ראש הכולל שע"י ישיבת יד אהרן ב"ב
בענין תקיעות על סדר הברכות
בהוכחת הרי"ז מדברי הרי"צ גיאות שבכדי לצאת תקיעות ע"ס הברכות בעי לשמוע כל החזרה מהש"ץ מתחילתה עד סופה
א. משמעות הרמב"ם דלשון תקיעות דמעומד ע"ש תפילת עמידה
רמב"ם פ"ג מהלכות שופר ה"י: "המנהג הפשוט בסדר התקיעות של ראש השנה בציבור כך הוא, אחר שקורים בתורה ומחזירין הספר למקומו יושבין כל העם ואחד עומד ומברך ברוך וכו' לשמוע קול שופר וכו', וחוזר ומברך שהחיינו וכו', ותוקע שלושים תקיעות וכו', ואומר קדיש ועומדין ומתפללים תפילת מוסף ואחר שגומר שליח ציבור ברכה רביעית שהיא מלכיות תוקע וכו'". ושם בהי"ב: "...אבל היחיד בין ששמע על סדר הברכות בין שלא שמע על סדר הברכות בין מעומד בין מיושב יצא ואין בזה מנהג".מבואר ברמב"ם שתקיעות על סדר הברכות הן דין של חובת הציבור, כמש"כ שם גם לעיל בה"ז, ומקורו מהגמ' ר"ה (ל"ד ב'): "לא אמרו [פי' תקיעות ע"ס הברכות] אלא בחבר עיר" עיי"ש. ובאר הרמב"ם דהן שנקראות תקיעות דמעומד, מפני שתקיעות אלו הן בתפילת העמידה, ותו לא, שאילו היה דין במצוות שופר שצריכה להיות בעמידה דווקא, גם יחיד היה חייב בכך, וברמב"ם מבואר להדיא בסוף דבריו שיחיד יכול לשמוע תקיעות הן במיושב הן במעומד.
ופלא גדול על האחרונים באור"ח (ס' תקצ"ב ס"א) הלבוש והמג"א וכו' שכתבו, דבעי לעמוד בתקיעת שופר דמעומד שהיא עיקר המצווה של תקיעת שופר ובעי בה עמידה כבכל המצוות, והוא בהעלם ממה שמפורש כאן ברמב"ם שאין דין כלל לעמוד מפני המצוה של תקיעה. ועי' עוד בבעל המאור (ר"ה דף י"ב א' מדפי הרי"ף) שפי' שתקיעות דמיושב היינו התקיעות שעל סדר הברכות שכל העם יושבין בהן עיי"ש, ומבואר גם מדבריו כנ"ל שאין דין עמידה בתקיעות דמצוה, וצע"ג.
ועיקר מש"כ הרמב"ם שנקראו תקיעות דמעומד ע"ש שכל הקהל עומדין בתפילת עמידה, ראיתי שפי' עפ"י שיטתו בפ"ט מתפילה ה"ג דכל הציבור עומדים ושומעים חזרת הש"ץ ועונים אמן אחר כל ברכה עיי"ש. ולכא' ניתן היה לפרש שכ' כן גם עפ"י מה שפסק שם בפ"ח ה"י שבמוסף של ר"ה אף יחיד הבקי שרוצה יכול לצאת ע"י שליח ציבור, מפני שהם ברכות ארוכות ואין רוב היודעין יכולין לכוון דעתם כשליח ציבור עיי"ש. וא"כ אפשר שבזה איירי כאן הרמב"ם שהציבור יוצאים מהש"ץ את עיקר התפילה, וע"כ מדינא צריכין הכל לעמוד ולשמוע את התפילה מהש"ץ מחובת תפילה וכמש"כ הרמב"ם בפ"ה מתפילה ה"א.
