הרב פנחס שפירא
אב"ד 'שערי שלום' ומחבר שו"ת 'בריתי שלום'

בירור דעת הגר"ע יוסף אודות הסכם קדם נישואין

מבוא

סקירה היסטורית קצרה על השתלשלות הסכמי קדם נישואין

א. הכתובה הקונסרבטיבית: בשנת תשט"ו החליטה 'כנסת הרבנים' הקונסרבטיבים לאמץ את הרעיון של ראש ביהמ"ד ל'רבנים' ע"ש שכטר, פרופ' שאול ליברמן, לפיו הבעל יתחייב בזמן החתונה שאם לא ינהג כשורה עפ"י התורה יוכל בית הדין לחייבו בתשלומי ממון לאשה. הדבר גרר הוקעה נוקבת מכל רחבי הממסד הרבני האורתודוכסי בארה"ב, כולל מאת הסתדרות הרבנים דאז (פירושי לב איברא עמוד 74, וע"ע שו"ת ציץ אליעזר בפתיחה לכרך ה פרק ז). אולם, חלק מגדולי ישראל ובראשם הרב הראשי הגרי"א הרצוג זצ"ל (פסקים וכתבים חלק ח סימן קסה) התלבטו האם כוונת הקונסרבטיבים היא להפעיל את החיוב הממוני רק במקרה של חיוב גירושין או גם מעבר לכך, ובהתאם לזה התחבטו בתגובה הראויה.
ב. פסק דין בית דין הגדול (הגר"י ניסים, הגרי"ש אלישיב, והגר"ב ז'ולטי): הובא לפתח בי"ד הגדול הסכם גירושין אשר נקבע בו תשלום מזונות מהפרוד לפרודה ע"מ שלא יחזור בו מההסכמה, ונפסק פה אחד שאם הבעל חזר בו מרצונו לגרש, הגט פסול.
ג. הצעות הסתדרות הרבנים ע"י הרב יהודה דיק, הגר"ב ז'ולטי, והגר"ש משאש: בשנים תשמ"ג-תשמ"ו יזמו ראשי הסתדרות הרבנים באמריקה, ובראשם הרב יהודה דיק (במאמרו שבספר היובל לגרי"ד סולוביצ'יק ועוד), נוסחים שונים של הסכמי קדם נישואין שיופעלו אך ורק למקרים של חיוב גירושין (או של השתמטות מקבלת מרות בית הדין), אך נתקלו בהתנגדותו הנחרצת של מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל. גם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ומרן הגר"ש ישראלי זצ"ל התנגדו. לעומתם, תמכו בהצעה הגר"ב ז'ולטי זצ"ל (הפרדס אייר תשנ"ג) והגר"ש משאש זצ"ל. אם כי, הגר"ב ז'ולטי התנה שהסכמתו היא לא להלכה למעשה, אלא מותנית בהסכמתו של מרן פוסק הדור הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שכאמור התנגד אח"כ.
ד. "הסכם נעמ"ת" של פרופ' אריאל רוזן-צבי: הסכם זה בא להרחיב את הצעת הסתדרות הרבנים הנ"ל (בסעיף ג'), ולהחיל את החיוב גם למקרים של 'מצוה לגרש' או אף 'המלצה לגרש' ע"י ביה"ד הרבני. כנגד הצעה זו יצאו בשנת תשמ"ו שני הרבנים הראשיים דאז מרן הגר"א שפירא זצ"ל ומרן הגר"מ אליהו זצ"ל בחריפות רבה (נדפס בתחומין כה עמ' 283).
ה. הצעת הגרז"ן גולדברג והרב צבי גרטנר ב'מוריה' (אייר תשמ"ח): הצעה זו דומה מאוד ל"הסכם נעמ"ת" הנ"ל (בסעיף ד'), רק במקום 'מצוה' ו'המלצה' מוזכרת המילה 'פשרה'. המציעים הסבירו, שהצעתם נוגעת רק לאמריקה, ולפיכך מכיון ששם החוק קובע חיוב מזונות לאשה גם לאחר הגירושין ע"כ אין אומדנא שהתחייבות זו נעשית לשם כפיית גט. יצויין, שמלבד העובדה שנימוק זה לא שייך כלל בא"י, הרי שלאחרונה גם במדינות אמריקה משתנה המגמה המשפטית בענין, כך שהבסיס הנ"ל הולך ונשמט.
