ראש כולל 'אור עמרם'
ומח"ס 'משנת אהרן'
מחוסר בית אם חייב בסוכה
בס"ד, כ"ד סיון שנת השמיטה תשע"ה לפ"קרב ברכות, מרוכב בערבות, לידיד נפשי המהולל בתשבחות, אב בחכמה, בדעת ותבונה, בגבורת התורה נאזר, בתורה ויראה גדול ומפואר, הרה"ג ר' גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס 'גם אני אודך' ו'פרדס יוסף החדש' על המועדים.
אחדשה"ט,
ע"ד שאלתו במחוסרי דיור שלנים ברחובות ושווקים האם חייבים בסוכה, או דילמא כיון שאין להם בית אינם מחוייבים לבנות סוכה ד'תשבו כעין תדורו' אמר רחמנא, ומשמע דתליא בדיור של בית. ובפרט שהוא כמצטער שפטור מן הסוכה.
♦
א. הגדרת הפטור ד'תשבו כעין תדורו' – ובדין שומרי גינות ופרדסים פטורין מן הסוכה
מה שנסתפק אם לפוטרו מן הסוכה משום ד'תשבו כעין תדורו' אמר רחמנא, ומשמע דתלינן בדיור של כל השנה. הנה יש לחקור האם הדין ד'תשבו כעין תדורו' הוא לאורויי דהישיבה תהיה דומיא דישיבתו בבית ממש, ואם יחסר לו כלים או מצעות לנוחיותו הריהו פטור מן הסוכה דבעינן כעין תדורו ממש. או שמא כוונת הדברים הוא שצריך לדור בסוכה כדרך שדר בבית, לא כהנוחיות שנוהג בבית, אלא דכאשר מפריע לו דבר בסוכה, כגון שיש שם זבובים וכדומה דברים שמצערים אותו אמרינן שאם בבית היה יוצא מחדר זה כיון שמפריע לו הדבר, כך אינו חייב לשבת בסוכה במצב זה של הפרעה.וכד נעיין ניחזי דנחלקו הפוסקים בהגדרת הפטור דתשבו כעין תדורו, דתנו רבנן (סוכה כו.), שומרי גינות ופרדסים פטורין בין ביום ובין בלילה. ומקשינן, וליעבד סוכה התם וליתבו [במג"א (סי' תר"מ סקט"ז) מבואר, דקושיית הגמרא הוא, דכיון שדרך שומרי הגינות לעמוד במקום מסויים, והם אינם מסתובבים לשמור, אם כן למה פטורים מן הסוכה, יעשו סוכה במקום שמירתם בגינה, וישבו בה, שהרי אינו מפריע לשמירתם].
ונאמרו בגמרא שתי תירוצים. אביי אמר "תשבו כעין תדורו" ורבא אמר פרצה קוראה לגנב [כלומר, חסרון בשמירה מעודד את הגנב לגניבה. וכיון שרואה הגנב שהשומר יושב בלילה בסוכתו, יבוא לגנוב פירות מהצד האחר של הגינה]. מאי בינייהו. איכא בינייהו דקא מנטר כריא דפירי [כרי של פירות שהוא תמיד לפניו ויכול לשומרן ואין כאן פרצה קוראה לגנב], לרבא חייב בסוכה, ולאביי פטור.
וכמה דרכים נאמרו בראשונים בביאור תירוצו של אביי:
א. רש"י (ד"ה כעין) פירש: כעין תדורו, כדרך שהוא דר כל השנה בביתו הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה עם מטותיו וכלי תשמישו ומצעותיו וזה אינו יכול להביאן שם מפני הטורח, עכ"ל. וכן ביאר גם הר"ן (על הרי"ף ד"ה אביי). וביאור דבריו הם על דרך שכתב הערוך לנר, דהתורה אמרה (ויקרא כג, מב) "בסוכות תשבו" שהישיבה צריכה להיות כעין תדורו, כדרך שדר כל השנה בביתו, עם מטותיו וכלי תשמישו ומצעותיו, ומכיון שזה אינו יכול להביאם לסוכה שבגנות ופרדסים מפני הטורח שבדבר, הריהו פטור לגמרי מן הסוכה, דהישיבה בסוכה בגנות ופרדסים אינה יכולה להיות באיכות הדומה לישיבה בביתו, ולכן פטורים לגמרי מן הסוכה אפילו בלילה, אעפ"י שאינם שומרים בלילה, דמ"מ מחמת תפקידם נעדרים מן הבית בין ביום ובין בלילה, ולעשות סוכה במקום עבודתם אין להם חיוב משום שאי אפשר לעשות שם סוכה שתהיה הישיבה בה דומה באיכותה לישיבה בבית, אלא ע"י טורח, ולא הטריחו.
