הערות על מאמר של הרב יואל שילה "תחילת זמן קידוש לבנה" (עמוד פ"ה)
הערה א'
השלו' והברכה יאירו אל פני המנורה הטהורה, עמלי תורה העוסקים בה בטהרה.איתא במס' סופרים (כ' א'): "ואין מברכים על הירח אלא במוצאי שבת, כשהוא מבושם ובכלים נאים', וכ"כ הטור (סי' תכ"ו). אבל רבינו יונה (בס"פ תפלת השחר) לא גריס אלא 'מברכים על הלבנה משתתבשם", ופירש בה דלא קאי אמוצ"ש אלא פירושו הוא משתמתק "רצה לומר משעה שמתוק האור שלה ואדם נהנה ממנו שזהו אחר שני ימים או שלשה, אבל ירח בן יומו מתוך קטנותו אין האור שלה מתוק, שאין אדם נהנה ממנו", והביאו מרן הבית יוסף, ומ"מ כ' הב"י דאע"פ שבמ"ס שלפנינו גרסי' בהדיא דאין מברכין אלא במוצ"ש, וכגי' הטור [ור"ל דלא כגי' רבינו יונה], מ"מ יש לנקוט למעשה כדברי רבינו יונה שלא לברך על הלבנה עד שיעברו עליה שלשה ימים, "דמשמע דבלא ההיא דמ"ס הוא סובר כך לפי שקודם לכן אין אדם נהנה מאורה", דהיי' אע"פ שלדידן אין הכרח מדברי המסכת סופרים לחידושו של הר"י, מ"מ יש לקבל סברתו שלא לברך על הלבנה בשעה שאין אדם נהנה לאורה [ומ"מ לא הביא זה בשו"ע מחמת דפסק שאין מברכין עליה עד שיעברו שבעה ימים].
ולכך נפלאתי בראותי להרב הכותב שליט"א בירחון האוצר (חלק ט' עמ' צ"ג) ד"לכאורה מי שמקדש את הלבנה ביום חול ללא שיהא מבושם ובגדיו נאים [כגי' הטוש"ע] – הרי שאינו חושש למסכת סופרים, וממילא אינני יודע אם יש לו סיבה להמתין עד שיתמתק אורה (כגי' תר"י), אלא לכאורה היה לו לקדש את הלבנה בלילה הראשון שרואה אותה". והוא פלא, שהרי בהדיא כ' הב"י דאע"פ שלגי' דידן במ"ס אין מתאים פי' של הר"י, מ"מ גוף סברתו יש לקבלה ואף בלא ההיא דמ"ס [והביאו הה"כ בעמ' פ"ז], וא"כ אין לשייך כלל שיעור ג' ימים ל'בגדיו נאים' דמוצ"ש, אלא גם אם בזה אין המנהג כמסכת סופרים מ"מ סברת רבינו יונה עומדת לעצמה היא, ומשמע שקיבלה הב"י ואע"פ שאין לה הכרח לגי' דידן [ומה שלא הביא זה בשו"ע, כיון שפסק (בס"ד) כהאומרים דבעי' שיעברו עליה ז' ימים, אבל גם מי שאינו ממתין ז' ימים, צריך להמתין ג' ימים כסברת הר"י שקבלה הב"י].
ואדרבה, טפי איכא למימר, דדוקא מי שאינו מקפיד על מוצ"ש, יש לו להקפיד על המתנת ג' ימים, שהרי הרמ"א כתב ש'כשמקדשין אותה בחול יש ללבוש בגדים נאים', והטעם שבפועל אין נוהגין כן [וכמ"ש המשנה ברורה, והביאו מהא"ר בשם הכנה"ג], יש לומר שהוא מפני שנוקטים למעשה כגי' רבינו יונה שקפידת 'מבושם' לא קיימא אגברא אלא אלבנה גופא [ומסתבר זה יותר מסברת הה"כ נר"ו שהוא מפני ש'אין חושש למסכת סופרים'], וא"כ כיון דלא קי"ל כגי' הטור במסכת סופרים, אלא כדגרס רבינו יונה, אין לנו לברך על חדוש הלבנה עד שיעברו עליה ג' ימים, וכפסק המשנה ברורה [שאע"פ שאיהו גופיה הביא את המנהג שמקדשים את הלבנה בחול ללא שיהיו בגדיו נאים, מ"מ כתב בהחלט להמתין ג' ימים ולא לברך עליה בלילה הראשון. ומ"מ, היכא שיודע שלא תהיה לו אפשרות כלל לקדש אחר ג' ימים, יש לדון אם גם בכה"ג יש לנהוג כרבינו יונה, או דילמא במקום שיפסיק עיקר המצוה יש לסמוך על הרמב"ם והטור שלא הביאו לשיעורא דבישום הלבנה].
