הרב שמואל משולמי
כולל פוניבז'

בגדר איסור נטילת שכר בת"ת ובמצוות

במשנה (בכורות כט, א): הנוטל שכר לדון דיניו בטילין וכו' ובגמ' מנה"מ אמר ר"י אמר רב אמר קרא ראה לימדתי אתכם וגו' כאשר ציוני ה"א, מה אני בחינם אף אתם בחינם.
וברמב"ם (פ"א מת"ת ה"ז) ז"ל אבל תושבע"פ אסור ללמדה בשכר שנא' ראה וכו' "מה אני בחינם למדתי אף אתם בחינם למדתם ממני וכן כשתלמדו לדורות בחינם כמו שלמדתם ממני" עכ"ל. וכן פירש הרא"ש (סימן ה') ז"ל כאשר ציוני ה' ולימדני בחינם אף אתם למדתם ממני בחינם ולא קיבלתי ממכם שכר עכ"ל. ומבואר בדבריהם דהילפותא היא בדומיא דמשה שלמד מפי הגבורה בחינם, וה"נ ישראל למדו מאת משה בחינם. ולא דאיכא כאן ילפותא מהדין הנאמר למשה עצמו דנאסר ליטול שכר מישראל כשנצטווה ללמד את בנ"י תורה, רק כן היה בההיא שעתא, דמשה לימדם בחינם כמו שהוא למדה מפי הגבורה בחינם.
[וכן הוא בפרישה (חו"מ סי' ט' סק"ט) דמדברי הרא"ש כאן מוכח דאין ציווי על המלמד שלא יטול שכר על הלימוד יותר מהלומד עצמו, והשיג על הלבוש שכתב איפכא, ע"ש].
וצ"ע, דהרא"ש גופיה בנדרים לז, א פירש דמה אני בחינם היינו שנצטווה משה ללמד ישראל בחינם, וה"ק להו משה לישראל דכי היכי דאני נצטוותי ללמד ישראל בחינם כך אתם תהיו מלמדין אותה חינם לכל ישראל ולא תיטלו שכר [וכ"פ שם בר"ן ובש"ר, ובחינם השיג הפרישה ע"ד הלבוש הנ"ל]. וסתרי דברי הרא"ש אהדדי, וצ"ע.
♦

א. ב.

