ראש הכולל שע"י ישיבת יד אהרן ב"ב
בדין טעה בתפילה
א. דחית הסבר הגר"ח שסברת רבינו יהודה היא מחמת שיעלה ויבוא אינה אלא הזכרה בתפילה
ברכות פ' תפילת השחר (כו:): "ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל בליל שבת שתים, טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול וכו'". ובתוס' (ד"ה טעה ולא התפלל) כתבו בשם רבינו יהודה, דאם טעה ולא הזכיר של ר"ח במנחה לא יתפלל עוד בלילה, דלמה יתפלל עוד, הרי כבר התפלל כל תפלת המנחה מבעוד יום לבד מר"ח שלא הזכיר, וא"כ אין מרוויח כלום אם יחזור ויתפלל במוצאי ר"ח, דהרי לא יזכיר עוד תפילת ר"ח וי"ח כבר התפלל. וכ"כ שם באם התפלל במנחה של שבת תפילה של חול שאין לו להשלים עוד לערב, דהרי כבר התפלל י"ח ושל שבת לא יכול עוד להשלים.אמנם הרא"ש (ס' ב') כתב בשם חכמי פרובינצ"א שחלקו על רבינו יהודה וסברי שיש לו להתפלל בכהאי גוונא תשלומין, שכיוון ולא הזכיר שבת או ר"ח הוי ליה כלא התפלל, ויש לו להשלים תפילה לחובת תפילתו. וכ' הרא"ש שהדבר מוכרע (פ' שקול), וע"כ כ' בשם רבינו יונה שיש לו להתפלל לערב תפילה בתורת נדבה, וא"צ לחדש בה דבר, דכיוון דהוא מתפלל לצאת יד"ח אין לך חידוש גדול מזה, וכ"ה בטור (או"ח סי' תכ"ב) ובשו"ע (סי' ק"ח).
והנה בביאור דעת רבינו יהודה רווח מאד לבאר, ומטין כן בבי מדרשא בשם הגר"ח (נדפס בתחילת ספר חידושי הגר"ח על הש"ס) שסבר שדין תפילת יעלה ויבוא אינו אלא הזכרה מעין המאורע בתפילה ואינה חלק מגוף התפילה, וע"כ בשכח יעלה ויבוא בר"ח לא נחשב לו כלא התפלל, וכיון שבערב בלאו הכי לא יוכל להזכיר עוד יעלה ויבוא ע"כ אין לו להשלים, אך בשכח למשל ותן טל ומטר, דהוי כמטבע הברכה בימות הגשמים, בודאי שלכו"ע מחוייב להשלים אף אם לא יזכיר כן בתפילת התשלומין כיון שנחשב לו כלא התפלל.
אך דברים אלו, אף שיש להם מקום בסברא, קשה להולמם בדעת רבינו יהודה, דהא להדיא כתב שיטתו אף בשכח והתפלל תפילת חול בשבת שאין לו להתפלל לערב שתים כיון ולא יזכיר עוד של שבת, ולכאורה שכח שבת בתפילתו לא גרע משכח להזכיר ותן טל ומטר, דהרי שבת קובעת ברכה לעצמה, ועכ"פ אינה רק הזכרה בתפילה מעין המאורע בעלמא, כיעלה ויבוא בר"ח, וע"כ לכה"פ מבואר בדעת רבינו יהודה, וכן נראה דמבואר בדברי הרשב"א בסוגיין, שבכל הזכרה שאינה מעיקר הי"ח [שהיא הנוסח שתקנו חכמים להתפלל בכל יום ואף בשבת אלא שפטרו מהטורח מפני כבוד שבת כמבואר בגמ' (דף כ"א א')], לא הוי בחסרונה כאלו לא התפלל, וע"כ גם כשלא הזכיר שבת בתפילתו לא הוי כלא התפלל כלל, וע"כ אם לא יזכיר עוד בתפילת התשלומין שבת תו אין לו להתפלל תשלומין לדעת רבינו יהודה כל שהתפלל כבר י"ח [ואף שכשמתפלל תפילת חול ומזכיר של שבת, הוי כמשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, מ"מ הרי חזינן שביו"ט שחל בשבת מהני ליה אם התפלל של יו"ט והזכיר של שבת בתפילתו, הרי שהעיקר הוא להזכיר שבת בתפילתו]. ומ"מ י"ל שסבר הגר"ח שבשלא הזכיר ותן טל ומטר גרע טפי דהוי כעיקר המטבע של ברכת ברך עלינו בימות הגשמים ובלא הזכרה זו הוי כלא התפלל י"ח נמי, ועוד נשוב לדון בזה לקמן בסוף דברינו בעז"ה.
