ראש הכולל שע"י "ישיבת יד אהרן" בני ברק
קריאת מגילת רות בשבועות בלילה ואחר עלות השחר
המנהג שנהגו בבית כנסיות של אשכנזים פרושים בא"י לקרוא מגילות מתוך קלף בברכה, יסודו במנהג שהובא במסכת סופרים (פי"ד הי"ח) [בה הובאו מנהגי א"י (כמש"כ הרמב"ן במס' מגילה דף כ"ב:), שהן שורש מנהג אשכנז הקדמון כידוע] שהיו קורין במועדים קריאות אלו, וכן מצינו שם (פי"ד ה"ג): "ברות בשה"ש באיכה ובמגילת אסתר צריך לומר על מקרא מגילה ואפי' כתובה בין הכתובים", והובא בהגהגות מיימוניות מנהגי ת"ב. וע"פ מה שברר רבינו הגר"א בביאורו (ס"ס ת"צ ד"ה ונוהגין), ובעיקר ע"פ מה שהנהיג למעשה (כמבואר במעשה רב הל' יו"ט ס' קע"ה, עי"ש).
והמנהג הפשוט הוא לקרוא מגילת רות ביו"ט של עצרת (בא"י ביום הראשון ובחו"ל ביו"ט שני) מיד אחרי תפילת שחרית קודם מי כמוך, כמו שכתב במעשה רב (שם)[1]א).
והנה זה כמה שנים היו שרצו להקדים קריאה זו לאחר עלות השחר, כי הציבור שהיה ער כל הלילה בשקידת התורה, כמנהג הלומדים להיות נעורים בו, עייף, וכשעושים כפי המנהג הרגיל יש שנרדמים כידוע (ובמקומות שהמניין קטן קשה לקושש אפי' עשרה שנוהגים במנהג זה שלא אנסתן שינה בקריאה זו), ועל ידי כך שיקראו קודם התפילה יהיה אפשר גם להתפלל ביתר מתינות, ולכאורה הצעה טובה היא.
כמה מהמורים קיבלו הצעה זו והנהיגו כך בכמה מקומות, ולעומתם, יש שהתנגדו לכך מטעם שינוי המנהג, וטענו שכיון והמנהג היה לקרוא ביום, חשיב שרק בכך המנהג, וא"א לשנות ולקרוא אחר עלות השחר שאין יוצא בו אלא בדיעבד, כדתנן במסכת מגילה (כ' א') לעניין מגילת אסתר: "אין קורין את המגילה וכו' עד שתנץ החמה, וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר".
הצעה מרחיקת לכת יותר, שספק אם יסכימו לה גם המורים הראשונים, הועלתה ע"י אי מי, לקרוא את המגילה בליל שבועות, וזאת מפני שבתוך תיקון ליל שבועות שסידר רבינו האר"י כלולה קריאת כל מגילת רות - ולכאורה הנוהגים כן כבר יצאו ידי חובת המנהג של קריאת המגילה, ומה מקום לכפול שוב ולקרוא אותה ביום? ולכאורה היה מקום לומר שנכנסים עי"כ למעין ספק ברכה לבטלה ביום.
ואל תשיבונו ממה שתיקן האר"י גם קריאת התורה וההפטרות שקורין בשבועות בשלמות (שלא כבשאר התיקון שאין אומרים אלא תחילה וסוף של כל פרשה), דשם הלא אין הדבר תלוי במנהג, ובין כך א"א לו לצאת במה שקורא ביחיד. אבל כאן שאינו תלוי אלא במנהג, יש מקום לחוש לזה שיש כאן כפל במנהג, וממילא אפשר היה לדון לכאורה דהוי כברכה לבטלה בשחרית חלילה.
אלא שלברכה לבטלה כנראה אין לחוש, דהא כבר כתב הרב פעולת שכיר בהגהות על מעשה רב (שם) בשם הגר"א, שמנהג קריאה זו אינה מנהג יחיד אלא מנהג ציבור (ועל כן אין לחוש לגזירה דרבה שמא יעברנו, דציבור מדכרי אהדדי. עי"ש), וממילא אין לחוש כאן לברכה לבטלה מחמת קריאת הלילה ביחיד.
