לבישת בגדי חול בשבת חזון
דברי הרמ"א והחולקים עליו לגווניהם
כותב הרמ"א בתחילת סימן תקנ"א:מילה שהיא מר"ח עד ט' באב נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת אבל בלאו הכי, אסור. אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת, כ"א הכתונת לבד (מרדכי הל' תשעה באב והגהות אשירי[2] פ"ב דתענית ואגודה ורוקח); אבל פורשין פרוכת של שבת, אם לא שאירע ט' באב בשבת ונדחה, שאז אין פורשין פרוכת של שבת. ומי שיש לו נשואין בשבת נחמו, מותר ללבוש בגדי שבת בשבת של חזון (מהרי"ל).
וכתב ע"ז בביאור הגר"א:
אפילו כו'. זהו חומרא בעלמא אף אם היה אסור בכיבוס מר"ח, הא התירו לכבס משום כבוד השבת ולחד מ"ד אפילו בט"ב עצמו, ולא יהא חמור מט"ב שחל בשבת שאף אכילה דחמיר אמרו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת כו' וזה שאמר ומי שיש לו נשואין כו'[3].
מדוייק בדברי הגר"א שלא ראה בהנהגה זו בעיה, אלא דבר שאינו נצרך.
לעומת זאת מדברי היעב"ץ בסידורו בית יעקב (שער שלכת) נשמע שאין זה רק בגדר דבר שאינו נצרך, אלא דבר שאין לעשותו:
מילה שהיא מר"ח עד ת"ב, נוהגין שהמוהל וסנדק ואבי הבן לובשים בגדי שבת, לפ"ז ק"ו לשבת, שאין להחמיר באבלות ישנה, אטו מי גרע מיו"ט זה של בעל ברית הקל. לכן יש לפקפק הרבה על מנהג אשכנזים, שאין מחליפין בגדי חול בשבת חזון, אבל מנהגו של אמה"ג החסיד זצ"ל, שלא לשנות בו מאומה אפילו כשחל בו ט"ב, וכן אנו נוהגין אחריו, והרי אמרו שמעלה בו שולחנו אפילו כסעודת שלמה, ואם לשולחנו כך, לכבוד קונו במקום כבודו [ר"ל בבית הכנסת, ששכינתו שרויה בו] עאכ"ו, ולמדנו לשינוי בגדים מן התורה.
קדם להם הרדב"ז (שו"ת חלק ב סימן תרצג) שתמה על הראשונים שהיוו מקור לרמ"א, בסגנון אחר וכתב[4]:
שאלת אודיעך על מה שנהגו חכמי האשכנזים שלא להחליף בגדים בשבת איכה אלא לובשים בגדי החול והיה הדבר קשה בעיניך ושאלת אם יש להם סמך על זה המנהג. ...וכל גלילות ישראל אשר שמענו שמעם לא נהגו מנהג זה ויפה עשו לפי שאני סובר שהוא כנגד הדין דהא קי"ל מדברי קבלה כבדהו בכסות נקיה כיון שיש לו להחליף מחליף, והלא אם חל ט' באב בשבת אינו מונע ממנו דבר ואפי' דברים שבצנעא ואפי' תשמיש המטה וכן הסכימו כל גאוני עולם וכ"ש וק"ו בנו של ק"ו שבת של חזון ישעיהו ומי שרגיל ללבוש בשאר שבתות כסות נקיה ובשבת זה לובש בגדי החול בפרהסיא נמצא נוהג אבילות בשבת ונמצא מחמיר בשבת זה יותר מאבילות חדשה[5].
בדבריו משמע שיש כאן שתי בעיות. אחת, ביטול כבוד שבת, ושניה לה, אבלות בפרהסיא. ובמ"ב (סק"ו) כתב על דברי הרמ"א: "ובק"ק ווילנא נוהגין ע"פ הגר"א ללבוש בגדי שבת ויש משנים בגד אחד וכ"כ ר"י עמדין בשם אביו הגאון שצריך ללבוש בגדי שבת אפילו בשבת שחל בו ט"ב", ולא חידד את ההבדל המסוים בין הגר"א ליעב"ץ כיון שלא ראה בכך נפק"מ ממשית[6].
