הערות על מאמרו של הרב משה מרדכי אייכנשטיין "בדין טעה בתפילה" (עמוד כ"ו)
הערה א'
כתבתם להוכיח מתפילת שבת שנחשבת מטבע ברכה, ואפילו הכי אינו יכול להשלימה בתפילת חול. ואינו מוכח, דהרי באמת בשבת היינו צריכים להתפלל י"ח ברכות ולהזכיר מעין המאורע, רק מפני הטורח תקנו ברכה בפני עצמה. אבל אינו מוכיח שהוא מעיקר ברכה, דהרי גם עננו של ש"ץ הוא ברכה בפני עצמה ולא נחשב מטבע ברכה, וגם בשבת אם התפלל של חול והזכיר בו של שבת יצא, כמבואר בסימן רס"ח, ולא רק ביו"ט שחל בשבת.אח"כ הוכחתם מקושיית רבינו יהודה ששיטתו היתה גם כשלא התפלל כלל. ולא הבנתי, שכל שיטה היינו שאנו בונים אותו אחרי כל הקושיות והתירוצים שעסקו בזה, ואין להוכיח מהו"א של קושיא.
ש"ץ ששכח יעלה ויבוא בתפלת הלחש אם ימשיך להתפלל. דומה למה שהקשה הבה"ל בסימן ק"א גבי מי שלא כיון באבות כיצד יכול להמשיך ולהתפלל, ועיין גם מ"ב סימן קי"ז (סק"י). ומ"מ כאן יש סברא נוספת, דעיקר תפלתו נתקנה כדי להסדיר ולכן יש לו לסיימו.
דוד אריה שלזינגר
מח"ס "ארץ דשא" על מ"ב
♦
תשובת המחבר
לכבוד הרב הגאון ר' דוד אריה שלזינגר שליט"א מח"ס ארץ דשא על מ"באחרי דרך מבוא הברכה והשלום,
אני מודה לכת"ר שעיין בדברי והעיר עליהם כדרכה של תורה, ואשתדל לענות כפי יכולתי.
א. לא הבנתי את קושיית מר, אף אני בעצמי הבאתי שאמנם מפני הטורח ביטלו תפילת י"ח בשבת, ומכל מקום לא נראה להחשיב תפילת שבת כלא מטבע של ברכה, כי עכ"פ התקינו בה מטבע ברכה (וגם ענינו של ש"ץ מסתמא כן הוא), ועכ"פ בוודאי לא דמי להזכרה בעלמא מעין המאורע כיעלה ויבוא, כי עכ"פ מטבע גמור של ברכה היא (גם אם יוצא בדיעבד אם רק מזכיר, עכ"פ כעת הוי ברכה שלימה שהחסיר).
ב. קושיית רבנו יהודה מוכיחה על שיטתו לא רק כהו"א אלא כמסקנא, כמו שהוכחתי בדברי, דהרי כתב שאף שלא התפלל מנחה של שבת כלל, בעקרון לא היה לו להתפלל במוצ"ש שתיים, אלא שמ"מ כיון ובמוצאי שבת יתפלל דבר שהיה מחוייב בו בשבת, יש לו להשלים. אבל אם שיטתו הייתה כמו שביאר הפרישה, שבלא התפלל כלל יש לו להשלים מיהא חובת עצם התפילה, מה הק' ומה היה צריך לתי' כלל, ומוכח להדיא שדבריו אף בלא התפלל כלל.
ג. בלא כיוון בברכת אבות סובר הבה"ל שבוודאי לא יצא ומה יש לו להמשיך ולהתפלל, משא"כ כאן שלא הזכיר יעלה ויבוא יתכן שרק חיסר הזכרה של מעין המאורע וכסברת הגר"ח, ומה שכתב שעיקר תפילתו היא כדי להסדיר ידוע שיש מפקפקים בזה, אבל איני בקי ביסוד פלוגתתם.
