מעשי למלך

חידושי רמב"ם להגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ-תאומים [האדר"ת][2]

סימנים קכב - קכה

סימן קכב

ואסור לראותו כשהוא ערום ולא כשהוא מסתפר ולא כשהוא בבית המרחץ ולא כשהוא מסתפג ואינו חולץ שנאמר וירקה בפניו וזה בזיון ואפילו רצה אין שומעין לו שהמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול והואיל ואינו חולץ אינו מיבם וכן [אם מת הוא] כיון שאי אפשר ליבם את אשתו כך אין חולצין לה אלא תשב לעולם בזיקתה. [מלכים ב, ג].
הרמב"ם פסק [בהלכות מלכים פ"ב ה"ג] כהא דאמרו רבנן בסנהדרין י"ח, א', דאין חולצין לאשתו ולא אמרינן דמצוה שאני כתי' הגמ' שם י"ט, ב', ובסוטה מ"א, ב', דמשני כן ג"כ הגמ', פסק הרמב"ם [פ"ג מהלכות חגיגה ה"ג] דמצוה שאני. ונלע"ד דתוס' הקשו בכתובות י"ז, א' [ד"ה פרשת דרכים הואי], למה משני פרשת דרכים הוי ה"ל לשנויי מצוה שאני ע"ש[3], ונראה לומר דבאמת במצוה צריך להקל על כבודו אך עדיין דבמצוה כה"ג שצריך לבא בב"ד אז אף במקום מצוה א"צ דגנאי לו נגד ב"ד לעמוד אף שהוא מצוה וזה שדקדק רש"י לבא לב"ד יעו"ש י"ט, ב' [ד"ה ולא חולצין לאשתו], וכן דקדק בשבועות ל"א, א', יעו"ש שקצרתי, משא"כ בסוטה שם דעמד כשקראו פ' בכורים הרי לא עמד מפני שום אדם רק מפני כבוד הקב"ה לכך שבחוהו, וא"כ מיושב היטיב קו' התוס' דשם אף דמצוה שאני מ"מ הרי היו שם בני אדם ולכן אסור לו להקל בכבודו, וקרוב לזה ג"כ תי' התוס' גופה, ובזה י"ל קו' השאילות שמואל [לרש"א תוספאה, או"ח] סי' [א’ ד"ה הנה מדברי] שהקשה ע"ד הכ"מ שכ' דאף באיסורא אין דנין את המלך דהקשה דמאי טעמא מפני שהוצרך לעמוד ומלך שמחל ע"כ כו' אבל באיסורא שצריך למחול א"כ כבודו מחול וא"כ למה לא ידונוהו באיסורא הא מצוה שאני. ולפמ"ש בס"ד א"ש דאף דמצוה שאני מ"מ הרי צריך לעמוד מפני הב"ד, זה אינו שרי. וק"ל[4].
♦

סימן קכג

הרמב"ם השמיט הא דע"ז ד', ב', דא"ר יוסף לא ליצלי אינש צלותא דמוספין ביומא קמא דר"ה. ונלע"ד דבר"ה ט"ז, א', ס"ל לר' יוסי דאדם נידון בכל יום, ולכאור' וכי לס"ל דר"ה הוא יום הדין, אך נראה דס"ל דבכל יום אדם נידון לבדו אך בר"ה הוא יום הדין לכל העולם ונידונין הכל ביחד, א"כ צ"ל דר"י דס"ל דלא ליצלי כו' וטעמא דילמא מתקיף עלוהי דינא היינו דאזיל לשיטתו דס"ל בר"ה שם כרבי יוסי דאמר כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי וא"כ שפיר לא ליצלי ביחיד דהרי הוא נידון ב"פ, הא', עם הציבור והב' בפני עצמו, משא"כ לדידן דס"ל דלא כר' יוסי וא"כ אינו נדון רק פ"א לכן יכול להתפלל אף ביחיד וא"ש.
♦

