כולל ישיבת שעלבים
חיוב מזוזה בסוכה שבפתח הבית
אנשים רבים שביתם הוא בקומת קרקע בונים את סוכתם בפתח ביתם, כך שבמהלך חג הסוכות המעבר לביתם מתבצע דרך הסוכה. סוכה כשלעצמה פטורה ממזוזה, מחמת היותה דירת ארעי, אך יש לדון האם יש מקום לחייב את הסוכה במזוזה מחמת חיוב מזוזה בבית שער.♦
חיוב בית שער במזוזה
בנוגע לחיוב בית שער במזוזה מצאנו סוגיות חלוקות. בגמרא ביומא (יא,ב) מובאת ברייתא ממנה עולה שבית שער פטור ממזוזה: "יכול שאני מרבה אף בית שער אכסדרה ומרפסת תלמוד לומר בית, מה בית מיוחד לדירה - יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה", נראה שמקום המשמש למעבר אינו מוגדר כבית מגורים, ופטור ממזוזה.לעומת זאת, בברייתא המובאת בגמרא במנחות (לג,ב) נכתב במפורש שבית שער, אכסדרה ומרפסת חייבים במזוזה. כך נראה גם ממהלך הגמרא בסוכה (ח,ב): "אמר רבי לוי משום רבי מאיר: שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו, הפנימית אינה סוכה, וחייבת במזוזה, והחיצונה סוכה, ופטורה מן המזוזה. ואמאי? תהוי חיצונה כבית שער הפנימית, ותתחייב במזוזה! - משום דלא קביע".
ביישוב הסוגיות נאמרו שני תירוצים עיקריים: א. רש"י (סוכה שם) כתב שהחיוב הוא מדרבנן, ולפי"ז הברייתא הפוטרת הינה מדאורייתא. ב. הרי"ף (הל' מזוזה ו, ב) כתב שחיוב מזוזה הוא בבית שער שבית פתוח לתוכו, ונראה שחיובו מהתורה.
דברי הרי"ף, שגם הרמב"ם (פ"ו מהל' מזוזה ה"ז) פסק כמותם, צריכים עיון. הלא אם מקום מעבר אינו מוגדר כבית דירה, מדוע אם הוא פתוח למקום דירה יש לחייבו? ונראה לומר, שכיוון שהוא פתוח לדירה אנו רואים אותו כעין 'הרחבה'
של הדירה עצמה, וחיובו, אם כן, מחמת שהוא בטל למקום דירה[2].
השולחן ערוך (יו"ד, רפו, ז) פסק בסתמא כשיטת הרי"ף וכי"א את שיטת רש"י, שלפי דבריו גם בית שער שאינו פתוח למקום דירה חייב במזוזה מדרבנן.
♦
שתי סוכות של יוצרים
לעיל הבאנו את סוגית הגמ' הפוטרת במזוזה את סוכת היוצרים החיצונית. רש"י הסביר באיזו מציאות מדובר: "כך היה דרך של יוצרי כלי חרס בימיהן: עושין להם שתי סוכות זו לפנים מזו, בפנימית הוא דר ומצניע קדרותיו, ובחיצונה הוא עושה מלאכתו, ומוציא קדרותיו למכור". הגמרא הקשתה מדוע אין לחייב את הסוכה החיצונית מדין בית שער, ותירצה משום ד'לא קביע'. נחלקו ראשונים בביאור תירוץ הגמרא. רש"י הסביר: "לא זו ולא זו דבר קבוע, ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער". נראה בביאור דבריו, שכיון שחיוב בית שער הוא מדרבנן בלבד, לא חייבו אלא באופן שהוא מהווה בית שער למקום חשוב וקבוע, ולא כבית שער למקום ארעי. משמע מדבריו, שאם הבית הפנימי היה קבוע, אפי' אם הבית החיצוני לא היה קבוע יש מקום לחייבו במזוזה.הרמב"ם (שם הל' ט) הסביר באופן אחר, וז"ל: "שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו החיצונה פטורה מן המזוזה לפי שאינה קבועה" (והראב"ד השיג וכתב כדברי רש"י), משמע שסיבת הפטור היא מחמת שבית השער אינו קבוע. מה הכוונה שאיננה קבועה? בשו"ת אור לציון (ח"א יו"ד סי' יד) דייק שהרמב"ם לא נקט שהמקום אינו עשוי לדירת קבע, כמו הפטור של סוכהב), אלא משום שהדירה איננה קבועה. כלומר, שהמקום עצמו אינו נעשה כמקום קבע, ועתידים לפרקו (ואפשר שזוהי גם כוונת הכס"מ).
