ראש כולל שם משמעון גור רמת גן
בגדר איסור אותו ואת בנו[2]
במסכת חולין (דף פ"ב, א) תנן:שחט פרה ואח"כ שני בניה סופג שמונים, שחט שני בניה ואח"כ שחטה סופג את הארבעים, שחטה ואת בתה ואת בת בתה סופג שמונים, שחטה ואת בת בתה ואח"כ שחט בתה סופג את הארבעים, סומכוס אומר משום רבי מאיר, סופג שמונים.
ובגמ' שם:
אמר ליה אביי לרב יוסף, מאי טעמא דסומכוס, קא סבר סומכוס אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שני חטאות, ובדין הוא דלישמועינן בעלמא, והאי דקא משמע לן בהא להודיעך כוחן דרבנן דאע"ג דגופין מוחלקין פטרי רבנן, או דילמא קסבר סומכוס האוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת, והכא היינו טעמא הואיל וגופין מוחלקין, אמר ליה, אין קסבר סומכוס האוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד חייב שני חטאות. וכו' עיי"ש כל הסוגיא.
♦
א. קושיא א'מה הדמיון בין שוחט ב' בניה ואח"כ אותה לבין אוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד, והרי שחיטת האם מעשה אחד הוא
והמפורש בזה בדברי הגמ', דהא פשיטא לן דאי סבירא לן דהאוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד חייב ב' חטאות סובר הוא ממילא לדינא דסומכוס דבכהאי גוונא דשחט אותה ואת בת בתה ואח"כ שחט בתה לוקה שמונים, ורק מספקא לן דילמא אף חידוש זה אינו מוכרח מדברי סומכוס דשאני הכא ד'גופין מוחלקין'. והדברים מפליאים פלאות, הרי באוכל ב' זיתי חלב עבר שני לאווין, ובפרט אם אכלן ביותר מכדי אכי"פ בין אכילה לחברתה ונחשבים לב' אכילות ודאי דעבר שתים, וכל הפלוגתא אי אוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד חייב אחת או שתים הוא רק לגבי חיוב חטאות דבעינן 'מחלק' בין עבירה לעבירה כדי לחייב על כאו"א חטאת בפנ"ע, ובזה סברי רבנן דחייב חטאת אחת כיון דליכא ידיעה המחלקת בין העבירות, ואיכא מ"ד דמ"מ חייב ב' חטאות הואיל וב' עבירות הם, אבל הכא במתני' דשחט אותה ואת בת בתה ואח"כ שחט אותה הרי כל העבירה שעשה הוא רק בשחיטת האחרונה דאז הוא דעובר על שחיטת האם ובתה ועל שחיטת הבת ובת הבת, ואין כאן אלא מעשה עבירה אחד שיש לו 'שתי סיבות', דשחיטת האם גרמה 'סיבה אחת' לאסור שחיטת בתה משום אותו ואת בנו ושחיטת בת הבת גרמה 'סיבה נוספת' לשחוט את הבת באותו איסור של אותו ואת בנו, ואין כאן אלא 'שני סיבות' ל'אותה עבירה' ב'אותו מעשה', וכיון שאינו אלא מעשה עבירה אחד איזה צד יש לומר בזה דיתחייב ב' חטאות.ובפרט הוא תמוה לפימש"כ בדפ"ב (ד"ה דאע"ג דגופין מוחלקין), דסומכוס פליג ג"כ ברישא דשחט שני בניה ואח"כ שחט אותה דלוקה שמונים וכ' שכך מצא בתוספתא, ובכהאי גוונא הוא ודאי תמהון גדול, שהרי שחיטת האם אחר שני הבנים הרי הוא ממש איסור אחד שיש לו שני סיבות, דהשוחט בת אחת יש לו סיבה אחת לאסור לשחוט אמה אחריה משום 'בנו ואותו, ושחיטת הבת השניה היא סיבה נוספת לאותו גדר האיסור ממש שיהיה אסור לשחוט האם משום 'בנו ואותו', ומה טעם יש בזה לומר שיש כאן שני עבירות נפרדות לחייב עליהם שני חטאות.
♦
קושיא ב'במבואר בגמ' דשני בניה ואח"כ אותה הם 'גופין מוחלקין', והרי האיסור הוא בשחיטת האם שהיא 'גוף אחד'
עוד תמוה המפורש בסוגיין לצד השני של האבעיא, דטעמא דסומכוס דלוקה שמונים משום דהוו 'גופין מוחלקין', ומפרש רש"י ז"ל: "דאע"ג דגופין מוחלקין שע"י שתי פרות באין לו שני מלקיות הללו, ופליג סומכוס בסיפא וה"ה לרישא דקתני שחט שני בניה ואח"כ שחטה סופג מ' לסומכוס סופג פ'", וכו', והדברים אינם מובנים למה נחשב זאת בכהאי גוונא 'גופין מוחלקין', והרי העבירה אינה מחמת שחיטת האם בתחילה ובשחיטת בת הבת אחריה אלא בשחיטת האם אחר שתיהם, וכן ברישא אין שום עבירה בשחיטת ב' הבנים וכל העבירה הוא רק בשחיטת האם באחרונה, וא"כ העבירה אינה אלא בגוף אחד של שחיטת האחרונה, ולמה שני גופים הגורמים העבירה בגוף אחד נחשבים הם 'גופים מוחלקים' לענין חטאות, והרי חלוקת הגופים אינה בעבירה עצמה אלא בסיבות שהביאו לעבירה ולמה נחשב זאת ל'גופין מוחלקין'[3].וענין 'גופין מוחלקין' מצאנוהו במס' כריתות (ט"ו, א). דאי' התם לגבי הבא על הנדה: "ת"ר, בא עליה וחזר ובא עליה וחזר ובא עליה חייב על כל אחת ואחת, דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת, ומודים חכמים לר"א בבא על ה' נשיו נדות בבת אחת שהוא חייב על כל אחת ואת וכו' הואיל וגופין מוחלקין". עכ"ד הגמ' ועיי"ש.
והנה בכהאי גוונא הרי העבירות שעבר האדם הם ה' עבירות שכ"א היתה בגוף אחר ושפיר חשיבי 'גופין מוחלקין' לחלק החטאות, אבל בכהאי גוונא דבסוגיין דה'גוף' שעובר בו העבירה הוא שחיטת האחרונה וה'גופין המוחלקין' הם כלפי ה'סיבות' לעשות גוף זה לעבירה, תמוה הדבר למה הוא נחשב 'גופין מוחלקין' באופן שחלוקת הגופין אינו בעצם מעשה העבירה אלא בסיבות שגרמו לה.
♦
קושיא ג'בד' הגמ' בכריתות דחמותו ואם חמותו ואם חמיו אינם גופין מוחלקין, וצ"ב מה החילוק משני בניה ואח"כ אותה
וביותר יש לתמוה בענין זה, דהנה בכריתות (דף י"ד:):תנן: רבי יוחנן בן נורי אומר: הבא על חמותו חייב עליה משום חמותט ומשום אם חמותו ומשום אם חמיו [שהיה נשוי את בתה ובת בתה ואם חמיו שנשאאת בת בנה - רש"י], אמרו, שלשתן שם אחד.
ובגמ' שם:
אמר ר' הושעיא, ר' יוחנן בן נורי וסומכוס אמרו דבר אחד, ר' יוחנן בן נורי הא דאמרן, סומכוס מאי היא, דתנן: שחטה ואת בתה ואת בת בתה ואח"כ שוחט את בתה סופג את הארבעים, סומכוס אומר סופג שמונים, אמר רבא, דלמא לא היא, ע"כ לא קאמר ר' יוחנן בן נורי הכא אלא משום שמות מוחלקין, דמיקריא חמותו ומיקריא אם חמותו ומיקריא אם חמיו, אבל גבי אותו ואת בנו דכולהו אותו ואת בנו מיקריין דאין שמות מוחלקין לא, אמר רב נחמן בר יצחק, דלמא עד כאן לא קאמר סומכוס אלא גבי אותו ואת בנו דגופין מוחלקין, אבל הכא דאין גופין מחלקין אימא כר' אבהו אמר ר' יוחנן ס"ל, דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן: שארה הנה זימה היא, הכתוב עשאן לכולן זימה אחת.
ומפרש רש"י ז"ל:
דגופין מוחלקין, שמחמת ראשונה ושניה באו אלו שני איסורים על השלישית, אבל הכא אין גופין מוחלקין, דלמא כדר' אבהו, אבל הכא אע"ג דע"י בתה ובת תה נאסרה הזקנה עליו ג' איסורם ואין גופין מוחלקין בה, זמה אחת, דאינו חייב על אשה ובת בתה ובת בנה בביאה אחת כמתני' אלא אחת, והיינו חמותו ואם חמותו ואם חמיו.
ולכאורה ד' הגמ' ופירש"י ז"ל אין להם הבנה כלל, מה הנפק"מ בין שחטה ואת בת בתה ואת בתה דהוי כגופין מוחלקין כיון 'שמחמת ראשונה ושניה באו אלו שני איסורים על השלשית' והיינו דכשיש 'שני גורמים' משני גופן לאיסור של השלשית נחשב זאת איסור של 'גופין מוחלקין' ולוקין ע"ז ב' מלקיות לסומכוס משום ' מאי, לבין הבא על חמותו שהא אם חמיו ואם חמותו דלא חשיב גופין מוחלקין ואינו חייב על ביאתה אלא אחת, ואמאי לא נימא הכא ממש כהאי גוונא דכיון שיש 'שלושה גורמים' מגופין מוחלקין לאיסור שיש על השלישית דהיינו מה שהוא נשוי לבתה ובת בנה ובת בתה יהיה נחשב זאת ל'גופין מוחלקין' לחייב עליהם ג' חטאות, ואם לגבי חיוב באותו ואת בנו סגי בחלוקת ה'גורמים' מגופין מוחלקין להחשיב זאת לגופין מוחלקין לענין החיוב, אמאי לגבי איסור חמותו לא נימא הכא.
ומה דמייתי הגמ' הא דקאמר ר' יוחנן ד'הכתוב עשאן כולן זימה אחת' לכאורה אין לזה שום שייכות לנידון זה אי הוו 'גופין מוחלקין', דדברי ר' יוחנן הוצרכו למאי דקיי"ל כרבנן דסומכוס דבאוא"ב בכהאי גוונא אינו לוקה אלא אחת, מ"מ גבי איסור חמותו היה ראוי להיות בכהאי גוונא שהיא חמותו ואם חמיו ואם חמותו ג' חיובים, שהרי בקרא כתיב (ויקרא יח, יז): "ערות אשתה ובתה לא תגלה, את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זימה היא", והנה מצד אזהרת התורה היה ראוי לחייב בכהאי גוונא שהיא גם חמותו וגם אם חמיו וגם אם חמותו ג' חטאות משום 'ג' שמות של איסור' שיש על אשה האחת, שהרי התורה חילקה האזהרה על 'אשה ובתה' דהיינו חמותו ועל 'בת בנה' דהיינו אם חמיו ועל 'בת בתה' דהיינו אם חמותו, ובכהאי גוונא שנחשב לג' שמות ולאווין נפרדים אף לרבנן דסומכוס חייב בזה ב' חטאות, וע"ז יליף ר' יוחנן מדכתיב בסיפיה דקרא 'זמה היא' הכתוב עשאן לכולם 'זימה אחת' והיינו דכללם הכתוב ביחד להיותם 'לאו אחד משם אחד' וכולהו הם פרטים בלאו דאיסור חמותו ולא לאווין בפני עצמם, ולהכי לרבנן דסומכוס אינו חייב אלא אחת.