♦
ב. דחיית הסבר הפרישה שאין דברי רבינו יהודה כשלא התפלל כלל
והנה בתוס' (הנ"ל) כתבו בשם הר"ר משה מאלאווי"ר שמדברי הרי"ף בסוגיין נראה דלא כרבינו יהודה, שכ' על הא דאמרינן בגמ' דאם טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ"ש שתים ומבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה, שניה עלתה לו וראשונה לא עלתה לו, וע"ז כתב הרי"ף דדינא הכי, ואף שהק' ע"ז בגמ' דהבדלה בתפילה לא מעכבא מפני שיכול לאומרה על הכוס, מ"מ כיון שהיה לו להבדיל בראשונה ולא בשניה, דבעי לו להקדים את התפילה המחוייבת ברישא ובה להבדיל, והוא גילה דעתו ע"י שהזכיר בשניה ולא בראשונה שהקדים תפילת התשלומים ברישא, ע"כ לא עלתה לו וצריך להתפלל אחרת לתשלומין. ומכאן הוכיחו התוס' דלא כרבינו יהודה, שלדבריו למה לו להתפלל שוב, הא לא ירוויח עוד בתפילתו כלום עי"ש.אך כבר עמד הפרישה בסי' תכ"ב על כך שהרא"ש והטור, על אף שלא דחו את דברי רבינו יהודה, מ"מ העתיקו את דברי הרי"ף לדינא, וע"כ שנקטו שאין סתירה מדברי הרי"ף לשיטתו. ולכן כתב שכל דברי רבינו יהודה אינם אלא כשהתפלל, אלא שלא הזכיר של שבת או ר"ח, אבל הכא כשהתפלל תפילת תשלומין ברישא הוי כמי שלא התפלל כלל, וא"כ בודאי חייב להתפלל שוב לשם התשלומין עיי"ש, והוא מתאים למש"נ בשיטת רבינו יהודה.
אמנם באמת יש לדחות כל מהלך זה בדעת רבינו יהודה, דהנה בתוך דבריו הק' על עצמו ממה דמבואר בגמ' דבלא התפלל תפילת מנחה בשבת מתפלל במוצ"ש שתים, והא שם לא יתפלל עוד של שבת, ויישב דמ"מ ירוויח שיתפלל במוצ"ש י"ח, והם נמי שייכים לשבת, שבשבת נמי חייב בהם אלא שפטרנו אותו מפני הטורח, עי"ש ובלשון הרא"ש בשמו. וטרם שנתחיל לדקדק בביאור דבריו, הרי שמבואר מדבריו ששיטתו אמורה אף בלא התפלל כלל, וכמו בדוגמא זו, שלא התפלל כלל מנחה של שבת, ולפי ההבנה שכל דברי רבנו יהודה אינם אמורים כשלא התפלל כלל, הרי קושיא מעיקרא ליתא ולא היה לו נמי ליישב כפי שיישב וצ"ע.