ומכל מקום יש לדון שאין סברא לקבוע כך מנהג, דהלא זאת חזינן במסכת סופרים (שם) שהיו קורין מקצתה בלילה ראשון ומקצתה בליל שני, כלומר ששייך גם לקרותה בלילה, וא"כ אף בקריאה זו בודאי יכול לקיים המנהג. ואפשר שזה היה מנהג האר"י, דמסתמא לא נהג כהגר"א אלא כמנהג בני ספרד שאין קורין אותה בציבור, ולא מסתבר לכפול הקריאה ב' פעמים, ומתוך כך היו שחשבו אולי אדרבא יקבעו קריאתה בלילה בברכה מקלף ובציבור, וכפי שנוהגים אצל הספרדים שקורין התיקון ברוב עם ובציבור יפה יפה, ועי"כ גם יאחדו את כל המנהגים לאחת.
ומצד שני, הלא אפשר שכאן יזעקו ככרוכיה כל העולם על שינוי המנהג, דהיינו כנ"ל שא"א לברך אלא עפ"י המנהג, ואם המנהג ביום א"א לקרוא ולברך בלילה.
ואני לדידי זה אינו פשוט כלל וכלל. לא מבעיא למה שצידד הרי"ז הלוי בהל' ברכות (פי"א הט"ז) בדעת הרמב"ם, שדין ברכה על קריאת המגילות בציבור אינו אלא כשאר ברכת התורה, שתיקנו שכל שקורא בציבור מברך, ואינו כברכה על המנהג (יעויין שם). הרי לפי זה אין מה לדון לגבי קריאת מגילה בציבור משום ברכה לבטלה, דכללא הוא דכל קריאת מגילה בציבור מברכין עליה, שקריאת המגילה בציבור היא עצמה מחייבת ברכה (ולפי זה גם לעיל לעניין מש"כ שיש חשש ברכה לבטלה לקורין בלילה ביחידות אין לדון כן, ורק שאין טעם למנהג לקרוא ב' פעמים, שלא מצינו כן בשום מקום).
ולכאורה יש להביא ראיה שדעת הגר"א היא כמו שצידד הרי"ז הלוי, שאין ברכת המגילה על המנהג אלא עצמה של קריאת המגילה צריכה ברכה, דהלא ממה שמובא בתוספת מעשה רב (הלכות ר"ח אות מ') נראה שהיה חושש לשיטת הרמב"ם שאין לברך על המנהג, ולכן לא בירך בעצמו על ההלל. ואם כן, יהיה מוכרח לסבור דאין הברכה על המגילה משום המנהג אלא על עצמה של המגילה. אולם יש לדחות, שהלא שם מובא שעכ"פ הורה שהש"ץ יברך ויוציא כולם, וא"כ אף הכא מאי שנא.
עכ"פ, גם אם נניח כפי הפשטות שהברכה היא מחמת קיום מנהג הקריאה, אכתי מנ"ל דאיכא כאן מנהג מסויים לקרוא רק ביום? דילמא לא שנא, דהא חזינן במס' סופרים שיש שקרו חציה בלילה זה וחציה בלילה זה, ואם כן למה לא נוכל לשנות המנהג? וצ"ע.
ובשלמא במה שהתווכחו המורים לפני רבות בשנים (עיין ס' זה השולחן ח"ג עמ' ס"ט), כשהייתה המלחמה בירושלים ולפי פקודת הבטחון הייתה האפלה ולא יכלו לצאת מהבית לביהכ"נ בליל תשעה באב, שיש שהורו שיכולים לברך על המגילה בבוקר, כי גם מנהג כזה הופיע במסכת סופרים (פי"ח ה"ד), שיש שקורין בערב ויש שמאחרין קריאתה עד הבוקר לאחר קה"ת עי"ש, ויש שהורו להימנע מחשש ברכה לבטלה, משום שבמסכת סופרים הם מנהגים חלוקים, יש שהיו נוהגים לקרוא ביום אולי כשאר קה"ת, ואולי משום שגם הס"ת היו מורידים לארץ (כמבואר שם ה"ז) ואז הוא עיקר הקינות גם, ויש שהיו קורין בלילה ע"ש "בכו תבכה בלילה", ואם כן יש טעם לקריאתה בלילה, ויש מקום לומר שהוא בדווקא. אבל הכא, אפשר שאין כ"כ קפידא לקרוא ביום, דהלא בודאי שהיו נוהגים בשעתו לקרוא בלילה, ואם נהגו כיום ביום יש לדון שאינו בדווקא.