אבל לסומכוס דס"ל דאם יש 'גורמים מגופין מוחלקין' לאיסור שחל על שחיטה אחת נחשב זאת כ'גופין מוחלקין' לב' מלקיות, ואעפ"י שאין כאן אלא שם אחד של איסור אותו ואת בנו, מ"מ הוי כגופין מוחלקין לחייב ב' מלקיות, וא"כ אמאי לא נימא הכ"נ ממש גבי איסור חמותו כהאי גוונא, דאעפ"י שאין כאן אלא שם אחד של איסור חמותו כדיליף ר' יוחנן מקרא דזמה היא, כיון דמ"מ איכא 'ג' גורמים מג' גופין מוחלקין' חייב בזה ג' חטאות לסומכוס מכוח דינא ד'גופין מוחלקין', וד' הגמ' סתומים וחתומים ללא ביאור לכאורה.
♦
קושיא ד'ד' התו"י דאחו"א מן האב שהיא אחו"א מן האם חייב שתים לסומכוס, וצ"ב מ"ש מחמותו שהיא אם חמותו שהיא אם חמיו
וביותר יש להתפלא בדברי התוס' ישנים בכריתות (שם) וז"ל: "ע"כ לא קאמר סומכוס אלא באותו ואת בנו דגופין מוחלקין, ולענין אחות אשה נמי אם היה נשוי ב' נשים ובא על השלישית שהיא אחות שתיהן זו מצד אם וזו מצד אב סומכוס מחייב על שתיהן" עכ"ל, והיינו שהתוס' מחלקין בין איסור חמותו ואם חמותו ואם חמיו שאם נזדמנו כולם באשה אחת אינו חייב אלא אחת אף לסומכוס דבכהאי גוונא לא חשיב כגופין מוחלקין, לבין אשה שהיא אחות אשתו הראשונה מהאב ואחות אשתו השניה מהאם ובא עליה חייב ב' חטאות לסומכוס כדקאמר גבי אותו ואת בנו, והדברים מופלאים, מה בין איסור חמותו דאמרינן דאם נעשית חמותו מכוח כמה גורמים של ג' נשים מ"מ אינו נחשב לגופין מוחלקין אף לסומכוס ואינו חייב אלא אחת, לבין איסור אחות אשתו דאמרינן דאם נעשית אחות אשתו מכוח ב' נשיו נחשב זאת לגופין מוחלקין וחייב שתים, וד' התוס' אינם מובנים לכאורה.♦
קושיא ה'אמאי בשוחט שני בניה ואח"כ אותה לוקה ב' לסומכוס והא אין איסור חל על איסור
עוד יש לבאר בענין זה, מה שהקשה בספר קובץ הערות (יבמות סימן ז' סק"ה) ואלו דבריו:"קשה, דנהי דסבירא ליה לסומכוס דאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתים ומשו"ה שני איסורין משם אחד הוי כמו משתי שמות, מ"מ הא גם בשני שמות אין איסור חל על איסור, והכא נמי כששחט הבן הראשון נאסר לשחוט את האם, וכששחט אח"כ את הבן השני אין איסור חל על איסור". עכ"ד [ועיי"ש מש"כ ליישב בדוחק].
♦
ב. הוכחת התבואות שור דאף השוחט אותו ואת בנו בב"א עובר מד' הרמב"ם דאי לאו דעובר ירך אמו היה השוחט מעוברת חייב משום אותו ואת בנו
ואחרוני זמנינו כתבו בישוב קושיות הללו [או חלק מהם] כ"א לפי דרכו [וקדמם בעיקר יסוד הדברים בספר חידושי ר' שלמה בליקוטים ושם בחידושים מבנו של האפק"י], ותוכן דברי כולם אחד הוא, בהקדם דברי הרמב"ם בהלכות שחיטה (פרק י"ב הלכה י'): "מותר לשחוט את המעוברת, עובר ירך אמו הוא", עכ"ל, וכ"ה בשו"ע (יו"ד הל' שחיטה סימן ט"ז ס"י).ובתבואות שור (סימן י"א סק"ב) כתב: "גם פשוט דבבת אחת נמי מיקרי אותו ואת בנו, וכן מוכח מדין שוחט את המעוברת לקמן סט"ו", והיינו מדהוצרכו הרמב"ם והשו"ע לסברת ההיתר לשחוט המעוברת דהוא משום דעובר ירך אמו ואין כאן שחיטת ב' בהמות, מוכרח דאם היו נחשבים ב' בהמות היתה אסורה שחיטת המעוברת מחמת שחיטת אותו ואת בנו, ומוכרח דאף השוחט אותו ואת בנו בשחיטה אחת [בסכין ארוכה] חייב משום אותו ואת בנו, [[4]ועיי"ש שיצא לחדש עוד יותר, דשנים ששחטו בבת אחת שניהם עוברים משום איסור אותו ואת בנו דהא איתעבידא מבינייהו שחיטת אוא"ב, וצידד דאולי אפילו למלקות ילקו שניהם עיי"ש מה שדן בזה].
♦
יסוד האחרונים דגדר איסור אותו ואת בנו הוא 'איסור על שחיטת שניהם'
ומזה יש ללמוד, דגדר איסור אותו ואת בנו אינו כהבנת הקובץ הערות הנ"ל, דאחר ששחט את האם חל חלות איסור לשחוט את הבת, דאם היינו אומרים כן אין לאסור לשחוט שניהם בבת אחת, דהא לא קדמה כלל שחיטת האם כדי שנאסור מחמתה את שחיטת הולד, אלא הגדר הוא דהתורה אסרה 'שחיטת שניהם ביום אחד', וכששוחט השניה אין החפצא דאיסורא רק בשניה שנשחטה אחר הראשונה אלא החפצא דאיסורא הוא בשני הבהמות ביחד-אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, וכששחטם ביום אחד הכל הוא עבירה אחת גדולה במה שנעשה מצב שנשחטו הוא ובנו ביום אחד, והאיסור אינו אלא 'את בנו' אלא אף ה'אותו' נכלל בכלל האיסור אם שחט אח"כ את בנו, ומשל למה הדבר דומה, לריש לקיש דס"ל דחצי שיעור מותר מן התורה, ולפי זה כשאוכל אדם רובא דרובא של כזית חלב פחות משהו קטן עדיין הוא מותר מה"ת ומדאורייתא לא עבר עדיין בשום איסור, ומכל מקום פשוט וברור הדבר דאם גמר והשלים לכזית ע"י אכילת עוד משהו לא נחשב רק המשהו האחרון למעשה איסור ולחפצא דאיסורא, אלא כל אכילתו מתחילתה נעשית לדבר האסור למעשה איסור ולחפצא דאיסורא, דחצי שיעור מותר מן התורה רק כשהוא 'חצי' שלא נגמר, אבל כשנגמר בסוף והוא חלק מכזית שלם וע"י ההשלמה כבר אינו 'חצי', הרי הוא כולו באיסורו מתחילתו ועד סופו, וזה פשוט וברור, והכא נמי בנידון דידן, אם אמנם אין שום איסור לא מן התורה ולא מדרבנן לשחוט אותו לבד או את בנו לבד, אבל כששחט 'אותו ואת בנו' נעשה הכל לחפצא דאיסורא של 'אותו ואת בנו' שנשחטו ביום אחד.♦
לגדר הנ"ל מבואר היטב הא דעובר גם כששוחט בב"א
ולכן שפיר כ' התבואות שור בדעת הרמב"ם והשו"ע דבשחיטת שניהם כאחד עובר באיסור אותו ואת בנו, ואין צריך כלל 'קדימת אחת' כדי לאסור בהאי איסורא, דאם שוחט שניהם כאחד במעשה אחד הרי עשה מיד במעשה אחד את עיקר האיסור דאותו ואת בנו מה ששחט שניהם ביום אחד, והוצרכו לבאר שפיר דהא דמותר לשחוט המעוברת ולא חיישינן לזה ששוחט אותו ואת בנו בבת אחת דהיינו משום שעובר ירך אמו הוא ואינו נחשב כלל לשחיטת ב' בהמות.♦
לגדר הנ"ל מבואר דל"ש לומר דאחר שחיטת הבן הראשון אין איסור חל ע"י שחיטת הבן השני דאאחע"א דהכל חל מתחילה שאסור לשחוט 'שניהם' ביחד ומיושב קושיא ה' הנ"ל
ולפי דרך זה כתבו ליישב כל הקושיות הנ"ל, וקושיית הקובץ הערות מעיקרא לא קשיא לגדר זה, דלא שיך בזה כלל דינא דאין איסור חל על איסור, שהרי לא חייל כלל איסור על שחיטת האם אחר שחיטת בנה הראשונה כדי דנימא דכששוחט בנה השני אאחע"א, אלא מעיקרא האיסור מוטל על האדם שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, וכשיש לאם הזו שני בנים יש עליו איסור שלא לשחוט האם עם בנה הראשון והאם עם בנה השני, ול"ש בזה כלל אאחע"א, וכל קושיית הקובה"ע הוא לפי הבנתו דגדר הדין הוא ששחיטת האם עושה חלות איסור על שחיטת הבן וכן להיפך ובזה שפיר הק' דאחר שכבר חל איסור על שחיטת האם מחמת שחיטת בנה הראשון איך יחול איסור נוסף על שחיטת האם מחמת שחיטת בנה השני, אבל אם נימא דגדר איסור אוא"ב אינו דין איסור שחל על שחיטת 'השני' אלא מעיקרא יש איסור 'על שחיטת שניהם ביום אחד' וכששוחט שניהם ביום אחד החפצא דאיסורא הוא 'שחיטת שניהם' גם הראשונה וגם השניה וכנ"ל, וממילא כשיש להם שני בנים יש כאן שני חפצא דאיסורא, שחיטת האם עם בנה הראשון ושחיטת האם עם בנה השני, ואין זה ענין כלל לדינא דאאחע"א.♦
לדרך זה דאף שחיטת הראשונה בכלל האיסור מבואר דמיון הגמ' לאוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד ומיושב קושיא א' הנ"ל
ועד"ז כ' ליישב קו' א' הנ"ל, דלהכי מדמינן לה שפיר לאוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד, דכמו דהתם איכא שני מעשים נפרדים של איסור, הכא נמי הכא יש כאן שני חפצא דאיסורא נפרדים לגמרי, דכששוחט שני בניה ואח"כ אותה, יש כאן חפצא דאיסורא אחת מצד שחיטת בבן הראשון עם אמו וחפצא דאיסורא נוספת מצד שחיטת הבן השני עם עמו, והוני ממש דומיא דאוכל ב' זיתי חלב שיש כאן ב' חפצא דאיסורא נפרדים, והגריעותא הוא רק מפני שעשה שחיטה זו של שני החפצא דאיסורא בבת אחת ואין כאן 'מחלק' לענין מלקות, וזהו דאמרינן דאי אוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתים ואעפ"י שאין העלמות המחלקין למלקות, הכ"נ בכהאי גוונא לוקה שתים.♦
לדרך זה מיושב אמאי שחט שני בניה ואח"כ אותה הוי גופין מוחלקין דכששחט אח"כ האם אף הבנים שמתחילה בכלל האיסור והם גופין מוחלקין ומיושב קושיא ב' הנ"ל
