"ישיבה לצעירים" בני ברק
"מה נורא המקום הזה"
א. איסור שינה במקדש הוא איסור התלוי במה שראו חכמים לתקן, וליעקב ניתן רשות בפירוש
בראשית (כ"ח ט"ז): "וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי". וכתב רש"י: ואנכי לא ידעתי: "שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה".והטעם נראה משום הנאמר שם להלן (י"ז): "וירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים", והיינו שירא יעקב ממה שנתגלה לו שישן במקום המקדש, דמשום מצות עשה של "מקדשי תיראו" היה אסור לו לישן במקום זה.
אלא שלפי זה יש כאן מקום עיון, שנראה לכא' שבדיעבד נעשתה כאן עבירה בשוגג על מצות עשה של מורא מקדש ע"י יעקב, ולפי זה כל אותו חזון של סולם אלוקים ומלאכים העולים ויורדים בו וכל מה שנאמר לו ליעקב באותו מעמד נשגב, כאילו בא ע"י דבר שנעשה שלא כשורה, וזה דבר שאינו מסתבר.
מה גם, שעפ"י הסוגיא בפ' גיד הנשה (חולין צ"א:) כל עניין זה היה מסובב ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, שכן אמרו שם: "כי צלי בעי למהדר אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני יפטר בלא לינה מיד בא השמש". והאיך גרם לו הקב"ה בעצמו לעבור בשוגג על עשה של מורא מקדש, וצ"ב.
אמנם יש לעיין במה זה שנראה מרש"י שהיה אסור לו ליעקב לישן במקום המקדש מדין מורא מקדש, שלכא' לא נזכר להדיא איסור שינה במקדש. דהנה כמבואר ברמב"ם בפ"ז מהל' בית הבחירה (ה"ב) איסור זה של מורא מקדש כולל גם את הר הבית עיי"ש [וכבר ציינו שהמאירי (יבמות ו' ב') חולק על הרמב"ם וסובר שבהר הבית אינו רק איסור מדרבנן].
והנה כמבואר ברמב"ם שם בפ"ח ה"ה זקני בית אב היו ישנים שם במדורת בית המוקד ומפתחות העזרה בידם, והרי מבואר שבמקומות שלא נתקדשו בקדושת העזרה היו ישנים, ועיי"ש עוד ברמב"ם (ה"ו) שהיו צריכים לישן דווקא על הרצפה כדרך שומרי המלך. ומכאן הוכיח המג"א (קנ"א ד') שאסור להביא מיטות לביהכ"נ. ותמהו עליו שברמב"ם לכא' מבואר שאינו מדין בזיון אלא מדין שמירה, ועכ"פ גם למג"א שהוא מדין בזיון חזינן שאין איסור לישן בהר הבית מיהא על הרצפה. וכן עי' שם במש"כ הרמב"ם (ה"י) לעניין בני לוי שמי שהיה נרדם בשעת שמירתו היו שורפים כסותו, שגם הוא מדין חובת השמירה, ולכן יתכן שחלוקה חובת שמירה זו מכהנים ללווים, עיי"ש במל"מ באורך.
ואף לעניין העזרה עצמה, אפי' שאסור ליישב בה לכל אדם וק"ו לישן, הלא למלכי בית דוד ולכה"ג הא היה מותר ליישב בה, וכן לעניין בית הכנסת מבואר בשו"ע (או"ח ס' קנ"א ס"ד) שלצורך ביהכ"נ מותר לישן שם עיי"ש, ונראה דחזינן מכל הנ"ל שאין איסור גמור ליישב ואולי אפי' לישן אף בעזרה עצמה ויש לחלק לפי העניין. ומבואר באחרונים שיסוד הדבר כמבואר לעניין כמה עניינים שמסרה התורה לחכמים לשער מה נכלל בכלל איסור זה של מורא מקדש.
ואם כן שפיר י"ל, שכיון ואמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני יפטר בלא לינה, הרי שניתן ליעקב בפירוש היתר לישן אף במקום המקדש עצמו, ולא היה כאן כלל עבירה בשוגג של מורא מקדש, ועל כרחך מה שאמר יעקב אינו אלא מצד יראתו וחרדתו הרמה שאילו היה יודע לא היה ישן שם, אולם איסור של מורא מקדש לא היה כאן כלל שניתן לו רשות לכך [וחזינן כאן גודל מעלתו של יעקב שהגם שניתן לו רשות ולא היה כאן אף סרך של איסור, מ"מ היה מעדיף לוותר על כל הגילוי הנורא ועל כל ההבטחות שניתנו לו ובלבד שלא לישן במקום קדוש כזה, רק מפני שלדידיה היה זה מעין פגיעה וזלזול במקום הקדוש הזה].