♦
ג. תפילת תשלומין אינה לחובת התפילה אלא לחסרון בקשות התפילה או שבקשות התפילה הן בעצמם חובת התפילה
ועל כרחך דמבואר בשיטת רבינו יהודה דמ"מ כל שאין לו רווח בתפילת התשלומין, אף כשנחשב לו כלא התפלל כלל, אין לו להתפלל עוד בתורת תשלומין. וביאור דבר זה יש לפרש בשני אופנים, או שסבר שדין תפילת תשלומין איננו תשלומין לחובת תפילה, דהוא מעוות שלא יוכל לתקון, אלא התשלומין הם למה שהחסיר מבקשות התפילה, וע"כ כל שלא יכול להתפלל עוד מה שהחסיר, וכגון שלא שאל ותן טל ומטר בתפילתו, אף אם ננקוט כהגר"ח דהוי ליה כלא התפלל כלל וכחסר ברכה, מ"מ אם לא יוכל להתפלל את אותה בקשה בתפילה הבאה, וכגון שבערב הוי ליל שבת שאין בקשת ותן טל ומטר, אין לו בשביל מה להשלים בתפילה נוספת, שאין ההשלמה לחובת התפילה, אלא השלמה למה שחיסר ממנה בקשה. ומכל מקום באר רבינו יהודה דהיכא שלא התפלל מנחה של שבת כלל הרי שיש לו להשלים לערב, כי כשיתפלל י"ח לערב הרי נחשב לו לתשלומין למה שחיסר, וכדאסברא לן הרא"ש שאף תפילת חול יש לה שייכות לשבת, ועי"כ יש לה מקום לתשלום תפילת שבת.או שי"ל ביאור הדבר בנוסח שונה, שככלל לדעת רבינו יהודה א"א להפריד חובת התפילה מבקשות התפילה וא"א לומר שכל שנחשב לו כלא התפלל מחמת חסרון בקשה יהיה חייב להתפלל משום זה שתים אף כשלא יזכיר את הבקשה שהחסיר - משום שכל חובת התפילה היא שחכמים חייבו אותו לומר כך וכך בקשות, וכשהחסיר בקשה, החסיר מחובתו את אותה בקשה בלבד, אלא שמחמת כך חייב לחזור כל התפילה כדי להסדיר את אותה הבקשה שהחסיר במקומה, וע"כ א"א לומר שיהיה חייב להשלים כשלא ירוויח בהשלמתו מה שהפסיד אף בלא התפלל כלל, כי אין לדעתו חובת תפילה המנותקת מחסרון הבקשות שהחסיר.
♦
ד. הנפק"מ בלא יצא חובת תפילה מחמת חסרון כוונה או חסרון ברכה וכדו'
ונפק"מ בין שתי דרכים אלו תיתכן באופן שלא חיסר בתפילתו הזכרה וכדו' אלא שהיה בתפילתו דבר מהדברים המעכבים את התפילה, וכגון חסרון כוונה המעכב וכדומה, דאם נימא דכל דינו של רבינו יהודה הוא דין בתפילת תשלומין, שכל שאין בה רווח הזכרה אין בה עניין, שכל כולה לא נועדה אלא להשלים מה שהחסיר איזה בקשה בתפילתו, א"כ ה"נ הכא בתפילת התשלומין הרי לא ירוויח מידי, ואף שעכשיו יכוון בתפילתו וכדו' מנ"ל שמצינו לזה תשלומין, דלא מצינו דין תשלום אלא לחסרון בקשה או תפילה, ומה שלא יצא ע"י אותו חסרון בכלל בתפילתו, הא ע"ז כאמור לצד זה לא מהני תשלומין דהוה כמעוות שלא יוכל לתקון.אמנם אם נימא דדינו של רבינו יהודה הוא בחובת תפילה גופא, שכל שמחסיר ברכה אין חסר לו בחובת התפילה אלא את אותה בקשה שהחסיר, וע"כ אם לא יוכל להשלימה אין בתפילת תשלומיו עניין, על אף שהתשלומין עצמם ענינם לעלות לו לחובת התפילה. א"כ י"ל שכ"ז כשהחסיר בקשה, אבל כשלא עלתה לו התפילה מסיבה אחרת, הרי שבודאי יתכן שיהיה לו דין תשלומין לחובת עצם התפילה שלא עלתה לו, ומכיוון דשאני היכא שלא יצא יד"ח מחמת חסרון הבקשה, שבזה מה שחסר בחובתו הוא את אותה בקשה גופא ואם לא יוכל להשלימה לא תיקן כלום גם בחובת תפילתו גופא, מכשלא יצא יד"ח מחמת סיבה אחרת, שנראה לפי זה שיוכל להשלים לחובת תפילתו תפילה אחרת, אם אך יכול כעת להשלים את אותה חובת תפילה שנתחייב בהם, שלצד זה הרי אנו נוקטים שהתשלומין הם כן לחובת תפילתו אלא שחובתה היא אחת עם חובת הבקשות שנתחייב מחמתה. ועיין בזה.
