דומ"ץ בק"ק בעלזא לונדון
בעמח"ס אוצר תשובות, אוצר טהרה
בדין עירוי ממיחם לתוך קדירה בשרית
שאלה
השופך מים חמים מתוך מיחם פרווה ישירות לתוך קדירת הטשאלנ"ט ממה צריך ליזהר שלא יעשה המיחם בשרי.♦
תשובה
א. ימתין זמן מה לאחר פתיחת כיסוי הקדירה כדי שיתפזר כח הזיעה, וגם יחזיק הקדירה רחוק קצת מהמיחם, באופן שלא יגיע זיעה שהיד סולדת בו להמיחם, ובכה"ג לא יעשה את המיחם לבשרי.ועצה פשוטה שישתמש בכיסוי הקדירה, דהיינו שיטול הכיסוי מקדירת התבשיל ויהפכו ויערה לתוכו מים מהמיחם ומשם לקדירת התבשיל עצמו, ובזה אין שום חשש זיעה.
ב. ולענין דיעבד כשהחזיק המיחם קרוב לקדירה ולא המתין עד שיתפזר כח הזיעה, אם צריך להגעיל הכלי כדי שיוכל לשתות מן המים שבמיחם יחד עם חלב, יש לחלק לדינא בין אופנים שונים, ראה בפנים התשובה [ובסיכום שבסוף התשובה אות ו'].
♦
א. חשש דניצוק חיבור לענין בשר בחלב
השופך מים חמים ממיחם פרווה לתוך קדירה של בשר, האם יש לחוש שהמיחם נהיה בשרי עי"ז, יש לדון בזה בתרתי: א. מדין ניצוק חיבור. ב. אם יש לחוש מחמת הזיעה העולה מהקדירה לתוך המיחם. להלן נדון מדין ניצוק חיבור, ובהמשך (אות ב') נדון מדין הזיעה.מבואר ברמ"א (יו"ד סימן ק"ה, סעיף ג') דאסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור, ובדיעבד אין לחוש. ובביאור הדבר כתב הש"ך (סקי"א) דהוא משום דההבל עולה מהנר למעלה, ובט"ז (ס"ק ו') מבאר משום דתתאה גבר ומחברו בניצוק, וראה בפמ"ג שם דשני הטעמים עולים בקנה אחד ע"ש, ובפשטות כוונתו דהבל הוא דבר מועט [משא"כ זיעה] ואין בכוחו לעלות אלא ע"י הניצוק (וע"ע יד יהודה, ובדה"ש סי' צ"ב ס"ח ביאורים ד"ה תולין).
והנה במקור דין זה נחלקו המרדכי והתרוה"ד, דמצינו במשנה במכשירין (פרק ה', משנה י') דניצוק הוי חיבור לענין טומאה, ונחלקו המרדכי והתרוה"ד אם ה"ה לענין או"ה או לא, דדעת המרדכי להחמיר בזה, ודעת התרוה"ד (פו"כ סי' ק"ג) דהוא חומרא רק לענין טומאה, אבל לענין או"ה אין להחמיר בזה. ופסק הרמ"א דלכתחילה יש להחמיר אבל בדיעבד אין לחוש. ובכה"ח (יו"ד סי' צ"ה, סק"נ) מביא בשם המהרש"ל המנח"י והכנה"ג שפסקו דלא אמרי' ניצוק חיבור באו"ה, ועי' גם דרכ"ת (סי' ק"ה, סקצ"ז וסקצ"ט) ושו"ת מנח"י (ח"ה, סי' פ"א).
ובמקור הדין של ניצוק חיבור במשנה במכשירין (שם) איתא: "המערה מחם לחם ומצונן לצונן ומחם לצונן, טהור. מצונן לחם, טמא. רבי שמעון אומר אף המערה מחם לחם". טעמא דת"ק עפ"י הרמב"ם בפיה"מ והרע"ב, משום דאין ניכר שום שינוי בעליון ע"י התחתון. ונמצא דלדעת ת"ק, דכוותיה קיי"ל, אין איסור ניצוק בשניהם חמים, וכן נקטו הכו"פ (שם, סק"י) והחכמ"א (כלל נ"ט, ס"ה) דבשניהם חמים אין איסור. אלא דהפמ"ג (משב"ז, סק"ו) והדרכ"ת (סקצ"ו [בשם הכנפי יונה]) נשארו בצ"ע אם יש להקל בשניהם חמים, וגם ביד יהודה (סי' ק"ה בפיה"ק סקל"א) כתב דלכתחילה יש להחמיר בזה, משום דמשמע במשנה דכל הנידון הוא רק בדיעבד אבל לכתחילה יש לחוש בכל אופן.