ועד"ז מיישבים הקו' הנ"ל למה כשיש 'שני גורמים' לאותו איסור של שחיטת האם [אחר שתי בניה] או שחיטת הבת [אחר שחיטת אמה ובתה] נחשב זאת ל'גופין מוחלקין' אליבא דסומכוס משום ר' מאיר, והרי העבירה עצמה נעשית ב'גוף אחד' ומה מהני חלוקת ה'גורמים' שהם משני גופין להחשיב הדבר לגופין מוחלקים, ולהנ"ל ניחא מאוד, דאין כאן רק חלוקה משני גופים ה'גורמים' של האיסור כלפי גוף אחד, אלא החלוקה היא כלפי החפצא דאיסורא עצמו הוא ב'גופין מוחלקין', דודאי אי נימא כהבנת הקובץ כהערות דשחיטת הראשון עושה חלות איסור על שחיטת השני, לפי זה שחיטת שני הבנים אינו אלא 'שני גורמים' לחלות איסור אחד שחל על שחיטת האם, אבל להנ"ל שהחפצא דאיסורא אינו רק שחיטת האם 'אחר הבנים' לא כששוחט שניהם ביום אחד הכל הוא החפצא דאיסורא גם הראשון וגם השני שנשחט עימו ביום אחד, לפי זה הוי שפיר איסור עצמו ב'גופין מוחלקין', שיש כאן גוף אחד של איסור בשחיטת הבן הראשון עם אמו וגוף שני של איסור בשחיטת הבן השני עם אמו.♦
ומשא"כ איסור חמותו אינו מצד לקיחת האם והבת אלא לקיחת האם סיבה לעשות חלות איסור על הבת ולהכי חמותו ואם חמותו ואם חמיו אינו אלא איסור אחד בגוף אחד ומיושב קושיא ג' הנ"ל
ועד"ז כ' ליישב לדברי הגמ' בכריתות הנ"ל, דכוונת הגמרא הוא לחלק, דאיסור חמותו ואם חמיו ואם חמותו אינו איסור המתייחס על ל'קיחת שני נשים' שהם 'אשה ובתה' או 'אשה ובת בנה' או 'אשה ובת בתה', ואין האשה שלוקח אלא 'סיבה' לעשות על אמה איסור 'חמותו', וכשלוקח החמות אין בתה שנשאת בהיתר בכלל החפצא דאיסורא כלל, ואין לקיחת הבת אלא 'סיבה' לעשות אמה ל'חמותו' ולהאסר באיסוור חמותו, וכן באשה ובת בתה ובתה בנה, וממילא כשאשה אחת נעשית גם חמותו וגם אם חמיו וגם אם חמותו, אין כאן אלא 'גוף אחד' של אשה אחת שהיא החפצא דאיסורא, ומה שיש 'שלושה סיבות' משלושה גופין לחלות האיסור על גוף אחד אינו נחשב כלל ל'גופין מוחלקין' לענין חטאות ומלקויות, ואינו דומה כלל לאיסור אותו ואת בנו דחשיב לסומכוס 'גופין מוחלקין', דהתם אין החפצא דאיסורא רק האם עצמה שנשחטה אחר שני בניה, אלא החפצא דאיסורא הוא הבת שנשחטה תחילה עם האם שנשחטה אחריה ששניהם ביחד הם החפצא דאיסורא של 'אותו ואת בנו לא תשחטו' ביום אחד, ולהכי כששחט שני בניה ואח"כ אותה יש כאן שפיר גופין מוחלקין בעצם החפצא דאיסורא, שיש חפצא דאיסורא אחת של שחיטת הבת הראשונה עם אמה וחפצא דאיסורא נוספת של שחיטת הבת השניה עם אמה, ולהכי שפיר אמרינן דבכהאי גוונא לסומכוס הוי כגופין מוחלקין וחייב ע"ז ב' מלקויות.♦
ולפי"ז י"ל דבאיסור אחות אשתו הוי האיסור מצד 'שתי אחיות' ושתיהן בכלל האיסור ושפיר כ' התו"י דבחו"א מן האב ומן האם הוי גופין מוחלקין ומיושב קושיא ד' הנ"ל
וע"ד ראיתי שכתבו ליישב לד' התוס' הנ"ל דבאשה אחת שהיא אחות אשתו מהאב ואחות אשתו השניה מהאם יהיה בזה ב' חטאות לסומכוס משום 'גופין מוחלקין' וכמו גבי אותו ואת בנו, דחלוק איסור חמותו מאיסור אחות אשתו, דאיסור חמותו הוי גדר של איסור קורבא ושאירות, דע"י נישואי אשתו נעשה גדר של קירבה כלפי חמותו וזהו גדר איסורה, ואשתו שנשא אינה אלא 'סיבה' להיות חמותו קרובתו מחמת שהם אם אשתו, ובזה שפיר אמרינן שאם יש ג' סיבות מג' נשים לקירבה ואיסור זה דחמותו כגון שהיא חמותו ואם חמיו ואם חמותו, אינו נחשב אלא ל'גוף' אחד של איסור ואינו חייב בזה אלא חטאת אחת כיון שהחפצא דאיסורא אינו אלא חמותו עצמה שנעשית לקרובתו מג' סיבות הללו, אבל איסור אחות אשתו גדרו הוא כדכתיב (ויקרא יח, יח): "ואשה אל אחותה לא תקח לצרור" דגדר האיסור הוא מפני ששני הנשים שהם אחיות נעשות צרות זו לזו, וכשלוקח אשה ואח"כ לוקח אחותה גדר החפצא דאיסורא הוא על 'שניהם ביחד', דזהו גדר האיסור שלא ליקח 'שני אחיות', ולהכי כשהיא אחות אשתו של שתי נשיו [של זו מהאב ושל זו מהאם] הרי יש כאן חפצא דאיסורא אחת מצד שני האחיות מהאב, וחפצא דאיסורא אחרת מצד שני האחיות מהם, ולהכי אליבא דסומכוס דס"ל דבכהאי גוונא גבי אותו ואת בנו חשיב כגופין מוחלין ולוקה שתים, הוא הדין בכהאי גוונא הוי כגופין מוחלקין וחייב שני חטאות.♦
דברי הרמב"ן עה"ת בגדר החילוק בין איסור חמותו לאיסור אחות אשתו
וציינו לחילוק זה בין איסור חמותו לאיסור אחות אשתו לדברי הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה (ויקרא יח, יח) וז"ל: "לצרור לגלות ערותה. ובכאן יפרש הכתוב טעם האיסור, יאמר שאינו ראוי שתקח אשה אל אחותה לצרור אותן זו לזו, כי הן ראויות שתהיין אוהבות זו את זו לא שתהיינה צרות, ולא אמר כן באשה ובתה ואשה ואמה, כי הנה שאר ואסורות אפילו לאחר מיתה". עכ"ל. ומפורש בדבריו כנ"ל, דאיסור חמותו הוא מפני שנעשית 'שאר' שמכוח קידושי אשתו נעשית חמותו שארו וקרובתו ולכן אסורה אפילו לאחר מיתה, ולא כן באחות אשתו שאינה אסורה אלא בחיי אשתו בזה גדר האיסור הוא 'לצרור' שלא יקח 'שני אחיות' כי ראוי שתהיין שתי נשיו אוהבות זו לזו ושתי אחיות שהם שתי נשיו יהיו שונאות זו לזו, וזה שורש לדברים הנ"ל, דבאיסור חמותו כל החפצא דאיסורא היא רק החמות עצמה, שנעשית שארו וקרובתו ע"י קדושי אשתו, ולא כן באיסור אחות אשתו ששורש האיסור הוא שב' נשים אחיות שונאות זו לזו, בזה גדר האיסור הוא מה שלוקח 'אשה אל אחותה' וכשלוקח השניה החפצא דאיסורא הוא שני האחיות הראשונה והשניה, וממילא נפק"מ בין איסור חמותו לאיסור אחות אשתו לגבי רבוי חטאות בין אם נעשית אחו"א משתי סיבות לבין אם נעשית חמותו משתי סיבות, וככל הנ"ל.♦
ג. דברי האור שמח בביאור הסוגיא בכריתות שחילקה בין אותו ואת בנו לחמותו ואם חמותו ואם חמיו
וראיתי מביאים ששורש הדברים רצה לומר מתחילה באור שמח בהלכות איסורי ביאה (פ"ב ה"ח) ואלו דבריו:והסוגיא עלומה הביאור, דלפי שיטחיות השמועה הך קרא דזמה היא עושה אותן לשם אחד, שלא תימא דשלושה שמות כתיב בקרא: אשה ובתה, ובת בנה, ובת בתה, זימה היא השלוש שמות הן שם אחד, אבל מה דהוי גופין מוחלקין באותו ואת בנו ידענא מסברא, וזה שאמר: אבל הכא דאין גופין מוחלקין אימא כר' אבהו" וכו' "פירוש, משום שמות לבד הו"א כר' אבהו אר"י סבירא ליה, דזה ילפינן מקרא דבא על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו דחייב שלוש חטאות הואיל ואיכא שמות מוחלקין, לכן כתב כאן קרא דזימה היא לעשותן שם זימה אחת והוי שם אחד, אבל מה דהוי גבי אותו ואת בנו דהוי שם אחד ומחד לאו נפקא: בנו ואותו, אותו ואת בנו, רק דשם הוי גופין מוחלקין וכאן אין גופין מוחלקין, צריך ביאור גדול ומובן אמאי, ויותר תימא, דהתוספות ישנים פירוש: ולענין אחות אשה נמי, אם היה נשוי ב' נשים ובא על השלישית שהיא אחות שתיהן, לזו מצד האב ולזו מצד האם, סומכוס מחייב שתים, הרי דשם הוי שם אחד מצד אחות אשתו, רק דכאן הוי גופין מוחלקין, וצריך ביאור אמאי. [ומ"ש מחמותו דכיון דהאיסור משם אחד מדר' יוחנן לא הוו גופין מוחלקין].
והנ"ל, דהנה כאן ובחולין הלא האיסור מורכב מסיבת גופין שונים רק שהאחרון הוא החיוב, כן שם ששחט האם ובת הבת אחרי זה ששוחט הבת חייב מפני ששוחט אותה בצירוף האם ובת הבת, וכן כאן בא על האם כשכבר נשוי שלושה את בתה ואת בת בנה ואת בת בתה, רק שאם נביט על החיוב הלא אין כאן אלא אחד, וא"כ יש לזה פרט [מחלק], והוא, באותו ואת בנו הלא שחט האם הלא עדיין אסור לשחוט הבת ובת הבת ביום אחד, א"כ האיסורים מוחלקין, וכי איקלע ששחט האם ובת הבת ביום אחד אסור לשחוט את הבת משום גופין נפרדים, אחד מפני ששחט באותו היום את אמה ועובר משום אותו ואת בנו, והשני ששחט בת הבת באותו היום ועובר משום בנו ואותו, והוי האיסור משום הרכבת גופים שונים אשר הבת אסורה להשחט בצירופם ביום אחד ואיקלע שנשחטו שניהם ביום אחד והבת עימהם באותו היום, ואנחנו מביטים שנשחטה עם אמו באותו יום ועם בתו באותו יום והוי גופין מוחלקין, אבל גבי חמותו מכי נשא בתה נאסרה עליו ואין לנו להביט מה שהיא חמותו ואם חמיו, כי הגם שהיא אסורה עליו מכל חדא מצד שהיא אם חמותו ואם חמיו ואם אשתו, אבל האיסורין אינם יכולין לחול מפורדין, שאם נשא בתה שוב אין אופן שתהא אתה בת נשואין איליו מצד בתה, רק שנשואי בת בתה היה ג"כ גורם האיסור עליה, וא"כ הוי גוף אחד שמצד איזה סיבות נאסרה עליה, וחא"כ הוי גוף אחד שמצד איזה סיבות נאסרה עליו, ולכן כתבו בתוס' גבי אחותו שלא נאסרה רק בחיי אחותה וכמו שכתוב ואשה אל אחותה לא תקח וכו' עליה בחייה, וא"כ היא אסורה להנשא לו בחיי אחותה מאביה ואסורה בחיי אחותה מאמה וכל אחד דבר בפני עצמו, וכי נצטרפו שתיהן ששתיהן חיות הנה אסורה מצד סיבת שתיהן שכל אחת משתי האחיות חיה והוא בא בצירוף נישואיה, שאיסור האחת חל בזמן בפני עצמו בלא הסיבה מהשניה, והוי ממש דומה לאותו ואת בנו ודו"ק.
