ר"מ בישיבת 'נהר שלום', פלורידה
הכשר סוכה שפרשו עליה רשת מתכת
בס"ד. יד תשרי התשע"זשאלה:
האם יש להכשיר לכתחילה סוכה שפרשו עליה רשת מתכת צפופה (שחמתה מרובה מצילתה), מתחת לסכך או מעליו, כדי להגן מפני הזבובים וכיו"ב?תשובה:
השאלה שלפנינו כוללת ג' דינים הצריכים בירור: א. דין רשת מתכת צפופה הפרוסה ישירות על גבי הסכך. ב. דין רשת מתכת צפופה הפרוסה ישירות מתחת לסכך. ג. דין סוכה הבנויה בתוך מרפסת גדולה המקורה ברשת מתכת צפופה.ואציגה בזה מאשר מצאתי בדברי הפוסקים שדנו בשאלות אלו:
♦
א. בדין סוכה שתחת האילן
תחילה וראש נציע את שיטות הראשונים בדין העושה סוכתו תחת האילן (סוכה ט:), והן ד' שיטות:השיטה הא' היא שיטת רש"י ותוספות שם, שאם האילן צילתו מרובה מחמתו – פסולה בכל עניין, אפילו אם גם הסוכה צילתה מרובה מחמתה. אבל אם האילן חמתו מרובה מצילתו, והסוכה צילתה מרובה מחמתה – כשרה בכל עניין, דזה לא מקרי סוכה שתחת האילן.
והשיטה הב' היא שיטת הרא"ש שם (סימן יד), בשם הראב"ן וראבי"ה, שמה שאמרנו לשיטת רש"י ותוספות שכשהסכך הכשר צילתה מרובה מחמתה והאילן חמתה מרובה מצילתה, שכשירה בכל עניין – אינו כן, שבאופן זה אינו כשר אא"כ הסכך של האילן הוא כנגד האויר שבין סכך הכשר, שאז הכשר הסוכה הוא על ידי הסכך הכשר, במה שצילתה מרובה מחמתה. אבל אם סכך האילן הוא כנגד סכך הכשר, כיון שצל האילן עומד למעלה – הרי הוא מבטל צל הסכך הכשר שלמטה ממנו, שהרי הוא מיסך עליו, ונמצא שעיקר צל סוכה הוא מהפסול. ואינה כשירה כשענפי האילן הם נגד הסכך הכשר, אלא אם כן אפילו אם נסתלק הסכך הכשר שכנגד האילן – ישאר עדיין בהכשר לבד זה צילתה מרובה מחמתה. וכ"כ הר"ן שם.
והשיטה הג' היא שיטת הגאונים ורבינו תם (הו"ד בתוס' סוכה י.), שמה שאמרו דכשהאילן הוי צילתה מרובה מחמתה – פסול בכל עניין, אינו אלא כשקדם האילן להסכך. אבל אם קדם הסכך הכשר להאילן, והוא צילתה מרובה מחמתה – שוב אין האילן הבא אחר כך פוסלה, אפילו אם האילן גם כן צילתה מרובה מחמתה.
והשיטה הד' היא שיטת הרי"ף (שם) והרמב"ם (פ"ה הלכה יב), שלכל הדעות שנתבארו, אם השפיל הענפים ועירבן עם הסכך הכשר, והכשר רבה עליו – כשר, כמו שנתבאר. וזהו ביאור מ"ש בגמ' שם בשחבטן, כלומר: השפילן. ואפילו הם מחוברים לאילן. והרמב"ם בפירוש המשנה מפרש "בשחבטן" – שחתכן מן האילן, ואז בטלי ברוב. אבל אם לא חתכן – פסול בכל עניין (שיטות הראשונים נתבארו בספר ערוך השלחן או"ח סי' תרכו. יעוי"ש).
ומרן השלחן ערוך (סימן תרכו) בסעיף א', הביא יש אומרים קמא כדעת רש"י ותוס', וי"א בתרא כדעת ראב"ן וראבי"ה ור"ן. ולפי הכללים המסורים בידינו (עי' בספר עין יצחק ח"ג עמ' תקכא), דעת מרן לפסוק כי"א בתרא.
ומש"כ המאמר מרדכי (סימן תרכו סק"ז) שמרן סתם בש"ע כדעת רש"י והביא שיטת הראבי"ה בשם י"א, וע"כ דעת מרן כהסתם וכו'. עי"ש. צע"ג, כי בש"ע שלפנינו הביא מרן את ב' השיטות בשם י"א, וא"כ דעת מרן כי"א בתרא, שהביא שיטת הראב"ן וסיעתו. וכן כתב הפרי מגדים (אשל אברהם סק"ד) בדעת מרן. והביא דבריו בביאור הלכה (בד"ה וי"א). עי"ש. א).