סימן קכד

אף על פי שאין בית דין פחות משלשה, מותר לאחד לדון מן התורה שנאמר בצדק תשפוט עמיתך. ומדברי סופרים עד שיהיו שלשה, ושנים שדנו אין דיניהן דין. [סנהדרין ב, י].
הרמב"ם פסק פ"[ב] מסנהדרין ה"[י] דמדאורייתא אפילו [דיין] אחד כשר שנאמר בצדק תשפוט עמיתך [צל"ע דהאי בצדק תשפוט עמיתך איצטריך להא דדרשינן בשבועות ל', א', דצריך לדון לכף זכות ולא על הרמב"ם קושייתי וצ"ע כעת] רק מדרבנן צריך ג', וב' שדנו אין דיניהם דין. ותמהו כיון דמדאורייתא אפילו אחד כשר א"כ הל"ל דדיניהם דין. ונלע"ד דהרמב"ם פסק כרבי מאיר [סנהדרין ל"ד ב'] דמה רבים בג' אף כו', וק' הא סו' דסנהדרין ל"ד, א', לא אתיא כוותיה ואנן קיי"ל כסתם משנה, ונראה דבסנהדרין שם אמר אח"כ מתני' דלא כר"מ וק' ל"ל אמר מקודם תיכף הל"ל מתני' דלא כר"מ, אך נראה דהגמרא מקשה א"ה אפי' תחילת דין נמי וע"ז הוצרך לשנויי כדרבא אבל באמת י"ל דמ"ש בושפטו את העם בכל עת מלת ושפטו אינו רק גמר דין ולא ת"ד והיינו נמי מדדרשינן דמדאורייתא בחד כשר שנא' בצדק תשפוט עמיתך דלמא איירי רק בתחילת דין אבל גמר דין צריך ג' ועכצ"ל דמלת משפט כולל גמר דין ולא תחילת דין א"כ לק"מ דאי הכי תחלת דין נמי אך לרבא הוצרך לשנויי הכי דאיהו ס"ל דמדאורייתא צריך ג' א"כ תשפוט י"ל דתחילת דין נמי במשמע ולשיטתו הוצרך לומר דסתרי קראי ומשני כאן בת"ד כו' אבל לרב אחא בריה דר"א ל"צ לכ"ז, וא"כ גם ריבים שהזכיר ר"מ אינו רק גמר דין ולא תחילת דין וא"כ א"ש מתני' כר"מ, אבל לבתר שהביא דברי רבא דרמי קראי אהדדי אז נשמע דמלת משפט כולל תחילת דין וגמר דין א"כ גם ריבים דר"מ תחילת דין משמע וא"כ אתיא מתני' דלא כר"מ, אך עדיין ק' דדילמא האי בצדק תשפוט עמיתך איירי רק בגמר דין ולא אתחלת דין וכמ"ש סנהדרין כ"ט, א', הגדול שבדינין א[ו]מר [איש פלוני אתה זכאי איש] פלוני א"ח אתה חייב כו'. מזה למד הרמב"ם דשנים שדנו אין ד"ד ודו"ק.
ובאו"ע נ"ל ליישב קו' התורת חיים [סנהדרין ל"ד, ב'[5]] שהקשה לדעת רב אחא בריה דרב איקא דבחד כשר א"כ למה אר"מ מה ריבים בג' ובמחכ"ת נעלם ממנו שקדמו בקו' זו הכ"מ בדברי הרמב"ם שם, וכתב דאסמכתא היא ולעד"נ פשוט וז"ל במק"א, סנהדרין ג', א', רב אחא בריה דרב איקא אמר מדאורייתא חד נמי כשר, כתב הת"ח תימה דלקמן לד', ב', אר"מ אי מה ריבים בג' ונשאר בקושיא ואני תמה ע"ז מאי קו' דהא הש"ס אמר שם דרב אחא בריה דרב איקא אית ליה דשמואל והנה לקמן ו', א', פריך אליבא דר' אבהו לימא כתנאי דר"מ ס"ל דין בג' וחכמים ס"ל ביחיד ובב' וכו"ע מקשינן פשרה לדין עי"ש וזהו לדעת ר"א הוצרך לתרץ שם וכמש"כ תוס' שם ד"ה לא יעו"ש, וא"כ לק"מ על רב אחא בריה דרב איקא מר"מ דכיון דס"ל כשמואל ולדידיה פליגי באמת ר"מ וחכמים בזה א"כ ר"מ לשיטתו אזיל ורב אחא בריה דרב איקא כחכמים ס"ל ולק"מ עכ"ל ונכון. [ובדברי גמ' הנזכרת אמרתי ליישב מה שתמהו העולם בזבחים ק"א, (א') [ב' - ק"ב, א], דאמר מי ראה נגע מרים משה זר היה אהרן קרוב כו' ותמהו העולם דהל"ל משה קרוב היה ונלע"ד דשם [ל"ד, ב'] אמר ומה ריבים שלא בסומין אף נגעים ומה ריבים שלא בקרובים אף נגעים וא"כ א"ש דבל"ז ל"ה יכול לומר דאהרן פסול מפני קורבתו די"ל דקרוב כשר באמת, אך מתוך שזר פסול קרוב נמי פסול דהא דזר פסול יש ללמוד ממה שסומין פסולין וק' למה צריך קרא להכי אך י"ל דה"א דזר יראה ויאמר לכהן וע"ז צריך קרא דאפ"ה פסול זר וזהו דצריך קרא למעוטי סומין היינו למעוטי זר וא"כ א"ש דבל"ז הייתי אומר דקרוב כשר, אך מדחזינן דמשה פסול מפני שזר היה וק' מנ"ל שזר פסול, וצ"ל מדילפינן דשלא בסומין פסול[6] א"כ גם קרוב פסול מדמקשינן ריבים לנגעים וא"כ אהרן קרוב היה ודו"ק] ואגב אודיע שיש בתוספתא פ"א דסנהדרין ט"ס, דהכי אי' התם דיני ממונות בג' ר' אומר בה' כדי שיגמור הדין בג' דר"מ וחכ"א ביחיד עכ"ל התוספתא וניכר שחסר דברים ונ"ל פשוט דצ"ל הכי כדי שיגמור הדין בג', פשרה בג' דר"מ וחכ"א ביחיד, וכן הוא בסנהדרין ו', א', וחידוש ראיתי שבתוס' שנדפס בויין עם הגהות מבעל מג"א ובזה לא התעורר והוא נלענ"ד אמת וישר ואין להאריך.
♦