♦
דברי האור שמח שהביא יסוד הנ"ל שי"ל שבאותו ואת בנו 'שניהם בכלל האיסור' ומשא"כ באיסור חמותו רק החמות היא האסורה
ובהמשך דבריו שם כתב [במוסגר]:ובלא דברי התוס' הוה אמינא, דאותו המעשה אילו עשה אותו בהיפוך אין כאן עבירה כלל, שאם יבעל אשה ואח"כ יקדש בתה אין כאן חיוב כלל דנושאין על האנוסה, רק השתא שקידש הבת אסור לבעול האשה משום חמותו, נמצא דהחיוב גורם מחמת השם שנעשה על ידי קדושי בתה חמותו ותו נאסרה עליו, אבל אין קדושי הבת מסייעין לעבירה כלל, רק נתפס עליה שם חמותו ובעילת חמותו חייב כרת וקרבן ובה אין גופין מוחלקין, אבל באותו ואת בנו המעשה מתייחס אל הגופין המוחלקין, שבין אם ישחוט האם קודם ואח"כ הבן, בין להיפוך, הכל אסור, נמצא דפעולת שתיהן אסור, והוי הכל גופין מוחלקין ודו"ק, אמנם זה אינו, דהא אף כי שחיט איש אחר את האם ובת הבת ואיהו שחיט את הבת חייב שתים, דהאחרון חייב, נמצא דאינך מביט על מה שנשחט מקודם, רק על השחיטה בצירופה אל הקודמים, וזהו ע"כ כמו שביארנו לעיל שבשביל זה גופין מוחלקין ודו"ק.
עכ"ד ועיי"ש עוד בזה.
והנה בדבריו אלו האחרונים כתב האור שמח את האפשרות הנ"ל לחלק בין גדר איסור אותו ואת בנו דהוא איסור שחל 'על שני שחיטות' גם על הנשחט ראשון וגם על הנשחט שני, ולכן כשיש שחיטת אמה ובת בנה ואח"כ שחט הבת יש כאן שני גופין מוחלקין של שתי כתות דאיסורא, של האם ובתה, ושל הבת ובת הבת, והוי שפיר גופין מוחלקין למלקות, ומשא"כ באיסור חמותו אמרינן דאין האשה שלקח ראשונה בכלל מעשה האיסור אם בא על חמותו אח"כ, דאין לקיחת האשה רק 'סיבה' לעשות חמותו באיסור חמותו, אבל בחפצא דאיסורא ומעשה האיסור אינו אלא בחמותו לחודה, ולהכי אף כשיש בה איסור חמותו מג' סיבות, היינו מחמת שהיא אם אשתו ואם חמיו ואם חמותו אינו חייב אלא אחת.
וייסד האור שמח חילוק זה ממה שאין איסור חמותו קיים אא"כ מתחילה לקח אשתו ב'נישואין' אבל אם מתחילה בא על אשתו בביאה ללא קדושין ליכא איסור על חמותו, ולאידך גיסא האיסור שיש על חמותו אחר שקידש את אשתו הוא בביאה בעלמא, ומזה ילפינן דגדר האיסור של חמותו אינו 'לקיחת שניהם' האשה והחמות, אלא ע"י שקידש את אשתו חייל על חמותו חפצא דאיסורא של 'חמותו' ואסורה בביאה, אבל אשתו, שלקחה בנישואין, אינה בכלל החפצא דאיסורא גם אחרי הביאה בחמותו. משא"כ באותו ואת בנו דהאיסור הוא באופן שעשה גם בראשון וגם בשני אותו מעשה של שחיטה, בזה מפרשינן דגדר האיסור הוא 'שחיטת שניהם' ואחר ששחט השני נמצא שאף שחיטת הראשון הוי בכלל חפצא דאיסורא, והנפ"מ בזה לענין ב' מלקיות וחטאות וככל הנ"ל.
♦
קו' האו"ש על מהלך זה דא"כ אין לחלק בין איסור חמותו לאיסור אחו"א
ולכן לפי חילוקו זה כתב האור שמח, דכל זה לא ניחא לפי ד' התוס' ישנים הנ"ל דגבי אחות אשתו שהיא אחות אשתו הראשונה מהאב ואחו"א השניה מהאם חייב ב' חטאות דהוי כגופין מוחלקין, ולפי החילוק הנ"ל זה אינו, דהא אף גבי אחות אשתו אי אפשר לפרש דהחפצא דאיסורא הוא גם על אשתו הראשונה שקידש אם בא על אחותה לבסוף, דהא איסור הוא רק כשקידש הראשונה דאז אסור בביאת אחותה, ובע"כ דאף באחו"א כל החפצא דאיסורא הוא רק באחות אשתו שקידשה דעי"כ נעשית אחותה לחפצא דאיסורא של אחות אשתו האסורה בביאה, ולפי"ז גם היא אחות אשתו מחמת ב' נשיו [זה מהאב וזה מהאם] אין ראוי להיות בזה יותר מחטאת אחת כמו בחמותו ואם חמותו ואם חמיו ודלא כתוס' ישנים.♦
קו' האו"ש דאין לומר ששניהם בכלל האיסור דהא אף כששחט ראובן האם אסור לשמעון לשחוט הבת
ועוד תמה האור שמח על עיקר מהלך זה לבאר בגדר האיסור דאותו ואת בנו דאחר שחיטת בנו אחריו נעשה גם הוא עצמו בכלל החפצא דאיסורא, דהרי איסור אותו ואת בנו הוא גם בב' אנשים, שאם שחט הראשון אותו אסור גם לאחר לשחוט בנו אחריו, וכן אם שחט הראשון את בנו אסור לאחר לשחוט אותו אחריו, וזה ודאי קשה לומר דמעשיו של אדם הראשון יהיו לחפצא דאיסורא ע"י השלמת המעשה ע"י אדם אחר, ומזה הכריח דאף באותו ואת בנו אין גדר האיסור 'שחיטת שניהם', אלא כהבנת הקובץ הערות הנ"ל, דאחר שחיטת 'אותו' חייל חפצא דאיסורא על 'בנו' דאסור לשוחטו, ואחר שחיטת בנו חייל חפצא דאיסורא על האם שאסור לשוחטה, וכששחט שני בניה ואח"כ שחט אותה אין כאן אלא 'שתי סיבות' לחפצא דאיסורא שחייל על שחיטת האם, וכן כששחט אותה ואת בת בתה אין כאן אלא 'שתי סיבות' לחפצא דאיסורא דחייל על שחיטת הבת.[ומחמת קושיות הללו דחה האור שמח מהלך זה, ונקיט דאעפ"י שגם בחמותו וגם באחות אשתו החפצא דאיסורא הוא רק החמות או אחות אשתו אחר שנתקדשה אשתו, וכן באותו ואת בנו החפצא דאיסורא הוא רק על שחיטת השני שנאסר ע"י שחיטת הראשון, מ"מ יש נפק"מ בין אם יש מציאות של איסור מחמת הסיבה השניה כשלא יהיה אסור מחמת הראשונה דאז הסיבה השניה נחשב שמוסיפה גוף נוסף לאיסור גם אי נעשה מציאות ששני הסיבות אוסרות ביחד, לבין אם אחר שנעשית הסיבה הראשונה לא שייך שיחול איסור מחמת הסיבה השניה ללא שיהיה איסור הראשונה, בכהאי גוונא אין נחשב שנוסף איסור נוסף מחמת הסיבה השניה, והנה דבריו בזה עמוקים מאוד וצ"ב רב, דאם נקטינן דאין כאן אלא 'שתי סיבות' לחפצא דאיסורא, מאי נפק"מ בין אם הסיבה השניה יש בה כוח לאסור בפנ"ע גם ללא הראשונה דאז כשאוסרת יחד עימה הוי כ'גופין מוחלקין' לבין אם הסיבה השניה אין בה כוח לאסור ללא הראשונה דאז אינו נחשב ל'גופין מוחלקין', ואינו מובן כל הצורך מאי נפק"מ בזה, והשי"ת יאיר עינינו במאור תורתו הקדושה והטהורה ויראינו בה נפלאות אמן].
♦
ד. מקשה דאם האיסור באותו ואת בנו הוא 'שחיטת שניהם' למה צריך רבוי מיוחד על איסור 'בנו ואותו'
והנה מלבד קושיות האור שמח הנ"ל על מהלך זה לבאר דגבי אותו ואת בנו החפצא דאיסורא הוא 'שחיטת שניהם' ולא רק שחיטת השני, יש להוסיף קושיא בזה, דהנה בגמ' (חולין פ"ב, א): "דתניא: דתניא, אין לי אלא אותו ואת בנו, אותו ואת אמו מנין, כשהוא אומר לא תשחטו הרי כאן שתים, הא כיצד, אחד השוחט את הפרה ואחד השוחט את אמה ואחד השוחט את בנה, שנים האחרונים חייבין" עכ"ד הגמ', ומפורש בהדיא שצריך פסוק מיוחד לרבות שחיטת 'אותו ואת אמו' וילפי' לה מדכתיב 'לא תשחטו' ל' רבים, ולכאורה לפי הגדר הנ"ל דגדר איסור אוא"ב הוא איסור 'על שחיטת שניהם' ביום אחד, ואפילו כששחטם בבת אחת חייב כדדייק התבו"ש הנ"ל מד' הרמב"ם והשו"ע, א"כ איזה צד היה לומר דשחיטת בנו לפני שחיטת האם לא יהיה בכלל חיוב אותו ואת בנו, והרי אין צורך כלל ב'קדימה' של שחיטת אחד כדי לחייב על השני, אלא כל ששניהם מיהת נשחטו ביום אחד הרי הוא חייב, וא"כ איזה צד היה לומר דאם יקדים שחיטת הבן לא יהיה איסור על שחיטת האם באותו היום, ולכאורה מוכרח מזה כהבנת האור שמח [במסקנתו] והקובץ הערות הנ"ל, דגדר האיסור הוא רק 'על שחיטת השני' ששחיטת הראשון החילה חלות של איסור על שחיטת השני, ולכן שפיר קס"ד שרק שחיטת האם היא האוסרת את שחיטת הבן אבל מהי"ת לומר שגם להיפוך שחיטת הבן עושה חלות איסור על שחיטת האם, וע"ז איצטריך קרא דאף שחיטת הבן אוסרת שחיטת האם.והיה מקום לדחוק ולומר, דאה"נ דאי לאו קרא לרבות איסור שחיטת האם אחר הבן היינו מפרשים דגדר האיסור הוא 'שחיטת הבן אחר האם' ולא 'שחיטת שניהם', אבל אחר שחידשה תורה שאף שחיטת האם אחר הבן אסורה, שוב מפרשינן דגדר האיסור בשני האופנים אחד הוא שאסור 'לשחוט שניהם' ביום אחד, ל"ש האם קודמת ל"ש הבן קודם, וגם כששחט שניהם בבת אחת יתחייב כדהוכיח התבו"ש הנ"ל מד' הרמב"ם והשו"ע.
