הרב פנחס שפירא
אב"ד 'שערי שלום' ומחבר שו"ת 'בריתי שלום'

על דבר הרפורמה החדשה להפסיק בין ברכות הנישואין באמירת דברי ברכה ע"י נשים

בס"ד, ח"י סיון תשע"ז
למע"כ האי אוהב בהמון, שריד משיירי כנה"ג, הגאון המופלג ראש הישיבה מוהר"ר יעקב שפירא שליט"א, בן מרן בעל המנחת אברהם זצ"ל.
אחד"ש מעכת"ה שליט"א לאוי"ט
במאי דבדיק לן הדר"ג, ברוב ענוותנותיה, אודות מה שחידשו כעת המתחדשים, שבין ברכה לברכה בז' ברכות של נשואין תעמוד אשה ותאמר דברי ברכה, והדר"ג סבור לצערו שדורנו דור עני שאם יאמרו גדולי התורה רק שאין הדבר נח להם מצד השקפת התורה ומחשבת ישראל אזי רח"ל יזלזלו בהם ההמון ולא יאבו שמוע אליהם, וע"כ סבור הדר"ג שיש לברר הענין גם מבחינה שורת הדין הפשוטה, ולזה ביקשני בענוותנותו לחוות דעי, וזה החלי בעזר השם צורי וגואלי.
♦
ידוע מה שנחלקו גדולי הפוסקים האחרונים[2] אם יש לחוש בז' ברכות שאחד יברך את כולם (או לכה"פ את השש הראשונות עד הברכה האחרונה הפותחת בברוך) כי היכי דליהוי ברכה הסמוכה לחברתה, וזאת משום שבברכות שאינם פותחות בברוך יש להקפיד להסמיך על ברכה אחרת, ואמנם רבו המקילים בזה וכפי המנהג הרווח היום, אך גם בין המקילים רבו הסוברים[3] שזהו דווקא באם המברכים הקפידו לשמוע את הברכות ולא הפסיקו בדיבור או בהיסח דעת בינתיים, ואמנם יש המקילים גם בכך, אך הלא הטעמים שנאמרו בכך להקל בזה המה או כדכתב הציץ אליעזר (ח"ו סימן ב' ענף א' אות ה') עפ"י דעת הסוברים שברכות הנשואין המה דין על התוועדות העם שיהיה שם ברכות הנשואין ולא על הגברי עצמם, שלפיכך סגי בכך שבעצם ההתוועדות ישנן ברכות על הסדר בלא הפסק בינתיים, או כדכתב היביע אומר (ח"ה סימן י"ב) עפ"י דעת הסוברים שחיוב הז' ברכות המה חוב על החתן והכלה והמברכים מוציאים אותם י"ח, שלפיכך סגי במה שהחתן והכלה מכוונים לצאת ולא מפסיקים, ובין כך ובין כך אין זה מעלה ארוכה למנהג משונה זה שרוצים להנהיג, שהוא בוודאי כנגד הדין בין למר ובין למר.
ולגבי הברכות שאומרים מתחת לחופה יש לחשוש הרבה יותר, וזאת עפ"י שיטת מרן הב"י (אבה"ע סימן סב) הסובר שברכות אלו מעכבות את כל היתר קשר הזיווג, כאמרם ז"ל "כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה". וגם מה שהדרכ"מ (שם סק"ז) מדקדק מתוס' בכתובות (דף ז ע"ב) שמקילים בכך, הנה ב'שיטה ישנה' עמ"ס כתובות שם לא' מהראשונים ז"ל (נדפס בספר הזיכרון 'אהל אברהם') לומד בתוספות שם אחרת, ודעתו שגם לתוספות אין להקל בכך אף לענין דיעבד.
♦

א. ב.

ועוד בה, דידוע מאי דקי"ל (חולין פ"ז ע"א) דאמירת ברכה אחרונה באמצע שתיה הוי הפסק מטעם ש'משתיא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר', והיינו שמה שאי אפשר לעשותו ביחד עם השתיה הוי טפי הפסק בשתיה, והלא פשוט שאף לסוברים שמותר לשמוע נאום ודברי ברכה של אשה שזהו דווקא לגבי החלק הקל של 'קול באשה ערוה' כשלא עסיק באמירת דבר שבקדושה, אך בזמן אמירת דבר שבקדושה דחמיר טפי פשוט שכו"ע מודו שאין שום היתר בכך, וזה לענ"ד הפשט ברמב"ם (הלכות ברכות פ"ב ה"ט) ובשו"ע (אבה"ע סימן ס"ב סעיף ה') שכתבו שאין אומרים "ברכה זו" (היינו ברכת חתנים) לא עבדים ולא קטנים, וכתבו המגיד משנה וכן הגר"א בביאורו שהטעם הוא משום שהוי דבר שבקדושה, וא"כ קשה לכאו' למה השמיטו הרמב"ם והשו"ע נשים הלא גם המה אינן אומרות דברים שבקדושה שצריך להם עשרה גברים, אע"כ שזה פשיטא שאי אפשר ומשום דקול באשה ערוה, ודו"ק.
ושונה לענ"ד מאשה שמוציאה י"ח בקידוש וכדו', דהנה ברשב"א ובמאירי בברכות (כד ע"א) מבואר שבמידי דחביב גם קול דיבור הוא בכלל האיסור של "קול באשה ערוה", וזה הפשט לענ"ד במאי דאיתא בארחות חיים (הל' מגילה ופורים אות ב') ובכלבו (סימן מ"ה) בשם בעל העיטור שאשה לא תקרא מגילה לגברים מפני קול באשה ערוה, ותמהו כולם הלא בש"ס מס' מגילה (כ"ג ע"א) גבי קריה"ת ליתא לטעם זה, ולהנ"ל מיושב שדווקא גבי מגילה דחביבא (דהלא מה"ט אמרינן בגמ'[4] שבמגילה תרי קלי משתמעי) אסור מה"ט, ולא בכל קריה"ת, ולהנ"ל פשוט שה"ה לברכת חתנים שאין לך חביבא מזה, וכן לכל דברי חיבה הנאמרים לכבוד החתן והכלה.
הרי עלה בידינו עכ"פ שיש בכך הפסק גדול יותר מסתם דיבורים בטלים, ובוודאי שאיסור גמור הוא לנהוג כך לכתחילה, וגם לגבי דיעבד נראה שאם עשו כן אף בז' ברכות שמתחת לחופה שיש להצריך את החתן ואת הכלה לילך לשמוע שוב ז' ברכות במקום אחר כדי להתירם באישות זה לזו.
♦

ג.

ובר מכל דין, הלא מקובלנו מגאון האחרונים הוא ניהו בעל החות יאיר (בסימן רכב[5]) שכתב שאין אפשרות בדורותינו שיש בהם חולשת המנהגים לדון אודות היתר אמירת קדיש לבת יתומה במקום שאין בנים, ועאכו"כ בדור שלנו, ובפרט לחדש חלילה מנהג שכזה שכל כולו זועק התרסה ובוז כלפי מנהגי ישראל הישרים והטהורים, וכבר ידועים דברי האגרו"מ (או"ח ח"ד סימן מ"ט) לגבי הני נשי שמתעטפות בטלית ומתעטרות בתפילין, שאם עושים כן ממניעים זרים אין בכך שום מצוה כי אם עבירה גדולה ואף כפירה.
וצו"י יעמוד לו לעזר לעמוד בפרץ כנגד כל הרוחות הזרות המנשבות במחנהו.
מינאי המוקירו ומעריכו באמת כערכו הרם
הצב"י פנחס שפירא
חופק"ק בית שמש ת"ו