מנהג שטיחת עשבים בחג השבועות
א.
מנהג ישראל תורה היא לשטוח עשבים ולהעמיד אילנות בבתי הכנסת ובבתים בחג השבועות. וכל המרבה הרי זה משובח[1]א).
במאמר זה נביא את אשר העלתה ידינו יד כהה בביאור המנהגים השונים באופן קיום מנהג זה וטעמיו.
♦
מקור המנהג וטעמיו
המקור הקדום ביותר למנהג שטיחת העשבים הוא בסוף ספר ‘יורה חטאים’ המיוחס להרוקח וכתב שהוא מנהג קדמונים. לאחר מכן המנהג הובא גם במהרי"ל (הלכות יו"ט הלכה ב’), וכן הובא בספר לקט יושר בשם ה’תרומת הדשן’ (הלכות יו"ט אות ל"ג)[2]ב). וכ"כ בהגהות המנהגים (סיון אות מ"ט).
בברכי יוסף (סימן תצ"ד סק"ו[3]ג)) אף הביא סמך קדום למנהג ממ"ש באגדה שהמן אמר לאחשורוש שמנהג ישראל לשטוח עשבים בעצרת[4]ד).
המנהג הובא להלכה בהגהת הרמ"א (או"ח סימן תצ"ד סעיף ג’): "ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים, זכר לשמחת מתן תורה". וביאר המשנה ברורה [ומקורו בסידור רבי יעקב עמדין וכ"כ הלבוש] (סק"י): "שהיו שם עשבים סביב הר סיני, כדכתיב (שמות לד, ג) 'הצאן והבקר אל ירעו’ וגו'". ש"מ שהיה שם מרעה.
מנהג העמדת האילנות הובא במגן אברהם (סק"ה) וז"ל: "נוהגים להעמיד אילנות בבה"כ ובבתים, ונ"ל הטעם שיזכרו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם".
נמצא שיש כאן שני מנהגים שונים החלוקים בטעמיהם ובאופן קיומם. א’ מנהג שטיחת עשבים זכר למתן תורה. ב’ מנהג העמדת אילנות משום שבעצרת נידונין על פירות האילן.
♦
ב.
מנהג שטיחת עשבים מריחים ושושנים
בחמדת ימים (וכ"כ בספר רוח חיים סימן תצ"ד סק"ד, ובמועד לכל חי סימן ח’ אות ל"ג) כתב מנהג שטיחת העשבים באופן שונה במקצת ובטעמים אחרים, "נהגו לעטר בתי כנסיות ובתי מדרשות במיני שושנים זכר למתן תורה דכתיב (שה"ש ה, יג) ‘שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר’, ואמרו (שבת פח:) שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים[5]ה)". וכן ב’יורה חטאים’ (הנ"ל בתחילת דברינו) הביא המנהג לשטוח שושנים[6]ו) וכתב הטעם לכבוד מתן תורה, ובמהרי"ל הנ"ל גם הביא המנהג, וכתב הטעם משום שמחת הרגל[7]ז).
ובבני יששכר (מאמר ד’ אות ז’) ביאר המנהג ע"פ המדרש (רבה ויקרא פרשה כ"ג פיסקא ג'): "ר' עזריה בשם ר' יהודה ברבי סימון אומר משל למלך ...כך כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל תורה לאחר כ"ו דורות הציץ הקב"ה בעולמו לידע מה עשה ומצא מלא מים במים דור אנוש מים במים דור המבול מים במים דור הפלגה מים במים והביא קצצים לקוצצו שנאמר (תהלים כט, י): ‘ה' למבול ישב’ ראה בו שושנה אחת של ורד אלו ישראל ונטלה והריחה בשעה שנתן להם עשרת הדברות ושבת נפשו עליו בשעה שאמרו נעשה ונשמע אמר הקדוש ברוך הוא בשביל שושנה זו ינצל הפרדס בזכות תורה וישראל ינצל העולם".