ו. יוזמה שנייה של הסתדרות הרבנים: בשנת תשנ"ב ניסחו כמה מחברי הסתדרות הרבנים נוסח שעל פניו הוא דומה מאוד להצעות האמורות בסעיף ג' (שזכו להסכמת הגר"ב ז'ולטי והגר"ש משאש), אלא שבין המילה "פסק" למילים "בית הדין" נוספו המילים "או הצעת", באופן שמזכיר את ההצעות האמורות בסעיפים ד'-ה'.
נוסח זה זכה לחתימות של כמה רבנים ובראשם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, אם כי כאמור בסעיף ה' יתכן שהסכמתו נבעה מהנימוק הנובע מהמצב המשפטי שם, אשר בא"י אינו שייך כלל, וגם בארה"ב הוא הולך ומשתנה בשנים האחרונות.
בנוסף, הגרש"מ עמאר שליט"א סבור שהגר"ע יוסף הוטעה ע"י המחתימים ולא התכוון לאשר יותר מאשר הסכימו עליו הגר"ב ז'ולטי והגר"ש משאש (האמור בסעיף ג'). גם הגרח"ג צימבליסט שליט"א, אחד מהחותמים, טוען שהוטעה ע"י המחתימים. יצויין עוד, שבשנת תשס"ו השיב הגרש"מ עמאר תשובה הלכתית רשמית לארגון "הסתדרות הרבנים", והתייחס לשאלתם אודות הנוסח של הגר"ב ז'ולטי והגר"ש משאש (האמור בסעיף ג') [ויבואר במכתבי שלהלן].
ז. "הסכם עגונה" המיוחס לחוגי ישיבת הר עציון: הסכם זה מרחיב את "הסכם נעמ"ת" ואת הצעת הרב גולדברג והרב גרטנר (המוזכרים בסעיפים ד-ה) באופן שמחייב את הבעל במזונות לפרודתו גם בלא שבית הדין ממליץ לו להתגרש, ובלבד שלא ממליץ לאשה על שלום בית. הרב יהודה דוד בלייך (בנתיבות ההלכה ח"א עמוד כא), מראשי הסתדרות הרבנים באמריקה, כינה בשנת תשנ"ו את הסכם זה כיוצא מבית מדרשו של "חוג רבני מסויים". בטיוטת פסק דין של בית הדין האיזורי בתל אביב (הובא בספרי קדושת הנישואין), על מקרה שבו בשנת תשנ"ז מסדר קידושין החתים זוג על הסכם כזה, נכתב על ההסכם כי "אין רוח חכמים נוחה הימנו בלשון המעטה".
ח. "הסכם לכבוד הדדי" של הקיבוץ הדתי: הסכם זה, שנחנך בשנת תשס"ד, מגדיר את חיובו של הבעל במזונות לפרודתו לכל מקרה שבו האשה תחפוץ בפירוד (ויחלפו מספר חודשים), לרבות גם מקרים של 'עיניה נתנה באחר'. בנוסף, הסכם זה קובע את סמכות השיפוט המלאה לגבי התחייבויות ההסכם בידי בתי המשפט ולשכות ההוצל"פ, ולא בידיהם של בתי הדין הרבניים.
ט. יוזמה שלישית של הסתדרות הרבנים: בשנת תשס"ח זנחה הסתדרות הרבנים באמריקה את הנוסח האמור בסעיף ו' (אחרי שכעשור וחצי קודם לכן זנחו כמה מחבריה את הנוסח האמור בסעיף ג'), ואימצה את "הסכם עגונה" (האמור בסעיף ז').
י. החלטת ארגון "בית הלל": בשנת תשע"ג החליט ארגון "בית הלל" לתמוך באופן רשמי ב"הסכם לכבוד הדדי" (האמור בסעיף ח').