אולם לשון הרמב"ם כאן לכא' לא משמע כן, שכתב "ומתפללין תפילת מוסף", ומשמע שהקהל מתפללין נמי, ואולי כוונתו שחשיב כמתפללין ע"י שמיעה וכלשונו בפ"ח מתפילה ה"ט עיי"ש. אמנם לא משמע כן, ואף שלא כ' להדיא שמסיימים ואח"כ מתחיל הש"ץ, אולי קיצר בזה, ובפשטות דבריו הן עפ"י לשון התוספ' המובאת שם בסוגי' אמרו לו לר"ג לדבריך [שסובר שש"ץ מוציא אף את הבקי יד"ח], למה ציבור מתפללין, ומשמע שנהגו הקהל להתפלל, ואולי בכוונה כ' כאן לשון ממוצעת שאפשר לשמוע ממנה שהרשות ביד הקהל לעשות איך שירצו, ועכ"פ הקהל עומדין עפ"י שיטתו בה' תפילה, [והנה כידוע מנהג בני תימן הסומכים על הרמב"ם בכל דבריהם שבר"ה אין הקהל מתפללין כלל רק שומעין, וצ"ע במקורותיהם].
♦
ב. האם י"ל דאיכא הכא חיוב מיוחד לקהל לעמוד בכדי לצאת יד"ח תקיעות ע"ס הברכות
אולם יתכן שהיה מקום ללמוד ברמב"ם שהדין שכתב שעל הציבור לעמוד בעת שהש"ץ מתפלל תפילת המוספין דר"ה, הוא מדין מיוחד שבמוסף ר"ה וכמו שנבאר.דהנה כידוע מתאמרא בבי מדרשא משמיה דמרן הגרי"ז הלוי זלל"ה [ונדפס כעת מכתבי הגרמ"ש שפירא זלה"ה בחידושי הגר"ח על הש"ס ר"ה הוצאת מישור], דחובת הציבור לשמוע התקיעות ע"ס הברכות אינה רק לשמוע התקיעות עצמן שהן ע"ס הברכות דהש"ץ, דבזה לא חשיב שמיעת תקיעות ע"ס הברכות, שחובה זו אינה מתקיימת אלא כשהציבור שומע את כל התפילה מתחילתה לסופה עם התקיעות, ורק בזה יד"ח שמיעת התקיעות ע"ס הברכות, ולכן הזהיר שלא ימשוך הש"ץ בסיום הברכה ויענה הקהל אמן לפני שישמעו סיום ברכתו, עיי"ש.
ויש לעי' בשמועה זו, האם בעי הציבור רק לשמוע את הש"ץ מתחילת התפילה עד סופה דבלא כן לא חשיב כתקיעות ע"ס הברכות בציבור, או דילמא דאיכא כאן תקנה מיוחדת דחובת ציבור לצאת יד"ח תפילה בשמיעת הש"ץ גם אם התפללו בעצמן, כדי שתתקיים כאן התקנה של תקיעות ע"ס הברכות בציבור.
ונפק"מ מזה תהיה, האם מתחייב הציבור בכל דיני תפילה דהיינו עמידה ואיסור הפסקה וכדו' [אמנם לעניין כריעות והשתחוויות ופסיעות בסוף התפילה עי' בהל' ר"ה לרי"צ גיאות שמסקנת דבריו שלא כרב האי שאין חייב בזה גם כשיוצא מהש"ץ, שהש"ץ מוציאו גם בזה עיי"ש, ועי' עוד בהגה' מימוני בפ"ט מתפילה שנראה כשמועה אחרת בשם רב האי].
ולפי זה הא י"ל דזוהי כוונת הרמב"ם כאן שמה שהקהל עומדין בחזרת הש"ץ של מוסף דר"ה, הוא מדין המיוחד של מוסף דר"ה דבעי הקהל לצאת יד"ח תפילה ע"י הש"ץ כדי שיהיו התקיעות ע"ס הברכות, וזהו שהשמיע כאן הרמב"ם בהל' שופר לדין זה, [ולא רק כדי לבאר טעם הקריאה לתקיעות אלו תקיעות דמעומד], או שגם למה שנתבאר מדברי הרי"ז זלה"ה אינם חייבים אלא לשמוע את הש"ץ בלבד, וכוונת הרמב"ם כאן דבעי לעמוד היא רק עפ"י שיטתו בהל' תפילה דבעי לעמוד בעת החזרה, ובאר זאת כאן כטעם לשם תקיעות דמעומד, וצ"ע בזה.