♦[2]
ב. בדין סיכוך על קני הגג
והנה רש"י שם כתב לפי שיטתו, דשמעינן מהכא שמסככין על קני הגג שקורין לטיש, אף על פי שסמוכות זו לזו בפחות משלוש, כיון שחמתן מרובה מצילתן. עכ"ל. ור"ל שהלטיש הבנויים בגג הם סכך פסול, דהוי בניין, ודינו כאילן שחמתה מרובה מצילתה, וכשהסכך צילתה מרובה מחמתה – כשר. ולפי זה נראה לכאורה, שלדעת הראב"ן וראבי"ה, אם יסתלק הסכך שכנגד הלטיש, וישאר חמתה מרובה מצילתה – פסול.אבל בטור או"ח (או"ח סימן תרכו) הביא מחלוקת זו, וכתב להתיר לסכך על קני הגג לכולי עלמא, דאף הראב"ן וראבי"ה לא פסלו אלא דווקא שצילתה מרובה מחמתה ומכל מקום יש אויר בין סכך הכשר, הלכך כשנחשוב הסכך הכשר שכנגד האילן כמאן דליתא – מצטרף עם האויר שבה, ותהיה חמתה מרובה מצילתה; אבל בסוכה שכולה מכוסה, ואין בה אויר כלל, אפילו נחשוב הכשר כמאן דליתא – עדיין ישאר צילתה מרובה מחמתה, ושרי.
ובעל העיטור (הלכות סוכה שער ד' דף פג ע"ג) התירו גם כן מטעם אחר: כיון שהסיר הרעפים, העצים הנשארים אין עליהם דין סכך פסול, דתנן (סוכה טו.): תקרה שאין עליה מעזיבה מפקפק או נוטל אחת מבינתיים, וכאן שנטל הרעפים – הוי כפקפוק בלטיש עצמם.
ונפקא מינה בין טעמו של הטור לטעמו של בעל העיטור:
א. לפי"ד הטור יש לקני הגג דין סכך פסול, ולכן אין להכשיר את הסוכה אא"כ גם אם ינטלו הקנים תשאר הסוכה צילתה מרובה מחמתה. אך לפי"ד בעל העיטור, מאחר שהסיר את הרעפים, יש לקני הגג דין סכך כשר, ולכן הסוכה כשרה גם כאשר ללא הקנים תישאר הסוכה חמתה מרובה מצילתה.
ב. לפי"ד הטור אין לשבת מתחת לקנים עצמם, מאחר שיש להם דין סכך פסול. אך לפי"ד בעל העיטור מותר לשבת גם תחת הקנים עצמם, מאחר שדין סכך כשר להם.
והנה גם מרן השלחן ערוך (סימן תרכו ס"ג) פסק להקל בדין סיכוך ע"ג קני הגג, זאת אע"פ שדעתו להחמיר כפי שיטת הראב"ן וסיעתו כנ"ל, וזו לשונו: העושה סוכה למטה בבית תחת הגג, שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם, כשרה. ע"כ. ונחלקו האחרונים בטעמו של מרן, האם התיר מטעמו של הטור, או מטעמו של בעל העיטור:
המגן אברהם (סק"ו) כתב שדעת מרן כדעת בעל העיטור, והסוכה כשרה אפילו לישב תחת העצים עצמן, אע"פ שהם סכך פסול, שהרי לא נקבעו בגג לשם צל אלא כדי לתת עליהם הרעפים, ומ"מ כיון שעשה מעשה והסיר הרעפים לשם עשיית סוכה לצל הרי זה כאלו עשה מעשה בגוף העצים והתקינם לשם סוכה ונתכשרו. אבל אם לא הסיר הרעפים כדי לעשות שם סוכה, אלא כך היתה מקודם בנויה בלא גג, כיון שלא עשה שום מעשה בגג לשם עשיית סוכה לצל, א"כ העצים או הקורות הן סכך פסול ממש, ודינו כמ"ש בסעיף א' גבי אילן, והיינו שכל שאין הסכך כשר רבה כ"כ עד שאם ינטל ממנו כשיעור העצים הדקים המיצל עליהם יהיה עדיין צל הסוכה מרובה מחמתה, פסול. והו"ד במשנה ברורה (ס"ק יז). וכ"כ בש"ע הגר"ז (אות יג).
ומאידך בביאור הגר"א (סק"ז) כתב שמרן פסק לפ"ד הטור. וכן כתב בספר ערוך השלחן (סעיף טו), שנראה ברור כי מרן הב"י הסכים לדין זה מטעמו של הטור, כיון דאפילו אם ינטלו הלטיש – עדיין תשאר צילתה מרובה מחמתה. ואם כן, היתר הלטיש אינו צריך להסרת הרעפים כדברי העיטור. ויש מי שתפס בכוונתו, דטעמו הוא משום הסרת הרעפים, ולכן אם היו מקודם לטיש בלא גג – יש להם דין סכך פסול, ולפי עניות דעתי אפילו בהסרת הרעפים מקרי סכך פסול, דלפ"ד הטור צריך פקפוק בכל דבר בפני עצמו, (אלא שבעל העיטור סובר דהיינו רק לרבי מאיר שם, ולא לרבי יהודה דקיי"ל כותיה), אלא ההיתר הוא דאפילו אם הוא סכך פסול – ישאר גם בלא מקום הלטיש צילתה מרובה מחמתה. עכ"ד.
ובכף החיים (ס"ק ל') הביא את דעות האחרונים בזה, וסיים שלמעשה יש להחמיר לדונו כמו העושה סוכתו תחת האילן, ובכל גוונא בעינן שיהא הסכך הכשר רבה כ"כ עד שאם ינטל ממנו כשיעור עצים המיצל עליו יהא צילתה מרובה. עכ"ד.
