הערה על מאמרו של הרב יצחק מאיר יעבץ "קריאת שמע וברכותיה" (עמוד מ')
כתב שהטעם שברכת גאל ישראל היא לאחריה (של ק"ש) ולא לפניה כב' הברכות הראשונות, משום שהיא כנגד הזכרת יצי"מ שאין חובתה אלא רק מדרשת הכתובים ואינה עיקרית כחיוב ב' הפרשיות הראשונות. ולא הבנתי מי הזקיקו לחלק בזה, ולמה לא נפרש כפשוטו שרצו להסמיך אותה לפרשת יצי"מ, ויותר היא נסמכת אליה כשהיא צמודה לאחריה.משה מרדכי אייכנשטיין
♦
תשובת המחבר
דברי המשיג דברים של טעם הם. אך סבורני שכשם שלא סמכו ברכה שניה לפרשה שניה, כך לא היו צריכים לסמוך ברכה שלישית לפרשה שלישית. ויש למשיב לומר שאין דנים אפשר משאי אפשר, ואין להפסיק בין הפרשיות כדי לברך ברכה שניה, אך כפי שהתבאר במאמר, קריאת שמע אינה חטיבה אחת מעיקרא אלא חכמים סידרוה כך, ואם כן על פי דברינו שכל ברכה מורה על עניין של פרשה אחת, ניתן היה לברך ברכה ראשונה ולקרוא פרשה ראשונה, לברך ברכה שניה ולקרוא פרשה שניה, וכן בשלישית. אלא שחכמים ראו לסדר הברכות ברצף והפרשיות ברצף, ולכן סברתי שיש מקום ליתן טעם למה הפרידו בין שתי ברכות ראשונות לשלישית, וכתבתי שאיחרוה מפני שאינה עיקר כמו שתי הראשונות.אך אפשר גם לומר כסברת המשיג ושערי סברות לא ננעלו.
♦
תשובת המשיג
פשיטא שחכמים ראו צורך לעשות אחידות אחת מכל פרשיות קריאת שמע ולא להפריד ביניהם. ועיין לשון הרמב"ם (פ"א מהלכות קריאת שמע ה"ג): "...וקריאת שלוש פרשיות אלו על סדר זה היא הנקראת קריאת שמע".♦