ולפי"ז הי' מקום להחמיר בעניננו שלא לערות ממיחם פרווה לתוך הקדירה של הטשאלנ"ט. אמנם, י"ל דכאן דשניהם היתר מותר לכו"ע וכמש"כ בשו"ת מעדני מלכים (ח"א סי' קט"ז, מבעמח"ס מעדני השלחן על יו"ד) בתשובתו להגרש"ז אויערבאך זצ"ל בנידון דידן לערות ממיחם לתוך קדירת הטשאלנ"ט, דמותר כיון דשניהם היתר ושניהם חמים. ואכן כן הורה הגרשז"א למעשה (מובא בקובץ אליבא דהלכתא גליון מ"ה בשם הגר"ע אויערבאך בשם אביו, וכ"ה בשם הגרשז"א בס' ויזרע יצחק הל' תערובות עמ' קפו) משום דלא מצינו דין ניצוק חיבור בשניהם היתר ורק כשנפגשים היתר ואיסור או בשר וחלב ע"י ניצוק בזה יש מחמירין. ובביאור הדבר י"ל דכיון שההבל המועט העולה דרך הניצוק הוא טעם קלוש הו"ל כעין נ"ט בר נ"ט דקיי"ל דבאיסורא אסור ובהיתרא מותר, וכ"כ במגילת ספר (יו"ד סי' קה ס"ג).
וראה בשש"כ (פ"א הע' מ"ז) שכתב לעניננו בשם הגרשז"א וז"ל: "ואין לאסור משום ניצוק חיבור, דעי' כה"ח יו"ד צה סק"נ דלענין או"ה לא אמרינן הכי", ובמקום אחר (מאוה"ש ח"ב תשובה כ"ה אות ד') הוסיף הגרשז"א בזה עוד טעם להקל שלא לחוש לדין ניצוק כיון שאינו בדרך ישר רק דרך ברז. וכן בשבות יצחק (דיני שהיה וחזרה עמ' ר"ו) מביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל לעניננו דאפשר להקל בדין ניצוק חיבור [ורק לגבי חמץ בפסח החמיר בזה המשנ"ב (סי' תמ"ד שעה"צ ד')], ועי' גם שו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' קנ"ח).
♦
ב. חשש משום בשר בחלב מחמת הזיעה שעולה מהקדירה
אך יש לדון בזה מצד דין זיעה, דהנה מבואר בשו"ע (יו"ד סימן צ"ב סעיף ח') דזיעה שהיד סולדת בו העולה מהתבשיל אוסרת הקדירה העליונה, וממילא ה"ה כאן, לכאורה ע"י הזיעה העולה מהתבשיל הבשרי להמיחם נעשה המיחם בשרי ואסור לשתות מהמים שבמיחם יחד עם חלב. ואף אם ימתין שלא יהיה היס"ב בזיעה לכאורה לא יועיל כלום, דמבואר בפוסקים (תרוה"ד ומובא בפמ"ג מש"ז סקכ"ט, רע"א, וחו"ד חידושים סק"ל) דאם הקדירה העליונה עומדת על האש, אז אף אם אין היד סולדת בזיעה אוסרת, והרי כאן המיחם שמחובר לחשמל דינה כעומד על האש.וגם אין להקל מחמת שהטשאלנ"ט כבר נתייבש, ומצדד הפמ"ג (הנהגת השואל והנשאל מובא בפ"ת סק"ו) דזיעת אוכלין אינו אוסר, דכבר כתב הדרכ"ת (ס"ק קס"ד) שהרבה אחרונים חלקו על זה, וסיים שאין שום מקום להקל ח"ו אפילו לצרפו לסניף כל דהו, והפמ"ג בעצמו במקום אחר (תנ"א א"א סק"ל, ועי' גם בדבריו בסי' תמ"ז משב"ז סק"ט ד"ה תשובה) הדר בי' משום דמדברי הטושו"ע והמג"א מוכח דגם זיעת אוכלין אוסר, וראה אג"מ (יו"ד? ח"א סי' מ').