עכ"פ בנידוננו, פשוט שרשת המתכת הפרוסה מעל הסוכה, דינה כסכך פסול, וצריך שיהא הסכך הכשר מרובה כ"כ – עד שאם תנטל רשת המתכת יהא צילתה מרובה. אך באמת בסתם סוכות כמו שלנו שרגילים לכסות את כל הסוכה, בוודאי בכל אופן ישאר צילתה מרובה מחמתה וכשר (משנ"ב ס"ק יז).
♦
ג. בדין לבוד לחומרא
ועדיין צריכים אנו למודעי, אי אמרינן בכהאי גוונא לבוד לחומרא, וזה לשון הטור (סו"ס תרלב): אם יש סכך פסול ב' טפחים ועוד סכך פסול ב"ט ואויר פחות מג' מפסיק ביניהם, כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: יש להסתפק אם ב' הפסולים מצטרפין לפסול הסוכה, מי אמרינן כיון דאויר מפסיק ביניהם לא מצטרפין, או דילמא כיון דאין באויר ג' מצטרפין. ומיהו אם אין בפסולים ד' ואויר פחות מג"ט מפסיק, בהא ודאי אין האויר משלימו לד' שנאמר שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד, דלא אמרינן לבוד להחמיר. עכ"ל. וכ"כ התוס' (סוכה יז.). וכן דעת מרן הש"ע (סימן תרלב ס"ד).מבואר יוצא מדבריהם, דתרי גווני לבוד איכא, א. לענין שנחשוב החלל כאילו מלא בסכך פסול מכח לבוד, ובכהאי גוונא לא אמרינן לבוד לחומרא. ב. לענין צירוף שנחשוב ב' הפסולים שמשני צדדים כאילו הם מחוברים יחד מכח לבוד, בזה יש להסתפק, ואזלינן ביה לחומרא (משנה ברורה ס"ק יט).
והנה הב"ח (סימן תרכו) האריך בנידון הלטיש, וסיים בזה"ל: "ולענין הלכה יראה בעיני להחמיר באיסור תורה, שאין לסכך תחת הלטיש, אא"כ כמו בסוכות שלנו שאין בהם אויר כלל, או לסכך ע"ג הלטיש ובתנאי שלא יהא בין הלטיש פחות מג' טפחים, דאז הן כלבודין ונעשו כולן כדף אחד, ואין הסכך הכשר רבה עליו ומבטלו כיון שהלטיש ניכרין ועומדין כל אחד בפני עצמו.
וזה לשון תשובת הרשב"א (ח"א סימן ריג הובאה בב"י סימן תרכט בשם הרמב"ן) על מה שנהגו בסוכה העשויה מנסרים שאין ברחבן אלא טפח, והם תקועין במסמרות של ברזל והן משולבין בשליבת הסולם, ואין בפתח השליבה ג' טפחים, ומכסין אותן בהדס וערבה. אין לפסול מטעם המסמרות שהסכך מרובה מהם, אלא שאחד מרבותי אסר זה, מאחר שהנסרים תקועים במסמרות, הרי כל הנסרים כנסר אחד רחב ד', ויש בו משום גזירת תקרה, ויש שנחלקו עליו. ואתה הנח להם, כיון שנהגו, דאע"פ שאינן נביאים הם בני נביאים. ע"כ. וטעם החולקים דס"ל דלא אמרינן כה"ג לבוד לאסור, משום דלא אמרינן לבוד להחמיר כדלקמן בסימן תרלב, ולפיכך הסכך הכשר מתרבה עליו ומבטלו. וכ"כ במהרי"ל (סימן יא).
וקשיא לי היאך אפשר לומר דמבטלו אם הלטיש ניכרין ונראין, הלכך נראה עיקר לאסור בכה"ג אם הלטיש ניכרין, וביש ביניהם ג' אפילו ניכרין שרי מאחר שסיכך על גביהן אין צל הסוכה בא מן הפסול כי אם מן הכשר שלמעלה הימנו". עכ"ל הב"ח.
והיוצא מדבריו, שלא זו בלבד שאין לסכך תחת הלטיש, דאמרינן בכהאי גוונא לבוד לחומרא, אלא אף מעל הלטיש אין לסכך, שכן הלטיש ניכרין ונראין, ולכן אי אפשר לומר שהסכך הכשר מבטלו.
ועל חומרא זו השנית תמה המג"א (סק"ו), ודעתו שאע"פ שהלטיש ניכרין לא אמרינן לבוד, כיון שסכך כשר ביניהם. וראיה לדבר בשלחן ערוך (סימן תרלא ס"ח) "סככה בשפודין שהם פסולין לסכך בהם, ואין בהם ארבעה ואין מהם ארבעה במקום אחד, והניח בין שפוד לשפוד כמלא שפוד ונתן שם סכך כשר, פסול, שאי אפשר לצמצם שימלא כל האויר מסכך כשר, ונמצא הפסול מרובה. אבל אם העדיף סכך הכשר מעט על הפסול, או אם היה הפסול נתון שתי ונתן הכשר ערב, או איפכא, כשר, שאז מתמלא כל האויר מסכך כשר". הרי שלא עלה על דעת מי לפסול סוכה כזו מטעם לבוד, אע"פ שהשפודים ניכרין ועומדין. עי"ש.
