ירושלים
היכן היה מתפלל כהן גדול את תפילתו ביום הכיפורים, האם בהיכל או בקדש הקדשים
בסדר אתה כוננת שאומרים במוסף דיום הכיפורים הנוסח כך: "וכך היתה תפילתו של כהן גדול ביוה"כ בצאתו מבית קדשי הקדשים בשלום בלי פגע", ובדומה לזה בנוסח אמיץ כח: "פניו לקדש ואחריו להיכל, עד שיצא מן הפרוכת ומתפלל בהיכל תפלה קצרה סמוך לפרוכת". ומבואר דהיה מתפלל את תפילתו בהיכל.וכן איתא במתני' יומא (נב:): "יצא ובא לו בדרך בית כניסתו ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך בתפילתו כדי שלא להבעית את ישראל" ע"כ. וברש"י: "בבית החיצון: בהיכל".
ומבואר ממתני' שלאחר שעשה הכהן גדול ביוה"כ את סדר ההקטרה בקודש הקדשים, יצא והתפלל בהיכל. וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' יוה"כ ה"א: "ומתפלל שם בהיכל אחר שיצא תפלה קצרה".
והנה בברכות (ל.): "ת"ר היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו כנגד בית הכפורת". ויש לעיין למי נשנית ברייתא, זו אי בכהן גדול ביוה"כ הא מבואר ביומא דלא היתה תפילתו בקדש הקדשים אלא בבית החיצון בהיכל וכפירש"י ולא בקה"ק.
ובהגהות יעב"ץ בברכות שם כתב דהא דאמרו דמתפלל בבית החיצון היינו בין ב' הפרוכות, ומקום זה חשיב כאילו עומד בקדש הקדשים, ואין לפרש דאיירי באומנין שהיו משלשלין אותן לבית קדש הקדשים לתקן איזה דבר, דדוחק לאוקמי ששילשלו אותם דוקא בשעת תפילה, וכ"כ בפירושו לחם שמים על מתני' יומא שם ודייק זאת מהא דקתני 'בבית החיצון' ולא תנן בהדיא בהיכל כמו בכל דוכתי.
ובאמת במתני' תנן שלא היה מאריך בתפילתו כדי שלא להבעית את ישראל ופירש הרמב"ם בפיה"מ: "שאילו היה מתאחר היו מפחדין שמא אירעו מיתה, כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראויין או אם ישנה דבר במעשה הקטורת", וברש"ש תמה עליו דהא מת רק ביציאתו, כדלעיל (יט:) מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס. ביציאתו היה שמח שמחה גדולה. פגע בו אביו א"ל בני אף על פי שצדוקין אנו, מתיראין אנו מן הפרושים, א"ל כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה כי בענן אראה על הכפרת אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו. עכשיו שבא לידי לא אקיימנו, אמרו לא היו ימים מועטין עד שמת והוטל באשפה, והיו תולעין יוצאין מחוטמו. ויש אומרים ביציאתו ניגף, עכ"ל. ובאמת דלשון הרמב"ם בספרו (פ"ד מהל' יוה"כ ה"א): "שלא להבעית את העם שמא יאמרו מת בהיכל". ולכאורה לדברי רש"י והרמב"ם הדברים צ"ב דהא היו יכולים לראותו מרחוק שהרי היו יכולים לעמוד בין האולם ולמזבח, אך לדברי היעב"ץ ניחא מאוד שהרי היה עומד בין ב' הפרוכות.
ומצאתי בספר עבודת ישראל לרבי ישראל קמחי (עמ' קס"ה) כתב שלא להבעית את ישראל קאי על העומדים מרחוק.
(ובשל"ה עניני תפילה וקריאה בס"ת דף כ. סוף טור א' כתב בדרך דרוש דמה שאמרו היה עומד בבית קדשי הקדשים, לא קאי דוקא על כה"ג ביוה"כ אלא על כל אדם שעומד במחשבתו בקדש הקדשים).
♦
א. ב.