ואכפול ברכה ושלו'
חיים
♦
תשובת המחבר
אכן, לא זכרתי דברי ב"י אלו, ולפ"ז בטל מש"כ שמי שאינו מקפיד לברך בחול בבגדים נאים - א"צ להמתין עד שיתמתק אורה. ומ"מ לא זכיתי להבין דברי מרן הב"י, מנין משמע לו שתר"י סברו שיש לקדש את הלבנה רק לאחר שיהנו מאורה - אף ללא סמך ממסכת סופרים, מסברת עצמם.יואל שילה
♦
הערה ב'
בקובץ האוצר ט' (עמ' פ"ה) נכתב כי מנהג תימן (בלדי) לברך על הלבנה מיד עם היראות הירח החדש. אשמח לדעת מאין נטל הכותב הנכבד ידיעה זו, משום שאם כי זו דעת הרמב"ם בפרק י' מהלכות ברכות הלכה י"ז, למעשה לא נהגו כן כלל ועיקר, ומדברי מהרי"ץ זלה"ה בשו"ת פעולת צדיק (חלק ג' סימן רס"ד) וכן בתכלאל עץ חיים נראה שהכריע שלא לברך אלא לאחר שלשה ימים, ועל כל פנים במוצאי שבת מברכים גם אם הוא לאחר שלשה ימים, ואין ממתינים עד תום שבעה ימים (ועיין מה שכתבו בזה בקובץ הלכה ומסורה ט' עמ' קמ"ז, ובקובץ נחלת אבות גליון ד' עמ' צ"א ואילך).בברכת התורה
שמואל יצחק הלוי
♦
תשובת המחבר
דברי לגבי מנהג תימן אינם מדילי, אלא מהרב רחמים שר שלום שליט"א, שבעיני מוחזק כיודע בחכמת התכונה וגם כיודע במנהגי תימן.ומ"מ בשו"ת פעולת צדיק רצה לדייק שלשון הרמב"ם 'הרואה הלבנה בחידושה' אין משמעותה בחידוש כלשהו שאינו מספיק לעיין לאורה איזה דבר - שהוא אפילו בליל ראשון, כדברי מקצת מפרשים, אלא בעינן שיאותו לאורה, ובזה עלו דברי הרמב"ם כדברי תר"י. אך כבר העירו שם בהערה שאין זה לשון 'מקצת מפרשים' אלא לשון הרמב"ם עצמו 'אם לא בירך עליה בלילה הראשון מברך...' - שמשמע שבלילה הראשון הוא זמן ברכתה, וכן הבין האג"מ שכוונת הרמב"ם ש'מקבל פני שכינה' הוא רק בלילה הראשונה.
לגבי התכלאל - ראה בעץ חיים שם שהביא בשם הרמב"ם שמברכים בליל ראשון, כפירוש הגור אריה [ומאחר וגם ה'עץ חיים' הוא דברי המהרי"ץ - הרי שסתר משנתו שהשווה בין הרמב"ם לתר"י], ובשם תר"י כתב להמתין ג' ימים, ובשם הב"י כתב להמתין ז' ימים - והביא כמה מחברים ששיבחו מנהג זה, ולא כתב מאומה מה מנהג תימן [וגם לא צידד להמתין דוקא ג' ימים].
הרב ישראל מחפוד שליט"א העיד לי שראה מזקני תימן הבלאדים שקידשו את הלבנה מיד בתחילה, וכן העיד שראה זקנים הממתינים ז' ימים, ורק בתקופות מאוחרות ראה הממתינים ג' ימים, אצל ההולכים לאורו של המהרי"ץ.
יואל שילה
♦
הערה ג'
כתבו לי:הווה עובדא שמוצ"ש היה מעט לפני סוף ג' מעל"ע, והגר"ח גריינימן עשה קידוש לבנה, וכן גם הגרנ"ק - כיון שהלבנה נראתה טוב.
אליעזר דוידזון
ועוד כתבו:
נראה לי שהרב שילה בא לצדד במנהגם של יהודי תימן [הבלדיים] שאוחזים בשיטת רמב"ם לברך מיד עם היראות הירח החדש, חבל שלא הבהיר זאת במפורש בסיכום דבריו.
כל יתר דבריו באו להסביר את התפתחות ההלכה והמנהגים השונים בנידון ועל כך ראוי לשבח אותו. שמתי לב שאת עניין המולד האמיתי הוא הכניס לסוגריים והוא משתמש בו בעיקר כדי להראות לנו את חוסר ההיגיון לקבוע את תחילת זמנה של ברכת הלבנה לפי מולד הלוח מנהג שהנהיגו האחרונים. וכאן מתעוררת השאלה אם רבני דורנו רשאים לתקן או לשנות מנהגים שהנהיגו רבנים שאולי לא ידעו להבחין בין מולד הלוח למולד האמיתי.