וכ"כ באליה רבה (ס"ק ז) דאפילו אין ביניהם ג' טפחים וניכרים – כשרה. וכ"כ המאמר מרדכי (ס"ק ז) דאפילו אין ביניהם ג' טפחים, כל שיש רווח ביניהם כמותן, ונתן הסכך הכשר עליהם, כשרה לכ"ע, ודלא כהב"ח. וכ"נ עיקר להלכה ולמעשה. עי"ש. וכ"פ בש"ע הגר"ז (אות יד).
וכל זה כשמסכך על גבי הלטיש, אבל אין לסכך מתחת הלטיש אא"כ יש ביניהם ג' טפחים, דבכהאי גוונא אמרינן לבוד לחומרא. (עי' שעה"צ אות כג, כד). ולכאורה הוא הדין לרשת המתכת, שהיא צפופה מאוד, שאין לסכך תחתיה, אבל אם סיכך על גבה – הסוכה כשרה.
♦
ד. חמשה נימוקים להכשיר סוכה שתחת רשת מתכת
אלא שמצאתי בשו"ת עמק יהושע ח"א (סימן כד) להגאון רבי יהושע מאמאן שליט"א, שיסד יסוד דהיכא שחמתה מרובה מצילתה לא שייך לומר בה לבוד להחמיר, וכדין האילן שלא חילקו בו בין ענפיו קרובים או רחוקים, רק מאחר שחמתו מרובה מצילתו כמאן דליתה דמי כנ"ל.והביא ראיה לדבריו מהשלחן ערוך (סימן תרלא ס"ד) “היה כיסוי דק מאד שיש בה אויר הרבה אלא שאין שלשה טפחים במקום אחד, ובין הכל צלתה מרובה מחמתה, כשרה". הרי שלא מועיל בסכך פחות מג' טפחים, ובעינן דלהוי בין הכל צילתה מרובה, ולא מהני לבוד למחשבה כצילתה מרובה, הגם דלכו"ע אמרינן לבוד להקל. וכמבואר בב"י שם בשם הרא"ש ורבינו ישעיה. יעוי"ש. א"כ כ"ש בנידון דידן דלא אמרינן לבוד להחמיר להחשיבה כאילו סתומה כולה, או כאילו השפודים מצורפים ומחוברים יחדיו, אחר שחמתה מרובה מצילתה.
וכן מוכח להדיא מפירוש רש"י (סוכה ט:) בד"ה מאי למימרא. שמע מינה מהכא שמסככין ע"ג קני הגג שקורין לטיש, אע"פ שסמוכין זו לזו בפחות מג' טפחים, כיון שחמתן מרובה מצילתן וכו'. עכ"ל. הנה אע"פ שרש"י דיבר על סכך מעל הלטיש, ואנו דיברנו על סכך תחת הלטיש, מ"מ מבואר יוצא מדברי קדשו, דהיכא שחמתה מרובה מצילתה לא שייך לומר בה לבוד להחמיר.
ולפיכך בשבכה של ברזל שכולה חללים, וחמתה מרובה מצילתה, פשוט וברור דלא אמרינן בה לבוד להחמיר. וכ"כ בספר שמו יוסף (סימן רמב) להגאון רבי יוסף ן' ואליד ז"ל. עכת"ד. ודפח"ח.
וכיוצא בזה כתב הגאון רבי שמואל אוירבך שליט"א בס' דרכי שמואל (אהלות ח"ב עמ' ט אות כח) דלא שייך פסול סוכה תחת סוכה או בית ואילן, אלא במה שסוכך ומיצל, אבל אויר של לבוד שאינו מיצל כלל, לא שייך לפסול סוכה שתחתיה, שכל הצל רק מהסוכה, ומה שלא מיצל אינו גורע כלל מהסוכה שתחתיה. עי"ש.
עלה בידינו נימוק ראשון להקל לסכך תחת רשת המתכת, מכיון שחמתה מרובה מצילתה שלא שייך לומר בה לבוד להחמיר, וכמאן דליתא דמיא.
נימוק שני להקל בנידוננו, ע"פ מ"ש הריטב"א (עירובין י:) שבדבר שעומד כך להיות פתוח לעולם, ונעשה לכך, אין אומרים בו לבוד. עי"ש. ועפ"ד כתב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה קמא (ח"ב סימן צא אות יט) להכשיר סוכה שמתחת לחבלי הכביסה, שכן דרכם להיות פתוחים לעולם באויר שביניהם, וזהו סדר שימושם, ולכן אין לומר בזה לבוד. עכ"ד.
וכן פסקו מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בחזון עובדיה (סוכות, עמ' סט), והגרב"צ אבא שאול זצ"ל בשו"ת אור לציון ח"ד (עמ' קלט), להכשיר סוכה שנעשית תחת חבלי הכביסה. עי"ש. ומכאן לרשת המתכת שדרכה להיות פתוחה לאויר לעולם, וזהו דרך שימושה, דלא אמרינן בה לבוד להחמיר.