והנה יל"ע בגדר הך איסורא, אם הוא מדיני ת"ת, ולימודה לאחרים, או דלמא דאף שאר מצוות בהך איסורא קיימי. ומדינא דמתני' דאסר אף בשכר דלהעיד ולהזות אין הכרח כ"כ, דרש"י קידושין נח, ב פירשה דהיינו שכר לימוד הזאה, והיינו שמלמדו דיני הזאה ועדות. וכן גבי דין י"ל דחשוב הוא כת"ת ג"כ, דקרא קאמר ללמד אתכם משפטים ובהדיא נאסר אף הדין (ועי' שבת י"א דהעוסק בדין כעוסק בתורה דמי ואולי לענין זה ג"כ).
איברא, דהדברים מפורשים בכל הפוסקים דכללא כייל לן תנא דכל המצוות עושין אותן בחינם ולא בשכר, וזהו גופא ילפינן מהקרא ד'מה אני בחינם' דכיון דנצטווה ללמד כך לי ת"ת או שאר מצוות, ויסוד אחד להם דמחויב לקיים חיובו בחינם ולא בשכר.
ומצינו כן גבי ביקור חולים (נדרים ל"ט), דבכל מקום אסור ליטול שכר על העמידה, ורק בישיבה, שאינה מחויבת מהמצווה, תליא במנהגא.
וכן מצינו (ב"מ לא) בהשבת אבידה ובפריקה וטעינה דבעי' בחינם (או עכ"פ בעי' קרא להתיר ליטול שכר על הטעינה).
וכן כתבו הרמב"ן (בתוה"א שער המיחוש) והטור (יו"ד סי' של"ו), דאסור ליטול שכר על הרפואה, ויליף לה מקרא דמה אני בחינם.
וכן כתב התשב"ץ (ח"ג סי' יג) על מצוות קבורה דאסורה בשכר, ומשום מה אני בחינם.
והרשב"א (ח"ג סי' יא) כתב, והו"ד בב"י וברמ"א (חו"מ סי' ל"ד סי"ח), דהא דאסור ליטול שכר בעדות היינו דווקא בעדות ראיה ושמיעה, דרחמנא חייביה בהגדה ורמיא מצווה אנפשיה, אבל עדות שבשטר מותר ליטול שכר על חתימת השטר דהאי לאו חובה היא ושרי ליה ליטול שכר, ע"ש. הרי בהדיא דפשיטא להו דדינא דמתני' משום חובת מצווה דרמיא עליה הוא דאסור ליטול שכר.
אלא דזו היא שקשה, במה שפסק הרמ"א (יו"ד סי' רמ"ו ס"ה) דשרי ליטול שכר על ת"ת של דברי סופרים, כיון דלא ניתן בסיני. ויסודו ממה שאמרינן בנדרים לז, א דשרי ליטול שכר פיסוק טעמים כיון דלא ניתן בסיני, וה"נ שכר דכל דברי סופרים כן דחד טעמא להו. וכמבואר כ"ז בהגמ"י (פ"א מת"ת אות ה) שמאתו יצאו הדברים. וע"ש עוד שהביא כן מירושלמי פ"ה דברכות דשרי ליטול שכר על המקרא ועל תרגום, כיון דלא איכללו בקרא ד'אותי ציוה' כשאר חוקים ומשפטים האמורים שם.
ומפורש בזה דאע"פ דהוא חיוב גמור ורמיא מצוה אנפשיה ללמוד וללמד מילי דרבנן ופיסוק טעמים, מ"מ שרי ליטול שכר. וע"כ דהוא דין מסוים בת"ת דאיכלל בהך קרא ולא בשאר מצוות, ודלא ככל הנך ראיות ודעת כל הפוסקים דפשיטא להו מדינא דמתני' דעל כל המצוות אסור ליטול שכר, ואינו דין מסוים בת"ת שניתן בסיני דייקא, וצע"ג.
♦
ואשר נראה בעזה"י, דמקרא ד'ואותי צווה' שמעינן תרתי, ותרוויהו איכללו בהך קרא ואיתא להא ולהא. האחד היא גופא, דנתינת תורה לישראל הוי בחינם. ובזה לחודא סגי לאשמועינן דת"ת בחינם דווקא, דכך היא המידה בכל לימוד תורה[2], דבעינן ללמוד וללמד כדרך שלמדנו מפי הגבורה בשעה ראשונה, וכן עושים לדורות. והוא דין דממילא בכל צורת הקיום דת"ת, שאסור לשנות צורת הת"ת ממה שניתנה בסיני, והוא דין איסור. וכ"ה בלשון הרמב"ם פ"א מת"ת הנ"ל ש'אסור' ליטול שכר על ת"ת.
ומגופא דסוגיא מוכח כן, דבגמ' הקשו מנין שאם לא מצא בחינם ילמדנה בשכר ת"ל אמת קנה. והוא פלא, דעד חומש נכסיו צריך להוציא על המצוות, ומאי ס"ד דלא ילמדנה בשכר, אתמהה. וכן מה שאמרו שם ומנין שאם למד בשכר לא ילמד לאחריני בשכר ת"ל ואל תמכור. וג"ז תמוה בגדרי חיובי מצווה, דאטו שייכות יש במצוה דהאיך המלמדו למצוה דידיה. ואם האחד חוטא מה לחבירו עמו, ומה צריך לזה קראי, וצע"ג.
ועכצ"ל, דהוא דין בהת"ת דדינו ללמוד וללמד כפי שנמסר בסיני, וכל שנשתנה מסיני כבר י"ל דאינו מחויב ללמדה באופן הזה, ואדרבה איסורא קעביד (וכעין שמצינו ברב שאינו הגון שאסור ללמוד הימנו), ולא ילך ללמוד בשכר, ושפיר איצטריך לזה קרא.
וכן איצטריך קרא ד'אל תמכור' גם לומר דאע"פ דלמד בשכר ילמדנה בחינם, דס"ד דתורה שנלמדה בשכר לא דמיא לתורה שניתנה בסיני בלא"ה, וא"כ כבר שרי ליטול עליה שכר. דכיון דכל יסוד האיסור הוא שיהא דומיא דמתן תורה שהיה בחינם, וכיון שבלא"ה הוא גופיה למדה מרבו בשכר, א"כ נפל היסוד והיאך יתקיים הבנין ולישתרי הך איסורא. ושפיר בעי' קרא לאוסרו.
♦

ג. ד.