♦
דברי החתם סופר בישוב קושיית היעב"ץ
והנה הרא"ש (תענית פרק ד סימן לב) פסק את דברי הגמרא: "שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרים מפני כבוד השבת". וכתב בהגהות אשרי: "ולספר אסור אפילו בחמישי". וכתב המגן אברהם (סימן תקנא ס"ק יד): "ונ"ל הטעם דבלאו הכי אין רגילין לספר בכל שבוע". לפי זה כתב בשו"ת פנים מאירות (חלק ג סימן לז): "בסנדק שרגילים לספר זקינם ביום זה נראה כמו שהתירו לו ללבוש בגדי שבת אף שמדינא אסורים, וע"כ התירו מפני שי"ט שלו הוא הכי נמי יש להתיר לגלח זקינם".וכתב החתם סופר (שו"ת או"ח סימן קנ"ח):
...ובדברי מהר"ם א"ש (פנים מאירות) מיושבים מנהגי הקהלות שהקשה עליהם מהריעב"ץ (בסידורו) בשער שלכת, על שנהגו ללבוש בגדי שבת לי"ט שלנו היינו מילה ולא בשבת חזון, ומעיד על אביו החכם צבי ז"ל שנהג בזה מנהג ספרדיים שאינם משנים כלום בשבת חזון מבגדי שארי שבתות השנה ואפילו חל בו ט"ב והנה מנהג פפד"מ וכל פרווהא שלא לשנות רק הסודר של שבת שהוא מלבוש חשוב י"ל בית צוואר וחוגרו לפניו ולאחריו והוא להם מלבוש נכבד מאוד ולא משנים בשבת חזון זולת זה. ולפי הנ"ל א"ש דצריכים אנו לנהוג אבילות במשחז"ל תספורת וכיבוס והם אמרו לכבוד שבת מותר, ומ"מ אנו מחמירים ואומרים דלהם היה ניכר אבילות בזה שהיו רגילים להסתפר באמצע שבוע וללבוש מגוהצין, משא"כ לדידן גם בשבת אסור, וה"ה מגוהצין אין אנו נוהגין ללבוש באמצע שבוע, משא"כ אנשי פ"פ שניכר בהם אבילות בסודר הנ"ל שהוא דבר מסויים די להם בזה, א"כ אינם רשאין לשנות יותר...
ונראה מדבריו, שכמו היעב"ץ, לא הוטרד כלל מענין אבלות בפרהסיא, אלא רק מעניין כבוד שבת בבגדים מתאימים, ועל כך כתב שחז"ל אמרו לציין את האבלות ואם אפשר לשלב זאת עם בגדים המכבדים את השבת עדיף, ואם אי אפשר, ציון האבלות עדיף.
♦
מדוע נדחה החיוב לכבד את שבת בבגדים
וצ"ב מדוע דין האבלות גובר על חיוב בגדי שבת, והנה הרדב"ז כתב: "דהא קי"ל מדברי קבלה כבדהו בכסות נקיה", וא"כ לכאורה דין זה אמור להיות עדיף. והנה לבישת בגדי שבת בפשטות היא מדין כבוד כדברי הרמב"ם (הלכות שבת פ"ל, ה"ג): "ומכבוד השבת שילבש כסות נקיה". ובאמת מצאנו דעות רבות בגדר מצוות כבוד שבת (ע"פ אנציקלופדיה תלמודית כרך כז, כבוד שבת, ושם בהערות נתבארו מקורות השיטות השונות) יש מהראשונים סוברים שהיא מדברי סופרים היינו מדרבנן. ויש שכתבו שהיא מצות עשה מדברי הנביאים, ויש סוברים שמצווה מן התורה היא, ואף בדעת הראשונים שכתבו שהיא מדברי סופרים יש מפרשים שהיא מן התורה, אלא שנקראת דברי סופרים לפי שאינה מפורשת. ומכל מקום יש שכתבו שרק עיקר המצוה הוא מן התורה, לסוברים כן, אבל פרטי הדינים אינם אלא מדרבנן,שקבעו חכמים מה הוא הכבודוו). ולכאורה היה מקום לומר שלחילוקי השיטות יש השלכה על הדעות השונות