והנה אם יש ששים במים שבמיחם נגד הבשר [ואף שאין ששים נגד שאר הדברים שמתבשלים שם, כיון שהוא היתר לא נעשה נבילה, שיצטרכו ס' נגדם] מותר לשתות המים עם חלב דנתבטל בששים. ומ"מ גם בכה"ג אינו לכתחילה, דמבואר בפמ"ג (סי' צ"ט שפ"ד סקכ"ב) בשם הצ"צ דלכתחילה אין לערב חלב עם מים כדי ליתנו בבשר ורק בדיעבד, אם עירבו עם החלב מותר ליתנו בבשר[2], וא"כ ה"נ דוקא בדיעבד, אם עירה מים ממיחם פרווה לתוך הטשאלנ"ט ועלה זיעה, מותר לשתות אח"כ המים עם חלב, אבל לכתחילה אין לעשות כן.
ואף דאין כוונתו לבטל, מ"מ מבואר בט"ז (סי' צ"ט סק"ז) ושאר אחרונים דהיתר של אין כוונתו לבטל הוא דוקא בשאי אפשר בענין אחר, ומשא"כ הכא אפשר בענין אחר בלי טירחא.
ואמנם מה שיש לצדד בזה להיתירא אפילו לכתחילה, הוא עפ"י מה שדנו הפוסקים אם זיעה אוסרת גם במקום שיכול להתפשט לצדדים, דעי' בתשובת הב"ח החדשות (סי' כ"ד) שכתב דהיכי שיכול הזיעה להתפשט לצדדים לא נאסר מטעם זיעה, והובא בהגרע"א (צ"ב סעי' ח'), ומשמעות דבריו שאף שהזיעה הגיעה ודאי לקדירה, מכל מקום לאו ודאי הוא שתהא נבלעת בה, וכנראה שטעמו בזה שהזיעה אינה נבלעת כל כך בקל, זולת ע"י איזה לחץ, וכשיש לה מקום בצדדים להתפשט שם אינה נחלצת לתוך הכלי (בדה"ש סי' צ"ב ציונים שס"ד), וכן פסקו המהרש"ם (ח"ד סי' קי"ט) והעצי העולה (הל' זיעה חוקי חיים סק"ב). והכא נמי כן הוא, שהרי לזיעה של התבשיל נוח יותר להתפשט לצדדים מלהיכנס לתוך הברז, שהוא מקום צר מאוד.
אכן, מאידך בתרוה"ד (ח"ב סי' ק"ג) מבואר להדיא להחמיר בזה, וכמו שהעיר כבר הב"ח בעצמו, והרמ"א (סי' צ"ב ס"ח) הביא דברי התרוה"ד לדינא. ואלא שכבר הובא בספר לקט יושר לתלמיד התרוה"ד (יו"ד עמ' 2) הערה על תשובה זו של התרוה"ד, דהנה התרוה"ד כתב שראה כן בהגה"ה ביש איסור והיתר, וע"ז כתב מהר"א קלויזנר זצ"ל הי"ד וז"ל: מה שמצאת בהג' דיורה העומדת באויר והיא של בשר אין להעמיד אצל האש קדירה חולבת, בשלי לא כתוב הכי, אלא כך אין להעמיד על האש תחת היורה, וכה"ג ודאי איכא למיחש לזיעה העולה, אבל מן הצד לא, ואפשר אפי' אי מקצת הקדירה תחת היורה לא חיישי' הואיל ואפשר לזיעה להתפשט לצד אחר דלא נוח לעלות ליורה עכ"ל, הרי שכתב להדיא כסברת הב"ח.