♦
ג. הנידון בראית הרי"ז מהרי"צ גיאות והעולה מזה לכאורה לנדוננו
והנה בסוף השמועה הנ"ל הובא דהרי"ז זלה"ה אחרי שאמר כן מסברא דנפשיה מצא און לו מדברי הרי"צ גיאות הל' ר"ה. והנה מה שהביאו משם הוא ההעתק תשובת רב האי שהובא בריצ"ג שם שכתב: "וצריך יחיד לכוון את ליבו לש"ץ מתחילת ירידתו מאבות עד סוף התפילה כדי שיהיה עומד מאחריו כמו שהוא עומד בתפילה". וכבר העירו נכונה שמזה אין שמץ ראיה לדברי הרי"ז, דהא כל המתבונן במקור הדברים רואה שדעת רב האי שם שאין הקהל מתפללים אלא שבע ברכות ולא תשע, וע"כ בודאי צריכים לשמוע כל התפילה כדי לצאת מהש"ץ עיקר חובת התפילה של מוסף שמעכב בה תוספת הברכות.אולם כבר כתבו שנראה שכוונת הרי"ז היתה למה שנתבאר בהמשך דברי הריצ"ג שם שדחה דברי רב האי הנ"ל מדברי רבותיו שגם הציבור מתפללים תשע ברכות, וראייתו ממה שמבואר מהתוספ' שהובא בסוגי' שם על פלוג' ר"ג וחכמים במתני' אם שליח ציבור מוציא את הבקי כר"ג או רק מי שאין בקי כחכמים, שאמרו לו חכמים לר"ג לדבריך למה ציבור מתפללין, וא"ל כדי להסדיר ש"צ תפילתו, ומזה הוכיח דאי אין מתפללין אלא שבע כיצד מסדירין עם הש"ץ תפילתו, ועוד ממה שא"ל שם ר"ג לדבריכם למה ש"ץ יורד, ומה הקשה להם והרי חייב לירד להוציא אותם בברכות שלא ברכו בתפילתם, וע"כ שהק' להם שלפי דבריכם שאינם מתפללים תשע רק להסדיר תפילת הש"ץ אלא כדי לצאת יד"ח, למה לש"ץ לשנות את התפילה, וענו לו להוציא את שאינו בקי, עיי"ש עוד מה שהאריך להוכיח כשיטתו.
ומסקנת דבריו שם, "הוה ליה פסקא מי שהוא בקי מתפלל ט' ברכות בין ביחיד בין בציבור, ביחיד לצאת יד"ח ושומע תקיעות שלא ע"ס ברכות, בציבור כדי להסדיר ש"ץ תפילתו עם תפילת הציבור. ועוד מתוך שאין ברכות הללו שגורין בפי המתפלל חיישינן שמא בא לידי שיבוש, לפיכך ש"ץ יורד ומוציא ידי חובת בקי וכ"ש מי שאינו בקי. ועוד כדי שיהיו שומעין התקיעות ע"ס הברכות דהא קי"ל דחבר עיר דהיינו ציבור שומעין על הסדר ועל סדר ברכות וכו', נמצא שליח ציבור מוציא יד"ח העומדין אחריו בביהכ"נ שהתפללו ושאינן בקיאין להתפלל וכו'". עיי"ש.
הרי שמבואר מדבריו להדיא שכדי שיהיו הציבור שומעין התקיעות ע"ס הברכות, הש"ץ מוציא אף את הבקיאין בתפילתו. ולפי זה מבואר לכא' שכוונת השמועה הנ"ל הייתה שהציבור אכן צריך לצאת יד"ח תפילה מתפילת הש"ץ, ונפק"מ כנ"ל שלא סגי לציבור לשמוע התפילה מתחילתה לסופה אלא גם לעמוד בתפילת הש"ץ כחובת תפילה, וכמש"כ הריצ"ג בסוף דבריו.
