידה לבשל וגם אוכלת שם ודאי חיישינן שמא הוסיפה חלב להשביח את חלקה. וכן הסכים לזה לדינא הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והגר"ש וואנזר זצ"ל, עכ"ד.
♦
דברי שו"ת שבט הלוי
ועי' בשו"ת שבט הלוי (חלק י"א יו"ד סימן קצ"א) שנשאל אודות ת"ח אחד שיוצא במשך היום ואשתו החולנית יש לה מטפלת נכרית בביתה לעזור לה והוא לא יוצא ונכנס האם יש לחוש לענין יחוד כלים ואוכלים אצל עבדים ושפחות. והשיב דמה שהשואל צידד מהא דיורה דעה (סימן קי"ח) דאם אין הגוי נהנה מהחליפין אין חשש חליפין ואיסור, אמנם באלו השפחות הרגילים זמן רב בבית ישראל ביודעם שאין מקפידים עליהם כ"כ, מסופק אני אם מהני יוצא ונכנס וגם אם שייך הכלל דאינו נהנה, כי לבם גס בכל הנעשה בבית וצריכים להם. איברא עצתו אמונה, שיתנו להם כלים שיהיו שלהם ולא יצטרכו כלל לשל ישראל, וכיון שבלאו הכי מכח ספק ספיקא דיעבד הכלים מותרים כמבואר ביורה דעה (סימן קכ"ב סעיף ט') יש לסמוך על זה גם לכתחילה, ויש עוד פרט לענין בישול עכו"ם לפעמים, ועי' (סימן קי"ג סעיף ד') בענין אי שייך בישול עכו"ם בעבדים ושפחות שלנו, דמדברי הרמ"א משמע להחמיר ועי' בש"ך שם, והם העיקר אע"פ שיש משמעות בהאחרונים להקל כדעת הראב"ד, עכ"ד.♦
דברי שו"ת שבט הקהתי
ועוד לימוד זכות ראיתי בשו"ת שבט הקהתי (חלק ו' סימן רפ"א) שכתב דבזמנינו יש הרבה שנוהגין להשאיר עוזרת נכרית לבד בבית לכמה שעות כדי לנקות ולסדר הבית, וצריך לדון איך עושים כן, הא יש לחוש שמא השתמשה לבשל בהכלים דבר אסור באופן שאין שם יוצא ונכנס. ונראה ללמד זכות באופן שאינה בא לעזור בבישול, דאז יש גם כן חשש של בישול עכו"ם, אלא העוזרת באה רק לסדר ולנקות הבית, כי אם היתה מבשלת בהקדירות בודאי היתה בעלת הבית מרגשת ומבחנת בדבר, כיון שהיום כל הקדירות מסודרות בארונות ונקיות והכל מסודר על מקומם, ואם היתה בעלת הבית מבשלת בודאי היתה בעלת הבית מרגשת, ועוד דהיום בדרך כלל אין העוזרת מבשלת בשבילם אלא הבעל הבית נותנת לה לאכול ולשתות, זה חשש רחוק מאוד שתבשל ואפילו אם העוזרת רוחצת הכלים בשרי וחלבי והכלים מסודרים במקומם אין לחוש שמא רחצם ביחד אם לא נמצאו כלי חלבי בתוך הכלים בשריים או איפכא. אבל לכתחילה כשרוחצת הכלים יקפידו שתהא בעלת הבית יוצאת ונכנסת, כך נראה ללמד זכות על מה שנוהגין להקל. ולחוש שמא השתמשה בקערות או כפות וכו', ועי' בערוך השלחן דאין חשש כיון דהוי רק כלי שני דמותר מדינא, עכ"ד.ולמעשה קשה ללמד זכות בכל מקום מאחר שבעינינו ר"ל רואים איך שהנכריות מרגישות כבביתם בהרבה בתים בישראל, ולכן הדרגה של מירתת יורד ובסוף הם לוקחים את הכלים לבשל בהם וכדומה, ולכן נראה לי שמי שיכול לנעול את הארון ששם נמצא את הגאז ולסגור אותו כדי למנוע את האפשרות בשבילם לבשל, יש לצדד בזה להקל כדי להתיר את הכלים. ולגבי היין אם אפשר כדאי לקנות יין שודאי מבושל לכל הדעות, ולא רק מפוסטר, ואם נמצא בבית יין שאינו מבושל כדאי לנעול אותם בארון כדי למנוע מכל שאלות של קולות בדיעבד לגבי יין נסך. וכמובן שהבשר יש יותר לימוד זכות להקל, כמו שהזכרנו לעיל שיש בזה טביעות עין, או שלא מסתבר שהיא תביא בשר שלה מבחוץ, ובדרך כלל אפשר לראות את הבשר עם "הפלומבע" או נייר עטיפה שרואים שלא זייפו בזה בכלל.
