ההידור לחזר אחרי המצוות שדומות לרשות
קיי"ל במסכת ברכות נג, ב ש"מחזרין אחר המצוות". ופשטות הדברים שהכוונה רק למצוות שהם חובה עלינו, וכמש"כ הרמב"ם (הל' ברכות יא, ב) לחלק בין סוגי המצוות:"יש מצוות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה, כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר, ואלו הן הנקראין חובה, לפי שאדם חייב על כל פנים לעשות. ויש מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות[2], כגון מזוזה ומעקה, שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם רצה לשכון כל ימיו באוהל או בספינה ישב, וכן אינו חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה"[3].
ובמדרש ויק"ר (ט, ט) שנינו: "חזקיה אמר, גדול שלום שכל המצות כתיב בהו כי תראה כי תפגע כי יקרא, אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה, ברם הכא בקש שלום ורדפהו, בקשהו למקומך ורדפהו למקום אחר"[4].
וכן שנינו בחולין (קלט, ב): "תנו רבנן, כי יקרא קן צפור לפניך מה ת"ל, לפי שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך, יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן, ת"ל כי יקרא, במאורע לפניך". וכתב בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' רט) שהוא יסוד בכל המצוות הלא חיוביות, שאין צריך לחזר אחריהם.
[וכך הוא פשטות הדברים, אע"פ שבשו"ת מהרש"ם שם הסתפק שאולי הוא דוקא בשילוח הקן, מפני שרק ספק הוא אם ימצא בהרים, עיי"ש. וגם במקור חיים (לרבינו יעקב מליסא) בביאורים תחילת סי' תלא כתב שיטה כזאת: "שמחוייב לחזור אחר קיום מצות עשה, כדאמרינן בחולין פרק שילוח הקן דף קל"ט ב' יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן ת"ל כי יקרא וכו', מוכח דבסתם מצות עשה מחוייב לחזור אחריה כדי לקיימה". ובאורחות יושר למרן הגרח"ק שליט"א (עמ' פו) ציין בשיטה זו לחזו"א (יו"ד סי' קעה ס"ק ב), ויל"ע שם. וע"ע מה שציינו בזה בנחל איתן לגרח"ק שליט"א (פ"א סע' ה הערה א), שו"ת לב דוד (סי' ג) ובשו"ת הרב"ז (ח"א סי' סא), וכן בספרים נתיב מצוותיך (סי' כח) ובית מתתיהו (ירושלים תשע"ז, ח"ב סי' ח פרק ח). והדברים מחודשים, ועכ"פ נראה ברור שלא נהגו ישראל כשיטה זו שחייבים לחזר אחרי המצוות שאינם חובה].
וא"כ יש לשאול האם בכל זאת יש הידור לחזר אחרי המצוות הלא מחוייבות.
ונראה להביא ראיה לזה מהמעשה בגמ' ברכות (כח, א): "רבי זירא כי הוה חליש מגירסיה הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי רבי נתן בר טובי, אמר כי חלפי רבנן אז איקום מקמייהו ואקבל אגרא". ומפורש שרק באופן של "חליש מגירסיה", ולא על חשבון תורתו.
ונמצא למהרח"ו בשערי קדושה ובשער המצוות, שער הגלגולים הקדמה יא, ובעוד מקומות (מובאים חלקם באורחות יושר שם ובעמ' פז, וכן בספר ילקוט פטר חמור עמ' כב-כג) שאדם צריך לחזר אחר כל התרי"ג מצוות כדי להשלים את נפשו, עיי"ש היטב.
וכן נמצא גם אצל הגר"א שהיה מחזר אחרי מצוות נדירות, ראה מעשה רב (סי' קב-קג), וכן מש"כ בספר "הגאון" (לרב אליאך, ירושלים תשס"ב, עמ' 183-185 ועמ' 211-212).
וכן נמצא אצל תלמידו המובהק של הגר"א, הג"ר ישראל זצ"ל משקלוב בעל פאת השלחן, שקיים ברוב עם מצוות פדיון פטר חמור, ראה במובא בקובץ מקבציאל (כ"ו עמ' קי).
וכבר בשבת (קנו, א) הזכירו לשבח "חזרן במצוות", ונראה שהוא על המצוות הנ"ל. ומשה רבינו חיזר אחר מצוות התלויות בארץ[5] (סוטה יד, א) ואחר הפרשת ערי מקלט (מכות י, א), אע"פ שלא היה חייב בהם. ועל רבי עקיבא מבואר בברכות סא ששאף והצטער כל ימיו לקיים מצוות אהבת השם "בכל נפשך", "מתי יבוא לידי ואקיימנו".
וברא"ש (מו"ק פ"ג סי' פ) כתב: "דלא אמרה תורה אלא גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה, אם יש בכסותך ד' כנפות עשה לו גדילים, ולא חייבתו תורה ליקח טלית בת ד' כנפות לעשות גדילים. מיהו יש לו לאדם לחזר ולקיים כל מצוות, כדאמר גבי משה רבינו שלא היה תאב ליכנס לארץ ישראל לאכול מפריה אלא כדי לקיים מצוות התלויות בארץ".
ויש שציינו שכך משמע גם בלקט יושר יו"ד עמ' קטו (במהד' מכון ירושלים ושלמה אומן) שמהרא"י חיזר אחרי מצוות שילוח הקן[6].