ובעיקר הדבר שלא התפלל בקדש הקדשים עצמו, מצינו בזה כמה דרכים באחרונים, בתפארת ישראל אות כא שם כתב דבקדש הקדשים שהוא מקום הרוחניות אינו מהראוי שישהה להתפלל על הגופניות, שהרי היה מתפלל שתהא שנה זו גשומה וכו' ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים עיין לקמן (מג:). ובהגהות חשק שלמה הקשה עליו דאם בקה"ק אינו ראוי להתפלל על הגשמיות בוודאי שאף בהיכל אינו ראוי, וכתב שם טעם אחר משום שאינו רשאי לשהות בקה"ק יותר מכדי צורך עבודה אפילו רגע אחד, ועיין מסגרת זהב לבן התפאר"י על המשניות שם.ובחזון יחזקאל על התוספתא (פ"ה הי"א) כתב דלשהות לאחר כלות העבודה אסור בקה"ק משום שהייה ריקנית ומשו"ה היה מתפלל בבית החיצון, ושאני מהיכל דאף דבהיכל עובר בלאו על ביאה ריקנית וכדאיתא במנחות (כז, א) וברמב"ם (פ"ב מהל' ביאת מקדש ה"ד), אך שאני היכל מקה"ק דבקה"ק אינו נכנס שם אלא ד' פעמים ורק לצורך עבודה ולא הותר לו יותר מזה, ואילו בבית החיצון אינו חייב אלא בביאה ריקנית לגמרי, וכמ"ש בספר החינוך (מצוה קפ"ד) הטעם בזה 'לפי שזה זלזול לכבוד הבית להכנס בו חנם' ואם נכנס להשתחוות אין זו ביאה ריקנית וכמ"ש תוס' במנחות דף כ"ז, ובסוף חגיגה, ואינו עובר עליה אע"פ שהשתחואה אינה חשיבא עבודה כמבואר בסנהדרין (דף ס:), ה"ה נמי כשמתפלל בהיכל אין זו שהייה ריקנית לגמרי שחשיב כאילו יש כאן זלזול. ואף אי נימא כמ"ש שם החינוך בדעת הרמב"ם שכל הנכנס בהיכל שלא לצורך עבודה אפילו הנכנס להשתחוות לוקה משום ביאה ריקנית, שהשתחואה לאו עבודה היא. ועי' במשל"מ (שם פ"ב ה"ד) שכתב איפכא בדעת הרמב"ם, וכ"כ המשל"מ (בהל' ביאת מקדש פ"ג הי"ט) דפשיטא דתפלה זו אין לה שום רמז בכתוב אלא תקנת חכמים היא, וע"כ הוכיח מכאן דכל שנכנס הכהן להיכל לעבודה יכול לשהות בהיכל אפילו כל היום כולו ולא מתחייב משום ביאה ריקנית, דאל"ה איך התירו להשתהות בהיכל להתפלל.
אמנם בחזו"י שם כתב די"ל דהיכא דנכנס בהיתר אין איסור על שהייתו לאחר גמר העבודה משום שהייה ריקנית, ומשו"ה היה רשאי להתפלל בהיכל לאחר שנכנס שם בהיתר, והא דלא התפלל בקה"ק עצמו היינו מטעם דתנן במדות (פ"ד מ"ה): "לולין היו פתוחין בעליית בית קדשי הקדשים שבהם משלשלים את האומנים בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים", משא"כ בהיכל, או משום העשן שהיה שם ולא היה יכול לעמוד.
אמנם דברי החזון יחזקאל תמוהים, דהרא"ש בסדר עבודת יוה"כ הביא דבסדר אתה כוננת כתיב 'טמטם עיניו ויצא' והיינו שעצם את עיניו כדי שלא יזונו בבית קה"ק, אך הרא"ש השיג דאי"ז בגמ', ואדרבה מתוך הירושלמי משמע שאינו צריך עיי"ש.