יא. "הסכם מאהבה" של ארגון "צהר": הסכם זה פורסם בשנת תשע"ה והוא זהה כמעט לחלוטין ל"הסכם לכבוד הדדי" האמור בסעיפים ח ו-י, אלא שסמכות השיפוט לגבי הסכם זה אינה באופן אוטומטי בידי בתי המשפט ולשכות ההוצל"פ, אלא נתונה קודם לכן בידי בורר שימונה ע"י "ראש רבני צהר" או ע"י "ראש לשכת עורכי הדין", לפי סימון בחירה של בני הזוג בעת החתימה על ההסכם.
יב. "הסכם לכתובה הדדית": בשנת תשע"ד ביקש הגר"ד ליאור מאת כותב השורות לחפש הצעות חלופיות "שלא יפגעו ביסודות ההלכה". בשנת תשע"ה הצגתי בפני הגר"ד ליאור את ה"הסכם לכתובה הדדית", וקיבלתי את ברכתו והסכמתו. הסכם זה מבוסס על הצעת הגר"ב ז'ולטי והגר"ש משאש האמורות בסעיף ג', בתוספת מנגנון של פיצוי כספי שמשלם הצד החפץ להתגרש.
♦

מכתב ובו משא ומתן קצר בבירור דעת הגר"ע יוסף זצ"ל אודות הסכם קדם נישואין

בס"ד, ד' ניסן תשע"ז
למע"כ הגאון המובהק מוהר"ר פייטל לוין שליט"א מגדולי רבני אוסטרליה, אחד"ש מעכת"ה.
במענה לשאלתו אודות מכתב עם חתימת הגרע"י על נוסח מסויים של הסכם קדם נישואין.
חתימת הגרע"י היתה על נוסח אחר ממה שנהוג כיום אצל "הסתדרות הרבנים ה-RCA", שבנוסח שהובא לפני הגרע"י נכתב בדפוס שהתחייבות הבעל לזון תיפסק באם יהיה מוכן לשמוע לבית הדין, ואילו לאחר ההדפסה נוספה בכתב יד תוספת מוזרה המוסיפה שכדי שייפסק החיוב צריך מלבד זאת גם שהאשה לא תשמע לבית הדין. וברי לי כשמש בצהרים שהוספה זו נכתבה לאחר חתימת הגרע"י זצ"ל, גם מחמת עצם הדברים עפ"י דיני התורה ועפ"י דברי הגרע"י עצמו בשו"ת יביע אומר (ח"ה סימן יד אות ג), וגם מחמת שנשלח אלי מסמך של רבנים שמפרסמים את דברי הגרע"י בהקלדה חדישה, ושם אין את התוספת הנ"ל. אלמא שגם הם יודעים שאין לייחס את התוספת הזו לחתימת הגרע"י, וגם מחמת מה שיפורט להלן.
עצם הדבר לקבל על עצמו קנס שיחול באם לא ישמע לפסק בית הדין, דהיינו שכפועל יוצא מכך ההסכם יחייב בממון כל בעל אשר יימנע מלבוא להתדיין בבית הדין, וכן כל בעל אשר יפסקו לו בית הדין חיוב גירושין ולא ישמע אליהם, כבר הציע זאת הגאון רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל ופירסמה ב"הפרדס" (שנת תשמ"ג), וכן הגר"ש משאש כפי שכתב בשו"ת שמש ומגן (ח"א חאה"ע סימן י"א וסימן י"ב). אלא שמרנן הגר"מ פיינשטיין והגרי"ש אלישיב זצ"ל וכן הגר"ש ישראלי זצ"ל (בשו"ת במראה הבזק ח"א סימן צ"ד[2]) התנגדו גם לכך וזאת מאחר שגם היכא שמחייבים בגט, הלא בהרבה מקרים אין דין כפייה. ובמאמרי הנקרא "הצעת הסכם לכתובה הדדית" בספרי שו"ת בריתי שלום ח"ד (סימן י"ח. מופיע גם באתר 'ישיבה'), הארכתי בעניין זה וצידדתי שמכיון שזוהי כפייה כדין מבחינת דיני חושן משפט, לכן יש מקום רב להקל בזה היכא שיש חיוב גירושין ברור, וכדעת הגר"ב ז'ולטי והגר"ע יוסף והגר"ש משאש. אלא שהעליתי גם חששות בזה המסבירים את התנגדות הגר"מ פיינשטיין והגרי"ש אלישיב והגר"ש ישראלי, עד שלבסוף הצעתי שיוסיפו גם מנגנון של פיצוי שישלם הצד החפץ בגירושין, אשר ע"י זה בצירוף הא שיש דין חיוב גירושין ברור נלענ"ד שאפשר להקל, וקיבלתי ע"כ כמה הסכמות מפוסקים חשובים.