ומ"מ, בין כך ובין כך יש ליישב שדברי הרי"ף אין סותרים לשיטתו של רבינו יהודה, דכל שלא התפלל מנחה בשבת שעי"כ נתחייב להתפלל במוצ"ש שתים, ולא התפלל תפילת תשלומין כדינו מחמת שהקדימה לתפילה המחוייבת, בזה יש לו לחזור ולהתפלל תשלומין בשנית לשני הצדדים שצידדנו, שאף שלא ירוויח עוד בתפילתו, אבל כיון שהתשלומין גופם לא עלו לו, והתשלומין עצמם רווח יש בהם, הרי שגם אם ננקוט שבגוף התפילה כשלא יצא בה אין לו דין תשלומין, שהתשלומין אינן לחובת התפילה אלא לבקשות שהחסיר, מ"מ בתשלומין גופא י"ל שאם לא עשאם כדין יחזור ויתפלל, שהרי אינן תשלומין לתשלומין, אלא תשלומין למה שהחסיר ומחמת מה שהחסיר הרי יש בתשלומיו רווח בקשות (וע' בפרישה שם בשם רבו מעין דברים אלו) ודו"ק.
והנה בשע"ת (ס' ק"ח ס"ק י"ז) כתב בשם השלמי ציבור שבאופן ששאל ותן טל ומטר בו' מרחשוון במנחה וטעה עד הערב, שאז לא יוכל לתקן עוד ולומר ותן ברכה, אין לו להשלים אלא בתורת נדבה, דאליבא דרבינו יהודה אין לו להשלים דמה לו עוד להשלים הא התפלל כבר י"ח ולערב לא יוכל לתקן. ואין הוראה זו ברורה לי, דהם תפסו כנראה שנחשב שחיסר כאן במה שלא הזכיר ותן ברכה, אמנם דבר זה קשה, דלכאורה אין כאן חיסרון של בקשה אלא קלקול בכך ששאל ותן טל ומטר שלא בזמנו, הרי שיש כאן נידון של תפילה שלא עלתה לו שלא מחמת חסרון בקשה אלא מחמת קלקול אחר, וכבר בארנו שדינה תלוי בשני הצדדים שבארנו.
אך מה שיש להתקשות בשיטת רבינו יהודה הוא במה דמבואר בגמ' שבלא התפלל מנחה בע"ש מתפלל ערבית של שבת שתיים, ולשיטתו שביאר שכל מה שבשכח מנחה בע"ש יכול להשלים במוצ"ש שתים של חול הוא רק בגלל שאף בשבת חייב מעיקר דינו בי"ח, וע"כ ניחא שיתפללם לתשלומין של שבת וכמו שבארנו בזה. וא"כ הכיצד יצא בהשלמה של שבת בשביל ע"ש, הרי תפילה של שבת אין לה שייכות למה שהחסיר בחול. ובשלמא אם היינו אומרים שהשלמה היא לחובת תפילתו ניחא, אבל לשיטתו שאינה השלמה אלא למה שהחסיר א"כ הכיצד משלים בזו שאין בה מהבקשות שהחסיר כלום. ואולי צ"ל שכמו שבשבת עומדת תפילת השבת במקום תפילת החול המחוייבת, כמו"כ בתשלומין יכולה היא לעמוד במקום תפילת הי"ח שהחסיר. אמנם לכאורה זה אינו, דבפשטות בשבת מפני הטורח פטרוהו מתפילת הי"ח בכלל, ולא דתפילת שבת עולה לו כאלו התפלל תפילת י"ח, וא"כ האיך יכול להשלים ע"י מה שחיסר תפילת הי"ח וצ"ע.