נימוק שלישי להקל בנידוננו, ע"פ מה שכתב הרשב"א בתשובה (ח"א סימן נה) בזו הלשון: עיקר דברים אלו נראה לי שהוא משום "תשבו כעין תדורו", שכדרך שהאדם נותן בתקרתו קורות המצויירות, שאינו עיקר התקרה, אלא טפלות לה לנוי, כדי שיתערב עליו דירתו, לפיכך התירו כן לגבי סוכה, לפי שאין אלו באים לעיקר הסכך, אלא להנאות ולהנעים עליו ישיבת הסוכה, ולא עוד אלא שהוא מצוה מן המובחר להעלות שם כליו הנאים לחבב את המצוה, ושתהא דירת הסוכה עריבה עליו, והם דברים הניכרים שלא נעשות לעיקר הסכך אלא לנוי, ועיקר הסכך נעשה מפסולת גורן ויקב כמו שצותה התורה, לפיכך הסוכה כשרה. ע"כ. ועפ"ד יש להכשיר סוכה שתחת רשת מתכת, שלא באה אלא להנעים עליו את הישיבה בסוכה, וניכר הדבר שלא נעשתה לעיקר הסכך, ולפיכך כשרה.
נימוק רביעי להקל בנידוננו, בצירוף דברי ר"ת שכתב לשיטתו, דאף פירס עליה סדין מפני החמה או מפני הנשר – כשרה, כל שצילתה מרובה מחמתה בלא הסדין. ואין מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, אם בלא הפסול צלתה מרובה (וכמ"ש בתוס' סוכה י.). ומרן הש"ע (סימן תרכט סעיף יט) הביא דעה זו בשם יש אומרים, ועי"ש במשנה ברורה (ס"ק נח) שיש לסמוך על שיטה זו בשעת הדחק. ויש לצרף שיטה זו אם פירש על הסוכה רשת מתכת, שלפי"ד יש להקל בזה, מכיון שגם בלא הסכך הפסול צילתה מרובה מחמתה.
נימוק חמישי להקל בנידוננו, ע"פ מש"כ רבינו אברהם בן הרמב"ם (ברכת אברהם סימן כט) ליישב שיטת הרמב"ם לגבי מה שאמרו בגמ' (סוכה יג:) סיכי תאנים ובהם תאנים הולכים בהם אחר הרוב, דהאדם אין חפצו לסכך באוכלים שהם המיעוט, כי אינו נאה לסכך גם באוכל וגם בפסולת, וניחא ליה טפי שיהא כולן פסולת, לא כן בסכך פסול כגון מחובר, שדעתו לסכך בו אע"פ שהוא מיעוט דלא דמי לגוף אחד, ולכן נפסל. אבל כל היכא שאין דעתו עליהם, לא הוי סכך כלל. עכ"ד.
ועיין באור שמח (רמב"ם פ"ה מהל' סוכה) שכתב על דבריו שזו סברא נפלאה הראויה למי שאמרה, ודמיא שפיר ל"פירס עליה סדין כדי לנאותה" (סוכה י.), שכיון שאין דעתו לסכך לא מקרי מסכך בסכך פסול. ואפילו אם צילתן שם האוכלים מרובה מחמתן, ג"כ כשרה, דלא סבר כלל לסכך בהן, ואין דעתו כלל עליהם, ומש"ה סתמו הפוסקים. עי"ש. ולפ"ז גם רשת מתכת הפרוסה מעל הסוכה, ופשוט שאין דעתו לסכך בה, אין שם סכך עליו, ואין דינו כמסכך בסכך פסול.
♦
ה. בדין ב' סככים
כל קבל דנא, הט"ז (סימן תרכו סק"ג) רוח אחרת היתה עמו, ולא התיר לעשות את הסוכה תחת הלטיש כשאין ביניהם ג' טפחים, ואע"פ שאין לומר לבוד להחמיר, מ"מ כיון שהלטיש סמוכים זה לזה בשיעור קטן, יש עליהם תורת סכך, והו"ל שני סככים, ואמרינן (סוכה ט:) "בסוכת תשבו", ולא בסוכה שתחת הסוכה. משא"כ ברחוקים זה מזה, שיש ביניהם מרחק ג' טפחים לפחות, לא מקרי שם סכך עליהם. עי"ש.ומבואר יוצא מדבריו שאין אומרים לבוד להחמיר בכל גוונא, בין לענין שנחשוב החלל כאילו מלא בסכך פסול מכח לבוד, ובין לענין צירוף שנחשוב ב' הפסולים שמשני צדדים כאילו הם מחוברים יחד מכח לבוד, ולפ"ז יהיה מותר לסכך גם מתחת לקני הגג, ולא רק מעליהם. אלא שיש לפסול מטעם אחר, שאם אין בין הקנים שיעור ג' טפחים, יש עליהם תורת סכך, והסוכה שתחתיהם דינה כסוכה שתחת הסוכה. ולפי דבריו הוא הדין שאין לסכך תחת רשת מתכת צפופה, כי לרשת זו יש תורת סכך, והסוכה שתחתיה דינה כסוכה שתחת הסוכה.
ואמנם הרב בכורי יעקב (סימן תרכו סק"ח) הביא דברי הפנים מאירות (ח"א סימן מד) שהרבה להשיב ע"ד הט"ז, והעלה שכל שהסוכה התחתונה צילתה מרובה מחמתה, אף לאחר שינטל מה שכנגד הלטיש, הסוכה כשרה לכתחילה. וכתב ע"ז הבכורי יעקב, ולי נראה להחמיר כדברי הט"ז מטעם אחר, שאף שהט"ז כתב בפשיטות שאין אומרים לבוד לחומרא בכל גוונא, מ"מ הרי המג"א (סימן תקב) הוכיח דאמרינן לבוד להחמיר [לענין צירוף שנחשוב ב' הפסולים שמשני צדדים כאילו הם מחוברים יחד מכח לבוד], ולכן צריך שיהיה מרחק בין העצים ג' טפחים. עי"ש.