ב. המאירי מפרש על דרך רש"י דסיבת הפטור הוא משום טורח, אבל באופן אחר. רש"י פירש שהטירחא היא בהכנסת המיטות ומצעותיו, והמאירי פירש הטירחא שאם ירדו גשמים לא יהיה לו מקום לפנותם. ויש הבדל בין הפירושים לענין הכנסת הכלים, דלרש"י כשהטירחא היא מהכנסת הכלים לסוכה, הרי זה פטור מן הסוכה. ומשא"כ למאירי מצד הכנסת הכלים היו מטריחים אותם, ורק משום שבעת הגשמים אין להם להיכן לפנות הכלים פטורים מהסוכה.
ג. הרא"ה והריטב"א (ד"ה שומרי) ביארו כוונת אביי, שאינו חייב לעשות סוכה בגינה משום שאין דרך לקבוע שם דירה. וביאור דבריהם, שהחיוב הוא להיות בסוכה כדרך שהוא דר בביתו, וכיון שבכל השנה הוא רגיל לעזוב את ביתו, כך גם בסוכות אינו חייב להיות בסוכה.
ד. בשיטת ריב"ב (סוכה יב. מדפי הרי"ף) ביאר שאדם חייב לשבת בסוכה כמו שרגיל לשבת בשאר ימות השנה בביתו, ולכן שומרי גינות שלעולם אינם רגילים לשבת בביתם כי אם בגנות, פטורים מן הסוכה בין ביום ובין בלילה.
ה. בהגהות הרש"ש הביא פירוש רש"י, וכתב: ולי נראה דר"ל דלא חייבה תורה לישב בסוכה אלא תחת דירתו בביתו ולא תחת ישיבתו בבורגנין כי איננו לדירה והוא קרוב לפירש"י. או י"ל דלפי דמשמע מטעמא דרבא דבכל השנה הוא יושב באויר ומשמר ולא בבורגנין וכעין שפירש רש"י (לעיל ד"ה הולכי).
ולכאורה נידון דידן תליא בב' תירוצי אביי ורבא, ובפירוש הראשונים בכוונת תירוצו של אביי. דלפי הראשונים שפירשו דתשבו כעין תדורו הכוונה שצריכה להיות ישיבה כדוגמת הישיבה בבית, וכשאין לו בית ורגיל לעולם לשבת בגינה, פטור, אזי הוא הדין במחוסר בית, שלעולם אין לו בית ופטור מן הסוכה. כמו כן, לפי פירוש המאירי שאם ירדו גשמים לא יהיה לו להיכן לפנות את תכולת הסוכה, א"כ באופן שבניית הסוכה אינו בסמוך למקום שיוכל להצניע הכלים וכדומה, הריהו פטור מן הסוכה. משא"כ לפירש"י דהפטור הוא רק משום טורח הכנסת הכלים הרי הוא חייב בסוכה.
וכמו כן, לתירוצו של רבא דסיבת הפטור הוא משום דפירצה קוראה לגנב פשיטא דמחוסר בית חייב [ועיין תוס' (כו. ד"ה פרצה) שכתבו דלדינא רבא מודה לטעמו של אביי].
ומכלל דברים האמורים, נמצאנו למדים ד'תשבו כעין תדורו' אתי לאשמעינן רק דאין אדם צריך לצער עצמו בסוכה, כשגם בבית אילו היה לו ענין זה היה יוצא משם, וכגון ריח רע וכדומה שגם בבית היה מחפש תחבולות להפטר מהם, או חולה דכשקשה לו דירתו לבריאותו יוצא מדירתו רח"ל, כמו כן בסוכה אינו צריך להשאר שם. וה"ה כשצריך לצאת לדרך אינו נמנע מלנסוע לאיזה ענין ומניח את ביתו, כך הדין בסוכה שיכול לצאת לדרך, אבל אין כוונת הפסוק לתלות חיוב סוכה באם יש לו בית או לאו.
♦
ב. מהראשונים משמע דנר חנוכה תלוי באם יש לו בית, אבל מצות סוכה הוא אפילו באין לו בית
וכן יש להוכיח דלא תליא ביש לו בית או לא, מהא דאיתא בגמרא (סוכה מו.) הרואה נר של חנוכה צריך לברך. ופירש רש"י, דקאי על שלא הדליק בביתו ועובר ברשות הרבים ורואה אותה בפתחי ישראל, שמצוה להניח בפתח, צריך לברך על ראיה הראשונה. וכתבו התוס' (ד"ה הרואה): "בשאר מצות, כגון לולב וסוכה, לא תקינו לברך לרואה, אלא גבי נר חנוכה, משום חביבות הנס, וגם משום שיש כמה בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצוה".הרי דרק בנר חנוכה תלינן באם יש לו בית. ולשון הרמב"ם (פ"ד מחנוכה ה"א) הוא "מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק", דמשמע שהחובה הוא שידלק נר בכל בית, ולא מצאנו כלשון הזה בהלכות סוכה, ולפי המבואר מדברי התוס', היינו מפני שרק נר חנוכה תליא באם יש לו בית.