ולהלכה למעשה כתב בזה הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בתשובה (מאוה"ש שם) לעניננו דכשהיד סולדת בזיעה יש להחמיר, ולכן אחר שמרים המכסה ישהה מעט שיתפזרו האדים וגם ירחיק הקדירה מהמיחם. אבל כשאין היד סולדת בו הקיל מכח הנ"ל, והוסיף עוד היתר שהרי כאן הוא רק היתירא בלע, וז"ל: "בנוגע להמיחם צריכים ודאי להזהר שהזיעה היוצאת מהקדירה ומגעת במיחם שהזיעה לא תהא בשיעור שהיד סולדת בו, אבל כשאין היד סולדת בו אע"ג שהמיחם עוד על האש, אבל כיון שרק היתירא קבלע וגם אין הזיעה הולכת ישר למיחם, וגם מסתמא יש שישים כנגד אותה זיעה צוננת, לכן נראה שמותר". וכ"כ בקצרה בשש"כ (שם) וז"ל: "ומיהו יקפיד עכ"פ לכתחילה, שאדים שהיס"ב לא יעלו מן הקדירה של בשר וכן להיפך, צב סעי' ח' וע"ש פמ"ג מ"ז כט".
ויש עצה פשוטה שלא יהיה שום חשש זיעה, שישתמש בכיסוי הקדירה, דהיינו שיהפך כיסוי הקדירה ויערה המים לתוכה וממנה יערה לתוך הקדירה ובזה אין שום חשש, כיון שבודאי יש במיחם שישים נגד מעט הזיעה שבכיסוי הקדירה, וגם בדרך כלל מצטנן הזיעה מיד ואינו יס"ב.
♦
ג. בדיעבד כשהחזיק הקדירה סמוך למיחם והיה הרבה זיעה בקדירה – הדין במיחם גדול
ולענין בדיעבד כשעירה מהמיחם לתוך קדירת הטשאלנ"ט ולא המתין עד שיכלה הזיעה המרובה והי' היד סולדת בו בזיעה, והוא רוצה להמשיך להשתמש בהמיחם לצורך שתית קפה עם חלב, לכאורה יצטרך להגעיל הכלי אפילו כשהיו במים ס' נגד הזיעה של הבשר, וכמבואר ברמ"א (סי' צ"ב ס"ו) לענין טיפת חלב שנפלה על קדירת בשר מבחוץ דהקדירה צריך הגעלה דחיישינן שמא לא פלטה הקדירה את כל הטיפה לתוך התבשיל ויפלוט בעת הבישול השני.אמנם מצינו בשו"ע סוף סי' צ"ט דקדירה שבלוע מאיסור, אם דרכו להשתמש בו בשפע ולעולם יהיה ששים נגד האיסור, אין צריך להגעיל הכלי דליכא למיחש למידי ע"ש, אלא שהט"ז והש"ך חלקו ע"ז, ומ"מ כתב במנחת יעקב (כלל נה סק"ה) דבנידון הרמ"א הנ"ל לכו"ע יש להתיר להשתמש בה, משום שהחשש שמא נשאר משהו מהטיפה בעובי הקדירה הוא חשש בעלמא, ולכן אם דרך שימושה הוא בשפע יש להתירה בלי הגעלה. והעתיקו בבית מאיר (צ"ב ס"ו) יד אברהם (צ"ב) וחכ"א (כלל מה ס"ג), וכ"פ הפר"ח (סי' צ"ב סקי"ט) והכרתי (צ"ב סקי"ט), ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סי' נ"ז) כותב שכן הוא מנהג המורים[3].
והיוצא לן לפי"ז דבאופן שהיה ס' נגד הבשר יש להקל אף לכתחילה להשתמש במיחם כזה ואי"צ הגעלה, וגם הברז של המיחם מקרי כלי שמשתמשים בו בשפע, כיון שהמים היוצאים דרכה מחוברים כל הזמן להמים שבמיחם, ונמצא שלעולם יש ס' נגד הבליעות. ובפרט שבנידון דידן יש לנו עוד צירוף והוא שיטת הב"ח וסייעתו הנ"ל, דזיעה אינה אוסרת היכא דיש לה מקום להתפשט.
ובבינת אדם (סי' מ"א) כתב להתיר אף באופן שלא הי' ס', ע"ש שכותב לענין כלי שמבשלים בו קפה שנפל עליו טיפת מרק של בשר אף בלא הי' במים ששים נגד הטיפה, דמותר לבשל בה מים אחרי מעל"ע, ולשתותו עם חלב, כיון שהוא כלי שדרכו להשתמש בה בשפע ולעולם יהיה ששים נגד הטיפה, ואף שהט"ז והש"ך חלקו עליו, מ"מ כ"ז כשהוא בן יומו אבל באינו בן יומו שהוא כבר נטל"פ יש להתיר אף לכתחילה שאין צריך הגעלה, והעתיקו במשמרת שלום (מובא בדרכ"ת סי' צ"ז סק"ג).