והנה במתני' ביומא שם תנן צבר את הקטורת ע"ג גחלים ונתמלא כל הבית כולו עשן. ומעתה צ"ב אמאי אינו מתפלל בשיעור הזמן שעומד שם וממתין עד שיתמלא הבית כולו עשן, ובשלמא לדברי התפאר"י דלעיל ניחא, אך לדברי שאר המפרשים הנ"ל צ"ע.
והנה בהגהות חשק שלמה שם כתב, דנראה שהתנא כתב זאת לאשמועינן דהכה"ג מחוייב להמתין עד שיתמלא כל הבית עשן, וכן נראה מדברי הרמב"ם (יוה"כ פ"ד ה"א) שכתב וז"ל: וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן ויוצא וכו'. וכן דייק החש"ל כן מקראי, והקדימו כבר הפר"ח במים חיים על הרמב"ם שם וז"ל: "וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן ויצא - הכי משמע ממתני' דקתני ונתמלא כל הבית עשן והדר יצא ובא לו וכו' ועוד דאל"כ אמאי קאמר מתני' אלא משמע שיהיה צריך להמתין ודו"ק.
ובחידושי מרן רי"ז הלוי (מכתבים עמ' עז והובא ג"כ בקונטרס יומא עמ' 32, ובחידושי הגר"ח עהש"ס סימן נז) כתב בשם הגרש"ז ריגר זצ"ל דהוא דין מיוחד שנאמר בעבודת הקטורת דיוה"כ, ואילו בשאר השנה מקטיר ויוצא מיד, ומשום דדין הוא בעבודות הכה"ג שצריך להיות עומד בפנים עד גמר העבודה, אלא דבקטורת דכל השנה נגמרה מצותה על האש, ודין דעד שתעלה תמרתו הוא רק לענין מעילה דאכתי יש שם הקטרה עד זמן זה, אבל עיקר קיום ההקטרה הוא במעשה הנתינה על האישים משא"כ בהקטרה דיוה"כ שיעור קיום העבודה הוא עד שיתמלא הבית עשן מדכתיב וכסה ענן הקטורת, אע"פ שלענין מעילה עדיין מועלים כל זמן שהתימורת עולה מן הקטורת.
[ודחה שם דברי האומר (שזהו ש"ב הגריד"ס מבוסטון והובא בספרו עבודת יוה"כ) דהא דצריך להמתין עד שיתמלא הבית עשן אי"ז מדין עבודת ההקטרה שהיא נגמרה בהקטרה על הגחלים, אלא כיון שביוה"כ יש דין כניסה לקה"ק ויציאה ממנו, וזה כולל אף שהות בינתיים, והשהות הזאת הוא עד שיתמלא הבית עשן, ושיעור זה דעד שיתמלא הבית עשן הוא מאוחר מהשיעור דעד שתמלא תימרתו]. ולדברי מרן הגרי"ז א"ש משה"ק אמאי אינו מתפלל בזמן שהבית יתמלא עשן ומשום דעד שיתמלא הבית עשן הוא חלק מהעבודה שעדיין לא הסתיימה, ואינו רשאי להפסיק בתפילה באמצע עבודתו ודו"ק.
אמנם בתפאר"י (פ"ו דתמיד אות יג) כתב לא כן אלא דדין ממתין עד שיתמלא כל הבית עשן הוא אף בהקטרה דכל ימות השנה עיי"ש. ואכתי צ"ב.
והנה הרמב"ם בהל' תפלה (פ"ה ה"ג), והטושו"ע (בסימן צ"ד), לא הביאו לבבא זו דהיה עומד בבית קדשי הקדשים, וכבר העיר ע"ז בלח"מ שם, וכתב דשמא לא גרס כן בגמ' וכ"כ במעשה רקח ועי' בהגהות מהר"י לנדא שעמד בזה, ובאמת בספר דק"ס כתב שבש"ס כת"י אין איזכור לבבא זו.