ורש"י (שבת כג. ד"ה הרואה) כתב: העובר בשוק ורואה באחד החלונות דולק, ומצאתי בשם ר"י וכו' דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו "או ליושב בספינה" עכ"ל. משמע לכאורה דכיון דספינה אינה בית, לכן אינו חייב. וכן נקט בפשיטות בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סימן קמו) שחובת נר חנוכה שייכת רק בבית, כי נשאל אם להדליק נר חנוכה ברכבת, והשיב שלא מצא הדבר מבואר, אבל מי ששילם בעד כל הלילה הוי כשכר לו בית דירה לאכול ולישן שם וחייב בנר חנוכה. ומה שכתב רש"י ביושב בספינה, יש לומר שאז היו הספינות פתוחות בלא קירוי, והרוח מנשב ולא היה בגדר בית כלל. ומה שהרכבת אינה קבועה אלא נוסעת, ורכוב כמהלך, לא מצאנו שיהא צריך בית קבוע למצוה דפרסומי ניסא. עכ"ד.
אלא שבמשנת יוסף (או"ח ח"ב סימן לו אות ד) דחה אאזמו"ר שליט"א הראיה מדברי רש"י, דיש לומר דסתם ספינה פתוחה למעלה, ואי אפשר להדליק בה מפני הרוח. ולא שהוא פטור, אלא אנוס מלקיימה. ואה"נ אם אפשר להדליק שם במציאות חייב.
ומה שמשמע מהתוס' (הנ"ל) דנר חנוכה הוא חובת בית, גם בזה י"ל דאותן בני אדם שאין להם בתים אנוסים הם, כי במציאות אין להם היכן להדליק. אבל בוודאי חייב אדם בכל יכולתו להשתדל להדליק בכל מקום שאפשר, ואם אי אפשר בשדה, חייב לשכור לו בית להדלקת נ"ח, כמו שמחוייב למכור כסותו לקנות נר (כבשו"ע תרעא, א). ודוקא כשאינו יכול או אינו מוצא בית והוא אנוס, תקנו לברך על הראיה, עכ"ד. ועיי"ש אריכות דברים, בחקירה הידועה אם נר חנוכה הוא חובת גברא כמו כל המצוות, שהחיוב על האיש להדליק, ומקום ההדלקה הוא על פתח ביתו (וכן הוא בשפת אמת, שבת כא:), או שהוא חובת הבית, כלומר שהחיוב על האיש שבביתו ידלק נר חנוכה (וכן משמע בפני יהושע, שם).
ועכ"פ מפורש יוצא מדברי התוס' דחובת סוכה לא תליא באם יש לו בית, ואפילו בנר חנוכה, דמשמע מהתוס' והרמב"ם דהוא חובת בית, לאו מילתא ברירא היא, וכדחזינן שנתחבטו הפוסקים אם נר חנוכה חובת גברא או חובת הבית. ואדרבה מדברי הפוסקים מוכח דסוכה קיל טפי מנר חנוכה, דבנר חנוכה מברך רק על נרות שהדליק ואילו על נרות חבירו מברך ברכת הרואה. לעומת זאת, בסוכה מברך גם על סוכת חבירו. ואפילו כשמצטער לשבת בסוכת חבירו, כתב המשנ"ב (תרמ סקכ"ב) בשם החיי אדם דיכול לברך שם לישב בסוכה. וכן העלה גם בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סימן לט) עיי"ש באריכות.
♦
ג. מחלק בין שומר גינה דמצטער בסוכה, ובין מחוסר בית שאינו מצטער בסוכה
ומה שכתב כת"ר דהמחוסר בית הוי מצטער, הנה הפטור של מצטער נאמר כשעל ידי הסוכה בא לו צער ואם לא היה בסוכה לא היה לו הצער הזה, כגון שאינו יכול לישן או לאכול בסוכה מפני הזבובים או הפרעושים וכיוצא בהם או מפני הרוח או מפני ריח רע המגיע שם. אבל בנידו"ד לא באה לו צער מבניית הסוכה.והגם ששומר פרדס אינו חייב בסוכה (וכנ"ל), יש לחלק דהשומר אינו רוצה לישן בבית מפני צורך השמירה, ושפיר נאמר בו תשבו כעין תדורו, שגם מהבית יוצא לשמירתו. משא"כ מחוסר דיור, אילו היה לו אפשרות לקבל דירה היה רץ לזה.
ולכן נראה פשוט דמחוסר בית חייב בסוכה.
♦ ♦ ♦