♦
מחזק הקו' משיטת הר"ן והמאירי ד'אותו ואת בנו' ו'בנו ואותו' הם ב' שמות איסור נפרדין
אמנם מלבד שהוא דוחק לומר כן כמובן, הנה יעוי' בר"ן על הרי"ף במתני' בחולין (פ"ב, א) הנ"ל (דף כ"ח, א מדפי רי"ף) כתב וז"ל: "סומכוס אומר משום ר' מאיר סופג שמונים, משום שני שמות, אע"ג דמעשה אחד הוא, שהרי מפני אמה שנשחטה מתחייב משום 'אותו ואת בנו' ומשום בתה מתחייב משום 'בנו ואותו', ולא דמי לההיא דלעיל דשחט שני בניה ואח"כ שחט אותה, דהתם חד מעשה הוא וחד שם דאינו מתחייב על שחיטת שניהם אלא משום 'בנו ואותו', אבל הכא חד מעשה ושתי שמות כדכתיבנא" עכ"ל, והנה ד' הר"ן בזה הם שלא כד' רש"י בדף פ"ב: הנ"ל דסומכוס פליג אף ברישא [ולהלן נרחיב בזה בעזהשי"ת], ועכ"פ הרי מפורש בהדיא בד' הר"ן דגם למסקנא אחרי שחידשה תורה דאסורה גם שחיטת 'בנו ואותו' הרי זה מוגדר כ'שם איסור נפרד', וזהו הטעם דמחייב סומכוס שתים על שחיטת הבת אחר ששחט האם ובת הבת משום שיש כאן 'שני שמות' של איסור, ואם נפרש דגדר האיסור של אאוא"ב הוא איסור על 'שחיטת שניהם' ביום אחד ל"ש בזאח"ז ולא שנא בבת אחת, א"כ אמאי יש כאן 'שני שמות' כששחט 'אותו ואת בנו' ו'בנו ואותו' [וכד' הר"ן מפורש בפירוש רבינו יהונתן בחולין פ"ב, א. וכן הביא פירוש זה במאירי שם], ומוכרח ומבואר מד' הר"ן והראשונים הנ"ל כהבנת האור שמח והקובץ הערות הנ"ל דגדר האיסור של אוא"ב הוא 'שחיטת השני' אחר ששחט הראשון, ובזה ישב' שמות של איסור בתורה, א. שחיטת הבן אחר ששחט האם, ב. שחיטת האם אחר ששחט הבן, וזה מוכרח ומבואר.♦
ה. מסיק דאיסור אותו ואת בנו אינו על 'שחיטת שניהם' אלא ששחיטת הראשון מחילה איסור על שחיטת השני
ומכוח קושיות הללו נראה בעזהשי"ת לבאר עפ"י דרכם של האור שמח והקובה"ע בגדר איסור אאוא"ב, דהאיסור אינו על 'שחיטת שניהם' ביום אחד אלא הוא חלות איסור שחל על שחיטת 'השני' אחר ששחט הראשון, ועלינו ליישב לפי זה כל הקושיות שהקשינו לעיל שמכוח זה הכריחו המפרשים הנ"ל דגדר האיסור הוא איסור של 'שחיטת שניהם' וכנ"ל.♦
מבאר דהא דאמרי' בגמ' לסומכוס דהוי 'גופין מוחלקין' היינו מחמת 'סיבות האיסור' וזהו חידושו של סומכוס, דהיכא דב'איסור עצמו' הגופין מוחלקין אף רבנן מודו ומיושב קושיא ב' הנ"ל
וניישב ראשית דבר בדברי הגמ' הנ"ל דמספקינן בטעמא דסומכוס אי משום דהוי 'גופין מוחלקין', ולההבנה הנ"ל דאיסור אאוא"ב הוא איסור 'על שחיטת השני' אחר ששחט הראשון, ולפי זה כששחט האם ובת הבת הרי כל חלות האיסור הוא רק על 'שחיטת הבת' שהיא 'גוף אחד', ורק שה'גופין המוחלקין' הם 'סיבות' לאיסור שחל על שחיטת הבת ואמאי חשבינן לה ל'גופין מוחלקין' לחייב בזה ב' מלקויות.והנה באמת לעיקר הדין ד'גופין מוחלקין' מחלק לב' חטאות אף רבנן דסומכוס מודים לזה, וכדאיתא בכריתות (דף ט"ו, א) [לגבי איסור נדה]: "תנו רבנן, בא עליה וחזר ובא עליה חייב על כאו"א דברי ר"א, וחכ"א אינו חייב אלא אחת, ומודים חכמים לר' אליעזר בבא על ה' נשיו נדות בבת אחת שהוא חייב על כל אחת ואחת וכו' הואיל וגופין מוחלקין" עכ"ד הגמ', ויש להקשות לפי זה, לצד זה דהגמ' דמה דמחייב סומכוס שתים הוא משום דהוי 'גופין מוחלקין' א"כ אמאי פוטרים בזה חכמים והא אינהו מודו דבגופין מוחלקין חייב ב' חטאות.
ובע"כ מוכרח מזה דהכא לא איירינן ב'גופין מוחלקין' ב'עצם העבירה' דבזה אף רבנן מודו שחלוקת הגופין מחלקת המלקויות והחטאות, אלא איירינן הכא בגופין מחולקין ב'סיבות' לאיסור שחל על גוף אחד, ורבנן סברי דבכהאי גוונא אין כאן חילוק גופין למלקויות כיון שבעיקר הגוף שנעשה בו האיסור אינו אלא גוף אחד, וע"ז חידש סומכוס משום ר' מאיר דאף גופין מוחלקין 'בסיבת האיסור' הרי הוא מחלק למלקויות.
♦
ראיה ברורה ד'חלוקת הסיבות' הוא סיבה לחלק העבירות גם כשהוא באותו מעשה מהא דמבואר בגמ' דאלמנת ראובן שהיא אלמנת שמעון שהיא אלמנת לוי נחשב 'שמות מוחלקין' למלקות
ועוד יתירה מזה מצינו, דאף למאי דקיי"ל כרבנן דסומכוס מכל מקום יש אופן שחלוקת ה'סיבות' לאיסור גורמת לחילוק העבירות, ואעפ"י שבסוף הוא אותה עבירה באותה מעשה, מכל מקום חלוקת ה'סיבות' לאיסור מחלקתן לב' עבירות, דהנה בקדושין (ע"ז, א) איתא: "ת"ר: אלמנה אלמנה אלמנה, אינו חייב אלא אחת, אלמנה גרושה וחללה זונה, בזמן שהן כסדר חייב על כל אחת ואחת, זינתה ונתחללה ונתגרשה ונתארמלה, אינו חייב אלא אחת, אמר מר: אלמנה אלמנה אלמנה אינו חייב אלא אחת, האי אלמנה היכי דמי, אילימא שבא על אלמנת ראובן ועל אלמנת שמעון ועל אלמנת לוי, אמאי אינו חייב אלא אחת, הרי גופין מוחלקין הרי שמות מוחלקין, אלא שבא על אלמנה אחת שלושה ביאות, היכי דמי, אי דלא אתרו ביה פשיטא דאינו חייב אלא אחת, אי דאתרו ביה אכל חדא וחדא אמאי אינו חייב אלא אחת, והתנן: נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו אינו חייב אלא אחת, אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת, לא צריכא, שבא על אלמנת ראובן שהיא אלמנת שמעון שהיא אלמנת לוי, מהו דתימא הרי 'שמות מוחלקים', קמ"ל דבעינן 'גופין מוחלקין' וליכא" עכ"ד הגמ'.והרי מפורש בהדיא בגמ', דבכהאי גוונא שהיא אלמנת ג' בני אדם ששמותיהם חלוקים נחשב זאת ל'שמות מוחלקין' ומה שאינו חייב אלא אחת משום דכדי לחייב ג' בעינן 'גופין מוחלקין', והנה בכהאי גוונא גבי איסור אלמנה לכהן גדול הרי הדבר פשוט וברור דהחפצא דאיסורא של האלמנה לכה"ג אינה כוללת את נישואי בעלה מחיים, ונישואי בעלה אינם אלא 'סיבה' גרידא שיחול עליה מציאות ואיסור אלמנה לכה"ג לכשימות וזה פשוט וברור ואי"צ לפנים, ומעתה יקשה טובא, למה נחשב בכהאי גוונא 'שמות מוחלקין', והרי בחפצא דאיסורא עצמה שהיא האלמנה אין חלוקת שמות כלל בגוף איסורה, דהאיסור דרמי עלה הוא איסור אחד של אלמנה לכהן גדול, וכל חלוקת ה'שמות' תלויה ב'סיבות' הגורמות ומביאות עליה האיסור דבזה נובע איסורה מג' ג' סיבות שהם בשמות חלוקין.
ואשר מוכרח ומבואר ומפורש בד' הגמ', דאמנם כן הוא הדבר, דכאשר יש ג' 'סיבות' לחלות איסור אלמנה הרי זה גורם עליה ג' פעמים לאיסור זה של אלמנה לכהן גדול, וכשג' ה'סיבות' הם מ'שמות מוחלקין' יש כאן באמת גדר של 'שמות מוחלקין', והיה קס"ד דבכהאי גוונא יתחייב ג' מלקויות אפילו למאי דקיי"ל כרבנן דסומכוס, ורק דקמ"ל הברייתא דבכהאי גוונא אינו חייב אלא אחת, דאע"ג דאיכא 'שמות מוחלקין' מ"מ ליכא כאן 'גופין מוחלקין', והיינו דלרבנן דסומכוס הגדר של 'גופין מוחלקין' תלוי הוא בגוף הדבר שנעשית בו העבירה ולא סגי בחלוקת הגופין ב'סיבות' הגורמות האיסור, וסומכוס משום רבי מאיר מחדש בזה דבכהאי גוונא שיש חלוקת הסיבות המביאות לאיסור נחשב זאת ג"כ 'גופין מוחלקין' ולוקה בזה על כ"א וא' מה'גופין' שהם הסיבות המביאות לאיסור.
ונראה בעזהשי"ת כדבר פשוט, דלסומכוס משום ר' מאיר בכהאי גוונא דאלמנת ראובן שהיא אלמנת שמעון שהיא אלמנת לוי לוקה על כל אחת ואחת, דלדידיה שפיר הוי כ'גופין מוחלקין' כיון שהרי ג' ה'סיבות' לאיסור אלמנה שבה הוי מ'גופין מוחלקין', והוי ממש כשחט את שני בניה ואח"כ אותה דלסומכוס משום ר' מאיר לוקה שלוש לשיטת רש"י וכדאי' בתוספתא הנ"ל, דאעפ"י שיש גוף של של שחיטת האם שהוא האיסור והוא החפצא דאיסורא, מ"מ כיון ששני ה'סיבות' המביאות לזה האיסור הם מ'גופין מוחלקין' לוקה על כאו"א, והכ"נ ממש דכוותה.
