ברכת שבע ברכות תחת החופה כאשר אחד מהעדים קרוב או פסול
א. הקדמה
על פי המנהג הנהוג, מתקיים ייחוד של העדים תחת החופה ע"י החתן או הרב מסדר הקידושין, ונבחרים שני עדים, אשר יהיו מקיימי הדבר שעל פיהם יחול מעשה הקידושין.בבתי הדין הרבניים השונים נידונו בעבר מספר פעמים שאלת תוקפם של הקידושין באופן שבו היו העדים קרובים או פסולים. הן משום חוסר תשומת לב של הרב המסדר את הקידושין והן משום כוונה תחילה, במקום בו בני הזוג איננו שומר תורה ומצוות ויש חשש ממשי לממזרות עתידית[2]. פעמים שהשאלה מגיעה עקב רצון בני הזוג לחיות כדת משה וישראל, ופעמים סיבת הדיון היא האם פסלות העדים תהיה פתח להכשיר בנים שנולדו מחוץ לנישואין כדי שלא יוכרזו כממזרים, או כדי להתיר עגונה מכבליה.
הנידונים בשאלה זו הם רחבים. אחת מן הטענות לצדד שיש להכשיר את הקידושין אף כאשר נמצא פסול בעדים היא משום שהם נעשו בפומבי בפני קהל ועדה, וא"כ "אנן סהדי" שהיו כאן קידושין כראוי אף שנמצאו העדים פסולים[3].
במאמר זה נביא בעז"ה את המקורות ברבותינו גדולי הדורות שכתבו סברא זו והכריעו על פיה, ולעומתם את הדוחים אותה וטוענים כנגדה, ונדון בגדרי ופרטי סברא זו, ונבחן את השפעתה לעניין אמירת שבע הברכות שתחת החופה.
♦
ב. דברי החוות יאיר והחתם סופר – יש לסמוך על "אנן סהדי"
הראשון מרבותינו שנזקק לשאלה כגון זו והעלה את טענת הכשר הקידושין על פי "אנן סהדי" הוא החוות יאיר (סי' י"ט, הובא בקיצור בפתחי תשובה אבן העזר סי' מ"ב סקי"ב):על שאלה שאחד מעדי הקידושין היה שני בשני עם החתן. לכאורה נראה דאין הקידושין קדושין בלי שום פקפוק ותנאי, וצריכין קדושין אחרים לפני עדים כשרים... במה דברים אמורים במקדש לפני פסולי עדות, ואין זר ביניהם רק המקדש והמקודשת והעדים הפסולים אי מדאורייתא או מדרבנן או בעד אחד, משא"כ אם נעשית החופה בפני קהל עדת ישראל ובלי ספק שכמה וכמה מהעומדים סמוכים שמעו וראו... ואין לפקפק עוד ולומר שהרי העדים צריכים לראות הנתינה ממש ולא סגי בשמיעה.. ואפשר שלא השגיח שום אדם זולת העדים לראות נלענ"ד שבחופה הנעשית לפני קהל ועדה נראה לי דסגי בשמיעה להיות עד נאמן אם היא יוצאת וטבעת קדושין בידה, ומה גם למנהגנו שתכף אחר הקידושין כל הקהל אומרים לחתן וכלה מזל טוב דמאי איכא למיחש. וזה ברור לע"ד הלכה למעשה להחמיר, ואף אם להקל שלא להצריכה קידושין שנית רופף בידך לסמוך על זה.
כעין זה מצינו גם בדברי החתם סופר (שו"ת אבן העזר סי' ק', הובא בקצרה בפתחי תשובה שם סקי"א) שנשאל:
רב אחד סידר קידושין וצירף עמו שמש אחד להיות ב' עדים מיוחדים, והיה שם עוד הרבה רבנים ואנשים הרבה בחופה, אבל לא השגיחו על הקידושין כנהוג, ואחר איזה שבועות נודע להרב המסדר שהשמש שצירף עמו וייחד אותו לעדות הוא קרוב עם הכלה שני בשני בחד בעל, ונפשו בשאלתו אי צריכא עדים לקדש שנית בעדים או שיש לסמוך על אסיפת העם שהיה שם אף שלא ראו והשגיחו על נתינת הטבעת ואמירת הרי את מקודשת.