סימן קכה

הרמב"ם השמיט הא דא"ר יוחנן[7] בתענית ז', א', אם תלמיד הגון כו' והרגיש בזה הגהות הגר"צ חיות (בזה), ונלע"ד דביומא ע"ז, ב', איבעיא להו הרב אצל תלמיד מהו לילך ואמר רב יצחק בר בר חנה דזעירי הלך לרב חייא בר אשי [תלמידיה], ורב אשי אמר דרחבא הוא דהלך אצל זעירי, ונראה (שמזה) [שלזה] השמיט הרמב"ם ולא כ' דמותר לרב לילך, דס"ל דרב אשי דבתראה פליג עליו א"כ הלכה כוותיה [(ובכ"מ) [ובמגיד משנה] פ"ג משביתת עשור ה"ו כ' טעם אחר[8] ולע"ד טעם זה נכון יותר] וטעמא דרב אשי דס"ל דלא נכון שילך רב אצל תלמיד א"כ יש ללמוד מזה דלא ס"ל הא דר' יוחנן וא"כ הרמב"ם לשיטתו השמיט בצדק דין זה[9]. עוד נראה דליתא לדר' יוחנן, דהרי בע"ז י"ג א', א"ר יוסי דיוסף הכהן טימא עצמו לילך אצל רבו ואס"ד כרבי יוחנן א"כ למה לא הלך רבו אצלו ויותר דר"י גופי' אמר שם דהלכה כר' יוסי[10], וצ"ל אמוראי אליבא דר"י [ואף שלא הוזכרו אמוראים נמצא כה"ג במנחות נ"ב, ב'], וא"כ כיון שהרמב"ם פסק בפ"[ג מהל' אבל הי"ד] כר"י דלשם א"כ ליתא כבר להא דר"י דהכא ודו"ק.
♦ ♦ ♦