בענייננו והסוברים שכבוד שבת חמור יותר מדרבנן, לא יוכלו להעדיף את האבלות על לבישת בגדי שבת. ואולי יש לומר שכיון שכתב הרמ"א שמחליפי את הכתונת יוצאים בזה ידי חובה זו, ולכן לא חש החת"ס לבעיה שבביטול לבישת בגדי שבת, ואף אחרונים אחרים שעסקו בהסבר שיטת הגהות אשר"י והרמ"א טרחו בעיקר לישב את הבעיה שבאבלות בפרהסיא, ולא את הבעיה שבאי לבישת בגדי שבת כשלעצמה. ומעין זה מצאנו באשל אברהם שכתב: "ומש"כ בכתונת הטעם שמחליפין שהוא משום זיעה היינו מצד שאין חליפות כתונת כי אם לכבוד שבת ויו"ט שלגבי מלבושים כבודו גדול. בכזה י"ל דרך אסמכתא זכרהו מאחר שבא לשכחו כמו שאמרו חז"ל בפ"ב דביצה". אמנם בשו"ת מהרש"ל (סימן כ"ז) כתב אודות היתר החלפת הכותנת אף לאוסרים להחליף בגדים: "ונ"ל עוד טעם לדבר היתר שהכתונת אינו בכלל שינוי בגדים כי הוא משום זיע בעלמא ופעמים אפי' באמצע השבוע לובשין כתונת מכובס היכא שנתמלא זיעה בפרט בארצינו לכן אין זה קרוי שנוי בגדים שאינו כ"כ לכבוד שבת לכן מותר". לפי זה לא ברור האם נכון לומר שבהחלפה זו מקיימים כבוד שבת [לעומת דברי מהרש"ל יעויין בברכ"י יו"ד (סי' ת סק"ב) שכתב, האבל צריך להחליף בגדי חול וילבש בשבת בגדי שבת, דהויא פרהסיא בגלילותינו שאין שום עני בישראל שאין לו בגד לשבת טוב מהחול] ועדיין צ"ב בכל זה.
♦[7]
ישוב שיטת הרמ"א בענין אבלות בפרהסיא
כאמור, עסקו רבים בישוב קושית הרדב"ז בענין אבלות בפרהסיא. בשו"ת מהרש"ל שם כתב בתוך דבריו:וכן נ"ל מכח דרשות של מהרי"ל ששאלוהו מפני מה אין משנין הבגדים ונוהגין כ"כ אבילות בשבת של חזון ישעיה והלא מותר בתשמיש המטה. והשיב בזה אין נראה כ"כ אבילות כשאינו משנה בגדו דשמא אין לו בגדים אחרים ואף אם יש לו מ"מ אין נראה כ"כ לאבילות אבל בכתונת אין עני שבישראל שאין לו כתונת לבן בשבת א"כ נראה.
משמע שאין הדבר ניכר ולכן אין בו משום אבלות בפרהסיא.
ישוב נוסף, כתב בשו"ת האלף לך שלמה (חלק יורה דעה סימן שטו):
בדבר שאלתו בענין שינוי המקום באבל בשבת אין זה אבלות בפרהסיא דהכלל דאבלות בפרהסיא הוי רק מה דנוהג רק בשבעה ר"ל זה אסור בשבת בפרהסיא אבל מה דנוהג כל למ"ד אינו נחשב אבלות בפרהסיא, ותדע דהרי מדין הש"ע ומנהג ישראל כל למ"ד לובשין בשבת בגדי חול ועל אביו ואמו כל השנה, ואין זה אבלות בפרהסיא כיון דהוי כל למ"ד או כל השנה, כן הוי נמי בשינוי מקומו אין זה אבלות בפרהסיא.
ובסימן קי"ט כתב:
מה ששאל מ"ש ביו"ד סי' שפ"ט שכתב הרמ"א דנהגו איסור ללבוש בגד שבת כל יב"ח וע"ז שאל דהוי אבלות בפרהסיא. הנה זה כתבתי זה כמה שנים דאיסור האבלות בפרהסיא לא נאסר רק מה דהוי בדין שבעה אבל מה דהוי נוהג בדין ל' אבלות כזה לא נאסר בשבת ושבת שקודם ט"ב יוכיח דלא נאסר בו לומר דהוי אבלות בפרהסיא מכח דמה שנוהג כל למ"ד לא נאסר בשבת וזה פשוט וברור.