אכן בשו"ת זרע אמת ח"ג (או"ח סו"ס מו) כתב, שבימי חרפו סתר דברי הט"ז, ושאח"כ מצא שכיון לדעת הפנים מאירות (הנ"ל), שדחה דברי הט"ז מהלכה, ומ"מ לכתחילה יש לחוש לדברי הט"ז. עי"ש.
אבל הגר"י עייאש בשו"ת בית יהודה (או"ח סימן יז) העלה בכוחא דהיתרא להכשיר את הסוכה שתחת רשת המתכת, וכתב על הט"ז שדבריו תמוהים, כי הדבר פשוט שכל סכך שחמתו מרובה מצילתו, אין עליו שם סכך כלל, והסוכה שתחתיה אינה נקראת סוכה שתחת הסוכה. יעוי"ש.
גם הרב בגדי ישע (סימן תרכו) כתב שדברי הט"ז תמוהים מאוד, במה שחשב לפסול מטעם ב' סככים, והא בוודאי ליתא כלל, שהרי היה לו לחלוק בין אם יש בין שני הסוכות עשרה טפחים כדקיי"ל בש"ע (סימן תרכח). ועוד שמדברי הטור מוכח היפך דבריו וכו'. עי"ש.
וכן תמה הרב חמד משה (סימן תרכו סק"ה) על הט"ז, שאף לפי דבריו היה לו לחלק בין אם יש הפרש ביניהם עשרה טפחים. ואעיקרא דברי הט"ז תמוהים, והם נגד הסכמת כל הפוסקים, שכל שהעליונה חמתה מרובה מצילתה, אינה פוסלת משום ב' סככים, וכן מבואר בתוס' גבי העושה סוכתו תחת האילן. וכ"כ הרא"ש והר"ן והמרדכי. עי"ש. וכ"כ הערוך השלחן (סו"ס טו).
וכתב הרב בית השואבה (עמ' ח אות יא) שהעיקר כדברי הרב בית יהודה הנז', ואין כאן בית מיחוש אפילו לכתחילה. עי"ש. והו"ד האחרונים הנז' בחזו"ע (סוכות, עמ' ע).
♦
ו. בדין מעמיד הסכך
מעתה מצוה עלינו לברר, האם מותר להניח את הסכך ישירות על גבי הרשת, או להניח את הרשת ישירות ע"ג הסכך.וז"ל מרן הש"ע (סימן תרכט ס"ז): "יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו". וכתב הרמ"א בהגה: ולכן אין לסכך עליו, ואפילו להניחו על הסכך להחזיקו אסור, והוא הדין בכל כלי המקבל טומאה וכו'.
והנה המגן אברהם בפירושו הראשון כתב, שהספק הוא אם מותר לסכך בסולמות, [ומיירי שהסולם הוא רחב ארבעה טפחים דסכך פסול אינו פוסל באמצע פחות מד"ט כדלקמן בסימן תרלב], ומקום הספק הוא מפני שהוא פשוטי כלי עץ שאינו מקבל טומאה אפילו מדרבנן, ויש צד לאיסור כיון דיש נקבים ביריכי הסולם שהשליבות תקועות בהם דמי לבית קיבול. וכ"כ הט"ז (ס"ק ט).
ובפירושו השני כתב המגן אברהם, דמיירי בסולם שאינו רחב, דאי הוה רחב בוודאי יש לנו להחמיר דדמי לבית קיבול ואין לסכך בו, אלא מקום הספק הוא דהלא עכ"פ בכלל מעמיד הוא, ואפשר דיש לנו להחמיר שלא להעמיד בדבר המקבל טומאה שמא יבוא לסכך בו, ואע"ג שמעמידין הסכך על כותל אבנים, זהו משום דלא שכיח שיסכך בהם.
וכן פסקו בש"ע הגר"ז (סימן תרכט אות יג), חיי אדם (כלל קמו אות ל), דרך החיים (סימן תרכט אות ד), קיצור ש"ע (סימן קלד אות ד), בגדי ישע (סימן תרכט) ומשנה ברורה (שם ס"ק כב), דלכתחלה יש ליזהר שלא להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה. אכן בדיעבד, או שאין לו שאר דברים, קי"ל דמותר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה כדמוכח בסוף סימן תרל.
ומש"כ הרמ"א שלכן אין לסכך בו, היינו משום דס"ל דבית קיבול הוא ומקבל טומאה, וממילא בוודאי יש להחמיר שלא לסכך על גביו, או להניחו על הסכך להחזיקו, דכל זה בכלל מעמיד הוא ואסור. וכמבואר בדבריו בדרכי משה. עי"ש. ומינה לנידון דידן, שלכתחילה אין להניח את הסכך ישירות ע"ג רשת המתכת, וכן לא יניח את רשת המתכת ישירות ע"ג הסכך.
ואמנם ראיתי בשו"ת גינת ורדים (או"ח כלל ד סימן ח) שכתב: העושים סוכה בחצר, ולמעלה בשטח הגג יש ארובה ובה מעשה רשת נחושת ונותנים עליה הסכך, סוכה כשרה היא, ואין לחוש ולומר שהוא מעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה, זה אינו, שאף דבר המקבל טומאה אם חיברו לקרקע שוב אינו מקבל טומאה, כמ"ש הרע"ב (כלים פי"א מ"ב) עי"ש. ואם פירשו את הרשת על סכך הסוכה ממש כ"ש דבטלה חשיבותה, והויא כמאן דליתא. יעוי"ש. והו"ד להלכה בשו"ת בית יהודה הנ"ל (ח"א סימן יז) ובספר עיקרי הד"ט (או"ח סימן לב אות ו), ובברכי יוסף (סימן תרכו סק"ג).