ועוד דין איכלל בהקרא דאותי צווה, דמשמע מינה דציווי יש כאן, ואינו "איסור" רק דין "חיוב" הוא שמחויב הוא לעשות את המצווה אף בחינם.
וממשמעותא דקרא ילפינן לה, וכמ"ש הר"ן והרא"ש בנדרים הנ"ל, דקרא דאותי ציוה משתמע דנצטווה משה שיעשנה בחינם ומחויב שלא ליטול שכר. ויסוד דינא הוא דין חיוב שמחויב לעשותה אף בחינם, ורק דשוב ממילא גם אסור הוא בנטילת שכר דאין כאן זכות להשתלם שכרו אחר שמחויב לעשותו אף בחינם. ודין זה בכל המצוות קאי, דכל שמחויב בהמצווה שוב ממילא אסור ג"כ ליטול שכר וכנ"ל. ובזה שוות מצוות ת"ת ושאר המצוות, דהחיוב שחייב במצווה הוא הגורם שאסור ליטול שכר, דכל שחייב במצווה מחויב בחינם נמי, וכמו שנתבאר.
והנה כתב הרמב"ן (בתוה"א שם), והו"ד בטושו"ע סי' של"ו הנ"ל, דכל דין מה אני בחינם הוא דווקא בלא קצץ, אבל אם עמד בדעתו ליטול שכר וקצץ עם החולה דמים חייב הלה ליתן שכרו "ואע"פ שכל מ"ע דרמיא אכולי עלמא אם נזדמנה לאחד ולא רצה לקיימה אלא בממון אין מוציאין ממון מידו ולא מפקיעין מידו חיוב שלה שאי"ז כדין ריבית שיוצאה בדיינים דרחמנא אמר וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי בהדך" עכ"ל.
ומפורש בדבריו, דדין מה אני בחינם גדרו הוא חיוב גרידא דמחויב הוא לעשותו בחינם, דרמיא אנפשיה ועל כל ישראל לעשותו בחינם, אבל אם קצץ עליו שכר, אע"פ דשלא כדין הוא, מ"מ נטילת השכר בדין הוא נוטל. וזה ממש כמשנ"ת, דאין בשאר מצוות "איסור" בשכר ורק דין "חיוב" הוא דרמיא אנפשיה לעשותו אף בחינם. ולפ"ז אם נותן לו מדעתו אין כאן איסור כלל, לא בקציצה ולא בנטילה ושפיר עביד.
וכן ביאר בתשב"ץ הנ"ל דיליף מדברי הרמב"ן הנ"ל דמותר ליטול שכר ע"י קציצה, דכיון דאין כאן גזל ונותן לו מה שהתנה וא"צ להחזיר, בדין קשקיל. והביא כן גם מדברי הרשב"א ביבמות ק"ג לענין קציצה על חליצה, וכן הביאו הרב המגיד בפי"ב מגזילה ע"ש.
♦
ונראה דלהנ"ל, כ"ז דווקא גבי שאר מצוות, דדין חיוב בחינם הוא, בזה שייך לומר דמהני קציצה כדי להתירו, אבל בת"ת, דדין איסור הוא, מה שייך להתירו, דסו"ס שלא כפי שניתנה הוא מלמדו והדרה לאיסורא.
ועוד נפ"מ בזה, במצווה של רשות שאינו חייב במצווה. דלענין איסור נטילת שכר במצוות כל שאינו חייב במצווה תו לא נאסר, וכמבואר בהך דעדות שטר דשרי ליטול שכר מה"ט וכנ"ל מהרשב"א. אכן בת"ת אף באופן דאין מחויב ללמד לאחרים (וכגו' שמלמד תינוקות, שנוטל שכר שימור, דשרי), לא יוכל ליטול שכר, דאכתי לא הוי דומיא דסיני ואסור ליטול. דכל יסוד התירא דהרשב"א לא שייך אלא במצוות, דיסוד הדין הוא דחייב אף בחינם ולכך כשאינו מחויב יכול ליטול שכר. אבל בת"ת, דיסוד דינו שאסור הלימוד בשכר, מה אכפ"ל דאין מחויב, הא עצם הלימוד אסור בשכר, ומה יושיענו שאין מחויב בו.
ויש להוכיח כן משכר פיסוק טעמים, דשרי מטעמא דלאו מסיני ניתנו, וכדאיתא בהדיא בנדרים ל"ז שם, ואי בחיובא תליא מילתא, אטו חייב ללמד פיסוק טעמים, וקרא כתיב דחייב ללמד מצוות חוקים ומשפטים ותו לא. ובע"כ דכל מאי שניתן בסיני בכלל דין מה אני בחינם קאי, ואסור בנטילת שכר. ומוכח מדברי הרשב"א כמו שנתבאר, דתרי מילי נינהו - בתורה לחוד ובשאר מצוות לחודא.
והנה באו"ח סי' תקפ"א ס"ה דש"ץ ובעל תוקע שנוטלים שכר אין רואים סימן ברכה באותו השכר, אבל איסורא מדינא ליכא, עי' מ"א שם. והקשה בהגהות בית מאיר שם הלא אסור ליטול שכר על המצוות, וכדינא דמתני', וע"ש שהפליג בחידושיו ליישב את הקו', את כל מש"כ הרמב"ו וש"ר הנ"ל, לק"מ דכיון שאינו מחויב בזה לעמוד כש"ץ ובעל תוקע, ע"ז ל"ש כלל האיסור, ופשוט.
עוד נפ"מ, בדין שכר בטלה שהותר אף בת"ת, דכ"ז דווקא אם נוטל שכר על בטלתו שלא יהא נפסד מן הת"ת מה שנתבטל מלאכתו, אבל שיהא קוצץ על הת"ת שכר משום בטלתו, זה לא הותר דהא לאו דומיא דסיני הוא. אבל בשאר מצוות, דשרי ליטול שכר ורק דין חיוב הוא, כל שמתבטל ממלאכתו ופטור מן המצווה (מדין שלך קודם לכל אדם, וכמש"כ הרא"ש וש"ר ב"מ ל"ב), שוב שרי ליה לקצוץ על המצווה גופא.
וכ"כ הרמב"ם וכל הפוסקים (בחו"מ סי' ז) על שכר הדיינים, דאף שכר בטלתו דשרי ליטול, הוא רק בשניכר שעוזב את מלאכתו ונפסד. וע"ז שרי ליטול הפסד זה שנתבטל. ובשאר דין שכר בטלה לא מצינו דין זה, ורק בדין (שהוא דומיא דת"ת, ואף הוא איכלל בה'איסור' דקרא דאותי ציווה וכו' כנ"ל) ולא בשאר מצוות דבמתבטל ממלאכתו שרי ליטול שכר כהרגלו, וע"כ החילוק כנ"ל, דבת"ת ודין איסור הוא ליקח וגרע משאר מצוות, וכנ"ל.
♦

