תל ציון
האם צריך נר ששבת ביוה"כ שחל בשבת
שיטות הראשונים
דעת הרבה ראשונים היא דביוה"כ שחל להיות בשבת, א"צ נר ששבת: כ"כ ראבי"ה (סי' קמ"א) והרא"ה (ברכות נ"ג ד"ה פיסקא. והובאו דבריו בריטב"א כאן) והמאירי (ברכות נ"ג:) וספר המנהגות (כ"א:) והאבודרהם (סדר מוצ"ש ד"ה וגרסינן) ואהל מועד (סוף ח"א) ושיטת ריב"ב (סוף יומא) [אלא שסיים שאין המנהג כן].ואולם מצאנו כמה ראשונים הסוברים שאף ביוה"כ שחל בשבת צריך נר ששבת. וז"ל הריטב"א בחידושיו לפסחים (דף נ"ד.): "והיה אומר הרא"ה ז"ל דביום הכיפורים שחל להיות בשבת אינו צריך דמוצאי שבת עיקר. וכתב הרי"ט ז"ל ודברי רבינו אמת אף על פי שהיה נראה דאור ששבת עדיף שהיה יוצא ידי שניהם", עכ"ל. ואולם בהלכות ברכות (פ"ח אות כ"ג) כתב הריטב"א: "ואם הוא מוצאי שבת ויום הכפורים צריך ששבת משום יום הכפורים", ע"כ [ובשו"ת יחו"ד (ח"א סי ס"ג) כתב, דנראה שזהו למצוה מן המובחר ואינו לעיכובא, וזהו בכדי שלא יסתרו דברי הריטב"א אהדדי. ואף שניתן לפרש כן, אמנם אכתי אין זה מוכרח, דאפשר דהריטב"א הדר ביה והעיקר כמ"ש בפסקים]. וכן כתב בליקוטי רבינו בצלאל אשכנזי (פסחים נ"ד.) וז"ל: "וי"א אע"פ שהוא מוצאי שבת, כיון שהוא מוצאי יוה"כ גזרינן אטו יוה"כ שיארע בחול ולא מבדלינן אלא על האור ששבת", ע"כ. וכן נלע"ד להוכיח ממש"כ רבינו חננאל ומהר"ם חלאווה בביאור הסוגיא בפסחים, דס"ל דבעינן נר ששבת, וכדלהלן.
דהנה איתא בגמ' בפסחים (דף נ"ג:): "אמר רב יהודה אמר שמואל אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחילת ברייתו הוא, אמר ליה ההוא סבא ואיתימא רבה בר בר חנה ישר וכן אמר רבי יוחנן. עולא הוה רכיב חמרא ואזיל והוה שקיל ואזיל רבי אבא מימיניה ורבה בר בר חנה משמאליה אמר ליה רבי אבא לעולא ודאי דאמריתו משמיה דרבי יוחנן אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחלת ברייתו הוא, הדר עולא חזא ביה ברבה בר בר חנה בישות, א''ל אנא לאו אהא אמרי אלא אהא אמרי דתני תנא קמיה דרבי יוחנן ר''ש בן אלעזר אומר יום הכפורים שחל להיות בשבת אף במקום שאמרו שלא להדליק מדליקין מפני כבוד השבת ועני רבי יוחנן בתריה וחכמים אוסרים, א''ל עדא תהא. ואינהו כמאן סברוה, כי הא דאמר ר' בנימן בר יפת אמר רבי יוחנן מברכין על האור בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכפורים, וכן עמא דבר". ע"כ דברי הגמ'.
ונחלקו הראשונים בביאור הגמ'. רש"י פירש: "אנא אהא אמרי להו - משמיה דרבי יוחנן דענה אחר התנא וחכמים אוסרין להדליק את הנר אף ביום הכפורים שחל להיות בשבת עד מוצאי שבת ולא הזכרתי שמו של ר' יוחנן על אור במוצאי שבת אלא בזו, והם סבורים שעל דבר ברכת האור הזכרתי שמו", ע"כ. כלומר שרבה בב"ח השיב לעולא שבאמת מברכין על האור גם במוצאי יוה"כ ולא רק במוצ"ש. ורק אמר שחכמים אוסרין להדליק עד מוצאי שבת (שחל ביוה"כ), ומזה השומעים טעו והבינו שאין מברכין על האור במוצאי יוה"כ. וא"כ לדעת רש"י, לפי מסקנת הגמ' לכו"ע מברכין על האור גם במוצאי יוה"כ. וכדברי רש"י יבארו הראשונים הסוברים דבמוצאי יוה"כ שחל בשבת, לא בעי נר ששבת.
איברא דרבינו חננאל מבאר, שרבה בב"ח השיב לעולא שמאחר שחכמים אוסרין להדליק נר ליוה"כ שחל בשבת, א"כ על כרחך שאין מברכין על האור, שהרי לא ימצא אור ששבת. והסכים עמו עולא לדיוק זה, וכדא"ל עדא תהא. אלא שבאמת אין הלכה כחכמים, אלא מדליקין נר ליוה"כ שחל בשבת, כי הא דאמרן משום רבי אלעזר דמברכין על האור גם במוצאי יוה"כ וכן עמא דבר. [ואין לומר דכוונת הר"ח דלבסוף דחאוה לגוף הדיוק, דמוצאי יוה"כ שחל בשבת תלוי אי מדליקין בערבו אי לאו. ולמסקנא גם אי לא מדליקין, מברכין. זה אינו, דר"ח נקט דחאוה 'לשמועה' זו, ולשון 'שמועה' משמע דדחאוה להאי דינא דחכמים]. והיוצא מדבריו, דפשיטא ליה לגמ' דאין מברכין אלא על נר ששבת, ואף ביוה"כ שחל בשבת. אלא שלבסוף דחאוה לשמועה זו (דחכמים) מהלכה, משום הא דרבי אלעזר.
ומהר"ם חלאווה ביאר באופן אחר, והוא, דעולא אמר לרבה בב"ח דאיהו לא קאמר כדבריו אלא אמר דחכמים אוסרים להדליק נר בערב יוה"כ שחל בשבת, ורבה בב"ח השיב לעולא 'עדא תהא', דהיינו בודאי כן הוא שאין מברכין על האור במוצאי יוה"כ, שהרי דעת חכמים שאין מדליקין נר אפילו ביוה"כ שחל להיות בשבת, והלא בעינן אור ששבת. ועולא חולק וסובר דאף דאין מדליקין בבית, מ"מ מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, והא איכא אור ששבת. ומוכח מדבריו דאף ביוה"כ שחל להיות בשבת בעינן נר ששבת.
[ולכאורה יש מכל זה סייעתא לדברי המג"א (סי' תרכ"ד ס"ק ז'), שכתב דאף ביוה"כ שחל בשבת אין לברך אלא על נר ששבת, שכיון שמצאנו כמה ראשונים הסוברים הכי, הדרינן לכללא דסב"ל].
♦ ♦ ♦