והשיב החתם סופר:
בנידון שלפנינו שהכניסה לחופה והיו שם רבנים מסדר קידושין ומברכים ויצאו מהחופה בחזקת נשואה, ועדיין כן הוא בלי פקפוק וערעור, פשיטא אנן סהדי וכולנו עדי מסירת הקידושין מיד החתן ליד הכלה ובאמירה הגונה ע"פ רב המסדר הבקי בדינים וטיב קידושין, ופשוט יותר מביעתא בכותחא דאין צריך לקדש שנית... ואשה זו וכיוצא בה מתקדשת על פי עדות כל העומדים שם במזמוטי חתן וכלה.
מבואר מדברי החוות יאיר והחתם סופר שגם במקרה שנמצא פסול בעדים, מ"מ יש לקיים את הקידושין משום ד"אנן סהדי" שנתקדשה כראוי[4].
מ"מ החוות יאיר כתב שודאי כן ראוי להורות להחמיר, ונראה שנטיית דבריו היא שגם לקולא יש לסמוך על סברא זו, ובדברי החתם סופר מבואר שסברא זו ברורה הן להחמיר והן להקל.
אך יש להצביע על חילוק בין דברי החוות יאיר, שהצביע על יציאת האשה וטבעת בידה או על אמירת המזל טוב על ידי הקהל כמי שיוצרת את ה"אנן סהדי" שהיה מעשה קידושין כראוי, לבין החתם סופר, שכתב שעדות הנוכחים היא במזמוטי החתן והכלה.
ג. דברי האמרי דוד והמהר"ם שיק – אין לסמוך על ה"אנן סהדי"
בשו"ת אמרי דוד (לרבי דוד מאיר פדר אב"ד סווירז, אבן העזר סי' כ"ג) הביא סיפור מעשה שהיה וז"ל:אחד מעדי הקידושין לא ראה נתינת טבעת הקידושין מיד המקדש ליד האישה כי לא רצה להסתכל בנשים, רק ראה קודם הקידושין הטבעת ביד המקדש ואח"כ ראה הטבעת ביד האישה, וגם עמד סמוך להמקדש והאשה, והעד השני ראה הכל כדינו וזולת אלו ב' העדים לא ראו עדים אחרים כי קידש בצינעה פעם שנייה איזה שבועות אחר הנישואין מחמת כי קידושיו ראשונה היו בטעות.
ובסיפור זה הכריע האמרי דוד וז"ל: "נלע"ד לחזור ולקדש פעם שלישית".
ובסי' כ"ד הוסיף לדון בשאלה זו וכתב:
שוב בא לידי שו"ת חתם סופר אבה"ע סי' ק' שכתב דא"צ העדים לראות ולהשגיח על נתינת הטבעת מידו לידה ועל אמירת הבעל הרי את מקודשת דכיוון שנכנסו לחופה בפומבי ויש שם רבנים מסדרי קידושין ובקיאין בהלכותיהן והשגיח המסדר להיות אמירה הגונה ונתינה כדין וכולנו עדים במסירת הטבעת ובאמירה אבל בחוות יאיר באמצע סי' י"ט כתב דזה מהני להחמיר ולא להקל מיהו אפילו לחתם סופר לא מהני בנידון דידן שקידש בצינעה ובלא למדן משגיח שיהיו קידושין כדין, ואפילו בקידושין שתחת החופה בפרהסיא לא מהני במקום שהמסדר קידושין אינו משגיח שיהיה הקידושין כדין כמו שכן הוא בעווה"ר בגלילותינו. אך גם בנידון החתם סופר לע"ד דבריו מרפסין איגרא... ומש"כ אנן סהדי מכח רב המסדר הבקי בדיני קידושין לע"ד אין מזה אפילו עדות בידיעה שבהכרע הדעת בלבד דמי ישבע על זה שהשגיח המסדר בודאי ושנעשה הכל כדין.
גם תלמידו של החתם סופר, המהר"ם שיק, התייחס לשאלה זו בלי שהזכיר את דברי רבו, בתוך מו"מ הלכתי על מנהג חדש שהנהיג הרב הגאון אברהם וקסלר האב"ד דק"ק שוואנבאך, ונדפס בירחון שומר ציון הנאמן (עמוד קי"ח):
זה זמן רב אני נוהג מטעמים כמוסים כשאני מסדר קידושין לומר קודם שהחתן מקדש בזה"ל[5]: רבותי כל מי שכשר להעיד תהיו עדי קידושין, תראו ותשמעו את מעשה הקידושין.