ולכאורה צריך להבין דברי הבינ"א האיך התיר מטעם דהכלי דרכו להשתמש בו בשפע והרי בנידון שלו לא הי' ס' נגד הטיפה, ואיך כתב להתיר משום דבכלי כזה לעולם יהי' ס', וצ"ל דסמך על דברי האו"ה שהביא שם בחכ"א (כלל מ"ה ס"ד, וע"ז קאי הבינ"א הנ"ל) דבבישל מים בקדירה של בשר ונפל טיפת חלב על הקדירה כנגד המים ובתוך מעל"ע בישל בו בשר אפילו לא היה במים ס' נגד הטיפה מותר הבשר דאי לא עברה הטיפה בבישול ראשון גם עתה לא תעבור ואם עברה מ"מ אין בקדירה מן החלב אלא לפי שיעור החלב שנתערב במים דהא בהיתר לא חשבינן כל החתיכה כבליעה עצמה ונגד דבר המועט ההוא מסתמא יש ס' בתבשיל שלאחר כך. ואף דהאו"ה לא היקל רק בדיעבד, מ"מ הוא מיירי לענין לבשל בה בשר ממש, אבל בנידו"ד שמבשל רק מים שרוצה לשתות עם חלב היקל לכתחילה משום דהוי נ"ט בר נ"ט.
ועי' בדרכ"ת (סי' צ"ט ס"ק ק"ו) שהביא משו"ת יד יוסף (דייטש, סי' ס"ו) שחולק על הבינ"א משום דכלי שדרכו לבשל בו קפה לא מקרי כלי שדרכו להשתמש בו בשפע ע"ש, ומ"מ לענין מיחם של מים המצוי בימינו בפשטות גם הוא יודה דמקרי כלי שדרכו בשפע.
ובעיקר הדבר מה שכתב להתיר כלי שמשתמשין בו בשפע אם הוא אינו בן יומו, באמת מצינו כן בפר"ת (סי' קכ"ב סק"ה בד"ה אסיקנא) ובשפ"א (יו"ד סי' קכ"ב) יד אברהם (סוסי' צ"ט) וערוה"ש (סי' צ"ט סמ"ט) שהקילו כן אף באיסור גמור כגון טיפת נבילה שנפלה על הקדירה שמשתמשין בה בשפע, שיכול להשתמש בה אחר מעל"ע, ובאג"מ (יו"ד ח"ג סי' כ"ח) שכן הוא מנהג מורי הוראה. אמנם הפמ"ג (סי' צ"ט שפ"ד כ"ג) ויד יהודה (פיה"ק סקל"ו) פסקו דאין חילוק וגם באינו בן יומו אסור להשתמש בו לכתחילה.
ומ"מ בנידון הבינ"א יש לומר דגם הפמ"ג והיד"י יודו להקל, שהרי הם מיירי באיסור ממש, אבל הבינ"א מיירי בטיפת רוטב בשר שנפלה על כלי שמתבשל בו מים שרוצה להשתמש עם חלב, והו"ל נ"ט בר נ"ט דהיתירא, דאף שאנו מחמירין בזה לכתחילה, מ"מ בצירוף שהוא כלי שמשתמשין בה בשפע וגם אינו בן יומו יש לומר דלכו"ע מותר, שו"ר כעי"ז בלחם שלמה (מובא בהגו"ה שעל שו"ע מהדו' מכון ירושלים סוסי' צ"ט) ע"ש.