♦
הערה ב'
א. המשנ"ב (קח, לה) כ' שאם שכח ותן טל ומטר או משיב הרוח בשבת או ראש חודש במנחה לכו"ע יתפלל בערב שתיים, דהא ירוויח זה בתפילת התשלומין, ומבואר לכאורה שאם אין רווח בתפילת התשלומין אינו חוזר אף בהזכרת ותן טל ומטר לברכה או משיב הרוח. והיינו כמש"כ ההר צבי (או"ח ח"א סי' נ"ד) שהשווה לדין טל ומטר לדין יעלה ויבוא, ולא כהא דמטו משמיה דהגר"ח שיעלה ויבוא הוא הזכרה אך ותן טל ומטר הוא חלק מסדר ונוסח התפילה.אך לכאורה יל"ע, שהמשנ"ב (תפח, יב) כ' שנכון שיזכיר השמש בחשאי לרוב העולם קודם תפילת ערבית של לילה ראשונה של חול המועד שיאמרו ותן ברכה, כי האנשים הפשוטין רובן נכשלים בלילה הראשונה, וכן למחר בתפילת שחרית עד שישמעו מש"צ שפסק, ויש בזה חשש כמה מאות ברכות לבטלה, ומבואר שבטו"מ לא הוי כדין הזכרה בעלמא שיש שם תפילה על תפילתו גם בהחסרת האזכרה אלא הוי כחלק מנוסח הפילה ואם הזכיר טו"מ הוי כאילו לא התפלל.
ומבואר לכאורה שיש חילוק שבהזכרת טל ומטר בימות החמה הוי קללה וחסרון עצם התפילה ואילו השמטת ההזכרה של משיב הרוח או ותן טו"מ לברכה הוי חסרון בתוספת הזכרה, אך תפילתו תפילה היא ולכן צריך להשלימה רק אם יוכל להרוויח את ההזכרה הזו בתפילת התשלומין.
ואם כנים הדברים יש לומר שרבנו המשנ"ב לא ס"ל כשלמי ציבור שהביא השע"ת (קח, יז), שאם שאל טו"מ בו' במרחשוון במנחה לא ישלים אלא יתפלל נדבה, אלא יש מקום לומר שיתפלל נדבה לכו"ע.
ב. במה שנסתפק הכותב שליט"א האם ש"צ ששכח יעלה ויבוא שסומך על תפילתו בחזרת הש"צ האם ישלים תפילתו או לא, וכ' בשם הגר"ש דבליצקי שליט"א שלא נידונה שאלה זו בפוסקים.
לכאורה יש לדון כתלמיד לפשוט שאלה זו מסימן קכד סעיף י, שם פסק מרן מי ששכח ולא אמר יעלה ויבוא בר"ח או בחולו של מועד או בכל דבר שצריך לחזור בשבילו, יכוין דעתו וישמע מש"צ כל י"ח ברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו, ולא יפסיק ולא ישיח ופוסע ג' פסיעות לאחוריו, דכיוון שכבר התפלל אלא ששכח ולא הזכיר אע"פ שהוא בקי ש"צ מוציאו. ובביאור הלכה (ד"ה יכוין דעתו) הביא מחידושי רעק"א שכ' שמשמע בלשון התוס' והרא"ש שאף אם לא גמר תפילתו וא"צ לחזור לראש התפילה אלא דחוזר לרצה, מ"מ אינו חוזר וישמע מהש"צ כל התפילה, ובכה"ג לכאורה מפסיק מיד ואינו גומר תפילתו כיוון שרצונו לצאת מש"צ וממילא מה שגומר הוי ברכתו לבטלה. וכ' רעק"א שנראה שבאופן זה אפשר שימתין עד שיגיע הש"צ לרצה ומשם ואילך יכוין לתפילת הש"צ וא"צ לשמוע כל התפילה מראש ועד סוף. ובכף החיים (אות