ועכ"פ נמצינו למידים מדברי הגמרא הללו, דאף לרבנן דסומכוס כאשר יש 'שלוש סיבות' לאותו איסור של אלמנה לכהן גדול, יש כאן באמת 'שלוש עבירות' לכהן כשנישאת לו, ושלוש עבירות הללו כיון שהם משלושה 'שמות' הוי בגדר 'שמות מוחלקין', ורק שלא סגי בחלוקת ה'שמות' לחוד לענין מלקות, דלחלוקה למלקות בעינן שיהיה 'גופין מוחלקין', ובכהאי גוונא שהחלוקה ב'גופין' היא רק ב'סיבות' האיסור ולא ב'גוף האיסור' עצמו, אינו נחשב 'גופין מוחלקין' לרבנן דסומכוס וכמבואר בעזהשי"ת.
♦
ו. מוכיח דבאותו איסור עצמו לא אמרינן אין איסור חל על איסור ומיישב לפי"ז קושיא ה' הנ"ל
ובדבר קושיית הקובה"ע הנ"ל, אמאי לא נימא בכהאי גוונא דשחט האם ובת הבת ואח"כ שחט האם [דלסומכוס לוקה שתים, ולפירוש רש"י והתוספתא אף בשחט ב' בניה ואח"כ אותה לוקה שתים] ואמאי לא נימא דאחר שכבר חל עליה איסור אותו ואת בנו מחמת השחיטה הראשונה שוב אין איסור חל על איסור, ראיתי מיישבים היטב בזה, עפ"י ד' המשך הגמ' הנ"ל בקדושין דאי' התם: "אלמנה וגרושה וחללה זונה, האי תנא מאי קסבר, אי קסבר איסור חל על איסור איפכא נמי, ואי קסבר אין איסור חל על איסור אפילו כסדר הזה נמי לא, אמר רבא, האי תנא איסור חל על איסור לית ליה איסור מוסיף אית ליה, אלמנה אסורה לכהן גדול ושריא לכהן הדיוט, הויא לה גרושה מיגו דאיתוסף איסורא לכהן הדיוט איתוסף איסורא לכהן גדול, ועדיין שריא למיכל בתרומה, הויא לה חללה מיגו דאיתוסף איסורא למיכל בתרומה איתוסף איסורא לגבי כהן גדול, אלא זונה מאי איסור מוסיף אית ביה, אמר רב חמא בר קטינא, הואיל ושם זונה פוסל בישראל". עכ"ד הגמ'.ולכאורה ד' הגמ' תמוהים, דלמאי דמסיק רבא דהאי תנא ס"ל אין איסור חל על איסור, א"כ לשם מה הוצרך התנא להשמיענו דאלמנה אלמנה אלמנה אינו לוקה אלא אחת ומפרשינן בגמ' הטעם משום דלא הוי גופין מוחלקין, ותיפו"ל דבלא"ה לא נוסף איסור מחמת השני ומחמת השלישי דהא אין איסור חל על איסור והכא ליכא שום 'מוסיף'.
ובספר אור שמח פ"ד ממאכלות אסורות הי"ז הכריח מד' הגמ' הללו, דכל דינא דאאחע"א הוא רק באיסורים נפרדים, אבל ב'אותו איסור עצמו' ליכא כלל דינא דאאחע"א, ואפילו כשאינו מוסיף או כולל אם הוא 'אותו האיסור' אמרינן דאיסור חל על איסור, ודבריו מוכרחים [וביאור הסברא בזה נראה בעזהשי"ת, דטעם דאאחע"א הוא משום דלא ציותה התורה איסור כשאין צורך באזהרה זו שהרי בלא"ה אסור הדבר מחמת איסור אחר, וכ"ז שייך בשני אזהרות חלוקות דבזה שייך לומר שלא הזהירה תורה האזהרה השניה כשאסור בלא"ה מחמת הראשון, אבל כשהוא באותו האיסור ובע"כ חלה בזה האזהרה שרק היא אוסרת באיסור הראשון שוב כשיש סיבה נוספת לחלות אהרה זו אמרינן שפיר דאיסור חל על איסור אפילו בלי כולל ומוסיף ודו"ק].
ולפי זה הרי נתיישבה בעזהשי"ת בפשטות קו' הקובה"ע הנ"ל, דכיון דהכא איירינן באותו האיסור של אותו ואת בנו ל"ש בזה כלל דינא דאאחע"א, ושפיר קאמר סומכוס דכשיש שני סיבות על שחיטת הבת אחר שחיטת האם ובת הבת [או על האם אחר שחיטת שני בניה לשי' התוספתא ורש"י], הרי הוא לוקה שתים, דכשיש שתי סיבות ל'אותו חלות האיסור' של אותו ואת בנו, אמרינן שפיר דאיסור חל על איסור ולוקה שתים, ומבואר כמין חומר בעזהשי"ת.
♦
ז. מיישב קושיא ג' הנ"ל עפ"ד הרמב"ם דבאיסור חמותו ילפי' מקרא דהשלושה גופין הם כגוף אחד
ומעתה ניישב בעזהשי"ת לד' הגמ' הנ"ל בכריתות, דהנה לפי ביאור האחרונים הנ"ל דעיקר חילוק הגמ' הוא מסברא, דגבי אותו ואת בנו חשיב גופין מוחלקין מסברא משא"כ גבי חמותו שהיא אם חמותו שהיא אם חמיו לא הוי גופין מוחלקין מסברא [אם כסברת האחרונים הנ"ל דגבי אותו ואת בנו גם הראשון הוי בכלל החפצא דאיסורא והראשון אינו רק 'סיבה' לאיסור אלא הוא בכלל גוף האיסור ומשא"כ באיסור חמותו נישואי אשתו הם רק 'סיבה' לאיסור שחל על חמותו ואין נישואי אשתו בכלל עצם האיסור, אם כד' האור שמח הנ"ל דגבי אוא"ב שייך מציאות לאיסור הזוג השני שיהיה נפרד ללא הראשון גם אחר שחיטת הראשון ומשא"כ באיסור חמותו אחר שנעשית חמותו ל"ש שתאסר משום אם חמיו או אם חמותו ללא שיהיה בה איסור חמותו האסורה לעולם אחר חלותה], הנה לפי זה אינו מובן מה דמייתי הכא הגמ' למימרא דר' יוחנן דילפי' מדכתיב 'זימה היא הכתוב עשאן זימה אחת', והרי האי דרשא לא איירי כלל לגבי הנידון אי הוי כ'גופין מוחלקין' אלא בא לבאר דאינו כשמות מוחלקין ולאווין נפרדים והא גבי אוא"ב בלא"ה אין כאן שמות נפרדים של איסור ורק דאמרינן דמ"מ הוי 'גופין מוחלקין' לחלק למלקויות אפי' באותו האיסור וע"ז אין לנו שום מקור מקרא דגבי חמותו אינו כן, ובאור שמח הנ"ל ביאר דאה"נ, עיקר החילוק בין אאוא"ב לחמותו הוא מסברא ורק דאגב אורחין מייתינן הטעם למה עכ"פ גבי חמותו לא חשיב שמות איסור מוחלקין, ופירושו דחוק טובא.אבל האיר עינינו בביאור דברי הגמרא ברמב"ם בהלכות שגגות (פרק ד' הלכה ד') שכתב וז"ל: "מי שהיה נשוי שלוש נשים ובא על אמה של אחת מהם שהיא אם אמה של שניה שהיא אם אביה של שלישית, אעפ"י שזקנה זו היא חמותו ואם חמותו ואם חמיו, ושלושה שמות הן ואיסור בת אחת היא, אינו חייב אלא חטאת אחת, לפי שנאמר באשה ובתה ובת בתה ובת בנה: שארה הנה זימה היא, הכתוב עשה 'שלושה גופין כגוף אחד' 'לפיכך יחשבו השלושה שמות כשם אחד". עכ"ל.
והנראה ללמוד בעזהשי"ת בביאור דבריו הקדושים, דמקורו מד' הגמ' הנ"ל, ובא הרמב"ם לפרש בדבריו הללו מה שייכות בין מימרא דר' יוחנן להא דאמרי' דאינו נחשב 'גופין מוחלקין' ואינו כאותו ואת בנו לסומכוס, ובזה ביאר הרמב"ם, דמה שעשה אותם הכתוב 'זימה אחת' אינו התייחסות ישירה ל'שמות האיסור' שכלתם התורה ב'שם איסור אחד', אלא הגדרת הדברים ב'זימה אחת' הוא שהתייחסה התורה לג' הסיבות של האיסור היינו נישואי אשתו שהיא ביתה ואשתו שהיא בת בתה ואשתו שהיא בת בנה כאילו ג' הנשים הם 'גוף אחד', ומחמת כן ממילא לא שייך לומר שיש כאן ג' 'שמות' של איסור, שהרי התורה התייחסה לכולם כ'גוף אחד', וזהו מש"כ הרמב"ם דכיון שהחשיבתם התורה כ'גוף אחד' לפיכך יחשבו שלושה השמות כשם אחד, וכל עיקרה של הגזה"כ הוא להתייחס לג' הגופין כ'גוף אחד', ומעתה מביאה הגמ' מד' ר' יוחנן 'מקור' מפורש דגבי חמותו שהיא אם חמותו ואם חמיו אין כאן 'גופין מוחלקין' גם לסומכוס, דהרי כל עיקר הדבר שאין כאן 'שמות מוחלקין' הוא מחמת שהחשיבה התורה לג' הגופין הללו כ'גוף אחד' של איסור, ומחמת הגזה"כ הוי הכל כ'גוף אחד' ואין כאן 'גופין מוחלקין' גם בסיבות האיסור, וזה מבואר ומפורש בד' הרמב"ם ז"ל [ועיי"ש באור שמח מש"כ בד' הרמב"ם, והנלענ"ד בעזהשי"ת כתבתי].