♦
דברי שו"ת ויען דוד
ובשו"ת ויען דוד חלק ו' (סימן ק"י אות ח') דן שם אם יש לתלות כשמשאירים גוי עם חולה לענין הכלים אולי הגוי בישל דוקא דברים המותרים, והרי יש סברא לומר שמאחר דאף שהגוי נמצא לבד בבית ישראל, מ"מ מה שנמצא בבית ישראל הוא רק מאכלים כשרים ולכן לא יקנה במחוץ מאכלות אסורות כשיכולים לקחת הכשרים בחינם מתוך הבית של ישראל, ובפרט כשאין הנאה בחליפיו. אמנם למעשה יש לחוש עכ"פ שמתאוה נפשו לבשל ולהנות דוקא ממאכלות אסורות. ובאות ט' שם הוסיף עוד חידוש שגם הכלים שהדיחה, סבירה ליה דלמה ניחוש שעירבה כלים של בשר וחלב, ובשעת הדחק כי האי יש להתיר כל זה, אמנם נראה דבודאי תחוס על טרחתה ואם תוכל להדיחם יחד בודאי לא תמנע מזה.ובסימן קט"ז שם נשאל אודות איזה אופן מותר להשאיר את העכו"ם בבית לבד עם כלי אכילה. והאריך בזה, ולמסקנא פסק דאין להניח קדירות עם השפחות כמ"ש כמה פעמים לעיל, אם יודעת שמפליג אפילו אם לא הודיעם שהוא מפליג. ואפילו שאין להם רשות לבשל ובהשתמשות בכלים נתפסים כגנב, אין היתר כשהוא מפליג לזמן רב. ולמעשה נראה דיש להתיר באופן שהעכו"ם ירא פן ירגישו בו מחמת ריח הבישול והעשן וכדומה, דאפילו מי שכלוא בחדר אחר ממילא יריח וישמע וירגיש שמבשלים בדירה חוץ מאם הבית גדול ביותר, ודבר זה תלוי במציאות, וכל שכן כשיש מפתח לבני משפחתם שיוכלו ליכנס בכל עת, וכמו שכתב בשו"ת דובב מישרים חלק א' סימן ה' לענין איסור יחוד, ובאופנים כאלו יצא היתרים בשופי.
ועוד צירוף להקל שמעתי בשם כמה רבנים שלפני שהישראל עוזב את הבית ליום שלם צריכים לסגור את הגז כדי שלא יוכלו לפתוח אותו או שהוא על ידי מנעול או שהגוי לא יודע היכן פותחים אותו וכדומה. אך העיר על זה מו"ר הגרי"י לרנר שליט"א, מח"ס שמירת הגוף והנפש, שזה יועיל להגז אבל במה שיכולה להכין מאכלים במיקרוגל לא יועיל, וצריך גם לסגור ולכבות את התקע של המיקרוגל ושל הכיריים החשמליות.