אבל בחזון עובדיה (סוכות, עמ' מז) הקשה על דבריו, שהרי אם הוא חושש למי שאוסר להעמיד בדבר המקבל טומאה, א"כ גם המעמיד ע"י חוטי נחושת, הרי אין גידולם מהארץ, ופסולים לסכך, שכל שאין מסככים בו אין מעמידין בו גזרה שמא יסכך בו, כמ"ש הראב"ד בהשגותיו על בעל המאור (דפוס וילנא סוכה פ"ב כא:), וכן משמע בחידושי הריטב"א והר"ן (סוכה כא:) ובהרא"ש שם, שדנו על מה שמעמידים סוכה על כותל של אבנים. ושוב מצא בספר בית השואבה (דף ט.) שהשיג על הגינת ורדים בזה.
אולם המאירי (סוכה כב:) כתב דשמא אין מעמיד פוסל אלא רק בדבר המקבל טומאה, ולא בפיסולים אחרים. ועי"ע בספר העיטור (הלכות סוכה שער ד' דף פב ע"ד) שכתב: מיהו על דופני הבית אם סיכך הסכך כשר, שאינו דבר המקבל טומאה. ע"כ. ולפ"ד, גם האוסרים להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה, הן הם יודו שמותר להעמיד הסכך בדבר שאין גידולו מן הארץ, ולפ"ז יש צד להקל להניח את הסכך ישירות על גבי רשת המתכת, דבטלה חשיבותה, והויא כמאן דליתא.
בנוסף לכך, הגאון רבי רחמים פרנקו ז"ל בשו"ת שערי רחמים ח"ב (סימן לה), כתב ע"ד מי שהעמיד הסכך על קנים של ברזל, דלפי מ"ש מרן בבית יוסף (סימן תרל) שלרוב הפוסקים מותר להעמיד בדבר המקבל טומאה, וכן פסק בש"ע שם, וכ"כ הט"ז שם דלא קיימא לן בזה כהר"ן שחושש לדבר המעמיד; ה"נ שמעמיד ע"ג קנים של ברזל, שהם דבר שאין גידולו מן הארץ, אין לחוש לזה. ומה שהחמיר הרב בית השואבה בזה, אין דבריו נראין בעיני, כיון שרבו המתירים בדין המעמיד. וכ"כ הגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"ב (סימן רי). עכת"ד הרב שערי רחמים. וכן העלה הגאון רבי משה מלכה זצ"ל בשו"ת מקוה המים ח"ג (סימן נה). עי"ש.
ומ"מ למעשה, סיים בחזו"ע שם, שהמעמיד את הסכך של הסוכה ע"ג צינורות של מתכת, טוב שיתן נסר של עץ על הצינורות, כדי להחזיק בו את הסכך, דהו"ל מעמיד דמעמיד דשרי, וכמבואר בדברי מרן הש"ע (סימן תרכט ס"ח): “לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות שהם מקבלים טומאה – אין קפידא", וביארו האחרונים (ביאור הגר"א, מגן אברהם, בכורי יעקב, פרי מגדים, ש"ע הגר"ז, חיי אדם, משנה ברורה, ערוך השלחן) דהאי טעמא משום שאין הסכך נשען על הברזל דהוי מעמיד, הו"ל המסמרות מעמיד דמעמיד דשרי לכו"ע. וכן פסק רבינו הגרי"ח בספר מקבציאל הנד"מ (פרשת האזינו שנה א' אות ח).
ואמנם החזון איש (סימן קמג אות ב) האריך לחלוק על פסק מרן הש"ע והאחרונים, והעלה שיש להחמיר שלא לקבוע מסמרים בכלונסאות, וה"ה בברגים של ברזל, שהסכך שנסמך על דבר המקבל טומאה נעשה סכך פסול, וחבירו הנסמך עליו הוא כדין הנסמך על דבר שאין לסכך בו. עי"ש.
אולם הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל בשו"ת שבט הלוי ח"ז (סימן ס אות ב) נשאל על הוראת החזון איש הנז', והשיב, שבאמת קשה לחלוק ע"ד המג"א וכל הפוסקים שכולם התירו בהדיא במעמיד דמעמיד וכו'. עי"ש. וכ"כ הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל בתשובה ("משלחן מלכים" – קובץ ה'), שלדברי החזו"א טעו המג"א והגר"א בכוונת הראשונים ולא פירשו אותם כהלכה. וסיים שמיום שנחתם הש"ע נהגו לחבר את הכלונסאות במסמרים וכו'. עי"ש.