ה. ו.

ומעתה מיושבים היטב דברי הרמ"א והגמי"י הנ"ל, דלענין ה'איסור' שבנטילת שכר ע"ז קאי הרמ"א, דכל דברי סופרים שלא ניתנו בסיני ל"ה בכלל האיסור, דכל עיקר הדין שבאיסור זה לא שייך בזה. וכדינא דנקט השו"ע שם גבי פיסוק טעמים, כך הוא ג"כ במילי דרבנן. ולעולם לענין חיובו לקיים מצוות ת"ת בחינם כשאר המצוות, בזה שווים דרבנן ופיסוק טעמים לכל המצוות ולא בהא איירי' התם. [וגם איכא נפ"מ כנ"ל, דיוכל ליטול שכר מדעתו של הלומד, דאינו מונע ממנו את המצווה בלא השכר ורק נוטל את השכר מדעתו, וכן נפ"מ כל היכא שאין מחויב ללמדו שיוכל ליטול שכר]. ועכ"פ איסורא ליכא, וא"ש בעזה"י.
ובזה מיושבים היטב דברי הרא"ש והרמב"ם, שבתחילת דבריו, דשני עניינים נכללו בהאי קרא, דהרא"ש בנדרים דקאי גם על שאר המצוות. ולכך קאמר הרא"ש דקרא דמה אני בחינם קאי על משה שנצטווה ללמדה בחינם, דזהו עיקר הדין דמחויב ללמד בחינם נמי. ולכך בעי' אף בשאר המצוות שלא יטול שכר עליהן, ונצטוו ישראל על כך בכל המצוות שיעשו אותן בחינם כמו שנצטווה משה.
אבל הכא בסוגיין דהרא"ש קאי על עיקר הדין דסוגיין קאי על ת"ת (וכדמוכח הסוגיא דס"ד דלא ילמד מאחרים אף בשכר, וכנ"ל באות ג), וכן הרמב"ם הלא קאי בהאיסור דת"ת גופיה. לכך פירשו דהוא דין שיהא דומיא דמשה שלמד מפי הגבורה בחינם, דזה יסוד הדין שצריך ללמדה כמו שניתנו בסיני וכמשנ"ת. ואין כאן סתירה והכל אתי שפיר היטב בעזה"י.
♦ ♦ ♦