וכתבו האחרונים בשם השל"ה (שבועות קפ:) מנהג אחר, שמביאים עשבים מריחים, ואין שוטחים את העשבים אלא מחלקים אותם בבה"כ.
ובשושנים נראה שמקיים גם מנהג העמדת אילנות, שהשושנים נחשבים כעץ לעניין ברכת הריח. וגם הטעם הראשון שהביא המשנ"ב לעיל [שהיו שם עשבים סביב הר סיני והראיה דכתיב הצאן והבקר אל ירעו] מקיים, אף שאינו עשב[8]ח), דכתיב (שה"ש ד, ה): "הרועים בשושנים".
ובספר יפה ללב (סק"ז) הביא טעם נוסף לשטיחת שושנים משום שהתלמידי חכמים נמשלו לשושנים כפירוש רש"י (תהלים מה, א): "על שושנים - לכבוד תלמידי חכמים יסדו השיר הזה שהם רכים כשושנים ונאים כשושנים ומרטיבים מעשים טובים כשושנים". ורמז לדבר דכתיב (אסתר ח, יד): "והדת ניתנה בשושן". ועי’ בספר חוט המשולש (עמוד ק"ח) ובספר מנהגי וורמיישא (עמוד ק"י) ודו"ק. [וע"ע שם שהביאו עוד אופנים לקיום מנהג השושנים]. וע"ע בספר נוה שלום (מנהגי נא אמון, סימן תצ"ד אות ג') שנהגו לשטוח עשבים גם בשמחת תורה.
וכתב עוד טעם, שמעשה של וימצא דודאים בשדה (בראשית ל, יד) היה בערב חג השבועות, ולכן ישכב עמה הלילה היה בליל שבועות ויצא יששכר חמור גרם בתורה, והדודאים הם ממין השושנים. וכ"כ במדרש תלפיות (אות ד’ ענף דודאים) על פי האלשיך ובספר המטעמים ליפשיץ (אות ע"ז).
ובספר זכרון יהודה (לד:) כתב מנהג אחר בשם הגאון בעל האמרי אש, לעטר הספרי תורה בכתרי פרחים ושושנים. וכ"כ בשולחן גבוה (סק"ו)[9]ט) ובבני יששכר הנ"ל. ובספר המועדים (שבועות עמוד 248) כתב שרבי יהודה בן הרא"ש נהג לעטר הספר תורה בירק.
ובספר רוח חיים הביא עוד מנהג, ליתן שושנים בעשישיות ותולין אותן בביהכנ"ס, ומחלקים לתינוקות של בית רבן שקראו מגילת רות בביהכנ"ס ביום שני, ומוליכים התינוקות השושנים לביתם. [ועיין לעיל הערה א’].
בדרשות חתם סופר (לשבועות תקס"ב) כתב שהמנהג הוא לשטוח עשבים ולרמוס עליהם, כי ראה ויתר גויים (כב"ק ל"ח.) ונקרא הר חורב שמשם ירדה חורבה לעולם הזה (שבת פ"ט:).
והרב מרדכי בענט זצ"ל (הובא בפרדס יוסף שמות ב’ אות ג') כתב מנהג אחר לשטוח עשבים הגדלים על המים, משום ש"ותשמם בסוף על שפת היאור" חל בשבועות, ע"פ חשבון ג’ חדשים מלידת משה רבינו בז’ אדר. וכ"כ בספר המטעמים הנ"ל (אות ע"ה).
והרב מבענדין זי"ע בספר ‘יכהן פאר’ נתן רמז לשמות החג בתיבת עשב עצרת שבועות בכורים, ויש להוסיף כי עשבים ר"ת עצרת שבועות בכורים יום מתן תורה. [ספר אבני נחל ליכטנשטיין עמוד רפ"ח].