ועוד קשה דבכל המקומות יש להם אסמכתא מקרא, עומד בחו"ל וכו' והתפללו דרך ארצם, בא"י וכו' דרך העיר, בירושלים אל הבית הזה, בבהמ"ק אל המקום הזה, אבל הך דעומד בקה"ק שיכוון לבו כנגד בית הכפורת אין לו כל ראיה מקרא ומנליה לגמ' דין זה, ובאמת שבמקור הדין דהיה עומד שזהו מהתוספתא בברכות (פ"ג הט"ז) ג"כ ליתא לפיסקא זו, וברא"ש בברכות שם פ"ד סי' יט כתב 'היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את ליבו כנגד הכפורת' וברש"ש שם כתב דגירסת הרא"ש היא הנכונה ולא כגי' דידן 'יכוין את לבו כנגד בית הכפורת'. ועי' מנ"ח (מצוה צה).
♦
ובנחל אשכול כתב דלק"מ איך התפלל בקה"ק, דבזמן הבית אין נכנס לשם אלא כה"ג ביוה"כ ולא מתפלל בו אלא בבית החיצון, ובזה"ז חייב כרת ההולך שם וכמ"ש הרמב"ם פ"ו מבית הבחירה וברייתא דברכות דתניא היה עומד בק"ק ס"ל כמ"ד מגילה י' אפילו קדושה שניה דמקדש לא קדשה לעת"ל וכראב"ד שם, ולכן הרי"ף דס"ל כהרמב"ם דעדיין חייב כרת השמיט את הברייתא דהיה עומד בקה"ק שאין לה מקום לא בזה"ז ולא לעת"ל, והא דהביא הרי"ף היה עומד בביהמ"ק שאין נ"מ בזה"ז דאסור לילך שם, עכ"פ הלכה הוא לע"ל ודרכו להביא ברייתא בשלימות אם היא כהלכה אף שיש בה פיסקא בהלכתא למשיחא.
ונראה דמה"ט השמיטו כל הני פוסקים משום הקושיא שהקשנו דהאיך אפשר להתפלל בקה"ק, דאין היכי תימצי לזה, שהרי בזמן שהיה ביהמ"ק היה נכנס שם רק כה"ג ביוה"כ, ואת תפילתו היה מתפלל בהיכל, ואף באומנין שהיו משלשלין אותן לשם מ"מ לא הותר להם להתפלל שם, דאפילו לכהן גדול לא התירו להתפלל אלא היה יוצא לבית החיצון ומתפלל, ובזמן הזה ג"כ ליכא למימר דהרי מתחייב כרת כל הנכנס לשם.
♦
ג. ד.
והנה בענין תפילת הכה"ג היכן היה מתפלל, כפי שהוכחנו מהא דתנן בהדיא במתני' היה מתפלל בבית החיצון שהוא בהיכל, ומאידך מצינו בזה סתירות, דהנה הטור (או"ח סי' קל"א) הביא בשם רב עמרם גאון את נוסח התפילה שאנו מתפללים ביוה"כ "רבון כל העולמים וכו' ואין לנו כהן לעשות חובותינו ולא כהן גדול שיכפר על חטאתינו ולא מזבח להקריב עליו קרבן שיכפר על חטאתינו ולא מזבח להקריב עליו קרבן ולא בית קדשי הקדשים להתפלל שם וכו'", וכ"ה בסדר רב עמרם גאון (דף יב.), ומקור תפילה זו מובאת במחזור ויטרי (עמ' עו). ובפרישה שם כתב: "ולא בית קה"ק להתפלל שם, ר"ל תפילת כה"ג ביוה"כ", ומבואר בהדיא בדבריו דהכה"ג היה מתפלל בתוך קה"ק, והדברים צ"ב כנ"ל.