ויש להוסיף, שלכא' יש קצת לעי' דאף אמנם שלא היה יודע יעקב שמקום זה הוא בית אלוקים ושער השמים, אולם הרי בא לשם לפגוע ולהתפלל במקום זה מפני שהיה מקום שהתפללו אבותיו, כמבואר בפרק גיד הנשה שם, וא"כ עכ"פ מדין ביהכ"נ לכא' לא היה לו לישן שם. אלא י"ל שסבר יעקב שלא היה למקום זה דין ביהכ"נ שהרי עד עתה קראו אברהם הר ויצחק שדה (פסחים פח.), ורק הוא קרא למקום זה בית אלוקים ושם בו מציבה קבועה לעבודה, ועל כן עד עתה לא היה למקום זה דין ביהכ"נ ולא נאסר לישן שם שלא היה אלא מקום שהתפללו בו אבותיו ותו לא, ורק מכאן ואילך שקראו יעקב "בית", יתכן והיה נאסר לישן שם מדין ביהכ"נ גם אלולי היה מקום המקדש וכנ"ל.
♦
ב. עבירת עשה דמורא מקדש תלויה בידיעתו שיש מקדש במקום הזה ואינו ירא מכך
אולם בעיקר מה שהקשינו, נראה ליישב עוד דהנה עיקר עשה זה של מורא מקדש יש לעי' מה שייך כאן, הא לא נתקדש עוד המקדש במקום זה עד שבא שלמה וקדשה לשעתה ולעת"ל, כמו שכ' הרמב"ם בפ"ו מה' בית הבחירה (הי"ד). אלא שהפשט בזה וכן ראיתי מטין משמיה דהרי"ז הלוי זלה"ה, דעניין עשה של מורא מקדש אינו תלוי כלל בקדושת המקדש בפועל אלא תלוי בשכינה השורה במקום הזה, וע"ד מה שאמרו ביבמות (ו':): "לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שהזהיר על המקדש". והיינו שבמקום כזה המסוגל להשראת השכינה נדרש מאדם להיות ירא שמים יותר, ועל כן יש מקום למצווה זו גם בדליכא קדושת מקדש בפועל שאינה תלויה אלא ביראה ממי ששיכן שמו במקום הזה.וכן חזינן להראב"ד שדעתו שם שקדושה ראשונה בטילה ואין כרת כיום למי שנכנס למקדש [ויש הסוברים שלדבריו אין כיום אלא איסור מדרבנן גרידא], ומ"מ לא נראה שחלק על הא דאיכא אף היום עשה של מורא מקדש שנא' על המקדש גם כשהוא בחורבנו, מדלא השיג שם על הרמב"ם, וכן היא מסקנת המנ"ח (מ' רנ"ד אות ז') וכמה מהאחרונים [ועי' שם במגיה על המנ"ח שכ"מ מהראב"ד בפ' על התו"כ פ"ז פי' י'], הרי דחזינן כנ"ל שאין עשה זה תלוי בקדושה בפועל אלא ביראה היתירה מהדר גאון ה' במקום שבו בחר להשרות שכינתו.
ועי' עוד בכתבי אא"ז משנת יעב"ץ (או"ח הל' המועדים ה' ת"ב ס' מ"ז ה'), שהעלה שהנכנס כיום להר הבית עובר על עשה זה משני טעמים, הא' מפני שאפי' נטהר מטומאה היוצאת מגופו ורשאי להיכנס להר הבית, עכ"פ אכתי הא איכא ספק בכל כניסה וכניסה שמא נכנס למקום העזרה שאסור להיכנס שם לטמא מת, ולכן אף אי כלפי שמיא גליא שלא נכנס למקום כזה, כבר עבר על עשה של מורא מקדש משום שלא היה ירא מלהיכנס לספק מקום כזה. והב', משום שאף הנכנס להר הבית שייך בעשה זה עפ"י דעת הרמב"ם וכנ"ל, ואיכא לעשה זה כל שנכנס שלא לצורך עיי"ש.
הכלל הוא שאין עשה זה תלוי בנכנס למקום המקדש בפועל, כנכנס בטומאה, אלא עבירת עשה זה תלויה במה שאינו ירא ממה שיש לו לירא, וכל זה לא שייך אלא אחר שיש לו ידיעה ממקום מקדש שצריך להיות במקום זה, ונמצא שכל שלא ידע יעקב שזהו בית אלוקים ולא היה לו לירא כלל שמא זה בית אלוקים, לא היה בכלל עשה זה, ושפיר אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, ורק כשהקיץ יעקב משנתו אחר שראה מראות אלוקים ונודע לו שזהו בית אלקים, אמר אילו ידעתי לא ישנתי כאן, שאכן כעת משנודע לו מצווה הוא במורא מקדש במקום זה ואסור לו לישן שם. וזה פשוט וכמבואר.
♦ ♦ ♦