והדברים מבוססים על דברי מהר"י וייל שכתב בסימן ה':
מה שנהגו האבלים בשבת תוך ז' בעטיפת הראש שפיר קעבדי, ואין זה נראה כדבר פרהסיא, כיון דכן נהגו האבלים כל ל' יום. דהא דאמר פרק אלו מגלחין: פריעת הראש חובה, היינו דווקא בימיהם שלא נהגו בעטיפות הראש אלא תוך ז', ומשום הכי אי אזיל בעטיפת הראש אז נראה כאילו נוהג מצות ז' בשבת, אבל לפי מנהגינו אינו נראה כאילו נוהג מצות ז', כיון דהכי נהיגי כל שלשים. ועוד דאמר פרק אלו מגלחין: לא שנו שפריעת הראש חובה אלא שאין לו מנעלים ברגליו, אבל יש לו מנעלים ברגליו, מנעליו מוכיחים עליו, והוי פריעת הראש נמי רשות.
והלכה זו נפסקה ברמ"א ביו"ד (סימן ת' סעיף א'):
שבת אינו מפסיק אבלות ועולה למנין שבעה, שהרי קצת דיני אבלות נוהגים בו, דהיינו דברים שבצינעא שהם: תשמיש המטה ורחיצה. אבל דברים שבפרהסיא, דהיינו להסיר עטיפתו, ודוקא כשהוא מעוטף עטיפות ישמעאלים כמו שנתבאר לעיל סימן שפ"ו, אבל קצת עטיפה שנוהגים בקצת מקומות כל ל', אין צריך להסיר בשבת, הואיל ויש לו מנעלים ברגליו (מהרי"ו סימן ה'), וללבוש מנעליו, ולזקוף המטה מכפייתה, ושלא ללבוש בגד קרוע, אלא מחליפו, ואם אין לו להחליף מחזיר קרעו לאחריו.
♦
מדוע לא קבל הרדב"ז הסבר זה?
א"כ לכאורה התשובה פשוטה, ולא מובנת תמיהת הרדב"ז. אבל במבט שני ניתן לראות שהרמ"א הביא טעם אחד מתוך שני הטעמים של מהר"י וייל, והוא הטעם שאינו מחלק בין אבלות שבעה לשלשים, וכמו שהעיר הש"ך שם בסק"ב:...הואיל ויש לו מנעלים ברגליו - לא ידעתי מה ענין מנעלים ברגליו לכאן דמאן דמתיר משום מנעלים ברגליו מתיר אפי' בעטיפת ישמעאלי' כדמשמע בש"ס ורמב"ן ובאמת במהרי"ו כ' דהכא מותר מטעם כיון שנוהגים בעטיפה זו גם אחר ז' ימי אבילות דלא אסרינן דבר שבפרהסיא אלא מה שאינו רק תוך ז' ואח"כ כתב דמותר ג"כ מטעם דמנעלים ברגליו עיין שם ובעט"ז השמיט האי סיומא דהואיל ויש לו מנעלים ברגליו.
ובספר בדי השולחן (ביאורים, עמוד שצ"ח) עמד על כך וכתב:
המהר"י וייל ...כתב להתיר בזה מטעם אחר ...משום דלא אסרינן דבר שבפרהסיא אלא מה שאינו רק תוך ז' ...ולכאורה איכא נפ"מ בין שני הטעמים בזה דלטעמא דמנעלים ברגליו נראה דרשאי אם רוצה להסיר העטיפה ...אבל לאידך טעם דכל שאינו מיוחד לשבעה אין לחלק בין צינעה לפרהסיא נראה דחייבים בעלי מנהג זה לנהוג כן גם בשבת, ולפי"ז נראה דהרמ"א לא ס"ל אידך טעמא דהמהר"י וייל (וכדנקט באמת רק טעמא דמנעליו מוכיחים עליו) מדכתב שאין צריך להסירו ...ולאידך טעמא הרי אסור לו להסירו.
♦
ישוב תירוצו של האלף לך שלמה בשיטת הרמ"א - מבעל "אורחותיך למדני"
וממילא נמצא שהשאלה במקומה עומדת על דעת הרמ"א וסיעתו שכן הוא לא פסק חילוק זה בין הנהגות השבעה להנהגות השלושים. הרב בעל שו"ת "אורחותיך למדני" כתב לי בהרחבה שלדעתו נכון תירוצו של ר' שלמה קלוגר בדעת הרמ"א וז"ל:י''ל שכיון שבעצם אבילות היא מותרת בשבת, אלא רק מפני הפסוק של ''נעצב המלך'', (ירושלמי מו"ק ג, ה) אבילות בפרהסיא אסורה, י''ל שאין לנו אלא חידושו וכמו שהפסוק בדוד המלך מיירי בתוך שבעה של מיתת אבשלום, ה''ה שאין לאסור אבילות בפרהסיא אלא בדברים שנוהגים בתוך שבעה, אבל בדברים הנוהגים בשלשים אין לימוד מיוחד לזה, ולכן ממילא שאין איסור לפרסם אבילות בדברים הנוהגים בשלשים, ולכן הוא מותר לאבל לגדל שערו וצפורניו, אף שהכל רואים אותו בשבת ויש פרסום לדבר, שהרי בעצם אבילות מותרת בשבת שהיא מועילה כדי להפיג הצער מלב האבל כיון שע''י סימני אבילות אלו, הוא מביע רגשותיו, וזה עונג לו.