ועיין בתשב"ץ (ח"ג סימן לז) דכתב וז"ל: "אבל תפלתם בבית קה"ק היתה תפלת ישרים רצונו" עיי"ש, וע"ע בבעל הטורים (משפטים פכ"ד פ"ב): "הכהן נכנס שם לבדו לפני ולפנים להתפלל שם על השנה שתהא כתקונה", וכ"ה בבעה"ט שמות (פכ"ד פ"ב): "כך הכהן נכנס לבדו לפני ולפנים להתפלל שם על השנה שתהא כתקונה, כדכתיב ונגש חורש בקוצר", וכבר הקדים אותם בזה בספר חסידים (סימן תצ"ה) וז"ל: "לפי שביוה"כ נכנס לפני ולפנים ואותו מקום שהיו מקטירים הקטורת היתה נשמעת תפילה, שהרי כה"ג היה מתפלל תפילה קצרה בבית קה"ק, ואם היתה תפילה נשמעת מבחוץ כמו מבפנים לא היה צריך להתפלל לפני ולפנים וכו'" עיי"ש, הרי שכתב ג"כ שהיה מתפלל בבית קה"ק. ובספר תורת העולה להרמ"א (ח"ג פרק נ"ח) כתב: "והיה הכה"ג מתפלל תפילה קצרה בכניסתו" (וצ"ע שהרי היה מתפלל ביציאתו ולא בכניסתו כדתנן במתני' שם נב, ב יצא ובא לו בדרך בית כניסתו, ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון. וכבר העיר כן בהערות שם) ומוכח בדבריו שהיה מתפלל בפנים וצ"ע, ועיין בתרגום יב"ע (במדבר פל"ה פכ"ה) שכתב: "ומטול דלא צלי ביומא דכפורי בקודש קודשיא" מוכח שהיה מתפלל בקה"ק, ויל"ע דבברכות (ז'.) איתא ברבי ישמעאל בן אלישע פ"א נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי וכו' אמרתי לו יה"ר מלפניך וכו', ונראה שהיה זה ביוה"כ שהקטיר קטורת לפני ולפנים ומשמע שהתפילה היתה שם בהיותו בתוך קה"ק. (וראיתי שהאריך בזה הגרי"ח סופר שליט"א בקובץ בית אהרן וישראל (שנה י"ז גליון א' ע' קיז והלאה).
ובס"ד אביא כאן מה שמצאתי בזה (ממה שציין בזה הגרי"ח סופר שליט"א שם), רבינו אלעזר מגרמייזא ז"ל בעל הרוקח בפירושו לתורה ויקרא (כ"א י' דף עו"ר) כתב: "כהן גדול נכנס לפני ולפנים, ומתפלל על ישראל, ומקטיר קטורת, ולא זז משם עד שנראה בענן, ומוחל עוונתיהם של ישראל", ומפורש בדבריו שתפילת כהן גדול היתה לפני ולפנים בקדש הקדשים וכמ"ש ולא היה זז משם וכו'.
וכזאת כתב רבינו בחיי (ויקרא ט' כ"ג): "ואמר ויצאו ויברכו את העם, כלומר סמוך להקטרת הקטורת מיד, לפי שבאותה שעה התפילה מקובלת יותר, וכך היה מנהגו של כהן גדול ביום הכיפורים היה נכנס לפני ולפנים להקטיר הקטורת ומתפלל על צרכי העם בספוק מחייתן, ומזה אמר דוד תכון תפילתי קטורת לפניך, הזכיר הקטורת יותר משאר הקרבנות לפי שהוא קרבן הנבחר והנרצה יותר, גם התפילה באותה שעה יותר מקובלת". ומתבאר שתפילת כהן גדול היתה בקדש הקדשים. וכ"כ רבינו בחיי (ויקרא ט"ז א') דאיתא במדרש תנחומא (פרשת אחרי ס"ו): "סלע ישכון ויתלונן, זה מקדש ראשון, על שן סלע ומצודה, זה מקדש שני, וקורא סלע אבן שתיה שהיתה שם לפני הארון, ולמה נקרא אבן שתיה שממנה הושתת העולם, משם חפר אוכל, מתוך אותה אבן שתיה היה כהן גדול מתפלל על ישראל בסיפוק מזונותיהם, ואומר יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהא שנה זו הבאה עלינו גשומה וטלולה ושחונה, שנת שובע, שנת רצון, שנת ברכה, שנת משא ומתן, שנה שלא יצטרכו עמך בית ישראל לפרנסה זה לזה ולא לעם אחר, ושלא יגביהו שררה זה על זה".