♦
ד. דחית הראיה מהריצ"ג: בזמנינו נראה שמכוונים לצאת בתפילת לחש
אולם כשנתבונן בעומק דברי הריצ"ג יש לדון טובא אם הן שייכים לדידן, דהנה יש לבאר מה ראה להאריך בכל דבריו אחר שהוכיח שפיר שהציבור מתפלל תשע, ולמתבונן ברור שבא ליישב מה שמתקשה לשיטתו, מיסוד דברי הגאו' הנ"ל שסברו שאין הציבור מתפלל אלא שבע, שברור שהוא בנוי על כך דאי נימא שהבקי מתפלל בעצמו תשע מאי נפקא לן ממה שפסקנו הלכה כר"ג בר"ה שהש"ץ מוציא אף את הבקי, והרי ההוא כבר יצא יד"ח בעצמו כל התפילה עד גמירא.ועל זה ענה הריצ"ג ליישב שיטתו, שאף שאמנם מתפלל הבקי תשע גם כשהוא עם הציבור, מ"מ הרי כמבואר מדברי ר"ג כל תפילתו אינה אלא כדי להסדיר תפילת הש"ץ ולא יצא בה יד"ח ושפיר בעי הש"ץ להוציא גם אותו בתפילה, ואם תאמר דאם אכן מתפלל תשע למה באמת לא יכוון כבר לצאת יד"ח בתפילת עצמו ולא יסמוך על תפילת הש"ץ, ע"ז ענה הריצ"ג שני טעמים, האחד, שאף הוא יתכן שנשתבש וטעה ועדיף לו טפי לצאת מהש"ץ. והב', כיון ובעי ליה למשמע תקיעות ע"ס הברכות, מה שאי אפשר לו אלא ע"י תפילת הש"ץ, בודאי דינו לצאת ע"י הש"ץ כל התפילה כדי שתהיה תפילתו ע"ס הברכות, והיינו הא גופא מה דאמר ר"ג שתפילתו היא להסדיר והש"ץ מוציא בין את הבקי ובין את שאינו בקי [וכן נראה מהמאירי בחיבור התשובה מאמר ב' פ"ז עמוד 372 שכן למד את מסקנת הריצ"ג עיי"ש].
ועתה נחזי אנן אם מה שאנו נוהגים כיום מתאים לשיטתו של הריצ"ג, דהנה הנהוג ברוב קהילות ישראל כיום שכולם מתפללים בעצמם תשע ברכות, ואין ספק שאין כוונת תפילתנו רק להסדיר את התפילה עם הש"ץ, אלא אנו מכוונים לצאת יד"ח תפילה בתפילתנו, [דרק בשביל להסדיר לא היו הקהל מתפללים כארבעים רגע לפחות...]. ומה שאנו נוהגים שלא כפסק הגמ' שבמוסף של ר"ה הש"ץ מוציא את הבקי ואת שאינו בקי כר"ג, על כרחך הוא עפ"י הטור שכ' שכיון וקשה מאד לכוון לכל תפילת הש"ץ מתחילה ועד סוף, יותר טוב לדידן להתפלל כל אחד את כל התפילה, [ומבואר כן כבר במאירי בחיבור התשובה שם ובריטב"א בסוגי' שם].
ולפי זה יש מקום עיון עפ"י מה שנראה מדברי הרי"צ גאות שעיקר התקיעות ע"ס הברכות כשהש"ץ מוציא את הרבים יד"ח תפילה, שמזה הטעם כ' דמדינא דגמ' אין הציבור מכוונים לצאת יד"ח בתפילתם, דע"כ צ"ל שאנו מיישבים שאלת הריצ"ג -מה נפק"מ במה שנפסק ההלכה כר"ג אם בין כה הכל מכוונים לצאת בתפילתם-, כפי הרמב"ם בפ"ח מהל' תפילה שאף הבקי אם ירצה יכול שלא להתפלל כלל ולסמוך על הש"ץ, ולזה אהני מה שאנו פוסקים כר"ג, [ועכ"פ משמע בתוספ' שהציבור מתפללין בלחש להסדיר תפילת הש"ץ וכדלעיל, א"כ יתכן שאינו חיוב כ"כ].