♦
שושנים מנייר
והנה ראיתי נוהגים להדביק שושנים מנייר על קירות הבתים, ולכאורה אין למנהג זה כל יסוד ע"פ הטעמים הנ"ל שהרי אין בהם ריח.
אולם שו"ר בספר מי השלוח (בסוף הספר) שנתן טעם כי בחג השבועות נתנה תורה לישראל, ותורה אור, לכן מדביקים ניירות על החלונות היינו שהניירות ממעטים את אור השמש מלהאיר לבית, ותורה אור ולא צריך עוד לאור השמש, כדכתיב (ישעיהו ס, יט): "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה’ לאור עולם ואלהיך לתפארתך". עתכ"ד. ועל פי דבריו יש להדביק הניירות דווקא על החלונות ולא על הקירות[10]י).
♦
ג.
מנהג העמדת אילנות
בשו"ת שיח יצחק (או"ח סימן רל"ז) הקשה על טעם המג"א הנ"ל, שיזכרו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם, דא"כ היה להעמיד ענפים מפירות האילן ומדוע מביאים מעצי סרק[11]יא), ותירץ דאסור לכרות אילני מאכל. עי"ש.
והאדמו"ר מסאטמר זצ"ל הקשה גדולה מזו, שלכאורה אם בשבועות נידונין על פירות האילן, מדוע אין מביאים את הפירות עצמם? וכן בט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, ובמקום להעמיד אילנות אוכלים הפירות?!
ובאר את העניין בדרך הרמז, שהאילנות הם ההורים והפירות אלו הילדים. ולכן בשבועות בו נידונין הפירות, מביאים את אבותם האילנות, שזכות אבותם תגן עליהם. ולעומת זאת בט"ו בשבט בו ראש השנה לאילנות, אוכלים הפירות, ומזכירים זכות הבנים שהרי פירותך מתוקין.
♦
ובחוקתיהם לא תלכו
הנה החיי אדם (סוף הלכות פסח) הביא שהגר"א ביטל מנהג העמדת האילנות, מפני שעכשיו הגוים מעמידים אילנות ביום חגם, ויש בזה משום ובחוקתיהם לא תלכו[12]יב).
ונראה ליישב המנהג ע"פ מש"כ מרן הבית יוסף (יו"ד סימן קע"ח) בשם מהר"י קולון, דלא שייך ובחוקותיהם לא תלכו אלא במנהג עכו"ם שהוא דרך חוק בלי טעם. או דבר ששייך בו פריצת דרך הצניעות והענוה. הא לאו הכי יש לקיים המנהג. וכן פסק הרמ"א שם.
וכן העלה השואל ומשיב ביוסף דעת (יו"ד סימן שמ"ח) שמנהג ישראל להעמיד ענפי אילנות לחג העצרת, תורה הוא. וכ"כ הגאון המהרש"ם בהגהותיו לספר ארחות חיים כהנא (סימן תצ"ד סק"ח). וכ"כ בשו"ת אגרות משה (חלק ח’ יו"ד סימן י"א) עי"ש. וכן העלה באורך מרן הגרע"י זצ"ל בחזון עובדיה יום טוב (עמוד שי"ז בהערה), ובשו"ת יביע אומר (חלק ג’ יו"ד סימן כד-כה). עי"ש. וע"ע בספר אורחות רבנו (חלק ב’ עמוד צ"ט).
♦ ♦ ♦
________________
הערות שוליים
- ↑ . כ"כ בספר "יפה ללב" (סימן תצ"ד אות ז') בשם ספר קמח סולת. וראיתי בכמה ספרים שהביאו זאת בשם המועד לכל חי, אולם לא מצאתיו.