♦[3]
סוכה כבית שער
אדם הבונה סוכה בפתח ביתו, לכאורה שאלת חיובו במזוזה תהיה תלויה במח' רש"י והרמב"ם. לדעת רש"י, כיון שהסוכה מהווה בית שער למקום קבוע – יש לחייבו, ולדעת הרמב"ם יש לפטרו משום שהסוכה עצמה היא מקום הפטור ממזוזה מחמת ארעיותו.כתב המשנה ברורה (סו"ס תרכו) בשם הפרי מגדים: "מזוזה בסוכה פטור ומשמע חדר של כל השנה שדר בו תמיד ובסוכה מסיר הגג אפ"ה בסוכות פטורה דבשבעה ימים לאו קבע מקרי. ומי שיש לו שני חדרים זה לפנים מזה אם הולך מחדרו לסוכה פתח הסוכה צריך מזוזה משום חדרו ואם הולך מסוכה לחדרו בענין שהפתח הוא מחדר הסוכה י"ל שחייב הוא במזוזה בפתח בסוכה הפתוח לר"ה וכדומה דהוי כבית שער". משמע מדבריו, שאם הסוכה מהווה בית שער ככניסה לחדר – הרי שהיא חייבת במזוזה מדין בית שער, למרות שמצד היותה סוכה היא פטורה[4]. ולדברינו, נקט כשיטת רש"י ודלא כהרמב"ם.
אמנם, אפשר לומר שבמקרה שדן הפמ"ג גם הרמב"ם יודה שיש לחייב, כיון שמדובר כאן בסוכה הבנויה במבנה קבוע, ולא שעשוי לפירוק, והרי בבית שער קבוע הרמב"ם יודה שחייב במזוזה.
מאידך, כתב בשו"ת בצל החכמה (ח"ג סי' פ), שבסוכה ארעית הבנויה בפתח הבית, גם רש"י יודה דיש לפוטרה ממזוזה[5].[6] כשיטה זו פסק להלכה גם בספר
חובת הדר (פ"ה ה"ו) ובספר הסוכה השלם (עמ' תנ) בשם הגרש"ז אוירבאך זצ"ל.[7].
♦
ביאור הש"ך בסוגית סוכה של יוצרים
בשו"ת אור לציון הנ"ל חידש, שחדר אמבטיה שפתוח למרפסת שירות, יש לחייבה במזוזה כבית שער. הן לשיטת רש"י, שהרי מדובר כאן על דירה קבועה, והן לשיטת הרמב"ם שהרי בית השער הוא קבוע. מאידך, בספר חובת הדר (לגרי"ש בלויא פ"ב סע' ג) כתב כדבר פשוט שחדר שלא עשוי לכבוד אינו יכול להתחייב מדין בית שער.כתב הש"ך (רפו, סקכ"ב): "כך היה דרך היוצרים בימיהם שהיו להם ב' סוכות זו לפנים מזו ובפנימית היה דר ומצניע קדרותיו הלכך חייבת ובחיצונה היה עושה מלאכתו ומוציא קדרותיו למכור ואינו דר שם, הלכך פטורה ולא דמי לבית שער דלעיל דקביע תשמישו משא"כ הכא". מדבריו נראה שהבין בדעת הרמב"ם שהפטור של סוכת היוצרים החיצונית אינו מחמת חוסר קביעותה הפיזי, אלא מחמת חוסר קביעות התשמיש שבו. אולם דבריו צריכים עיון, שהרי גם אם תשמיש מכירת הקדירות אינו קבוע, עדיין התשמיש של הכניסה דרכו לבית קבוע, ומדוע התשמיש שאינו קבוע גרע, ומבטל את חיוב המזוזה?
נראה לומר, כמו שכתבנו לעיל, ששיטת הרמב"ם היא, שבית שער חיובו מחמת שהוא בטל לדירה ולתשמישיה. אך אם בית השער נבנה מעיקרא לצורך ייעוד אחר, אין לראותו כבטל לדירה וממילא יש לדונו לפי תשמישו. וסבר הש"ך, שאם תשמישו אינו מחייב מזוזה, אזי הוא פטור, שהרי אין עליו שם בית שער כלל. וייתכן, שאף רש"י יודה עקרונית לסברא זו, על אף שבסוכת היוצרים פטר מטעם אחר.
לפי שיטת הש"ך, נראה שהן בדין סוכה שבפתח הבית והן בנדונו של האול"צ יש לפטור מחיוב מזוזה, שהרי המקום בבנייתו מיועד לשימוש אחר, הפטור ממזוזה, וא"א לומר שהוא בטל לבית הקבע.
גם הפמ"ג שמחייב סוכה מדין בית שער, וחולק על ביאורנו הנ"ל בש"ך, כתב להדיא (או"ח מש"ז סי' פד) שאם מדובר במקום פטור ממזוזה מחמת שזהו מקום שאינו של כבוד, אין לחייבו במזוזה אף אם הוא בית שער. אולם בית השער הוא למקום של כבוד, אך שפטור ממזוזה, כגון עזרת בית הכנסת (עפ"י הרמ"א רפו,ג) שפתוחה גם לבית דירה יש לחייב את העזרה במזוזה משום בית שער (וע"ע תשובת ר"ח כהן רפופורט סי' נו, שמדברי השואל נראה שאף במקרה זה יש לפטור ממזוזה).
♦ ♦ ♦