ובספר שערי תשובה לרבינו יונה (שער ג סי' כב) כתב בביאור הגמרא במנחות (מא, א) שבעידן ריתחא מענישים בשמים על ביטול מצוות ציצית: "וגם כי אין מצוות ציצית זולתי על מי שיש לו בגד אשר לו ארבע כנפות, ואם אין לו בגד כזה אינו חייב לקנותו, אף גם זאת אמרו רבותינו ז"ל כי ענוש יענש לעיתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה ושכרה, לבעבור סבב פני דבר חיובה עליו ולקחת לו בגד שיש לו ארבע כנפות לעשות בו ציצית על כנפיו". ונראה שהוא בכל המצוות, כמשמע בגמרא שם "ענשיתו אעשה", ולאו דוקא על מצוות ציצית. וכן מבואר בספר חרדים, בהקדמה למצוות, "הפרש בחיוב המצוות", עיי"ש. [ועיי"ש בגמ' שהזכירו "טצדקי למיפטר נפשך מציצית", ומשמע שמדובר על הפקעה מהמצוה[7] ולא על מי שאינו מחזר, ועיי"ש בתוס', ואכמ"ל, וראה בבית מתתיהו שם סי' ח' אריכות בכל ענין ההפקעה מהמצוות].
אבל בשם הגר"ח זצ"ל מוואלוז'ין כתבו תלמידיו[8] אחרת: "אמר רבינו שאין טוב לחזור אחר המצוות, ואמר בשם הגר"א שטוב יותר לילך בבית התבודדות חיבוק כף אל כף מלילך בשוק לבקש מצוה".
אמנם לא התפרש בדברי הגר"ח מאיזה טעם הם. ולא משמע שרק מטעם ההליכה ברחוב, וגם משמע בדבריו שלא מטעם ביטול תורה[9]. ויתכן שרבינו הגר"ח ראה בזה שינוי צורה של כוונת התורה, שלא התכוונה שנחזר, אלא רק אם בא לידינו, וצ"ע.
ואם הוא "בשם הגר"א" יש לעיין איך ליישב הסתירה בין העדות כאן לבין העדויות ההפוכות ממנו כמובא לעיל, וגם אם הוא מהגר"ח לא מסתבר כ"כ שיסבור שלא כרבו הגר"א, וראה אגרות חזו"א (ח"ב סי' כ"ב). ואולי אפשר לדחוק שהגר"א חיזר לקיים פעם אחת בחיים, והגר"ח התכוון לא לחזר עוד חוץ מזה, וצ"ע.
ולגבי מש"כ מהרח"ו על קיום כל התרי"ג מצוות בחייו, הרי כתב בהקדמת קרית ספר למבי"ט (פרק ז') שלעולם אי אפשר לקיים כל התרי"ג וביחוד בזמננו, וצ"ל שהעצה לכך מצד כל ישראל ערבין או מצד לימוד הדברים וקבלה לעשותם, עיי"ש.
ונראה להביא קצת ראיה לשיטת הגר"ח הנ"ל מהמבואר בברכות (נג, ב): "אמר רב יהודה אמר רב: אין מחזרין על האור כדרך שמחזרים על המצוות. אמר רבי זירא: מריש הוה מהדרנא, כיון דשמענא להא דרב יהודה אמר רב אנא נמי לא מהדרנא, אלא אי מקלע לי ממילא מבריכנא". ולכא' הגדר בברכת האור הוא כמצוות שאין חובה לחזר אחריהם, ומבואר שרבי זירא לא חיזר. [אמנם הרב מרדכי פטרפרוינד שליט"א העירני שאפשר לדחות, ע"פ מש"כ הרמב"ן בברכות שם, "אין מחזרין על האור כדרך שמחזרין על המצוות אלא כשם שאין מחזרין על ברכת השבח לראות הים הגדול וההרים כדי לברך עליהן, כך אין אנו מחזרין על האור", וכעי"ז בריטב"א שם, וא"כ מבואר שזה כברכות הראייה והשבח, שלא מצינו שיש ענין לחזר אחריהן, ולא כמצוות גמורות שעדיין יש מקום לומר שיש ענין לחזר אחריהן גם אם הן אינן מחוייבות. ועוד אפשר לדחות הראיה ששם אצל רבי זירא הוא מטעם ביטול תורה וכדומה, והעירני הרב מרדכי הנ"ל לתוס' (שבת יא, א ד"ה כגון) ובשיטה לר"ן (שם) שרבי זירא היתה תורתו אומנותו].
ועכ"פ כך עינינו רואות בזמננו ביראים ומקפידים ומהדרי מצוות, שרובם ככולם אינם מחזרים אחרי מצוות מיוחדות ונדירות, וכן בספרי התולדות של גדולי ישראל זצוק"ל כמעט שלא נמצא דבר כזה, וכמשמעות דברי הגר"ח זצ"ל, מלבד יחידי סגולה מגדולי ישראל שמצאנו שחיזרו[10], ובזמננו הוא בעידודם המבורך של "חברת מצוות נדירות" ודומיה.
אמנם בציצית אע"פ שאינה חיובית, המנהג התקבל כן לחזר אחר בגד של ארבע כנפות ולהתחייב[11], כמבואר בשו"ע (סי' כד סע' א), וראה פסקי תשובות תחילת סי' ח', וראה בהערה כאן[12].
ומסתבר שלמעשה הדבר תלוי בכמה ענינים, כגון ללומדי תורה כמה ביטול תורה נצרך עבור זה (כמבואר לעיל במעשה ברבי זירא בברכות), וכגון האם נזדמנה לו המצוה בסביבתו הקרובה או לא, וגם תלוי בתכונות הנפש של האדם, וידועים דברי הנצי"ב בסוף פרשת שלח על "והלך בדרכי ליבך".
יזכנו הקב"ה לשמור ולעשות את כל דברי תלמוד תורתו באהבה.
♦ ♦ ♦