אלא עדיין יש לדון לגבי דברים שנוהגים לשלשים, כשהאבל עדיין בתוך השבעה, כגון שמי שנוהג לגלח זקנו בכל יום, ובאה שבת בתוך השבעה, והכל רואים השערות על פניו, והכל מכירים שהוא אבל ויש פרסום לדבר, שמצד אחד י''ל שכיון שזה בתוך השבעה אף זה אסור והוא צריך לגלח זקנו בערב שבת, ומצד שני י''ל שכיון שאיסור לגלח הוא מדין השלשים, אף כשהאבל בתוך השבעה אין חיוב עליו לגלח זקנו בערב שבת כיון שאין זה בכלל הפסוק של ''נעצב המלך''. וידוע שהוא אסור לגלח זקנו בערב שבת בתוך השבעה, ויש לבאר הטעם לזה. ונראה שהרמ''א סבר כצד הראשון הנ''ל שאף שגלוח הוא מדין השלשים, עדיין הוא אסור לפרסם לכל שהוא אינו מגלח זקנו כיון שהוא עדיין בתוך השבעה, אלא יש טעם שאין לו לגלח שערו לכבוד שבת, והוא מפני שכיון שהאבל נועל מנעליו בשבת כבר יש סימן והיכר לרבים שהאבל אינו נוהג דיני אבילות בשבת, ולכן שוב אין לחוש לאלו דברים שהם אסורים בשלשים, ולכן אין לו לגלח זקנו בערב שבת בתוך השבעה.
והרמ''א למד כן ממ''ש המהרי''ו ס''ה. וז''ל: ''מה שנהגו האבלים בשבת תוך ז' בעטיפת הראש שפיר קעבדי, ואין זה נראה כדבר פרהסיא, כיון דכן נהגו האבלים כל ל' יום. דהא דאמר פרק אלו מגלחין: פריעת הראש חובה, היינו דווקא בימיהם שלא נהגו בעטיפות הראש אלא תוך ז', ומשום הכי אי אזיל בעטיפת הראש אז נראה כאילו נוהג מצות ז' בשבת, אבל לפי מנהגינו אינו נראה כאילו נוהג מצות ז', כיון דהכי נהיגי כל שלשים. ועוד דאמ' פרק אלו מגלחין: לא שנו שפריעת הראש חובה אלא שאין לו מנעלים ברגליו, אבל יש לו מנעלים ברגליו, מנעליו מוכיחים עליו, והוי פריעת הראש נמי רשות.'' ע''ש.
וי''ל שהרמ''א סבר שמ''ש המהרי''ו ''ועוד'' אין זה טעם אחר לגמרי מטעם הראשון וזה לחוד וזה לחוד ואין טעם זה תלוי על טעם אחר, אלא זה אינו אלא בעינן שני טעמים אלו וטעם אחד מעכב טעם אחר. ולכן בשבת שבתוך השבעה, אם הוא דבר שנוהג לשלשים, וגם יש מנעלים ברגליו, אז אף שיש פרסום לדבר עדיין אין לאסור אותו. וכל זה בתוך השבעה, וכמ''ש המהרי''ו הנ''ל ''מה שנהגו האבלים בשבת תוך ז' בעטיפת הראש...'', אבל אחר השבעה י''ל שאין חשש כלל, ואף כשאין הטעם שיש לו נעלים על רגליו בשבת, עדיין יש להתיר סימני אבילות בשבת כיון שאין האיסור אלא בתוך השבעה כנראה ממעשה דדוד המלך כשמת אבשלום בנו, שהוא מיירי רק בתוך השבעה. ולפי זה שפיר הוא מ''ש הרמ''א ביו''ד סימן ת' סעיף א', לגבי שבת בתוך השבעה, ''קצת עטיפה שנוהגים בקצת מקומות כל ל' אין צריך להסיר בשבת הואיל ויש לו מנעלים ברגליו.'' שזה לפי מ''ש המהרי''ו הנ''ל, וגם סבר הרמ''א שהפירוש של ''ועוד'' במהרי''ו הוא דבעינן שני טעמים הנ''ל, וכמו שביארתי לעיל[8].