עכ"פ ברור שחתימת הגרע"י משנת תשנ"ב היא כדעת הגר"ש משאש והגר"ב ז'ולטי, וכפי שכתב מאוחר יותר גם תלמידו של הגרע"י ה"ה הגרש"מ עמאר בספרו שו"ת שמע שלמה (ח"ו חאה"ע סימן י"ט) בתשובתו אל ארגון "הסתדרות הרבנים דאמריקה". ושם בתשובה מבואר בהדיא ששאלתם היתה לגבי הסכם כזה שגורם לחיוב ממון רק היכא שהבעל מסרב להופיע לדיונים בבית הדין או היכא שפסקו בית הדין חיוב גירושין והבעל מסרב לשמוע. וע"כ ברי לי שזו אמנם היתה כוונתם של הסתדרות הרבנים בשנים הללו, וכפי שאכן מופיע ומסופר בפירוש בשו"ת שמש ומגן שם, שזהו מה שביקשו ממנו בשנת תשמ"ו להסכים עליו ובניגוד לדעת הגר"מ פיינשטיין, וע"ז חתם הגרע"י בשנת תשנ"ב. ועד לשנים האחרונות ממש כנראה גם בהסתדרות הרבנים לא העלו בדעתם הצעה כזו כפי שעושים הם היום.
ומידי דברי עם הגרש"מ עמאר שליט"א הקשיתי לפניו שהרי גם בנוסח המודפס, עליו בוודאי חתם הגרע"י, הלא כתוב שם שהפטור מהחיוב יהיה רק אם ישמע הבעל גם לעצת בית הדין, והכיצד ניתן לעשות הסכם כזה שפוגע בכל יסודות ההלכה שקבעה מפורשות באילו מקרים יש לרבנים יכולת לחייב גירושין ובאילו מקרים אין יכולת כזו. ומי הוא זה ואיזהו אשר יעלה בדעתו לחדש דבר שכזה היפך דעת חז"ל, אף אם יהיבנא להו כל דילהו שע"י כך ניצלו כביכול מאיסור "גט מעושה". וע"ז השיב לי הגרש"מ עמאר באריכות שנראה לו שהגרע"י התכוון לחתום רק על נוסח המחייב כפועל יוצא היכא שיש חיוב גירושין, אלא שהמחתימים הטעו אותו והוסיפו תיבות "או עצת" מבלי משים, עכ"ד הגרש"מ עמאר שליט"א. גם היה הגרש"מ עמאר עצמו מופתע באותה שיחה מכך שארגון "הסתדרות הרבנים" הנ"ל נוהגים בפועל בנוסח אחר ממה שהציגו בפניו, ואמר שכלל לא ידע על כך.
וכשהצעתי הדברים בפני בנו של הגרע"י, ה"ה הגר"ד יוסף שליט"א, אמר לי שמספר חודשים לפני פטירת אביו זצ"ל היה נוכח כאשר נכנס אחד מהדיינים ברבנות לשאול את אביו על נוסח הנהוג בשנים האחרונות שמחייב את הבעל לשלם גם היכא שאין פסק של בית דין לגירושין, וענה הגרע"י זצ"ל שזהו גט מעושה, עכ"ל.
ואחתום ביקרא דאורייתא
הצב"י פנחס שפירא
חופק"ק בית שמש ת"ו