♦
ה. מו"מ בדברי הגר"ח ועוד ספיקות בדינים אלו
ובעיקר מש"כ בשם הגר"ח, לחלק בין הזכרה בתפילה מעין המאורע כיעלה ויבוא בר"ח לבין הזכרת ותן טל ומטר שהיא מעיקר התפילה בימות הגשמים, נראה פשוט שאין זה עומד בסתירה למש"כ הפמ"ג שהובא בבה"ל (ס' קי"ז ד"ה אם לא), שרק בשכח דברים שאינם קבועים תמיד בנוסח התפילה תיקנו שיכול להשלים בשומע תפילה, וכמבואר בגמ' ברכות על ותן טל ומטר, דגם לפמ"ג ותן טל הינו קבוע ומכלל נוסח הברכה, אלא שכיון ואינו קבוע תמיד תיקנו שיכול להשלימו בשומע תפילה.ועיין שם בבה"ל שלדידו נראה דלא כהפמ"ג אלא שבכל חסרון של בקשה וכגון ששכח רפאנו או ראה בענינו יכול להשלים מה שהחסיר בשומע תפילה ולצאת יד"ח. אמנם מש"כ שם בבה"ל ראיה לכך מהגר"א בס' נ"ט שכתב שהעיקר זה החתימה, וע"כ כל ברכה אם החסיר ממנה לא נחשב ללא בירך כלל אם חתם כדינו, לכאורה אינו דומה, דהגר"א איירי בברכת יוצר המאורות שאם התחיל בה בברכת מעריב ערבים יצא, והתם הלא איירי בברכת השבח ובזה שאמר את השבח בסופו יצא, אבל הכא שחיסר הבקשה מה יעזור לו שחתם כדינו, וצ"ע.
ויש לעי' עפי"ז במה שצידד המ"ב לפסוק דאם שכח או נסתפק אם אמר ותן טל ומטר וסיים ברך עלינו, שלא יאמר אלא בשמע קולינו, שהוא ספק אם יוצא באומר מיד אחר הברכה, עיי"ש באריכות בבה"ל. ולכא' כיון שלכו"ע ותן טל ומטר הוא ממש חלק מנוסח התפילה [וכמו שנראה קצת גם מהרמב"ם בנוסח התפילה שעיקר ברכת ברך עלינו תוקנה לימות הגשמים, עיין שם], יותר טוב לאומרו לכל הפחות גם אחר ברך עלינו, שיתכן שרק יוצא בדיעבד ע"י שמבקש בשמע קולינו [ובפרט לפמ"ג יתכן שנחשב כך, שלא תיקנו כן אלא בותן טל ומטר וכדו'], אך אחר ברך עלינו הוא נחשב כחלק מהנוסח התפילה לצד זה שאחר הברכה קודם שהתחיל הברכה שלאחריה נחשב כאילו עוד לא סיימה כשמוסיף עליה.
יש לדון בש"ץ ששכח יעלה ויבוא בתפילתו דאמרינן שיכול לסמוך על מה שחוזר בתפילתו, האם יפסיק תפילתו מיד כשנזכר או מ"מ יסיים תפילתו מאחר שהתחילה כדי שלא תחשב כולה לבטלה [ושאלתי את הג"מ רבי שריה דבליצקי שליט"א ואמר לי שלא נזכרה שאלה זו ככל הידוע לו]. וכן יש לדון בש"ץ ששכח יעלה ויבוא בתפילת ערבית בליל שבת, אי חוזר או שיכול לסמוך על מעין שבע שיאמר. והכל יש לתלות בשאלה האם בשכח יעלה ויבוא חשיב כלא התפלל כלל, או דמ"מ הוי תפילה רק תפילה חסירה, דאי חשיב כלא נתפלל כלל הרי שאין טעם לש"ץ להמשיך תפילתו אחר שנזכר שלא נתפלל, וכן יכול לסמוך על המעין שבע אף שאין מזכיר בו יעלה ויבוא [אמנם בזה בלאו הכי נראה שיכול לסמוך, כמש"כ רעק"א (בהגהותיו לשו"ע או"ח סי' קי"ד) על שכח מוריד הגשם בליל שבת שלא גרע מאם היה אומר מעין שבע בלבד. ואף שנשאר שם בצ"ע, זה מכיון ומנ"ל שתקנו מעין שבע ביחיד, אך בש"ץ יותר פשוט שאפשר לסמוך ע"כ].
♦ ♦ ♦