♦
מיישב לפי"ז קו' ד' הנ"ל דבאיסור אחו"א שאין גזה"כ הוי חלוקת הגופין ב'סיבות האיסור' גופין מוחלקין לסומכוס כמו באותו ואת בנו
ומעתה יתבארו בעזהשי"ת בפשטות ד' התוס' ישנים הנ"ל, דגבי אחות אשתו אחת מהאב ואחות אשתו שניה מהאם חייב שתים אליבא דסומכוס דהוי כאוא"ב דחייב שתים לדידיה, דבאמת מסברא בכל ענין שיש 'שתי סיבות מגופין מוחלקין' נחשב זאת לסומכוס 'גופין מוחלקין' למלקויות וחטאות, וכיון ששתי נשיו שהן 'גופין מוחלקין' הם 'שני סיבות' לאיסור שחל על אחותם חייב שתים לסומכוס והוי ממש כמו באותו ואת בנו, ורק גבי חמותו שהיא אם חמיו ואם חמותו יש גזה"כ להחשיב ג' הגופין כ'גוף אחד' וממילא אין כאן 'גופין מוחלקין', ומשא"כ גבי איסור אחות אשתו דליכא האי גזה"כ שפיר הוי 'גופין מוחלקין' לסומכוס וחייב שתים.♦
ח. מבאר דשחיטת בן פקועה חל היתר הולד אחר היתר האם ולפי זה י"ל דבבת אחת ליכא איסור אותו ואת בנו
ומעתה ניתנה ראש ליישב בעזהשי"ת לראיית התבואות שור הנ"ל דגם כששוחט אותו ואת בנו 'בבת אחת' חייב שתים, וזה סותר לכאורה לגדר המבואר בזה בעזהשי"ת דאיסור אותו ואת בנו הוא חלות איסור שחל על שחיטת 'השני' אחר שנשחט הראשון, וא"כ כשהוא בבת אחת ואין כאן 'שני' אחר ראשון לא שייך לכאורה כלל האי איסורא, ולכאורה מהא דאסור שחיטת אוא"ב גם בבת אחת יש ראיה גדולה למהלך האחרונים הנ"ל דגדר האיסור באוא"ב הוא 'שחיטת שניהם' ושניהם בכלל החפצא דאיסורא ולא רק 'השני' שאחר הראשון.והנראה לומר בעזהשי"ת, דבאמת אין איסור שחיטת אוא"ב בבת אחת ודלא כהתבואות שור הנ"ל, ומה שהוקשה להרמב"ם גבי שחיטת המעוברת אמאי לית בה איסורא דאותו ואת בנו, היינו מפני שגדר ההיתר של בן פקועה הוא, דנלמד מקרא ד'כל בבהמה תאכלו', שכאשר הותרה הבהמה באכילה מכוח שחיטתה, ממילא הותר 'כל בבהמה' ואף הבן פקועה שבמעיה, וגדר ההיתר של הבן פקועה שניתר בשחיטת האם הוא היתר ב'שלב שני' של היתר השחיטה שחל על האם עצמה, דאחר שהותרה הבהמה וחל בה היתר אכילה חל בה היתר נוסף מכוח זה ההיתר ש'כל בבהמה תאכלו' היינו כל שבבהמה שהיא עצמה הותרה בשחיטתה הרי היא מותרת כולה ואף העובר שבמעיה, וממילא נמצא דבסדר הדברים היתר העובר נחשב שנהיה מותר 'אחר' ההיתר שחל על האם, וסובר הרמב"ם דגדר האיסור של אותו ואת בנותלוי הוא ב'היתר השחיטה' דכל שחל בבנו היתר שחיטה 'אחר אמו' הרי זה באיסור אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, וממילא כששוחט האם הרי הוא עושה מעשה שיפעל היתר שחיטה בולד שבמעיה 'אחר' שיחול היתר השחיטה בהאם, ובזה הוקשה לו להרמב"ם ז"ל אמאי ליכא בזה איסורא דאותו ואת בנו, והוצרך הרמב"ם לתרץ דכיון דעובר ירך אמו או נחשב כלל כשני בהמות לענין איסורא דאותו ואת בנו.
וכל זה בשחיטת המעוברת, דההיתר שחל על העובר הוא 'אחר' ההיתר שחל על האם וכנ"ל, אבל בשוחט ב' בהמות בסכין ארוכה והיתר השחיטה יחול על שניהם בבת אחת, אה"נ דליכא בזה כלל איסורא דאותו ואת בנו, דכל גדר האיסור הוא כלפי שחיטת 'השני' שחל עליו איסור מכוח שחיטת הראשון וכמבואר בעזהשי"ת.
♦
והשתא ניישב בעזהשי"ת מה שהקשינו מתחילה, מאי מדמינן להא דסומכוס לגבי דין אוא"ב להא דאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד, והרי התם יש שני מעשים נפרדים של איסור, ומהי"ת דבנידון דידן שאין אלא 'מעשה אחד' של איסור יתחייב שתים.
♦
ט. מביא ד' הקובץ הערות לחזק קו' א' הנ"ל מד' הגמ' בכריתות דר"א דמחייב בקצר וקצר בהעלם אחד אינו מחייב כשהוא ב' גרוגרות בקצירה אחת
והנה בקובץ הערות יבמות (סימן ז' סק"ה) הקשה כן, והוסיף לחזק הקושיא, דהנה בכריתות (דף ט"ו, א) מייתינן פלוגתא דר"א ורבנן הנז"ל בבא על אשתו נדה וחזר ובא עליה בהעלם אחד דר"א מחייב על כל ביאה וביאה וחכמים אין מ חייבים אלא אחת, ואמרינן ע"ז בגמ' שם: "אבעיא להו, קצר וקצר מה לי אמר רבי אליעזר, טעמא דר' אליעזר התם משום דעבד תרתי ואמטו להכי חייב על כל אחת ואחת והכ"נ דעבד תרתין, או דילמא טעמא דר"א התם משום דאי אפשר לערבן לביאות זו בזו אמטול להכי אמר ר' אליעזר חייב על כל אחת ואחת, אבל קצר כגרוגרת וחזר וקצר כגרוגרת בהעלם אחת דאי אפשר לו לערב שתי גרוגרות בבת אחת אינו חייב אלא אחת, מאי, אמר רבה, טעמיה דר"א משום דעבד תרתי הכ"נ הא עבד תרתי, ורב יוסף אמר, טעמיה דר"א משום התם דאי אפשר לו לערבן אבל הכא דאפשר לערבן אינו חייב אלא אחת, איתיביה אבי לרבה: ר' אליעזר מחייב על ולדי מלאכות במקום אבות מלאכות, הא אב ואב בבת אחת פטור, ואי אמרת טעמיה דר' אליעזר משום דעבד תרתי אמאי פטור, אמר מר בריה דרבנן, אנא ורב נחומי בר זכריה תרגמינא, הב"ע בדלית המודלית על גבי תאנה וקצצן בבת אחת משום הכי מחייב ר' אליעזר הואיל ושמות מוחלקין וגופין מוחלקין, דכוותה קצר וקצר היכי משכח"ל דמיפטר, כגון דקצר וקצר בבת אחת, אבל קצר כגרוגרת וחזר וקצר כגרוגרת אינו חייב אלא אחת". עכ"ד הגמ'.והרי מפורש בהדיא בגמ', דלאפילו לרבה דס"ל אליבא דר' אליעזר דבקצר וחזר וקצר אותו השם ואותו סוג הגוף חייב שתים [דהיינו אוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתים], מ"מ אף איהו מודה דבקצר שתי גרגורות בבת אחת חייב שתים, ורק כשקצר בבת אחת דלית המודלית על גבי תאנה דהם 'שמות מוחלקין וגופין מוחלקין' אז הוא דחייב שתים.
ומעתה תמוה הא דאמרו בסוגיין דבשחטה ואת בת בתה ואח"כ שחטה דסומכוס משום ר' מאיר מחייב בה שתים, דהיינו משום דהוי כאוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד, ותמוה מאוד, דהכא הרי הוי במעשה אחד של שחיטת האם, ולכאורה הוי כקוצר ב' גרוגרות בב"א במעשה אחד דאפילו ר' אליעזר [דס"ל אוכל ב' זיתי חלב בהעלם א' חייב ב'] מחייב בה רק אחת, וזו היא קושיית הקובץ הערות שם ואלו דבריו: "ובאמת צריך להבין, דהא ר' אליעזר דמחייב שתים בקצר וחזר וקצר, מ"מ בקוצר שתי קצירות בב"א אינו חייב אלא אחת, כמבואר בכריתות בפרק אמרו לו, ומ"ש דלסומכוס חייב שתים על שחיטה אחת".
♦
מביא ד' הרשב"א בשבת דבמוציא אוכלין וכלי בב"א פטור אף למ"ד ב' זיתי חלב בהעלם אחד חייב ותמוה דהא לסומכוס חייב השוחט האם אחר שחיטת ב' הבנים ואע"ג דהוא במעשה אחד
וביותר יש לתמוה בזה, דהנה בשבת (דף צ"ג:) אהא דאי' בגמ' שם: "ת"ר, המוציא אוכלין כשיעור, אם בכלי חייב על האוכלין ופטור על הכלי, ואם היה כלי צריך לו חייב אף על הכלי, שמע מינה אוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתים" וכו', עכ"ד הגמ', ובחידושי הרשב"א שם כ' וז"ל: "כלומר, שמעת מינה דאיכא תנא דסבירא ליה הכין, והיינו סומכוס דמספק"ל בפרק אותו ואת בנו ולא איפשטא התם, דילמא נפשוט מהא, ותמיהא לי, היכי מדמה לה לאוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד, דהא הכא בבת אחת מפיק להו ובכהאי גוונא ליכא לחיוביה תרתי, ואפילו תמצא לומר בקצר וקצר או אכל ואכל בהעלם אחד שהוא חייב תרתי, דאטו מי שבלע בבת אחת כדי שני זיתים מי איכא למימר שיהא חייב שתים, ותדע לך, דהא איכא בכריתות פ' אמרו לו אכלת חלב, דר"א מחייב תרתי בקוצר כגרוגרת וחזר וקצר כגרוגרת בהעלם אחד, ואפי' הכי בקצר כשתי גרוגרות בב"א אינו חייב אלא אחת, וכדאמרינן התם גבי קצר וקצר היכי משכ"ל דלא מיחייב, כגון שקצר שתי גרוגרות בב"א, אבל קצר כגרוגרת וחזר וקצר כגורגרת חייב שתים, וי"ל, דכיון שהן שתי שמות דהיינו אוכלין וכלי, וגופין מוחלקין, אפילו בבת אחת חשבינן ליה כבזה אחר זה, וכדאמרינן התם, הב"ע בדלית המודלה על גבי תאנה וקצצן דמשו"ה ר"א מחייב שתים, דכוותה גבי קצר וקצר הכין משכח"ל דלא מחייב כגון שקצר שתי גרוגרות בבת אחת". עכ"ל ועיי"ש.ודברי הרשב"א מתמיהים לכאורה, דהא עיקר מימרא דסומכוס הוא בכהאי גוונא שעושה הכל במעשה אחד, דהיינו כששוחט הבת אחר ששחט תחילה האם ובת בתה, וע"ז הוא דבעינן למימר בגמ' דטעמיה דסומכוס הוא משום דהוי כאוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד, ומעתה הרי מוכרח דלסומכוס אפילו כשהוא במעשה אחד חייב שתים, ואיך כ' הרשב"א דלסומכוס גופא פשוט הדבר דבאוכל ב' זיתי חלב באכילה אחת או בקוצר ב' גרוגרות כאחד אינו חייב אלא אחת.
וראיתי באחרוני זמנינו שהוכיחו מדברי הרשב"א הללו כגדר הנ"ל שביארו, דאיסור אוא"ב אינו איסור רק על 'השני' לשוחטו אחר הראשון, אלא הוא איסור 'על שחיטת שניהם' וכששוחט השני נמצא דהחפצא דאיסורא הוא 'בשחיטת שניהם' ואף שחיטת הראשון הוי בכלל מעשה האיסור, ולהכי אינו נחשב שנעשה האיסור 'במעשה אחד', אלא 'שני מעשים' יש כאן, א. שחיטת 'האם והבת' ב. 'שחיטת בת הבת והבת'.
ואולם כבר הוכחנו לעיל בעזהשי"ת מכמה ראיות דאין זה הגדר באיסור אותו ואת בנו, אלא גדר האיסור הוא שבשחיטת הראשון חל חלות האיסור 'על השני', ולפי זה קמה הקושיא גם ניצבה, איך כ' הרשב"א דדבר פשוט הוא דמודה סומכוס שכשהם ב'מעשה אחד' אינו חייב אלא אחת, והא עיקר דברי סומכוס איירו כשב'מעשה אחד' של שחיטת האם לוקה שתים וע"ז צידדו בגמ' דטעמיה משום דהוי כאוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתים, וצע"ג.