ולפי כל זה יש לדון לגבי דיני ט''ב. לפי דעת הרמ''א איסור רחיצה לאבל הוא לשלשים וכמ''ש בי''ד סימן שפ"א ס"א וכן הוא בכיבוס בגדים בסימן שפ"ט ס"א. והם דומים לדין איסור גילוח לשלשים. ולפי זה אין דברים אלו בכלל ''נעצב המלך'', ואפילו בפרהסיא הם מותרים, אפילו בלי הטעם של יש מנעלים ברגליו, שמ''ש הרמ''א דבעינן שני הטעמים במהרי''ו הוא רק בשבת בתוך השבעה כדלעיל. ואין חשש של ביטול עונג שבת, כיון שכל אלו בכלל ''להפיג הצער'' מלבו. ולכן ה''ה בשבת לפני ט''ב י''ל הכי, שאין חיוב רחיצה מטעם כבוד שבת, כיון שכל כוונתו ''להפיג הצער'' בלבו על חרבן בית המקדש. וכן אין חשש ללבוש בגדי חול שאינם מכובסים בשבת, אף שזה בפרהסיא ואין לו עונג מצד הבגדים. וגם י''ל שבשבת לפני ט''ב, היא אינה כשבת בתוך השבעה, שהרי אין איסור של תשמיש המטה ותלמוד תורה וכו' בשבת זו, ולכן צ''ל שהיא כמו שבת בשלשים, ולכן אף הרמ''א מודה שמותר לנהוג האבילות של השלשים בשבת זו, אף כשאין מנעלים ברגליו. ולכן נוהגים שלא לרחוץ לשבת זו בחמין, ושלא ללבוש בגדים מכובסים לשבת זו.
♦
ישוב על פי הכרת הרגלי הלבוש השונים
תשובה אחרת לשאלת הרדב"ז מצויה בערוה"ש (תקנ"א, י"א):"ודע שאצלינו יש שנים או ג' דורות שאין נוהגין כמנהג הזה בשבת חזון אלא לובשין כל בגדי שבת וגדולי הדור שהיו אז הנהיגו כן באמרם שזהו במראים אבלות בשבת בפרהסיא ולכן אפילו בשבת שחל בו ט"ב ונדחה אנו לובשין בגדי שבת מטעם זה ולכן בימינו אלה כמעט נשכח הדבר שאין ללבוש בגדי שבת בשבת חזון ותמוה אצלי דבר זה דאטו קדמונינו לא ידעו זה ועכ"ז נהגו בזה אף שאינו כן מדינא ואיך נבטל מנהגם ולכן נלע"ד דזה תלוי באופן ההלבשה דאצל הקדמונים היתה הלבשת שבת וחול שוים בדמותם ובתמונתם אלא שההפרש היה בין סחורה יקרה ובין סחורה פשוטה ולא היה ההפרש ניכר כל כך שהרי עניים גם בשבת יוצאין בסחורה פשוטה ולכן הנהיגו ללבוש בגדי חול, משא"כ זה כמה דורות מקודם שבשבת היתה תמונה אחרת לגמרי להבגדים בין עני בין עשיר כמו שבחול היו נושאין כובע של קלאפי"ן ובשבת שטריימי"ל וכן שארי בגדים היה ניכר לכל שזה בגד חול כמו קיטאי"י וזה בגד שבת כמו של משי לעשיר ומשי פשוט לעני ולפיכך הנהיגו הגדולים שלא לנהוג מנהג זה מפני שההפרש ניכר הרבה והוי כאבלות בשבת ולכן אני אומר דבזמנינו זה שע"פ פקודת המלכות כבר החלפנו תמונת הבגדים ושבת וחול תמונה אחת להן אלא שההפרש בין זול ליוקר וודאי נכון לקיים מנהג הקדמונים.