ופשוטן של דברים "לפני ולפנים" היינו בית קדש הקדשים ושם היה הכהן גדול מתפלל תפילתו על הגשמים, ולכאורה זה תמוה שתפילת כהן גדול היתה בהיכל, ולא לפני ולפנים בקדש הקדשים וכמשנ"ת.
♦
ובספר משמר הלוי ברכות (סימן פב) כתב לתרץ בגוונא המבואר בזבחים (סג.) ובמנחות (ח:): "ר"י בן בתירא אומר מנין שאם הקיפו גויים את העזרה שהכהנים נכנסים להיכל ואוכלים בקדשי קדשים ושיירי מנחות ת"ל בקדש הקדשים תאכלנו", והרמב"ן בפירושו עה"ת (פרשת קרח) כתב דה"ה שאוכלים בקה"ק, כדכתיב "בקדש הקדשים תאכלנו", והתנא הזכירו [לקה"ק] באימה, ונקט לשון היכל, וה"ה קה"ק, וכמו שביאר בחזון יחזקאל ליומא (דף ל"ג.), דמיירי שהקיפו גויים את ההיכל [כמבואר בדבריו של הרמב"ן שם להדיא] למלחמה וכמ"ש רש"י בזבחים שם שיורים חיצים ואבני בליסטראות לתוך העזרה, ולהרמב"ן מיירי היכא שיורים בחיצים גם לתוך ההיכל, דבכהאי גוונא מותרים לבוא פנימה לקה"ק משום סכנת נפשות שהיא דוחה הכל, ובכניסתם שם בהיתר מפני סכנת נפשות הם גם יכולים לאכול שם בתוך קה"ק.
וא"כ שפיר י"ל דכי היכי דמשכח"ל בכה"ג נידון דאכילת קדשים בבית קדשי הקדשים, ה"נ משכח"ל בכה"ג נידון של תפילת שמ"ע בבית קדשי הקדשים, ששוהים שם בהיתר של סכנת נפשות של החיצים ואבני בליסטראות של גויים, ובזה איירי הגמ' בברכות הנ"ל.
והרמב"ם בהל' מעשה קרבנות (פ"י ה"ב) כתב וז"ל: "ואין חטאת ואשם ושיירי מנחות נאכלין אלא לזכרי כהונה בעזרה, ואם נאכלו בהיכל נאכלו", ולשון 'היכל' ברמב"ם יכול להתפרש גם על קה"ק וכמו שכתב הרמב"ם בריש הל' ביה"ב (פ"א ה"ה): "ואלו הן הדברים שהם עיקר בבנין הבית, עושין בו קדש וקדש הקדשים, ויהיה לפני הקודש מקום אחד והוא הנקרא אולם ושלשתן נקראין היכל", וא"כ אפשר הרמב"ם סובר כהרמב"ן שגם בקה"ק אפשר לאכול בשר חטאות ואשמות ושיירי מנחות.
ואפילו בלא"ה מ"מ האי דינא דמחמת פיקו"נ נכנסין בהיתר לקה"ק פשיטא דס"ל להרמב"ם, דפיקו"נ דוחה הכל, וא"כ בכה"ג משכח"ל תפילת שמו"ע בקה"ק.
והביא שם ששאל ד"ז קמיה בעל הקה"י וא"ל בפשיטות כי יתכן שהכונה שהיה עומד בהיכל, ונקרא ההיכל לפעמים בשם קדש הקדשים, וסתם הקה"י ולא פירש יותר, ואולי כונתו להרמב"ן הנ"ל שהתנא קורא לקה"ק היכל.
והביא מפסחים (פב.) "א"ל משה לאהרן מדוע לא אכלתם את החטאת שמא נכנס דמה לפני ולפנים", וברש"י: "אל הקודש לכפר בהיכל", הרי שקרא להיכל לפני ולפנים, וכן להלן שם (פג.) אמרו לו חטאת שנכנס דמה לפני ולפנים מנין והיינו להיכל, ועיי"ש ברש"ש שעמד בזה.