♦
דברי הגר"א וייס שליט"א
והגר"א ווייס שליט"א בעל מח"ס מנחת אשר כתב בזה תשובה בכת"י וז"ל: בדבר השאלה אם מותר להשאיר עוזרות נכריות בבית כאשר בעלי הבית יוצאים לסדר עניניהם, וכת"ר הביא את מה שמבואר ביו"ד סימן קי"ח סעיף י"ב דיש להחמיר שלא להניח שפחות בבית אא"כ יוצא ונכנס, וכתב דלפי"ז כאשר בעלת הבית מודיעה לעוזרת שהיא יוצאת לשעה או שעתיים המאכלים נאסרים וכך הוא נוהג בביתו, דלעולם אומרים לעוזרת שתיכף יחזרו כדי שיהיה מצב של יוצא ונכנס. אמנם חמותו לא נהגה כן והשאירה את העוזרת בבית לבדה באופן האסור ושוב שלחה מתבשילי השבת לבית מע"כ, ושאל בכה"ג אם יש מקום היתר למאכלים אלה.ועוד שאל בדין הנשאל לחכם ואסר האם יש מקום לסמוך שוב על הוראת היתר של חכם אחר, דכבר שאל לאחד ממורי ההוראה ואסר לו, ומעכ"ת מצוי לדבריו במבוכה גדולה בשאלה זו.
הנה איתא בשו"ע (יו"ד סימן קי"ח סעיף י'): "המניח עובד כוכבים בביתו ובו דברים שאם הוחלפו יש בהם אפילו איסור תורה אם הוא יוצא ונכנס או אפילו שהה זמן רב ולא הודיעו שדעתו לשהות מותר ולא חיישינן שמא החליף אפילו אם הוא נהנה בחליפין והוא שלא סגר הבית עליו לפי שהוא מתיירא בכל שעה לאמר עתה יבוא ויראני אבל אם הודיעו שדעתו לשהות אסור ואם אינו נהנה בחליפין מותר בכל ענין דלא חיישינן שמא החליף להכשילו כיון שאין לו הנאה בדבר".
הרי דלא חיישינן שמא יחליף אא"כ יש לו הנאה מזה, ומקור הלכה זו הוא בדברי התוס' בעבודה זרה (י"ב ע"א ד"ה ושדי) וז"ל: "ושדי עובד כוכבים נבילה בקדיר'. פירש ר"י שדי בשר כחושה שלו ושקיל בשר שמינה כדי להרויח, אבל בחנם כדי להכשיל את ישראל לא חיישינן אפילו הולך למרחוק. וראיה מדלקמן בפרק שני (דף לד:) גבי ההיא ארבא דמורייסא דלא חייש לתערובת חמרא כיון דקיסתא דמורייסא בלומא פי' בזוזא, וקיסתא דחמרא בארבעה לומי פירוש בארבעה זוזי, ומהאי טעמא שבקינן בכל יום קדירות שלנו לשפחותינו עובדות כוכבים ולא חיישינן דילמא הטילה איסור בתוכו". וכך הוא שם גם ברא"ש ובר"ן וכן הביא הבית יוסף בשם עוד מרבותינו הראשונים.
ונראה לכאורה לפי זה דבני"ד אין לאסור, דבשלמא בימיהם היה מקובל שבשר שמן משובח מבשר כחוש וחששו שמא תחליף בשר שמן בבשר כחוש וכדו', אבל מה שייך בזמנינו החלפה להנאתה ומהי"ת נחשוש שהתבשיל שלהם גרוע משלנו, והרי כתבו התוס' דמשום סברא זו אנו נוהגים להניח שפחות נכריות בבית ולא חיישינן שמא יחליפו תבשילים. וכ"כ בש"ך (סי' רע"א סק"ו), ובמג"א (סי' תקי"ז סק"ג), ובנוב"י (קמא יו"ד סי' לח) כתב וגם אי"צ שום ראיה והסברא נכונה מצד עצמה.
אמנם בסעיף י"ב שם כתב השו"ע יש להחמיר שלא להניח הקדרות אצל השפחות כשאין הישראל בבית ולכאורה סתר דבריו מסעיף י' שם פסק שאין בזה חשש.