ז"ן) כ' שנסתפק הבית יהודה האם יסיים תפילתו או יפסוק במקום שנזכר ואח"כ יכוין לצאת מהש"צ. ובברכי יוסף כתב עליו שברור הדבר שלא יסיים תפילתו, כיוון שהתפילה לא עלתה לו. והכריע הכף החיים כיוון שיותר נכון להתפלל בעצמו ולא לסמוך על הש"צ בזמן הזה, יותר נכון לחזור לרצה ולא יפסוק תפילתו כדי לכוין אח"כ על הש"צ. ועוד כדי שלא תהא ברכותיו לבטלה מה שהתפלל מתחילת העמידה עד אחר מודים. וא"כ שפתי כף החיים ברור מללו, שמי שהתפלל ולא סיים תפילתו וכעת רוצה לצאת ידי חובת תפילה במה ששומע מש"צ, א"א לדון את הברכות שברך כאמירה בעלמא לומר שאינם לבטלה אלא הרי הם ברכות לבטלה, ולכן מי ששכח יעו"י ונזכר אחר מודים לא יפסיק תפילתו ויסמוך על מה ששומע מש"צ אלא יחזור לרצה וישלים תפילתו ובזה נמצאו ברכותיו הראשונות כחלק מתפילתו ואינם ברכות לבטלה.
ומצאתי שאלה כעין זו בס' שיח הלכה (סי' ק"א בהערה א') בשם הגאון ר' אברהם יעקב זלזניק זצ"ל, ששליח ציבור שבתפילת לחש לא כיוון באבות ונזכר כשעומד באתה גיבור, יפסיק תפילתו ולא יגמור להתפלל ויסמוך לצאת ידי חובת תפילה בחזרת הש"צ שמתפלל בקול רם, ואע"פ שמתפלל חזרת הש"צ בלי שהקדים לה תפילת לחש מ"מ לא גרע מהא דפסק הרמ"א (קכד, ב) שאם השעה דחוקה יכול לעמוד ש"צ ולהתפלל בקול רם אע"פ שלא התפלל מקודם תפילת לחש. ולי הזעיר היה נראה לא כך, והארכתי בזה בקובץ מקבציאל (כרך מ').
ואסיים בברכה ובתודה על האוצר הכללי והאוצר הפרטי. יה"ר שנזכרה לאוצרו הטוב, אין טוב אלא תורה, לנו יפתח.
מיכאל ספראי
♦
תשובת המחבר
לכבוד הרב מיכאל ספראי שליט"אאחר דרישת שלומו
ראשית, ייש"כ גדול על המו"מ של תורה שהועלת לברכני בו.
מש"כ באות א' בדעת המ"ב, לפי מה שביארתי בדברי בביאור דברי רבינו יהודה אין שום נפק"מ כלל בין אזכרה לבין חלק מהתפילה, כי כל חיוב התפילה הוא בסך מסוים של בקשות, או שהתשלומים הן לבקשות שהחסיר ולא לעצם חובת התפילה, ולפי זה אין כלל סתירה גם לא סתירה לכאורה במשנה ברורה.
ומש"כ באות ב' (אכן נראה שדנו בזה הפוסקים ואולי לא שמעתי היטב מהגרש"ד שליט"א שכל רז לא אניס ליה), אולם לא ידעתי למה ממרחק הבאת לחמך מדברי הכף החיים שנראה שאין ראיה מדבריו, מאחר שאם מפסיק ומחכה לש"ץ ברור שכל ברכותיו לבטלה, אולם נכון שכבר מרעק"א ומהברכי יוסף עצמם נראה ברור שאין לו להמשיך תפילתו (שרעק"א אמנם כתב לכא' והבית יהודה הסתפק אבל הברכי יוסף פסק בברור שאין לו להמשיך) וא"כ ה"ה הכא.
ואצא בברכה ותודה על כל מה שהעשרת אותי בדבריו המחוכמים.
משה מרדכי אייכנשטיין
♦