וכ"כ בשו"ת מהר"ם בריסק (ח"ב סימן ח):
המנהג אצל החסידים שלא לשנות הלבישה משאר שבת כיון דבשינוי מלבושי שבת של החסידים הוי אבילות בפרהסיא, משא"כ אצל האשכנזים שאין ניכר חילוק בין לבוש של ש"ק ובין שאר מלבושים תו לא הוי אבילות בפרהסיא.
מדבריהם משמע שיש ענין בשינוי בשבת רגילה, אך לא במחיר של פגיעה ניכרת מדי בכבוד השבת וברגע שנראה שיש כאן אבלות בולטת מדי - נמנע ממנה. ויש כאן חידוש למעשה שהדבר תלוי בנורמת הבגדים בשבת ובחול הנוהגת בכל תקופה, ולפי זה היה מי שאמר שיש מקום לחלק בזמננו בין ציבורים שונים. שבציבור בו ההפרש בין שבת לחול לא גדול כ"כ יש לקיים מנהג הקדמונים ובציבורים אחרים - לא וצ"ב[9].
♦
אבלות בפרהסיא כשכולם אבלים
כיוון נוסף מצאנו במהרש"ם (דעת תורה תקנ"א): "דלהמבואר בטור ושו"ע יו"ד סי' שע"ט ס"ד דאם כולם אבלים לא מקרי פרהסיא ה"נ בזה עיין שם ובסו"ס תקנ"ב". ואלו דברי השולחן ערוך שם: "בשבת, אם בירך ביחיד, או בג' אבלים, מברך כדרך שמברך בחול, דצינעא הוא. ואם אכלו אחרים עמו וברכו, אין מזכירין מעין המאורע, דכיון דאיכא אחרים לאו צינעה הוא.וכעי"ז כתב במועדים וזמנים (ח"ז רנה): "בזה"ז אפילו האשכנזים אין להם לנהוג כרמ"א ...דלכאורה ...הוי אבלות בפרהסיא, רק המפרשים הסבירו ע"פ דברי השו"ע יו"ד שע"ט ס"ד שאם כולם אבלים זה לא נקרא אבילות בפרהסיא לאבלים גופא", אך הוסיף: "וזה ניחא בזמן שכולם נהגו כרמ"א, אבל כהיום באירופא, באמריקה וכ"ש בא"י שנתקבצו היהודים מארצות שונות, אם קבוצה אחת ילבשו בגדי חול, זהו אבילות בפרהסיא לאחרים וע"כ אסור מדינא ללבוש בגדי החול"[10]. מדוע לא התחשב הרדב"ז בנקודה זו? כתב בשו"ת אבני ישפה (או"ח יו"ד עמוד 245): "יש לישב דלא אמר הרמב"ן דבריו רק בשלשה אבלים אבל בעשרה לא הזכיר הרמב"ן, ומשמע דזה הוי אבלות בפרהסיא אף שכולם אבלים"[11]. וראה עוד בהערה ח'.
♦
אבלות בפרהסיא אינה אלא בדיני אבלות
עוד דרך לישוב ענין אבלות בפרהסיא מופיע בדברי הרב מ"מ קארפ בספר הלכות ומנהגי בין המצרים (צ"ב-צ"ג) מזכיר את דברי הלקט יושר שמנהגו של התרוה"ד שלא לשיר זמירות בשבת זו[12], ומעיר:ולא נהגו כן בזה, כפי הנראה למנהגם שהלכו בבגדי חול, ושמו פרוכת שחורה או של חול בשבת חזון וס"ל דאין זה חשוב אבילות בפרהסיא שאין זה מעיקר דיני אבלות רק סימנים לזמן עצב ופורענות, אבל לדידן שהולכין בבגדי שבת א"כ נוהגין בכל כשבת... א"כ מנגנין עכ"פ מה ששייך לשבת[13]...
מוסיף הרב קארפ:
אצל החזו"א קראו כרגיל (הפטרה)... שמעתי מהגריש"א שליט"א שתמה טובא בזה כיון שמקורו בראשונים... ואפשר שהחזו"א ס"ל דהם לשיטתם... דס"ל דכל שאינו מעיקר דיני אבלות לא חשיב אבלות בפרהסיא, אבל לדידן שנוהגין ע"פ הגר"א שעושין הכל כבכל שבת שאין להראות שום סימן אבלות בשבת אף זה בכלל. ואמנם במגן אבות למאירי סימן כ"ד כתב שהגאונים התירו בשבת איכה (חזון) לקונן, לעורר לתשובה בימים אלו.