אכן בשו"ת ארץ צבי (ח"א סי' קכ"ט) לאחר שמביא דברי הבינ"א כתב דעם כל זה נכון להגעיל המיחם, אך סגי להגעיל מקצת הכלי ואין צריך להגעיל כולה, דהיינו שיערה מכלי ראשון על מקום הבלע וא"א לצמצם וצריך להגעיל קצת יותר, ואף דלכתחילה צריך להגעיל כל הכלי אף שלא נשתמש בה רק במקצתה, מ"מ בדיעבד סגי להגעיל רק המקצת שנשתמש (עי' ש"ך סי' קכ"א סקי"ח), והכא אף לכתחילה יכול לעשות כן, שהרי בעצם יש ספק אם הבלע מתפשט ועד היכן מתפשט כמבואר בטור סי' צ"ב, ולכן בצירוף דברי הבינ"א יש להקל להגעיל במקצת כלי אף לכתחילה עכתו"ד, וע"ש שהיקל כן גם אם המיחם הי' על האש ונמצא שכשנפל עליו הטיפה יש לחוש שנבלע הטיפה לכל עובי המיחם [וכמו שהביא שם מה שהעיר לו בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' קפ"ג) על ענין דומה] מ"מ בנידו"ד כיון שיש עוד צירופים שאין צריך להגעילה כלל יש להקל ע"י הגעלה כזו.
אך כ"ז כתב בענין מיחם שנפלה עליו טיפה, שהיתה בליעה ודאית, אך בעניננו שעירה מהמיחם לתוך קדירת הטשאלנ"ט ולא עלתה טיפה מהקדירה להמיחם, ורק זיעה, ובזה יש לנו לצרף את דעת הב"ח וסייעתו דזיעה אינה אוסרת כלל במקום שיכולה להתפשט, בפשטות יש להקל לגמרי כהבינ"א ואין צריך להגעיל. והרוצה בכל זאת להחמיר, שפיר יכול לסמוך עכ"פ על דברי האר"צ ולהגעילה במקצת דהיינו במקום שעלתה הזיעה ואין צריך להגעיל כל המיחם.
♦
ד. כנ"ל במיחם קטן
ובמיחם קטן שאין בה ההיתר דכלי שמשתמשין בה בשפע, יצטרך לכתחילה להגעיל את כל המיחם, אך במציאות קשה להגעיל מיחם חשמלי כרגיל ע"י הכנסתה ליורה גדולה שעל האש, ולכן העצה היעוצה הוא למלאות המיחם במים שיהא מלא על גדותיו, וישאירנו פתוח כך שכשיורתחו המים יזובו המים על דופני המיחם מבחוץ, או יוכל בעת רתיחת המים בפנים לערות מים רותחים מכ"ר על צדו החיצוני במקום שהגיע הזיעה (עי' כל זה באו"ה הארוך כלל נח דין סא, דרכ"ת סי' קכ"א סקכ"ז, דע"ת או"ח סי' תנב ובהגהותיו שבס' ארחות חיים סי' תנ"ב סק"ו, שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קפ"ג אות א', שו"ת אר"צ שם, שו"ת להורות נתן ח"א סי' ל"ו וס' הגעלת כלים פי"א. ועי' פ"ת יו"ד סי' צ"ב סק"ג וחזו"א או"ח סי' ק"כ סק"ט).יש עצה אחרת, שיגעילנה ע"י זיעה, דהיינו שימלא כלי עם מים וכשיתחיל להזיע יחזיקנה סמוך להמיחם באותו מקום שהחזיק שם את קדירת הטשאלנ"ט, כך שזיעת המים תכשיר את המיחם, דעי' בפמ"ג (סי' צ"ד משב"ז סק"א) שהביא מדברי הפר"ח שיכול להגעיל ע"י זיעה, והסכים עמו בשו"ת בית שלמה (יו"ד קס"א) וכתב דזה דלא כחו"ד (צ"ב סקכ"ו) שכתב בפשיטות להיפך, אך כתב דזה דוקא אם נבלע ע"י זיעה, וכ"פ בשו"ת לבושי מרדכי (או"ח סי' ע"ב וסימן קכ"ו).
אולם בס' חקר הלכה (סוף ערך הכשר כלים) כתב על דברי הפר"ח דיש להתיישב בדבר, דאין סגנון לזיעה שתעלה תמיד במעלה אחת ודילמא בפעם הראשונה היתה הזיעה חזקה מבפעם הב' והיתה מקושרת יותר מבלי הפסק. ועי' בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' צ"ב) שהאריך בזה, ובסוף הביא מדברי השד"ח דבהיתרא בלע אפשר להגעיל ע"י זיעה, ועי' גם שו"ת אבן ישראל (ח"ז סי' כ"ב), ועי' שו"ת אג"מ (יו"ד ח"א סי' ס') ושו"ת ויען יוסף (סי' כ"ד). ועכ"פ בעניננו דהוי היתרא בלע וגם רק נ"ט בר נ"ט, בודאי יש לסמוך על המקילין.