אך באמת אין בזה סתירה כלל, דדברי המחבר מושתתים על דברי הטור, שכתב בשם הרא"ש כדברי התוס' שעל זה אנו סומכין להניח הקדרות אצל השפחות כשהולכין לבית הכנסת, אלא ששוב כתב ונכון לירא שמים להחמיר כי כמה פעמים אירע קלקול בדבר, ועוד כדי להשביח חלקה נותנת חלב בקדרה.
וכוונתו ברורה דאף שמעיקר הדין אין בזה איסור מ"מ ראוי לירא שמים להחמיר משום שכמה פעמים אירע בזה קלקול, ועוד דיש חשש שמא השפחות יוסיפו חלב בקדירה של בשר כדי להשביחו. ונראה לענ"ד דשני הטעמים שכתב להחמיר בזה, לא שייכי בני"ד. דכבר כתב הפרישה בס"ק ט"ו לבאר דרק כאשר גם השפחות אוכלות מן התבשיל יש חשש שיוסיפו בו חלב כדי להשביחו להנאתן, משא"כ בני"ד דאין העוזרת הנכריה מיועדת לאכול מן התבשיל כלל. והכנה"ג בהגהות הטור אות כט כתב דחיישינן שתוסיף חלב כדי שישבחוה שהיא בשלנית טובה, הרי דמיירי לשיטתו בשפחה המבשלת בבית ישראל, ומ"מ ברור לשני הפירושים שלא חששו בזה שתוסיף חלב לתבשיל כדי להכשילנו. וא"כ אין לחשוש שיוסיפו חלב בתבשיל דהלא אין חוששין שיעשו כן כדי להכשיל אלא להנאתן. ועוד דאין מקובל היום להכניס חלב בתבשיל של בשר ואין התבשיל נחשב בכך למשובח יותר, ומשו"כ נראה דגם לפי טעם זה אין צריך להחמיר.
וגם מש"כ שכמה פעמים אירע בזה קלקול נראה דכונתו למש"כ הרא"ש בשו"ת (כלל יט סימן יח) והביאו הב"י שם וז"ל: "ויש בבית עבדים שמביאין להם בשר ממקולין של גויים". הרי דמיירי שהעבדים והשפחות שבבית רגילים להביא להם בשר טריפה מהמקולין של נכרים ולכן הקלקול שכיח, אבל בני"ד שאין הדרך כלל שהנכריות שעובדות בבתינו יש ברשותן בשר מה קלקול שייך בדבר.
אמנם ראיתי בפרי תואר (ס"ק יז) דאף אם אין ביד העבדים בשר אסור דלמא אתרמי עי"ש, אך מלבד מה שדבריו מחודשים נראה דאף לשיטתו אין זה אלא בזמן שהיה מצוי ומקובל שעבדים ושפחות הביאו אתם בשר שלהם, משא"כ בזמנינו, ודוק בזה.
ומשו"כ נראה בני"ד דאף אם יש מקום להחמיר לכתחלה ולהטעות את הנכריות שתחשובנה שהישראל יוצא ונכנס בדיעבד אין להחמיר כלל, ובשעת הדחק יש להקל בזה אף לכתחלה.
והנה בסימן קכ"ב סעיף ט' איתא דיש ליזהר מלהניח בבית גוי כלי סעודה, דחיישינן שמא ישתמש בהם והרמ"א שם הוסיף ולכתחלה יש ליזהר בכל ענין אפילו בעבדים ושפחות גויים שבבית ישראל שלא ליחד כלים שלנו אצלן שמא ישתמשו בהם בדברים אסורים. ובש"ך שם (סק"ט) כתב דמה שאין נזהרים בזה היום משום שהישראל יוצא ונכנס דבכה"ג מותר לכתחלה עי"ש.
ולכאורה משמע מזה טעם נוסף להחמיר, ואפילו כשאין כאן תבשיל אלא כלים בלבד דחיישינן שמא בישלו בכלים מאכלות אסורים. ובאמת ראיתי באגרות משה (יו"ד ח"א סימן סא) שכתב דאם השאירו נכרים בבית אסורים הכלים עד מעל"ע, עי"ש.