ועל מנהג זה כתב המהר"ם שיק (חו"מ סי' נ"ז) וז"ל:
הנה מבואר בש"ס ופוסקים דלא בעינן יחוד וזימון לעדי קידושין... ומ"מ כ' הר"פ דנהגו לברר ולזמן עדי קידושין... ולכן נכון לייחד עדים כשרים, וכן ראיתי ממורי הגאון מוהר"מ סופר זצ"ל שתחת החופה קרא לעדים שיראו הנתינה להיות עדים, וכן אני נוהג אחריו.
והנה אותן שלא שמעו ולא ראו פשיטא דלא הוי עדים... ואפילו נימא כיוון דאדעתא דהכי באו החתן והכלה לתחת החופה ונעשו בה כל העניינים כדרך שעושין בשעת קידושין ולא גרע מחזקה והוי כלבשה בגדי נידותה דאינה נאמנת להכחיש, מיהו היינו במה שהחזיקה היא בעצמה אבל לא במה שהחזיקוה אחרים... וגם מכח ברכת הנישואין ושתיית הכוס ואמירת המזל טוב והוחזקה גם עי"ז לאשת איש מ"מ היינו לאחר שיצאו מתחת החופה וכבר נגמרה החופה אבל ברגע שאחר נתינת הקידושין אם לא ראו הנתינה... הרי לא הוחזקה אז בשום חזקה שכבר נתן לה קידושין ואם רצתה אז להכחיש הייתה נאמנת. וא"כ אז בשעת קידושין לא היו קידושין בעדים ולא מהני הקידושין. ואם כי אפילו אח"כ ע"י שאר המעשים והעניינים יש אומדנות וחזקה שנתקדשה הא אח"כ אינו נותן לה ואינו אומר לה כלום ובמה תתקדש.
נמצינו למדים מדברי האמרי דוד והמהר"ם שיק שני פקפוקים על ה"אנן סהדי" שיש שהיה מעשה קידושין כראוי אף באופן שלא היו עדים כשרים. ראשית, אין ודאות שהרב מסדר הקידושין סידר הקידושין כראוי. ועוד, שאף אם נאמר שיש ודאות ע"י ענייני החתן וכלה שנהגו בהם הסובבים, מ"מ "אנן סהדי" זה נוצר אחרי החופה, וא"כ אין בו מעשה קידושין ובמה תתקדש.
♦
ד. מהו זמן יצירת ה"אנן סהדי"
כשנתבונן היטב בדברי רבותינו, נראה שאמנם כולם דנו על יצירת "אנן סהדי" של מעשה קידושין הגון, אולם יש הבדלים ביניהם מהו הזמן שבו נוצר ה"אנן סהדי".החוות יאיר כתב: "ומה גם למנהגנו שתכף אחר הקידושין כל הקהל אומרים לחתן וכלה מזל טוב דמאי איכא למיחש".
ואילו החתם סופר כתב: "ואשה זו וכיוצא בה מתקדשת על פי עדות כל העומדים שם במזמוטי חתן וכלה".
מזמוטי חתן וכלה נזכרו גם בהלכות אבלות (שו"ע יו"ד סי' שצ"א ס"ג):
להכנס לחופה שלא בשעת אכילה לשמוע הברכות יש מתירים ויש אוסרין אלא עומד מחוץ לבית לשמוע הברכות הגה אבל לא ייכנס לבית כלל בשעה שעומדים שם במזמוטי חתן וכלה וכן נוהגים באשכנז.
מבואר מדברי הרמ"א שמזמוטי חתן וכלה הם שלב מאוחר יותר מהחופה, שבו לכו"ע אסור לאבל להיכנס. וא"כ לדברי החתם סופר לא סגי בחופה ובאמירת המזל טוב ליצירת "אנן סהדי".
וכמו כן, בדברי המהר"ם שיק מבואר שאין בכח החופה עצמה ליצור אנן סהדי:
וגם מכח ברכת הנישואין ושתיית הכוס ואמירת המזל טוב והוחזקה גם עי"ז לאשת איש מ"מ היינו לאחר שיצאו מתחת החופה וכבר נגמרה החופה.