♦
ה. קולא במיחם שמבחוץ הוא של פלסטיק
ולענין מיחם שמבחוץ הוא של פלסטיק ורק מבפנים הוא של מתכות נראה דבכל אופן אי"צ הגעלה כלל, דהוי כשני כלים ואין בליעה יוצא מכלי לכלי בלא רוטב, והנה באופן שאין חיבור של מתכת בין שני הכלים כגון שהכלי מתכות מבפנים מונח בתוך הכלי פלסטיק שמבחוץ או שדבוק ע"י חומר הדבקה, בזה אכן אין חשש שיעבור הבליעה שקיבל מבחוץ לתוך המים כי אין בליעה יוצא מהפלסטיק לתוך המתכות וכ"ש לא בתוך המים, ואפילו אם הם מחוברים ע"י מסמרים או ברגים נראה דיש להקל דאי"צ הגעלה, ונידון זה דומה למה שדנו הפוסקים לענין בית יד המחובר לכלי במסמרים ואינו מגוף הכלי אם צריך להגעיל גם הבית יד או דנחשב כשני כלים, דדעת הרע"א (או"ח סי' תנא על מג"א סקכ"ד) דהוי כשני כלים, וכ"כ במור וקציעה (סוסי' תנ"א) ובשו"ת חת"ס (או"ח סי' ק"ל), ועי' קובץ תשובות (ח"ג סי' פ"א) ושו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' פא אות יא).ומאידך בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קי"ב) נשאל בכלי מתכות שיש לה רגליים של מתכות ומחוברים יחד במסמרים, ונגע איסור ברגל של הכלי אם אוסר מה שבכלי או דאמרינן דהוי כשני כלים ואין בליעה יוצא מכלי לכלי בלא רוטב, וכתב שמצא בתשו' רדב"ז (ח"ו סי' אלפיים ש"ח) דאפילו כלים העשויים משתי חתיכות ומחובר במסמרים נהגו להחמיר ולומר חם מקצתו חם כולו, ומנהגם של ישראל תורה הוא. ומ"מ יש לומר דמנהג הזה הוא רק בנגע איסור בכלי או דנגע חלב בכלי של בשר או להיפך, אבל לא בנגע היתר בכלי פרווה, דיש בזה גם היתרא דנ"ט בר נ"ט בזה י"ל דאין מנהג להחמיר, ושפיר נוכל לסמוך על כל הני פוסקים הנ"ל.
♦
ו. סיכום העולה להלכה לענין הגעלת המיחם
היוצא לנו מכ"ז לענין בדיעבד כשהחזיק הקדירה קרוב להמיחם ולא המתין עד שיתפזר כח הזיעה, והוא רוצה להמשיך להשתמש עם המיחם כדי להחם שם מים לצורך שתיית קפה עם חלב, הדין מתחלק לג' אופנים.א. אם הוא מיחם גדול אין צריך להגעיל את המיחם, והרוצה בכל זאת להחמיר, יגעיל את המקום שעלתה הזיעה, ואי"צ להגעיל כל הכלי.
ב. במיחם קטן צריך להגעיל, ואופן ההגעלה הוא כך: ימלא את המיחם במים שיהא מלא על גדותיו, וישאירנו פתוח כך שכשיורתחו המים יזובו המים על דופני המיחם מבחוץ. או יוכל בעת רתיחת המים בפנים לערות מים רותחים מכ"ר על צדו החיצוני במקום שהגיע הזיעה. עוד יש עצה שיגעילנו ע"י זיעה דהיינו שימלא כלי עם מים וכשיתחיל להזיע יחזיקנו סמוך להמיחם באותו מקום שהחזיק שם את קדירת הטשאלנ"ט שזיעת המים תכשיר את המיחם.
ג. מיחם שמבחוץ הוא של פלסטיק ורק מבפנים הוא של מתכות נראה דבכל אופן אי"צ הגעלה כלל.