והדברים תימה בעיני דאף הרמ"א לא החמיר בזה אלא לכתחלה שלא להניחן ולא בדיעבד, ועיין בבהגר"א סק ל' שכתב שדברי הרמ"א כאן מושתתים על המבואר לעיל בסימן קי"ח סעיף י"ב דיש להחמיר שלא להניח הקדירות אצל השפחות כשאין ישראל בבית. וגם שם אין איסור בדיעבד אלא לכתחלה יש להחמיר שלא להניח. ונראה עוד דגם בזה לא החמיר אלא בעבדים הרגילים להביא אתם בשר שקנו במקולין של נכרים כמבואר, ולא במשרתות שבזמנינו שלעולם אין מביאין איתם בשר, ואין להם כלל רשות להשתמש בכלי הבישול שבבתינו.
ונראה עוד טעם להקל בזה, דהנה לשון הרמ"א היא: "לכתחלה יש ליזהר שלא לייחד כלים שלנו אצלן שמא ישתמשו בהם בדברים האסורים", וצ"ב בכונתו שלא לייחד כלים שלנו אצלן, והלא כל הכלים שבבית לכאורה ברשותם משיצאנו את הבית. ונראה דבאמת אין איסור אלא בכלים שייחד הישראל לנכרים לשימושן ונתן להם רשות להשתמש בכליו, אלא שנאמר לגויים שאין להם להשתמש בכלים אלה אלא לדברים המותרים ולא לדברים אסורים, ורק באופן שאין בו משום בישול עכו"ם, ובזה כתב הרמ"א להחמיר שמא ישתמשו בדברים אסורים, וזו כונתו שאין לייחד כלים שלנו אצלן דכל שהכלים מיוחדים אצלו הו"ל כאילו ברשותו הם. אבל בכלים שאין להם רשות כלל להשתמש בהם אין לחוש.
ועיינתי במרדכי במס' עבו"ז (סימן תתל"ג) שהוא מקור הלכה זו וראיתי שמדבריו נראה כדברינו הנ"ל, דז"ל מיהו אותן הסכינים שמוליכין העבדים גויים שבבית ישראל אנה ואנה אותם יש להתיר מטעם ספק ספיקא, ומ"מ נכון להחמיר. הרי דמיירי בכלים שהנכרים מוליכין אנה ואנה ולא בכל הכלים שבבית, שאינם ביד השפחות ואין להן רשות לנגוע בהם, וכ"ז נראה ברור לענ"ד.
סוף דבר לענ"ד יש להקל בזה בדיעבד, ובשעה"ד אף לכתחלה, כיון שבזמנינו אין נהוג שהמשרתות מביאות אתן אוכל הטעון בישול, והן יודעות שאסור להן להשתמש בכלים שלנו ואומן לא מרעי אומנותיה, ובכה"ג לא מצינו איסור.
♦
תשובת מח"ס מנחת חן
ואח"כ כתב לי בעל מח"ס מנחת חן שליט"א תשובה וז"ל:א. הנה לענין להשאיר משרתת נכרית לבדה בבית ישראל דהיינו מה שנוהגין הרבה בזמנינו להשאיר עוזרת גויהי לבדה בבית, הנה מפורשת בשו"ע יורה דעה (סימן קכ"ב סעיף ט') דאין להשאיר משרתת נכרית לבדה בבית דחיישינן שמא תבשל דבר איסור בקדירה, ועי' שם בש"ך (ס"ק ט') דביוצא ונכנס מותר לכתחילה, וז"ל: והעולם אין נזהרים עתה בזה, והטעם משום דהעבדים והשפחות הם בבית ישראל תמיד, שהישראל יוצא ונכנס שם, דבכה"ג מותר אפילו לכתחילה.
ב. והנה לענ"ד נראה שיש חילוק לדינא אם משאירים עוזרת בבית במשך היום בין שעה תשע לחמש, לאם משאירים עוזרת בבית לכמה ימים, ובפרט אם העוזרת היא גרה שם, שיש לה חדר מיוחד בבית, ואנשי הבית נוסעים לחופש ומשאירים את העוזרת בבית לבדה.