רחמים שר שלום
ועוד כתבו:
כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים:
מקובל עלי שאתה סובר מלשונות הראשונים שעיקר הזמן הוא מהמולד מיד, אבל להכניס את זה לתוך המ"ב הזה זה לדעתי מעשה שלא ייעשה.
גם לומר שכולם דיברו על מולד אמיתי שהיה עלום במשך הדורות זה דבר חדש, תמיד הכירו את המולד הממוצע החז"לי ופעלו רק על פיו והמוציא מחברו עליו הראיה.
צדקו השמרנים שלא הסכימו לברך אתמול בלילה ע"פ המ"ב והאחרונים.
ואתה לשיטתך רשאי היית לעשות כפשטות לשון התר"י ב' וג' ימים ולברך ואינך חוטא בזה לאמת, רק חדשן, ואיני מתווכח איתך שכמה שמוקדם יותר יפה לקרוא לזה חידוש הלבנה אבל צאי לך בעקבי הצאן.
חותם בתוכחה מגולה מאהבה מוסתרת
דוד סופר
ועוד כתבו:
אני חולק על דעתך. אחרונים רבים הסבירו לנו שבדיני זמני ברכת הלבנה אנו הולכים לפי מולד והניגוד של הלוח ולא לפי האמיתיים [גם אם התוצאות סותרות]. התורה לא ניתנה לאצטגנינים, אלא לכל העם - שאינם מתמצאים בזמני המולד הניגוד האמתיים.
והדברים עתיקים. ראוי להפסיק להבעית את ישראל עם 'דיוקים' נדמים כאלה שצצים חדשות לבקרים.
יעקב לוינגר
השבתי:
לא הבנתי את התוכחה: מסתמא אינך חולק שהמ"מ הכניס את דברי הפמ"ג בתוך העתקת הט"ז. ומסתמא אינך חולק שעיקר דברי הט"ז באים רק לאפוקי מהמתנת ז' ימים. ואינך חולק על כך שהט"ז לא חידש שהנך ג' ימים הם מעל"ע.
וממילא כל התרעומת שלך היא על כך שכתבתי שהמ"ב שהעתיק את הפמ"ג לא כתב שאין לברך לפני ג' מעל"ע, כהמג"א, אלא רק שלאחר מכן בודאי ניתן לברך, כהט"ז, ואם זו התרעומת - אנא באר לי מהיכן דנתוני לומר שאין לברך לפני כן.
ולגופו של עניין:
אכן, אם חז"ל היו אומרים להמתין ג' ימים - ניתן היה לומר שלא מסרו זאת לאסטרונומים, אלא המולד הקובע הוא מולד הלוח הידוע לכל.
ומזה בדיוק באתי לאפוקי, שחז"ל לא אמרו שיש להמתין ג' ימים, אלא להיפך, שמברכים כשרואים את הלבנה, וכ"פ הרמב"ם ועוד, וכל הנידון בזה נולד רק מחמת פירוש תר"י למסכת סופרים שבעינן אור מתוק - ופירש שהוא לאפוקי מהלילה הראשון, אך די ביומיים שלשה.
ואיש לא חלק על תר"י והצריך יותר מכך מדינא [פרט לענייני קבלה, ולא בזה עסקינן], וכל מי שכתב ג' ימים - רק בא לאפוקי מז' ימים של הקבלה.
נמצא שבעקרון אין בראשונים שום גדר והגבלה והמתנה, אלא בסך הכל לאפוקי מהיום הראשון שהאור בו עדיין איננו מתוק.
וברור שכלפי זה - 'יומיים או שלשה' נמדדים מראיית הלבנה הראשונה שאין לה שום קשר למולד הלוח, אלא דוקא ללבנה הממשית, ומ"מ אין זה אלא 'סימן', כי ה'סיבה' היא מתיקות האור.
ומה שהפמ"ג חידש מדעתו הרחבה להמתין מעל"ע - אין זה אלא כביאור לדברי הט"ז, שאם עדיין אין נהנים מהאור - עכ"פ די להמתין ג' מעל"ע, וכלפי זה בודאי שדי להמתין ג' מעל"ע מהמולד האמיתי, וא"צ להמתין לג' מעל"ע ממולד הלוח, כשהוא מאוחר למולד האמיתי.
ולפ"ז גם אין לי צורך 'לחדש' שכולם דיברו על המולד האמיתי, מאחר וכלל לא הצריכו מדידת זמן מהמולד, אלא רק שלא לברך בלילה הראשון אלא להמתין עד שהאור יתמתק.
והבו דלא לוסיף עלה לחדש שיש כאן גדר, ולומר שגדר זו נמדדת ממולד הלוח, ובכך לפספס את עיקר זמן קידוש לבנה שהוא בתחילת ראייתה.
יואל שילה
♦