- ↑ . ובתרגום שני למגילת אסתר (פרק ג’ והובא ברוח חיים אות ד' עי"ש) מוזכר מנהג לעלות על גג בית הכנסת ולזרוק תפוחים ושושנים בחג השבועות, "בירח סיון תרי יומין טבין עבדין ועלין לבי כנשתהון וכו' וקרין יתיה יומא דעצרתא וסלקין לאגר בית אלההון ושדיין חזורי תפוחים [=שושנים ותפוחים] ומלקטין יתהון ואמרין היך מה דמתלקטין חזורי הכדין יתלקטון בניהול וכו' ואמרין דין הוא יומא דאיתיהבית אורייתא לאבהתינא על טורא דסיני".
- ↑ . וכ"כ בספר רוח חיים סק"ד ובמועד לכל חי (סימן ח’ אות ל"ג), ובקטע מכת"י רבי דוד הסבעוני (שריד ופליט עמ’ 8) גם הביא מדרש זה בשם תרגום יונתן.
- ↑ . וכבר התוספות בעבודה זרה (לג:) למדו הלכה מסיפורו של המן. ועי’ בשו"ת נודע ביהודה תנינא (יו"ד סימן קס"א).
- ↑ . ובספר ‘כתר שם טוב’ (עמ’ 13) כתב שמצא טעם זה בספר עתיק. ועי’ ברוח חיים (אות ד’) שהביא הטעם באופן שונה במקצת, משום שאמרו רז"ל כערוגת הבושם, על כל דיבור יצאה נשמתן והפיח השם יתברך ריח טוב מגן עדן וחזרה נשמתן אליהם. וכ"כ בליקוטי חבר בן חיים.
- ↑ . והראוני במאמרו של הרב שלמה גליקסברג (שיח השדה גליון 5) שהביא אף מקורות קדומים יותר למנהג שטיחת שושנים. עי"ש.
- ↑ . ב’כתר שם טוב’ (הנ"ל) הקשה מדוע א"כ אין שוטחים עשבים בכל החגים? ותירץ דמשום שלא כתוב שמחה בחג השבועות עשו בו דבר הגורם לשמחה. ובספר ‘אוצר הידיעות-אסיפת גרשון’ ביאר כוונת המהרי"ל לשמחה דמתן תורה שהיה שם עשבים וכדברי המשנה ברורה הנ"ל.
- ↑ . אולם בס’ יפה ללב (סק"ז) כתב שעשב שכתב הרמ"א היינו שושנים. עי"ש.
- ↑ . וכתב עוד שנהגו להטמינם בסידורים, אולם יש איסור בדבר משום דאולידי ריחא. וכ"כ בס’ בית דוד (סימן רצ"ג), מועד לכל חי (סימן י"ח אות ל"ג) ובכף החיים (ס"ק חן). עי"ש.
- ↑ . החתם סופר סיפר בשם הראב"ד דברלין על המשכיל מ"ד, שבתחילת כפירתו עדיין היה נוהג מנהגי ישראל בפיזור עשבים ואילנות ושושנים בחלונות, אבל אח"כ הפסיק מנהג זה, והמליץ עליו הרב שמקודם היה מודה במקצת והיה חייב בשבועו’ת ואח"כ נעשה כופר הכל, וממילא נפטר משבועו’ת. [ספר לב העברי חלק א']. וע"ע בספר חוט המשולש (דף מד. בהערה) מש"כ שהחתם סופר הקפיד מאד על מנהג שטיחת העשבים והשושנים.
- ↑ . בליקוטי חבר בן חיים הביא טעם אחר מכח קושיא זאת, שהמנהג הוא זכר למתן תורה דכתיב ביה (תהלים כט): "קול ה' שובר ארזים", "ויחשוף יערות".
- ↑ . ובערוך השולחן (סק"ו) כתב ש"בדורות שלפנינו ביטלו האילנות והעשבים מטעמים שידעו הגדולים שבדור", ובאגרות משה (חלק ח’ יו"ד סימן י"א) כתב שכוונתו להגר"א, אולם לכאורה א"כ לא היה לו לאסור גם העשבים. ועי’ בספר אורחות רבינו (ח"ב עמוד צ"ט) שגם כתב שאין לאסור אלא האילנות.