ג. והיינו דעוזרת נכרית הבאה מזמן לזמן לנקות ולסדר את הבית במשך היום, ואחרי העבודה חוזרת הביתה, ואנשי הבית באים לביתם בסיום היום, בכה"ג נראה דיש לסמוך (היינו ללמד זכות) על מש"כ בשו"ת שבט הקהתי חלק ו' (סימן רפ"א), דיש ללמד זכות באופן שאינה באה לעזור בבישול [דאז יש ג"כ חשש של בישול עכו"ם], אלא העוזרת באה רק לסדר ולנקות את הבית וצריך להזהיר אותה תיכף בתחילת השכירות שאסור לה בהחלט לבשל בשום פנים ואופן, ואם תעבור ותבשל אז יפטרו אותה מעבודתה, דבכה"ג אם היתה מבשלת בהקדירות בודאי היתה בעלת הבית מרגשת ומבחנת בדבר, כיון דהיום כל הקדירות מסודרות בארונות ונקיות, והכל מסודר על מקומם, והוי חשש רחוק שתבשל, כיון שהזהירו אותה, ויש לצרף לזה ג"כ הסברא דאומן לא מרע אומנתיה. אולם כתב שם דאם רוחצת כלים אז לכתחילה יקפידו שתהא בעלת הבית יוצאת ונכנס, כדי שהעוזרת לא תהיה רוחצת כלי בשר וחלב יחד, ובודאי אם בעלת הבית חוששת שהעוזרת השתמשה בכלים, יש להחמיר, כמ"ש באגרות משה (יו"ד חלק א' סימן ס"א) להמתין עד שהם אינם בני יומם שיהיה אז ספיקא דרבנן, כמפורש ברמ"א (סימן קכ"ט סעיף ט').
ד. ויש לציין דכל עיקר החשש הוא לענין כלי בישול, דבזה מחמיר האגרות משה להמתין אחר מעת לעת, אולם אין לחוש שמא השתמשה בקערות או כפות, וכו', כיון שהוי רק כלי שני דמותר מדינא, עי' בערוך השלחן יורה דעה (סימן קכ"ב סעיף כ') בסופו וז"ל: ודע דכל זה אינם אלא בכלים כקדירות וקערות גדולות, שיש לחוש לבישול או לעירוי מכלי ראשון, אבל בטעלער וכפות ומזלגות וסכינין שהתשמיש בהם הוא בכלי שני, וכ"ש בדברים שתשמישן בצונן מדיחן ומותר.
ה. אולם נראה דאין להשאיר עוזרת נכרית בבית לבדה לכמה ימים ובפרט כשהעוזרת היא גרה שם (sleep-in maid) ואנשי הבית נוסעים לחופש וכיו"ב, דבכה"ג שהעוזרת נשארת בבית לבד לכמה ימים, מסתבר מאוד, שודאי מבשלת כל מיני אוכל לעצמה, ויש חשש לא רק של בישול עכו"ם, אלא גם סביר להניח שהיא הולכת לחנות ולוקחת בשר איסור ומבשלת בקדירות בעל הבית, וא"כ להמתין אחר מעת לעת שיהיה ספיקא אז ספיקא דרבנן, דבכה"ג הוי כמו רוב נגד הספק, דהרבה יותר מסתבר שבאמת השתמשה בהכלים, וא"כ קשה להתיר אפילו בדיעבד.
ו. אולם נראה דיש להמציא היתר אחר כדי להשתמש בכלים (היינו בדיעבד אם אירע רק שהשאיר עוזרת נכרית בבית לבדה לכמה ימים), דהנה יעוין בשו"ע יורה דעה (סימן ק"ב סעיף ג') וז"ל: "כלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב באחרים, ואינו ניכר, בטל ברוב, ואין דנין אותו כדבר שיש לו מתירין", וכתב הרמ"א: "לפי שצריך להוציא עליו הוצאות להגעילו" ע"כ. אמנם הש"ך (ס"ק ח') כתב דלפי טעם הרמ"א דלא הוי כדבר שיש לו מתירין משום דצריך הוצאות, א"כ עכ"פ צריך להשהותם שיש מעת לעת (כ"ד שעות) מזמן שנשתמשו בו איסור בהם, משום דבכה"ג יש לו מתירין מן התורה בלא שום הוצאות. וא"כ בנידון דידן כשאירע שהשאיר העוזרת לבדה בבית על כמה ימים (דלכתחילה אין לעשות כן כמ"ש לעיל אות ה') וצריכין לחשוש שהשתמשה העוזרת באיזה מהכלים נראה דהכלים בטלים ברוב שאר הכלים, ורק צריכין להמתין מעת לעת, וכמו שפסק הש"ך הנ"ל. וכן פסק ערוך השלחן (סימן ק"ב סעיף י"ח).