גם הגרש"ז אוירבך זצ"ל בס' הליכות שלמה (מועדים, עמ' קלה), הרבה להשיב ע"ד החזו"א, ותמה עליו, שמכיון שהאיסור במעמיד אינו אלא משום גזרה, בכהאי גוונא דהו"ל מעמיד דמעמיד הו"ל גזרה לגזרה, דלא גזרינן, וכמבואר בחידושי הריטב"א דלא גזרינן במעמיד גזרה לגזרה. וכ"כ הפרי מגדים שהמעמיד על דברי כלים אע"פ שפסולים מדרבנן, שפיר דמי, וכ"ש כאן וכו'. ולכן העלה להתיר בפשיטות במעמיד דמעמיד. וגם בספר אבן ישראל ח"א (עמ' קלד) השיב ע"ד החזו"א, והעלה שאין כל חשש אפילו למהדרים לחבר את הקורות במסמרים. עי"ש. ועיין עוד בשו"ת להורות נתן חלק יג (סי' מג, מד, מה) ובס' נתן פריו (סוכה כא:) שהאריך להשיב ע"ד החזו"א.
וכן פסקו בשו"ת בצל החכמה ח"ה (סימן מג אות ב), ובשו"ת אור לציון ח"א (או"ח סימן מא), ובספר חזון עובדיה (סוכות, עמ' מז) שהעיקר להקל במעמיד דמעמיד, ודלא כהחזו"א, ושכן המנהג פשוט. ועי"ע בספר משנת יוסף (ביאורי סוגיות, או"ח ח"ב סי' יח).
לאור האמור, לכתחילה אין להניח את הסכך ישירות על גבי רשת המתכת, וכמו כן אין להניח את רשת המתכת ישירות על גבי הסכך, לחוש לדברי האוסרים להעמיד את הסכך בדבר הפסול לסיכוך, אלא יתן על רשת המתכת נסר של עץ להעמיד בו את הסכך, וכתורה יעשה.
ומ"מ מכיון שדין העמדה בדבר הפסול לסיכוך אינו אלא לכתחילה, אם הניח את הסכך ישירות על גבי הרשת, יכול לברך עליה בלי פקפוק, ואין צורך לטרוח ולחפש סוכה אחרת. וכמבואר בדברי הגאון רבי יעקב קמינצקי בס' אמת ליעקב (סימן תרכט). והו"ד בחזו"ע (סוכות, עמ' מה).
♦
מסקנא דמילתא
נמצא שיש לנו ה' נימוקים להכשיר סוכה שפרסו עליה רשת מתכת צפופה, מתחת לסכך או מעליו [וכמבואר באות ד'], ואלו הם:א. רשת זו חמתה מרובה מצילתה, ולכן אין אומרים בה לבוד להחמיר [וכמ"ש רש"י].
ב. רשת זו דרכה להיות פתוחה לעולם, ולכן אין אומרים בה לבוד להחמיר [וכמ"ש הריטב"א].
ג. רשת זו עשויה להנעים את הישיבה בסוכה, וניכר שאינה עיקר הסכך [וכמ"ש הרשב"א].
ד. יש אומרים שאם צל הסוכה מרובה מחמתה גם ללא הרשת, הסוכה כשרה [וכמ"ש ר"ת].
ה. רשת זו אין דעתו לסכך בה, ולכן אין דינה כסכך פסול [וכמ"ש ר"א בן הרמב"ם].
וכן פסקו גדולי האחרונים כנ"ל: בשו"ת גינת ורדים, בשו"ת בית יהודה, בספר עיקרי הד"ט, בספר ברכי יוסף ובספר בית השואבה. עיין עליהם. ועי"ע בדברי הגאון רבי אלעזר ן' טובו ע"ה בס' פקודת אלעזר ח"ג (או"ח סימן תרכו), שנטה קו להקל בזה ע"פ דברי האחרונים הנ"ל. עי"ש. ובספר מים חיים (סימן רס) להגאון רבי יוסף משאש ע"ה, העיד שכן נתפשט המנהג בכל ערי מרוקו, להתיר לסכך על רשת המתכת או תחתיה. עי"ש. ולכן גם סוכה הבנויה במרפסת המקורה ברשת מתכת כשרה לכתחילה.
וראה באורך וברוחב בשו"ת עמק יהושע ח"א (סימן כד) שהאריך בנידון זה כיד ה' הטובה עליו, מפי סופרים ומפי ספרים, איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא, והעלה בכוחא דהיתרא, להתיר לסכך על רשת מתכת או תחתיה. ועי"ע בשו"ת עמק תשובה חלק א' (סימן צו) וחלק ח' (סימן מד), ובשו"ת דברי פנחס חלק ב' (מהדורא רביעאה סימן מג), ובספר חשוקי חמד (סוכה ט:), ובספר ילקוט יוסף – מועדים (הלכות סוכה מהדורת התשע"ו, סימן תרכו). ומשם בארה.
ומיהו לכתחילה אין להניח את הסכך ישירות על גבי רשת המתכת, וכמו כן אין להניח את רשת המתכת ישירות על גבי הסכך, לחוש לדברי האוסרים להעמיד את הסכך בדבר הפסול לסיכוך, אלא יתן על רשת המתכת נסר של עץ להעמיד בו את הסכך, וכתורה יעשה. ומ"מ מכיון שדין העמדה בדבר הפסול לסיכוך אינו אלא לכתחילה, אם הניח את הסכך ישירות על גבי הרשת, יכול לברך עליה בלי פקפוק, ואין צורך לטרוח ולחפש סוכה אחרת [וכפי שנתבאר באות ו' בס"ד].
כתבתי וערכתי בחסד ה' עלי
הצב"י אליעזר בוטון
♦ ♦ ♦