כלומר, שלדידן שרואים אבלות בפרהסיא, אף בדברים שאינם מעיקר דיני אבלות,יש לאסור גם קריאת הפטרת חזון בטעמי איכה. א"כ יש להבין מנהג קהילות אשכנזיות רבות שלא משנות בבגדים אבל משנות בטעמי ההפטרה, ואולי צ"ל שמנגינה של ת"ב אינה נחשבת אבלות כמו בגדים וצ"ב.
נציין שבשו"ת מהר"ם בריסק (ח"ב סימן ח) הלך בדרך דומה לישב מנהג לשים פרוכת ועליה הפסוק אם אשכחך וכו', בבין המצרים ובאר שמה שאמרו שאין להתאבל בפרהסיא:
קאי על אותן דברים שהאבל חייב בהם והיינו עטיפת הראש, כפיית המטה, וחליצת הסנדל, ולבישת בגדים חדשים או לימוד התורה... אבל שאר ענינים המעוררים עצב באדם אין זה בכלל אבילות בשבת.
אך פשוט לו שם שזה מתאים לישוב המנהג הנ"ל, ואילו דברי הרמ"א קשים לו לפי הגדרתו, ולא ראה לחלק בינם לבין הדוגמאות שהביא, כפי שמחלק הרב קארפ.
♦
אבלות החורבן שאני
וראיתי בספר עלי תמר על הירושלמי (מועד קטן פרק ג) שכתב:ואף שאין אבלות בפרהסיא נוהג בשבת ויו"ט ולובשין בגדי שבת, מבואר בא"ח סימן תקנ"א, שאין ללבוש בגדי שבת בשבת חזון וכו'. והטעם דשאני אבלות ביהמ"ק וחורבן ישראל דתקיפא טובא.
ולכאורה יש בכך תירוץ פשוט לקושית הרדב"ז, ומצאנו בתשובה אחרת של הרדב"ז עצמו (חלק ח סימן קעד) שהראה את חומרת אבלות החורבן וכתב:
ולענין אם נוהג אבלות בשאר הימים כשהוא בעל הברית. דברים שבצנעה פשיטא דנוהג, דלא עדיף משבת אבל דברים שבפרהסיא דעתי היה נוטה להקל להלכה אבל לא למעשה, לפי שהדור פרוץ מאוד בענין האבלות, ואם נתיר אפילו כמלא נימא יפרצו יותר ויותר. ואף על גב שנראה מהך דמייתי לעיל שאם חל בט' באב שלא נדחה לא היו מקילין בו אף על גב די"ט שלהם היה, שאני ט' באב שהוכפלו בו הצרות, ותו שהוא מדברי קבלה, מה שאין כן בשאר ימי האבלות חוץ מיום ראשון, ואף על גב דאיכא למימר נמי לאידך גיסא שאני אבלות ישנה מאבלות חדשה, ומשמע דאבלות חדשה חמירא טפי, היינו לקצת דברים, אבל לחומר האבלות אתה רואה שהחמירו בט' באב הרבה ועשו אותו כחומרת יום הכפורים.
וכעי"ז העיר בשו"ת יביע אומר (חלק ג - אורח חיים סימן לא):
וע' בשו"ת הרדב"ז דפשיט"ל דלכ"ע מותר ללבוש בגדי שבת באבלות חדשה, ולכן תמה שהחמירו באבלות ישנה בשבת חזון יותר מאבלות חדשה. ע"ש. ולכאורה אף לסברתו ז"ל, הרי כ' התוס' יבמות (מג:) דבמידי דפרהסיא החמירו טפי באבילות ישנה, כגון משא ומתן שהוא דבר של פרהסיא אם יעסקו בפרקמטיא כל היום, יאמרו שאין חוששין להתאבל על ירושלים. וכו'. וכיבוס נמי חשיב כדבר של פרהסיא, שלא יהיו כולם עוסקים ליפות עצמם, ונראים שאין חוששים להתאבל כלל. ע"ש. וא"כ מאי קשיא ליה להרדב"ז בזה.
אך לבסוף תירץ: "ויש לחלק דקפדינן אכבוד שבת יותר במידי דפרהסיא". ולכן אין להסביר שאבלות החורבן תנהג בפרהסיא על חשבון כבוד שבת.
♦ ♦ ♦