חידושי רמב"ם להגרא"מ שך[2]
הלכות עדות
פ"ג ה"ד: "דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שניים עדים מפיהם ולא מפי כתב ידן, אבל מדיני סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעל דלת בפני לוין. ואין דנין בעדות שבשטר בדיני קנסות ואין צריך לומר במכות ובגלות אלא מפיהן ולא מכתב ידן". עכ"ל.הנה יעויין בס' המצוות שורש ב' בהרמב"ן שם אות ל"ב [סוף שורש ב'] שהשיג ע"ז ממה שדנין בגיטין וקידושין ע"פ הגט והשטר קידושין ע"י עדי חתימה ע"ש. ויסוד שיטת הרמב"ם בזה ביאר בס' חידושי רבנו חיים הלוי ועוד שגם הרמב"ם סובר שכל שהוא שטר אין בו משום מפי הכתב ושטר הרי הוא כנחקרה עדותן בב"ד וכמעידין ע"פ הן. אלא שהרמב"ם סובר ששטר הוא רק אם עושה חלות כמו קנין או קידושין או גירושין זהו נקרא שטר, אבל שטר הלוואה ושאר שטרי ראי' שאין עושה שום חלות, זהו עדות שבכתב ואין ע"ז שם שטר ומפי כתבם הוא, יעוין בספר הנ"ל כאן שביאר בזה בארוכה, ועיין בס' אבי עזרי מהדו"ק פ"א מהל' גירושין הכ"ד שהבאתי מה שכתבו הרמב"ן והרשב"א והר"ן הביאם השיטה מקובצת בפ' שניים אוחזין דף י"ג ע"ב בהא דסובר ר"מ שטר שאין בו אחריות אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חורין, שהטעם הוא דכשיש בו אחריות נכסים דינו כשטר ואע"פ שאין העדים בפיהם אלא מתוך הכתב, התורה הכשירה עדותן דכתיב וכתוב בספר וחתום והעד עדים, אבל כל שאין בו אחריות נכסים אינו עושה מעשה שטר, אלא כעדים שכתבו עדותן ומפיהם בעינן ולא מפי כתבם וכו' עכ"ל. וזהו ביאור דבריהם לכאורה, דכשיש אחריות נכסים שהשטר משעבד, הרי זה נחשב כמו שטר קנין, שהשטר הוא המשעבד, וע"כ שטר הוא ואין בו משום מפי הכתב וכמו כל שטרי קנין וגיטין וקידושין, משא"כ אם אין בו אחריות נכסים שאין השטר עושה שום שיעבוד והוא רק ראי' על ההלואה שהיתה, והחיוב הרי נעשה ע"י ההלוואה עצמה זה לא עושה מעשה שטר שאינו עושה שום חלות, ומפי כתבם הוא ור"מ לא סבר האי מדברי סופרים שכתב הרמב"ם שאינו סובר שתקנו חכמים שחותכין דיני ממונות אף שהוא מפי כתבם, וע"כ סובר שבשטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה בו אף מבני חורין.
♦ ♦ ♦