ז. ואפילו באופן שהעוזרת לא בישלה דבר איסור, רק מאכל כשר, עדיין יש שאלה של בישול עכו"ם, דבכה"ג שמבשלת לעצמה גרע טפי, דאפילו לפי הפוסקים המתירין בדיעבד היינו דוקא היכא דיש תרתי לטיבותא, כלומר שהן שפחות שכורות, ועוד שהבישול הוא בבית ישראל, דיש להקל בדיעבד והיינו דמותר לאכול התבשיל, וגם אין צריך להכשיר הכלים שנתבשלו בהן.
משא"כ בכה"ג שהשפחה מבשלת לעצמה דמבואר בש"ך (סימן קי"ג ס"ק כ') דכל ההיתר בשפחות שלנו נאמר רק אם מבשלת בשביל אדוני', אבל שפחה המבשלת עבור עצמה אפילו בבית ישראל אסור לאכול מבישולה אפילו בדיעבד, ויאסרו גם הכלים, ולכן דעתינו נוטה, שאם אירע בדיעבד שהשאיר עוזרת נכרית בבית לבדה לכמה ימים, דיש להשהות הכלים מעת לעת ומותרין הכלים.
ח. ואגב יש לציין עוד טעם דכלי הנאסר בטל ברוב, הובא בפתחי תשובה (יו"ד סימן ק"ב ס"ק ו'), וזהו על פי חידוש הנודע ומפורסם בשער בת רבים, שכתב הנודע ביהודה (מהדו"ת אבע"ז סימן ל"ח) וצל"ח פסחים (דף ט.) דהך דינא דדבר שיש לו מתירין לא בטיל היינו דוקא לענין אכילה. שהרי פירוש רש"י במסכת ביצה (דף ג':) בטעמא דדבר שיש לו מבשלין לא בטל, דעד שתאכלנו באיסור תאכל בהיתר, וכל זה לא שייך אלא לענין אכילה, דממ"נ מה שיאכל היום לא יאכל למחר, א"כ אכילה זו שרוצה לאכול היום באיסור, יאכל למחר בהיתר, אבל לענין טלטול לאיזה צורך לא שייך דבר שיש לו מתירין שהרי יכול לטלטלו היום וגם למחר, וא"כ ה"ה גם בזה, לא הוי דבר שיש לו מתירין, דהא יכול להשתמש היום בכלי זו אין לה מתירין.
♦
דינים העולים מכל הנ"ל והמסתעף
א. לכתחילה אין להשאיר משרתת גויה בבית לבד עם הכלים והאוכל והיין, אם היא יודעת שבעל הבית לא חוזר במשך היום, או שלא אמור לחזור בתוך שעות הבאות.ב. בדיעבד, אם נשארה בבית לבד במשך שעות היום, ויודעת שבעל הבית לא חוזר, יש נוהגים לא להשתמש עם הכלים עד שהם אינם בני יומם, ויש מלמדים זכות, ובפרט אם נעלו הארונות של הכלים.
ג. כלים שבודאות בישל בתוכם גוי מאכל כשר שעולה על שלחן מלכים ואינו נאכל חי, צריכים הגעלה.
ד. אם עבר והשתמש בהם בלי הגעלה ויש רוב במאכל כנגד הבליעות של בישולי עכו"ם, המאכל מותר.
♦ ♦ ♦