וכיון ואנו מיישבים ק' הריצ"ג באופן אחר, תו אין לנו הכרח לומר שאין יוצאים בתקיעות שע"ס הברכות אלא בתפילת הציבור היוצאים יד"ח בשמיעת הש"ץ, ויתכן לנו לומר שהתקנה הייתה שיוצאים ידי חובת התקיעות ע"ס הברכות גם בחזרת הש"ץ, ונמצא שאם יש לנו מקום לדון שלא כהרי"ז שאין מעכב בעניין חובת התקיעות ע"ס הברכות שמיעת הציבור את חזרת הש"ץ, [ועי' חזו"א אור"ח (ס' קל"ז ס"ק ה') שנראה שבא להתווכח עם שמועה זו], אין לנו ראיה מדברי הריצ"ג שדיבר על ציבור שלא נתכוון לצאת יד"ח בתפילתם, אלא שלמד שכן חובתו מהל' תקיעות ע"ס הברכות לעשות כן, אולם עכ"פ אין מזה ראיה לדידן שאנו סוברים שיוצאים יד"ח בתפילת עצמם [ואף שדברי הרי"ז הן הפשטות, מדברי הרי"צ אין ראיה לדבריו].
ומעתה גם לא נפשט לנו הספק שהסתפקנו עפ"י הרי"ז אם התקנה היתה רק לשמוע החזרה או ממש לצאת יד"ח תפילה, ויותר מסתבר לכא' שאין צריכים לחובת תפילה ממש דמהיכי תיתי לן לומר כן.
♦
ה. מה שנהגו היום בישיבות להזדרז כדי לשמוע כל החזרה, מעיקר דינא אין לזה מקור אף לדברי הרי"ז
אולם מה שנהגו היום בכמה ישיבות וקהילות עפ"י דברי הרי"ז, לעשות סימן שהש"ץ מתחיל בעוד כעשר דקות את החזרה כי כמה מהקהל חפצים לזרז עצמם לשמוע כל התפילה שיהיו התקיעות ע"ס הברכות, באמת גם הרי"ז לא אמר כן מעולם, דבראשונה כמו שהובא שם לדעתו יחיד שאין שומע אפי' ברכה אחת שוב הוי כיחיד שאין חייב בתקיעות ע"ס הברכות, וגם אם נימא שכל אחד ואחד שבציבור נתחייב בחובה זו, [ויעוי' שם בהל' הריצ"ג בשם רב צמח שכ' שמי שלא שמע הש"ץ בעי למיזל לציבור אחר לשמוע ברכות ותקיעות, אולם מסתבר שמדבר על מי שלא התפלל כל התשע כשיטתם], עכ"פ מי שלא סיים תפילת היחיד שלו בודאי מסתבר שלא נתחייב בכך, [ועי' לשון המאירי בסוגי' שכ' שמי שאין חפץ להיות בכלל הציבור אין גוערים בו].אולם גם אם נימא שעכ"פ רוצים לצאת את המצווה של תקיעות ע"ס הברכות, [ועי' לשון הריצ"ג בהמשך דבריו שהיחיד הנמנע מלבוא אף שיצא "לא עשה המצוה כתקנה"], עכ"פ יש כאן עוד סברא שכ' החזו"א (אור"ח קל"ז ס"ק ד') שאפשר להחשיבו כעם שבשדות האנוסים שיוצאים יד"ח בתפילת הש"ץ אף אם הן אינם שומעים כמבואר בשלהי ר"ה, וה"ה למי שהיה כאן ולא שמע שהיה עסוק בתפילתו יש להחשיבו כאנוס, ונעשה עכ"פ הש"ץ כשליחו ויוצא ממנו ומקיים המצווה כששומע התקיעות ע"ס הברכות, ואין מזה סתירה כלל לסברת הרי"ז שכאמור היא הפשטות וז"ב.
♦ ♦ ♦