הערה על "יסודות ועקרונות פרשנות התלמוד" (עמוד קפ"ז ובירחון ו' עמוד רנ"א)
לכבוד מערכת ירחון האוצרהרב ענבל השיג בירחון ו' על דברי הרב מרגלית בביאור כוונת תוס' שנזיקין הינם מלווה הכתוב בתורה מתייחסים לעצם החיוב. הרב ענבל ביאר את כוונת התוס' שרק פרטי הדינים הינם מלווה הכתוב בתורה.
הרב מרגלית בתשובותיו סתר את דברי הרב ענבל אך לא הביא בכתובים את ההוכחה לדבריו.
דברי הרב ענבל נסתרים מהמשנה בריש בבא קמא לא הרי השור כהרי המבעה, לפירוש רב המפרש שמבעה הינו אדם המזיק. לדברי רב המשנה כותבת לנו שאם לא היה כתוב בתורה את חיוב אדם המזיק לא היינו מחייבים אדם המזיק משור.
אין לדחות מקור זה מחמת שהגמרא העמידה את המשנה באדם הישן, זאת מפני שמוכח בגמרא שמה שמכריח אותנו להעמיד בישן הינו רק לשון המשנה דרכן להזיק ולא עצם הבנת המשנה.
הערה זו שמעתי ממורנו הרב מרגלית בעצמו, כאשר עסקנו בישיבה במסכת כתובות בתוס' הנידון שאלתי את הרב אולי נאמר שכוונת תוס' רק לפרטי הדינים, והרב השיב מהמשנה הנ"ל. תלמיד אחד הקשה הרי הגמרא מעמידה את המשנה בישן, הרב ענה הרי יש הוה אמינא לגמרא ולולי קושית הגמרא מלשון המשנה הייתה המשנה מבוארת לגמרא. כאן הרב האריך עד כמה צריך לדקדק בהוה אמינא של גמרא והביא לנו את ריש הזהב אי פסקינן כילדותו של רבי והאריך בכבוד חז"ל.
בברכה
שלמה כהן
♦ ♦ ♦