וגם אי נימא שבדווקא איכא מנהג שקורין ביום, ומשום שהשוו קריאת שאר מגילות לקריאת מגילת אסתר, דהוי ככל המצות הנוהגות ביום, או משום דביום כל עמא מתכנסים לביהכ"נ - אולי יש מקום לצאת ידי שניהם אם יקראו אחר עלות השחר, דעכ"פ מיהא יום הוא [אף שהוא בדיעבד], וגם אפשר דמיהא הכא מחמת שנהגו להיות מנין זה נעורים בליל שבועות, חשיב דאיכא כנופיא נמי בשעה זו.
ובזה אפשר שגם יוכלו לצאת ידי התיקון, כי אמנם לא באתי בסוד ה', וכמדומה דאין התיקון שלם אלא בלילה, אולם כיון וקריאת התורה היא כנגד מעמד הר סיני, וקריאת התורה שזמנה אחר תפילת שחרית בודאי אין זמנה אלא ביום, אם כן יתכן שעדין חשוב במובן זה הקריאה של אחר עלה"ש כהכנה למתן תורה שהיא קה"ת ביום, וממילא אפשר לצאת בקריאה זו גם ידי התיקון [שעיקרו בקישוטי הכלה לקראת החופה, דהיינו קישוט כנס"י בכ"ד הספרים לפני מתן תורה], וצריך תלמוד[2]ב).
♦
סוף דבר, לצאת ידי כל הדעות א"א כאן וע"כ כל אחד יעשה כמנהגו, ועכ"פ לא נראה לשלול לחלוטין מנהגן של אלו שנהגו לקרות לאחר עלות השחר ע"פ מורים מוסמכים [וכן שמעתי שהורה גם הגאון רבי אביגדור נבנצל שליט"א, רבה של העיר העתיקה, וכן שמעתי מהגה"מ ר' שריה דבליצקי שליט"א דהוי יותר מבדיעבד בעלמא לקרוא אחר עה"ש, כיון ויש להקל למי שקשה לו גם להתפלל אחר עה"ש, מיהא בזה ודאי יש להקל שיקראו המגילה אז], שכולם לש"ש מתכוונים לקבל התורה באהבה ובשלום.
♦
ובהיותי בזה אעיר שיש לעיין על מה שנוהגים העולם, שהניעורים בליל שבועות הולכים לישן אחר הקידוש בשבועות בבוקר, שלכאורה אינו מושלם מבחינת סדר היו"ט, שהרי כתב הרמב"ם (הל' יו"ט פ"ו הי"ט) דבעי שיהיה חציו לה' וחציו לכם עיי"ש. והמדקדק במעשיו יש לו לתת הדעת על כך, שמא יש לתקן ביום הגדול גם זאת, ואולי שווה להתאמץ ולא לתת שינה לעפעפיו. אלא שאפשר שיש לחוש בזה משום צער וביטול עונג יום טוב, וסוף סוף הנח להם לישראל אם אינן נביאים בני נביאים הן.
♦ ♦ ♦
________________
הערות שוליים
- ↑ . ועל מדוכה זו ישבו כבר חכמים וסופרים, מה הטעם להקדימה לקריאת התורה, שגם אם אין כאן משום תדיר ומקודש, שאינו אלא מנהג, כמו שראיתי בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל, עכ"פ מה טעם להקדים? ואם תימא שהוא משום גזירה שאין קורין בכתובים אלא מן המנחה ולמעלה, הלא גם אי נימא דאף שבטלה גזירה זו, מכל מקום כך נהגו בשעתו לדעתו והמנהג לא זז ממקומו, א"כ למה שלא יקראו מן המנחה ולמעלה (וכך הלא נהג הגר"א בעצמו כשנחלש פעם אחת, כמבואר במעשה רב שם) אמנם זה לא קשה כ"כ, דיתכן שבבוקר מצויים יותר העם בבתי כנסיות, וצ"ע. וראיתי זה מעידן ועדנים שהגאון החוקר הרב דוד צבי הילמן ז"ל האריך בזה ומצא לזה איזה טעם הגון בקדמונים, ואינו תח"י כעת.
- ↑ . וכעת שאלתי את הגה"מ רבי שריה דבלצקי שליט"א והוא שלל מכל וכל שאפשר לצאת בקריאה זו ידי תיקון, והיה נראה מדעתו שמלבד שהוא לאחר עלה"ש, גם סובר דהן שני עניינים נפרדים, התיקון, והקריאה. ולפענ"ד יש לדון בתרתי, שקריאה זו היא רק מנהג, וגם יתכן שאינה מכלל התיקון, ואינה רק לקיים המנהג של הקריאה כנ"ל וצ"ע.