ובשו"ת כתבי בית המדרש (לרבי שמריה אפפלבוים זצ"ל, אב"ד הונטשעשט, סי' ל"ד סק"ג) צמצם עוד יותר את דברי החתם סופר וכתב:
ובבינותי יותר בדברי החת"ס אורו עיניי לראות כי הבליע בנעימה, בין השיטין את עיקר הטעם לשבח לדונם כקידושין גמורים במה שכ' בהצעת השאלה "שכבר איזה שבועות אחר החתונה" וגם בתשובתו דקדק לומר - בין שאר ההוכחות – גם "והיו שם רבנים מסדרי קידושין ומברכים ויצאו מהחופה בחזקת נשואה, ועדיין היא כן, אנן סהדי" וכו', ונלענ"ד כוונתו על דרך מש"כ הבית שמואל בשם הרא"ה שאם דרים יחד כאיש ואשתו אף שלא היו עדי יחוד הוה כעדי יחוד.
והעולה מדבריו, שרק אחר איזה שבועות שיוחזקו החתן והכלה כאיש ואשתו נוכל לומר ש"אנן סהדי" שנתקדשה כדין. אמנם דבריו צריכים לי עיון, היאך מחמת רמזים דקים הניח את דברי החתם סופר המפורשים שכתב במסקנתו "ואשה זו וכיוצא בה מתקדשת על פי עדות כל העומדים שם במזמוטי חתן וכלה". ולא חילק כלל האם הם הוחזקו יחדיו כבעל ואישה.
♦
ה. דין ברכת שבע ברכות באופן זה
לאור האמור יש לדון בשאלה האם כאשר שאלת הקידושין איננה נוגעת לחיי האישות העתידיים של בני הזוג, אלא לברכת השבע ברכות תחת החופה, כאשר יודע או חושש מי מהקהל שקיים פסול באחד מהעדים או בשניהם, וצריכים אנו לדון להכשר הקידושין מטעם "אנן סהדי", האם ראוי לו לברך ברכה, שהרי יש לומר שהקידושין חלים משום שאנן סהדי שנתקדשה, וא"כ אפילו ללא עדותם של העדים הרי הברכות מתברכות כדין, או שמא אין ראוי לו לברך באופן זה[6].ולכאורה יש לומר שכאן לכל הפוסקים אין ראוי לברך את שבע הברכות. ונפרט אחד לאחד.
לדעת החוות יאיר אין ראוי לסמוך על ההיתר של "אנן סהדי" רק להחמיר ולא להקל, ולכן כאשר אנו באים לשאלת הברכות יש לנו לדון להחמיר ולהימנע מלברך.
לדעת החתם סופר שאפשר לסמוך על "אנן סהדי" באופן מוחלט, מ"מ אין "אנן סהדי" אלא במזמוטי חתן וכלה הנעשים אחר החופה, ובשעת אמירת שבע הברכות תחת החופה עדיין לא הגענו לוודאות של "אנן סהדי" על הקידושין, ולכן אין לברך. וכל שכן לדברי שו"ת כתבי בית המדרש שרק לאחר שיוחזקו החתן והכלה בקירבת אישות נוכל לומר ש"אנן סהדי" שנתקדשו כדין.
לדעת האמרי דוד לא נתגלה במפורש מהו הזמן שבו נוצר ה"אנן סהדי", אולם יש לומר מטעם אחר שבכה"ג אין לברך את השבע ברכות, שהרי באופן שיש ידיעה וודאית שאחד מהעדים הוא פסול, א"כ אותו רב מסדר הרי אינו משגיח כראוי על הקידושין וא"כ נתבטל לו ה"אנן סהדי".
ולדעת המהר"ם שיק ג"כ רק אחר היציאה מהחופה נוכל לומר שיש "אנן סהדי" שנתקדשה כראוי, ולא קודם לכן.
ולכן נראה מכל האמור שלכו"ע אין נכון לאדם לברך ברכת שבע ברכות באופן שהוא יודע או חושש שיש פסול בעדי הקידושין.
♦
ו. סיכום
סברת ה"אנן סהדי" כדי לקיים את מעשה הקידושין באופן שיש פסול בעדים, יש לה יסוד בדברי גדולי האחרונים החוות יאיר והחתם סופר, ובודאי שלחומרא יש לחשוש לה. אך במקום עיגון או חשש ממזרות יש מקום להקל על פי דברי האמרי דוד והמהר"ם שיק.אמנם כל זה אמור רק במקום שהשאלה נוגעת לעצם מעשה הקידושין, אך לעניין השבע ברכות שמברכים תחת החופה יש מקום לחשוש לכו"ע ולא לברך כאשר קיימת ידיעה או חשש קרוב שיש פסול בעדים. ולכן אדם הנקרא לברך ברכה בחופה הנערכת באופן זה יש לו לעשות טצדקי ולהשתמט מלברך משום חשש ברכה לבטלה.
♦ ♦ ♦