וכן יש להוכיח כן מהא דלקמן (נז, א) איתא נתערבו לו דמים בדמים, ופירש"י נתערבו לו קודם שנתן בפנים כלום, אולם הראשונים שם (בתו"י, תוס' הרא"ש, תורי"ד, ר"ח ריטב"א מאירי) פליגי ופירשו שנתערבו אחר שנתן המתנות בקדש הקדשים קודם שנתן מתנות שבהיכל, ולשון הרמב"ם "נתערב לו דם הפר בדם השעיר קודם שיגמור ההזיות" ודייקו מלשונו הכס"מ והמהר"י קורקוס פ"ה מהל' יוה"כ ה"י דס"ל דאיירי בגמר מקצת הזאותיו. וטעמם משום דעולא ס"ל בדף ס"א, א דשעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר בפנים לא עשה כלום, ולא מסתבר דאמוראי דהכא פליגי עליו, ובמהר"י קורקוס כתב בכונת רש"י דהא דקתני בפנים כונתו להיכל עיי"ש, אמנם בתורי"ד שם כתב וז"ל: "נתערבו לו דמים בדמים פירש המורה של פר ושל שעיר קודם שנתן בפנים כלום ואינו נ"ל פירושו דבכל דוכתא דאמרי' לפנים משמע בבית קדש הקדשים כדאמרינן לקמן בפירקין דברים הנעשין בבגדי לבן בפנים ודברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ ובפנים קרי לבית קדש הקדשים ובחוץ קרי בהיכל וכו'", ומוכח בהדיא מדברי התורי"ד דכתב בפשיטות דבכל דוכתא דנקט בפנים היינו בקדש הקדשים, והיכל מיקרי בחוץ.
וכן נראה מדברי החזון איש (או"ח סימן קכ"ז ס"ק י): "מיהו לשון הר"מ 'בפנים בהיכל' משמע דהיכל הוא פירוש פנים, אבל בגמ' מ' א' מבואר דלר"י בהיכל אינו מעכב וכן בזבחים מ' א' וכמש"כ הלח"מ, וע"כ כונת רבינו פנים ממש, וביחזקאל מא, טו וההיכל הפנימי ושם י"ז הבית הפנימי וגו' ורבינו נמי פנים של היכל קאמר" עכ"ל, הרי לן מדברי החזו"א דסתם 'פנים' הכונה להיכל ואי אפשר לפרש דפנים היינו קדש הקדשים.
♦
ה. ו.
והנה בפסיקתא רבתי (רפ"ח) תניא: "מן המנורה שהיתה בבית קה"ק למדו וכו', ומה אם המנורה שהיתה לפני ולפנים וכו' אמר הקב"ה כשם שבעוה"ז היו הנרות דולקות בבית קה"ק וכו'", ולכאורה צ"ע הא המנורה היתה עומדת בהיכל ולא לפני ולפנים בקה"ק. וצ"ל שלכל ההיכל קראו כן בית קה"ק, ע"ש בית קה"ק שהיה שם, וכדי להגדיל מעלת קדושת ההיכל כנגד מקומות שבחול.ולפי"ז ע"כ צ"ל בההיא דברכות היה עומד בבית קה"ק יכווין את לבו, ולפי"ז יש לפרש את דברי בעל הטורים שהבאנו לעיל דכפל דבריו בפי' עה"ת וכתב דמתפלל בקה"ק, והיינו משום דלשיטתו אזיל דבטור או"ח סימן קלא הביא את דברי רב עמרם שהבאנו לעיל דכתב דתפילת כה"ג ביוה"כ היתה בקה"ק ודו"ק.
ולפי"ז מיושב דברי תרגום יב"ע דמש"כ דבבית קה"ק היה הכהן צריך להתפלל שלא יבואו כלל ישראל להנך ג' עבירות חמורות, הך בית קה"ק היינו ההיכל וכנ"ל.
♦ ♦ ♦