♦
מביא דברים נפלאים מחידושי הריטב"א דחלוקת הגופין והשמות דאיכא באותו ואת בנו הר"ז מחלק גם כשהוא במעשה אחד ודומה הוא לאופן שאין שמות וגופין מוחלקין והוי מעשים מוחלקין
אבל ראה זה מצאתי בעזהשי"ת דבר חדש בחידושי הריטב"א בשבת שם, שאחר שכ' ככל דברי הרשב"א הנ"ל כתב וז"ל: "ועל הדרך הזאת יש לפרש ההיא דפ' אותו ואת בנו, כששחט אותה ואת בת בתה ואח"כ שחט את בתה דמחייב סומכוס שמונים על שחיטת הבת, לפי שיש בו שתי שמות על ידי שתי גופים, משום אותו ואת בנו ומשום בנו ואותו, ואעפ"י שהשחיטה אחת סבירא לן דמאן דמחייב בזו שתים סה"ה דמחייב בשני זיתי חלב בהעלם אחד בזה אחר זה, כן נראה שיטת המפרשים ז"ל". עכ"ל.והרי למדנו מדברי רבינו הריטב"א ז"ל, דגם לפי הצד דאמרינן דטעמיה דסומכוס משום דס"ל אוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתים, הדמיון להא דסומכוס הוא רק משום דבהא דסומכוס יש גם 'שמות מוחלקין' דהיינו איסור 'אותו ואת בנו' ואיסור 'בנו ואותו', וגם הוי 'גופין מוחלקין', ובכהאי גוונא שיש חלוקת שמות וחלוקת גופין מחייב ר' אליעזר שתים גם כשהם במעשה אחד, כמו בדלית המודלית על גבי גפן וקצצן בבת אחת דלר' אליעזר מחייב תרתי משום דהוו 'שמות מוחלקין וגופין מוחלקין', והכ"נ ממש גבי אותו ואת בנו.
והריטב"א מפרש כנראה, דגם לצד זה של האבעיא דטעמיה דסומכוס משום דהוי כאוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד, כל חיובו הוא רק משום דהוי 'שמות מוחלקין' ו'גופין מוחלקין', דאי לאו הכי לא משכח"ל דליחייב תרתי 'במעשה אחד', והאבעיא בגמ' היא, האם 'סגי' בהא דגופין מוחלקין לחייב תרתי וממילא אין מכאן ראיה לענין אוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד שיתחייב שתים, או דה'גופין מוחלקין' וה'שמות מוחלקין' כשהם ב'מעשה אחד' הרי הוא שוה לאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד בשני מעשים וממילא איכא למיפשט מהתם.
♦
מוכיח מהריטב"א דבאותו ואת בנו הוי האיסור ב'מעשה אחד' בשחיטת האחרון ומיישב כמין חומר לפי דבריו לקו' א' הנ"ל
ולפי זה הרי אדרבה ואדרבה, בדברי הריטב"א מפורש בהדיא דהאיסור בסוגיין אליבא דסומכוס הוא 'במעשה אחד', והיינו דהחפצא דאיסורא הוא רק 'שחיטת הבת' אחר שחיטת האם ובת הבת, ודלא כדברי האחרונים הנ"ל דהחפצא דאיסורא הוא 'שחיטת שתיהן' [וממילא הוו בב' מעשים וכדלעיל], ומכל מקום פשטו מהכא לענין אוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד כשהם בב' מעשים, דכשיש 'שמות מוחלקין' ו'גופין מוחלקין' אפילו ב'מעשה אחד' הרי הוא חייב שתים למאן דמחייב בקצר וחזר וקצר ואוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד 'שני מעשים' ללא חלוקת גופין ושמות, והדברים מאירים ונכונים בעזהשי"ת לאמיתה של תורתינו הקדושה והטהורה תורת אמת.♦
י. מתמה בד' הר"ן דאותו ואת בנו ובנו ואותו הם ב' שמות איסור ורק בזה פליג סומכוס דהא בגמ' בעי למימר דטעמיה דסומכוס משום דהוי כאוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד
ובזה יש לפרש בעזהשי"ת לדברי הר"ן על הרי"ף במתני' בחולין (פ"ב, א) הנ"ל (דף כ"ח, א מדפי רי"ף) כ' וז"ל: "סומכוס אומר משום ר' מאיר סופג שמונים, משום שני שמות, אע"ג דמעשה אחד הוא, שהרי מפני אמה שנשחטה מתחייב משום 'אותו ואת בנו' ומשום בתה מתחייב משום 'בנו ואותו', ולא דמי לההיא דלעיל דשחט שני בניה ואח"כ שחט אותה, דהתם חד מעשה הוא וחד שם דאינו מתחייב על שחיטת שניהם אלא משום 'בנו ואותו', אבל הכא חד מעשה ושתי שמות כדכתיבנא, עכ"ל.ולכאורה דברי הר"ן מתמיהים, מהיכן חידש דבר כזה דטעמיה דסומכוס הוא משום ד'אותו ואת בנו' ו'בנו ואותו' הוו שתי שמות, והא בגמ' מספקינן אי טעמיה דסומכוס משום דס"ל אוכל ב' זיתי חלב בהעלם א' חייב שתים, או דטעמיה משום דהוו 'גופין מוחלקין', אבל לא מצינו טעם זה משום דהוי ב' שמות של איסור משום 'אותו ואת בנו' ומשום 'בנו ואותו'.
וראיתי מפרשים כוונת הר"ן דאיהו מפרש מה שאמרו בגמ' 'גופין מוחלקין' אינו כפירש"י הנ"ל דחלות האיסור על שחיטת הבת הוא מחמת שני גופין, אלא איהו מפרש ד'גופין מוחלקין' היינו שיש כאן ב' שמות של איסור, וכמבואר פירוש זה בפירוש רבינו יהונתן בסוגיין בחולין, וכן הוא במאירי.
אמנם מלבד שתמוה מסתימת ד' הר"ן שלא פירש כן בהדיא [דהא פירוש זה לכאורה הוא שנוי מפשטות לשון הגמ' בעלמא דכהאי גוונא קרינן לה 'שמות מוחלקין' ולא 'גופין מוחלקין'], הנה תמוה עוד דהא בגמ' לא איפשטא כלל בעיין אי טעמא דסומכוס משום דהוו גופין מוחלקין או טעמיה משום דהאוכל ב' זיתי חלב בהעלם א' חייב שתים, ואי נימא דמקורו של הר"ן הוא מצד זה של הגמ' דטעמא דסומכוס משום דהוי 'גופין מוחלקין', לפי זה לצד השני של האבעיא חולק סומכוס אף ברישא, ופשטות דברי הר"ן נראה שמדייק כן מעצם המשנה דסומכוס חולק רק בסיפא.
♦
מיישב ד' הר"ן כמין חומר לפ"ד הריטב"א הנ"ל
ואולם לפי דברי הריטב"א הנ"ל דברי הר"ן מאירים כשמש בצהריים, דהא מפורש בסוגיא בכריתות הנ"ל, דהא דמחייב ר' אליעזר בדלית על גבי גפן וקצץ הכל בקצירה אחת משום דהוו 'שמות מוחלקין' ו'גופין מוחלקין', והרי דכשהם ב'מעשה אחד' לא סגי בזה שהם 'גופין מוחלקין' לחייב שתים אלא בעינן גם שיהיה 'שמות מוחלקין', וביאר הריטב"א הנ"ל, דבדסומכוס איכא גם גופין מוחלקין וגם 'שמות מוחלקין' וכלשונו: "לפי שיש בו שתי שמות על ידי שתי גופין משום אותו ואת בנו ומשום בנו ואותו" והם הם דברי הר"ן: "אע"ג דמעשה אחד הוא, שהרי מפני אמה שנשחטה מתחייב משום 'אותו ואת בנו' ומשום בתה מתחייב משום 'בנו ואותו', ולא דמי לההיא דלעיל דשחט שני בניה ואח"כ שחט אותה, דהתם חד מעשה הוא וחד שם דאינו מתחייב על שחיטת שניהם אלא משום 'בנו ואותו', אבל הכא חד מעשה ושתי שמות כדכתיבנא", והרי דכל מאי דאיכפ"ל ליה להר"ן הוא דהכא הוי 'חד מעשה', והיינו ממש כטענה הנ"ל דאפילו מאן דמחייב באוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד ובקצר וחזר וקצר בהעלם אחד, הרי אינו מחייב כשהם 'במעשה אחד' כמו בקצר ב' גרוגרות בב"א כמפורש בסוגיא דכריתות הנ"ל לר' אליעזר, ועל זה כ' הר"ן ממש כהריטב"א הנ"ל, דהכא הוי 'שמות מוחלקין' משום שיש בזה משום איסור 'דאותו ואת בנו' ו'בנו ואותו', וגם הוי 'גופין מוחלקין' כמפורש בגמ', ומשא"כ בגוונא דרישא בשחט שני בניה ואח"כ שחט אותה שאין כאן 'שמות מוחלקין' דהוא רק בגדר 'בנו ואותו', כיון דהוא 'חד מעשה' ו'חד שם' אינו חייב אלא אחת, וכמש"כ הר"ן, והדברים מאירים בעזהשי"ת לאמיתה של תורתינו הקדושה והטהורה—תורת אמת.ולפי זה הרי נתיישבו היטב בעזהשי"ת ד' הר"ן ז"ל, דזהו לשני צדדי האבעיא טעמיה דסומכוס משום דהוי 'גופין מוחלקין' ו'שמות מוחלקין' ולהכי חייב שתים, דאי לאו הכי אינו חייב אלא אחת כיון דהוי ב'מעשה אחד', וכל אבעיית הגמ' הוא אי איכא לדמויי 'מעשה אחד' ב'שמות מוחלקין' ו'גופין מוחלקין' ל'שני מעשים' ללא חלוקת שמות וגופין, וממילא איכא ללמוד מהכא דאוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתים, או דטעמיה דסומכוס הוא דחלוקת הגופין הוא דמהני ואין ללמוד מהכא לאופן כשאין גופין מוחלקין אפילו בב' מעשים, ולכן כ' הר"ן לדין פסוק דברישא דמתני' דליכא 'שמות מוחלקין' לא פליג סומכוס ואעינו חייב אלא אחת דכיון דהוי 'חד מעשה' ו'חד שם' ודאי לאפליג בזה סומכוס ואינו חייב אלא אחת.
ולפי זה צריך לומר לפי דעת רש"י ז"ל דסומכוס פליג גם ברישא ואעפ"י שהוא רק 'שם אחד' של איסור משום 'בנו ואותו', דסומכוס סבירא ליה דגם ב'מעשה אחד' אם יש 'גופין מוחלקין' הוי כב' מעשים, ומה שבסוגיא דכריתות הנ"ל גבי דלית המודלית על הגפן וקצר בב"א דחייב שתים דאמרו הואיל ו'שמות מוחלקין וגופין מוחלקין' לרווחא דמילתא הוא דאמרו הכא, והוא הדין אם יהיה 'גופין מוחלקין' ללא 'שמות מוחלקין' כמו ברישא דמתני' ג"כ מחייב סומכוס שתים, ד'גופין מוחלקין' אפילו ב'מעשה אחד' הרי הוא שוה ל'שתי מעשים' ללא גופין מוחלקין, והדברים מאירים בעזהשי"ת.
♦ ♦ ♦